השאלה שהועמדה לדיון במסגרת תיק זה היא האם אי גילוי הפגם במסגרת שתי תקופות האולטראסאונד, מהווה רשלנות של הרופאים הבודקים. ##להלן פסק דין בנושא אי גילוי מום - סקירת מערכות מורחבת:## 1. התובע 1 (להלן: "התובע") נולד ביום 4.6.1999, עם חסר חלקי של שתי אצבעות (2 ו- 5) בכף יד שמאל (להלן: "הפגם"). 2. התובעים 2 ו- 3, הם הוריו של התובע. 3. לאמו של התובע, התובעת 2 (להלן: "התובעת"), בוצעו במהלך הריונו של התובע, שתי סקירות מערכות מורחבת (אולטראסאונד), שלא גילו את הפגם. 4. סקירת מערכות מורחבת אחת בוצעה בתאריך 4.1.1999, במהלך השבוע ה- 16 להריונה של התובעת. בדיקה זו בוצעה ע"י הנתבע 1, ובה צויין כי לא הודגמה פתולוגיה באצבעות כף יד שמאל. 5. סקירת מערכות מורחבת שניה בוצעה בתאריך 11.2.1999, במהלך השבוע ה- 22 להריונה של התובעת. גם בדיקה זו לא גילתה את הפגם. 6. השאלה שהועמדה לדיון במסגרת תיק זה היא האם אי גילוי הפגם במסגרת שתי תקופות האולטראסאונד, מהווה רשלנות של הרופאים הבודקים. 7. יתר הנתבעים בתיק, מעבר לשני הרופאים דלעיל, הם המוסדות הרפואיים ו/או הבעלים של המוסדות הרפואיים ו/או הגורם הביטוחי. 8. התובע צירף חוו"ד רפואית מטעמו, של פרופ' א. שנפלד, בה ציין כי קיים קשר סיבתי ישיר בין ניהול ההריון תוך כשל אבחנתי של שתי סקירות המערכות המורחבות ובין הולדתו של התובע כתינוק פגום מבחינה אורטופדית, על כל המגבלות הנגזרות מכך. 9. הנתבעות צירפו חוו"ד מטעמן, של פרופ' ירון בצלאל, שציין כדלקמן: א. אין להוציא מכלל אפשרות כי הפגם נוצר לאחר מועד ביצוע בדיקות האולטראסאונד שנערכו לתובעת. ב. מחקרים שהתבצעו מלמדים כי חסר בדידי בכף יד לא ניתן לגילוי ברוב המקרים. על כן, גם רופא זהיר וסביר יכול שלא לאבחן את הפגם בסקירת מערכות, ואין הדבר עולה לכדי רשלנות. 10. לנוכח המחלוקת בין שני המומחים דלעיל, מיניתי כמומחה מטעם ביהמ"ש את פרופ' רוני טפר, מומחה במילדות ובגינקולוגיה, מנהל יחידת על-קול בביה"ח מאיר בכפר-סבא ומנהל ביה"ס לאולטראסאונד של החברה הישראלית לאולטראסאונד במילדות ובגינקולוגיה (ראה הרזומה של המומחה בכותרת חוות דעתו). 11. ממצאי פרופ' טפר בחוות דעתו, שהוגשה לביהמ"ש, הם כדלקמן: א. התובעת עברה שתי סקירות מערכות, בתאריכים 4.1.1999 ו- 11.2.1999. ב. ניתן לראות את אורך העצמות של כף היד כבר בשבועות ה- 15-16 ובמהלך סקירה מורחבת. ג. סקירת מערכות מורחבת דוגמת שתי אלה שבוצעו לתובעת, אמורה להיות מסוגלת לזהות חסר באצבעות. ד. יחד עם זאת, בעבודה רב מרכזית שנעשתה באירופה, ונסקרו בה 703,000 לידות, נעשה זיהוי של חסר אצבעות כממצא בדיד רק ב- 15.4% מכלל המקרים. היינו - ממצאי עבודה זו מראים כי מדובר באחוז נמוך ביותר של זיהוי כאשר מדובר בחסר של אצבעות כממצא יחיד. ה. במקרה דנן החסר באצבעות הינו ביטוי לפגם התפתחותי ראשוני, ולא בחסר שנרכש במהלך החיים התוך רחמיים אחרי השבוע ה- 22 להריון. מכאן כי במועד שתי הסקירות הפגם היה קיים. ו. במקרה דנן שתי סקירות המערכות נעשו לתובעת ע"י אנשי צוות מיומנים במרכזים רפואיים טובים. בשתי הבדיקות לא זוהה חסר באצבעות העובר בכף יד שמאל. בארץ, כבמרכזים רפואיים טובים באירופה ובעולם המערבי בכללותו, בדיקת האולטראסאונד אינה מסוגלת לאתר את כל המומים הקיימים. קשה עוד יותר לאתר את אלו שהינם מבודדים וקשורים לאיברים שגודלם קטן. כאשר מדובר בבעיית חסר באצבעות, אזי הבעיה מורכבת עוד יותר. מנח כף היד ומידת פתיחת האצבעות מקשים מאד על האפשרות לזהות את האצבעות לכל אורכן. טובי הרופאים עלולים להיכשל בזיהוי תקין של חסר שתי אצבעות בכף היד או הרגל. כשל זה איננו מעיד על התרשלות אלא הוא מעיד יותר על מגבלות הבדיקה. 12. לכאורה אליבא דפרופ' טפר, על אף שהפגם היה קיים במועד שתי הסקירות (בניגוד לאפשרות שהעלה פרופ' בצלאל מטעם הנתבעים, כמפורט בסעיף 9(א) לעיל), היות ומדובר בממצא בדיד של חסר באצבעות, הסיכוי לגלות אותו הוא קטן (כ- 15%) עקב מגבלות הבדיקה האמורה, וכפי שעולה ממחקר שבוצע, כמפורט בסעיף 11(ד) לעיל. מכאן מסיק פרופ' טפר כי על אף שהפגם דנן לא גולה ע"י הרופאים בעת ביצוע הסקירות, הרי אין הדבר מלמד על רשלנות מצידם. 13. ב"כ התובעים שלח למומחה טפר שאלות הבהרה, שמין הראוי לציין את חלקן: א. האם נכון שכאשר קיימות מגבלות בדיקת סקירת מערכות נרחבת, חובה לציין את המגבלות בטופס הבדיקה? תשובת המומחה היתה - במידה ולא ניתן להשלים בדיקה בסטנדרט המקובל, יש צורך לציין זאת בגמר הבדיקה. חשוב יותר לציין מה לא נראה ולא ניתן היה לזיהוי. המבצע יכול לציין מה לדעתו סיבת הקושי להשלמה. ב. האם נכון כי החובה הנ"ל הינה חובה אינהרנטית לבדיקה, דהיינו על כל רופא הנתקל בבעיה, במגבלה, מוטלת חובה לציין זאת בטופס הבדיקה? תשובת המומחה היתה - כי לדעתו האישית זו חובה של מבצע הבדיקה לציין בגמר הבדיקה מדדים שלא ניתן היה לצפות בהם. ג. האם נכון כי חובה זו עוגנה בפועל בנייר עמדה 13 (הנחיות לביצוע אולטראסאונד בהריון) שהוציאה ההסתדרות הרפואית בישראל, האיגוד הישראלי למילדות ולגינקולוגיה? תשובת המומחה היתה - שנייר עמדה 13 נכנס לתוקף בחודש מרץ 2007. נייר עמדה זה ממליץ לציין קושי בהשלמת הבדיקה. לפני המלצת נייר עמדה זה לא היתה הנחיה ו/או סטנדרט לציון קושי. מכאן שאיזכור נייר עמדה 13 לא רלבנטי למקרה דנן. ד. האם נכון כי במקרה דנן לא צויינה כל בעיה או מגבלה או קושי בביצוע הבדיקה? תשובת המומחה היתה - שלא צויין כל קושי או מגבלה בביצוע הבדיקה. ה. האם נכון כי בכל החומר שהוצג בפניו לא היו סימוכין למגבלות בדיקה כלשהי? תשובת המומחה היתה חיובית. ו. האם נכון כי המגבלות היחידות הרלבנטיות לענייננו, הקיימות בבדיקת סקירת מערכות הן: יולדת שמנה במיוחד, מנח או מצג העובר והאיבר שנבדק (בענייננו - כף יד ואצבעות כף יד), והתכווצות הרחם? המומחה למעשה אישר מגבלות אלה ואף הוסיף 3 סיבות נוספות, כדלקמן: כמות חריגה של מי שפיר, מצב לאחר ניתוח בדופן הבטן או בדופן שריר הרחם ורחם עם שרירן בדופן. הוסיף וציין המומחה במענה לשאלה נוספת כי במקרה דנן לא מתקיים אף אחד מהמקרים הנ"ל, אם כי גם לא צויינה מגבלת ראות של מצג כף היד או אצבעות כף היד. ז. האם נכון כי כאשר קיימת מגבלה של תנוחה או מצג, יש אפשרות לבצע הפסקה לצורך מנוחה ואז לחזור על הבדיקה בשנית, כאשר מצב התנוחה או המצג ישתנה? על כך השיב המומחה כי ניתן להמתין לשינוי תנוחה ואז להשלים את הבדיקה. ח. האם נכון, למשל, כאשר כף יד העובר שאת מערכותיו סוקרים הינה יד קפוצה, ניתן לשלוח את היולדת להפסקה ולבדיקה מחדש או לזמנה לבדיקה פעם נוספת כאשר מצג או מנח כף היד יהיה שונה ויאפשר בדיקה ברורה? על כך השיב המומחה כי זוהי דרך התמודדות אחת, אולם לא תמיד היא פועלת. ניתן לסיים בדיקה תוך ציון כי כף היד קפוצה ושלא ניתן היה להדגים את מנח האצבעות. על הרופא המטפל יהיה להחליט כיצד להמשיך ולנהל את המעקב תוך התייחסות להערה העוסקת במגבלת הבדיקה. ט. האם נכון כי בסקירת מערכות בכלל ומורחבת בפרט, חשוב לבצע הערכה לכפות הידיים ולכפות הרגליים כדי לשלול חוסר עצמות, חוסר אצבעות או ריבויין או סטיות אחרות בצורתן? על כך השיב המומחה כי בסקירת מערכות מורחבת יש להדגים מנח כף יד, מנח אצבעות. י. האם נכון כי ניתן לאתר כיום חסר באצבעות כף יד גם כאשר כף היד קפוצה, באמצעות סקירת מערכות מורחבת? על כך השיב המומחה כי גם כיום, כאשר כף היד קפוצה, יש קושי מהותי בהערכת שלמות האצבעות ובמנחן. יא. האם נכון כי המומחה אינו יודע במקרה דנן על מגבלה ספציפית מוגדרת, ברורה, שגרמה לכך שחוסר האצבעות בכף היד של העובר לא אותרה? על כך השיב המומחה כי אין הוא יודע במקרה דנן על מגבלה ספציפית מוגדרת, ברורה, שגרמה לכך שחוסר האצבעות בכף יד הילוד לא אותרה. 14. לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' טפר ותשובותיו לשאלות הבהרה, הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פס"ד סופי או חלקי בכל הקשור לשאלת האחריות, בהסתמך על החומר שבתיק וסיכומים שיוגשו. טענות ב"כ התובעים בסיכומיו 15. בסיכומיו טוען ב"כ התובעים כי שתי הסקירות בוצעו ברשלנות, וזאת גם בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' טפר. 16. טוען ב"כ התובעים כי פרופ' טפר קבע כי הפגם היה קיים בעת ביצוע שתי הסקירות, ניתן היה לגילוי באמצעות הסקירות, אך לא התגלה ע"י הרופאים המבצעים. 17. היות ולא היתה במקרה דנן כל מגבלת בדיקה כעולה מהתשובות לשאלות ההבהרה, הרי יש לומר כי שתי הסקירות התבצעו ללא כל מגבלות בדיקה. 18. מכאן עולה המסקנה כי אם הסקירות התבצעו ללא כל מגבלות בדיקה, ואף על פי כן לא התגלה בהן הפגם, כי אז הן בוצעו ברשלנות. טענות ב"כ הנתבעים בסיכומיו 19. מן העבר השני טוען ב"כ הנתבעים כי מחקרים מלמדים, כפי שגם ציין פרופ' טפר בחוות דעתו, כי בדיקת האולטראסאונד כשלעצמה, אינה מסוגלת לאתר את כל המומים הקיימים. על כן, גם טובי הרופאים עלולים להיכשל בזיהוי של חסר בשתי אצבעות בכף היד או הרגל. כשל זה בזיהוי אינו מעיד על התרשלות הבודק אלא על מגבלות הבדיקה. 20. במקרה דנן נייר עמדה 13, המוזכר בשאלות ההבהרה ובתשובות להן, אינו רלבנטי לענייננו, שכן נכנס לתוקף רק בחודש מרץ 2007, ואיננו רלבנטי לתקופת הסקירות דנן שהתבצעה בשנת 1999. 21. במקרה דנן הרופאים שביצעו את הסקירות, הנתבעים 1 ו- 3, ביצעו את הסקירות ברמה שהיתה מקובלת באותה עת. על כן, על אף הכשל בזיהוי החסר באצבעות התובע, לא ניתן לומר כי התרשלו או כי נהגו שלא כשורה. דיון והכרעה 22. אקדים ואציין כי לא בכדי מיניתי את פרופ' טפר כמומחה מטעם ביהמ"ש בתיק זה. הרזומה שלו, המפורט בסעיף 10 לעיל, לימדני כי לנוכח התמחותו בבדיקות אולטראסאונד, הוא המומחה המתאים לבחינת המחלוקת בין שני המומחים של הצדדים. 23. נאמר לא אחת בפסיקה כי בנושאים רפואיים מודרך השופט ע"י חוו"ד המומחה שמינה, וברוב המקרים מאמץ הוא את הממצאים והמסקנות הרפואיים שבה, אם אין לו סיבה מיוחדת לסטות מהם (ראה למשל: רע"א 3811/96, כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ליברמן). 24. לנוכח זאת, המשקל שאני מייחס לחוות דעתו של פרופ' טפר, וקביעותיו בה, הוא גבוה. 25. פרופ' טפר, במסקנותיו המפורטות בסעיף 11 לעיל, הגיע למסקנה, כמפורט בס"ק(ו) לאותו סעיף, כי על אף אי-גילוי הפגם, שהיה קיים בעת ביצוע הסקירות, לא ניתן לומר כי הרופאים המבצעים התרשלו בביצוע הבדיקה, אלא מדובר על מגבלות הבדיקה. 26. פרופ' טפר דיבר על מגבלות בדיקת האולטראסאונד בגילוי פגמים דוגמת זה דנן (ממצא בדיד, יחיד, באיברים שגודלם קטן) בכלל, ובשנת 1999 בפרט. פרופ' טפר סבור כי לא כל פגם ניתן לגילוי בבדיקת אולטראסאונד, ובמיוחד פגמים כממצא בדיד יחיד באיברים שגודלם קטן, דוגמת המקרה דנן. 27. פרופ' טפר איננו קובע קביעה זו בעלמא, אלא הוא מסתמך על מחקר, כמפורט בסעיף 11(ד) לעיל, המלמד כי הסיכוי לגלות פגם דוגמת זה דנן הוא כ- 15% בלבד מכלל הבדיקות. לשון אחרת, 85% מסקירות המערכות שמתבצעות לא היו מגלות את הפגם. 28. פרופ' טפר מדבר על עצם מגבלת הבדיקה, ללא כל קשר למגבלה הקשורה בנבדק עצמו. היינו - גם אם אכן התובעת איננה בעלת נתונים מגבילים, כמפורט בתשובותיו לשאלות ההבהרה, עדיין אין זה אומר שבדיקה זהירה וסבירה היתה מגלה את הפגם, וזאת כיוון שהמחקר מלמד שיכולת הבדיקה (סקירת מערכות ולו אף מורחבת) מוגבלת ביכולת זיהוי כל הפגמים, במיוחד אלה המופיעים כממצא בדיד באיברים שגודלם קטן, כמצויין לעיל. 29. ההשלכות למקרה דנן הן ברורות. שני הרופאים ביצעו את שתי הסקירות, ולא מצאו כל פגם באצבעות כף יד שמאל של העובר (התובע). אין זה אומר כי ביצעו בדיקה שאינה זהירה ו/או סבירה. זה אומר כי הם נכללים באותן 85% מהסקירות שהפגם אינו מתגלה בהן, עקב מגבלות הבדיקה עצמה. במילים אחרות, אי הגילוי או הזיהוי של הפגם בנסיבות המקרה דנן (ממצא בדיד, יחיד, באיבר קטן) אינה בגדר בדיקה רשלנית. 30. גם אי רישום הקושי בבדיקה ו/או בהשלמתה, כמתחייב מנייר עמדה 13, כמפורט בסעיף 13(ג) לעיל, איננה מלמדת על רשלנות כלשהי מצד הרופאים דנן, וזאת מהטעמים הבאים: א. נייר עמדה 13 נכנס לתוקף רק בחודש מרץ 2007, ואילו הבדיקה דנן התבצעה בשנת 1999. פרופ' טפר ציין בתשובתו לשאלת ההבהרה (ראה סעיף 13(ג) לעיל) כי לפני המלצת נייר עמדה זו, לא היתה הנחיה ו/או סטנדרט לציון קושי בבדיקה. על כן, במקרה דנן לא היתה כל חובה על הרופאים לציין קושי כזה. התובעים, לא הוכיחו אחרת, היינו - כי היה קיים נוהג לרשום קושי כזה עובר לנייר עמדה 13. ב. אפילו היה קיים נוהג לרשום קושי בביצוע בדיקה או השלמתה, הרי אין זה אומר שכך היה צריך לנהוג במקרה דנן. היינו - מבחינת הרופאים המבצעים, לא היתה כל מגבלה או קושי בביצוע הסקירות האמורות ואף לא נתגלה בהן כל חסר באצבעות כף יד שמאל של העובר דנן, כי כך הראו להם הסקירות שבוצעו (עקב מגבלות הבדיקה הנ"ל כאמור לעיל). לכן גם לא היה צורך לרשום כי יש קושי בביצוע הבדיקה ו/או בהשלמתה. לא מן הנמנע כי אם אכן היו רואים קושי כזה, למשל יד קפוצה של העובר, היו רושמים זאת. 31. לנוכח כל הנ"ל, לא נותר לי אלא לקבל את מסקנותיו של פרופ' טפר בחוות דעתו, על-פיו הרופאים הנתבעים דנן ביצעו את שתי הסקירות האמורות לתובע בצורה זהירה וסבירה. דא עקא, שאי זיהוי החסר החלקי באצבעות כף יד שמאל לא נובע ממעשה או מחדל של הרופאים עצמם, אלא ממגבלות בדיקת האולטראסאונד עצמה. 32. משלא מצאתי כל מעשה רשלנות מצד הרופאים המבצעים, הרי שלא הוכחה לי עילת הרשלנות כנגד הנתבעים או מי מהם, ודין התביעה להידחות. 33. מעבר לצורך אציין, משזו מסקנתי, גם אין כל בסיס לטענת התובעים, כי ביצוע בדיקות הסקירות, שלא גילו את הפגם, גרמו להולדתו של התובע "הולדה בעוולה". 34. על כן כאמור, אני דוחה את התביעה. 35. על אף דחיית התביעה איני עושה צו להוצאות, וזאת לנוכח נסיבות המקרה המצערות. תביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (בהריון)