להלן פסק דין בנושא אי יציבות ברצועה בקרסול: פסק דין 1. וועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 7.5.06 דחתה את ערעורו של המערער על החלטת וועדה רפואית בדרג ראשון ואישרה את קביעתה כי למערער נכות בשיעור 10 אחוז בשל "אי יציבות של רצועת קרסול ימין בצורה ניכרת עם פתיחה של 12 מעלות" ונכות בשיעור אחוז אחד בשל "כאבים כרוניים מתועדים ללא ממצאים אורגניים וללא הגבלה בתנועות". על כך הוגש הערעור דנן. 2. בהערת אגב יצוין, כי מדובר בסיבוב שני, לאחר שבעבר הוגש ערעור לבית משפט זה על החלטת וועדה רפואית עליונה קודמת, והדיון בערעור הוחזר בהסכמה להרכב אחר של וועדה רפואית, מאחר והמערער טען כי בוועדה הרפואית העליונה נכח אחד מהרופאים המטפלים בו (ע"א 6412/05). 3. הערה מקדימה נוספת נוגעת לסוגית הגשת עיקרי הטיעון. המערער, שאינו מיוצג, הגיש את עיקרי הטיעון מטעמו ביום 10.10.06, בעוד שהיה עליו להגישם עד ליום 1.10.06, כאמור בהחלטתי מיום 29.8.06. המשיב הגיש את עיקרי הטיעון (המכונים "תגובה מטעם המשיב") רק ביום 26.10.06, בעוד שהיה עליו להגישם ביום 20.10.06. הואיל והמערער אינו מיוצג, הוא לא קיבל את עיקרי הטיעון של המשיב וביום הדיון הגיש בקשה להורות למשיב להמציא לו את עיקרי הטיעון. רק מכיוון שעיקרי הטיעון מטעם המשיב כוללים למעשה טענה אחת לגופו של ענין (לאחר תיאור השתלשלות העניינים), והיא הטענה שאין מדובר בערעור בשאלה משפטית, ניתן היה לקיים את הדיון היום לאחר שהמערער עיין בעיקרי הטיעון הנ"ל. מכל מקום, התקלות המפורטות לעיל מכבידות ביותר על הטיפול בערעור, במיוחד כאשר מדובר בבעל דין שאינו מיוצג. המערער אף ציין, שפנה לפרקליטות מחוז ירושלים להגיש שם את עיקרי הטיעון מטעמו, אך לא עלה בידו לברר לאיזה עורך דין נמסר הטיפול בתיק. הדבר גרם לטרחה מיותרת למערער, שיש להצטער עליה. בנוסף, לא היה ראוי שהמערער יגיש בקשה בבוקר יום הדיון, לאחר שידע שעיקרי הטיעון של המשיב אמורים להיות מוגשים 10 ימים קודם לכן. לאחר שהמערער לא קיבל מסמך זה, היה עליו לפנות לאלתר לבית המשפט ולא לעשות כן רק עובר לדיון. 3. טענתו הראשונה של המערער נוגעת לכך שהוועדה הרפואית העליונה (להלן - "הוועדה") לא נתנה כל משקל לפגיעה התפקודית בו, בהתחשב באופי עיסוקו כעובד חבורות רחוב, למרות מסמכים רבים שהגיש בענין זה לוועדה ובניגוד להחלטת וועדת אי כושר של המשיב. בענין זה מפנה המערער לפסקי דין של בתי הדין לעבודה לפיהם בקביעת הנכות יש להתחשב בקשיים המיוחדים של הנכה המסוים ובמגבלות התעסוקה שהנכות גורמת לו. אין לקבל את טענת המערער. כפי שציינה באת כוח המשיב, שאלת ההשלכה התפקודית הספציפית של הפגימה על הנכה המסוים, אינה שאלה המסורה לוועדות הרפואיות, האמורות לקבוע אך את הנכות הרפואית. בהקשר זה שונה המצב כאשר מדובר בנכים הזכאים לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי ועל כן פסיקת בתי הדין לעבודה אינה רלוונטית למקרה דנן. הוועדות הרפואיות קובעות את הנכות על פי המבחנים הקבועים בתוספת לתקנות הנכסים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969, ובעל פי מבחנים אלה לא ניתן להוסיף אחוזי נכות במקרה של השלכה תפקודית ספציפית הנובעת ממקצועו או מאופי עבודתו של הנכה. גם הטענה שוועדת אי כושר של המשיב התייחסה להשלכה התפקודית של נכותו, וקבעה כי למערער קושי להמשיך בביצוע עבודתו הנוכחית, אינה יכולה להביא לשינוי בהחלטת הוועדה הרפואית שעניינה הנכות הרפואית. 4. טענה נוספת של המערער היא, שהוועדה טעתה בכך שלא ראתה לנכון לקבוע לו אחוזי נכות הן בגין חוסר היציבות והן בגין המגבלה התנועתית שנמצאה על ידי ד"ר סספורטס בחוות דעתו, אשר ממצאיה היו מקובלים, ככלל, על הוועדה. ואולם, כפי שפורט בפרוטוקול הוועדה, אין מקום ליתן נכות גם על חוסר יציבות, כאשר זו מתבטאת בתנועתיות יתר, וגם על הבעיה בתנועתיות עצמה, שכן זו נובעת מחוסר יציבות. 5. המערער הוסיף וטען, כי הוועדה לא היתה רשאית לקבוע כי מצב הגב מתאים לגילו של המערער ונובע ממנו ומטעם זה לדחות את טענתו בנדון, לאחר שבעבר מעולם לא נקבע כי הפגימה בגבו קשורה לגילו. נהפוך הוא - הפגימה בגב הוכרה בוועדה בדרג הראשון, אם כי נקבעה בגינה נכות מזערית של אחוז אחד. גם בענין זה אין לקבל את טענת המערער. כפי שניתן לראות מעיון בפרוטוקול הוועדה, נערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה והממצאים שנמצאו מתאימים למצב תקין לאדם הנמצא בגילו של המערער. לנוכח קביעה זו לא ניתן ליחס את המגבלות הקלות שנמצאו ואת הממצאים המעידים על בלט דיסק לנכות המוכרת. המערער טען, כי הוועדה הרפואית בדרג הראשון, אשר מצאה לנכון לקבוע נכות בשיעור אחוז אחד בגין כאבי הגב, לא ציינה כלל שמדובר במצב המתאים לגילו של המערער וכי בהיסטוריה הרפואית שלו לא היו לו כל בעיות גב. גם טענות אלה אינן יכולות להועיל למערער, לאחר שהוועדה אינה קשורה בהכרח לממצאים ולמסקנות של וועדה מדרג ראשון ורשאית לבסס את החלטתה על נימוקים שונים. 6. אוסיף ואציין, כי ניכר שהוועדה ערכה בדיקה מקיפה ביותר למערער. הוועדה השוותה את מצב שתי הרגליים של המערער ולמעשה לא נמצא הבדל בין הרגליים (כאשר הפגיעה במערער היא בקרסול ימין). כפי שנאמר בפרוטוקול: "תנועות הקרסוליים כשנמדדו בעמידה וללא הבדל בין הרגליים ... בקרסול ימין אין נפיחות, אין שינויי צורה ...". הוועדה התייחסה במפורש לחוות דעתו של ד"ר סספורטס והעובדה כי לא ראתה לאמץ את שיעור הנכות שעליו המליץ הרופא מטעם המערער, אינה, כשלעצמה, טעם להתערב בהחלטת הוועדה. המגבלות השונות שנמצאו היו, ברובן, משותפות לשתי הרגליים ובהתחשב בממצא אובייקטיבי שנמצא בצילום סטרס, ניתנה למערער נכות בשיעור 10 אחוז בגין מצב הקרסול, כאמור לעיל. העובדה שלא נקבעו למערער אחוזי נכות נוספים אינה יכולה להעיד על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה. בכל הנוגע למצב הקרסול והגב ניתן לקבוע, כי טענותיו של המערער לא העלו כל סוגיה משפטית. כאמור, הרושם הוא שהוועדה התייחסה בפירוט רב לטענותיו ותלונותיו של המערער וערכה בדיקה מקיפה. 7. אין גם לקבל את טענת המערער לפיה נפל פגם בהחלטת הוועדה לנוכח אי התייחסות לנתונים שונים והעדר הנמקה מספיקה. הוועדה התייחסה למכלול הנתונים הרלוונטיים ונימקה את החלטתה, גם אם ההנמקה אינה מצויה רק באותו חלק של הפרוטוקול שהוא "סיכום החלטת הוועדה ונימוקיה", ומשתרעת גם על פרק הבדיקה בפרוטוקול הדיון בוועדה. בניגוד לנטען על ידי המערער, הוועדה לא התעלמה מחוות דעתו של ד"ר סספורטס ואין לומר שמסקנותיה מנוגדת לממצאים האובייקטיביים ולמסמכים הרפואיים. 8. בנסיבות אלה דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. קרסול