מכתב החרגה מותנה מהבנק

מכתב החרגה מותנה מהבנק
1. ההליכים הקודמים בין הצדדים.
אפרט להלן את עיקר העובדות הרלבנטיות לדיון, אשר חלקן תואר גם בהחלטתי הקודמת ממאי 2010:
יוסף חבה (להלן: "חבה" או "המבקש") הינו הבעלים של נכס מקרקעין, בניין משרדים בנתניה הידוע כ"בית חבה" (להלן: "הבניין").
המבקש נטל הלוואה מבנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") אשר הובטחה ברישום משכנתא על הבניין וכן בשעבוד מקרקעין נוספים של המבקש ושל בני משפחתו.
לאור פיגור בפירעון ההלוואה, הגיש הבנק בקשה למינוי כונס נכסים ובנובמבר 2005 מונה ב"כ הבנק ככונס נכסים על זכויות המבקש בבניין.
ביולי 2006 הגיעו הצדדים להסכם להסדרת החוב (להלן: "הסכם 2006" או הסכם הפדיון").
בסעיפי המבוא להסכם הפדיון נאמר כי חובו של חבה לבנק עומד על סך של 41,336,504 ₪ וכי חבה, החייב כהגדרתו בהסכם הפידיון, אינו חולק על סכום החוב.
בגוף ההסכם נאמר, בין היתר, כי חבה ימציא לבנק בטוחות בסכום 2 מליון דולר; כי ימציא לבנק התחייבויות של שוכרים שונים (כגון התחייבות לפינוי המושכר) וכן כי בכפוף לקיומן של ההתחייבויות על פי ההסכם, יהיה חבה רשאי לפדות את המשכנתא הרשומה לטובת הבנק על המקרקעין תמורת סך של 4,260,000 דולר בתנאי תשלום של 710,000 דולר מדי שנה.
כמו כן נדרש חבה לשלם תשלום מקדמי בסך של 142,500 $ (להלן: "התשלום הראשון").

בפברואר 2009 עתר הבנק פעם נוספת לאכוף את המשכנתא על הבניין.
הצדדים ניהלו מו"מ והגיעו במאי 2009 להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם 2009" או "הסכם הפשרה").
מפסק הדין עולה כי על מנת שחבה יוכל לשלם את יתרת החוב - הוא זכאי למכור חלקים מהבניין לצדדים שלישיים בכפוף לאמור בהסכם.
בהסכם 2009 נקבע, בין היתר, כי ניתן צו למינוי ב"כ הבנק ככונס נכסים, כאשר הצו ייכנס לתוקף רק אם לא יקיים חבה את התחייבויותיו המפורטות שם. התחייבויות אלה כללו התחייבות לתשלום:
"א. סכום השווה ל–200,000 דולר (מאתים אלף) לפי השער היציג, ישולם למבקש (הבנק – ד.ק) תוך 30 יום מהיום.
ב. סכום השווה ליתרת החוב על פי ההסדר מיום 13.6.06 (קרן +ריבית) ישולם עד ליום 1.10.09 (הסכום כולל את התשלום האמור להשתלם ביום 1.7.09).
ג. כל הסכם למכירת יחידות בבנין נשוא הבקשה, יובא לאישור המבקש בצירוף חוות דעת שמאי מקרקעין מרשימת שמאים של הבנק המעידה כי המכירה היא במחיר השוק. הסכם המכר יהיה כמקובל וכנהוג לגבי עסקאות מקרקעין במשק.
כל תמורת המכר בניכוי מסוי ותשלומי חובה על הנכס הנמכר תשולם במלואה לבנק במישרין על ידי הקונה.
ד. המבקש יוציא, תוך שבעה ימי עסקים מיום המצאת כל סכום כאמור, מכתב החרגה המסכים למכר ולהחרגת השעבוד מהיחידה הנמכרת מותנה בתנאים הנ"ל וכמקובל בבנק".



בהודעה שמסר הבנק ביום 4.10.09 נאמר על ידי הבנק כי חבה לא עמד בביצוע התשלום על פי הסכם 2009 ולא שילם לבנק את יתרת חובו עד יום 1.10.09.
לאור זאת, ביקש הבנק כי בית משפט יחתום על פסיקתא בדבר מינוי כונס נכסים.
בהחלטה אשר ניתנה באוקטובר ביום 21.10.09, לאחר קבלת תגובת חבה, נקבע על ידי, בין היתר, כי משניתן פסק דין מותנה למינוי כונס נכסים ומשלא שולם הסכום כפי שנקבע בהסכם גם לאחר חלוף מועד האורכה של 15 יום שהתבקשה - הרי ששוב אין מקום להעלות טענות באשר לעצם המינוי וכי מינויו של כונס הנכסים ייכנס לתוקף.
חבה הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטה זו (רע"א 9349/09).
כמו כן הגיש חבה כתב תביעה (ת.א. 36505-05-10) במסגרתו עתר לפסק דין הצהרתי, המצהיר כי פסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט זה לאור הסכם 2009 בטל ומבוטל – וכי יש לבטל את הליכי הכינוס אשר ננקטו בתיק הפש"ר.
במסגרת רע"א על ההחלטה בעניין מינוי כונס הנכסים, קבע בית המשפט העליון (כב' השופט גרוניס) כי מהחומר שהוצג בפניו עולה לכאורה כי המבקש לא עמד בתשלום החוב במועדים שנקבעו בהסכם הפשרה. לאור זאת, קבע בית המשפט העליון כי בדין הורה בית משפט זה על כניסתו לתוקף של צו כינוס הנכסים.
עם זאת, ציין בית המשפט העליון כי מן הראוי לאפשר לחייב לברר את טענותיו באשר להתנהלותו של הבנק. בין יתר הטענות יש לברר את הטענה כי הבנק טירפד עיסקאות למכירת חלקים מהבניין והכשיל את מכירת הבניין כולו, וכי לכן יש לראות בחבה למעשה כמי שקיים את כל התחייבויותיו על פי הסכם הפידיון והסכם הפשרה.
בית המשפט העליון קבע כי המקום לבירור טענות אלה הוא במסגרת התביעה אשר הגיש החבה לביטול הסכם הפשרה, כמפורט לעיל.
טענותיו של חבה התבררו בשלב ראשון במסגרת בקשותיו לסעד זמני, בקשות אותן הגיש במקביל להגשת התביעה לביטול הסכם הפשרה.
בבקשות לסעד זמני ביקש חבה ליתן צו אשר ימנע מאת הבנק וכונס הנכסים להמשיך בהליכי הכינוס.
בקשות אלה נדחו על ידי בהחלטה אשר ניתנה ביום 26.5.10.
בהחלטה ציינתי כי המחלוקת שבין הצדדים אינה למעשה באשר לדרך מימוש המשכנתא על הבניין, אלא בשאלה האם כטענת הבנק יש לראות בחבה כמי שהפר את הסכם הפשרה בדרך המקנה לבנק את הזכות לדרוש ממנו את מלוא פרעון החוב - או שמא יש לקבל את טענתו של חבה באשר לדרך התנהלות הבנק ולראות בו כמי שחייב סכום של כ- 4 מיליון דולר בלבד.
לכן נקבע כי צו המניעה אשר התבקש והתביעה אשר במסגרתה התבקש הצו – אינם רלוונטים ואין בהם כדי להביא לבירור המחלוקת האמיתית בין הצדדים.
יש להבהיר כי בסמוך למתן ההחלטה הגיש הבנק בקשה למכור את הבניין בסכום של 26 מיליון ₪ פלוס מע"מ. חבה טען כי יש לחלק את התמורה באופן הוגן וזאת בהתאם לטענות אשר העלה בעבר, כפי שפורט על ידי לעיל.
נקבע על ידי בהחלטה לעניין הסעדים הזמניים, כי טענות אלה אמורות להתברר במסגרת דיון בחלוקת התמורה בגין המכר.

ביום 1.6.10 הסכימו הצדדים כי בקשתו של כונס הנכסים לאישור המכר תאושר; כי סכום של 10 מיליון ₪ יעבור לנושה המובטח – הבנק - וכי יתקיים דיון בטענותיו של חבה וכן בטענות קרול ומיכל חבה, אשר ערבו לחיוביו של החייב כמפורט בהמשך, וזאת במובן הכספי של טענות אלה.
בעקבות דיון זה הוגשו טענותיו של חבה, הוגשה בקשה על ידי קרול ומיכל חבה והוגשה תגובת הבנק.

טענות אלה הן נשוא ההחלטה הנוכחית, כאשר מונחות בפניי הבקשות הבאות:
בקשתו של חבה (בקשה מס' 30) – במסגרתה התבקש בית משפט לקבוע, בין היתר, כי חבה עמד במלוא התחייבויותיו כלפי בנק הפועלים בהתאם להסכם הפדיון והסכם הפשרה וכי הוא זכאי להחזר כספים מקופת הכינוס; כי הבנק טרפד את ניסיונותיו של חבה לקיים את התחייבויותיו עפ"י הסכמי הפדיון והפשרה, ולחילופין כי מדובר בעמידה בחוסר תום לב על זכות חוזית של הבנק.
הבקשה השנייה (בקשה מס' 31) היא בקשתן של מיכל וקרול חבה, בהתאמה בתו וכלתו (אשת בנו) של חבה (להלן: "המבקשות"). בבקשה זו עותרות המבקשות כי אורה על אופן חלוקת התקבולים שהתקבלו בקופת הכינוס, באופן המתואר על ידן, וזאת בין שאקבל את הטענה כי חבה הפר את הסכם 2006 ובין אם לאו.




2. דיון והחלטה
בשלב הראשון של הדיון אדרש לטענותיו של חבה במסגרת הבקשה.
הואיל ובקשתן של המבקשות, לאור האמור בה, תלויה, למעשה, בתוצאות ההחלטה בבקשה של חבה, יש לדון קודם כל בבקשת חבה.

א. בקשה 30- בקשת חבה
הטענה הראשונה אותה העלה חבה בבקשתו הינה, כאמור, כי עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם הפדיון וכן כי עמד בהתחייבויותיו עפ"י הסכם הפשרה.
הבנק טען מנגד כי משנערך הסכם 2009, שוב אין מקום להדרש לתנאיי הסכם הפדיון.
הבנק טען כי משעה שנערך הסכם 2009, הסכם פשרה בין הצדדים אשר ניתן לו תוקף של פס"ד, ויתר חבה על כל טענה שהייתה לו ביחס לתקופה שקדמה להסכם הפשרה והוא מנוע ומושתק מלהעלותה. נטען, כי מתן אפשרות לחבה להעלות טענות ביחס לתקופה שקדמה להסכם הפשרה - מהווה מתן יד לנסיונו הפסול של חבה להחזיר את הצדדים למצב הדיוני בו היו ערב הסכם הפשרה.
עוד נטען, כי מהות הסכם הפידיון היתה כי ככל שחבה יבצע את התשלומים שנקבעו בו במלואם ובמועדם יוכל לפדות את המקרקעין.
אם חבה לא יעמוד בביצוע התשלומים כקבוע בהסכם הפידיון - יוכל הבנק לגבות מחבה את מלוא סכום החוב אשר עמד באותה עת על סכום של 41,336,504 ₪, כאמור בסעיף 8 להסכם הפידיון.

בהקשר זה יש להבהיר כי הסכם 2009 קובע, בין היתר, כי כל עוד לא נכנס מינוי הכונס לתוקף, ימשיך לחול בין הצדדים הסכם 2006, הסכם הפידיון, כולל לוח התשלומים המפורט בו (בכפוף לשינוי כאמור בסעיף 1 לעיל).
מכך עולה, לכאורה, כי עם מינויו של כונס הנכסים, כפי שנעשה בפועל, פקע תוקפו של הסכם הפידיון והתנאים הקבועים בו.
עם זאת, ציינתי כבר לעיל כי במסגרת החלטה שניתנה בבקשת רשות הערעור, שהוגשה על החלטתי האמורה להורות על כניסת מינויו של הכונס לתוקף, קבע בית המשפט העליון כי מן הראוי לאפשר למבקש לברר את טענותיו.
כך אף נקבע על ידי בהחלטה בעניין בקשתו של חבה לסעדים זמניים במסגרת התיק האזרחי, כפי שפרטתי לעיל.
עוד קבעתי באותה החלטה, כי דין טענות המבקש באשר להתנהלות הבנק להתברר במסגרת הדיון בחלוקת התמורה שתתקבל ממכר הבניין.
לאור כך, ההחלטה הנוכחית הינה אם כן המסגרת הראויה לדיון במכלול טענותיו של חבה, הנוגעות להכשלת קיום הסכם הפדיון ולעניין הסכם 2009 שהוא הסכם הפשרה.

תנאי הסכם הפידיון
במסגרת הסכם הפידיון נקבע, כאמור, חובו המוסכם של חבה בסך 41,336,504 ₪.
עוד נקבע באותו הסכם, כי חבה יוכל לפדות את המשכנתא תמורת תשלום סך של 4,260,000$.
כמו כן, נקבעו במסגרת ההסכם הוראות המסדירות את אופן ביצוע התשלומים:
בסעיף 3 להסכם נקבע כי בד בבד עם כריתתו של ההסכם ישלם חבה סך של 42,500$ וכן כי הוא מתחייב לשלם סכום נוסף של 100 אלף דולר, לא יאוחר משישה חודשים ממועד חתימת ההסכם.
עוד קובעות הוראות ההסכם כי בנוסף לסכום של 142,500$, ישלם חבה סך של 710,000$ לא יאוחר מ–12 חודשים מיום חתימה על ההסכם (סעיף 5.1. להסדר) (כלומר עד חודש יולי 2007).
בסעיף 5.2 נקבע כי יתרת הסכום תשולם על פי ההסכם בחמישה תשלומים שנתיים שווים ורצופים בסך 710,000 דולר כל אחד, החל מיום 1.7.2008.
(תשלומים אלה יכונו להלן: "תשלומי הפדיון").
בסעיף 5.6 להסכם נקבע כי להבטחת קיום ההתחייבויות על פי ההסכם, ימציא חבה לבנק תוך ששה חודשים ממועד חתימתו של ההסכם בטוחה ששוויה עומד על 1,400,000 דולר (סעיף 5.6.1 להסדר).
כמו כן, התחייב חבה להמציא בטוחה נוספת לא יאוחר מתשעה חודשים לאחר מועד חתימת ההסכם, אשר סכומה לא יפחת מ– 600,000 דולר ארה"ב.
מכאן עולה כי היה על חבה להמציא תוך תשעה חודשים ממועד החתימה על ההסכם בטוחות בסך 2 מליון דולר ארה"ב.
בהסכם נקבע גם כי ניתן להקטין את סכום הערובה בגובה התשלום שבוצע על ידי חבה.

האם עמד חבה בקיום תנאי הסכם הפידיון?
בבקשה שבפניי טען חבה כי עד שנת 2009 עמד בכל התחייבויותיו על פי הסכם הפדיון, הן לעניין המצאת מלוא הבטוחות לקיום ההסכם בסך של 2 מליון דולר והן לעניין מילוי אחר הוראות הסכם הפידיון בדבר פינוי שוכרים מהבניין, קבלת התחייבויות שונות משוכרים וניהול הבניין בעצמו.
עוד טען חבה כי שילם לבנק במועד את התשלום הראשון בסך 142,500 דולר וכן כי שילם את חלק הארי של התשלום השני בסך 710,000$ .
חבה טען כי שילם לבנק עד שנת 2009 סכום כולל של כ- 3 מליון ₪.
חבה טען כי יש לראות בו כצד אשר פעל בנמרצות כדי לקיים את התחייבויותיו על פי הסכם הפידיון. אולם, הבנק עשה ככל שבידו כדי להערים קשיים על נסיונותיו לעמוד בהתחייבויותיו כך שסיכל את עמידתו של חבה במלוא ביצוע התשלום השני (כלומר, התשלום הראשון בסך 710,000$ - ד.ק.).

הבנק דחה את טענותיו של חבה.
בין היתר, טען הבנק כי הבסיס להסכמתו על פי הסכם הפידיון, היה מצג שהציג חבה לפיו יוזרם כסף חדש לפידיון המשכנתא על ידי משקיע חיצוני עימו ייתקשר, ולא ע"י מכירת יחידות מקרקעין.
הבנק טען כי כך עולה גם מחוות דעת מטעם חבה, על פיה השכיר חבה בכוונת תחילה רק חלק קטן מהבניין וזאת במחירים הנמוכים ממחיר השוק, על מנת להפחית באופן מלאכותי את שווי המקרקעין ואת תמורת פידיונם.
הבנק טען עוד כי חבה לא עמד בהסכם הפידיון, שכן על פי ההסכם היה עליו להמציא בטוחה בשווי 2 מליון דולר. אולם, בפועל המציא בטוחה בסכום של 1,342,000 דולר בלבד, בדרך של שיעבוד מקרקעין בבעלות המבקשות מיכל וקרול חבה.
מדובר במקרקעין עליהם בנויים שלושה קוטג'ים. (להלן : "בטוחת המבקשות").
הבנק אף טען כי חבה לא עמד בתשלום הראשון על פי הסכם הפידיון.
בהסכמת הבנק, חבה וקרול חבה נעשה שימוש בחלק מהתמורה שהתקבלה ממכירת אחד הקוטג'ים לצורך פרעון חלק מהתשלום הראשון.
עוד ציין הבנק כי הגב' קרול חבה עצמה הפרה את התחייבותה לבנק, בכך שהעבירה סכום הנמוך ב–116,000 $ מהסכום אותו התחייבה להעביר: הועבר תשלום בסכום של 450,000$ במקום תשלום בסך 566,000$.
עוד נטען כי חבה שילם על חשבון התשלום הראשון סכום של 200,000 ₪ בלבד, בעוד שיתר הסכומים שנזקפו לזכותו על חשבון התשלום הראשון - הם סכומים שהתקבלו כאמור ממכירת הקוטג' של קרול חבה או מדמי שכירות אשר שילמו שוכרי יחידות בבניין.
לאור זאת, טען הבנק כי אין כל מקום לטענתו של חבה על פיה, עובר להסכם הפשרה משנת 2009, שילם לבנק סכום של כ- 3מיליון ₪.

מעיון בהסדר הפידיון, על נספחיו, עולה כי יש ממש בטענת חבה על פיה המציא לבנק התחייבויות שונות של שוכרי יחידות בבניין להתפנות, וכן ויתור על דמי ניהול של חברת הניהול של הבניין המצויה בבעלות בנו ומנוהלת על ידו.
יש לבחון אם כן את טענת חבה על פיה המציא בטוחות בשווי 2 מיליון דולר ואת טענת המשיבים על פיה הומצאו בטוחות בסכום של 1,342,000$ בלבד.
מנספח ג'2 לתגובת המשיבים לבקשת חבה, עולה כי בחודש פברואר 2007 נערך שטר משכנתא לטובת הבנק על ידי המבקשות בסכום של 1,400,000$. המשכנתא נרשמה על מקרקעין הידועים כגוש 8523 חלקה 130. (על מקרקעין אלה מצויים אותם 3 קוטג'ים כאמור לעיל – ד.ק.).
במכתב הבנק מיום 17.4.2007 למבקשות נאמר כי "הואיל ובכוונתכם להוציא לפקודתנו בטוחה על סך של 1,342,000 דולר..." (נספח ג' 1 לתגובות המשיבים לבקשת חבה).
עם זאת, נראה כי סכום הבטוחה שהועמדה בפועל היה גבוה מן הנטען על ידי המשיבים. זאת הן לאור האמור במכתב נספח ג' 1 לעיל, והן לאור העובדה כי המשיבים נתנו את הסכמתם כי תרשם משכנתא בדרגה שנייה לטובת המבקשות על הבניין עד לסך של 1,600,000$, כפי שעולה מנספח י"ט לתגובת חבה לבקשה למימוש משכנתא ולמינוי כונס נכסים.
במכתב מיום 17.4.2007 (נספח ג/1 לתגובת המשיבים) נאמר בסעיף 1 כי "סכום הערבות (הוא הסכום של 1,342,000$) וכן הסכום הנקוב במכתב הכוונות מיום 30.10.06 ייקטנו בהתאמה בסכום כל אחד משלושת התשלומים שישולמו לפקודתנו על ידי מר יוסף חבה וכו'".
כלומר, מצירוף נתונים אלה עולה כי בפועל ניתנו בטוחות מעבר לסכום של 1,342,000$ כפי שטוענים המשיבים.
למרות כל האמור לעיל, עדיין עולה כי מדובר בסכום הנמוך באופן משמעותי מ–2 מליון דולר, כפי שנקבע בהסכם הפידיון.
לא נטען ולא הוכח כי הבנק נתן את הסכמתו להפחתה של הבטוחות הנדרשות ואלו שנדרשו לא הומצאו בפועל.

יש לבחון עתה את טענתו של חבה כי הבנק סיכל ביצוען של עיסקאות שונות שהיה בהן כדי להביא לקיום ההסכם במלואו.

עסקה מול עו"ד סיגל עצמון
חבה טען כי ביום 15.1.2007 חתם עם עו"ד סיגל עצמון על הסכם מכר לרכישת יחידה בבניין בסך 65,000 דולר. העתק הסכם המכר צורף כנספח ה' לבקשת חבה.
חבה טען כי עו"ד סיגל עצמון שילמה בפועל חלק מתמורה אשר הוחזקה בנאמנות ע"י ב"כ הצדדים. לדבריו, כל שנדרש היה הנפקת מכתב כוונות או מכתב החרגה מותנה על ידי הבנק.
לטענתו, ביום 7.2.2008, לאחר שפניות רבות שלו לבנק נותרו ללא מענה, פנה בא כוחו לב"כ הבנק וביקש לקבל מכתב החרגה.
במענה למכתב זה השיב ב"כ הבנק במכתב אליו צורפה טיוטת מכתב החרגה אשר לא ניתן היה לעשות בו שימוש.
עוד טען חבה כי במענה לפנייתה של עו"ד עצמון לב"כ הבנק - בה נאמר כי בכפוף למכתב החרגה מהבנק תמציא לבנק את התמורה - הודיע לה הבנק כי עליה להעביר לידו דמי שכירות בגין היחידה בה היא מחזיקה מכוח הסכם המכר.
עו"ד עצמון הודיעה לבנק כי רכשה את היחידה, כי שילמה מס רכישה בגינה ואף רשמה הערת אזהרה לטובתה בלשכת רישום המקרקעין, כך שכל שנדרש הוא מכתב ההחרגה.
ב"כ הבנק דחה את טענותיה וסרב בכל תוקף לאשר את הסכם המכר בינה לבין חבה ובכך מנע את מכירת היחידה.
בתמיכה לטענות אלה צורפו על ידי חבה נספחים ה' – י"ג לבקשה.

במענה לכך טען הבנק כי חבה הוא שטרפד את העסקה, כאשר על כך העידה עו"ד עצמון במסגרת בקשה מס' 29 אותה הגישה היא עצמה בתיק הפש"ר שבנדון.
הבנק טוען כי הסכם המכר מול עו"ד עצמון כלל תנאי מתלה, הקובע כי העסקה מותלית בקבלת אישורו המפורש של הבנק תוך 90 יום מיום החתימה על ההסכם.
אולם, רק ביום 7.2.08, כלומר למעלה משנה ממועד חתימת ההסכם, פנה ב"כ חבה לבנק בבקשה לקבל את מכתב ההחרגה ביחס לעסקה.
במכתב המלווה שצורף לטיוטות ננקב תנאי אותו נדרש חבה למלא כתנאי להמצאת מכתב החרגה מקורי. אולם חבה, מסיבותיו שלו, בחר שלא לקדם את העסקה ושלא לקיים את התנאי שננקב במכתבי הכוונות. הדבר גם לא הובא על ידו לידיעת עו"ד עצמון כפי שעולה מתצהירה.
מעבר לכך, חבה בחר לנסות ולקדם את העסקה שנה וחצי לאחר שנמסרו לו מכתבי הכוונות של הבנק, יומיים לפני המועד בו נדרש לשלם לבנק סכום של 200,000 דולר על פי הסכם הפשרה או שצו הכינוס היה נכנס לתקפו.
נטען כי בעיתוי האמור לא היתה כל הצדקה לאישורה של העסקה, מה גם שבמכתב הכוונות נאמר כי אם התנאי לא יקוים עד ליום 20.2.08 - הרי שהסכמת הבנק להעניק מכתב החרגה ביחס לעסקה תהיה בטלה ומבוטלת.
מעבר לכך, בנסיבות האמורות בהן סכום העסקה שאישורה נדרש נמוך מן הסכום אותו אמור היה חבה לשלם, אין הצדקה לאישורה של העסקה, שעה שממילא עומדת לזכות הבנק האפשרות לממש את הנכס המשועבד.
לכן, אישור העסקה רק יקשה על הליך כינוס הנכסים בלא שתהיה בו תועלת של ממש.
מעבר לכך, ממילא גם נדרש באותו מועד מכתב החרגה מהמבקשות, אשר הבנק אינו אחראי להן ואינו יכול לוותר בשמן על איזה מזכויותיהן.
על פי הסכם הפשרה צריך היה חבה להמציא חוו"ד שמאית ביחס לנכסים אותם הוא מבקש למכור והדבר אף נכתב במכתב ב"כ הבנק לב"כ חבה. אולם, חבה בחר שלא להגיש חוות דעת שמאית כפי שהתחייב בהסכם הפשרה.



אינני רואה מקום לקבל את טענות חבה בעניין העיסקה עם עו"ד עצמון.
אומנם, אין מחלוקת כי נערך הסכם בין עו"ד עצמון לבין חבה, וכי היתה לצדדים כוונה לממש את ההסכם. מסקנה זו עולה ממסירת החזקה בנכס לעו"ד עצמון.
אולם, ההסכם עצמו הותלה בתנאי של קבלת אישור הבנק לעסקה תוך 90 יום ממועד עריכתה.
עו"ד עצמון העידה בתצהיר, אשר צורף כנספח י"ב לתגובת הבנק במסגרת בקשה 29, כי הוסכם בינה לבין חבה על הארכתו של תנאי זה. עם זאת, פנה חבה בפועל לבנק רק ביום 7.2.08, למעלה משנה לאחר מועד חתימת ההסכם בבקשה לקבל את מכתב ההחרגה.
ממכתב הכוונות אשר הומצא על ידי הבנק ביום 12.2.2008, עולה כי הבנק נתן את הסכמתו להחרגת הנכס בכפוף להפקדת מלוא התמורה בידי הבנק.
ממועד מסירת מכתב הכוונות לחבה (12.2.08 – ד.ק.) ועד למועד בו הודיע חבה לעו"ד עצמון, ביום 3.6.2009, כי הוא ממחה לבנק את הזכות לקבל את התמורה בגין היחידה – חלפה שנה נוספת.
בתצהירו של חבה אין כל הסבר לפרק הזמן הממושך שחלף עד לפנייה לבנק, מועד המאוחר בהרבה מאותם 90 יום אשר נקבעו בהסכם, גם אם הוסכם על הארכת המועד לתקופה מסויימת, ולמועד שחלף מאז המצאת מכתב הכוונות לידו - ועד למועד בו הודיע על המחאת זכויותיו בגין תמורת המכירה לבנק.
עו"ד עצמון העידה בתצהירה כי לא היתה מודעת למעשה לקיומו של מכתב הכוונות האמור אלא עד לשלב מאוחר ביותר – ביום 13.7.2010.
לא ניתן אף להתעלם מסמיכות הזמנים בין המועד בו הודיע חבה על הסכמתו להמחאת הזכויות ביחס לתמורת התשלום עבור הנכס, לבין המועד שנקבע בהסכם 2009 לביצועו של התשלום הראשון - שלושה ימים בלבד מחלוף 30 הימים שנקבעו לביצועו של התשלום הראשון במסגרת הסכם 2009. סמיכות הזמנים עולה במפורש מפניית ב"כ חבה לבנק ביום 3.6.09, בה צויינה הדחיפות בקבלת מכתב ההחרגה, לאור התשלום בסך 200,000 דולר שעל חבה להעביר לבנק בימים הקרובים.
כמו כן, חבה אישר בחקירתו הנגדית כי קיבל את מכתב הבנק מיום 22.6.09 (נספח יז (3) לתגובת הבנק), בו נאמר כי עליו להמציא חוות דעת שמאי עדכנית (עמ' 6 לפרוטוקול).
לדבריו, לא המציא חוות דעת שמאית "אני לא הייתי צריך להמציא כי העיסקה נפלה שנתיים קודם והיה שמאי".
עולה אם כן בבירור כי חבה לא עמד בתנאי הסכם הפשרה ולא המציא חוות דעת שמאית עדכנית כאשר פנה ביוני 09' לבקש מהבנק את מכתב ההחרגה.

בנסיבות אלה, בהן השתהה חבה פרק זמן כה ממושך ועיכב את העברת הכספים לבנק עד לרגע האחרון, השתהות אשר לא ניתנה לה כל הסבר או הנמקה מניחים את הדעת ואף לא המציא חוות דעת שמאית, אין מקום לראות בבנק כמי שאמור היה להענות באופן מיידי לבקשתו של חבה.
מה גם, כפי שאכן ציין הבנק בתגובתו, כי במכתב הכוונות נאמר במפורש שהסכמת הבנק תהיה בתוקף בכפוף לביצועו של התשלום עד למועד שנקבע באותו מכתב – כלומר, עד ליום 20.2.2008.
לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענתו של חבה כי הבנק טרפד את העסקה מול עו"ד עצמון. יש לקבוע כי כשלונה של העסקה נובע מהתנהלותו של חבה עצמו.

עסקת יוסי כהן
על פי האמור בבקשה חתם המבקש ביום 20.11.06 עם עו"ד יוסי כהן על הסכם מכר לרכישת יחידה בבניין בסך של 99,270 $.
נטען, כי בדומה לעסקת המכר מול עו"ד עצמון, העביר גם כאן ב"כ הכונס למבקש טיוטה של מכתב החרגה אשר לא ניתן היה לעשות בו כל שימוש.
לאחר תקופה ארוכה בה נמנע הבנק מלאשר את עסקת המכר עם עו"ד כהן בקש האחרון לבטל אותו.
הבנק טען כי גם הסכם זה היה מותלה בקבלת אישורו לעסקה תוך 90 יום ממועד החתימה על ההסכם וכי ב"כ חבה פנה לקבלת מכתב החרגה מן הבנק רק ביום 7.2.2008, כלומר כשנה ושלושה חודשים לאחר שנחתם ההסכם.
הבנק עצמו השיב במכתב הכוונות חמישה ימים לאחר מועד פנייתו של ב"כ חבה, אולם חבה לא עשה דבר בעניין.
עוד נטען, כי ממכתבו של עו"ד כהן אשר צורף כנספח ט"ז לבקשת חבה, עולה כי העסקה בוטלה עקב מחלה קשה בה חלה עו"ד כהן וכי כך עולה גם ממייל ששלחה ב"כ חבה דאז לב"כ הבנק.

אין ספק כי גם במקרה זה קיים עיכוב משמעותי ביותר בקידומה של העסקה מאז נערכה, עיכוב הנובע מהתנהלותו של חבה.
לא ברור מדוע לא פעל חבה בשלב מוקדם יותר לקבל את אישורו של הבנק לעסקה. מנגד, אין ספק כי הבנק פעל במהירות סבירה שעה שהמציא לחבה את מכתב הכוונות במועד בו הוציאו.
כמו כן, ממכתבו של עו"ד כהן (נספח ט"ז לבקשת חבה) עולה אכן כי מצבו הבריאותי של עו"ד כהן היווה גורם לביטולה של העסקה.
ייתכן אומנם כי אילו היה בידי עו"ד כהן מכתב החרגה נכון לאותו מועד – לא היתה העסקה מתבטלת. אולם, קיומה של השתהות הנעוצה באופן ברור בהתנהלותו של חבה, שוללת את היכולת להטיל את האשמה באשר לאי קיומה של העסקה בבנק.
יש לכן לדחות את הטענה בדבר אחריות הבנק לטרפודה של העסקה.


עסקת חבה – פז גז
בבקשה טען חבה כי ביום 11.3.2008 נערך זיכרון דברים בינו לבין פז גז בעניין רכישת שטח בבניין.
חבה אף טען כי פז גז ביקשה ממנו לפנות לבנק על מנת לקבל אישור עקרוני לרכישה כאמור.
לטענת חבה, השיב הבנק כי ישקול את עמדתו בעניין עסקת המכר עם פז גז רק לאחר שחבה יכסה את מלוא חובו לבנק, יעביר לבנק חוות דעת שמאי בדבר שווי הנכס, העתק של חוזה המכר והסכמה בכתב מאת בעל המשכנתא השנייה.
חבה טען כי חלק מתנאים אלה הם תנאים דרקוניים העומדים בניגוד גמור להתחייבויות הבנק על פי הסכם הפדיון.
חבה טען כי עסקת פז גז נועדה לאפשר לו לעמוד בהתחייבויותיו על פי הסכם הפדיון וממילא לא נדרשה לבנק הסכמה בכתב של המבקשות, בעלות המשכנתא השנייה.
במענה לטענות אלה השיב הבנק כי הציב ארבעה תנאים בסיסיים להסכמתו לעיסקה.
תנאי אחד היה כי חבה יכסה את חובו כלפי הבנק אשר עמד באותה עת על סך של 175,371$. חוב זה נוצר עקב אי עמידתו של חבה בתשלום הראשון על פי הסכם הפידיון.
תנאי נוסף היה כי חבה ימציא לבנק שומה עדכנית של הנכס והעתק מלא של הסכם המכר וכן הסכמת המבקשות אשר העמידו את הבטוחה לבנק.
הבנק ציין כי בפועל נערכה חוות הדעת השמאית ביוני 2009 (כלומר – שנה לאחר המועד הנדרש).
חבה ביקש מהבנק כי יפעיל את אפשרותו לממש את המשכנתא, אפשרות אשר נקבעה בהסכם הפדיון, כדי לעקוף את הצורך בהשגת הסכמת בתו וכלתו במימוש הנכס. חבה אף פנה בעניין זה בבקשה למתן הוראות ליו"ר ההוצל"פ, ולחילופין עתר לצמצם את תחולתה של הערת האזהרה שנרשמה לטובתן.

מעיון במסמכים שהוגשו עולה כי לטענת הבנק, במועד בו התבקש אישורה של עסקת פז גז נותרה עדיין יתרת חוב בגין סכום הפדיון הראשון, יתרה אשר לטענת הבנק עמדה על סך של 175,351$.
טענה זו של הבנק לא נסתרה.
הבנק טען, כאמור, כי היה על חבה לפרוע סכום זה בטרם יאשר את עסקת פז גז, בעוד חבה טען כי תמורתה של עסקה זו (כלומר- עסקת פז גז) היא שנועדה לאפשר את פירעונו של התשלום הראשון.
מהוראות הסדר הפידיון עולה כי התשלום הראשון אמור היה להתבצע עד חודש יולי 2007.
ממכתבו של עו"ד רונן שחר, ב"כ חבה, מיום 7.2.2008 עולה כי נכון לאותו מועד טרם בוצע מלוא התשלום הראשון.
בסעיפים 2-3 לאותו מכתב כתב עו"ד שחר:
"כזכור, מרשנו העביר את מרבית התשלום הראשון.. היתרה שנותרה להעברה על מנת לכסות את מלוא התשלום הראשון הינה בסך כולל של 116,000 דולר ארה"ב שאמורה להשתלם מתוך הכספים שיגיעו למרשנו משתי עסקות מכר של חלקים בבניין ואשר מכירתם אושרה על ידי הבנק".
לאור המועדים בהם מדובר ומכתב הכוונות שהומצא על ידי הבנק בעקבות מכתב זה (ב- 12.2.08), נראה כי עו"ד שחר התייחס במכתב זה לעסקאות מול עו"ד עצמון ועו"ד כהן אליהן התייחסתי קודם לכן.
עוד יש לציין בהקשר זה, כי עו"ד שחר כתב במכתבו האמור כי חבה הורה לרוכשי היחידות בבניין להעביר את מלוא התמורה בגין המכירה האמורה, בסך כולל של 133,000 דולר, לידי הבנק.
יש לציין כי חבה טען בעדותו כי רוכשי היחידות סירבו להעביר את הכסף לבנק אלא כנגד החרגת השעבוד, כך שמדברים אלה עולה, לכאורה, כי הוא מצויי במעגל שוטה.
עם זאת, אין כל תימוכין לטענה זו של חבה. כמו כן, כפי שכבר ציינתי קודם, עו"ד עצמון עצמה טענה בתצהירה כי כלל לא הייתה מודעת לקיומו של מכתב הכוונות כאמור.
מעבר לכך, וגם כפי שציינתי כבר קודם לכן, ממועד מכתב זה של עו"ד שחר ועד המועד בו מסר חבה הודעה בכתב בדבר המחאת זכויותיו בתמורת היחידה של עו"ד עצמון - חלפה למעלה משנה.
אין גם ספק כי סכום זה לא הועבר בפועל לבנק וכי נותרה אכן יתרת חוב – שהרי טענת חבה היא כי היה על הבנק לאפשר את פירעונו של מלוא תשלום סכום זה באמצעות עסקת פז גז.
יתרה מזאת. במכתב מיום 10 באוקטובר 2007 כתבה עו"ד קרול חבה כי תעביר לבנק סך של 450 אלף דולר לא יאוחר מיום 31.10.07, וכן כי יתרת התמורה עד לסך של 566,000 $ תועבר גם היא "עד לא יאוחר מ- 14 ימים מיום קבלת אישור רשויות המס לרישום העסקה בפנקסי המקרקעין או עד לתאריך 13.8.08 (כולל) לפי המוקדם". ( נספח ד' לתגובה מטעם המשיבים לבקשה 30).
בפועל, לא הועבר סכום כסף זה במלואו לבנק ועו"ד חבה אישרה עובדה זו בחקירתה.
כאשר נשאלה עו"ד חבה מדוע לא הועבר סכום זה, טענה כי הסכום לא הועבר במלואו הואיל ודרישת המבקשות לקבל פירוט בדבר יתרת החוב של חבה – לא נענתה :
"ת: 116 (אלף דולר – ד.ק.) בהמשך שולם השווי של 200,000 שקל, זה בערך 50,000 דולר פלוס, ואת היתרה אמרנו שנשלם אותה אחרי שהבנק ימציא לנו את הפירוט של החשבון של החוב של מר חבה יוסף.
ש: אבל בפועל אף פעם אתם לא שילמתם?
ת:אתם לא עניתם לנו. עד היום גם."
(עמ' 17 ש' 17-21)

בנסיבות בהן אין מחלוקת כי קיים חוב משמעותי ביותר של חבה כלפי הבנק, הרי שאי העברת כספים בסכום האמור באמתלה של אי מתן מענה מצד הבנק, אינה יכולה להוות הצדקה של ממש.
מכל האמור לעיל עולה כי בנסיבות בהן היה ידוע לבנק כי קיימים, לכאורה, שלושה מקורות פוטנציאליים נוספים לסילוק הסכום בגין תשלום הפדיון הראשון – העסקאות מול עו"ד עצמון ועו"ד כהן וכן הסכם המכר של המבקשות, כאשר אין כל סיבה מוצדקת וידועה לאי ביצוע תשלומים מכוח עסקאות אלה – ודאי שלא הייתה כל חובה על הבנק להעתר לביצועה של עסקה נוספת בטרם עמד חבה בביצועו של תשלום הפדיון הראשון.
לכן, אין מקום לקבל את טענת חבה בכל הנוגע להתנהלותו של הבנק בעניין התניית הסכמתו לאישורה של העסקה עם פז גז בתנאים שונים אותם כינה "דרקונים".
אמנם, ראוי לציין כי טענתו של הבנק לפיה נדרשת הסכמת המבקשות לביצועה של העסקה, עומדת בניגוד ללשון ההסכם הקובעת כי בכל מקרה המשכנתא השנייה לא תימנע את אכיפתה של המשכנתא הראשונה.
אולם, לא ניתן להתעלם מהיחסים העכורים בין הצדדים, מחוסר האמון ההדדי ביניהם – ובעיקר מאי עמידתו של חבה בהסכם.
לאור זאת, אין לראות בבנק כמי שחייב היה להסכים לבקשתו של חבה בעניין פז גז ואין לראות בבנק כמי שהכשיל את חבה בעניין זה.

מסקנת הביניים העולה היא כי חבה לא עמד בהתחייבויותיו במסגרת הסכם הפדיון וזאת מטעמים שאינם קשורים בבנק.

טענות חבה בדבר הכשלת קיום הסכם הפשרה מ- 2009 על ידי הבנק
כפי שכבר נאמר לעיל היה על חבה לשלם על פי הסכם זה סכום של 200,000 דולר עד לסוף יוני 2009 ואת יתרת החוב עד ליום 1.10.09.

- טענת חבה בדבר עיסקה עם עו"ד תשובה
חבה טען בבקשתו כי בחודש ספטמבר 2009 התקיים משא ומתן מתקדם בינו לבין עו"ד תשובה לרכישת כל הבניין בסכום של עשרות מליוני שקלים.
חבה צירף לבקשתו טיוטת הסכם בלתי חתומה כנספח כה לבקשה. בטיוטת ההסכם מצויין סכום של 20 מיליון ₪ לרכישת הבניין.
מנספח כו לבקשה עולה כי ב"כ חבה פנה לבנק ביום 1.10.09 מועד בו היה אמור חבה לשלם את יתרת החוב על פי הסכם הפשרה, וביקש אורכה של 15 יום על מנת להשלים את הסכם המכר של הבניין כולו.
יש לציין כי במכתב זה אין זכר לאותה טיוטת הסכם אשר הוחלפה, כביכול, בין עו"ד תשובה לחבה.
הבנק סירב לאורכה.
עוד טען חבה כי ביום 12.10.09 פנה עו"ד תשובה לב"כ חבה ועדכן אותו כי פנה לבנק על מנת לקבל נתונים לצורך תשלום החוב או העברת החוב לרוכש פוטנציאלי לבניין, אשר מיוצג על ידו.
חבה צירף עותק ממכתבו של עו"ד תשובה, בו נאמר כי עד לאותו מועד לא קיבל תשובה ממשרדו של הכונס ואף ציין כי המכתב משמש לצורך בקשתו של חבה
לעיכוב מימוש כינוס הנכסים על מנת לאפשר את השלמת העיסקה תוך 60 יום.
בסופו של דבר טען חבה כי הבנק והכונס התעלמו מפניות עו"ד תשובה, וסיכלו את מאמציו של חבה לתשלום על פי הסכם הפשרה במועד.
בתגובתו של הבנק נאמר כי חבה מעולם לא המציא לבנק את טיוטת ההסכם ואף לא ביקש את אישורו של הבנק לטיוטה.
גם עו"ד תשובה לא המציא טיוטה לבנק ולא ביקש מהבנק את אישורו לטיוטת ההסכם או לעיסקה עצמה.
הבנק אישר אומנם כי עו"ד תשובה נפגש עם ב"כ הבנק, אך פגישה זו היתה למעשה ניסיון של עו"ד תשובה לדלות פרטים בנוגע לחובו של חבה כלפי הבנק. אולם, נמסר לו כי לשם כך נדרש אישורו של חבה, שכן אין הבנק מוסמך למסור פרטים בדבר החוב ללא אישור מפורש של חבה.
אישור כאמור לא הוצג ועו"ד תשובה לא פנה יותר לבנק.
מהבקשה וממכתבו הכללי ביותר של ב"כ חבה לבנק, עולה במפורש כי אותה טיוטת הסכם לא נזכרה במכתב ובוודאי לא הועברה לבנק וחבה אף לא טען אחרת.
מעיון מטיוטת ההסכם אשר צורפה לבקשה, טיוטה בלתי חתומה, עולה כי מדובר למעשה בכך שעו"ד תשובה יכנס לנעליו של חבה לעניין הסכם הפשרה והסכם הפידיון.
אין ספק כי לא קמה חובה על הבנק לאשר חילופי חייבים. בוודאי שלא היה מקום לבצע עיסקה זו, שאינה רק עיסקה של רכישת הבניין אלא כאמור חילופי חייבים, ללא אישור מראש והסכמה מלאה של הבנק.
הסכמה זו לא התבקשה וכל שהתבקש הבנק לעשות הוא ליתן אורכה של 15 יום להשלמת העיסקה אשר תוארה רק כעיסקה למכירת הבניין.
גם אם זכאי היה חבה לאותה אורכה לאור הקביעה כי איחור ב- 15 יום לביצוע ההתחייבות לא יהווה הפרה, הרי שבפועל לא הוצגה בפני הבנק כל עיסקה ממשית עד לאותו מועד בו הסתיימה האורכה.
לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי כל תצהיר מטעמו של עו"ד תשובה בדבר שלבי העיסקה, זהות הרוכשים והתקדמות העיסקה, לא צורפו לבקשה ואף לא הוצגו במהלך הדיון.
בנסיבות אלה, כאשר הבנק כלל לא היה מודע לעיסקה ולמהותה האמיתית, הרי וודאי שאין מקום לטענתו של חבה שהבנק טירפד את העיסקה.

- העיסקה עם שאול ויעקב חבה
חבה טען כי ביום 21.9.09 נחתם הסכם בינו לבין יעקב ושאול חבה לרכישת חנות בשטח 30 מ"ר בעלות של 800,000 ₪ בתנאי שהבנק יתן מכתב החרגה.
חבה טען כי על מנת שלא לסכל את ניסיונותיו למכור את הבניין כולו לעו"ד תשובה, נקבע בהסכם כי אם ימכור חבה את הבניין תוך 45 יום יבוטל ההסכם בינו לבין הרוכשים של החנות ללא פיצוי.
חבה צירף חוות דעת שמאי בגין אותה חנות מיום 21.9.09.
ב"כ הכונס סירב לאשר את מכר החנות בטענה שאין בתמורה כדי להואיל למבקש לקיום התחייבויותיו כלפי הבנק.
יש לזכור כי ביום 1.10.09 אמור היה חבה לשלם את יתרת החוב על פי הסכם הפשרה.

הבנק טען בתגובה לטענה זו כי מדובר בעסקה פיקטיבית. עובדה זו נלמדת, לדבריו, מכך שבהסכם המכר קיימת תניה הקובעת כי על אף שהחנות נמכרה כביכול, יהא חבה רשאי למכור את כל הבניין תוך 45 יום מיום החתימה ובמקרה זה תבוטל העסקה מבלי שהרוכשים יוכלו לתבוע פיצוי.
הבנק ציין כי ביום 5.6.09 ביצע חבה את התשלום הראשון על פי הסכם הפשרה, מבלי שיידע את הבנק אודות מקור הכספים אשר שימשו לביצוע התשלום.
רק ביום 22.9.09 המציא ב"כ חבה לב"כ הבנק העתק מההסכם שנחתם יום קודם לכן.
מההסכם התברר כי חבה התחייב כביכול למכור לאחיו ולמר יעקב חבה את החנות עובר ליום 5.6.09.
חבה התחייב אם כן למכור את החנות מבלי לקבל את הסכמתו של בנק. רק לאחר שלושה חודשים, בסמוך למועד שהיה עליו לבצע את התשלום השני, פנה חבה לבנק בבקשה שיאשר את העיסקה.
הבנק אף ציין כי לא הוגשו תצהירים מטעם שאול ויעקב חבה בתמיכה באשר לנסיבות חתימת ההסכם ומהות התנאי הקבוע בו.
הבנק טען כי בנסיבות אלה, כאשר חבה פעל בניגוד לפסק הדין אשר אישר את הסכם הפשרה וניסה להעמיד את הבנק בפני עובדה מוגמרת, לא חלה על הבנק חובה לאשר את העיסקה. זאת במיוחד לאור העובדה כי הבקשה לאישור העיסקה בדיעבד הוגשה לבנק תשעה ימים לפני שהיה על חבה לשלם את התשלום השני בסך 1.6 מיליון דולר, כאשר בשווי העיסקה לא היה כדי לכסות אפילו חלק קטן מתשלום זה.
מקובלת עלי בהקשר זה טענת הבנק כי אין כל מקום לטענותיו של חבה.
חבה עמד אומנם בתשלום הראשון על פי הסכם הפשרה כפי שאישר הבנק בתשובתו. אולם, אין ספק כי התשלום בוצע בעקבות הסכם אשר נחתם ללא ידיעת הבנק, כאשר הסכמתו של הבנק יחד עם עותק מההסכם התבקשה רק שלושה חודשים לאחר מכן, בגדר העמדת הבנק בפני עובדה מוגמרת - זאת במועד בו תשלום סכום של 800,000 ₪ על פי אותו הסכם אין בו כדי לכסות בדרך כלשהי את סכום החוב שהיה על חבה לשלם ביום 1.10.09, וכאשר עד לאותו מועד דובר באופן כללי על מכירת הבניין - מבלי שטיוטת הסכם או עיסקה ממשית כלשהי עם עו"ד תשובה, כפי שטען חבה בדיעבד, הוצגה בפני הבנק.

בנסיבות כוללות אלה של שתי העיסקאות, אין ספק כי אין לחבה כל יסוד לבוא בטענה כלשהי כלפי הבנק על פיה סיכל הבנק את ניסיונותיו לעמוד בתשלום הסכם הפשרה.
חבה פעל בניגוד להסכם הפשרה בדרך ההתקשרות עם שאול ויעקב חבה, ואף לא גילה לבנק בכלל את טיוטת ההסכם עם עו"ד תשובה ובפרט לא את מהות ההתקשרות לכאורה עם עו"ד תשובה, כפי שהיא עולה מאותה טיוטת הסכם אשר גולתה לראשונה במהלך הבקשה הנוכחית.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות חבה הנוגעות להכשלתם של ההסכמים עם הבנק.

עסקה מול גני צבי בע"מ Ramat Hachayal Equities LLC ופרסידא (להלן : "גני צבי").
לגבי עיסקה זו טען חבה כי ביום 9.2.2010 נחתם הסכם מכר בינו לבין גני צבי לרכישת הבניין אולם הבנק דחה הצעה זו.
הבנק טען בתשובה כי מדובר בהסכם שנחתם לאחר שצו כינוס הנכסים כבר נכנס לתוקף. ההסכם נחתם מאחורי גבו של כונס הנכסים ללא ידיעתו או אישורו, שעה שחבה והחברות בקבוצת בן צבי ידעו היטב שהליך של הזמנה להציע הצעות מצוי בעיצומו, שכן הזמנה להציע הצעות פורסמה על ידי הכונס ביום 26.1.2010.
הבנק טען כי מדובר בניסיון של הצדדים להסכם להעמיד את הבנק בפני עובדה מוגמרת, ואין להעלות על הדעת שהבנק ייתן הסכמתו לפעולות פסולות מעין אלה.
מעיון במסמכים עולה בבירור כי מדובר אכן בהסכם מכר שנערך לאחר מועד פרסום ההזמנה להציע הצעות מיום 26.1.2010 ולאחר מינויו של ב"כ הבנק ככונס נכסים.

ברור שדרך המלך לרכישת הבניין בשלב זה הייתה על ידי השתתפות גני צבי בהזמנה להציע הצעות, ולא בכריתת הסכם פרטי עם חבה שלא במסגרת הליכי הכינוס.
לפיכך, אין לקבל את טענת חבה כי מדובר בעסקה נוספת אשר הוכשלה, כביכול, על ידי הבנק.

טענות חבה בדבר פניות של בני משפחתו לפרוע את חובו
חבה טוען כי בנו, מר בנימין חבה פנה לבנק מספר פעמים בבקשה לרכוש קומה בבניין, אולם "כל פניותיו הושבו ריקם על ידי הבנק".
עוד טען חבה כי גם המבקשות פנו לבנק בבקשה להיכנס לנעליו, אולם הבנק לא נענה לפנייתן.
הבנק הכחיש את הטענות ביחס לפניית בנו של חבה וטען כי לא היו פניות כאמור.
כמו כן דחה הבנק את הטענה בדבר נכונותן של המבקשות לפרוע את חובו של חבה. נטען כי היו חלוקי דעות בין הבנק לבין המבקשות ביחס לגובה החוב כלפי הבנק וכי גם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת לא הציעו לשלם.
יש לציין כי הטענה בדבר פנייתו של בני חבה לבנק אינה נתמכת בראיות כלשהן.
בכל הנוגע לטענה כי המבקשות היו מוכנות לשלם את חובו של חבה – הרי שבפועל גם הסכום שאינו שנוי במחלוקת לא שולם על ידן.
מעבר לכך, מדובר בפנייה שנערכה לאחר שחבה לא עמד בהוראות ההסכם.

בנסיבות אלה, אין מקום לקבל גם טענות אלה.

מניעת דמי שכירות של שטחים בבניין להם זכאי המבקש
טענה עובדתית אחרונה אשר הועלתה על ידי חבה, הייתה כי לאחר הסכם הפידיון הוגשה בקשה לאישור ההסדר. בסעיף 6 לבקשה נאמר כי חבה יהא זכאי לקבל את מלוא דמי השכירות המשולמים על ידי שוכרים בבניין אשר אמורים היו לסייע לו לשלם את תשלומי הפדיון.
עם זאת,טען חבה כי הבנק סירב לאשר לשוכרים להעביר את הכסף. כך, למשל, נמנע הכונס לתת אישור לבקשה מעין זו אשר הועברה אליו על ידי חברת תיגבור ביולי 2008, ובכך נמנע מחבה לשלם לבנק סכומי כסף על פי הסכם הפדיון.
במענה לטענות אלה טען הבנק כי זקף לזכותו של חבה סכומי כסף שונים וכי חבה מודע לכך היטב. עוד נטען, כי במועד בו נשלח המכתב על ידי חברת תגבור לא היה קיים צו כינוס בהליך שהתנהל בלשכת ההוצל"פ והשוכר רשאי היה להעביר את הכספים לחבה.
כמו כן, בהעדר אסמכתא או תצהיר מטעם החברה השוכרת התומכים בטענה העובדתית של חבה כי דמי השכירות טרם שולמו לו, קמה חזקה כי דמי השכירות שולמו לו זה מכבר.
למרות טענת הבנק כי השוכר רשאי היה להעביר את דמי השכירות לחבה הואיל ובאותו מועד טרם נכנס לתוקפו צו הכינוס, הרי שסעיף 6 להסדר הפשרה קובע בפסקה השנייה בו, כי הצדדים מסכימים כי גם לאחר חתימת ההסכם - ימשיך הכונס לגבות את דמי השכירות מהשוכרים בבניין. אולם, אם יעמוד חבה בהתחייבויותיו על פי ההסכם, ינוכה הסכום הכולל שישולם בפועל לידי הכונס על ידי השוכרים, בגין התקופה שמיום חתימת ההסכם ועד למועד העמדת בטוחות נוספות, מסכום הפדיון כפי שהוגדר בהסכם וכי ממועד זה ואילך יועברו דמי השכירות מאת השוכרים לחבה.
לאור העובדה כי חבה לא עמד בתניות ההסכם, כפי שקבעתי לעיל, ממילא לא מתקיים האמור בסעיף זה. לכן, לא הייתה כל סיבה שתשלום של דמי שכירות לא יבוצע לידי הכונס ולא לידיו של חבה.

סיכום
משדחיתי את כל טענותיו העובדתיות של חבה, אין מקום להענות לבקשתו של חבה באשר לזכאותו בתמורת מכירת הנכס, תמורה העולה לטענתו על גובה חובו לבנק בסך כ- 4 מיליון ₪ בלבד.
יש לזכור כי המשכנתא על הבניין נועדה על מנת להבטיח את חיוביו של חבה לבנק. הבנק התקשר בשני הסכמים עם חבה על מנת לאפשר לו את פרעון החוב.
במשך תקופה ארוכה ביותר לא עמד חבה בתשלום. בסופו של דבר השתהה בביצוע התשלומים, בפניותיו לבנק ומכלול העיסקאות הנטענות אשר הוצעו על ידו - לא הוצעו בדרך אשר נקבעה בהסכמים בין הצדדים. נראה כי אין לחבה אלא להלין על עצמו שהנכס, שהוא נכס מסחרי ששימש כבטוחה להחזרת החוב, נמכר בסופו של דבר לאחר תקופה ארוכה בדרך של מימוש על ידי כונס הנכסים.
משלא עמד חבה בחיוביו על פי ההסכמים שוב אין מקום לטענה כי החוב אינו עולה על סכום של כ- 4 מיליון דולר ויש לאפשר לבנק לגבות את מלוא התמורה, שגם בה אין כדי לכסות את החוב לבנק.

ב. בקשה 31
על רקע קביעתי לעיל, עליי להידרש עתה לטענות המבקשות במסגרת בקשה 31.
בבקשה זו עתרו המבקשות, בין היתר, כי אם ייקבע במסגרת בקשה 30 כי חבה הפר את הסכם הפידיון על התוספות שלו יש לקבוע כי המבקשות, שהן בגדר ערב יחיד, זכאיות להיכנס לנעליו לעניין ההסכם בינו לבין הבנק. במקרה כזה יש לחלק את הכספים כך שיועבר לבנק אותו סכום של 4.2 מיליון דולר לגביו טען חבה שהוא החוב הממשי, ויש להעביר לידי המבקשות את סכום המשכנתא השנייה בסך של 1.6 מיליון ₪ .
אם ייקבע כי חבה לא הפר את ההסכם יש להורות על חלוקת הכספים באותה הדרך.
בכל מקרה יש להעביר את היתרה לידי חבה או הבנק.
המבקשות טענו כי אם ייקבע כי חבה הפר את הסדר הפידיון יש לקבוע כי המבקשות זכאיות בהתאם להוראות חוק הערבות (תיקון מס' 2) תשנ"ח - 1997 להיכנס לנעליו של חבה, לעניין ההסכם שבינו לבין הבנק על כל המשמעויות הנלוות לכך.
בבקשה נאמר, בין היתר, כי מעמדן של המבקשות – בין בהיותן ערבות במעמד של ערב יחיד, בין בהיותן נושות מובטחות בעלות משכנתא מדרגה שנייה, בין בהיותן בעלות זכות עקיבה - יש בו כדי להקנות להן את כל הסעדים שהתבקשו על ידן.

במענה לטענות אלה טען הבנק כי מדובר בבקשה אשר אינה מגלה כל עילה ויש להורות על סילוקה על הסף.
נטען כי מדובר בבקשה המנסה לשנות ולעוות את דיני הערבות. בעוד שתכליתם של דינים אלה היא הגנה על הערב - הרי שהמבקשות מנסות להפוך את דיני הערבות באופן אבסורדי לדינים שנועדו להעשיר את הערב על חשבון החייב או נושיו, ולהעניק לערב אופציות כלכליות ומסחריות כביכול.
הוגשה גם תגובה מטעם חבה ותשובה מטעם המבקשות.

אינני רואה כל מקום לטענתן של המבקשות, וזאת מבלי להידרש לטענות הבנק באשר למהות הבטוחה אשר הועמדה לטובת הבנק והטענה כי מדובר למעשה בנכס של החייב ולא נכס של המבקשות.
לטענות המבקשות אין בסיס שכן אין להן כל מעמד בהליך המתנהל בפניי.
הבטוחה אשר ניתנה על ידי המבקשות במסגרת סעיף 5 להסכם הפידיון משנת 2006, ניתנה כבטוחה לקיום התחייבויותיו של חבה עפ"י ההסדר.
באותו הסדר נקבע, כאמור, כי ככל שהחייב לא יעמוד בהוראותיו יהיה הבנק רשאי לממש את הבטוחה אשר ניתנה על ידי המבקשות, כאשר סכום המימוש יוגבל למלוא סכום הפדיון.
הסכם 2009 השאיר את הסדר הפדיון על כנו וזאת ככל שחבה יעמוד בהוראותיו.
אולם, כפי שכבר קבעתי לא עמד חבה בהוראות ההסכמים.
על רקע אי עמידה זו של חבה בביצוע תשלומים עפ"י הסכם 2009 - התמנה עו"ד שפירא ככונס מטעם הבנק.
משעה שהסדר הפדיון לא קויים ואף הסכם הפשרה לא קויים, ברור כי סכום הפדיון אשר נקבע בהסכם, אותו סכום של 4.2 מיליון דולר, אינו רלבנטי יותר - הן ביחסים שבין הבנק לבין החייב חבה והן ביחסים שבין הבנק למבקשות בהיותן ערבות לחיוביו של חבה.
במצב הנוכחי זכאי הבנק, כאמור, למלוא סכום החוב כאשר מימוש המשכנתא נועד כאמור להבטיח את תשלומו.
אין כל דרך לטעון כי למבקשות עצמן, אשר החיוב שלהן כערבות נגזר מחיובו של החייב, קיימת זכות עצמאית לתשלום חוב בסך 4.2 מיליון דולר על פי ההסדרים אותם הפר החייב העיקרי.
מקובלת עלי, לחלוטין, טענתו של הבנק כי בקבלת בקשתן של המבקשות יהיה כדי לשנות את דיני הערבות תוך כדי מתן אופציות כלכליות ומסחריות לערבים, אפשרויות שכלל אינן קיימות על פי חוק הערבות.
מסקנה זו בדבר העדר כל מעמד עצמאי של המבקשות במסגרת היחסים וההסכמים אשר נערכו בין הבנק לבין חבה, מתבקשת במיוחד לאור העובדה כי הבנק כלל לא פנה למבקשות במעמדן כערבות. הבנק אף הודיע כי עם אישור מכר המקרקעין אשר שועבדו על ידי חבה, לא ידרוש את מימוש הערבות מאת המבקשות ואף לא עשה זאת בפועל.
אותו תשלום אשר בוצע על ידי המבקשות לאחר מכירת הקוטג' של המבקשת 1, נעשה על פי הסדר בין חבה לבין המבקשת 1 שהיא כלתו, ולא במסגרת מימוש חלק כלשהו של הבטוחה הנוספת על ידי הבנק.
גב' קרול חבה העידה בחקירה הנגדית, בעמ' 16 לפרוטוקול, כי המכירה של הקוטג' היתה מכירה שהמבקשות יזמו.
גב' קרול חבה נשאלה: "אתם יזמתם זה הבעלים של הקוטג' החליטו למכור את הקוטג', זה לא הבנק פנה אליכם וביקש שתימכרו נכון?
ת. הבנק לא פנה אלינו".
המכירה נעשתה על מנת לאפשר ביצוע חלק מסויים מהתשלום הראשון של פידיון המשכנתא. כפי שראינו לעיל, גם לא הועבר בפועל לבנק מלוא סכום המכירה בגין אותו קוטג' בסך של כ- 116,000 דולר.
ראה לעניין זה תשובתה של גב' חבה בעמ' 16 לפרוטוקול.
גב' חבה גם העידה כי חבה פנה אליהן:
"... ומר חבה פנה אלינו, הוא היה כבר עומד בחוב מול בנק הפועלים והוא ביקש מאיתנו לשלם על חשבון החוב שלו לבנק כדי לא להפר את ההסדר שלו".

בנסיבות אלה, בהן כלל לא היתה פנייה למבקשות כערבות למימוש ערבותן כלל אין מקום לטענה כי זכותן להיכנס בנעליו של חבה, אם ייקבע בית משפט, כפי שאכן נקבע בפועל, כי חבה הפר את ההסכמים עם הבנק.

לאור האמור לעיל, אין למעשה כל בסיס לסעדים השונים אשר התבקשו על ידי המבקשות.

ג. התוצאה
התוצאה היא כין דין שתי הבקשות להידחות.

חבה יישא בהוצאות המשיבים יחד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המבקשות תשאנה, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיבים יחד, בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלם בפועל.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"א, 17 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.













לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דירקטור בנק

  2. בקשת פירוק בנק

  3. כונס בנק טפחות

  4. יחסי בנקאי - לקוח

  5. מכתב החרגה של בנק

  6. הפחתת ארנונה לבנק

  7. הברחת נכסים מפני בנק

  8. תקנות בנק ישראל

  9. עורך דין בנקים

  10. חוזה למראית עין - בנק

  11. ערבות הורים בבנק

  12. חוב לבנק הפועלים

  13. חוב לבנק דיסקונט

  14. התיישנות תביעה נגד בנק

  15. מלווה חוץ בנקאי

  16. יעוץ בנקאי רשלני

  17. צו הבנקאות רישוי

  18. צו הבנקאות אגרות

  19. קבלת מסמכים מבנק

  20. חוק הלוואות חוץ בנקאיות

  21. ימי ערך - תביעה נגד בנק

  22. פסול דין – תביעה של בנק

  23. מיסי ארנונה כללית על בנק

  24. פקודת הבנקאות 1941

  25. תביעה נגד בנק משכן

  26. בקשה לסילוק יתרת חוב בנק

  27. התניית שירות בשירות

  28. היקף חובת הסודיות הבנקאית

  29. עורך דין תביעות נגד בנקים

  30. עורך דין נגד בנקים

  31. תביעה של בנק לאומי על חוב

  32. דחיית תביעה נגד בנק

  33. אי החזר הלוואה לבנק

  34. עורך דין דיני בנקאות

  35. התניית שירות בשירות - דוגמא

  36. צו הבנקאות שירות ללקוח

  37. תביעה של בנק נגד לקוח על חוב

  38. חשיפת דוחות ביקורת בנק ישראל

  39. מכתב החרגה מותנה מהבנק

  40. תביעה של בנק בנושא חשבון חח"ד

  41. ביטול הסדר חוב עם הבנק

  42. מסירת רשימות לקוחות הבנק למסחר

  43. הלוואה מהבנק למראית עין

  44. אישור הלוואה מבנק הפועלים

  45. העברה בנקאית לחו''ל - טעות

  46. תביעת בנק נגד ערב על ערבות לחברה

  47. הצעת חוק הגבלת עמלות בנקים

  48. חשש לפגיעה בשווי בטוחות לטובת בנק

  49. תביעה של בנק דיסקונט על מעשי מירמה

  50. תביעה לתשלום יתרת חובות ערבים לבנק

  51. יחס משפיל בסניף בנק – תביעת פיצויים

  52. צו הבנקאות פיקדונות ללא תנועה

  53. התחרטות על לקיחת הלוואה מהבנק

  54. חוב לבנק בגין הלוואת קרן קורת

  55. תביעה נגד בנק בגין שירות לקוי

  56. "האותיות הקטנות" בהסכם עם הבנק

  57. נפילה בסניף בנק - תביעת פיצויים

  58. בנק לא הודיע כי אסור מצב של מכירה בחסר

  59. תביעת בנק מזרחי טפחות נגד ערבים

  60. מימוש תוכנית חיסכון כבטוחה לחובות לבנק

  61. פעולות בנקאיות ללא הרשאה – השבת הפסדים ?

  62. בקשה של עובדי בנק בהליכי פירוק בגלל מעילה

  63. תביעת בנק כנגד הערב לחוב החייבת העקרית

  64. השלכות קריסת בנק עקב מעילת ענק של עובדת

  65. אחריות הבנק על עיכוב בהעברת כספים לחו''ל

  66. בנק קונטיננטל לישראל בע"מ - בקשה לאכיפת אגרת חוב

  67. תביעה של בנק נגד לקוח על יתרות חובה - טענת עושק כפייה

  68. טען כי "נאלץ" ליטול הלוואה בגין טענות של מנהל הבנק

  69. חוק אמנות קרן המטבע הבינלאומית והבנק הבינלאומי לשיקום ולפיתוח

  70. האם בנק חייב לשלם לעובדיו תשלומים לביטוח לאומי ולביטוח רפואי ?

  71. האם רשאי בנק להעמיד יתרה בלתי מסולקת של ההלוואות לפרעון מיידי ?

  72. האם משפטית עולה התנהלות הבנק כדי חוסר תום לב הניהול מו"מ ?

  73. המחאה סורבה בהערת הבנק לפיה "נתקבלה הוראת ביטול וההסב אינו בסדר"

  74. נטען כי בניגוד לכללי בנקאות הבנק אפשר לאחות למשוך כספים בחתימתה בלבד

  75. לאחר שהתבררה הטעות, הבנק פנה בדרישה להשבת הסך של 20,000$ שזוכה בטעות בחשבון

  76. חתמה על מסמכים רבים ומשביקשה לקרוא אמרה לה פקידת הבנק כי אין צורך בכך משום שכמות הדפים גדולה מידי

  77. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון