דברי הסבר להצעת חוק מבהירים את מטרת הצעת החוק. מקריאת דברי הסבר להצעות חוק ניתן להבין את מהות הצעת החוק. להלן דברי הסבר בעניין הצעת חוק העברת ידע הצעת חוק לעידוד העברת ידע וטכנולוגיה לתועלת הציבור, התשס"ה-2004 השר הדברי הסבר כללי מטרת הצעת החוק לעודד את היישום המעשי והמסחרי של ידע וטכנולוגיות שנוצרים בקרב גופים ומוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים, במהלך פעילותם השוטפת או פעילותם המחקרית, על-ידי יצירת תשתית נאותה להעברת ידע וטכנולוגיות אלה למגזר הפרטי, לשימוש ולניצול. התשתית הכלכלית והחוקית ליישום ידע וזכויות קניין רוחני שבבעלות ממשלתית וציבורית קיימת בעולם המפותח מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת. פעילות שמטרתה יישום וניצול מסחרי של ידע וזכויות קניין רוחני, שבבעלות גופים ומוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים משרתת לאורך זמן את האינטרס הציבורי ומשפרת את רווחתו. פעילות זו מחזקת את הסיכויים להפיכתם של ידע וטכנולוגיות שבבעלות ממשלתית וציבורית למוצרים בני מימוש, יוצרת מקומות עבודה, מניחה תשתית ארוכת טווח לשגשוגן של תעשיות עתירות ידע ומגדילה את הכנסות המדינה. החוק המוצע מתבסס על ארבעה מרכיבים מרכזיים, תוך שמירה על אינטרסים חיוניים של המדינה: א. הסדרת הבעלות בתוצרי הידע הנובעים מפעילות מוסדות המחקר הממשלתיים והציבוריים בישראל. ב. יצירת תשתית להעברת ידע וטכנולוגיות ממוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים אל המגזר הפרטי. ג. כללים ומגבלות לניצול זכויות קניין רוחני על-ידי מוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים, כולל מתן רשיונות לשימוש באמצאות, הפעלת מיזמים ייעודיים, לרבות הקמת חברות הזנק ומכירת זכויות. ד. חלוקת הכנסות הנובעות מפעילות להעברת תוצרי ידע וניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני, לרבות תקבולים לחוקרים. הגם שהחוק מאפשר הקצאת משאבים ממשלתית לטובת הניצול והניהול של זכויות קניין רוחני במוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים, הרי שמטרת החוק היא להביא לעצמאות כלכלית בתחום זה - דהיינו הסתמכות על מקורות מימון חיצוניים לצורך ביצוע פעולות אלה - בפרק זמן קצר ככל האפשר. כמו במדינות אחרות, החוק המוצע מכיר בעובדה כי קיימת כיום בישראל פעילות ענפה, אם כי לא מוסדרת, להעברת ידע ממוסדות מחקר ציבוריים אל המגזר הפרטי, בעיקר על-ידי מוסדות להשכלה גבוהה אך גם על ידי מספר גופים ממשלתיים. החוק המוצע נועד ליצור את התשתית הכלכלית והמשפטית, שתאפשר את ביצוע המשימה האמורה בקרב גופי מחקר ממשלתיים אשר אינם יכולים לעשות זאת כיום, ובה בעת להסדיר את הפעילות הרווחת כיום, על-מנת ליצור כללי משחק אחידים, ככל שניתן, בין הגופים השונים. סעיפים 1 עד 3 מוצע להעניק לכל גוף ממשלתי או ציבורי בעלות בלעדית בתוצרי ידע הנובעים מפעילותו המחקרית והשוטפת, וזאת כדי לחזק ולהאיץ את שיתוף הפעולה בין המגזר הממשלתי והציבורי לבין המגזר הפרטי. שיתוף פעולה בין גופים ממשלתיים וציבוריים, כגון אוניברסיטאות, בתי חולים ממשלתיים, מכוני מחקר חקלאיים, גופים ביטחוניים ומרכזי מיפוי וחיזוי, לבין המגזר הפרטי, לצורך יישום וניצול מסחרי של ידע, יביא לפיתוח של מוצרים וטכנולוגיות חדשניות לתועלת הציבור, יגביר את הפעילות התעשייתית במשק, יאפשר הוספת מקומות עבודה ויגדיל את הכנסות המדינה. במצב הנוכחי כיום, המדינה, שהינה הבעלים של הידע הנובע מן הפעילות המחקרית והשוטפת של גופים ממשלתיים וציבוריים, אינה מטפלת באופן שוטף ויום-יומי בהגנה, באכיפה ובניצול של ידע זה. למצב זה השלכות שליליות על מידת שיתוף הפעולה בין גופים ממשלתיים וציבוריים, אשר פעילותם מניבה תוצרי ידע, לבין גופים פרטיים. מוצע כי תנאי יסודי לכך שהמדינה תעניק לגוף ממשלתי או ציבורי זכות בעלות בתוצרי ידע הנובעים מפעילותו, יהיה ההכרה בגוף זה כ"מרכז מחקר". דהיינו, גוף ממשלתי או ציבורי חייב לעמוד בקריטריונים מסוימים, אשר יוודאו כי בגוף זה קיימת מסה קריטית מספקת מבחינת היקף הפעילות המחקרית המתנהלת בו, לרבות מספר החוקרים, תקציב הפעילות, פרסומים מדעיים, תשתיות וכיו"ב. אמות המידה צריכות להיות כלליות בעוד ההכרזה ספציפית. מוצע להבהיר כי זכות הבעלות הינה רחבה ביותר וכוללת את כל הסוגים השונים של תוצרי הידע וזכויות הקניין הרוחני, הנובעים מפעילותו המחקרית השוטפת של מרכז מחקר. כן מוצע לקבוע כי זכויות קניין רוחני תהיינה רשומות על-שם מרכז מחקר. סעיף 4 מוצע כי העברת זכות הבעלות בתוצרי ידע מן הממשלה אל מרכז מחקר תותנה בחובתו של מרכז מחקר להגן על תוצרי הידע שבבעלותו, על-ידי רישום, הגנה ואכיפה של זכויות קניין רוחני. ההנחה היא כי למרכז מחקר קיימים התמריץ והיכולות לעשות כן. סעיף 5 מוצע כי מרכז מחקר יחויב למפות את כל תוצרי הידע שבבעלותו (IP portfolio), וכי מנהל מרכז מחקר יקבע הוראות וכללים לדיווח על תוצרי ידע ועל האפשרות לשריון זכויות קניין רוחני. מוצע כי חובת הדיווח תחול על כל הגורמים הקשורים לפעילותו המחקרית של מרכז מחקר, אדם, לרבות תאגיד. הכוונה כאן היא להבהיר כי חובת דיווח חלה הן על העובדים בעצמם, ללא קשר לאופן העסקתם, והן על-ידי הגופים השונים אשר מעניקים שירותים למרכז מחקר. במקרים של "אמצאות שירות" של עובדי מדינה, עלולה להיווצר כפילות מבחינת חובת הדיווח לפי סעיף 137 בחוק הפטנטים, התשכ"ז - 1967, וסעיף 72.21 בתקנון שירות המדינה (תקשי"ר). על כן מוצע לראות בדיווח לפי חוק זה כאילו מקיים את כל חובות הדיווח האחרות. יש לציין כי חוק הפטנטים מתייחס אל אמצאות ואילו התקשי"ר מתייחס אל המצאות ("הגדרות וחלות", פרק 72.111), אך בשני המקרים המדובר בכשירות לפטנט. סעיף 6 מוצע לשמור דבר קיומו של תוצר ידע בסוד במהלך תקופה מסוימת, למשל במהלך פרק הזמן הנדרש לשריין זכויות קניין רוחני. עם זאת, אי חשיפת דבר קיומו של תוצר ידע אינה זכות העומדת בפני עצמה, במיוחד כאשר לא קיים חשש לפגיעה ביכולתו של מרכז מחקר לעסוק בפעילות להעברת תוצרי ידע ובניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. במצבים שבהם טובת הציבור מחייבת את חשיפת דבר קיומו של תוצר ידע, למשל במצב חירום בריאותי כגון התפרצות מגיפה, האינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי של מרכז מחקר, גם במחיר של פגיעה מסחרית. לפיכך מוצע לאפשר לשר לקבוע כללים, אשר יסדירו הלכה למעשה את חשיפת דבר קיומם של תוצרי ידע, כדי להימנע מפגיעה בביטחון המדינה או בבריאות הציבור. כדי למנוע שימוש לקולא בסעיף זה, מוצע לקבוע כי חשיפת דבר קיומו של תוצר ידע בגין נסיבות של "בריאות הציבור" תתבסס על ההנחה כי קיים חשש ממשי, ברור ומיידי לבריאות הציבור כולו. דהיינו, אין לחייב מרכז מחקר לחשוף את דבר קיומו של תוצר ידע בכל מצב שבו ניתן להניח כי קיים קשר בין בריאות הציבור לבין תוצר הידע. סעיף 7 מוצע לאפשר למרכז מחקר לחלוק בבעלות בתוצר הידע, בכפוף לתנאים והסייגים המפורטים בחוק. זאת מאחר שלעיתים קרובות מרכז מחקר יהיה זקוק לשותף חיצוני על מנת להביא לפיתוח מוצלח של תוצר ידע, בפרט כאשר הפיתוח והיישום של תוצר ידע מתבצע לאורך זמן ודורש הקצאה מוגברת של משאבים. במקרים אלה קיימת סבירות גבוהה כי השותף או השותפים של מרכז המחקר ידרשו לקבל חלק מן הבעלות בתוצר הידע כתנאי להשקעתם. במצבים אלה. לחילופין, קיימת אפשרות שמרכז מחקר יידרש לרכוש זכויות בתוצר ידע אחד על מנת לעסוק בפיתוח של תוצר ידע אחר. ייתכנו גם מצבים שבהם מרכז מחקר יגיע למסקנה כי מכירת זכויותיו בתוצר ידע עשויה להניב לו תועלת גבוהה יותר, הן במישור היישומי והן ברמה המסחרית. עם זאת, אין בכוונת חוק זה לעודד מכירת זכויות, ועל כן מוצע להכפיף פעולה זו להוראות המגבילות בפרק ד'. סעיף 8 ככלל, החלטה על מניעת זכויות בעלות ממרכז מחקר אינה תואמת את מטרת החוק. עם זאת, ייתכנו מצבים שבהם זכות הבעלות של מרכז מחקר בתוצרי ידע עלולה להיות מנוגדת לאינטרס הציבורי. מוצע לאפשר לשר הממונה, במקרים נדירים, למנוע את מתן זכות הבעלות ממרכז מחקר. בנוסף לסייגים של בטחון המדינה ובריאות הציבור, קיימת התייחסות מיוחדת לשני מצבים שבהם המונופול הנובע ממתן זכויות קניין רוחני עלול לחבל במטרת החוק. סעיף 13(3) בחוק מתייחס לחשש לפיו הענקת זכות בעלות למרכז מחקר באשכול מסוים של תוצרי ידע, למשל הענקת בעלות בידע ומידע הנובעים מדגימות גנטיות, עלולה לפגוע ביכולתו של כל גוף אחר, ציבורי או פרטי, לעסוק במחקר ופיתוח המבוסס על אשכול זה, גם כאשר המדובר במחקר שלא למטרות מסחריות. סעיף 8(א)(4) מתייחס למצב שבו בעלות בתוצרי ידע עשויה להפר את הוראות חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988, במיוחד במצבים בהם הענקת זכות בעלות בתוצר ידע או בקבוצת תוצרי ידע עלולה ליצור מונופולין, לפי הגדרתו בחוק זה. מוצע להעניק למרכז מחקר זכות ערעור על החלטת השר. סעיף 9 מוצע כי הפקעת זכויות לטובת המדינה תתבצע רק במקרים נדירים ביותר, משום שפעולה זו עלולה להביא לפגיעה קשה במרכז מחקר, בכל הרמות. החוק מפרט את התנאים שצריכים להתקיים, יחדיו, על-מנת שהפקעת זכויות תוכל להתבצע לטובת המדינה. מוצע כי המדינה תהא חייבת לתת פיצוי כספי בגין ההפקעה למרכז מחקר ולכל אחד מן הבעלים הנוספים, במידה שישנם. במקרה של בעלות משותפת עם גופים חיצוניים, לרבות גופים פרטיים, יש להימנע אף יותר מהפקעת זכויות, ולכן מוצע כי הפקעת זכויות תוכל להתבצע רק אם כל התנאים להפקעה יתקיימו, יחדיו, עבור כל אחד מן הבעלים. סעיף 10 מוצע כי כאשר מרכז מחקר אינו מעוניין להקצות זמן ומשאבים לפיתוח תוצר ידע מסוים, או כאשר מרכז מחקר מגיע למסקנה כי לא ניתן להפיק כל תועלת מסחרית נראית לעין מתוצר ידע זה, יוותר מרכז המחקר על בעלותו לטובת החוקר או החוקרים אשר אחראים ליצירת תוצר הידע. מוצע לקבוע תנאים מגבילים, שעל-פיהם יתבצע ויתור על זכויות לטובת העובדים, לרבות עובדי מדינה, וזאת משום שהויתור על זכויות בעלות מנוגד במובן מסוים לעקרונות המנחים את החוק. כן מוצע לקבוע כי ויתור על זכויות יתבצע ללא תמורה. סעיף 11 מוצע להעניק למרכז מחקר חופש פעולה ביישום הידע שבבעלותו על-ידי שיתוף פעולה עם גופים חיצוניים, במיוחד עם המגזר הפרטי. יש לציין כי פעילות לצורך ניצול והעברה של תוצרי ידע (technology transfer activities) אינה מוגבלת לניצול של זכויות קניין רוחני. שיתוף פעולה פורה בין מרכז מחקר לבין גופים חיצוניים יכול להתקיים במגוון של צורות, כגון אספקת שירותי מחקר וייעוץ לתעשייה, מתן אפשרות לגורמים חיצוניים להשתמש בתשתית הקיימת במרכז מחקר או גיוס הון לצורך פיתוח תוצרי ידע. סעיף 12 כפי שצוין לעיל (דברי הסבר לסעיף 8), מוצע כי, במקרים חריגים, תינתן לשר הממונה זכות לאסור על מרכז מחקר לעסוק בפעילות להעברת תוצרי ידע, וזאת בכפוף לתנאים מגבילים. ראוי לציין שוב, כי מימוש הזכות על איסור העברת תוצרי ידע מנוגד לעקרונות העומדים בבסיס החוק. סעיף 13 מוצע כי פעילות להעברת תוצרי ידע שבבעלות מרכז מחקר תתבצע באמצעות מסגרות ייעודיות technology transfer units - TTUs)), אשר בהן קיים כח אדם מיומן ומקצועי המתמחה בביצוע פעילות מסוג זה. מוצע לאפשר למרכז מחקר גמישות בבחירת מסגרת להעברת תוצרי ידע, החל מהקמת יחידה פנימית, דרך הקמת תאגיד חדש, אשר יהיה בבעלותו של מרכז מחקר, ועד לשימוש בשירותים של מסגרות קיימות במרכזי מחקר אחרים או על-ידי התקשרות עם גופים פרטיים המתמחים בנושא זה. מוצע לשים דגש על הסדרת מערכת היחסים הפורמאלית בין מרכז המחקר לבין המסגרת להעברת תוצרי ידע, במיוחד בכל הקשור לשמירה ולהגנה על זכויות קניין רוחני. מוצע כי, על מנת שלא לפגוע בגופים ממשלתיים וציבוריים, אשר בהם כבר קיימות מסגרות מבוססות להעברה וניצול מסחרי של תוצרי ידע, כגון באוניברסיטאות ובגופים חקלאיים וביטחוניים (למשל, חברת "יישום" של האוניברסיטה העברית, וחברת "ידע" של מכון ויצמן), תינתן להם האפשרות להמשיך ולהשתמש במסגרות אלה. סעיף 14 מוצע כי מרכז מחקר יהיה חייב בדיווח על הפעילות שמתבצעת על-ידו לצורך העברת תוצרי ידע שבבעלותו מאחר שהדבר הינו חיוני לבחינת אופן יישום החוק ולזיהוי היתרונות והחסרונות של כל מרכז מחקר בתחום זה. סעיף 14(ב) מונה מרכיבים חיוניים, אשר צריכים להופיע בדיווח של כל מרכז מחקר. מוצע כי דו"ח של מרכז מחקר ייחשב כסוד מסחרי משום שהוא מכיל מידע רגיש וחשיפתו עלולה לפגוע בפעילות מרכז המחקר (ראה דברי הסבר לסעיף 6). סעיף 15 מוצע למנות את הדרכים השונות שבהם מרכז מחקר יכול לעסוק בניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. מוצע לשמור על זכותו של מרכז מחקר לעסוק בפעילות מחקרית שאינה מיועדת למטרות מסחריות, כתנאי יסודי לניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. החוק מבקש למנוע מצב שבו מרכז מחקר עלול לוותר על פעילות מחקרית, שאינה מיועדת למטרות מסחריות, כתוצאה מניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני, למשל במקרה של מתן רשיון בלעדי (exclusive license). סעיף 16 מוצע להציב מספר תנאי סף, אשר עצם קיומם יביא למסקנה כי מתן רשיון לשימוש יאפשר יישום מעשי ומסחרי של תוצר ידע או קבוצת תוצרי ידע שבבעלות מרכז מחקר. מוצע להציב תנאים להענקת רשיונות לא בלעדיים ((non-exclusive licenses ורשיונות בלעדיים exclsuvie licenses)) לשימוש בתוצרי ידע. ברור כי הסיכון הכרוך במתן רשיון בלעדי הינו גדול יותר מן הסיכון שבמתן רשיון לא-בלעדי, משום שקיימת סכנה שבעל הרישיון לא יצליח להביא ליישום בפועל של תוצר הידע. לשם כך מוצע להציב תנאים מגבילים נוספים למתן רשיון בלעדי. סעיף 17 מוצע להציב תנאים וסייגים לשימוש במיזמים יעודיים ככלי לניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. זאת משום שניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני באמצעות הקמת מיזמים יעודיים, כגון שותפות, שותפות רשומה חברות הזנק, הינו מכשיר מקובל אך מורכב יותר ממתן רשיונות לשימוש בתוצרי ידע. כן מוצע, כי לשם הקמת מיזמים יעודיים תידרש הסדרה פורמאלית של מערכת היחסים של השותפים במיזם. מוצע, כי בנסיבות רגילות הבעלות בתוצרי הידע, תישאר במלואה או ברובה (מעל חמישים ואחד אחוזים), בידי מרכז מחקר. עוד מוצע, כי גם במצב של ניצול של תוצרי ידע באמצעות מיזם ייעודי, תישמר למרכז מחקר הזכות לעסוק במחקר שלא למטרות מסחריות (ראה דברי הסבר לסעיף 15). במידה שמרכז מחקר בוחר לעסוק בניצול מסחרי של תוצרי ידע באמצעות מיזם ייעודי, אזי החוק דורש כי בנסיבות רגילות, היישום הטכנולוגי והתעשייתי של תוצרי הידע יתבצע ברובו בארץ, וזאת על-מנת לעודד את הפעילות התעשייתית בישראל. מוצע כי מרכז מחקר יימנע מלממן את פעילותו של מיזם ייעודי, אלא אם נמצאה לכך הצדקה משמעותית. האמור נובע מכך שתרומתו של מרכז מחקר למיזם ייעודי צריכה להתמקד בתוצרי ידע המהווים נשוא של זכויות קניין רוחני, בעוד שהמימון של אותו מיזם צריך להסתמך על מקורות חיצוניים. במילים אחרות, פעילות של מיזם ייעודי צריכה להתבסס על ידע הנובע ממרכז מחקר מחד, ומן המימון שניתן על ידי גורמים חיצוניים מאידך. סעיף 18 מוצע לקבוע סייגים למכירת זכויות כאשר קיימת לכך הצדקה כלכלית. ראוי לציין, כי מכירת זכויות על-ידי מרכז מחקר אינה תואמת את רוח החוק ולכן יש להימנע מלעשות כך. סעיף 19 מוצע כי תקציב הפעילות להעברת ידע של מרכז מחקר לא יהווה חלק מן התקציב שהממשלה מקצה לפעילותו השוטפת של מרכז מחקר. החוק מעוניין למנוע מצב של "זליגת" תקציבים לטובת פעילות מחקר מסחרית, וזאת כאשר הממשלה מייעדת את התקציב למתן שירותים חיוניים לצבור, כגון שירותי חינוך ובריאות. עוד מוצע, כי תקציב הפעילות להעברת ידע של מרכז מחקר יקבע לפי שיעור ההכנסות שמתקבלות מן הניצול המסחרי של תוצרי ידע אשר בבעלותו, כמקובל במודלים עסקיים. מוצע כי לשר הממונה תהא הסמכות להעניק למרכז מחקר סיוע כספי התחלתי (בבחינת "seed money" ) לטובת פעילות להעברת תוצרי ידע, זאת במהלך השנתיים הראשונות מכניסת החוק לתוקפו, ובמקרים מיוחדים אף לאחר מכן. סעיף 20 מוצע לקבוע כללים והגדרות לגבי ההכנסות הנובעות מפעילות להעברת תוצרי ידע ומניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. מוצע לקבוע כי חלוקת הכנסות המתקבלות בגין ניצול מסחרי של תוצר ידע תתבצע רק לאחר ניכוי העלויות הכרוכות בהגנה ובניצול של תוצר הידע. כן מוצע לקבוע שהכנסות תחולקנה בדרך של מתן תקבולים בלבד ולא בדרך של הענקת מניות, אופציות וכיו"ב. סעיף 21 מוצע לקבוע את חלקה של המדינה בהכנסות של מרכז מחקר הנובעות מפעילות להעברת תוצרי ידע ומניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני, בכפוף לאמור בסעיפים 22 ו-23 הדנים בחלוקת הכנסות לעובדים ולמרכז מחקר. בהתאם לדברי ההסבר לסעיף 19 מוצע לאפשר לשר הממונה ולשר האוצר לפטור מרכז מחקר מלהעביר למדינה את חלקה בהכנסות במשך תקופת של עד שלוש שנים מיום תחולת החוק. סעיף 22 מוצע לקבוע כי עובד, אשר פעילותו המחקרית הניבה תוצר ידע או קבוצת תוצרי ידע שבגינם מתקבלות הכנסות, יהיה זכאי לקבל חלק מן ההכנסות. מוצע לקבוע רף מינימום ומקסימום לחלקו של העובד בהכנסות. כן מוצע לקבוע שעובד יקבל סכום ראשוני של ההכנסות. הגם שהחוק לא מציין זאת מפורשות מקובל בעולם לקבוע את חלקו של עובד בהכנסות על-בסיס מודל של הכנסות מדורגות (sliding scale), לפיו ככל שההכנסות גדלות חלקו היחסי של עובד בהכנסות קטן (באחוזים). במקרה של הכנסות אשר מתקבלות מתוצר ידע שהינו פרי פיתוח משותף של קבוצה של עובדים במרכז מחקר, מוצע לקבוע כי קבוצת העובדים תיחשב כעובד אחד לצורך חלוקת הכנסות. דהיינו ההכנסות שניתנות לעובד לפי סעיף 22 (א) תתחלקנה במקרה זה בין כל העובדים, על-פי קריטריונים שיקבעו על ידי מנהל מרכז המחקר, באישור השר הממונה. מוצע לקבוע תקנות לחלוקת הכנסות לעובד, בתנאי שינתנו בפרקי זמן סבירים, אשר לא יתארכו מעבר לשנה קלנדרית. מוצע לקבוע כי עובד יהיה זכאי לקבל את חלקו בהכנסות המתקבלות מניצול מסחרי של תוצרי ידע גם לאחר סיום עבודתו במרכז המחקר ולמשך כל חייו. הכנסות הניתנות לעובד בגין ניצול מסחרי של תוצרי ידע נועדו לשמש כפרס על תרומתו בעבר וכתמריץ לפעילותו בעתיד. כפועל יוצא מעיקרון זה, מוצע לקבוע כי הכנסות אלה לא יחשבו כחלק ממשכורתו הקבועה של העובד במרכז במחקר, לא יהוו בסיס לכל תנאי סוציאלי כלשהו, וכי ההכנסות תהיינה אישיות ובלתי ניתנות להעברה. מוצע לקבוע כי הוראות חוק זה יחולו על עובד מדינה וכי יש לראות בהוראות אלה כאילו הן מקיימות את פרק 72 בתקנון שירות המדינה או כל דין אחד המתייחס למתן תגמול או פרס לעובד מדינה. מוצע לאפשר לשר ולשר האוצר להשתמש בהכנסות שמתקבלות בגין ניצול מסחרי של תוצרי ידע על מנת להעניק תמריץ לעובדים, אשר פעילותם במרכז המחקר אינה מאפשרת להם להיות זכאים לחלק מן ההכנסות. זאת במטרה לאפשר לעובדים נוספים ליהנות מן המהלך המוצע בחוק. סעיף 23 מוצע להגדיר תחומי פעילות, לרבות מחקר שלא למטרות מסחריות (בסיסי), אשר עבורם יידרש מרכז מחקר להקצות חלק מן ההכנסות המתקבלות מפעילות להעברת ידע וניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. סעיף 24 מוצע לחייב את שר האוצר לדווח לציבור מדי שנה על הפעילות של מרכזי מחקר להעברת ידע וטכנולוגיות וניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני, וזאת כדי לבחון את אופן יישום החוק. סעיף 25 מוצע כי לחוק זה תהיה עדיפות על פני חוקים אחרים, אשר מתייחסים לפעילות להעברת תוצרי ידע ולניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני על-ידי גופים ממשלתיים וציבוריים. סעיף 26 מוצע להכפיף את החוק המוצע לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988, משום שניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני כרוך בסוג מסוים של מונופול, אשר יש לוודא שלא ינוצל לרעה. סעיף 27 מוצע לקבוע כללים למניעת ניגוד עניינים, אשר עלול להתעורר במסגרת פעילותו של מרכז מחקר להעברת תוצרי ידע וניצול מסחרי של זכויות קניין רוחני. הצעות חוקטכנולוגיה