האם נזיפה בעובד מהווה פיטורים ?

האם נזיפה בעובד מהווה פיטורים ? עניינו העיקרי של תיק זה במחלוקת על דרך סיום עבודתו של התובע והנתבע שכנגד (להלן - התובע) אצל הנתבע והתובע שכנגד (להלן - הנתבע). מחלוקות נוספות נוגעות לזכויות סוציאליות שונות, ולטענת הנתבע בדבר נזקים שנגרמו לו על ידי התובע. מטעם התובע העיד הוא עצמו, ומטעם הנתבע העידו הוא עצמו ומר ליאור עובדיה. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: הנתבע, מר רובין פורמן, הינו אדריכל נוף ומעצב גינות במקצועו. התובע, מר שחר מייל, עבד עבור הנתבע בעבודות גננות. לטענת התובע, החל עבודתו בחודש יולי 2006 אך לא קיבל תלושי שכר בששת חודשי עבודתו הראשונים. לטענת הנתבע, התובע החל לעבוד עבורו בחודש ינואר 2007, והחל מחודש זה הונפקו בגינו תלושי שכר. הצדדים חלוקים על גובה השכר; לטענת התובע - קיבל שכר יומי, שהיה גבוה משמעותית מהשכר שנרשם בתלושי השכר. לטענת הנתבע - התובע קיבל שכר חודשי כפי שנרשם בתלושים. בשלב מסוים קודם התובע והפך לראש צוות, הממונה על מספר עובדים. לטענת התובע, הדבר אירע ביום 1.10.07 או בסמוך לכך; לטענת הנתבע - רק בחודשיים האחרונים לעבודתו. לפי עדותו של מר עובדיה, העד מטעם הנתבע, התובע היה ראש צוות "כמה חודשים לפחות" (עמ' 17). ביום 23.6.08 אירעה תקרית במהלכה נזף הנתבע בתובע והרים עליו את קולו (הצדדים חלוקים על פרטיה המדויקים של התקרית, כפי שיפורט להלן). כתוצאה מכך הודיע התובע שאינו יכול להמשיך לעבוד בדרך זו ועזב את אתר העבודה. אין חולק כי התובע התקשר לנתבע סמוך לאחר מכן וביקש לחזור לעבודה ואף אין חולק כי הנתבע סירב לקבלו (הצדדים חלוקים על דברים נוספים שנאמרו בשיחות ביניהם, כפי שיפורט להלן). התובע טוען כי פוטר והגיש תביעתו במסגרתה הינו דורש פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי נסיעות, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה והפרש שכר עבודה לחודש יוני 2008. הנתבע מצידו הגיש תביעה שכנגד, במסגרתה הינו טוען לנזקים שנגרמו לו על ידי התובע. להלן תפורטנה המחלוקות בין הצדדים בהתייחס לכל סוגיה בנפרד, ולאחר מכן הכרעתנו. מועד תחילת העבודה וגובה השכר התשתית העובדתית התובע העיד כי החל את עבודתו אצל הנתבע בחודש יולי 2006, אך בששת החודשים הראשונים לא הוציא לו הנתבע תלושי שכר ולא דיווח על עבודתו לרשויות. לדבריו, תשלום השכר בחודשים אלה נעשה במזומן, לעיתים בדולרים, או בהמחאות של לקוחות. התובע הוסיף כי במהלך חודש נובמבר 2006 נפגע בתאונה בביתו, ולא יכול היה לקבל דמי תאונה מהמוסד לביטוח לאומי כיוון שלא דווח כעובד. לאור זאת, לאחר שובו ביקש מהנתבע הוצאת תלושי שכר, והודיע כי לא ימשיך לעבוד מבלי שהדבר יוסדר. בהתאם, החל מחודש ינואר 2007 הונפקו לו תלושי שכר, בהם צוין מועד תחילת העבודה כחודש 1/07. לטענת התובע, התלושים אינם משקפים את התמורה שקיבל בפועל בגין עבודתו אלא "נבנו על פי ראות עיניו של הנתבע ולפי רצונו" (סעיף 11 לתצהירו). התובע הוסיף כי אף נדרש לשלם "קנס" לנתבע בגין דרישתו להוצאת תלושים, על ידי הפחתת 500 ₪ מהשכר המגיע לו מדי חודש. התובע העיד כי יום עבודתו החל בשעה 7.00 ואמור היה להסתיים בשעה 15.30, אך בדרך כלל עבד עד לשעה 19.00 או 20.00. בנוסף עבד גם בימי שישי, בין השעות 7.00 - 14.00. שכרו שולם על בסיס יומי - תחילה 300 ₪ נטו ליום, והחל מיום 1.10.07 - 350 ₪ נטו ליום. התובע טען כי על אף ששכרו החודשי הגיע לסך של 10,000 - 11,000 ₪ נטו מדי חודש - תלושי השכר (ת/1) שיקפו באופן פיקטיבי שכר שנע בין 3,586 ₪ בחודש 1/07 (בצירוף 300 ₪ דמי נסיעות) ל - 6,382 ₪ בחודש 5/08 (גם זאת בצירוף דמי נסיעות בסך של 300 ₪). התובע הוסיף כי שכרו שולם לו באופן קבוע באיחור, לא לפני ה - 20 לחודש, ולשיעורין - כך שהחלק המדווח בתלוש השכר שולם באמצעות המחאה, והיתרה שולמה - באיחור ולעיתים בחודש שלאחר מכן - במזומן או בהמחאות של לקוחות. כראיה לאמור לעיל הציג התובע שלוש המחאות של לקוח, בסך כולל של 8,200 ₪, אותן קיבל בחודש מאי 2008 (נספחי ב' לתצהירו). התובע נשאל בחקירתו הנגדית מדוע המשיך לעבוד ככל שאכן קיבל תלושי שכר שאינם משקפים את המציאות, והשיב - "רציתי את התחום ואהבתי מאוד לעבוד בגינות. השכר מאוד נאה... זה מאוד מפתה יומית 350 ₪ מזומן נטו" (עמ' 3 לפרוטוקול). התובע פירט בחקירתו כי הנתבע נהג לשלם לו את שכרו "ברכב... הנתבע קרא לבחורים, לא במועדים קבועים, זה יכול להיות באמצע החודש או בסופו... הוא קרא לכל בחור בנפרד לקבל את הכסף שלו" (עמ' 4). התובע הוסיף כי ביקש לזמן שני עובדים לשעבר כעדים מטעמו על מנת להוכיח את דרך תשלום השכר, אך אחד מהם עבר להתגורר בחו"ל והשני - אשר הסתבר כי חזר לעבוד אצל הנתבע - הודיע כי הינו חושש מהנתבע ולכן לא התייצב לדיון (הבקשה לזמנו באמצעות צו הבאה נדחתה מחמת שלא זומן באמצעות בית הדין מלכתחילה). התובע ביקש, לאור האמור לעיל, כי שכרו הקובע יחושב לפי סך של 8,750 ₪ לחודש (הדרישה לא צוינה כ"נטו" הגם שחושבה לפי סך של 350 ₪ נטו ליום כפול 25 ימים). הנתבע טען בעדותו כי התובע החל לעבוד אצלו בחודש ינואר 2007 ולא קודם לכן, כאשר מהיום הראשון לעבודתו דווח והוצאו בגינו תלושי שכר. עם זאת אישר כי אין ביניהם הסכם כתוב כלשהו והוא אף לא הוציא הודעה בכתב על תנאי העבודה. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי הינו עובד כעצמאי בתחום עיצוב הגינות מזה כ - 15 שנה, ולמרות זאת הפעם הראשונה בה העסיק עובד באמצעות תלוש שכר הינה תחילת העסקתו של התובע בחודש 1/07. לדבריו, האנשים שעבדו עבורו קודם לכן נחשבו כ"קבלני משנה" (עמ' 11). הנתבע אישר עוד כי לתובע הייתה תאונה בביתו ועקב כך נאלץ לשהות בחופשת מחלה, אך לטענתו אירע הדבר בשנת 2007 ולא טרם לכן (עמ' 12; ב"כ התובע צירפה לסיכומיה אישור רפואי המעיד על המועד המדויק של הפגיעה, אך לא ניתן לצרף ראיות חדשות במסגרת הסיכומים ולכן איננו מתייחסים לכך). הנתבע העיד עוד כי התובע הועסק על בסיס שכר חודשי, כמפורט בתלושי השכר, וקיבל את שכרו תמיד במלואו ובמועד. עוד ציין כי שעות עבודתו של התובע היו 7.00 - 15.30, כאשר רק "לעיתים חריגות ונדירות" עבד, בהסכמתו, מעבר לכך (סעיף 18 לתצהירו). בחקירתו הנגדית עמד על כך שסיכם מול התובע על שכר חודשי, למיטב זכרונו כ - 4,000 ₪ לחודש, כאשר בחודשיים האחרונים לעבודתו מונה התובע כראש צוות ולכן עלה שכרו לכ - 6,000 ₪ לחודש (עמ' 13). הנתבע הוסיף כי "אם צריך לעבוד לעיתים עוד חצי שעה - שעה היו עושים זאת בכיף", בלא לקבל על כך גמול שעות נוספות (עמ' 12). הנתבע התבקש להסביר מדוע קיבל התובע שלוש המחאות מלקוח של הנתבע במהלך חודש 5/08, וטען כי ניתנו בגין חודש 4/08 במהלכו עבד התובע ישירות מול הלקוח וקיבל ממנו את התמורה המגיעה לו. לדבריו, הוא עצמו כלל לא שילם לתובע שכר עבור אותו חודש. כאשר התבקש להסביר כיצד אם כך יצא תלוש שכר בגין אותו חודש, המפרט כביכול את השכר החודשי הרגיל, טען כי מדובר בטעות (עמ' 15). הנתבע אישר עוד בחקירתו הנגדית כי כיום "חזרתי לעבוד עם כולם כקבלני משנה והם מקבלים כסף ישירות מהלקוחות" (עמ' 16). הכרעה לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפנינו והראיות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי יש לקבל את גרסתו העובדתית של התובע בכל הנוגע למועד תחילת העבודה וגובה השכר. אמנם, התובע לא הביא עדים נוספים מטעמו כתמיכה לגרסתו, ועם זאת עדותו בפנינו הייתה עקבית ומהימנה ולא נסתרה בחקירה נגדית. לעומתה, עדותו של הנתבע הייתה מגמתית ולקתה בסתירות פנימיות. כפי שעולה מהתיאור לעיל, הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי הגם שהינו עובד כעצמאי בתחום עיצוב הגינות מזה שנים רבות - מעולם עד חודש ינואר 2007 לא העסיק עובדים באמצעות תלושי שכר, אלא התקשר - עם אותם מועסקים שביצעו עבורו עבודות גננות - כ"קבלני משנה" מטעמו. הנתבע אף אישר כי גם כיום, לאחר סיום עבודתו של התובע, אינו מעסיק עוד עובדים באמצעות תלושי שכר. אנו סבורים כי דברים אלה של הנתבע מהווים חיזוק משמעותי לגרסתו העובדתית של התובע, לפיה בששת החודשים הראשונים ביצע עבור הנתבע עבודות גננות מבלי שדווח כעובד שכיר - כאשר הנתבע הסכים לשנות ממנהגו רק לאחר פגיעתו של התובע בתאונה (אותה אישר הנתבע) ודרישתו, כתוצאה מכך, לקבל תלושים. גם באשר לגובה השכר - הנתבע לא הציג גרסה עקבית ומגובה במסמכים כפי שמצופה ממעסיק. הנתבע אף לא מילא את חובתו מכוח חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002 ולא המציא לתובע הודעה מסודרת בכתב על תנאי העסקתו כפי שנדרש בחוק. משמעות הדברים, כפי שנקבע בפסיקה, הינה העברת הנטל למעסיק ככל שקיימת מחלוקת על התנאים שסוכמו (ע"ע 154/10 קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ, מיום 3.5.11). הנתבע אף לא סיפק הסבר סביר למסירת שלוש המחאות של אחד מלקוחותיו, בסך כולל של 8,200 ₪, לתובע בגין חודש אפריל 2008 - סכום גבוה משמעותית מהשכר הנקוב בתלוש השכר של אותו חודש (לפי אישור המעביד על השכר ת/2; איננו מתייחסים לתלוש השכר שצורף לראשונה על ידי ב"כ התובע לסיכומיה). בחקירתו הנגדית העלה הנתבע טענה מפתיעה כי התובע כלל לא קיבל ממנו שכר אותו חודש אלא קיבל תמורה ישירות מהלקוח - הסבר המעלה סימני שאלה רבים ומהווה בין היתר הודאה לכך שתלוש השכר שהוצא לתובע באותו חודש היה פיקטיבי. לכך ניתן להוסיף את העדרו של הסבר סביר לעלייה המשמעותית בשכרו של התובע כפי שנרשם בתלושי השכר בחודש מאי 2008; הנתבע ניסה לשייך את עליית השכר לקידומו של התובע לראש צוות אך מעדותו של התובע - כמו גם מעדות העד מטעם הנתבע - עלה כי הקידום אירע מספר חודשים קודם לכן. בהתחשב באמור לעיל ובמכלול התרשמותנו מעדויות התובע מחד והנתבע מאידך, אנו קובעים כי התובע החל עבודתו אצל הנתבע בחודש יולי 2006 כטענתו, וכי השתכר סך נטו של 350 ₪ ליום - שהתובע העמידו על ממוצע חודשי של 8,750 ₪. המחלוקת על סיום העבודה התשתית העובדתית התובע העיד כי ביום 23.6.08 עבד מטעם הנתבע בגינה בסביון, יחד עם חמישה עובדים נוספים. בהתייחס לנסיבות סיום העבודה העיד את הדברים הבאים: "העבודה היתה תחת כיפת השמים, כאשר השמש החזקה יוקדת עלינו. בסביבות השעה 13.30 שאר העובדים ביקשו לעשות הפסקה קלה, כדי שיוכלו לשתות ולאכול דבר מה. אף הנתבע שנכח במקום, מסר לידי שטר של 200 ₪, כדי שאקנה לו דבר מה לאכול. כאשר חזרתי מקניית מוצרי המזון והאוכל עבור העובדים, ורק התחלתי לסדר את הדברים במקום מוצל, החל לפתע הנתבע להשתולל, לצרוח ולצעוק עלי "פאק לאנצ', עכשיו אף אחד לא אוכל". הצרחות... נשמעו למרחוק. אני ושאר העובדים היינו רעבים וצמאים מאוד. ניסיתי להסביר לנתבע כי השעה כבר מאוחרת, כולם עובדים מהשעה 7.00 בבוקר... אולם הנתבע לא היה מוכן לשמוע והמשיך לצעוק ולצרוח עלי כי הוא לא מרשה לנו לאכול עכשיו. נפגעתי ונעלבתי מאוד מצעקות הנתבע, שנעשו לעיני כל העובדים שנכחו במקום. הנתבע לא בחל בקללות ולא אכפת היה לו כי נוכחות העובדים הנוספים רק מגבירה את הפגיעה בי. מאחר וראיתי שהנתבע לא מוכן להפסיק לקלל ולפגוע בי, ולא יכולתי להמשיך ולשמוע את הקללות והצעקות, עזבתי את מקום העבודה, ואמרתי לנתבע כי איני יכול להמשיך לעבוד באותו יום כאשר זה היחס שאני מקבל" (סעיפים 17 - 18 לתצהירו, וכן בעמ' 8 לפרוטוקול). התובע הוסיף כי למחרת התקשר לנתבע, שכן "לא היתה לי את הפריבילגיה לעזוב מקום עבודה די רווחי כאשר לא היה לי מקום אחר" (עמ' 9) - אולם הנתבע לא השיב לשיחות הטלפון. התובע השאיר לו מספר הודעות במענה הקולי וביקש כי יחזור אליו על מנת שיוכלו לשוחח "ולהסדיר את העניינים בינינו", אך הנתבע לא חזר אליו (סעיף 19). רק ביום 26.6.06, בסביבות השעה 12.00, התקשר אליו לפתע הנתבע והודיע לו טלפונית - "I have to let you go, you are fired" (עמ' 9 לפרוטוקול; כן בסעיף 20 לתצהירו). לכך התלוותה דרישה להחזרת הרכב וכלי העבודה. התובע הוסיף כי יצר קשר טלפוני עם הנתבע פעם נוספת באותו יום, אך הנתבע "חזר והדגיש באוזני כי החליט לפטר אותי" (סעיף 22 לתצהירו). בסמוך לאחר מכן הגיע התובע לבית הנתבע והשיב לו את הרכב ואת כלי העבודה; באותו מעמד קיבל מהנתבע תלוש שכר לחודש 6/08 הכולל תשלומים בגין שכר יסוד, נסיעות, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים, בסך כולל של 16,315 ₪ (נספח ג' לתצהירו). התובע העיד כי "באותו מעמד אמר לי הנתבע, "אם תחתום לי כי אתה מסכים לקבל את הסכומים המופיעים בתלוש ואין לך יותר תביעות נגדי, אני אשלם לך את מה שמופיע בתלוש". אני לקחתי את התלוש ואמרתי לנתבע אני אחשוב על כך..." (סעיף 24 לתצהירו). התובע הוסיף כי מספר ימים לאחר מכן, ביום 9.7.08, הודיע לנתבע טלפונית כי הסכומים המצוינים בתלוש נמוכים מהמגיע לו וביקש מכתב פיטורים וכן לכל הפחות את שכר עבודתו, אך נענה בשלילה והודגש בפניו כי לא יקבל דבר מבלי שיחתום על כתב סילוק. התובע טוען, לאור האמור לעיל, כי פוטר, ודורש פיצויי פיטורים וכן חלף הודעה מוקדמת. במאמר מוסגר יצוין כי טרם הדיון וכן במהלכו טען התובע כי הקליט - באמצעות מכשיר הטלפון הסלולארי - חלק משיחותיו עם הנתבע, אך בשל מצוקה כלכלית לא תמלל אותן. כיוון שההקלטות לא הועברו לצד שכנגד טרם דיון ההוכחות, ניתנה החלטה כי לא ניתן להשמיען במהלך הדיון והן אינן כלולות בחומר הראיות שבתיק (החלטה מיום 24.5.10). בחקירתו הנגדית התבקש התובע לאשר כי הנתבע העיר לו על דרך ביצוע העבודה באתר בסביון גם טרם יום 23.6.08, ואישר כי קיבל ממנו "הערות קורקטיות על העבודה והכוונה לאן הפרויקט מתקדם" (עמ' 6), אך לא מעבר לכך. עם זאת, ציין כי הנתבע "היה צועק ומתהפך על אנשים, מדבר לא יפה" (שם), וכי היו באותו אתר תקלות עם בעלי מקצוע נוספים ובשל כך נוצר עיכוב בלוח הזמנים (עמ' 7). התובע הדגיש כי צעקות הנתבע עליו ביום 23.6.08 היו "קיצוניות" בהשוואה להתנהלותו הרגילה, והכחיש בכל תוקף כי גרם נזקים כלשהם לאתר (עמ' 8 לפרוטוקול). הנתבע העיד על יום סיום העבודה מנקודת ראותו, ופירט כי בתקופה הרלוונטית נשכר לבצע עבודת אדריכלות נוף בסביון, כאשר השאיר לתובע "תוכנית עבודה מסודרת ומפורטת" והטיל עליו את האחריות לביצועה, לרבות אחריות על צוות העובדים (סעיף 7 לתצהירו). הוא עצמו הגיע לאתר פעמיים בשבוע בממוצע, ובביקוריו הבחין "כי התובע מתרשל בעבודתו, ונאלצתי לתקן את המשגים והטעויות שבוצעו על ידי התובע ולהדריך אותו בכל פעם מחדש" (שם). הנתבע הוסיף כי כשבועיים וחצי לאחר תחילת העבודות הגיע לביקור שגרתי באתר, "ואז התברר לי להפתעתי ולאכזבתי, כי לא זו בלבד שהעבודה לא בוצעה כהלכה וכנדרש, אלא שהתובע באדישות, בחוסר אכפתיות ובמחדל גרם לנזק ולהרס לקרקע עליה אמור היה להיבנות הנוף האדריכלי. הערתי לתובע ונזפתי בו על בזבוז הזמן, החומרים וכוח האדם..." (סעיף 7). הנתבע הוסיף כי "התובע, אשר ככל הנראה תכנן את התפטרותו זמן רב מראש, ניצל את המעמד והודיע באופן חד צדדי כי הוא איננו מוכן להמשיך ולעבוד בתנאים כאלו, ובהמשך לדבריו נטש את מקום העבודה, נכנס לרכב השייך לי, בו היו גם כלי העבודה שלי, ועזב את השטח..." (שם; הרכב המדובר הינו הרכב שהועמד לשימוש התובע במסגרת עבודתו). הנתבע אישר כי מספר ימים לאחר מכן ביקש ממנו התובע לחזור לעבודה, אך הוא סירב לכך כיוון שההתפטרות כבר נכנסה לתוקף. במילותיו - "בשבילי הוא כבר עזב, הוא לקח את האוטו והכלים שלי ל - 5 - 6 ימים" (עמ' 15). הנתבע אישר עוד כי התובע שוחח עימו טלפונית במספר הזדמנויות לאחר מכן, "וניסה... לייצר מצג שווא כוזב, ולפיו הוא פוטר ולא התפטר" (סעיף 10 לתצהירו), "תוך ביצוע מניפולציות לשוניות ועשיית שימוש פסול ובלתי ראוי בעובדה שאינני שולט היטב בשפה העברית" (סעיף 9). גם בכתב ההגנה נרשם מפי הנתבע בהקשר זה כי "גם אם התבלבל הנתבע בין המונח התפטר לבין המונח פוטר, הרי שהיה זה בלבול בתום לב עקב היות הנתבע דובר אנגלית כשפת אם..." (סעיף 43). מר ליאור עובדיה, עובד של הנתבע, העיד מטעמו וסיפר כי עבד יחד עם התובע בפרויקט הרלוונטי בסביון. לדבריו, במהלך ביצוע הפרויקט היה עד לשתי שיחות לפחות במהלכן העיר הנתבע לתובע על "עבודה שגויה ולקויה" (סעיף 4 לתצהירו), כאשר כתוצאה מכך "נאלצנו להרוס את מה שביצענו ולהתחיל בביצוע העבודה מחדש, כמעט מההתחלה" (סעיף 5). מר עובדיה הוסיף כי ביום האחרון לעבודתו של התובע הגיע הנתבע לביקורת חוזרת, והעיר לתובע "כי הוא מבצע עבודה גרועה, כי הוא איננו מפקח כיאות על העובדים, וכי הוא פועל במנותק מתוכנית העבודה" (סעיף 7). לכך הוסיף, "כי למעשה לא התקדם כמעט דבר בפרויקט, וכי כל הזמן והחומרים שהשקענו עד לאותו המועד בפרויקט, ירדו לטמיון" (סעיף 8). מר עובדיה ציין כי מייד לאחר מכן נכנס התובע למכוניתו של הנתבע ועזב את המקום. בחקירתו הנגדית פירט מר עובדיה כי התובע "הלך לקנות אוכל, ברגע שהוא חזר מה שעניין אותו זה רק לסדר את השולחן... רובין הופיע שם... התובע אמר לכולם לבוא... רובין שאל אותו למה העבודה לא הולכת כמו שצריך ואת התובע עניין רק האוכל, רובין הרים טיפה את הקול, ישר צעק אליו, התובע הסתכל עליו והלך עם הרכב של העבודה עם כל הכלים" (עמ' 18). הכרעה לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפנינו, הגענו למסקנה כי התובע פוטר מעבודתו. להלן הנימוקים לקביעה זו: שלוש העדויות שנשמעו בפנינו באשר ליום עבודתו האחרון של התובע אינן שונות זו מזו באופן מהותי, הגם שכל אחת מהן הדגישה דברים אחרים. גרסתו העובדתית של העד מטעם הנתבע אף חיזקה את עדותו של התובע כי הויכוח המרכזי בין הצדדים נגע לעניין ארוחת הצהריים (ואכן, בסיכומי הנתבע - סעיף 43 - גם הנתבע עצמו מודה בכך). משלוש העדויות עלה כי ביום 23.6.08 בשעות הצהריים הגיע הנתבע לבקר באתר עבודה בבית פרטי בסביון, בו ביצע התובע עבודת גינון יחד עם צוות של כ - 5 עובדים נוספים עליהם היה אחראי. בעת שהנתבע הגיע היה התובע עסוק ברכישת מזון עבורו ועבור העובדים וארגונו לצורך הפסקת צהריים - הפסקה שהעובדים נזקקו לה לאחר עבודה מאומצת במזג אוויר חם משך כשש שעות. הנתבע לא היה מרוצה מהעובדה כי התובע עסוק בארגון האוכל לעובדים, הגם שהיה פיגור בלוחות הזמנים באותו אתר. ייתכן כי לא היה מרוצה גם מטיב עבודת הגינון מבחינה מקצועית. בין כך ובין כך, עלה מהעדויות כי נזף בתובע תוך הרמת קול. אנו נותנים אמון בגרסת התובע כי לא הסתפק בכך, אלא גידף את התובע בצעקות ואסר עליו ועל העובדים לאכול את ארוחת הצהריים. אין חולק כי התובע - בתגובה להתנהגותו של הנתבע - הודיע כי אינו מוכן להשלים עם התנהגות כזו ולאור זאת עזב את המקום (ברכבו של הנתבע אשר הועמד לשימושו לצורך העבודה). אנו נותנים אמון בעדות התובע כי כבר למחרת ניסה ליצור קשר טלפוני עם הנתבע, אך ללא הצלחה. כאשר השניים שוחחו לבסוף, ביום 26.6.08 - ביקש התובע לחזור לעבודה והנתבע - כפי שעלה גם מעדותו - הוא שסירב לכך. לטענת התובע, שאנו נותנים בה אמון, הנתבע הוסיף לכך הודעת פיטורים מפורשת. גם אם הנתבע לא היה מוסיף הודעת פיטורים מפורשת - שוכנענו כי עזיבת התובע את אתר העבודה ביום 23.6.08 נעשתה בעידנא דריתחא, נוכח התנהגותו הבוטה של הנתבע כלפיו, כאשר סמוך לאחר מכן יצר קשר מיוזמתו וביקש לשוב לעבודה. משמעות הדברים הינה כי לא ניתן לראות בכך משום התפטרות; נהפוך הוא - סירובו של הנתבע להחזיר את התובע לעבודה בנסיבות כאלה משמעה פיטורים (דב"ע לה/3-41 יעקב היגר - דינה שוורץ, פד"ע ז' 24 (1975); דב"ע תשן/3-6 ניהול רשת חניונים (א. מרקור) - ז'ק לוי, פד"ע כא 309 (1990); דב"ע נד/3-220 רחל גולן - אבינועם לוי, פד"ע כח 377 (1995); ע"ע 1333/04 Bayolo Teresita - יוסף לוגסי, מיום 6.2.06). לאמור לעיל יש להוסיף, כפי שכבר פורט לעיל, כי במהלך שיחת הטלפון בין הצדדים ביום 26.6.08 הוסיף הנתבע הודעת פיטורים מפורשת. אנו קובעים כאמור על סמך עדותו של התובע, אשר כאמור לעיל החלטנו לתת בה אמון. הדברים נובעים גם מהודאתו העקיפה של הנתבע כי ככל שאמר בשיחות הטלפון שהתקיימו בין הצדדים כי התובע "פוטר" - הרי שהדבר נבע מאי שליטתו בשפה העברית ומ"בלבול". לכך יש להוסיף כי בתלוש השכר של חודש יוני 2008, שנמסר לתובע בתחילת חודש יולי 2008, כלל הנתבע תשלום מלא בגין פיצויי פיטורים - דבר המעיד אף הוא כי היה מודע לכך שעליו לשאת בתשלום זה לתובע. התובע זכאי לפיכך לפיצויי פיטורים, וכן לחלף הודעה מוקדמת. בהתחשב בגובה שכרו הקובע כפי שנקבע על ידינו לעיל - הינו זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 17,403 ₪ ולחלף הודעה מוקדמת בסך של 8,750 ₪. באשר לפיצויי הלנה - בהתחשב במכלול התנהלותו של הנתבע, לרבות רישום הזכאות לפיצויי פיטורים בתלוש השכר וסירוב גורף לשלמם לאחר מכן - לפיצויי הפיטורים יתווספו פיצויי הלנה חלקיים בסך של 10,000 ₪. הזכאות לזכויות סוציאליות נוספות התשתית העובדתית התובע טען כי לא קיבל דמי הבראה משך כל תקופת עבודתו, ועתר לפיכך לקבלת דמי הבראה בגין 11 יום, בסך כולל של 3,641 ₪. כן טען כי לא קיבל פדיון חופשה בסיום עבודתו, ודרש בגין כך סך של 8,400 ₪ עבור 24 ימי חופשה. עוד טען כי לא בוצעו בגינו הפרשות לקרן פנסיה החל מחודש ינואר 2008, ובגין כך הינו זכאי לפיצוי - בשיעור 6% משכרו - בסך של 3,150 ₪. ראוי לציין כי בתלושי השכר בוצע ניכוי משכרו של התובע בגין "פנסיה", החל מחודש ינואר 2008, בשיעור של 31 - 41 ₪ לחודש. התובע טען כי מדי יום נשלח לעבוד באתר אחר, כאשר בששת החודשים הראשונים ביצע את הנסיעות לאתרים על חשבונו מבלי לקבל דמי נסיעות. התובע דורש לפיכך דמי נסיעות בגין חודשים אלה, בסך של 300 ₪ לחודש וסה"כ 1,800 ₪. להשלמת התמונה יצוין כי לגבי התקופה שהחל מחודש ינואר 2007 - מופיע בתלושי השכר רישום של דמי נסיעות, בסך של 300 ₪ לחודש. אין חולק כי בשלב מסוים מונה התובע כראש צוות, ומאותו מועד הועמד לשימושו רכב של מקום העבודה. התובע טען עוד כי בגין שכר עבודתו בחודש יוני 2008 קיבל - ביום 22.7.08 - סך של 4,905 ₪ (אישור בכתב ידו על כך צורף כנספח ד' לתצהירו), כאשר בפועל הגיע לו סך נוסף של 4,600 ₪ אליו יש לצרף פיצויי הלנת שכר. הנתבע אישר כי ככל שלא מופיע בתלושי השכר תשלום דמי הבראה - לא שילמם לתובע (עמ' 16). כן אישר כי לא שילם עבור פדיון חופשה; לדבריו - "לא מבין את החוקים. חשבתי שאם הוא הולך ללמוד והוא מקבל כסף זה קשור לזה" (שם). לשאר הזכויות הסוציאליות - לא הייתה התייחסות עובדתית כלשהי מטעמו. הכרעה אין חולק כי התובע זכאי לדמי הבראה מכוח צו ההרחבה הכללי, וכי לא קיבלם בפועל. התובע זכאי לפיכך לדמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו, בסך של 3,641 ₪ (כפי שתבע ולא נסתר). הנתבע לא הציג תשתית עובדתית כלשהי בהתייחס לניצול ימי חופשה על ידי התובע תוך כדי עבודתו (מלבד טענות כוללניות אשר תפורטנה להלן במסגרת הדיון בתביעה שכנגד), או בדבר תשלום פדיון חופשה בסיום תקופת העבודה. אין חולק כי הנטל, בכל הנוגע לניצול ימי חופשה, מוטל על המעסיק (דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215 (1972)). במקרה שלפנינו הנתבע לא עמד בנטל, ולכן התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 8,400 ₪ (כפי שתבע, על בסיס שכרו היומי, ולא נסתר). באשר להפרשות לפנסיה - התובע לא ציין זאת אך ניתן להניח כי דרישתו לכך התבססה על צו ההרחבה הכללי לביטוח פנסיוני במשק, אשר נכנס לתוקף בחודש 1/08. עם זאת, שיעורי ההפרשה לגמל בשנת 2008 לא עמדו על 6% כנטען, אלא על 0.833% בלבד. התובע לא חזר בסיכומיו על הדרישה לרכיב זה ויש לפיכך להניח כי חזר בו ממנה. באשר לדמי הנסיעות - משקבענו שהתובע עבד עבור הנתבע החל מחודש יולי 2006, ממילא היה זכאי לדמי נסיעות, מכוח צו ההרחבה הכללי, גם עבור ששת חודשי עבודתו הראשונים. עם זאת, לא הוכחה זכאות לסך של 300 ₪ דווקא, ולא נטען או הוכח מה הסכום לו זכאי היה התובע לפי צו ההרחבה. לאור זאת, איננו סבורים כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו בהתייחס לרכיב זה. באשר לשכר חודש יוני 2008 - התובע הסתפק בטענה בעלמא כי מגיע לו סך נוסף של 4,600 ₪, מבלי שפירט כיצד הגיע לסכום זה, כמה ימי עבודה עבד באותו חודש ואילו. ראוי עוד לציין בהקשר זה כי במסמך עליו חתם התובע ובו אישר קבלת סך של 4,905 ₪ בגין חודש 6/08 - אישר "שקיבלתי את משכורתי לחודש האחרון (חודש יוני 2008), בצ'ק מס' 2522 ע"ס 4,905 מאת פורמן רובין" (נספח ד' לתצהירו) - מבלי שציין ולו ברמז כי מגיעה לו יתרה כלשהי. בהתחשב בכל זאת, אנו סבורים כי התובע לא עמד בנטל להוכיח רכיב זה של תביעתו. התביעה שכנגד הנתבע טען כי התובע החסיר "עשרות ימי עבודה" במהלך לימודי גננות שלמד בשנת 2007, מבלי שקוזז לו שכר בגין כך. בנוסף, נהג להחסיר ימים רבים נוספים "בטענות מטענות שונות שעיקרן אי יכולת לעבוד עקב מצב רפואי לא תקין" (סעיף 14), אך מבלי להציג אישורי מחלה. הנתבע דרש בגין כך, בכתב התביעה שכנגד, החזר סך של 7,455 ₪ בגין 41 ימי היעדרות, והחזר סך נוסף של 6,000 ₪ בגין ימי מחלה ללא אישור. הנתבע הסתפק באמירות הכוללניות לעיל, ולא הציג פירוט כלשהו של ימי העבודה הנטענים אשר הוחסרו על ידי התובע. הנתבע טען כי התובע גרם לנזק באתר העבודה בסביון, וכימת אותו בכתב התביעה שכנגד - בגין אי ביצוע העבודה כנדרש, גרימת נזקים לאתר, בזבוז ציוד ושעות עבודה ושימוש ללא רשות ברכב העבודה למשך שישה ימים - בסך של 20,000 ₪. עוד טען כי בדיעבד הוברר כי פרויקט נוסף שהיה באחריות התובע, ברעננה, "בוצע ברשלנות רבתי, דבר שהסב לי שוב נזקים כספיים ותדמיתיים" (סעיף 16 לתצהירו) אותם העריך בכתב התביעה שכנגד בסך של 6,545 ₪. הנתבע הסתפק באמירות הכוללניות לעיל גם בהקשר זה, ולא הציג פירוט כלשהו של הנזקים הנטענים או ראיה כלשהי בהתייחס אליהם. כל שצורף לתצהירו הוא תעודות משלוח של ציוד שנשלח אליו - לא ברור על ידי מי - בחודשים יוני וספטמבר 2008, מבלי שהוברר מה הקשר בין תעודות אלה לנזקים הנטענים. התובע אישר, בחקירתו הנגדית, כי בשנת 2007 למד לימודי גננות משך מספר חודשים, ולצורך כך נעדר מעבודתו בימי א' בשבוע. עם זאת, הכחיש כי קיבל שכר בגין ימי ההיעדרות שכן שכרו חושב רק לפי ימי עבודה בפועל. התובע הכחיש עוד בחקירתו כי נעדר מהעבודה משך חודש שלם בשל נשיכת כלב, והבהיר כי נותר בבית משך 3 ימים לכל היותר. לדבריו, "רובין אף פעם לא ביקש אישור מחלה כאשר עובד לא היה מגיע כי בכל מקרה לא היה משלם לו ללא קשר לסיבה" (עמ' 10). לאחר שקילת הראיות שהוצגו בפנינו ועדויות הצדדים, שוכנענו כי התביעה שכנגד - על מכלול רכיביה - לא הוכחה כלל, ונותרה בגדר טענות בעלמא שלא הובאה להן ולו ראשית ראיה. גם ב"כ הנתבע בסיכומיו השאיר "להחלטת בית הדין הנכבד את הקביעה בשאלה האם עמד בנטל ההוכחה בכל סעיפי הנזק... או רק בחלקם" (סעיף 101). התביעה שכנגד נדחית לפיכך, במלואה, ומוטב לולא הייתה מוגשת בדרך בה הוגשה. סיכום סוף דבר - התביעה שכנגד נדחית. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע - מר רובין פורמן - ישלם לתובע, מר שחר מייל, את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך של 17,403 ₪, בצירוף פיצויי הלנה חלקיים בסך של 10,000 ₪ ובצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה על שני הסכומים מהיום ועד התשלום בפועל; ב. חלף הודעה מוקדמת בסך של 8,750 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 26.6.08 ועד התשלום בפועל; ג. דמי הבראה בסך של 3,641 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 26.6.08 ועד התשלום בפועל; ד. פדיון חופשה בסך של 8,400 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 26.6.08 ועד התשלום בפועל; ה. הוצאות המשפט בסך של 500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ (בהתחשב גם בדחיית התביעה שכנגד), לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישאו סכומים אלה ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. שאלות משפטיותפיטורים