1. התובע הגיש תביעה בעקבות הודעה שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, בדבר חיוב בדמי ביטוח לאומי. 2. המוסד לביטוח לאומי הגיש כתב הגנה. 3. התובע הגיש כתב תשובה. לאחר מכן הוגשה בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה. 4. בישיבת קד"מ בפני כב' השופטת בן יוסף, התחייבה ב"כ הנתבע שלא לנקוט בהליכי גביה עד למועד שנקבע ליום 19.1.09. התברר שבחודש 12/09 נגבה מהתובע סך 23,113 ₪. התובע ביקש להורות למל"ל להחזיר לו את הסכום הנ"ל. בדיון מיום 13.1.10 הצהירה ב"כ המל"ל כי לא יופעלו הליכי גביה כנגד התובע עד למתן פסק הדין. כן הצהירה כי ככל שהתביעה תתקבל, יוחזר לתובע הסכום שנגבה ממנו בסך 23,000 ₪. 5. ביום 18.11.08, הוגשה תעודת עובד ציבור מאת גב' אושרת קידר, מנהלת מחלקת ביטוח וגביה מלא שכירים. כך נאמר בתעודה: "1. מר מוריס ניסן הצהיר כי הנו מקבל תגמולי אובדן כושר עבודה מחברת הביטוח. 2. על פי שומות מס הכנסה קיבל מר ניסן הכנסות נכים גבוהות ביותר כבר החל משנת 2000 ואילך כמפורט להלן: 2.1 עבור שנת 2000 סך 391,650 ₪. 2.2 עבור שנת 2001 סך 264,035 ₪. 2.3 עבור שנת 2002 סך 328,116 ₪. 2.4 עבור שנת 2003 סך 328,907 ₪. 2.5 עבור שנת 2004 סך 316,565 ₪. ... 3. יודגש כי הכנסה מחברת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה הנה הכנסה שלא מעבודה ואשר על כן יש לחייב הכנסה זו בדמי ביטוח ומס בריאות. 4. מר מוריס חוייב אך ורק בגין שנת 2003 ולאחר ששילם החוב החל לכתוב אין ספור מכתבים כי הכסף מגיע לו בחזרה וכי לא היה מקום לחייבו בדמי ביטוח בגין גמלת אובדן כושר העבודה שקיבל מחברת הביטוח. 5. לנוכח פניותיו החוזרות ונשנות נדרש מר ניסן להמציא אישור חברת הביטוח לפיו נוכו לו דמי ביטוח מהתגמולים ששולמו לו בגין אובדן כושר עבודה לאורך השנים אולם לא זכינו לכל מענה ענייני אלא מר ניסן המשיך לכתוב מכתבים רבים בדרישה לקבל את כספו בחזרה. 6. משלא עזרו כל ההסברים הטלפונים ומשלא נענה לבקשת פקידת הגביה המטפלת בתיקו, כתבתי למר ניסן מכתב מפורט ביותר בו הסברתי לו את מהות החיובים בדמי ביטוח ועל כוונתנו לחייבו בדמי ביטוח נוספים בגין שנים קודמות, בהן לא חוייב בדמי ביטוח מהכנסותיו שלא מעבודה, מאובדן כושר השתכרות, ששולם על ידי חברת הביטוח. 7. זאת ועוד, חובת ניכוי דמי ביטוח ודמי ביטוח בריאות חלה על חברות הביטוח רק אם הקצבה עונה להגדרת "פנסיה" שבסעיף 345 ב' לחוק הביטוח הלאומי. משמע, חובת הניכוי חלה על "פנסיה" המשתלמת, בשל נכות או אובדן כושר עבודה, מלא או חלקי שנרכשה מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית. 8. מועד תחילת התיקון נקבע ל- 1.2.04 אולם בהתאם לסיכום עם נציגי חברות הביטוח נדחה מועד תחילת הניכוי מחודש 2/04 לחודש ינואר 2005. 9. יוער כי מר ניסן מוריס קיבל קצבת נכות כללית בשיעור 100% החל מיום 30.1.90 ועד 31.7.96 בגין תאונת דרכים שעבר ואילו החל מיום 1.8.96 נדחתה תביעתו לקצבת נכות כללית כמי שלא צבר אחוזים רפואיים מספיקים ולפיכך אינו עולה על הגדרת נכה וזאת לאחר שפנה, בשעתו, ביוזמתו, למחלקת נכות כללית והודיע על שיפור ניכר במצבו במטרה להימנע מזקיפת פיצוים לחשבון הגמלה בהתאם לסע' 329 לחוק, שכן קיבל פיצויים מחברת הביטוח בגין תאונת הדרכים שעבר. 10. משפנה מחדש לקבל קצבת נכות כללית, לאחר שקיבל הפיצויים מחברת הביטוח, נדחתה, כאמור, תביעתו לקצבת נכות כללית שכן לא ניתן לאחוז בחבל בשתי קצותיו. 11. לנוכח העובדה כי לא ענה עוד על הגדרת נכה אינו זכאי לפטור מדמי ביטוח בריאות על הכנסתו מאבדן כושר להשתכר ובשל כך היה מקום לחייבו בדמי ביטוח כמו גם מס בריאות, כמי שיש לו הכנסות שלא מעבודה." 6. ביום 13.1.09 הוגש כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה עתר התובע למתן פסק דין הצהרתי לפיו יתרת חובו למל"ל עומדת על אפס. כן תבע להורות למל"ל להשיב לו סך 42,475 ₪ ששולמו על ידו ביום 25.5.05. 7. בישיבת קד"מ מיום 19.1.09 נקבע שהתיק יועבר להוכחות בהתאם לפלוגתא: "האם כטענת התובע, אינו חייב כל יתרה למל"ל בגין דמי ביטוח, או שמא כטענת המל"ל רשומות בגין הכנסות התובע, לשנים 2004-2000 התקבלו באיחור ועל פיהם קיימת יתרת חוב לתובע כלפי המל"ל". 8. כך נאמר בתצהיר התובע: "1. ביום 21.5.08 הגשתי כתב תביעה לצו עשה להורות למל"ל למסור את פירוט החוב שלי למל"ל וזאת לאחר שלטענתי איני חב כספם למל"ל אלא נהפוך הוא, על המל"ל להשיב לי סכום של 42,475 ₪. 2. אציין, כי ביום 18.12.06 פניתי בכתב למל"ל וביקשתי החזר כספים ששילמתי עבור החודשים 1.2.03-1.2.04 וזאת בעקבות הערתו של רואה חשבון, יהודה ארליך, בהמשך להכנת הדוח למס הכנסה עבור שנת המס 2006. מאחר ומכתבי מיום 18.12.06 לא זכה לתגובה, שלחתי את המכתב למל"ל גם בימים 25.1.07, 22.2.07. ... 3. בעקבות מכתבי זה החל מחול שדים שבסופו קיבלתי במפתיע את דרישת המל"ל מיום 5.5.08 לתשלום סכום של 155,038 ₪. ... 4. במסגרת הליך זה הגשתי כתב תביעה בדרישה מן המל"ל להמציא לי את ההתחשבנות נשוא דרישת החוב. לאחר תלאות רבות, הגיש המל"ל כתב הגנה ממנו עלו שלל טענות בעלמא. לא צורפו ראיות, לא הוצגו מסמכים רלוונטיים. כלום. כתב ההגנה ריק מתוכן ומעל לכל לא ענייני. סירוב המל"ל לגלות את המסמכים, מעיד על דרישה לתשלום כספים שערורייתית וסתמית. 5. הסיבה לכך היא, כי איני חב ולו אגורה שחוקה אחת למל"ל והכל כפי שיפורט להלן: 5.1 ביום 23.5.05 הוציא המל"ל מסמך בו הודיע לי, כי יתרת חובי למל"ל, באם אסדירו לאלתר, יעמוד על סך 41,162 ₪. שילמתי את החוב ובכך סילקתי את חובי למל"ל. ... 5.2 ביום 25.1.08 הוציאה אלי חברת הביטוח מכתב, והודיעה לי, כי חברת הביטוח תנכה ממני את הסכומים שנותרו לתשלום למל"ל בפריסה המתוארות בגוף המכתב של חברת הביטוח. יודגש כי המל"ל יודע עובדות אלו אולם הסתיר זאת מביה"ש. ... 6. בין לבין, לאחר שהמל"ל לא סיפק הסבר אחד לדרישת התשלום, ולאחר דרישות חוזרות ונשנות מצידי, הוגשה תעודת עובד ציבור (להלן:"התעודה") ממנה קיבלנו הוכחה ניצחת לעובדה אין כל שחר לדרישת המל"ל לקבל ממני כספים וכי אינו מסוגל לספק הסבר חשבונאי אחד לסכום הנדרש על ידו. ... 7. בהסתמך על התעודה שצירף המל"ל, אטען, כי סילקתי את חובי למל"ל וכי איני חייב למל"ל אגורה שחוקה אחת: 7.1 מעיון במסמכים המצורפים לתעודה ניתן להבחין, כי ביום 24.5.05 עמדה יתרת החובה שלי בסך 41,160 ₪. 7.2 יתרת החוב האמור לעיל, נקבע לסכום זה, לאחר שהגעתי להסדר עם המל"ל שבמידה ואשלם את הסכום האמור יקוזזו לי הקנסות וההצמדה בסך של 9,764 ₪, הסדר זה אף הועלה על הכתב על ידי המל"ל ביום 23.5.05. מכתב המל"ל מיום 23.5.05 סומן כנספח ו'. 7.3 ביום 25.5.08 שילמתי את יתרת חובי למל"ל באמצעות כרטיס אשראי ובכך סילקתי את חובי למל"ל. ... 8. כפי שניתן לראות מהתעודה, ביום 24.5.05 מופיע תקבול מחברת האשראי ויתרת החוב עמדה על 0, היינו, אינני חב ולו אגורה אחת למל"ל. מדובר בהודאת בעל דין כי איני חייב כספים למל"ל, ויש לבטל את דרישת התשלום על שמל"ל לאלתר. לא בכדי דרשתי והתעקשתי על המצאת המסמכים שכן רק כך תתברר האמת." 9. התובע ביקש לזמן את מוסרת תעודת עובד ציבור, גב' קידר למתן עדות. ביום 5.4.09 הוגשה לתיק תעודת עובד ציבור משלימה שתאריכה 17.11.08. כך נאמר בתעודה: "בהמשך לתעודת עובד הציבור אשר נכתבה על ידי ביום 17.11.08 ובהתייחס לתצהיר העדות הראשית של מר ניסן הריני להוסיף הפרטים הבאים כדלקמן: מר מוריס ניסן צירף לתצהירו, אשר הוגש ביום 19.3.09 לבית הדין לעבודה, מכתב מחב' כלל ביטוח לפיו בתאריך 25.1.08 הודיעה לו חברת הביטוח כי לנוכח העובדה כי בשנת 2004 לא ניכתה ממנו החברה דמי ביטוח כמו גם מס בריאות, כמתחייב מסע' 345(ב) לחוק, ינוכו הסכומים הנדרשים מפוליסת אובדן כושר ההשתכרות שלו מהתגמולים המשולמים לו בשנת 2008 לשיעורין. יוער כי יש להניח כי מכתב זה נשלח למר ניסן בעקבות פניותי החוזרות ונשנות למח' ביטוח חיים בחב' כלל ובו ההדגשה כי התיקון בסע' 345 לחוק הביטוח הלאומי מטיל את חובת ניכוי דמי ביטוח ומס בריאות על חברת הביטוח, המשלמת את פוליסת אובדן כושר העבודה. ... 3. זאת אף זאת, יודגש כי האישור שצירף מר ניסן לתצהיר העדות הראשית שלו הובא לידיעת הביטוח הלאומי רק ביום 19.3.09 ולא קודם לכן. 4. לנוכח מכתב זה ולאור העובדה כי הוכח (אף בבירור טלפוני עם חב' הביטוח) כי דמי ביטוח ומס בריאות נוכו, על ידי חב' הביטוח, בוטלו החיובים בגין שנת מס' 2004 ולפיכך קטן חובו של מר מוריס מסך 1,761,139 ₪ ל- 121,312 ₪. 5. יתירה מזו, בבירור טלפוני אשר ערכתי עם הגב' מיכל ממח' ביטוח חיים בחב' כלל נמסר לי כי מר ניסן מוריס מקבל מהם תגמולים בגין פוליסת אובדן כושר להשתכר למן שנת 2001. 6. בדיקה מדוקדקת במסמכי תיקו של מר ניסן במח' דמי ביטוח במוסד לביטוח לאומי מעלה כי בתאריך 31.8.04 פנתה אליו עובדת מח' הגביה וביקשה הסברים באשר לשומות מס הכנסה לשנים 2002-2000, בהן צויין כי למר ניסן הכנסות נכים. ... 7. במענה למכתב המסומן כנספח ה' שלח מר ניסן טופס דין וחשבון עליו חתם בחתימת ידו ובו הצהיר כי התחיל לקבל תגמולי אובדן כושר להשתכר מחב' הביטוח רק החל מיום 1.1.02 ואין הוא מזכיר את שנת 2001. ... 8. בהתייעצות שערכה פקידת הגביה עם הגב' נירה זמיר - מנהל תחום בכירה של מח' הביטוח והגביה, ציינה הגב' זמיר מפורשות כי הכנסה מחברת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה הנה הכנסה שלא מעבודה ואשר על כן יש לבקש מהמבוטח אישור על גובה הסכום. ... 9. בתאריך 23.5.02 שלחה פקידת הגביה למר ניסן בקשה להצהיר על הכנסותיו מתגמולי אובדן כושר השתכרות מחב' הביטוח והסבה תשומת לבו לחובה לחייב סכומים אלו בדמי ביטוח כלא עובד. למרבה הצער, מר ניסן לא שיתף פעולה ולא המציא המבוקש והוא אף לא חוייב בדמי ביטוח. ... 10. חשוב מאוד להדגיש ולציין כי כבר בשנת 90 פניתי למר ניסן, בתוקף תפקידי כמנהלת מח' נכות כללית, עת קיבל קצבת נכות עם תוספת עבור אשתו, שלא כדין וביקשתי ממנו להמציא את פירוט התגמולים, אותם קיבל בשעתו מח' הביטוח מגדל, אך כדרכו, לא זכינו לכל שיתוף פעולה ובבירור שערכתי אנוכי, לנוכח אי שיתוף הפעולה מצידו, הוברר כי מר ניסן קיבל תגמולים מח' ביטוח מגדל למן 1.1.90, דבר אשר שלל את זכאותו לתוספת עבור תלויים ויצר חוב בגין תשלום גמלת נכות ביתר, שלא כדין. ... 11. בעקבות המכתבים הרבים אותם שלח מר ניסן לביטוח הלאומי ודרישתו, במפגיע, להחזיר לו דמי ביטוח שנגבו שלא כדין, נבדק מחדש תיקו על כל מסמכיו והוברר כי מר ניסן לא חוייב כלל על הכנסותיו שלא מעבודה מתגמולי אובדן כושר להשתכר בשנים 2001 ו- 2002 ועל כן יצאה אליו הדרישה נשוא כתב התביעה. 12. יוער כי בגין שנת 2000 לא חוייב מר ניסן בדמי ביטוח כאשר המערכת עודכנה כי הכנסותיו היו הכנסות מעבודה. החיובים בהם חוייב, נכון למועד כתיבת תע"צ זו הינם בגין השנים 2001 ו- 2002 בלבד. 13. מיותר לציין כי אין כל בסיס חוקי לטענתו של מר ניסן כי לא היתה מוטלת עליו כל חובה לשלם דמי ביטוח מהכנסותיו מאובדן הכושר להשתכר עד שנת 2004 וטיעונו כי החובה קמה אך ורק בשנים 2004, עם תיקון סע' 345 (ב), הנה טענה חסרת שחר ובסיס שכן, עד שנת 2004 הכנסה מחברת ביטוח בגין אובדן כושר להשתכר נלקחה בחשבון כהכנסה שלא מעבודה ואף חוייבה ככזו ועל המבוטח היה לשלמה באופן אישי ואילו החל משנת 2004 הוחלה חובת הניכוי על חברת הביטוח ישירות מהתגמולים והעברתם למוסד לביטוח לאומי. מודגש, אם כן, כי הכנסה מחברת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה הנה הכנסה שלא מעבודה ואשר על כן יש לחייב הכנסה זו בדמי ביטוח ומס בריאות עד לתיקון החוק, כאמור. (ראה נספח ז'). 14. זאת אף זאת, מאז 1.1.06 אין כל דיווח אודות עבודתו של ניסן והמערכת "ממתינה" לדיווח. 15. בדיקה בתיק המעסיקים שלו בחב' שיק מסחר בעץ (1997) בע"מ מעלה כי בחודש 12/05 משך מר ניסן סך 100,000 ₪ מחב' שיק מסחר בעץ (1997) בע"מ, שבבעלותו, ומאז אין כל דיווחי שכר. 16. בגין הכנסותיו מפוליסת אובדן כושר להשתכר בשנת 2003 חוייב מר ניסן בדמי ביטוח ועל כך אין מחלוקת, כי ברי הדבר כי חובת התשלום היתה מוטלת עליו והוא לא היה פטור ממנה אף שהוא מרבה לטעון זאת. 17. הואיל ועל חובו של מר ניסן בדמי ביטוח הושתו קנסות, נהיה מוכנים לבטל מלוא הקנסות בתנאי תשלום יתרת החוב בסך 88,890, נכון ליום כתיבת מכתב זה." 10. התובע העיד בפנינו בדיון מיום 17.5.09. התובע העיד שהחל לקבל תשלומים מחברת הביטוח בשנת 2001. לטענתו, לא היה אמור לשלם דמי ביטוח עבור שנים אלה. לדברי התובע, לא היה אמור לשלם דמי ביטוח אף על שנת 2002 ואולם העיד ששילם סכומים כלשהם בשנת 2001 או 2002. כך העיד: "עבור הכספים שקיבלת מחברת הביטוח לא שלמתי דמי ביטוח כי לא הייתי צריך לשלם. בדיעבד הבנתי שחברת הביטוח היתה צריכה לשלם אם בכלל" התובע אישר שפנה בבקשה להפחית את אחוזי הנכות. לטענתו עשה כן שכן לא היה רשאי באותה עת לקבל קצבת נכות ולעבוד באותה עת. כן העיד שבשנת 2002 ביקש להעלות את אחוזי הנכות, עקב אי ספיקת כליות ואז קיבל 100% נכות. 11. בדיון מיום 13.6.10 העידה מוסרת תע"צ גב' אושרה קידר. העדה טענה שחייבו את התובע בדמי ביטוח מחודש 1/01. עוד טענה שעבור שנת 2003 התובע שילם דמי ביטוח וכעת הוא דורשם חזרה, לכן לא חוייב בדמי ביטוח לשנת 2003. העדה הופנתה לתשלום ע"ס 41,000 ₪ ששילם התובע בשנת 2006. לטענתה מדובר על חוב של התובע לשנת 2003 וכי אכן יתרת החוב לשנת 2003 אופסה, אך נותרו עוד חובות. בהתייחס לשנת 2004 העידה שלא חייבו את התובע, שכן חברת הביטוח שילמה את דמי הביטוח. 12. ביום 12/7/10 הוגשה הודעה מטעם המל"ל. בהודעה נטען כי התובע הציג בישיבת 13/6/09, מסמך ממנו עולה שיתרת חובו למל"ל היה 0. נטען שמדובר בתדפיס בודד מתוך קובץ תדפיסים המראה חוב למועד ספציפי. בעניין זה צורפה תעודת עובד ציבור נוספת, מיום 20/6/10, בה נכתב: "1. בעת קיום הדיון בבית הדין לעבודה הציג בא כוחו של מר ניסן תדפיס יחיד, מתוך מס' תדפיסים, ממח' הגביה, אשר העיד לכאורה כי מר ניסן שילם את חובו בסך 42,475 ₪ ולפיכך עמד ביתרת 0 במועד התשלום. 2. הואיל ולבית הדין הוצג תדפיס אחד בלבד מתוך מס' תדפיסים אשר הראה נכון לתאריך מסויים את מצבת חובותיו של מר ניסן בהתעלם לחלוטין מהמשך התדפיסים המצויים במערכת עד היום, והמעידים על חובותיו של ניסן, מצאתי לנכון להביא לידיעת כבוד בית הדין את יתרת תדפיסי החשבון של מר ניסן, אשר, כאמור, לא הוצגו בפניו ועל מנת שבית הדין יקבל את תמונת מצבת חובותיו האמיתית של מר ניסן למן התשלום של 42,475 ₪ ועד היום. 3. מיותר לציין כי היעדר מצגת כל פירוט הכיסויים לפי ימי ערך, אשר לא הובאו בפני בית הדין הנכבד, עלולים ליצור מצג שגוי של היעדר חובות. 4. אין מחלוקת כי ביום 24.5.05 שילם מר ניסן את חובו בדמי ביטוח בגין שנת 2003. 5. בתאריך 24.3.08 יצא חיוב בדמי ביטוח בגין פוליסת אובדן כושר להשתכר אותה קיבל מר ניסן בשנת 2001. 6. תאריך 13.5.08 יצאו חיובים נוספים בגין פוליסות אובדן כושר להשתכר בגין השנים 2002 ו- 2004, אותם לא שילם מר ניסן. 7. כיום עומד חובו של מר ניסן ע"ס 113,274 ₪ וזאת לאחר קיזוז סך 23,183 ₪ להם היה זכאי ממח' נכות כללית בגין דרגת כושר חלקית, בשיעור 60%, שנקבעה לו ע"י מח' נכות כללית". 13. התובע מחה על הגשת ההודעה במועד שבו הוגשה. בהחלטתי מיום 12/8/10 קבעתי שההודעה מתקבלת לתיק. 14. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. 15. לסיכומי המל"ל צורפו מסמכים רבים. בעקבות כך, ביקש התובע להגיש סיכומי תשובה והרשות ניתנה. 16. סיכומי תשובה הוגשו ביום 11/11/10. 17. לאחר עיון בכל החומר הרב שבתיק ובטענות הצדדים, להלן פסק הדין. 18. התובע מקבל תגמולים מחברת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. בשנת 2001 קיבל סך 391,650 ₪. בשנת 2002 קיבל סך 264,035 ₪. בשנת 2003 קיבל סך 328,116 ₪. בשנת 2004 קיבל סך 328,116 ₪. בשנת 2005 קיבל סך 328,907 ₪. 19. הסוגיה שבמחלוקת היא חוב דמי ביטוח של התובע, לשנים 2001 עד 2003. סוגיה זו עלתה על הפרק כבר בכתב ההגנה המקורי, שם נטען שקיים לתובע חוב עבור השנים 2000 עד 2002 וכן שנת 2004. מאוחר יותר, במסגרת תעודת עובד ציבור, הובהר שהחוב הוא לשנים 2001 ו- 2002 בלבד. אין בכך משום שינוי או הרחבת חזית, כפי שטוען התובע, אלא דיוק וכניסה לרזולוציה גבוהה יותר. 20. התובע אישר בעדותו שקיבל תשלומים מחברת הביטוח בשנים 2001 ו- 2002 וכי לא שילם דמי בטוח לאומי עבור סכומים אלה. כך העיד: "אני קיבלתי תשלומים מחברת הביטוח. אני התחלתי לקבל בשנת 2001. לבקשתך שאציג אישור משנת 2001 ששילמתי דמי ביטוח עבור הכספים שקיבלתי מחברת הביטוח אני משיב שלא הייתי אמור לשלם. לא הייתי אמור לשלם דמי ביטוח עבור שנת 2002. אני שילמתי סכומים כלשהם אולי 3,000 או 4,000 ₪, אולי בשנת 2002 או 2001. עבור הכספים שקיבלתי מחברת הביטוח לא שילמתי דמי ביטוח כי לא הייתי צריך לשלם. בדיעבד הבנתי שחברת הביטוח היתה צריכה לשלם, אם בכלל". 21. מחומר הראיות עולה שביום 23/5/05 נשלח לתובע מכתב בו נאמר: "יתרתך ליום 23/5/05 הינה בסך 50,926 ₪ לחובה כולל קנסות והצמדה. בהתחשב בנימוקים שהעלית בפנייתך, נהיה מוכנים להפחית קנסות בסך 9,764 ₪ בתנאי שתסדיר מיידית את החוב הנותר בסך 41,162 ₪ לאחר ההפחתה הנ"ל". 22. התובע שילם את הסכום הנ"ל. התובע צירף מסמך מהמוסד לביטוח לאומי, "פירוט כיסויים לפי ימי ערך", מתאריך 31/8/08 בו מופיע התקבול בסך 42,475 ₪ בכרטיס אשראי. בטור "סכום מצטבר", לאחר התקבול הנ"ל, מופיע הסכום - 0. העמוד שצורף הוא עמוד 5 מתוך 6 עמודים. כך על פי כותרתו. לטענת התובע, מסמך זה וכן מכתב המל"ל מיום 23/5/05, מצביעים על כך שלאחר ששילם את הסך 42,475 ₪ בכרטיס אשראי, אופס חובו למל"ל ועמד על 0. 23. הוגשה תעודת עובד ציבור נוספת, בה נטען שהעמוד שהוגש, מהווה אחד מתוך מספר עמודים וכי בעמודים אחרים, מופיעה יתרת חוב. בתעודת עובד ציבור מיום 20/6/10, צורף פירוט חובו של התובע. עיון במסמך שצורף לתע"צ מעלה כי ביום 24/5/05 שולם תקבול ע"ס 42,475 ₪ ומאז, במשך כשלוש שנים לא היתה פעילות. לפתע, ביום 24/3/08 מופיע "חיוב מקדמה רטרו' " על סך 34,360 ₪. לאחר מכן מופיעים קנסות פיגורים, הפרשי שומה ועוד. 24. נותר כעת לבחון מה אירע בשנת 2008, אשר גרם להופעת חוב, התופח ועולה וצובר ריבית פיגורים, עד לחוב של 113,247 ₪ נכון לחודש מאי 2010. 25. ראשית הובהר כי בשנת 2006, ביום 18/12/06, פנה התובע במכתב למוסד לביטוח לאומי, בו ביקש החזר כספים ששולמו על ידו עבור החודשים 1/2/03 עד 1/2/04. 26. על פי תעודת עובד ציבור מיום 5/4/09, סעיף 5, המל"ל פנה לחברת הביטוח על מנת לקבל מידע אודות תגמולים ששולמו לתובע משנת 2001. 27. לתיק הוגשו מכתבים של המל"ל לחברת הביטוח כלל, מיום 19/6/07, 21/11/07, 12/12/07, 4/3/08 ובהם בקשה לקבל מידע אודות הכספים ששולמו לתובע לשנים 2000, 2001 ו- 2005. עוד צורף דין וחשבון רב שנתי, חתום על ידי התובע, ובו הוא מדווח על קבלת קצבת אובדן כושר עבודה מחברת הביטוח, מיום 1/1/02 (דו"ח מיום 2/5/02). 28. על פי תעודת עובד ציבור מיום 5/4/09, סעיף 11, בעקבות פניות רבות של התובע, להחזר דמי ביטוח שנגבו ממנו, התברר שלא חוייב כלל בדמי ביטוח לשנים 2000 ו- 2001. בגין כך יצאה אליו דרישת תשלום מיום 5/5/10, על סך 62,804 ₪, שצורפה כנספח לכתב התביעה המקורי. 29. כפי שהובהר בראשית הדברים, התובע הודה בעדותו שלא שילם דמי ביטוח עבור השנים 2000 ו- 2001. לטענתו, לא היתה עליו חובה לשלם. כפי שיבואר להלן - היתה גם היתה חובה על התובע לשלם דמי ביטוח מכספי הגמלה, זאת עד לשנת 2004. 30. זאת ועוד, התובע לא הביא ראיה, במהלך הדיון בתיק, כי שילם דמי ביטוח לשנים 2000 או 2001 או כי דווח לביטוח לאומי שקיבל קצבה מחברת ביטוח, בשנים אלה. 31. מאידך, לא ברור מדוע בשנת 2005, כאשר נשלח לתובע פירוט ודרישת תשלום של חובו למל"ל, לא נכתב בגין אילו שנים החוב ולא נבדק ונמצא שקיים חוב נוסף, לשנים 2000 ו- 2001. גב' קידר, מוסרת תעודת עובד ציבור, טענה שאינה יכולה להשיב כיום לשאלה מתי הגיעו לביטוח לאומי שומות בדבר תשלום גמלה לתובע לשנים 2000 ו- 2001. עובדה היא שביום 31/8/04 נשלח לתובע מכתב בו נאמר: "על פי שומות מס הכנסה לשנים 2000 עד 2002 היו לך הכנסות נכים. נא ציין מהות ההכנסות, האם מדובר בהכנסות מחברת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה - נא צרף אישורים לכך". 32. במסמך זה תימוכין לכך שכבר בשנת 2004 היה ידוע למל"ל שהתובע קיבל קצבאות בשנים 2001 ו- 2002. בנוסף, לתעודת עובד ציבור הראשונה צורפו דו"חות "הכנסות - כולל מבוטלים" בהם יש פירוט, מידי שנה, של הסכומים שהתקבלו מ"הכנסות נכים". משמע- הדו"חות ממס הכנסה היו בידי המל"ל בכל שנה, בזמן אמת. בשנת 2005 המל"ל ידע גם ידע שהתובע קיבל גמלה מביטוח, בשנים 2001 ואילך. 33. אם כך, שוב נשאלת השאלה מדוע כאשר הודע לו על יתרת החוב בשנת 2005, לא נכלל כל החוב אלא רק חוב לשנת 2003. 34. חומר הראיות כפי שהוצג בפנינו, מציג דילמה בין זכות האזרח לוודאות מחד, לבין זכות המוסד לביטוח לאומי לגביית כספים מהמבוטח, אף בחלוף תקופת ההתיישנות. נפרט להלן את הסוגיות שבמחלוקת ונדון בהן אחת לאחת. 35. החיוב בתשלום דמי ביטוח עבור הכנסות התובע בשנים 2000 - 2001 סעיף 345 ב לחוק הביטוח הלאומי קובע: "(א) בסעיף זה, 'פנסיה מוקדמת' - קצבה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד, בטרם הגיעו לגיל הפרישה, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית, לרבות קצבה המשתלמת כאמור בשל נכות או אבדן כושר עבודה, מלא או חלקי. (ב) מבוטח לפי פרק י"א (בסעיף זה - מבוטח) שמשתלמת לו פנסיה מוקדמת, חייב בתשלום דמי ביטוח ממלוא סכום הפנסיה המוקדמת המשתלמת לו, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג); שיעור דמי הביטוח מסכום הפנסיה המוקדמת יהיה, על אף הוראות סעיף 337(א)(2), כקבוע בטור ד' שבלוח י' לענין ניכוי משכר עובד, למעט השיעור הנקוב בפרט 6 בטור האמור. (ג) ... (ד) מי שמשלם פנסיה מוקדמת ינכה את דמי הביטוח לפי סעיף זה מהפנסיה המוקדמת, במקור, ויעבירם למוסד במועד התשלום החל לגבי עובד לפי הוראות סעיף 353. (ה) ... (ו) השר רשאי, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, לקבוע כללים, תנאים ומועדים שיחולו לענין תשלום דמי הביטוח לפי סעיף זה וחישובם, לרבות חובת דיווח וניכוי דמי ביטוח מפנסיה מוקדמת, ורשאי השר לקבוע כאמור הוראות השונות מהוראות סעיף זה". סעיף 345 ב הנ"ל, הוסף לחוק הבטוח הלאומי במסגרת תיקון מס' 68 לחוק הביטוח הלאומי, אשר נעשה בדרך חיקוק חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) התשס"ד- 2004. 37. התובע מסיק מהוספת הסעיף הנ"ל, כי קודם להוספתו לא חלה חובת תשלום דמי ביטוח על הכספים שקיבל כקיצבה. 38. ואולם בדיקת סעיפי החוק מעלה כי סעיף 345 לחוק, בו לא נעשה כל שינוי, קובע: "(א) עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו- (8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, ומי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 האמור, והכל - בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח (להלן - השנה השוטפת), ולאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה...". 39. סעיף 2 לפקודת מס הכנסה מונה מקורות הכנסה שונים החייבים בתשלום מס הכנסה. הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 2 (10): "השתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקאות (1) עד (9), אך לא הוצא מהם בפירוש ולא ניתן עליו פטור בפקודה זו או בכל דין אחר". 40. סעיף 3 (א) לפקודת מס הכנסה קובע כדלקמן: "סכום שהגיע לידי אדם על פי ביטוח מפני הפסד רווחים או על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, יבא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו; לעניין זה, 'ביטוח מפני אבדן כושר עבודה' - ביטוח מפני פגיעה בכושר העבודה, אבדן השתכרות או הפסד רווחים, הנובעים ממחלה, מנכות או מתאונה, והכל בין אם הכספים על פי הביטוח שולמו בסכום חד פעמי ובין אם שולמו בתשלומים תקופתיים, בין אם שולמו בידי קופת גמל ובין אם שולמו בידי אחר." 41. נוכח האמור לעיל, הקצבה שקיבל התובע מחברת הביטוח בגין אבדן כושר עבודה, בשנים שקדמו לתיקון 68, חייבת היתה בתשלום דמי בטוח, זאת מכח סעיף 345 לחוק. 42. יתרה מכך, סעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי קובע סוגי הכנסות הפטורות מדמי ביטוח. הקצבה שקיבל התובע, אינה כלולה בין ההכנסות המופיעות בסעיף ולפיכך אינה פטורה מדמי ביטוח. 43. לסיום פרק זה נקבע כי על התובע מוטלת היתה החובה לשלם דמי ביטוח בגין הכנסותיו מקצבה, עבור השנים 2000 עד 2002. 44. האם התיישנה זכות המל"ל לגבות את החוב סעיף 2 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 קובע: "תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבעת טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה." 45. בית הדין הארצי לעבודה קבע בהלכת כרמלי, כי היחסים בין המוסד לציבור המבוטחים אינם יחסים חוזיים אלא "יחסים במשפט הפומבי" וככאלה, חוק ההתיישנות אינו חל עליהם: "הקשר שבין המוסד לביטוח לאומי לבין החייב בדמי ביטוח אינו מחוזה או מהתחייבות בדומה, אלא מכוח החוק. כך גם החובה לשלם דמי ביטוח. גביית החוב אינה בהליך משפטי אזרחי, אלא על פי פקודת המסים (גבייה) כאילו היו מס; אף לעניין גביית חובות בפשיטת רגל או בפירוק תאגידים - די דמי הביטוח, 'כדין מס המגיע למדינה' (סעיף 183 לחוק)." דב"ע לה/0-22 המוסד לביטוח לאומי - כרמלי, פד"ע ו' 371. כן נקבע כי המוסד אינו מוסמך למחוק חוב או לוותר על תשלום חוב דמי ביטוח, שכן מדובר במחילה שתבוא על חשבון כלל המבוטחים. בפסק דין בעניין מוסקוביץ' הוסיף בית הדין הארצי: "החיוב בדמי ביטוח הוא חודשי וכי כל תשלום על חשבון החוב מיוחס לחובות המוקדמים ביותר (סעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי). בהתאם, נפסקה הלכה בבית דין זה, כי הוראות חוק ההתיישנות אינן רלוונטיות לחובות בדמי ביטוח משאין מדובר ביחסים חוזיים אלא בחיובים שמקורם בהוראות חוק הביטוח הלאומי, הנמנה על מערך דיני הבטחון הסוציאלי בישראל." עב"ל 90/09 מוסקוביץ' - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17/1/10. 46. בית המשפט העליון לאחרונה, בעניין נסייר, קבע כי יש להחיל את דיני ההתיישנות ובהן הוראות חוק ההתיישנות, על הליכי גבייה מינהלית: "דעתי היא, שנישום אשר הרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מינהלי רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן. טענת התיישנות זו נותרת טענת הגנה, הגם שאופן השמעתה הוא על דרך יזימת הליך - כיום, עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. על כן אין לקבל את גישתו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את טענת ההתיישנות של המבקש בשל כך שסבר שהעלאתה במסגרת תביעה לפסק דין הצהרתי נוטלת ממנה את אופיה כטענת הגנה. יודגש, כי המשיבה לא טענה שהתקיימה עילה מן העילות המפסיקות את מרוץ ההתיישנות, למעט טענת ההודאה בזכות, אותה יש לדחות. לפיכך אני סבורה כי דין טענת ההתיישנות שהעלה המבקש -להתקבל." רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, לא פורסם ניתן ביום 20/6/10. 47. בתום פסק הדין, מתייחס בית המשפט העליון להצעת חוק פרטית חדשה לתיקון חוק ההתיישנות, כך שהוראותיו יחולו גם על הליכי גבייה מנהלית. מעיון בדברי ההסבר להצעת החוק, שהונחה על שולחן הכנסת ביום 8/2/10, עולה כי החוק המוצע בא לתקן מצב קיים, לפיו חוק ההתיישנות אינו חל על הליכי גבייה. בית המשפט העליון בענין נסייר, קרא למחוקק לפעול לתיקון חקיקה בנושא באופן שיתרום למינהל תקין וראוי. העובדה שקיימת הצעת חוק, מצביעה על הלאקונה הקיימת במצב הנוכחי הקיים. מכל מקום, אנו סבורים שאין להחיל הלכה זו על המקרה שלפנינו. לטעמנו, אין מקום להשוות בין תשלום ארנונה לרשות מקומית, כפי שנדון בענין נסייר, לבין תשלום דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי. 48. המוסד לביטוח לאומי אמון על הביטחון הסוציאלי של כלל מבוטחיו וככזה הוא נדרש לגביית דמי ביטוח על מנת לשמור על קופת המוסד. מקופה זו משולמות כלל הקצבאות לכלל המבוטחים הזכאים. על חשיבות חובת תשלום דמי הביטוח ותשלומם במועד, נקבע בעניין מיכלסון: "חוק הביטוח הלאומי הוא החוק הסוציאלי העיקרי בתחיקתנו; תכליתו - 'חלוקת הגימלאות לסוגיהן על פי קריטריונים סוציאליים לאותם נזקקים בחברתנו כנכה, הזקן, הילד, המובטל, היולדת, היתום והאלמנה. אותה חלוקה… לא תוכל להיעשות ללא גביית כספים מכלל ציבור המבוטחים. הגבייה והחלוקה קשורות קשר בל יינתק זה בזה, כצבת בצבת עשויה למילוי תכליתו הסוציאלית של החוק. באין גבייה אין חלוקה, אין חוק ואין תכלית החוק' [דב"ע נז/150-0 אברהם מוזס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 102, 116 - 117]... אין המערער יכול לבוא בדיעבד ולטעון ולומר לאחר קרות המקרה המזכה בגימלה: 'אני אמנם את חובתי החוקית שבלעדיה אין קיום לחוק-לא מלאתי, אבל את הגימלה תשלמו לי בכל זאת, כי כיום אני נכון לשלם את דמי הביטוח שהיה עלי לשלם משכבר' (עב"ל 55/96 יעקב עגם - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 13.2.2002)). כאמור, לצורך מימוש תכלית חוק הביטוח הלאומי, הוטלה חובת תשלום דמי ביטוח על המבוטח, זאת ללא קשר לשאלה האם ייהנה אי פעם מגימלה כלשהי." (ההדגשה לא במקור) עב"ל 1421/04 מיכלסון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23/3/06. 49. נוכח האמור, טענת ההתיישנות והמניעות שהעלה התובע, נדחית. העובדה שהחוב צמח בשנים 2000 ו- 2001 והדרישה לתשלומו הועלתה לראשונה בשנת 2008, אינה מאיינת את זכות המל"ל לתבוע את החוב מהתובע. 50. התנהלות הצדדים במקרה שלפנינו מדובר בתובע אשר "נהנה" לא פעם מזכאות לגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי. יתר על כן, התובע ידע, או לכל הפחות היה עליו לדעת, כי עליו לשלם גם דמי ביטוח בגין שנים קודמות בהן לא עבד וקיבל קצבה מחברת הביטוח. ידיעתו זו נובעת מהעובדה שנדרש לשלם דמי ביטוח עבור הכנסותיו בשנים 2002 ו- 2003 ואף שילם בפועל. 51. מאידך, התנהלות המוסד לביטוח לאומי בעניינו של התובע, מעוררת תמיהות באשר לאופן ההתנהלות בכל הנוגע לגביית דמי ביטוח ממבוטחים. ראשית, תמוהה בעייננו העבודה שהתובע קצבה מחברת ביטוח, בסכומים בלתי מבוטלים, בשנים 2000 ו- 2001, כאשר איש לא דרש ממנו דמי ביטוח לאומי עבור שנים אלה. שנית, תמוה הכיצד לא התגלתה עובדה זו, אף שתיקו של התובע נבדק פעם אחר פעם, הן בעקבות דרישות של התובע והן בעקבות בדיקות יזומות של המוסד, אשר בעקבותיהן נשלחו מכתבים חדשות לבקרים לחברת הביטוח. שלישית, שעה שהודע לתובע על חוב בשנת 2005, חוב ששולם על ידי התובע, לא ברור מדוע לא הודע לו באותו מועד על קיומו של חוב נוסף ומדוע הדברים לא נבחנו עד תומם. 52. התנהלות זו של המוסד, אינה התנהגות ראויה המצופה מגוף צבורי. יש חשיבות רבה שתהיה ודאות לאזרח בדבר זכויותיו אך לא פחות מכך, בדבר חובותיו. האזרח, ובמקרה זה התובע, הסתמך על קביעת הרשות, כילכל את צעדיו ואת התנהלותו הכספית בעקבות דרישת הרשות. התובע ידע בשנת 2005 שיש לו חוב למוסד לביטוח לאומי, ושילמו, ללא עוררין. לו היה יודע באותה עת על קיום חוב נוסף, בסכומים לא מבוטלים, יש להניח שהיה נערך לכך ומכלכל צעדיו בהתאם. כל זאת נמנע ממנו. 53. בגין התנהלות זו של המוסד, אנו קובעים שאין כל מקום לגבות מהתובע קנסות או ריבית פיגורים בגין חוב דמי הביטוח, כל זאת בהתיחס לעבר. 54. סוף דבר על התובע לשלם את חוב דמי הביטוח בגין השנים 2001 ו-2002, קרן בצרוף הפרשי הצמדה למדד, תוך 90 יום מהיום. 55. ככל שלא ישלם במועד הנ"ל, יהיה המוסד רשאי להטיל על התובע קנס או ריבית פיגורים כחוק, מחושב מהיום. 56. בגין ההליכים בתיק זה, מצאנו לנכון שלא לחייב התובע בתשלום הוצאות משפט למוסד. מאידך, נוכח התנהלות המוסד כפי שצויינה לעיל, ומשקבענו כי לבטל את חוב הפיגורים שהוטל על התובע בהתיחס לעבר, מוצאים אנו לנכון לחייב את המוסד לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. 57. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום, 17/1/11 , בהעדר הצדדים. נ.צ - מר איזנפלדעובדים הדס יהלום, שופטת דמי ביטוח לאומיקצבת נכותנכותביטוח לאומי