דברי הסבר להצעת חוק מבהירים את מטרת הצעת החוק. מקריאת דברי הסבר להצעות חוק ניתן להבין את מהות הצעת החוק. להלן דברי הסבר בעניין הצעת חוק העברת מידע לגופים פרטיים הצעת חוק לעידוד העברת ידע וטכנולוגיות לתועלת הציבור, התשס"ו-2005 דברי הסבר החוק המוצע נועד לעודד את היישום המעשי והמסחרי של ידע וטכנולוגיות שנוצרים בקרב גופים ומוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים, במהלך פעילותם השוטפת ו/ או פעילותם המחקרית, על-ידי יצירת תשתית נאותה להעברת ידע וטכנולוגיות אלה למגזר הפרטי, לשימוש ולניצול. התשתית הכלכלית והחוקית ליישום ידע וזכויות קניין רוחני שבבעלות ממשלתית וציבורית קיימת בעולם המפותח מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת. פעילות להעברת ידע וטכנולוגיות מן המגזר הממשלתי והציבורי אל המגזר הפרטי הוסדרה, קיימת כיום במדינות רבות, במסגרות שונות, כגון בארה"ב (1980), קנדה (1985), יפן (1998), בריטניה (1998), גרמניה (1998 ו-2001), צרפת (1999) אוסטריה (2002), איטליה (2001), בלגיה (1999), ספרד (1986), נורווגיה (1960 ו- 1967), שוויץ (2002), דנמרק (2000), הולנד (חוק הפטנטים, ו- 1998) וקוריאה (1998, 2000 ו- 2001). פעילות שמטרתה יישום וניצול מסחרי של ידע וזכויות קניין רוחני, שבבעלות גופים ומוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים משרתת לאורך זמן את האינטרס הציבורי ומשפרת את רווחתו. פעילות זו מחזקת את הסיכויים להפיכתם של ידע וטכנולוגיות שבבעלות ממשלתית וציבורית למוצרים בני מימוש, יוצרת מקומות עבודה, מניחה תשתית ארוכת טווח לשגשוגן של תעשיות עתירות ידע ומגדילה את הכנסות המדינה. המצב במדינות אחרות: בארה"ב, אשר בה הוסדרה הפעילות הנ"ל בשנת 1980 על-ידי שתי חקיקות ברמה הפדראלית [ראה נספח א: Stevenson-Wydler Technology Innovation Act משנת 1980 ( PL 96-480), וה- Patent and Trademark Law Amendments Act משנת 1980, הידוע בשם Bayh-Dole Act ( PL 96-517)], חלה עלייה חדה בפעילות הכלכלית של מוסדות המחקר הממשלתיים ושל האוניברסיטאות. בין השנים 1993 ו-2000 הוענקו לאוניברסיטאות ולגופי המחקר בארה"ב, כתוצאה מן הפעילות להעברת טכנולוגיה, למעלה מ-20,000 פטנטים והוקמו יותר מ-3,000 חברות חדשות. הכנסות גופים אלה בשנת 2002 נאמדו בכ-1.3 מיליארד דולר, כאשר נתקבלו 3,489 פטנטים, הוענקו 4,247 רישיונות ((executed licenses, והוקמו מעל 400 חברות חדשות (start-up & spin-off companies) . הגידול השנתי הממוצע בהכנסות ממתן רישיונות לשימוש באמצאות ((active licenses income של מעבדות המחקר הפדראליות בארה"ב הינו מעל 10 אחוזים (מ-5.8 מיליוני דולר ב-1987 לכ-76 מיליון דולר בשנת 2000) . בשנת 2000 נחתמו יותר מ-2,900 הסכמים לשיתוף פעולה מחקרי בין המעבדות הפדראליות לבין גופים פרטיים (cooperative research and development agreements - CRADAs). הפעילות להעברת ידע וטכנולוגיות על-ידי מוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים בארה"ב הביאה להשקת 569 מוצרים חדשים בשנת 2002, יצרה ערך כלכלי מוסף הנאמד בכ-40 מיליארד דולר והיוותה בסיס לכ-260,000 מקומות עבודה (שנת 1999). גם בקרב שאר מדינות ה-OECD קיימת כיום פעילות ענפה לניצול ידע וזכויות קניין רוחני שבבעלות גופי מחקר ממשלתיים וציבוריים. ההכנסות של מוסדות המחקר הממשלתיים בגרמניה הגיעו בשנת 2001 לכ-66 מיליון יורו (נתקבלו 747 פטנטים, הוענקו 555 רישיונות והוקמו 37 חברות הזנק/סטארט-אפ) . באוסטרליה נאמדו ההכנסות ממסחור ידע וטכנולוגיות שבבעלות ממשלתית וציבורית (כולל אוניברסיטאות) בשנת 2000 בכ-100 מיליון יורו (נתקבלו 498 פטנטים, הוענקו 417 רישיונות, והוקמו-47 חברות הזנק/סטארט-אפ) . ההכנסות של מוסדות המחקר הממשלתיים והציבוריים בקנדה עמדו בשנת 2002 על 33 מיליון דולר (נתקבלו 172 פטנטים, הוענקו 362 רישיונות והוקמו 49 חברות הזנק/סטארט-אפ). ההכנסות של גופי מחקר ממשלתיים וציבוריים בהולנד ובנורבגיה הגיעו בשנת 2000 לכ-11.5 מיליון יורו ול-10 מיליוני יורו בהתאמה (הולנד: נתקבלו 167 פטנטים, הוענקו 368 רישיונות, והוקמו 37 חברות הזנק/סטארט-אפ; נורבגיה: נתקבלו 115 פטנטים, והוקמו 51 חברות הזנק/סטארט-אפ רק מפעילות גופי המחקר הממשלתיים) . החוק המוצע מתבסס על ארבעה מרכיבים מרכזיים, תוך שמירה על אינטרסים חיוניים של המדינה: א. הסדרת הבעלות בתוצרי הידע הנובעים מפעילות מוסדות המחקר הממשלתיים והציבוריים בישראל. ב. יצירת תשתית להעברת ידע וטכנולוגיות ממוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים אל המגזר הפרטי. ג. כללים לניצול זכויות קניין רוחני על-ידי מוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים, כולל מתן רישיונות לשימוש באמצאות, הפעלת מיזמים ייעודיים, לרבות הקמת חברות הזנק ומכירת זכויות. ד. חלוקת הכנסות הנובעות מפעילות להעברת תוצרי ידע וניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני, לרבות הכנסות לחוקרים. החוק המוצע מסתמך בעיקר על מסגרות הקיימות בארה"ב, בקנדה, בדנמרק ובבריטניה, תוך כדי ביצוע ההתאמות הדרושות למצב הדברים בישראל. הגם שהחוק מאפשר הקצאת משאבים ממשלתית לטובת הניצול והניהול של זכויות קניין רוחני במוסדות מחקר ממשלתיים, הרי שמטרת החוק היא להביא לעצמאות כלכלית בתחום זה - דהיינו הסתמכות על מקורות מימון חיצוניים לצורך ביצוע פעולות אלה - בפרק זמן קצר ככל האפשר. החוק המוצע מכיר בעובדה כי קיימת כיום בישראל פעילות ענפה וממוסדת להעברת ידע ממוסדות מחקר ציבוריים אל המגזר הפרטי, בעיקר על-ידי מוסדות להשכלה גבוהה. בה בעת, החוק המוצע נועד ליצור תשתית כלכלית ומשפטית, שתאפשר יישום וניצול מסחרי של ידע וזכויות קניין רוחני בקרב גופים ממשלתיים אשר אינם יכולים לעשות זאת כיום. החוק המוצע יוצר כללי משחק אחידים, ככל שניתן, בין הגופים השונים. סעיפים 1 עד 5 מוצע כי הממשלה תעניק לכל גוף ממשלתי או ציבורי בעלות בלעדית בזכויות הממשלה בתוצרי ידע הנובעים מפעילותו המחקרית והשוטפת, וזאת כדי לחזק ולהאיץ את שיתוף הפעולה בין המגזר הממשלתי והציבורי לבין המגזר הפרטי. שיתוף פעולה בין גופים ממשלתיים וציבוריים, כגון אוניברסיטאות, בתי חולים ממשלתיים, מכוני מחקר חקלאיים, גופים ביטחוניים ומרכזי מיפוי וחיזוי, לבין המגזר הפרטי, לצורך יישום וניצול מסחרי של ידע, יביא לפיתוח של מוצרים וטכנולוגיות חדשניות לתועלת הציבור, יגביר את הפעילות התעשייתית במשק, יאפשר הוספת מקומות עבודה ויגדיל את הכנסות המדינה. במצב הנוכחי כיום, המדינה, שהינה הבעלים של הידע הנובע מן הפעילות המחקרית והשוטפת של גופים ממשלתיים וציבוריים, אינה מטפלת באופן שוטף ויום-יומי בהגנה, באכיפה ובניצול של ידע זה. למצב זה השלכות שליליות על מידת שיתוף הפעולה בין גופים ממשלתיים וציבוריים, אשר פעילותם מניבה תוצרי ידע, לבין גופים פרטיים. מוצע כי תנאי יסודי לכך שהמדינה תעניק לגוף ממשלתי או ציבורי זכות בעלות בתוצרי ידע הנובעים מפעילותו, יהיה ההכרה בגוף זה כ"מרכז מחקר". דהיינו, גוף ממשלתי או ציבורי חייב לעמוד בקריטריונים מסוימים, אשר יוודאו כי בגוף זה קיימת מסה קריטית מספקת מבחינת היקף הפעילות המחקרית המתנהלת בו, לרבות מספר החוקרים, תקציב הפעילות, פרסומים מדעיים, תשתיות וכיו"ב. ברור כי לכל תחום פעילות - בטחון, בריאות, חקלאות, איכות הסביבה - ישנם דגשים משלו, ולפיכך מוצע כי כל שר ממונה יקבע את התנאים המתאימים לסביבה שבה פועל מרכז מחקר. מוצע כי מוסדות להשכלה גבוהה, אשר מוגדרים כגופים העוסקים במחקר, יוכרו באופן אוטומטי כמרכזי מחקר. סעיפים 6 עד 7 מוצע להבהיר כי זכות הבעלות הינה רחבה ביותר וכוללת את כל הסוגים השונים של תוצרי הידע וזכויות הקניין הרוחני, הנובעים מפעילותו המחקרית השוטפת של מרכז מחקר. כן מוצע לקבוע כי זכויות קניין רוחני תהיינה רשומות על-שם מרכז מחקר. סעיפים 8 עד 9 מוצע כי להבהיר כי זוהי זכותו של מרכז לפעול על מנת להגן על תוצרי הידע שבבעלותו, על-ידי רישום, הגנה ואכיפה של זכויות קניין רוחני. ההנחה היא כי למרכז מחקר קיימים התמריץ והיכולות לעשות כן. סעיף 10 מוצע כי מרכז מחקר ימפה את כל תוצרי הידע שבבעלותו (IP portfolio), וכי מנהל מרכז מחקר יקבע הוראות וכללים לדיווח על תוצרי ידע ועל האפשרות לשריון זכויות קניין רוחני. מוצע כי חובת הדיווח תחול על כל עובד של מרכז המחקר ועל כל אדם העושה שימוש במתקני מרכז המחקר ובתשתית המדעית שלו, כגון סטודנטים, בתר-דוקטורנטים וחוקרים אורחים. במקרים של "אמצאות שירות" של עובדי מדינה, עלולה להיווצר כפילות מבחינת חובת הדיווח לפי סעיף 137 בחוק הפטנטים, התשכ"ז - 1967, וסעיף 72.21 בתקנון שירות המדינה (תקשי"ר). על כן מוצע לראות בדיווח לפי חוק זה כאילו מקיים את כל חובות הדיווח האחרות. יש לציין כי חוק הפטנטים מתייחס אל אמצאות ואילו התקשי"ר מתייחס אל המצאות ("הגדרות וחלות", פרק 72.111), אך בשני המקרים המדובר בכשירות לפטנט. סעיפים 11 ו- 12 מוצע לשמור דבר קיומו של תוצר ידע בסוד במהלך תקופה מסוימת, למשל במהלך פרק הזמן הנדרש לשריין זכויות קניין רוחני. מוצע כי, בכפוף לצורך בשמירת סודיות מסחרית, ישמר החופש האקדמי של חוקרים לדווח על ממצאיהם בספרות המקצועית או המדעית. עם זאת, אי חשיפת דבר קיומו של תוצר ידע אינה זכות העומדת בפני עצמה, במיוחד כאשר לא קיים חשש לפגיעה ביכולתו של מרכז מחקר לעסוק בפעילות להעברת תוצרי ידע ובניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. במצבים שבהם טובת הציבור מחייבת את חשיפת דבר קיומו של תוצר ידע, למשל במצב חירום בריאותי כגון התפרצות מגיפה, האינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי של מרכז מחקר, גם במחיר של פגיעה מסחרית. לפיכך מוצע לאפשר למנהל מרכז מחקר לקבוע כללים, אשר יסדירו הלכה למעשה את חשיפת דבר קיומם של תוצרי ידע, כדי להמנע מפגיעה בבטחון המדינה או בבריאות הציבור. כדי למנוע שימוש לקולא בסעיף זה, מוצע לקבוע כי חשיפת דבר קיומו של תוצר ידע בגין נסיבות של "בריאות הציבור" תתבסס על ההנחה כי קיים חשש ממשי, ברור ומיידי לבריאות הציבור כולו. דהיינו, אין לחייב מרכז מחקר לחשוף את דבר קיומו של תוצר ידע בכל מצב שבו ניתן להניח כי קיים קשר בין בריאות הציבור לבין תוצר הידע. סעיף 13 מוצע לאפשר למרכז מחקר לחלוק בבעלות בתוצר הידע, בכפוף לתנאים והסייגים המפורטים בחוק. זאת מאחר שלעיתים קרובות מרכז מחקר יהיה זקוק לשותף חיצוני על מנת להביא לפיתוח מוצלח של תוצר ידע, בפרט כאשר הפיתוח והיישום של תוצר ידע מתבצע לאורך זמן ודורש הקצאה מוגברת של משאבים. במקרים אלה קיימת סבירות גבוהה כי השותף או השותפים של מרכז המחקר ידרשו לקבל חלק מן הבעלות בתוצר הידע כתנאי להשקעתם. לחילופין, קיימת אפשרות שמרכז מחקר יידרש לרכוש זכויות בתוצר ידע אחד על מנת לעסוק בפיתוח של תוצר ידע אחר. ייתכנו גם מצבים שבהם מרכז מחקר יגיע למסקנה כי מכירת זכויותיו בתוצר ידע עשויה להניב לו תועלת גבוהה יותר, הן במישור היישומי והן ברמה המסחרית. עם זאת, אין בכוונת חוק זה לעודד מכירת זכויות, ועל כן מוצע להתיר פעולה זו בכפוף להוראות המגבילות בפרק רביעי, סימן רביעי. סעיפים 14 עד 16 מוצע כי במקרים נדירים, כאשר גוף ממשלתי כלשהו מעוניין להשתמש בשירותי המחקר של מרכז מחקר, יש לאפשר לשר הממונה על אותו גוף למנוע את מתן זכות הבעלות ממרכז מחקר, כל זאת בטרם התבצעה התקשרות מסחרית בין מרכז המחקר ובין הגוף הממשלתי לצורך מתן שירות מחקר. יש לציין, ככלל, כי החלטה על מניעת זכויות בעלות ממרכז מחקר אינה תואמת את מטרת החוק. עם זאת, ייתכנו מצבים שבהם זכות הבעלות של מרכז מחקר בתוצרי ידע עלולה להיות מנוגדת לאינטרס הציבורי. מוצע כי ההחלטה תינתן בכתב ותפרט את הסיבות לקבלת ההחלטה. מוצע להעניק למרכז מחקר זכות ערעור על החלטת השר. סעיף 17 מוצע כי למדינה תישמר הזכות לשימוש בתוצרי הידע שבבעלות מרכז מחקר, וכי זכות זאת תבוא לידי מימוש רק במקרים נדירים ובכפוף לתנאים מחמירים ומצטברים. סעיפים 18 עד מוצע כי כאשר מרכז מחקר אינו מעוניין להקצות זמן ומשאבים לפיתוח תוצר ידע מסוים, או כאשר מרכז מחקר מגיע למסקנה כי לא ניתן להפיק כל תועלת מסחרית נראית לעין מתוצר ידע זה, יוותר מרכז המחקר על בעלותו לטובת החוקר או החוקרים אשר אחראים ליצירת תוצר הידע. מוצע לקבוע תנאים מגבילים, שעל-פיהם יתבצע ויתור על זכויות לטובת העובדים, לרבות עובדי מדינה, וזאת משום שהויתור על זכויות בעלות מנוגד במובן מסוים לעקרונות המנחים את החוק. סע' 21 עד 22 מוצע להעניק למרכז מחקר חופש פעולה ביישום הידע שבבעלותו על-ידי שיתוף פעולה עם גופים חיצוניים, במיוחד עם המגזר הפרטי. יש לציין כי פעילות לצורך ניצול והעברה של תוצרי ידע (technology transfer activities) אינה מוגבלת לניצול של זכויות קניין רוחני. שיתוף פעולה פורה בין מרכז מחקר לבין גופים חיצוניים יכול להתקיים במגוון של צורות, כגון אספקת שירותי מחקר וייעוץ לתעשייה, מתן אפשרות לגורמים חיצוניים להשתמש בתשתית הקיימת במרכז מחקר או גיוס הון לצורך פיתוח תוצרי ידע. סע' 23 עד 24 מוצע כי פעילות להעברת תוצרי ידע שבבעלות מרכז מחקר תתבצע באמצעות מסגרות ייעודיות, אשר בהן קיים כח אדם מיומן ומקצועי המתמחה בביצוע פעילות מסוג זה. מוצע לאפשר למרכז מחקר גמישות בבחירת מסגרת להעברת תוצרי ידע, החל מהקמת יחידה פנימית, דרך הקמת תאגיד חדש, אשר יהיה בבעלותו של מרכז מחקר, ועד לשימוש בשירותים של מסגרות קיימות במרכזי מחקר אחרים או על-ידי התקשרות עם גופים פרטיים המתמחים בנושא זה. מוצע לשים דגש על הסדרת מערכת היחסים הפורמאלית בין מרכז המחקר לבין המסגרת להעברת תוצרי ידע, במיוחד בכל הקשור לשמירה ולהגנה על זכויות קניין רוחני. סעיף 25 מוצע כי על מנת שלא לפגוע בגופים ממשלתיים וציבוריים, אשר בהם כבר קיימות מסגרות מבוססות להעברה וניצול מסחרי של תוצרי ידע, כגון באוניברסיטאות, תינתן להם האפשרות להמשיך ולהשתמש במסגרות אלה. סע' 26 עד 28 מוצע כי מרכז מחקר יהיה חייב בדיווח על הפעילות שמתבצעת על-ידו לצורך העברת תוצרי ידע שבבעלותו מאחר שהדבר הינו חיוני לבחינת אופן יישום החוק ולזיהוי היתרונות והחסרונות של כל מרכז מחקר בתחום זה. מוצע כי מוסד להשכלה גבוהה יגיש את הדיווח למועצה לתכנון ולתקצוב (ות"ת). סעיף 27 מונה מרכיבים חיוניים, אשר צריכים להופיע בדיווח של כל מרכז מחקר. מוצע כי דו"ח של מרכז מחקר ייחשב כסוד מסחרי משום שהוא מכיל מידע רגיש וחשיפתו עלולה לפגוע בפעילות מרכז המחקר (ראה דברי הסבר לסעיפים 11 ו- 12). סע' 29 עד 30 מוצע למנות את הדרכים השונות שבהם מרכז מחקר יכול לעסוק בניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. סעיף 31 מוצע לשמור על זכותו של מרכז מחקר לעסוק בפעילות מחקרית שאינה מיועדת למטרות מסחריות, כתנאי יסודי לניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. החוק מבקש למנוע מצב שבו מרכז מחקר עלול לוותר על פעילות מחקרית, שאינה מיועדת למטרות מסחריות, כתוצאה מניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. סע' 32 עד 33 מוצע להציב מספר תנאי סף, אשר עצם קיומם יביא למסקנה כי מתן רישיון לשימוש יאפשר יישום מעשי ומסחרי של תוצר ידע או קבוצת תוצרי ידע שבבעלות מרכז מחקר. כן מוצע להציב תנאים להענקת רישיונות בלעדיים exclusive licenses)) לשימוש בתוצרי ידע סעיף 34 מוצע כי מנהל מרכז מחקר יקבע תנאים לניצול זכויות קניין רוחני באמצעות מיזמים יעודיים. סעיף 35 מוצע להציב לגופים ממשלתיים תנאים וסייגים לשימוש במיזמים ייעודיים, ככלי לניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. זאת משום שניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני באמצעות הקמת מיזמים יעודיים, כגון שותפות, שותפות רשומה, חברות הזנק, הינו תהליך מקובל אך מורכב יותר ממתן רישיונות לשימוש בתוצרי ידע. מוצע כי תישמר בעלותו של מרכז המחקר בתוצרי ידע שברשותו, וכי האצלת זכויות ((assignment ממרכז מחקר אל מיזם ייעודי תתבצע על-ידי מתן רישיון (licensing), לרבות מתן רישיון בלעדי (exclusive licensing)]. מוצע כי במצב של ניצול של תוצרי ידע באמצעות מיזם ייעודי, תישמר למרכז מחקר הזכות לעסוק במחקר שלא למטרות מסחריות (ראה דברי הסבר לסעיף 33). מוצע כי גוף ממשלתי, המוכר כמרכז מחקר, ימנע מלממן את פעילותו של מיזם ייעודי, אלא אם נמצאה לכך הצדקה משמעותית. האמור נובע מכך שתרומתו של מרכז מחקר למיזם ייעודי צריכה להתמקד בתוצרי ידע המהווים נשוא של זכויות קניין רוחני, בעוד שהמימון של אותו מיזם צריך להסתמך על מקורות חיצוניים. במילים אחרות, פעילות של מיזם ייעודי צריכה להתבסס על ידע הנובע ממרכז מחקר מחד, ומן המימון שניתן על ידי גורמים חיצוניים מאידך. עם זאת, החוק מאפשר את קיומם של מצבים חריגים, בהם ניתן לחרוג מאיסור זה, בכפוף לתקנות שיקבע השר הממונה. סע' 36 עד 37 מוצע לקבוע סייגים למכירת זכויות כאשר קיימת לכך הצדקה כלכלית. ראוי לציין, כי מכירת זכויות על-ידי מרכז מחקר אינה תואמת את רוח החוק ולכן ככלל יש להימנע מלעשות כך. סעיף 38 מוצע כי מנהל מרכז מחקר יקבע את תקציב הפעילות להעברת ידע, לרבות ניצול של זכויות קניין רוחני, של מרכז המחקר. סעיף 39 מוצע להציב תנאים וסייגים לתקציב הפעילות להעברת ידע, לרבות ניצול של זכויות קניין רוחני, של גוף ממשלתי המוכר כמרכז מחקר. מוצע כי תקציב הפעילות להעברת ידע של מרכז מחקר לא יהווה חלק מן התקציב שהממשלה מקצה לפעילותו השוטפת של מרכז מחקר. החוק מעוניין למנוע מצב של "זליגת" תקציבים לטובת פעילות מחקר מסחרית, וזאת כאשר הממשלה מייעדת את התקציב למתן שירותים חיוניים לציבור, כגון שירותי חינוך ובריאות. עוד מוצע, כי תקציב הפעילות להעברת ידע של מרכז מחקר יקבע לפי שיעור ההכנסות שמתקבלות מן הניצול המסחרי של תוצרי ידע אשר בבעלותו, כמקובל במודלים עסקיים. מוצע כי לשר הממונה תהא הסמכות להעניק למרכז מחקר סיוע כספי התחלתי (בבחינת "seed money" ) לטובת פעילות להעברת תוצרי ידע. סע' 40 עד 41 מוצע לקבוע כללים והגדרות לגבי ההכנסות הנובעות מפעילות להעברת תוצרי ידע ומניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. מוצע לקבוע כי חלוקת הכנסות המתקבלות בגין ניצול מסחרי של תוצר ידע תתבצע רק לאחר ניכוי העלויות הכרוכות בהגנה ובניצול של תוצר הידע. סע' 42 עד 43 מוצע לקבוע את חלקה של המדינה בהכנסות של גוף ממשלתי, המוכר כמרכז מחקר, הנובעות מפעילות להעברת תוצרי ידע ומניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. זאת בכפוף לאמור בסימנים ג' ו- ד' בפרק ו', הדנים בחלוקת הכנסות לעובדים ולמרכז מחקר. כמו כן, בהתאם לדברי ההסבר לסעיפים 38 עד 39 (פסקה אחרונה), מוצע לאפשר לשר הממונה ולשר האוצר לפטור מרכז מחקר מלהעביר למדינה את חלקה בהכנסות במשך תקופת של עד עשר שנים מיום תחולת החוק. סע' 44 עד 47 מוצע לקבוע כי עובד, אשר פעילותו המחקרית הניבה תוצר ידע או קבוצת תוצרי ידע שבגינם מתקבלות הכנסות, יהיה זכאי לקבל חלק מן ההכנסות, אשר ישקפו באופן הולם את תרומתו לפיתוח תוצר הידע. מתן תמריץ הולם לחוקר מהווה מרכיב יסודי בחוק המוצע. השיעור המקובל בעולם ובארץ הינו לפחות שליש מן ההכנסות (ברוב המוסדות להשכלה גבוהה בישראל נהוג להעניק לפחות 40% מן ההכנסות לחוקרים, אשר אחראים לפיתוח תוצרי ידע שבגינם התקבלו הכנסות). מוצע כי קביעת שיעור ההכנסות לעובדים במרכזי מחקר ממשלתית תתבצע באישור השר הממונה ושר האוצר. במקרה של הכנסות אשר מתקבלות מתוצר ידע שהינו פרי פיתוח משותף של קבוצה של עובדים במרכז מחקר, מוצע לקבוע כי קבוצת העובדים תיחשב כעובד אחד לצורך חלוקת הכנסות. דהיינו ההכנסות שניתנות לעובד לפי סעיף 54 בחוק תתחלקנה במקרה זה בין כל העובדים, על-פי קריטריונים שיקבעו על ידי מנהל מרכז המחקר. מוצע כי חלוקת הכנסות לעובד תתבצע במועדים סבירים. סע' 48 עד 49 מוצע לקבוע כי עובד יהיה זכאי לקבל את חלקו בהכנסות המתקבלות מניצול מסחרי של תוצרי ידע גם לאחר סיום עבודתו במרכז המחקר ולמשך כל חייו, וכי יורשיו יהיו זכאים לחלקו בהכנסות. הכנסות הניתנות לעובד בגין ניצול מסחרי של תוצרי ידע נועדו לשמש כגמול על תרומתו בעבר וכתמריץ לפעילותו בעתיד. כפועל יוצא מעיקרון זה, מוצע לקבוע כי הכנסות אלה לא יחשבו כחלק ממשכורתו הקבועה של העובד במרכז במחקר ולא יהוו בסיס לכל תנאי סוציאלי כלשהו. מוצע לקבוע כי הוראות חוק זה יחולו על עובד מדינה וכי יש לראות בהוראות אלה כאילו הן מקיימות את פרק 72 בתקנון שירות המדינה (התקשי"ר) או כל דין אחד המתייחס למתן תגמול או פרס לעובד מדינה. סעיף 50 מוצע לאפשר למנהל מרכז מחקר להשתמש בהכנסות שמתקבלות בגין ניצול מסחרי של תוצרי ידע על מנת להעניק תמריץ לעובדים, אשר פעילותם במרכז המחקר אינה מאפשרת להם להיות זכאים לחלק מן ההכנסות. זאת במטרה לאפשר לעובדים נוספים, אשר תורמים לפעילותו של מרכז מחקר, ליהנות מן המהלך המוצע בחוק. סעיף 51 מוצע להגדיר תחומי פעילות, אשר עבורם יידרש מרכז מחקר להקצות חלק מן ההכנסות המתקבלות מפעילות להעברת ידע וניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. סעיף 52 מוצע כי שר האוצר ידווח לועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ולציבור מדי שנה על הפעילות של מרכזי מחקר להעברת ידע וטכנולוגיות וניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. סעיף 53 מוצע להכפיף את החוק המוצע לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988, משום שניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני כרוך בסוג מסוים של מונופול, אשר יש למנוע ניצולו לרעה. סעיף 54 מוצע כי יקבעו כללים למניעת ניגוד עניינים, אשר עלולים להתעורר במסגרת פעילותו של מרכז מחקר להעברת תוצרי ידע וניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. סעיף 55 מוצע כי כל המפר חוק זה יחויב בפיצוי בגין הנזק שנגרם למדינה או למרכז מחקר עקב הפרת החוק. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך ומספרה פ/2776. הצעות חוקטכנולוגיה