שחרור שחקן כדורגל בקבוצת נוער בפני ערר על פי חוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק הספורט" או "החוק"). העורר, אלמוג בוזגלו (להלן: "העורר" או "אלמוג"), עותר באמצעות הוריו ואפוטרופסיו, להורות על שחרורו משורות המשיבה, אגודת הנוער הפועל פתח-תקוה (להלן: "המשיבה"), וזאת מכח סעיף 11 א' (א) (4) לחוק הספורט. העורר, יליד 8.12.92, כבן שבע עשרה וחצי שנים, הינו שחקן כדורגל מוכשר, המשחק החל מחודש ינואר 2009, במסגרת המשיבה, לאחר שהועבר לשורותיה באמצע עונת המשחקים 2008-2009 מקבוצת מכבי תל אביב. 4. העורר טוען כי זכויותיו מעולם לא היו שייכות לקבוצה זו או אחרת שכן שיחק בקבוצות רבות נוכח צרופו לקבוצות בהן שיחק אחיו הבוגר, מאור בוזגלו וכי אף אחת מהקבוצות בהן שיחק, לא טענה לזכויות בכרטיס השחקן שלו. עוד נטען כי במהלך 2009, נוהל מו"מ בין הצדדים בעניין העברתו של העורר לשחק בשורות המשיבה ובהמשך בקבוצת הבוגרים של מועדון הפועל פתח-תקוה וכי הוריו דרשו בכל התקופה הרלבנטית ממנהל המשיבה, מר דורון לבנה (להלן: "דורון"), ליתן להם מכתב המורה על שחרור העורר בסוף עונת המשחקים 2009-2010, במידה ולא יחתם הסכם בין הצדדים ודורון הבטיח להם כי יעביר אליהם מכתב כאמור, אך לא עשה כן. העורר הוסיף וטען כי הסיבה היחידה שאביו, מר יעקב בוזגלו (להלן: "יעקב"), העבירו מקבוצת הנוער של מכבי תל אביב למשיבה נבעה מהיותו של מר זאביק זלצר, המנהל המקצועי של המשיבה ונוכח רחשי כבוד והערכה הנובעים מהכרות רבת שנים עם מר זלצר וכי כיום מר זלצר אינו משמש כמנהל המקצועי של המשיבה. העורר טוען כי המשך פעילותו בשורות המשיבה בלתי אפשרי, בלתי הגיוני ובלתי סביר מסיבות שאינן תלויות בו, כמפורט בסעיף 19 לערר, כדלקמן: "א. הצדדים ניהלו מו"מ ונפגשו לא מעט פעמים ואולם לא הצליחו להגיע להסכמה ויחסיהם הידרדרו עד כדי כך שהנתבעת מנעה את שיתופו של השחקן משיקולים בלתי מקצועיים. ב. בלית ברירה, על השחקן נכפה שלא להגיע לאימוני הקבוצה ולקחת חלק במשחקיה. ג. בין התובע ומשפחתו לבין הנתבעת, קיים חוסר אמון עמוק המעכיר את היחסים בין הצדדים וגורם לכך שהם לא יכולים לנהל את יחסיהם כראוי, באופן שמחר גיסא יקדם את התובע כשחקן מקצועי השואף לשחק כמה שיותר ומאידך גיסא יקדם את הנתבעת בקבוצה מקצועית השואפת לניצחונות". 5. המשיבה מתנגדת לערר וטוענת כי טענות העורר אינן מקימות עילה לשחרורו על פי הוראות סעיף 11 א' (א' 4) לחוק הספורט, שכן מדובר במעין "בקשת סל" בה מנסה העורר לכלול טענות מטענות שונות שאף אחת מהן אינה מקימה עילה לשחרורו מהמשיבה. המשיבה טוענת כי העורר עבר לשחק בשורותיה לאחר שנחתם טופס העברה וכי המשיבה השקיעה כספים ומשאבים רבים ופעלה ככל אשר לאל ידה ליתן לעורר את כל התנאים הנדרשים לקידומו המקצועי לרבות מתן פטור מתשלום דמי חבר שנתיים, אימונים מיוחדים לחלוצים תחת שרביטו של שחקן העבר של המשיבה, מר מוטי קקון, ציוד ספורט וטיפול רפואי. המשיבה הוסיפה ופרטה כי העורר שיחק בהרכב פותח במרבית המשחקים ואף שותף במשחק קבוצת הבוגרים. המשיבה טענה כי עקב אי שיתופו של העורר במשחק חצי גמר נגד קבוצת הפועל ראשון לציון וזאת בעקבות החלטה מקצועית גרידא של המאמן, התפרץ אביו של העורר, יעקב, על המאמן ועל מנהלי המשיבה והצהיר כי בנו לא ישוב לשחק בשורותיה וכי מאז אותו מועד, העורר לא התייצב לאימונים ולמשחקים אצל המשיבה, למרות שנותרו למעלה מחודשים עד תום עונת המשחקים. המשיבה טוענת כי העורר עצמו חפץ להמשיך ולשחק בשורותיה אלא שאביו "שלף" אותו באמצע עונת המשחקים, בעקבות אי שיתופו באותו משחק ומנע ממנו להמשיך ולשחק במסגרת המשיבה כך שאין לעורר אלא להלין על עצמו. דיון 6. סעיף 11 א' (א' 4) לחוק הספורט, עליו מושתת ערר זה, קובע כדלקמן: "היה המשך פעילותו באגודה של ספורטאי שגילו פחות מ- 18 שנה, בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו, או שהמשך פעילותו כאמור עלול לגרום לו נזק של ממש, רשאי הוא להודיע על רצונו לעבור לאגודה אחרת והוא יוכל לעבור לכל אגודה אחת בתוך 30 ימים מיום מתן הודעתו; לא הסכימה האגודה להעברתו של הספורטאי כאמור, וקבע שופט שמונה לפי הוראות סעיף 12, לפי בקשת הספורטאי, כי המשך פעילותו באגודה הוא בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו, או שהמשך פעילותו כאמור עלול לגרום לו נזק של ממש, יוכל הספורטאי לעבור מהאגודה לכל אגודה אחרת, בתוך 30 ימים מיום החלטת השופט ובתנאים שקבע" .   7. הוראת סעיף 11 א' (א' 4) לחוק, פורשה בהחלטתה של כב' הנשיאה בקנשטיין בה"פ (שלום תל-אביב) 105460/01 שרית לוי נ' עמותת הספורט בית"ר ב"ש (ניתנה ביום 18.12.01), כדלקמן: "... לא בכדי איבחן המחוקק בין שחקנים קטינים בגילאים שונים, לבין שחקנים בגירים. ובא התיקון מיום 19.3.2001 והדגיש האבחנה, שהרי לא ניתן לכבול קטין, שהוא בראשית דרכו וטרם עמד על דעתו, לקבוצה זו או אחרת או לאגודת ספורט כלשהי, רק משום שבה החל את צעדיו הראשונים בספורט... תכלית החקיקה שבאה לידי ביטוי בתיקון הנ"ל לחוק הספורט, היא להגן על ספורטאים קטינים מפני השתלטות של אגודת ספורט זו או אחרת על המצטיינים שבהם והטובים שבהם, מבלי שתינתן להם האפשרות לניידות ולבחירת הקבוצה והאגודה שבה ימצאו את מקומם, הן מבחינה ספורטיבית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה אישית... לא ייתכן, כי משעה שספורטאי נרשם באגודה בהיותו קטין, נשללו ממנו זכויות יסודיות המוקנות לכל עובד בכל מקום עבודה, קרי, נשללה ממנו זכות המעבר החופשי כספורטאי מאגודה לאגודה...". מאידך, בה"פ (שלום תל-אביב) 177116/01 עובד ראובן נ' מכבי ת"א (ניתנה ביום 24.1.02), הבהירה כב' הנשיאה בקנשטיין כי אין מדובר בשחרור אוטומטי, התלוי ברצון השחקן בלבד וכי קיצור תקופת ההמתנה תישקל על פי ההוראות והמבחנים האובייקטיבים אשר נקבעו בחוק ולא על יסוד תחושות ומאווים סובייקטיבים של העורר או הוריו. 8. אבחן את טענות העורר על פי סדרן; זהות המנהל המקצועי - העורר עבר לשחק בשורות המשיבה, על פי טופס העברה שנחתם בינואר 2009. לטענת העורר, "הסיבה היחידה" למעבר היתה היותו של מר זאביק זלצר המנהל המקצועי של המשיבה אך לא הוכח כי המשך פעילותו של העורר במסגרת המשיבה, הותנה בזהות המנהל המקצועי או כי הסגל המקצועי של המשיבה אינו מהווה מסגרת ראויה ומתאימה לצורך המשך קידומו המקצועי של העורר. כשלון המו"מ - עצם העובדה שהמו"מ אשר נוהל בין העורר לבין המשיבה בעניין שילובו של העורר בקבוצה הבוגרת של המועדון הפועל פתח-תקוה, לא צלח, אינה מהווה טעם לשחרור העורר משורותיה של המשיבה ואינה מצביעה לכשעצמה על כך שהמשך פעילותו בקבוצת הנוער, הינו בלתי סביר או בלתי אפשרי, ראה לעניין זה החלטת כב' השופט ורדי בה"פ (תל-אביב יפו) 175832/02 דז'אני יעקב נ' מועדון כדורגל גדנ"ע ת"א (לא פורסם, 19.9.02). קיום סכסוך בין העורר ומשפחתו לבין המשיבה - בפתח הדיון טען ב"כ העורר כי קיים סכסוך בין משפחת העורר לבין קבוצת הפועל פתח-תקוה בעניין אחיו הגדול של העורר, אסי בוזגלו, וכי בעניין זה מתקיימת בוררות. ב"כ העורר טען כי נוכח הסכסוך האמור, הישארותו של העורר בקבוצה, אינה אפשרית ואינה סבירה. מאידך, ב"כ המשיבה טען כי טענה זו לא נטענה בערר והינה בגדר הרחבת חזית וכי קבוצת הנוער וקבוצת הבוגרים הינן שני גופים שונים בעלי אישיות משפטית נפרדת ואין כל קשר בין הסכסוך בעניינו של אסי להמשך פעילותו של אלמוג בקבוצת הנוער. צודק ב"כ המשיבה בטענתו כי פרטי הסכסוך עם אסי והשלכתם הנטענת על עניינו של העורר, לא נזכרו בנימוקי הערר, יחד עם זאת הטענה בדבר חוסר אמון וקרע ביחסים בין העורר ומשפחתו לבין המשיבה, נטענה בסעיף 19 לערר כך שאיני רואה בכך משום הרחבת חזית. בחקירתו הנגדית אישר העורר כי שיחק בהרכב הפותח של המשיבה, במרבית המשחקים ואף שיחק במשחק אחד במסגרת הקבוצה הבוגרת וכשנשאל לעניין הקשר בין הסכסוך עם אסי לבקשתו להשתחרר מהקבוצה, השיב: "בתחילת העונה היה לי טוב, עד שהגיעו הבעיות של אחי אסי עם הקבוצה הבוגרת. פתאום היחס קצת השתנה, לא יודע למה. משחקים שהייתי מצויין ואפילו כבשתי שערים, משחק אחרי זה לא פתחתי. במשחק הכי חשוב. הרגשתי שהיחס השתנה" (עמ' 4 לפרוטוקול). טענת המשיבה כי העורר לא שותף במשחק האמור, על פי החלטה מקצועית של המאמן, לא נסתרה. יצויין כי העורר ובא כוחו אישרו כי לאחר אותו משחק, העורר הפסיק להגיע לאימונים במסגרת הקבוצה. בנסיבות אלה, קשה להשתחרר מן הרושם כי אביו של העורר, נטל לעצמו חרות יתרה בניסיון להתערב בהחלטות המאמן וכי הוא זה שכרך את הסכסוך שהתגלע בין אסי לבין הקבוצה הבוגרת, עם המשך פעילותו של אלמוג בשורות המשיבה, בכך שמאז אותו משחק, חדל אלמוג מלהגיע לאימוני הקבוצה. מאידך, טענת המשיבה כי הסכסוך של אסי עם הקבוצה הבוגרת, אינו בעל השלכה כלשהי על עניינו של אלמוג שכן קבוצת הנוער והקבוצה הבוגרת, הינן שתי קבוצות שונות בעלות אישיות משפטית נפרדת, אינה נקיה מספקות לאור זהות הגורמים המנהלים את קבוצות ומגלים מעורבות בטיפול בעניין. יצויין כי דורון הודה בחקירתו הנגדית כי הסכים לשלם מכיסו, סך של 25,000 ₪, על חשבון שכרו של אסי, על מנת שאלמוג ישתלב בקבוצה (עמ' 10 לפרוטוקול), כך שנראה שיש קשר מסתבר בין הדברים. ודוק - ל? עניינו של העורר, היה עומד בפני עצמו, הרי שהחלטת העורר ואביו, בדבר הפסקת הגעתו של העורר לאימונים, לאור אי שיתופו במשחק אחד, היתה פועלת כנגדו כמי שנקט בצעד חד צדדי ונושא באחריות להרעת היחסים בינו לבין הקבוצה. אלא שבנסיבות העניין, נוכח הסכסוך בין אסי לבין הקבוצה הבוגרת ולאור חילוקי הדעות הקוטביים ועמדותיהם הנחרצות של הצדדים כפי שהשתקף מהדיון הטעון שהתקיים בפני, נראה כי יחסי הצדדים עלו על שרטון ונוצר משבר אמון קשה בין העורר ואביו, העומד מאחוריו ומנהל את ענייניו מחד לבין המשיבה מאידך, באופן שעלול לפגוע ולמנוע את המשך פעילותו הספורטיבית והתפתחותו המקצועית של העורר במסגרת המשיבה. גילו של העורר ותקופת פעילותו - במסגרת מכלול השיקולים המובאים בחשבון בבחינת התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 11 א' (א' 4) לחוק, נכללים גם גילו של העורר מחד ותקופת פעילותו במסגרת הקבוצה ממנה הוא מבקש להשתחרר מאידך, ראה לעניין זה; פרשת "שרית לוי" הנ"ל וכן ת.א. (תל-אביב יפו) 49730/06 דניאל קהא נ' אגודת ספורט בית"ר נס טובורק נתניה (לא פורסם, 29.11.06), בש"א (תל-אביב יפו) 167506/06 ויסברג אלון נ' מועדון הכדורגל הפועל באר שבע (לא פורסם, 17.8.06). בענייננו, מדובר בעורר שהינו מעל לגיל 17. סעיף 11 א' (ב) לחוק קובע כי "ספורטאי שגילו 17 שנה ומעלה אך לא מעל 26 שנה יוכל, באין הסכמה להעברתו, להגיש בפגרה טופס הסגר ולעבור לאגודה אחרת לאחר שנכנס להסגר לתקופה של שתי עונות ספורט". כדברי הנשיאה בקנשטיין, בפרשת "שרית לוי": "אין ספק, כי כאשר בספורט עסקינן ובספורטאים המשחקים במסגרת קבוצתית, בלעדי המוטיבציה האישית של השחקן, כמו גם ההשתלבות בתוך הקבוצה- לא יצליח שחקן לממש את עצמו ולהגיע להישגים אישיים, ומאידך, ייפגעו ההישגים הקבוצתיים והתועלת לשחקן ו/או לאגודה תצא בהפסד. ואם כך הוא בשחקנים בוגרים, קל וחומר בשחקנים קטינים, המצויים בראשית דרכים הספורטיבית במסגרת קבוצתית ומבקשים למצות את כישוריהם האינדיבידואליים. יתרה מזאת, לא בכדי איבחן המחוקק בין שחקנים קטינים בגילאים שונים, לבין שחקנים בגירים. ובא התיקון מיום 19.3.2001 והדגיש האבחנה, שהרי לא ניתן לכבול קטין, שהוא בראשית דרכו וטרם עמד על דעתו, לקבוצה זו או אחרת או לאגודת ספורט כלשהי, רק משום שבה החל את צעדיו הראשונים בספורט וגילה כישורים וכישרונות ספורטיביים בולטים באופן כזה, שגרם לאותה אגודת ספורט להחזיק בו מתוך כוונה לקדם את המוניטין שלה בענף הספורט בגין אותו שחקן, שהישגיו ופוטנציאל שלו מבטיחים כי יגיע רחוק ויוביל את הקבוצה לניצחונות. תכלית החקיקה שבאה לידי ביטוי בתיקון הנ"ל לחוק הספורט, היא להגן על ספורטאים קטינים מפני השתלטות של אגודת ספורט זו או אחרת על המצטיינים שבהם והטובים שבהם, מבלי שתינתן להם האפשרות לניידות ולבחירת הקבוצה והאגודה שבה ימצאו את מקומם, הן מבחינה ספורטיבית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה אישית". בהתחשב בדברים האמורים, תילקח בחשבון במסגרת מכלול השיקולים, תקופת פעילותו של השחקן במסגרת הקבוצה ממנה הוא מבקש להשתחרר. מקום בו מדובר בתקופת פעילות ארוכה, במסגרתה השקיעה הקבוצה משאבים בפיתוחו וקידומו המקצועי של השחקן, יהא הנטל המוטל על המבקש להשתחרר משורותיה כבד יותר, כדוגמת הנסיבות שנדונו בפרשות "דז'אני יעקב" ו"עובד ראובן" הנ"ל, שם דובר בשחקנים ששיחקו במסגרת הקבוצה משך 9 ו- 10 שנים. מאידך, כאשר מדובר בתקופת פעילות קצרה יחסית, תטה הכף לעבר שחרור השחקן שהרי אין מדובר בהשקעה רבה מצד הקבוצה, ראה לעניין זה פרשת "אלון וייסברג" שם דובר בתקופת פעילות של שלוש שנים ופרשות "שרית לוי" ו"אדווה טוויל", שם דובר בתקופות פעילות של עונת ספורט אחת בלבד. בענייננו, מדובר בתקופת פעילות קצרה, החל מינואר 2009, כך שלא ניתן לומר שמדובר במסלול אימון והכשרה שבצידו השקעה רבת שנים ומשאבים בעורר. סוף דבר 9. בשוקלי את מכלול הנסיבות, הרי בהתחשב בקרע ביחסים שבין העורר ומשפחתו לבין המשיבה והיחסים הטעונים בין הצדדים מחד ונוכח תקופת פעילותו הקצרה של העורר במסגרת המשיבה החל מינואר 2009 מאידך, ראיתי לקבוע כי המשך פעילותו של העורר במסגרת המשיבה הינו בלתי הגיוני ובלתי סביר ועלול לגרום לו נזק של ממש. לפיכך, דין הערר להתקבל. העורר יוכל להשתחרר לכל קבוצה, תוך 30 יום מהיום. למותר לציין כי ככל שהמשיבה סבורה כי הינה זכאית לתמורה בגין ההעברה, שמורה זכותה לנקוט בכל הליך מתאים במסגרת מוסדות ההתאחדות. כדורגלדיני ספורטנוער