תאונה בשיעור ספורט

בת.א. (מחוזי -חי') 103/99 (ניתן ביום 13.12.05, כב' סגן הנשיא, ג. גינת) נאמרו דברים הבאים: "לא הוכח כי אכן בעת שקפץ התובע, לא נכח במקום מורה אחראי. התובע לא הביא עדות של מי מחבריו לכיתה שנכחו בעת שביצע את הקפיצה. גם הנתבעת ו/או משרד החינוך לא העידו את המורה השנייה, שנטען על ידיהם כי נכחה במקום, אולם התובע הינו בעל הדין שיש לו עניין מהותי בתוצאות התביעה והנושא בנטל השכנוע, והוא יכול היה לזמן כעד את מי מהנוכחים באירוע. אינני רואה סיבה שלא לקבל את עדותו של המורה חסון. גם אם אצא מנקודת הנחה, כי לא היה במועד קפיצתו של התובע ובסמוך לבור הקפיצה אדם מוסמך מטעם בית הספר, הרי שיש לבחון האם קיומו של פיקוח כזה היה יכול למנוע את הנזק. נראה, כי גם אם היה במקום מורה לחינוך גופני, לא היה ביכולתו למנוע את הנחיתה ה"לא מוצלחת" של התובע. ה"נחיתה" הינה תגובה ספונטאנית ובלתי נמנעת. ספורט הוא, מטבעו, תחום שנושא עמו סיכון מסוים, סביר וצפוי מראש, העלול לגרום לנזק גופני. כל פיקוח של אדם מוסמך ואחראי, כמו מורה, אינו יכול למנוע מעידה, נפילה או קפיצה שמובילה לנחיתה לא מוצלחת. העדרו או הימצאו של מורה לחינוך גופני בסמוך מאד לעמדת הקפיצה לא יכולה להשפיע על קרות הנזק אלא אם כן, בור הקפיצה לא היה תקין." הדברים יפים בבחינת קל וחומר מקום בו הוכח כי המורה הייתה בסמוך ולא היה כל פסול בפעולותיה, באופן שנראה ודאי כי מדובר בסיכון טבעי הכרוך בפעילות ספורטיבית. דיני ספורטתאונות בבית ספר