להלן פסק דין בתביעת רשלנות רפואית בנושא אבחון סרטן ע"י רופא ילדים: פסק דין 1. התובעת טופלה מילדותה על ידי רופאת הילדים במרפאת הנתבעת. בתקופה שמיום 28.8.85 ועד ליום 3.6.86 סבלה התובעת מכאבי ראש חוזרים ונשנים, עד אשר בתאריך האמור הופנתה על ידי הרופאה לביה"ח "הדסה" שם נערכה לה בדיקת CT של המוח, שהעלתה כי מקור כאבי הראש בגידול ממאיר מסוג MEDULLOBLASTOMA, שהצריך ניתוח דחוף, ולאחר מכן טיפול כימותרפי הקרנות ומעקב. 2. כיום, התובעת היא כבת 30 שנה, רווקה, ובעקבות מחלתה נותרה נכה בשיעור של 64 אחוזים, כפי שקבע המומחה הרפואי של בית המשפט, ד"ר מטות, בחוות דעתו מיום 27.2.05, בגין פגימות אלה: 20 אחוזי נכות בגין מצבה הנפשי; 35 אחוזי נכות בגלל פרפלגיה קלה עד בינונית לפי ס' 29(2) (א) - (ב) למבחנים שלפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956; 30 אחוזי נכות בגין חסר בעצם הגולגולת, וכן 20 אחוזי נכות בגלל נשירת שיער ניכרת. 3. לטענת התובעת, הרופאה התרשלה בכך שלא חשדה מוקדם יותר באפשרות קיומו של הגידול; היה עליה לנקוט באמצעים הדרושים עוד בסמוך ככל האפשר לתלונתה הראשונה של התובעת על כאבי הראש, לא כל שכן זמן קצר לאחר מכן, כשהתלונות חזרו על עצמן. עמדת הנתבעת היא כי הרופאה פעלה כראוי ובמקצועיות; לא היה כל דופי בטיפול ובהתיחסות אל התובעת; לא היתה התרשלות; מכל מקום, האיחור באיבחון, אם היה כזה, לא השפיע בסופו של דבר על מצבה של התובעת, שהחלימה בעקבות הניתוח, ממחלתה, ומכאן, לשיטת הנתבעת, יש לדחות את התביעה. 4. התובעת הסתמכה בתביעתה על חוות דעתו של ד"ר ג'וזה אברם, נוירוכירורג, אשר תיאר בחוות דעתו ת/2 מיום 5.9.99 כי התובעת "התלוננה כבר יותר משנה בעיקר מכאבי ראש, הקאות, קשיים בהליכה, אך למרות שביקרה במרפאת קופ"ח כללית לא הופנתה אף פעם לבדיקה נוירולוגית או לבדיקות הדמיה כלשהן. ... אבחנה מוקדמת יותר של הגידול הייתה מונעת", לדעתו, "חלק מן התופעות מהם היא סובלת היום...". 5. הנתבעת מתבססת על חוות דעתו נ/1 של ד"ר נתן ברנד, מומחה לנוירולוגיה של ילדים ומבוגרים, מיום 17.2.01. לדעתו, "תלונות על כאבי ראש הנם תופעה שכיחה המועלת בלמעלה ממחצית הילדים - ביצוע בדיקות הדמיה לא בררניות לכל כאב ראש הנה דרך לא מומלצת ולא ראויה. ... רופאת הילדים", כך הוא מפרט בס' 14 בעמ' 15 של חוות דעתו, "פעלה כראוי, זיהתה במהירות את האופי השונה של כאבי הראש, אפיינה את טיב הממצאים הנוירולוגיים כראוי והפנתה אל בית החולים במועד שאיפשר הסרה מלאה וריפוי מלא של השאת." 6. על מנת לבחון את מצבה של התובעת, את השפעת האיחור באיבחון, אם היה כזה, וכן ליתן הערכה אובייקטיבית אם אכן היתה במקרה דנן סטיה מרמת רפואה נדרשת, מונה ד"ר מטות כמומחה של בית המשפט. הוא בדק את התובעת וקבע את מצבה הרפואי ונכויותיה, כנזכר לעיל, וקביעות אלה מקובלות עלי. באשר לטיב פעולתה של הרופאה, הגיע ד"ר מטות למסקנה כי "על פי החומר המצוי בידי, נראה כי הנתונים הקליניים שהיו בידי הרופאה המטפלת בקופת חולים עד תחילתו של חודש יוני 1986, לא חייבו העמקת הבירור, הפנייה לרופאים מומחים, או ביצוע בדיקות עזר נוספות, כולל הדמיה מוחית. התנאים השתנו", כך הוא מסביר, "עם הופעתם של התסמינים והממצאים הנוירולוגים אשר הביאו להפניה לבית החולים." עוד ציין ד"ר מטות בחוות דעתו כי "למרות שחלק מקשייה של הנבדקת נובעים ממיקומו של הגידול שנכרת, הרי שנראה כי מרבית המגבלות מהן (היא) סובלת תואמות את אלה הנגרמות כתופעות לוואי של הטיפול הקרינתי/כימי אותו קיבלה." 7. ביקוריה של התובעת אצל הרופאה תועדו ברשומות הרפואיות שניהלה הרופאה במרפאתה, כך: ביום 28.8.1985 נרשם: "היה חום וכאבי ראש, אין ממצא קליני. בבטן התחתונה ב ... גוש (צואה?) כאבי ראש. שתיה מרובה." ביום 6.10.1985 נרשם: "כאבי ראש - בעיקר על קיבה ריקה 95/70 ... OBSERVATIO מרכיבה משקפיים, להביא ממצאים של רופא עיניים. ספירה כללית דם ל ...". ... ... ביום 30.12.1985 נרשם: "להמשיך בטיפול, קשיים בקריאה בבית הספר, יתכן הפרעות במיקוד OBSERVATIO". ... ... ... ביום 8.4.1986 נרשם: "הקאות, חום, כאבי ראש בזמן כפוף אין ממצא קליני בראות ובבטן אינה שותה OBSERVATIO” ביום 1.6.1986 נרשם: "כאבי ראש קיצוניים, בלי אפשרות ליישר את הצואר ...". למחרת, ביום 2.6.1986 נרשם: "כאבי ראש חזקים לא ניתן לבצע Hyperextension ?". ביום 3.6.1986, ביקרה שוב התובעת אצל הרופאה אשר הפנתה אותה למרפאה בבית החולים הדסה, ובעקבות זה בוצע צילום ה CT, התגלה הגידול, ובוצע הניתוח. 8. בהפניה לבית החולים פירטה הרופאה כי התובעת "סובלת מזה כשבוע מכאבי ראש חזקים ביותר עם הקאות לסירוגין ... אין סימנים מנינגיאליים, אמנם קיימת הגבלה ב extensioשל חוליות הצוואר ... בוצעה בדיקת עיניים ע"י רופא עיניים ולדעתו אין ממצא פטולוגי. לדעתי אין תגובה מספקת לאור ... אבקש לקבלה לבירור בבדיקה אמבולטורית ...". 9. ברור, כי הרופא חב חובת זהירות כלפי החולה הנתון לטיפולו, וכך הוא גם באשר לרופאת ילדים שהיתה למעשה רופאת המשפחה מבחינת התובעת. היקפה הקונקרטי של החובה האמורה משתנה ממקרה למקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. כבר נפסק כי "תוכנה של חובה זו הוא אחד ואחיד: לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע הסכנה ..." ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול, פ"ד נ(3), 784. בת"א (חיפה) 959/00 אבילפזוב סמירה נ' קופ"ח הכללית, תקדין מחוזי 2004(3), 2466 פסקה כב' השופטת גילאור כי "רופא המשפחה, נדרש להבנה בתחום רחב של מחלות והוא הראשון בשרשרת המטפלים, האיבחון נעשה בשיטת האלימינציה - שלילת אבחנות שכיחות וידועות בשלב הראשון, ובדיקת קיומן של מחלות נדירות בשלב השני. כל אלו מעמידים בפני רופא המשפחה בקופת החולים רף מומחיות שונה מהסטאנדרט הנדרש ממומחה בבית החולים, או במרפאת מומחים בנוגע למחלה בתחום מומחיותו". בע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר יהורם, תקדין עליון 2005(2), עמ' 125 הסביר כב' השופט רובינשטיין כי "רופא המשפחה ... צריך שיקדיש זמן לשיחה עם החולה כדי להגיע לתמונה כוללת של מצב בריאותו ומחושיו, זאת במיוחד במקרה של חולה שתלונותיו אינן חדלות. בית משפט קמא סבר אל נכון, כי דווקא ריבוי התלונות חייב ברור נוסף, שלא היה מקום להרפות הימנו גם אם בדיקות שונות לא העלו תוצאות." בע"פ 116/89 אנדל נ' מ"י, פ"ד מה(5), 276 ציין כב' השופט אור כי "במסגרת תפקידיו של רופא המטפל בחוליו מוטלת עליו החובה לאבחן, במסגרת נתוניו של כל מקרה, את האבחנה הרפואית הנכונה ביותר ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל; עליו להחליט על הטיפול הנדרש; ועליו להשגיח כי טיפול זה אכן ינתן לחולה. במסגרת חובת האיבחון של המחלה, אין רופא יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה מן העובדות המובאות לפניו. מוטלת עליו גם החובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן. חלק מכישוריו של רופא סביר הם לדעת לשאול, לחקור ולברר בדבר קיומן או אי קיומן של תופעות מסוימות. לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של חולה נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור, לברר ולעקוב אחרי החולה הנזקק לטיפולו ואחר קורותיו, על מנת לאמת או לשלול ממצאים מסוימים, ממצאים שיש בהם כדי לסייע לאבחון נכון." עולה איפוא, כי הרופא חייב ליתן לדעתו על התמונה הכוללת החייבת להילקח בחשבון מרצף ביקוריו של החולה, מן החזרה הנשנית עוד ועוד על אותה תסמונת או תלונה המציקה לחולה, לתת דעתו לחזרה זו של הסימפטום בו מדובר, ולנסות להגיע למסקנה הראויה באשר למקור ולמחלה המביאה לרצף אותו סימן, עליו מתלונן החולה, העשוי להדליק "נורה אדומה" באשר למקור המחלה. ד"ר מטות ראה את המקרה דנן כ"מקרה קשה", שאינו מצדיק, לפי הערכתו, הטלת אחריות. בעדותו, (עמ' 37 לפרוטוקול), הוא הסביר: "ש. האם רופא סביר היה נוקט צעדים אחרים מעבר למה שעשתה ד"ר שינדלר. ת. בספר של נוירולוגית ילדים שנכתב על ידי מנקס מופיע פרק שנכתב על ידי קושינג שהוא מאבות הנוירוכירורגיה המודרנית ובפרק הזה מתאר קושינג את הילד האופייני הסובל מגידול בראש ממנו מסלה התובעת והסטנדרט בדרך כלל שהאבחנה של הגידול הזה אצל ילדים נעשית באיחור של מספר חודשים מפני שתקופה ארוכה מגיעים עם תלונות בלתי ספציפיות כמו שנעשה כאן, וגם הבדיקה הפיזיקלית שלהם עדיין אינה מראה סימנים המחשידים לכיוון גידול ודורשים הדמייה. כך שלצערי הרב המקרה הזה קשה וזהו בערך הסטנדרט שקורה במרבית המקרים האלו." בעמ' 38 לפרוטוקול אמר ד"ר מטות כי "אם ילד חוזר כמה פעמים על כאבי ראש והקאה, בהחלט יש מקום לשלוח להדמייה. צריך רושם קליני כולל. אנחנו רופאים ושומעים את האנמנזה בכללותה, ומחליטים על סמך כל הנתונים." במקרה דנן, משתמע מעמדת הנתבעת, שאילו היו כל התלונות משך התקופה הנ"ל, נסבות אך על כאבי הראש, היה מקום להזדעק מוקדם הרבה יותר ולהורות על עריכת הבדיקות השוללות גידול בראש. הנתבעת טוענת כי במקרה דנן היו תלונות נוספות כגון עקיצות, כאבי גרון, או כאבי בטן, וכי מסיבה זו לא היה מקום להעלות לראש סדר העדיפויות, את החשש מגידול. לעמדה זו שותף, כך נראה, גם ד"ר מטות, שסבר כי הפניית התובעת לבדיקת ה CT, נעשתה במועד סביר, עם החמרת עצמתם של כאבי הראש. בדרך כלל, יטה בית המשפט לקבל את עמדת המומחה מטעמו, אך בשאלה זו, שאיננה רפואית בלבד, אלא נוגעת גם לקביעות הנחוצות באשר לחובת הזהירות הקונקרטית והפרתה, בית המשפט הוא הפוסק ורשאי הוא, אם נראה לו מוצדק, להגיע לעמדה אחרת. ר' ע"א 612/78 פאר נ' ד"ר קופר, פ"ד לה(1), 720. במקרה דנן, התלונה על כאבי הראש חזרה ונשנתה לאורך תקופה. לכך נלוו סימנים מזעיקים נוספים באשר לתנוחה כפופה, קשיים בקריאה והפרעות במיקוד, כאבי ראש בזמן כיפוף הצוואר, וכד'. עלי להביע את הערכתי מאישיותה, מסירותה ואיכות אופיה ומקצועיותה של הרופאה ד"ר שינדל, ובעת עדותה לא יכולתי שלא להתרשם אך לחיוב. אולם, כך אני סבור, במקרה דנן, אם משום תנאי העבודה וריבוי החולים, או מסיבה אחרת כלשהי, היה עליה, והיא לא הצליחה בכך, לעמוד על "התמונה הכוללת" לגבי התובעת ולאבחן מוקדם יותר את החשש המוגבר להתפתחותו של גידול בראשה של התובעת, דבר שהיה צריך להביא אותה לנקוט מיידית בפעולות הנדרשות לבירור אפשרות זאת. בשום שלב לא נראה, מן הרישומים, כי אפשרות זו עלתה, או כי יש לשלול אותה. מסקנתי היא, על כן, כי היתה כאן התרשלות של הרופאה, שבגינה נגרם איבחון מאוחר של הגידול. בגין התרשלות זו חבה הנתבעת בנזיקין כלפי התובעת. 10. הנתבעת אינה אחראית על כך שהתובעת חלתה במחלת הסרטן או על כך שהתפתח הגידול בראשה. היא אחראית רק בגין האיחור בנקיטת הצעדים הנדרשים לשם איבחון קיומו של הגידול באמצעות בדיקת ה CT. ר' בקשר לכך ע"א 2509/98 גיל נ' קופת חולים, פ"ד נד(2), 38. נדרשת איפוא הערכה באשר לשיעור התרומה של האיחור באיבחון הגידול, ביחס לכלל נזקיה ונכותה של התובעת. ברור, כי לא היה על הרופאה לגרום לאיבחון הגידול, מיד לאחר התלונה הראשונה. אולי גם לא לאחר השניה, אך בודאי, הבדיקה מיום 8.4.1986 הצדיקה כי יועלה לסדר היום חשד של ממש לקיומו של הגידול, ונראה סביר להגיע לאותה מסקנה גם לגבי התלונות מיום 30.12.1985. מדובר איפוא באיחור באיבחון שנמשך על פני 5 חודשים. קשה מאוד להעריך במדוייק את השפעת האיחור הזה על מצב בריאותה של התובעת, ועל המידה בה הוחמר נזקה עקב כך. ברור, כי כל אותה עת הגידול המשיך לצמוח; כאבי הראש תכפו וגברו; הצורך לאחר מכן בטיפולי הקרנות וכימותרפיה גבר, וגם לידיעת התובעת על כך שהיה אפשר להקטין את סבלה ולהשפיע, אולי, על תוחלת חייה, יש משקל. בפני ד"ר מטות, הוצגה הערכתו של ד"ר ברנד כי "תלונותיה ומגבלותיה הנוכחיות (של התובעת) הנן סיבוכים של הטיפול התרופתי בהקרנות, ואין הם קשורים כלל למועד זיהוי השאת". על כך הוא השיב: "אני לא בטוח שאפשר להגיד את זה בנחרצות כזאת. אין ספק שחלק ניכר מהסבל נובע מהטיפול התרופתי או בעיקר ההקרנתי, אבל בהחלט ייתכן שיש גם 'תרומה' לגידול עצמו." (ראה עמ' 41 לפרוטוקול). בהמשך עדותו, נרשם בפרוטוקול כך: "ש. ....האם זה נכון לומר שלמעשה גם אותו פרק זמן שחלף, שבו הגידול המשיך לגדול ולגרום נזק, ללא טיפול, גם הוא אחד מגורמי הנזק ? ת. כמו שאמרתי, הגידול הוא חלק מהנזק בכל אופן. אי אפשר לשלול את האפשרות הזו לחלוטין, וברור שככל שהגידול גדל יותר, הנזק שהוא יכול לגרום רב יותר. " (ראה עמ' 42 לפרוטוקול). 11. כיום לוקה התובעת בנכות רפואית כוללת ומשוקללת בשיעור של 64 אחוזים. היא כבת 30 שנה, ולנכותה השלכות תפקודיות קשות. היא זכאית לתגמולי נכות כללית מאת המוסד לביטוח לאומי, וברור שאין ביכולתה להתמודד בשוק העבודה החופשי. הנזק הבלתי ממוני, גם הוא גבוה ביותר, וכך גם מידת תלותה בזולת. גם לנזק האסתטי (אובדן השיער) יש משקל. נזקה הכולל, עקב מחלתה ונכותה, עולה לשיעור ניכר, וניתן להעריכו כעולה לסדרי גודל שבין 2 מיליון ש"ח ואולי עד כדי 2 וחצי מיליון ש"ח. כאמור לעיל, הנתבעת אינה אחראית אלא לשיעור מסוים של הנזק הנובע מן האיחור באיבחון. אין בידי לקבוע קריטריון ברור אשר ישמש בסיס לחישוב מדויק של הנזק. אקבע אותו על פי אומדן הערכה לאחר שקילת מכלול הנתונים הצריכים לענין, לרבות ניכוי התגמולים בגין הנכות הכללית, כך שבסופו של דבר, נראית בעיני הערכת נזק בסכום של 400,000 ש"ח, כהערכה הוגנת. 12. בשולי הדברים אזכיר כי הנתבעת ייחסה חשיבות מרובה להתנהגותו של המומחה מטעם התובעת, ד"ר ג. אברם, ובאה אליו בטרוניה קשה על שהעלים מבית המשפט ומן הנתבעת את העובדה כי הוא זה שניתח את התובעת בניתוח הסרת הגידול מראשה. אף אם יש מקום לטענה בענין זה, אין זה הנושא הראשי העומד לדיון ואין בטענות אלה כדי להכריע את הכף, באשר לתובענה. 13. לסיכום: הנתבעת מחוייבת לשלם לתובעת את הסך של 400,000 ש"ח בצירוף הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 75,000 ש"ח, ומע"מ. רפואהתביעות רשלנות רפואיתקטיניםרשלנותרשלנות רפואית (סרטן)סרטןרשלנות רפואית (באבחון)