דברי הסבר להצעת חוק מבהירים את מטרת הצעת החוק. מקריאת דברי הסבר להצעות חוק ניתן להבין את מהות הצעת החוק. להלן דברי הסבר בעניין הצעת חוק זכויות חוקרים פרטיים הצעת חוק חוקרים פרטיים, התשס"ד-2004 דברי - הסבר כללי מאז נחקק חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 חלפו מעל 30 שנה, במהלכם גדל באופן ניכר מספר החוקרים הפרטיים המורשים. במקביל גדל מספר העוסקים במקצוע זה ללא רישיון, תוך הפרת הוראות החוק. סביבת עבודתם של החוקרים הפרטיים השתנתה מבחינה טכנולוגית, נחקקו חוקים וחוקי יסוד בתחומים בעלי זיקה לעבודת החקירות, וחלף פרק זמן נאות, המאפשר הפקת לקחים מיישומו של החוק הקיים. לפיכך מוצע שינוי החוק הקיים, להתאמתו למציאות החוקית והמעשית הנוכחית. מעצם הגדרת מקצוע החקירות הפרטיות כ"איסוף והשגת מידע על הזולת.." נגזרת אפשרות לפגיעה בפרטיותם של נושאי החקירה, וחשש לעבירה של העוסקים במקצוע על החוקים שחוקקו להגנת הפרטיות. החוקים הקיימים (כחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979; חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) מכירים בצורך באיזון הזכות הפרטיות מול צרכים של ביטחון ומניעת עבריינות ואינטרסים חברתיים אחרים, אך מתירים פגיעה זו כמעט באופן בלעדי לרשויות השלטון בלבד. החוק הקיים עיקרו קביעת תנאים לכשירות למקצוע החקירות הפרטיות, דרכי הרישוי, והפיקוח על עבודת החוקרים הפרטיים. החוק מגביל את העוסקים במקצוע החקירות בכל האמור לדרכי איסוף המידע, אף מעל ומעבר למגבלות המוטלות על אזרח מן השורה בבואו לאסוף מידע על הזולת. החוק הנוכחי אינו מקנה סמכות לפעולת החוקרים באיסוף מידע, אינו מקנה להם כלים סבירים לביצוע עבודתם ואינו מספק להם הגנות כלשהן. מכיוון שהחוק הנוכחי מטיל עול כבד על העוסקים בחקירות פרטיות, אך אינו מאזן עול זה במתן זכות או כלי עבודה כלשהו, ואינו נותן לחוקרים הפרטיים ייצוג בגופים המכריעים בעניינם, רבים כיום מאד העוסקים באיסוף מידע על הזולת, ללא חוק, ללא רישוי, ללא פיקוח וללא כללי אתיקה. גם החוקרים בעלי הרישיונות מוצאים עצמם בקונפליקטים יום יומיים תוך כדי ביצוע עבודתם, בין הזכויות השונות. הצעת חוק זו מבוססת על התפיסה כי שירות חקירות פרטיות שונה לחלוטין משירותי שמירה ואין לערבב בין תחומים אלה. ועדת לנדא (ראו להלן) קבעה כי יש צורך להפריד בין ניהול חקירות פרטיות לבין מתן שירותי שמירה וקבעה (בדו"ח הביניים לענין שירותי שמירה): "נראה לנו שהפרדה זו אינה צריכה להתבטא בקיומם של חוקים נפרדים בלבד כי אם גם באיסור מפורש בחוק שבו ייאמר כי חברות העוסקות בחקירות לא יעסקו בשירותי שמירה..." (ראו סעיף 4.2.3 וסעיף 16.1 לדו"ח ועדת לנדא). חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 נכנס לתוקף ביום 2.7.1972 (להלן - החוק). מאז חקיקתו נמתחה ביקורת על החוק. שתי ועדות דנו בשינויו של החוק (ועדה לבדיקת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 בראשותו של כב' השופט א.פ. לנדא אשר מונתה בשנת 1976 והגישה את המלצותיה מספר שנים לאחר מכן (להלן - ועדת לנדא) וצוות שמונה על ידי היועץ המשפטי לממשלה בראשותה של הגב' רחל סוכר, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים (להלן - הצוות). המלצות הצוות באו לידי ביטוי בהצעת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (תיקון מס' 2), התשנ"ו-1996 (ה"ח תשנ"ו (2544), עמ' 809) (להלן - הצעת החוק). מאז ועדת לנדא והצוות חלו שינויי נוספים במארג החקיקה. בין שינויים אלה ראוי להזכיר את חקיקת חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאחרונה חוקק חוק שירות נתוני אשראי, תשס"ב-2002 (להלן - חוק נתוני אשראי) אשר מסדיר את אפשרויות עריכת דו"חות בידי בעל רשיון אודות עוסקים. חוק זה תיקן את החוק על ידי החרגת העוסקים במתן שירות נתוני אשראי מהגדרת "חוקר פרטי" אשר בחוק. בכך איפשר חוק נתוני אשראי את פריצת תחומי העיסוק אשר יוחדו לחוקרים פרטיים. לסעיף 1 להגדרת "הארגון היציג"- זהו הנוסח אשר הוצע בהצעת החוק. להגדרת "חקירה פרטי"- בחוק הקיים, הגדרת העיסוק נובעת מהגדרת "חוקר פרטי" ואיננה עומדת בפני עצמה. מן הראוי להגדיר את תחום העיסוק ואופיו, ורק לאחר מכן להגדיר את העוסקים בו. למילים "או על רכושו של הזולת" בהגדרת "חקירה פרטית"- זוהי המלצת ועדת לנדא בסעיף 6.1 ובסעיף 16.4.1 לדו"ח הביניים בנושא שירותי חקירה, בהתאמה לחוק האנגלי Private Security (Registration) Bill. למילים "או בדרך קבע עבור מעביד" בהגדרת "חקירה פרטית"- תוספת זו הינה בהתאם להמלצות ועדת לנדא. ועדת לנדא קבעה כי: "המציאות מלמדת שמוסדות וגופים שונים מעסיקים בחקירות אנשים מקרב עובדי משרדיהם, מבלי שיהיה על אנשים אלה חובה לקבל רישיון חוקר פרטי. למעשה, עוסקים עובדים אלו בחקירות כל דבר נתקלים בבעיות קשות של אתיקה מקצועית ושיקול דעת וניצבים לפני הסכנה של פגיעה אפשרית בזכויות הפרט, מבלי שיהיו להם הכלים הנכונים והמיומנות לביצוע תפקידם, ומבלי שיהיה עליהם איום ש סנקציה במישור המקצועי. לדעת הועדה מצב זה אינו רצוי ולכן יש להרחיב את ההגדרה גם על מי שעוסק בחקירות דרך קבע עבור מעבידו..." (סעיפים 6.1.2 , 6.1.3 ו- 16.4.2 לדו"ח ועדת לנדא). למילים "או לצורך מסירת ידיעות לבעל רישיון לפי חוק נתוני אשראי, התשס"ב - 2002"- הסיפא מופיעה כיום בהגדרת "חוקר פרטי" והוספה על ידי חוק נתוני אשראי. להגדרת "מאמן בחקירות פרטיות"- החוק אינו קובע כשירות לענין אימון מתמחים, הגם שהוא דורש תקופת התמחות "במשרד לחקירות פרטיות בפיקוחו ובהדרכתו הישירים של מנהל המשרד". רישום מתאמנים ופיקוח על התאמנות מוסדרים בתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רישום מתאמנים ופיקוח על התאמנות), התשל"ב-1972 וגם שם לא נקבעו הדרישות המוקדמות ממאמן, למעט היותו "מנהל משרד לחקירות פרטיות" (שהוא מונח שאינו מוגדר בחוק העיקרי). מוצע להשוות ענין זה לאופן הנהוג אצל עורכי הדין, לפיו, מאמן מוכר כמאמן באופן כללי ומרגע האישור, הוא מוסמך לאמן מתמחים בהתאם להוראות הכלליות החלות על מתמחים. להגדרת "מאמן בחקירות פרטיות"- החוק הקיים נוקט במונח "מתאמן", אך אינו קובע לו הגדרה כלשהי. ההתאמנות עצמה מוסדרת כיום בתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רישום מתאמנים ופיקוח על התאמנות), התשל"ב-1972. החוק והתקנות אינם קובעים תנאי כשירות להכרה כמתאמן, למעט צרוף "אישור בכתב מאת מאמן המוכן לקבלו כמתאמן" (תקנה 2(א)). לסעיף 2- הוראה זו משתמשת בניסוח הקיים כיום בסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, המייחד ביצוע פעולות מסוימות לעורכי דין. לפיסקה (ב)- חוקרים פרטיים מתבקשים מעת לעת לסייע לרשויות שונות באיתור עבריינים (לדוגמא, גניבת חול, השלכת אשפה). בארצות הברית, החוקר הפרטי הוא חלק בלתי נפרד מכל הגנה בתיקים פליליים. בעוד המשטרה מספקת ראיות לתביעה, החוקר הפרטי מספק ראיות להגנה. שם אף קיים שיתוף פעולה פורה בין המשטרה לחוקרים הפרטיים, ולחוקרים הפרטיים יש זכות עיון בתיקים בהם הם עוסקים. בצידה של הוראה זו מוצע לקבוע סייגים ספציפיים, אשר יבטיחו כי החקירה בנושא זה תבוצע לאחר השלמת חקירת המשטרה או לאחר הגשת כתב אישום, לפי המוקדם מביניהם (ראו סעיף 13(ג). לפיסקה (ז)- תחום החקירות המונעות מהווה חלק מפעילותם של ארגונים שונים, המבקשים למנוע מעילות, הונאות וגניבות, בארגון עצמו או בתחומים עליהם הוא מופקד. לפיסקה (י)- ענין זה מחייב תיקון תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. לסעיף 4- לפיסקה (א)- כיום לא קיימת הגבלת כהונה במינוי לועדת הרישוי. לכאורה, יכול חבר ועדת רישוי להתמנות לכל ימי חייו ואינו ניתן להחלפה. לפיסקה (ב)- כיום קובע החוק כי יו"ר הועדה יהיה שופט של בית משפט מחוזי. ועדת לנדא המליצה כי גם שופט שלום יוכל לעמוד בראש הועדה (סעיף 5.2.2 לדו"ח ועדת לנדא). ערעור על החלטת הועדה מופנה על פי סעיף 29 לחוק לבית משפט מחוזי, ובכך עלולה להיווצר אנומליה, כאשר יו"ר הועדה משמש שופט באותה ערכאה. למילים "שמהם לפחות שניים יהיו חברים אשר הומלצו על ידי הארגון היציג" בפיסקה (ב)- הסדרים דומים קיימים בתחומים אחרים, ראו לדוגמא את חוק שמאי המקרקעין, התשס"א- 2001, בו 3 מבין חברי המועצה הינם חברים אשר הומלצו על ידי הארגון היציג של שמאי המקרקעין (שהוא על פי ההגדרה שבחוק, הגוף המייצג את המספר הגדול ביותר של שמאי מקרקעין). ראו אף חוק רואי חשבון, התשט"ו-1955. הסדר כזה מתחייב אף על פי הצדק. לא יתכן שציבור שאת עיסוקו מסדירים, לא יהיה מיוצג בועדת הרישוי השולטת בפועל על חסמי הכניסה לעיסוק. ועדת לנדא היתה בדיעה אחרת (ראו סעיף 5.2.2 - 5.2.4 לדו"ח ועדת לנדא). למילים "נציג ציבור" בפיסקה (ב)- הנוסח הקיים דרש 3 נציגים שאינם עובדי מדינה. מוצע לשנות את הנוסח ל"נציג ציבור". לפיסקה (ג)- כיום, תפקידי הועדה אינם מוגדרים במפורש, אלא משתמעים מחלק מהוראות החוק. מוצע להגדיר במדויק את תפקיד הועדה. מוצע שלא לאפשר לועדת הרישוי לשלול רישיון או שלא לחדשו, שכן ענינים אלה הינם בסמכותה של ועדת המשמעת, אשר בפניה מתנהל הליך מסודר של הבאת ראיות. קיומן המקביל של שתי ועדות בעלות סמכויות חופפות, עלול להביא לאנומליה. כמוסבר בדו"ח מבקר המדינה מס' 46 לשנת 1995, בתזכיר חוק יסוד: חופש העיסוק (תיקוני חקיקה), התשנ"ו - 1996 "עמדו על הבעייתיות שיש בסעיף 4(א)(6) ובסעיפים דומים לו...אל מול הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק ופיסקת ההגבלה שבו.....בהתאם לכך הוצע למחוק את סעיף 4(א)(6) והוצע להוסיף סעיף 4(ג) שעל פיו תהיה ועדת הרישוי רשאית לסרב לתת רישיון לעסוק כחוקר פרטי למי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון או בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות חוקר פרטי. יצויין, כי תיקון זה, אם יתקבל, יביא גם לפתרון הבעיה כפי שהצביעה עליה לעיל מבקר המדינה, באשר לשימוש ועדת הרישוי בסמכותה על פי סעיף 4(א)(6)". לסעיף 5 לפיסקאות (ב) ו- (ג)- סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) אינם מופיעים בחוק הנוכחי ומוצע להוסיפם על מנת להביא לידי שלמות את הסדרת עיסוקם של החוקרים הפרטיים. קביעת איסור להיזקק לשירותי חקירה ממי שאינו מחזיק ברישיון, תסייע לאכיפת החוק ומיגור הנגע של עיסוק בלתי חוקי בחקירות פרטיות. הסדר דומה מצוי בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א - 1981 - סעיפים 41 ו - 104. הסדר דומה היה קיים בניסיון למגר את התופעה הפסולה של הפנית תיירים לבתי עסק כנגד קבלת עמלה (ראו חוק שירותי תיירות, התשל"ו-1976 סעיף 7(ב)). לסעיף 6 בנוסח הנוכחי של החוק חסרה המילה "רשיון" אשר הוספה בהצעת חוק זו. לפיסקה (ג)- הדרישה בחוק היא: " המבקש סיים שתיים עשרה כיתות במוסד חינוכי מוכר, או שלדעת הועדה הוא בעל השכלה שוות ערך לכך". לפיסקה (ד)-כיום הדרישה היא: "בתוך שש השנים שקדמו לבקשה הוא התאמן שלוש שנים לפחות, ברציפות או לסירוגין, בעריכת חקירות-...". לפיסקה (ד) (1)- המונח "מנהל משרד" הוחלף במונח "מאמן", שהוא הולם יותר את תאור התפקיד. לפיסקה (ה)- מוצע להכיר בלימודים מקצועיים בתחום החקירות הפרטיות במוסדות מוסמכים כחלק מתקופת ההתמחות. הכרה זו תעודד אנשים המעונינים לעסוק בחקירות פרטיות לרכוש השכלה והכשרה מסודרת בתחום המקצועי, מבלי שהדבר יאריך את תקופת הכשרתם ותקדם הקמת מוסדות אשר יתמחו בהקניית ידע מקצועי בתחום החקירות. לפיסקה (ז)- הנוסח הקיים הוא: "(6) לדעת הועדה אין מניעה - מטעמים של בטחון הציבורי או מטעמים של עברו, תכונותיו או התנהגותו של המבקש - להענקת הרשיון". על כך נמתחה ביקורת בתזכיר חוק יסוד: חופש העיסוק (תיקוני חקיקה), התשנ"ו-1996 ובדו"ח מבקר המדינה מס' 46 לשנת 1995. לפיכך מוצע להשמיט את ההתיחסות ל"עברו" ולהמיר ביטוי זה במונח "עברו הפלילי" ולהשמיט את ההתיחסות ל"תכונותיו" ול"התנהגותו". לסעיף 8 הוראות אלו אינן קיימות כלל בחוק הקיים. גם התקנות אינן כוללות תנאים להכרה בחוקר פרטי כמאמן. לסעיף 9 הוראות אלו אינן קיימות כלל בחוק הקיים. גם התקנות אינן כוללות תנאים להכרה במתאמן, מלבד המצאת אישור בכתב מאת מי שמוכן לאמנו. לסעיף 10 המילים "ומספר הזהות שלו" ו"ע"י הועדה" הוספו. כיום קובעת הוראת תקנה 8 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רשיונות), התשל"ב-1972: "הועדה תפרסם את רשימת מבקשי רשיונות לפי סעיפים 3, 9 ו-13 לחוק בילקוט הפרסומים ובשני עיתונים יומיים...". מוצע לקבוע בחוק את החובה על הועדה לפרסם את השמות ואת מספרי הזהות של המבקשים. לפיסקה (ה) על פי הנוסח הנוכחי של החוק (ס' 28):" 28. תקפו של רשיון לפי חוק זה הוא לשנה והוא יחודש מדי שנה עם תשלום האגרה השנתית, אלא אם מצאה הועדה שלא נתקיים עוד במבקש תנאי מהתנאים לקבלת הרשיון". מצב זה אינו נסבל, שכן "הלכה פסוקה היא כי לא הרי אי-מתן רישיון כהרי אי-חידוש של רישיון, ולא הרי שני אלה כהרי ביטולו של רישיון..." (בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הירשוי לפי חוק כל היריה, פ"ד לו(1) 317, 327; בג"צ 1958/90 בן שטח נ' שר הפנים ואח', פ"ד מה(1) 322, 326). הנוהג היום הוא, כי הועדה דנה מחדש בכל שנה בכל בעלי הרישיונות, בשונה מתחומים אחרים רבים, כמו עורכי דין, רואי חשבון, שמאי מקרקעין וכו'. אין הצדקה עניינית להחמיר עם החוקרים הפרטיים מאשר עם בעלי רישיונות אחרים, אשר עיסוקם מוסדר בחוק. בכך אף יוסר נטל כבד מועדת הרישוי. לכן מוצע להשמיט את סעיף 28 לחוק ולטפל באגרה במסגרת אחרת. ממילא, החוק כולל מערכת משמעתית, אשר מפעילה בקרה על פעילותו של החוקר הפרטי ומאפשרת, במקרים מתאימים, לשלול את רישיונו. אין טעם בקיום מערכת כפולה. ענין זה זכה להתיחסות בדו"ח מבקר המדינה מס' 46 לשנת 1995: "השימוש בסמכות ועדת הרישוי שלא לחדש רישיון בהסתמך על סעיף 4(א)(6) לחוק, והתהליך לקראת השימוש בסמכות זו, מהווים בפועל מעין הליך משמעתי. לדעת מבקר המדינה, הגם שהליך זה הוא במסגרת החוק, מן הראוי לשקול האם אין מקום ליזום שינוי לפיו תיוחד סמכות זו לוועדת המשמעת בלבד. בכך גם יהיה כדי למנוע את החפיפה החלקית שנוצרת בפעילותן של שתי הוועדות, כפי שהצביע בית המשפט העליון". הצעת חוק זו מאמצת את המלצת מבקר המדינה ולפיכך מוצע שלועדת הרישוי לא תהיה סמכות לגבי שלילת רשיונות או אי חידושם של רישיונות. לסעיף 11 ביקורת נוקבת הושמעה כנגד החוק משום ששינה את המצב המשפטי ששרר לפניו, לפיו כל אדם יכול היה לעסוק בחקירות פרטיות ובשירותי שמירה, והחוק חייב רישוי מתאים, אולם לא העמיד לרשות העוסקים בתחום זה כוח חדש כלשהו (ראו: יורם שחר, הביטחון הפרטי והדין, עיוני משפט יג, 121, 126). לפיכך, מוצע להקנות לחוקר הפרטי את הכלים המתאימים לשם ביצוע הפעולות הכלולות בתחום עיסוקו. לפיסקה (א)- ועדת לנדא לא ראתה לנכון לכלול הוראה דומה (ראו סעיף 14.3 לדו"ח הועדה) מהנימוק ש"...חומר המתרכז במוסדות ציבור - שאיננו חסוי - פתוח בלאו הכי לפני כל מי שדורש לעיין בו". נראה כי יש מקום לשקול עמדה זו פעם נוספת, שכן חומר שאינו חסוי פתוח לעיתים לעיונם של בעלי מקצוע שונים (כדוגמת שמאים, עורכי דין, רואי חשבון וכיו"ב) או גופים מסוימים ואינו פתוח לעיונו של כלל הציבור. הואיל ותפקידו של החוקר הפרטי הוא לאסוף מידע לשם ביצוע החקירה, יש לתת לו את הכלים המתאימים לצורך ביצוע עבודתו. לפיסקה (ח)- מסירות רבות של כתבי בי דין ממוענות לתיבות דואר. במקרים רבים, מסרבים הנמענים לקבל את דבר הדואר ומכשילים את האפשרות למסור להם כתבי בי דין. הפתרון המוצע, מאזן בין הצורך לשמור על פרטיות שוכרי תיבות הדואר לבין הצורך לשמור על סדרי השלטון והמשפט על ידי מסירת כתבי בי דין. מוצע לסייג את האפשרות לקבל מידע, לאותם מקרים בהם ת"ד מצוין בכתבי בין דין. לסעיף 13 לפיסקה (א)- תשומת הלב מוסבת לכך כי הדין הכללי מחייב כל אזרח לדווח רק על עבירה מסוג "פשע" אולם לא על עבירה מסוג "עוון" או "חטא" (ראו סעיף 202 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). סעיף זה בעייתי: לדוגמא - אם חוקר פרטי מנהל חקירה לשם איסוף חומר עבור סנגוריה על מנת להזים עדות עד תביעה. התביעה הכללית עשויה לעשות שימוש לרעה בחומר שנאסף ולהחשף לחומר עוד בטרם נעשה בו שימוש על ידי הסניגוריה. אלמנט ההפתעה, במקרה זה, יסוכל. לפיסקה (ב)- המילים "או לפגוע בהגנתו במשפט פלילי" הוספו על מנת לפתור את הבעיה המתוארת בפיסקה (א). לסעיף 14 לפיסקה (א)- המילים "או סניף של משרד לחקירות פרטיות" הוספו. מינוח זה קיים לגבי תאגיד חוקרים והוא חסר בסעיף זה. ועדת לנדא המליצה המלצה ברוח זו. מוצע להוסיף לנוסח הקיים את איסור מתן השירותים ופירסומם, בנוסף לאיסור הקיים על קיום משרד לחקירות פרטיות ללא רשיון. לפיסקה (ב)- בחוק הקיים לא קיים איסור על מקבל השירות לקבל אותו ממי שאינו חוקר פרטי בעל רישיון. על מנת להגביר את האפקטיביות של החקיקה, מוצע לקבוע איסור על מקבלי השירותים, לקבל שירותי חקירות פרטיות שלא באמצעות חוקרים פרטיים. לסעיף 15 מוצע להמיר את המונח "מתאמן" במונח "מתמחה", שהוא הולם יותר את העיסוק בחקירות פרטיות. התוספת באשר להעסקת מומחים הינה בהתאם להמלצות ועדת לנדא (סעיף 7.5 לדו"ח). לסעיף 17 לפיסקה (ב) (3)- הסעיף הותאם להוראות חוק החברות, תשנ"ט - 1999 (מונחי החוק התייחסו לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983). לסעיף 18 לפיסקה (א)- הניסוח הותאם להוראות חוק החברות, תשנ"ט - 1999. לפיסקה (ג)- טרם הותקנו תקנות לענין זה. ההסדר הקבוע בחוק אינו יכול לעמוד בפני עצמו ללא תקנות. לסעיף 21 לפיסקה (א)- כיום החוק אינו מחיל את כללי האתיקה המקצועית על מתמחים, וכך אף לא תקנות האתיקה. מוצע להחיל את כללי האתיקה המקצועית גם על מתמחים. לפיסקה (ב)- סעיף זה הוסף ואינו קיים כיום. לפיסקה (ג)- הנוסח המוצע מבוסס על הוראת סעיף 60 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, כפי שתוקן לאחרונה. נוסחו של סעיף זה כיום הוא: "(ב) שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת רשאי לקבוע בתקנות עיסוקים שבהם לא יעסוק חוקר פרטי בנוסף לעיסוקו כחוקר". כיום אוסרות תקנות חוקרים פרטיים (עיסוקים אסורים), התשל"ג-1973 על חוקרים פרטיים לעסוק בביטוח, בתיווך במכירת מקרקעין או מיטלטלין ובתיווך במימון עסקים או בהשגת השקעות. הכללים הוסדרו בכללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר), התשס"ג-2003. הסדר זה מתבקש לאור הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק. לסעיף 22 המינוח הנוכחי בחוק הוא "ועדת משמעת". נוסח הסעיף הנוכחי הוא: 22. ועדת משמעת שר המשפטים ימנה שופט שיהיה יושב-ראש ועדת-משמעת; יושב-ראש הועדה ימנה את שאר חבריה אחד אחד מתוך רשימה של חוקרים פרטיים ומתוך רשימה של אנשים שאינם חוקרים פרטיים, שערך אותן שר המשפטים. (ב) על ועדת המשמעת יחולו סעיפים 8 עד 11 לחוק ועדות-חקירה, התשכ"ט-1968". הצעת החוק הביאה מבנה שונה: הקמת בית דין למשמעת ובית דין לערעורים, אשר חבריהם היו אמורים לשמש בשתי הערכאות. קשה לקבל מבנה זה, שבו ההרכב הפרסונאלי של חברי הערכאה הנמוכה זהה להרכב הפרסונאלי של ערכאת הערעור (אם כי במותבים שונים). לפיסקה (א)- החלופה השניה בסעיף זה מהווה השלמה להשמטת סמכות ועדת המשמעת לדון בכל שנה מחדש בתוקף רשיונו של חוקר פרטי. מוצע לאפשר דיון מחודש בתוקף הרשיון בפני בית הדין למשמעת. לפיסקה (ב)- המינוח כיום אינו קובע שופט של איזו ערכאה יעמוד בראש הועדה, אולם בפועל תמיד מונה שופט של בית המשפט המחוזי לתפקיד זה. לאור העובדה כי הערעור על החלטת הועדה הינו לבית המשפט המחוזי (דרגה זהה ליו"ר הועדה), מוצע כי בראש בית הדין יעמוד שופט של בית משפט שלום. כיום לא קיימת הגבלת כהונה במינוי לועדת המשמעת. לכאורה, יכול חבר ועדת משמעת להתמנות לכל ימי חייו ואינו ניתן להחלפה. לפיסקה (ג)- זו הכשירות שהוצעה בהצעת החוק (ראו ס' 22ד. להצעת החוק). לפיסקה (ד)- זהו הנסוח הקיים של ס' 22(ב) לחוק. גם הצעת החוק הציעה להקנות ל"בתי הדין" סמכויות דומות לענין זה, כאמור בחוק ועדות חקירה, התשכ"ט - 1968 (ראו סעיף 22יא. להצעת החוק ודברי ההסבר). לסעיף 23 הוראות סעיף זה מייתרות את הוראות סעיף 8 לחוק הקיים בדבר סמכות היועץ המשפטי לממשלה לדרוש ידיעות לשם פיקוח על עבודת החוקר הפרטי. הוראות סעיף 8 הינן: "8. פיקוח -חוקר פרטי ימסור, לפי דרישתו של היועץ המשפטי לממשלה, או של מי שהסמיך לכך, כל ידיעה הדרושה לביצוע חוק זה או התקנות לפיו, או לפיקוח על השיטות והאמצעים שבהם הוא נוהג להשתמש בהשגת ידיעות ואיסופן". למילה "חוקר"- הנוסח הנוכחי הוא: "בודק". למילים "למילוי חובותיו" - הנוסח הנוכחי הוא: "להתנהגותו". מינוח זה אינו הולם והוא עשוי להתפרש כמאפשר פגיעה בפרטיותו של החוקר הפרטי, על ידי ביצוע חקירות הנוגעות לחייו הפרטיים. לסעיף 24 מוצע לקבוע כי בנוסף ליועץ המשפטי לממשלה ולועדת הרישוי, גם לארגון היציג של החוקרים הפרטיים תהיה סמכות להגיש קובלנה לבית הדין למשמעת. הסיפא הנוכחית של הסעיף, בלשון: "קובל רשאי למנות אדם - דרך כלל או לענין מסויים - לייצגו ולטעון בשמו בפני בית הדין למשמעת", הושמטה. נראה כי אין לכך הצדקה עניינית לסעיף 25 בנוסח הקיים של סעיף זה היתה מוסמכת ועדת המשמעת למצוא את הנאשם "אשם בהתנהגות אחרת שאינה הולמת את המקצוע". בהתחשב בעובדה כי החוק קובע נורמות התנהגות ונקבעו כללי אתיקה מפורטים להתנהגותם של חוקרים פרטיים, אין מקום להכללת "סעיף סל" בלתי מוגדר כעבירה משמעתית, אשר מהווה עבירה מעין-פלילית (וראו גם העיקרון: "אין עונשין אלא אם מזהירין"). לפיסקה (3)- עונש ה"התליה" אינו ברור. האפשרות להתלות הרישיון קבועה כיום גם בסעיף 27 לחוק, במסגרת ההליך המשמעתי. למיטב ידיעתנו, ועדת המשמעת נוטה לפרש מונח זה (בהקשר הענישתי) כאפשרות לשלילת רישיון על תנאי. מוצע להשאיר מונח זה, באופן שתאפשר התלית הרישיון מבלי לשלול אותו. במקרה של התליה, לא יצטרך האדם שרישיונו הותלה כאמור לעבור הליכי רישוי מחדש, אלא רישיונו יוחזר לו בתם תקופת ההתליה. הנוסח הנוכחי אינו כולל את עונש ההתליה על תנאי כעונש אפשרי. לפיסקה (4)- הנוסח הנוכחי אינו כולל את שלילת הרישיון על תנאי כעונש אפשרי. לסעיף 26 לפיסקה (ב)- הנוסח הנוכחי קובע: " (ב) הואשם חוקר פרטי בשל מעשה או מחדל המשמש עילה גם לדיון בפני ועדת המשמעת לפי חוק זה, רשאית ועדת המשמעת להפסיק את דיוניה עד למתן פסק סופי בפלילים". לדעת מציעי הצעת חוק זו, אין לאפשר קיומם של הליכים מקבילים בשל אותו מעשה או מחדל, מחשש שתוצאות ההליכים השונים תהינה שונות (Lis Alibi Pendens). בנוסף לכך, אין להעמיד את החוקר הפרטי בסיכון כפול של הרשעה, ולפיכך משזוכה בדין הפלילי, אין מקום להעמידו בסיכון כי יורשע בדין משמעתי, בשל אותו מעשה או מחדל. הנוסח הקיים אינו כולל את המילים: " על פי בקשת קובל ולאחר שניתנה לנאשם האפשרות להתגונן בפני הבקשה". אין ספק שמדובר בהליך של שלילה (ולו זמנית) של האפשרות לעסוק בתחום העיסוק של הנאשם, ויש ליתן לו הזדמנות להתגונן בפני הבקשה. מוצע שהליך כזה לא יתבצע ביוזמת בית הדין, אלא ביוזמת קובל בלבד. לסעיף 28 כיום החוק אינו כולל הוראה בדבר סודיות הדיונים בפני ועדת המשמעת. הנוסח המוצע מתבסס על הצעת החוק, בשינויים מסויימים. לפיסקה (ב)- כיום החוק אינו מורה דבר בדבר פרסום החלטות ועדת המשמעת. לדעת מציעי הצעת חוק זו, קיימת חשיבות עליונה בהבאה לידיעת הציבור והחוקרים הפרטיים את נורמות התנהגות אשר נקבעות בהחלטות בית הדין למשמעת. מנגד יש להגן על פרטיותם של המעורבים בדבר, בהתאם לצורך. לסעיף 29 לפיסקה (א)- המילים " או לחדש" (רישיון) הושמטו. לפיסקה (ב)- המילה "המחוזי" הוספה ואינה קיימת בנוסח הנוכחי. לסעיף 32 סעיף 2א (ג) לחוק האזנת סתר קובע: "אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותה של ועדת משמעת לפי חוק החוקרים להפעיל סמכויותיה לפי סעיף 25 לאותו חוק אם בית המשפט לא הפעיל סמכותו לפי סעיף זה". אין מקום להעמיד את החוקר הפרטי בסיכון כפול, אם הועמד לדין פלילי. לסעיף 33 חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 קובע בסעיף 18 הגנות למי שפגע בפרטיותו של אחר. סעיף קטן מקנה הגנה, כאשר: "הפגיעה נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע;". מוצע לתקן את החוק ולהקנות הגנה גם למי שפעל לשם הגנה על ענין אישי כשר של אחר. כך, אם החוקר הפרטי פועל כדין מטעמו של לקוח ואגב כך הוא גורם לפגיעה בפרטיות, תינתן לו הגנה אם הפגיעה היתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הלקוח. לסעיף 34 על פי סעיף 28(א) לחוק, על בעל רישיון שירות נתוני אשראי לקבל הצהרה בכתב מאת מבקש המידע "על כך שהוא מבקש את נתוני האשראי לצורך קבלת החלטה לאחת המטרות האלה...". לכאורה ניתן לפרש את סעיף 28 לחוק, כדורש כי מבקש המידע יצהיר כי המידע נחוץ לו עצמו לשם קבלת החלטה לאחת המטרות הנקובות באותו סעיף. אפשרות פרשנות אחרת לאמור בסעיף היא, כי המידע נחוץ לשם קבלת החלטה באחד הענינים הנזכרים באותו סעיף למאן דהוא כלשהו. מאחר והחוקרים הפרטיים קיבלו רישיונות כדין לעסוק "בהשגת ידיעות על הזולת או באיסופן, לצרכי אחרים ודרך שירות לכל..." (סעיף 1 לחוק החוקרים הפרטיים), הרי שברור כי אין מניעה למסור את המידע האמור גם לחוקרים פרטיים, כאשר אין הם מבקשים את המידע לצורך קבלת החלטות עיסקיות של עצמם, אלא לצורך העברת המידע ללקוחותיהם המבקשים זאת מהם. לסעיף 35 סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע: "עדות עורך דין דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך-דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך-דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין. הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך-דין או עובד של עורך דין". הצעות חוקחוקר פרטי