להלן דוגמא של החלטת בית משפט בסוגיית בקשה למינוי מומחה בתביעת רשלנות רפואית: החלטה לפניי בקשת המבקשים - התובעים (להלן: "המבקשים") למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת העיניים. הרקע לבקשה 1. המבקשת 1 (להלן: "המבקשת"), ילידת 18.1.00, הגישה, באמצעות הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים, כתב תביעה בעטיה של רשלנות המיוחסת למשיבה 1, המבוטחת על ידי המשיבה 2 (להלן: "המשיבות"), שכתוצאה ממנה נדבקה המבקשת בחיידק EZ וחלתה בדלקת קרום המוח, בעת אשפוזה אצל המשיבה 1 לאחר לידתה, ונגרמה לה נכות רפואית ותפקודית. 2. לכתב התביעה צורפו חוות דעת רפואיות של פרופ' אשר ברזילי, מומחה למחלות זיהומיות ולמחלות זיהומיות בילדים, ושל פרופ' אברהם שטיינברג, מומחה ברפואת ילדים ובנוירולוגיה של הילד. פרופ' שטיינברג העריך את נכותה הנוירולוגית של המבקשת, וציין כי נכותה של המבקשת בגין פזילה צריכה להיקבע על ידי מומחה ברפואת עיניים. בכתב התביעה צויין, כי המבקשים שומרים על זכותם להביא חוות דעת נוספות, ולחלופין, ומפאת חוסר כיס של המבקשים, התבקש בית המשפט למנות מומחה מטעמו לצורך הערכת נכויותיה הנוספות של המבקשת, וכן לצורך הערכת שווי העזרים השיקומיים והנלווים הדרושים לה כתוצאה ממצבה (סעיפים 12-13 לכתב התביעה). מכאן בקשת המבקשים, כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו בתחום רפואת העיניים, על פי סמכותו בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). 3. המשיבות הגישו כתב הגנה ובו הכחישו את הרשלנות הנטענת ואת חבותן לפצות את המבקשים. המשיבות הגישו חוות דעת רפואית ערוכה על ידי פרופ' שי אשכנזי, מומחה למחלות זיהומיות ולרפואת ילדים, וכן חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר רפי וייץ, מומחה ברפואה ילדים ונוירולוגית ילדים. טענות הצדדים בתמצית 4. לטענת ב"כ המבקשים, המומחים מטעם שני הצדדים התרשמו בבדיקתם, כי המבקשת סובלת מפזילה ומרכיבה משקפיים. כמו כן המבקשת מועמדת לניתוח בגין הלקות האמורה. עם זאת, המומחים לא התייחסו לשיעור הנכות הנגזר מלקות זאת, שכן רפואת עיניים אינה תחום התמחותם. נטען, כי המבקשת היא קטינה, ואינה יכולה לשאת במימון חוות דעת מטעמה, ולא ייתכן כי עקב כך תיפגע זכותה ליומה בבית המשפט, ולבירור שיעור נכותה בתחום רפואי זה. כמו כן נטען, כי הורי המבקשת מטופלים בקטינים נוספים, הסמוכים על שולחנם, והם מתקשים לממן עלות חוות דעת נוספת. יצוין, כי לבקשה לא צורף תצהיר המתייחס למצב הכלכלי והמבקשים סומכים על מסמכים שצירפו לתחשיב הנזק מטעמם, לרבות תלושי שכר של הורי המבקשת. לפיכך, עותרים המבקשים למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר בשכר טרחתו ישאו המשיבות, בשלב זה. 5. המשיבות מתנגדות לבקשה. בתשובה שהוגשה על ידי ב"כ המשיבה 2, בשמה ובשם המשיבה 1, נטען, כי חסרון הכיס ממנו סובלים הורי המבקשת אינו עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשתם לפטור מהגשת חוות דעת, מה גם שממילא לא הוכיחו המבקשים בתצהיר ובמסמכים מתאימים, כי ידם אינה משגת לשלם תמורת חוות הדעת. עוד נטען, כי בית המשפט מוסמך למנות מומחה מטעמו "לעניין שבמחלוקת" בין בעלי הדין, כלשון תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, כשהמחלוקת נוצרת רק לאחר שהצדדים הגישו חוות דעת מטעמם. לגופו של עניין נטען, כי הבקשה הוגשה טרם זמנה, שכן המבקשת עתידה לעבור ניתוח שבכוחו לתקן את הלקות הנטענת. 6. בתגובה לתשובת המשיבות הבהירה ב"כ המבקשים, כי היותה של המבקשת קטינה נעדרת הכנסה, מהווה "טעם מיוחד" המאפשר לבית המשפט להיעתר לבקשה. כן הובהר, כי אין מקום להשהות את מינוי המומחה בשל הניתוח הצפוי, שכן המומחה שימונה יוכל לחוות דעתו, בין היתר, על התוצאות הצפויות מביצוע הניתוח, לרבות הסיכויים והסיכונים והצורך בביצוע ניתוח חוזר, אביזרי העזר שיידרשו למבקשת לאחר הניתוח וכיו"ב. דיון ומסקנות 7. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". מינויו של מומחה מטעם בית המשפט מוסדר בתקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כך: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט)". הכלל הוא, כי בעל דין המבקש להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, שלא בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, חייב לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא, או חוות דעת של מומחה. החריג לכלל הוא, כי בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שיירשמו". תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי משלימה את ההסדר בקובעה, כי בעל דין שלא צירף חוות דעת להוכחת טענותיו, ולא פטר אותו בית המשפט מכך, כי אז "לא יזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון". 8. שילובן של הוראות תקנות 127 ו-130 לתקנות סדר הדין האזרחי, מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית, ולמנות בנסיבות מיוחדות מומחה ביוזמתו, וזאת אף ללא הגשת חוות דעת על ידי הצד המעוניין במינוי מומחה (ראה והשווה: רע"א 10251/02 אפריים כץ-חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז(1) 797, 799 (2003); רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי, תק-על 97(1) 76 (1997); רע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' רחמים, פ"ד נא(2) 574, 575 (1997)). לפיכך, יש לדחות טענת המשיבות, כי רק הגשת חוות דעת מטעם הצדדים מקימה "עניין שבמחלוקת" המאפשר לבית המשפט למנות מומחה מטעמו. גישה זו אמנם הובעה בעבר בפסיקת בית המשפט העליון (ע"א 371/81 נוריאל נ' אלשיך, פ"ד לז(4)600, 608), אך הפסיקה שהובאה לעיל מאוחרת לה. 9. השאלה היא, למעשה, האם בענייננו קיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן פטור למבקשים מצירוף חוות דעת בתחום רפואת העיניים, ומינוי מומחה בתחום זה מטעם בית המשפט. נקבע, כי ה"טעמים המיוחדים" עניינם "בשאלת עצם הצורך בחוות הדעת נוכח נסיבות המקרה המיוחד הנדון בפני בית המשפט" (רע"א 7474/00 עיריית תל אביב נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נו(2) 193 (2001)). 10. בשלב זה, אינני מוצא לנכון להכריע בבקשה לגופה, כיוון שדין הבקשה להידחות על הסף. הטעם הראשון לכך הוא, כי הבקשה מוקדמת, וזאת על פי הודעת המבקשים, כי המבקשת מועמדת לביצוע ניתוח בעיניה, בשל הלקות ממנה היא סובלת. כיוון שהמדובר בקטינה, כבת 6.5 כיום, יש מקום, לדעתי, להמתין לתוצאות הניתוח, גם בשל חובת הקטנת הנזק המוטלת על המבקשים, על מנת להעריך, אם אכן נותרה נכות ומה שיעורה. הטעם השני הוא, כי המבקשים לא צירפו לבקשתם תצהיר לאימות העובדות הנטענות בה, לרבות לעניין חסרון הכיס הנטען, ולא צירפו מסמכים לתמיכה בהן. המבקשים סומכים על מסמכים שצורפו לתחשיב הנזק מטעמם, שהוגש זה מכבר לבית המשפט, אלא שהמדובר במספר תלושי משכורת ספוראדיים של אימה של המבקשת, שהאחרון ביניהם מתייחס לחודש אוגוסט 2004, ובאישור מה"כולל" בו למד אביה של המבקשת המתייחס לשנת תשס"ה. לא צורפו תלושי משכורת עדכניים, או אסמכתאות אחרות להכנסות והוצאות המשפחה. די בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף (ראה: המ' (מחוזי - ת"א) 13618/90 גולן נ' אסותא בע"מ, תק-מח 91(2) 1114 (1991). 11. לאור האמור - בשלב זה הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות. לאחר ביצוע הניתוח האמור, אם עדיין יהיה מקום לכך, יהיו רשאים המבקשים לשוב ולעתור בבקשה לפוטרם מהגשת חוות דעת רפואית מטעמם ולמנות מומחה מטעם בית המשפט. מומחהרפואהתביעות רשלנות רפואיתמינוי מומחהרשלנות