על מנת להבין הצעת חוק לעומק מומלץ לקרוא את דברי ההסבר להצעת החוק. להלן דברי הסבר בעניין הצעת חוק שימוש חוזר במי דלוחין הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש חוזר במי דלוחין - שימוש מושכל במשאבי הטבע), התשס"ט-2009 דברי הסבר מטרת הצעת החוק היא לאפשר התקנת מערכות מי דלוחין בבניינים, לצורך שימוש חוזר במי דלוחין מטופלים, למטרות השקיה, הדחת אסלות וכיו"ב, כך שייעשה ניצול מיטבי של משאב המים. האקלים בישראל הינו חצי מדברי ומאופיין הן בעונת גשמים קצרה, הנמשכת כארבעה חודשים והן בהתאדות גבוהה. בשלושים השנים האחרונות היו שנות בצורת רבות, חלקן ברציפות, שגרמו לדילול מקורות המים. הביקוש למים גדל יחד עם גידול האוכלוסייה והעלייה המתמדת ברמת החיים. למרבה הצער, משק המים בארץ מנוהל תוך התעלמות מחוסר האיזון בין הביקוש למים וההיצע, קרי, התחדשות המקורות. הפרת האיזון הטבעי גרמה לפגיעה בכמות המים הזמינים ובאיכותם. מפלסי המים שבמאגרים העיליים ובאקוויפרים ירדו מאוד ויש חשש כבד ביחס לשיקומם בעתיד. אי לכך, חשוב לחסוך בשימוש במים, להשיב ולמחזר מים, ולמצוא מקורות מים נוספים. מחסור במים גורם לפעולות נרחבות ומעמיקות במציאת מקורות מים חדשים וגם בכל הקשור לחיסכון במים, בהשבה ובשימוש חוזר בקולחים. בין היתר נעשה שימוש חוזר במה שמכונה "מים אפורים" (מקלחות, כיורים). במדינת אריזונה לדוגמא, ישנו עידוד כלכלי לאזרחים אשר מתקינים מערכות מקומיות למחזור מים אפורים. ישנן מדינות אחרות שפעולה זו משתלבת בחשיבה של פיתוח בר קיימא, ובהן קיימות הנחיות לשימוש במי דלוחין. מדינת ישראל נוקטת במאמצים ללא לאות, על מנת להתקבל כחברה בארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה כלכלי ה-OECD. להשלמת המהלך ישראל חייבת להוכיח כי היא נוקטת במדיניות של פיתוח בר קיימא, אשר בכללו נעשה כל שאפשר לחסוך במים. על פי הצעת החוק כל בנין שיבנה, החל מיום תחילת החוק, יחויב בהתקנת מערכת מי דלוחין. הוראות הצעת החוק מאמצות את דוח ועדת הלפרין ("עקרונות למתן היתרים להשקיה בקולחים", אוגוסט 1999 (מעודכן באוקטובר 2002), ו"כללים לשימוש חוזר בקולחים בעיר, בנופש ובתעשייה" יוני 2003). יצוין כי לבד מן היתרונות הסביבתיים של שמירת עתודות המים הלאומיות, צפוי חסכון כלכלי, הן מעצם צמצום צריכת המים השפירים והן מהקטנת נפח הביוב ופישוט הטיפול בו. ההערכה הכלכלית של כדאיות השימוש במי הדלוחין מתבססת על הנתונים הבאים: 1. במשפחה ממוצעת 3.7 נפשות. קרי אוכלוסיה של 7.3 מיליון נפש המורכבת מ-1.9 מיליון משפחות. ניתן להניח שרק כ-5% מכלל המשפחות חיות בסביבה של בית בודד (צמוד קרקע). כלומר, סך הכל כ-100,000 משפחות. 2. צריכת המים הביתית היא כ-160 ליטר לנפש ליום. מתוך כמות זאת ניתן להפיק כ-100 ליטר לנפש ליום מי דלוחין. כלומר כ-0.37 מ"ק מי דלוחין למשפחה ליום. אי לכך, משפחה יכולה לייצר מדי שנה כ-135 מ"ק מי דלוחין (135=365*0.37). כ-100,000 משפחות יכולות לייצר כמות שנתית של של כ-13.5 מיליון מ"ק מי דלוחין. 3. חיסכון שנתי של כ-135 מ"ק למשפחה הוא שווה ערך ל-660 ₪ לשנה לבית אב, לפי עלות של 4.89 ₪/מ"ק הראשונים, המוקצים לכל בית אב. עלות זאת מוכפלת בקרוב עם גלישת הצריכה מעבר להקצאה. ניצול מי הדלוחין מקטין את הסיכוי לניצול מים מעבר למכסה. מחיר המים המנוצלים מעבר למכסה כרוך בקרוב בהכפלת מחירם. כלומר, בנקל ניתן לראות בניצול מי הדלוחין גם יתרון כלכלי משמעותי. אין ספק כי לשימוש במי הדלוחין יתרונות נוספים אשר יקזזו הפרש עלות התקנת המערכת ותחזוקתה לעומת החיסכון במים, ואף ללא כל סובסידיה מהממשלה. יש לציין גם כי מי הדלוחין (המהווים כ-70% מהשפכים הביתיים) מעורבבים היום עם מים "שחורים" מהאסלות, אותם מטהרים אחר כך בתהליך יקר של השבת מים. גם בהשקיה במים מושבים מתרחש זיהום של הקרקע. במקום זאת ניתן להוזיל בהרבה את תהליך הטיהור (בשל ירידה בכמות השפכים). כיום, במדיניות משק המים יש הגבלות על שימוש בהשקיה כך ששימוש במי דלוחין מטופלים מבטיח שמירה על השטחים הירוקים. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת אסתרינה טרטמן (פ/3975/17). הצעות חוקאיכות הסביבה