פתח דבר המיתולוגיה היוונית מספרת כי אודיסאוס השתמש בדגם של סוס עץ חלול על מנת להחדיר את חייליו לתוך חומותיה הבצורות של טרויה. תכסיס מתוחכם זה, בו מתנה תמימה הופכת לנשק מ"בפנים", זכתה לכינוי המיתולוגי "סוס טרויאני". בתביעה שבפניי מקבל "הסוס הטרויאני" לבוש אחר, סוס העץ שינה דמותו לקובץ של פקודות המרכיבות תוכנת רגול, המסוגלת לחדור למחשב האובייקט ולבצע בו מניפולציות שונות. אין ספק, כי תביעה זו על כל היבטיה הינה מבין "הסנוניות" הראשונות שהינן תוצאת טכנולוגיית שנות האלפים. יש להניח כי לפני מספר עשורים, תביעה זו לא היתה אפשרית, ומעשה העוולה עליה מושתתת התביעה היה רק בספרי הריגול הדמיוניים, אלא שבעשור האחרון הפכה תוכנת "הסוס הטרויאני" למכשיר בו ניתן ללא קושי רב לחדור לפרטיות האובייקט עד לפרטי פרטיו האחרונים וכל זאת כמעט מבלי להותיר עיקבות. מבוא ורקע כללי: הצדדים לתביעה שבפניי אינם זרים זה לזה ויש ביניהם אף קרבה משפחתית. הנתבע 1 - מיכאל הX (להלן: "מיכאל" ו/או "הנתבע"), הינו גרושה של הגב' נטליה X ואבי בתה. X נטליה הינה בתו החורגת של התובע ובתה של רעייתו הגב' ורדה רזיאל ג'אוקנט. נתבעת 2 - הגב' רות הX (להלן: "רות" ו/או "הנתבעת") הינה רעייתו בהווה ובזמנים הרלבנטיים לתביעה, של הנתבע ואם בתו מנישואיו אלה. בין המשפחות הX וג'אקונט שוררת מחלוקת ממושכת ונוקבת סביב הליך הגירושין ומשמורת הקטינה המשותפת לנתבע וגרושתו. התובע הינו איש עסקים סופר ומרצה באוניברסיטה. בנה"ז הX היו הבעלים והמנהלים של החברה נתבעת 3, ובמסגרתה פיתחו תוכנת רוגלה שזכתה לכינוי "הסוס הטרויאני". על אף שבני הזוג הX ייעדו את התוכנה המתוחכמת לזרועות הביטחון, המוסד, שב"כ, משטרה, משרד הביטחון ועוד. הרי בפועל אצה להם הדרך, ולפני שהתוכנה נמסרה לזרועות הביטחון, פעלו הנתבעים ובעיקר הנתבעת כדי לשווקה למספר משרדי חקירות פרטיים אשר עשו בה שימוש לצורך ריגול תעשייתי במספר חברות גדולות בארץ. פרשה זו שכונתה "פרשת הסוס הטרויאני" נחקרה לראשונה בחקירה סמויה באמצע שנת 2004, ובחקירה גלויה מראשית שנת 2005 ועד למעצרם של בני הזוג X במאי 2005. כנגד הנתבעים הוגש כתב אישום רחב היקף בת.פ. 40061/06 אשר נוהל בפני כב' השופטת ב. אופיר-תום בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב. כתב האישום החזיק כ- 30 עמודים ומספר רב של סעיפי אישום. לענייננו, רלבנטי האישום הרביעי (בעמ' 27 לכ' האישום). אישום זה מיוחס לנתבעת רות בלבד. שני בנה"ז הודו במיוחס להם בכתב האישום, מרבית העבירות בכתב האישום מיוחסות לנתבעת, והנתבע הואשם והורשע בסיוע בלבד. הנתבעים הורשעו על פי הודאתם ונגזר עליהם עונש מאסר בפועל וקנס כספי כבד. ג. טענות הצדדים: 1. ב"כ התובע מבקשת מטבע הדברים להסתמך על סעיף 42 א' לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א- 1971 (להלן: "הפקודה"), הקובע כי: "הממצאים והמסקנות של פסק-דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כ ראיה לכאורה לאמור בהם"... עוד קובע סעיף 42 ג' לפקודה, כי לא יהיה המורשע רשאי להביא ראיה לסתור אלא ברשות בימ"ש, ומטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין. הצדדים חלוקים באשר ל"רוחב היריעה" של כתב האישום המהווה ראיה לכאורה בהליך שבפניי. יש לזכור, כי בהליך הפלילי לא התקיים למעשה דיון הוכחות ולא הוגשו ראיות, אף ביהמ"ש לא קבע ממצא עובדתי כלשהו, שכן הנתבעים הודו באשמה המיוחסת להם בכתב האישום והרשעתם לא באה אלא בעקבות הודאתם המלאה. כתב התביעה שבפניי אכן יותר "רחב" ומפורט מכתב האישום שנוסח בתמציתיות, ומפרט בקיצור נמרץ את העובדות המקימות את העבירה הפלילית. כאמור, כתב האישום ככל שהוא מתייחס למכירת התוכנה למשרדי החקירות השונים איננו רלבנטי לענייננו. ורק האישום הרביעי מתייחס ל"קרבנות הפרטיים", היינו התובע להבדיל מ"הקרבנות העסקיים" שהיו חברות שונות אליהן הוחדרה התוכנה. ב"כ התובע מפרטת בכתב התביעה את פרטי מעלליהם כביכול של הנתבעים כתוצאה מהחדרת התוכנה למחשבו של התובע, ולגבי כל מעשה ומעשה מפרט התובע את הנזק שהתחולל בעקבות אותו מעשה, אין ולא יכולה להיות מחלוקת לעצם החדירה למחשב התובע. עצם החדירה הינה לב לבו של האישום הרביעי כפי שיובא להלן. ולפיכך, בימ"ש זה לא יגיע למסקנה שונה ואחרת. לטעמי, אף אין עניין משפטי להתחקות אחר אמצעי החדירה (תקליטור, דוא"ל, או קובץ אחר), שכן הנושא הרלבנטי בתביעה שבפניי הוא, אילו פעולות התאפשרו לנתבעים בעקבות החדרת התוכנה למחשב התובע. ועיקר המחלוקת, האם כל הפעולות המתוארות בכתב התביעה אכן אפשריות ומעשיות באמצעות הפעלת התוכנה במחשב הנחדר. לצורך כך, נעזר כל אחד מבעלי הדין במומחה מטעמו אשר ערך והגיש חוות דעת ונחקר על חוות דעתו. מאחר והכרעת הדין המרשיעה את הנתבעים בסעיפי כתב האישום המיוחס להם מהווה ראיה לכאורה בהליך זה, יש לעיין היטב בסעיפי כתב האישום,ביחס לאישום הרביעי, ולאמץ את מסקנות הכרעת הדין. סעיף א' 2 לאישום הרביעי (עמ' 27), מפרט את אמצעי החדרת "הסוס הטרויאני" למחשב הקורבנות (היינו, התובע), וכך מתואר בסעיף קטן ה': ה. "תחת מצג השווא הנ"ל, היה המשתמש במחשב המיועד לחדירה, או מי מטעמו, מכניס את התקליטור הצרוב או פותח את הדוא"ל (בהתאמה), ומפעיל את הקובץ המצורף אליהם. בכך היה מופעל ה"סוס הטרויאני" והמחשב הנגוע היה הופך לנשלט ע"י הנאשמת 1, וזאת מבלי ידיעתו או הסכמתו של המשתמש הקבוע במחשב הנגוע או של מי מטעמו של הקורבן". (הדגשה שלי א.מ.ג). הודאה בסעיף אישום זה, משמע הנתבעת מודה כי חדרה למחשב התובע באמצעות מרמה והתחזות, ולאחר שהחדירה בוצעה בהצלחה, הפך מחשבו של התובע לנשלט ע"י הנתבעת מבלי ידיעתו ו/או הסכמתו של התובע. עוד קובע סעיף 4 א' לאישום הרביעי (בעמ' 28), כי: א."במעשיה כמפורט לעיל ובנספח י' קיבלה הנאשמת 1 במרמה מהקורבנות את הזכות לחדור למחשביהם ולעשות בתוכם כבשלהם, וכן קיבלה במרמה מהקורבנות את החומרים ממחשביהם, הכל כמפורט בנספח י"א לכתב האישום" (הדגשה שלי א.מ.ג) הודאה בסעיף זה משמע כי הנתבעת מודה שקיבלה את הזכות מהתובע במרמה לחדור למחשבו ולעשות בתוכו כבשלה! מה משמעות ביטוי זה ולאילו פעולות ספציפיות התכוון כתב האישום, לא נדע מהכרעת הדין, ועל כך נשמעו ראיות בהליך האזרחי. הנתבעים מכחישים את מרבית הפעולות המתוארות בכתב התביעה, ולדידן פעולות אלה דמיוניות ואינן אפשריות בתוכנת "הסוס הטריואני". יש לזכור, כי מידת ההוכחה בהליך אזרחי זה שבפניי איננה כמידת ההוכחה בהליך הפלילי, ודי אם התובע ירים את הנטל המוטל עליו ב- 51%. בהודאתה בסעיף 6 לאישום הרביעי, מודה הנתבעת כי החדירה את התוכנה למחשב התובע בכדי לגרום נזק ושיבוש לתובע ולמחשבו. סעיפים 7-8 לאישום הרביעי מפרטים את האופן בה נפגעה פרטיותו של הקורבן כתוצאה מהחדרת התוכנה למחשבו, וכך מפרטים סעיפים אלה שבהם כאמור הודתה הנתבעת הודאה מלאה: 7. "במעשיה כמפורט לעיל, פגעה הנאשמת 1 במזיד בפרטיותם של הקורבנות המפורטים בנספח י' בין השאר באופנים הבאים: א. העתיקה תכנים ממחשבי הקורבנות אשר לא נועדו לפרסום, והשתמשה בתכנים אלה בלי רשות מן הקורבנות או מי מטעמם או ממחברי התכנים הללו. ב. עשתה שימוש בידיעות של עניינים פרטיים של אנשים שונים, שהגיעו אליהם ממחשבי הקורבנות, והכל שלא למטרות לשמן נמסרו ידיעות אלו במקורן. 8.א. במעשים כמפורט לעיל, התקינה הנאשמת 1 את ה"סוסים הטרויאניים" במחשבי הקורבנות המפורטים בנספח י' למטרת האזנת סתר שלא כדין או כדי לאפשר שימוש בהם למטרת האזנת סתר. ב. כן האזינה הנאשמת 1 האזנת סתר שלא על פי היתר כדין לשיחות בזמן אמת בתקשורת בין מחשבים של הקורבנות המפורטים בנספח י'". (הדגשה שלי א.מ.ג). כל הטענות אם כן המיוחסות לנתבעת בדבר החדרת תוכנת "הסוס הטרויאני" באמצעי מרמה והתחזות על מנת לגרום נזק, הן טענות בהן הודתה הנתבעת. נותרה השאלה, האם תוכנה זו אפשרה לנתבעת "להתחזות" לתובע בכתבי דוא"ל, בכתיבה ל"ויקיפדיה", האם בנוסף להחדרת התוכנה, פנתה הנתבעת לאתרים מסוימים באינטרנט על מנת להכפיש את שמו של התובע, וכל זאת תחת מסווה של שמות אחרים, האם חיבלה ביצירה ספרותית של התובע טרם הוצאתה, ויזמה תגובות שונות תוך התחזות על מנת להכפיש יצירה זו? במילים אחרות, האם הנתבעת גרמה לתובע נזק במזיד כ"יד הדמיון הטובה" וככל שאפשרה לה התוכנה? הנתבעת הודתה והצהירה כי חדרה תקופה קצרה למחשבו של התובע באופן שאפשר לה "הצצה" בכתביו, מכתביו, הגיגיו, וכו'. הנתבעת מכחישה כי עשתה במסמך כזה או אחר שימוש, למעט פנייה למח' החנייה בעיריית ת"א. לטענת הנתבעת, על מעשיה אלה "שילמה" הן בשנות מאסר ממושכות שגזר עליה ביהמ"ש, והן בפיצוי כספי גבוה שחלקו הופנה לתובע, ואין להטיל עליה פיצוי נוסף. עיקר טענתו של נתבע 1, כי אין לו יד ורגל בהחדרת התוכנה למחשב התובע. לטענת נתבע 1, האישום הרביעי אף לא מיוחס לו אלא לנתבעת בלבד. לטענתו, הודאתו בכתב האישום מתייחס לעבירת סיוע בלבד בפרטי האישום המתייחסים למכירת התוכנה למשרדי חקירות. עונשו אכן היה מופחת בהתאם ביחס לעונשה של הנתבעת. לגרסת הנתבע, יש לדחות את התביעה כלפיו, שכן לשיטתו לא זו בלבד שלא פעל פוזיטיבית להחדרת התוכנה למחשב, אלא אף לא היה מודע כלל כי מחשבו של התובע "משדר" תמונות מסך אל הנתבעת. לא ידע כי הנתבעת קיבלה לידיה אסופה של מסמכים מבית היוצר של התובע. לגרסתו, אכן עלו בליבו חשדות באמצע שנת 2004 כי מתנהלת נגדם חקירת משטרה בעקבות תלונתו של התובע ורעייתו, אך חשדות אלה לא עלו לגדר ידיעה. יש אם כן לבחון את יכולותיה של התוכנה לאחר החדרתה למחשב הנחדר, ואת חלקו של הנתבע בכל הפרשה. האם שיתף פעולה עם הנתבעת ביודעין? האם בחר לעצום עיניו? או שמא התרשל בשמירת התוכנה? יכולותיה של תוכנת "הסוס הטרויאני" כאמור, כתב האישום מציין כמפורט בפרק הקודם, כי מחשבו של התובע לאחר החדרת התוכנה הפך "נשלט" בידי הנתבעת, וכי הנתבעת "יכלה לעשות בו כבשלה". יש ליצוק תוכן אופרטיבי לביטויים אלה, שכאמור הנתבעת הודתה בהם והורשעה בגינם. האם ביטויים אלה "נשלט" "לעשות בו כבשלה", מאפשרים לנתבעת הצצה בלבד? או שמא יכולה היתה הנתבעת "לטפל" בקבצים שבמחשב, לשלוח דוא"ל בשמו של בעל המחשב הנחדר, להיכנס לסיסמאותיו ובעצם להתנהל כאילו היא "ידו הארוכה" של התובע. מומחה התביעה מר ספורטה משמש כיועץ בתחום אבטחת מידע ובעל חברה לייעוץ בנושאי אבטחת מידע ומערכות מחשוב. מומחה זה בדק כדרישת ביהמ"ש את כתב האישום על נספחיו, וכן את פרטיכל עדותה של הנתבעת במשפט הפלילי כנגד החוקר אלכס ויינשטיין בת.פ. 40205/05. עוד בדק המומחה מסמך באנגלית מתוך חוברת הפעלה כחלק מחומר שיווקי. מסמך זה סומן בתיק מוצגי הפרקליטות כמסמך MZ62 (נספח ג' לחווה"ד הראשונה). מספר חודשים לאחר מתן חווה"ד, הובאו בפני המומחה תצלומי מסך שצולמו ע"י תוכנת "הסוס הטרויאני", והועלו על דיסק ע"י המשטרה. חומר זה הובא ע"י הפרקליטות לבקשת ביהמ"ש. לאחר עיון בתמונות מסך אלה, ולאחר עיון בחוברת ההפעלה של התוכנה כתב המומחה את חוות דעתו המשלימה. מסקנת המומחה ספורטה היא, כי בנוסף להעברת תצלומי מסך "און ליין", באפשרות "הסוס הטרויאני" לקבל ולהעביר בזמן אמת תשדורת של תקשורת בין מחשבים, את כל הקבצים האגורים במחשב, רשימת כל אתרי האינטרנט, רשימת כל ההקלדות במחשב, רשימת כל הסיסמאות, כל התכתובות בדוא"ל, וכל המסמכים, הסרטים, תמונות ומסמכים סרוקים, אלא שעל כך אין מחלוקת. מסקנתו הנוספת של מר ספורטה, והיא השנויה במחלוקת, כי התוכנה מאפשרת לצד החודר אף לשנות ולשבש קבצים, למחוק או להחדיר קבצים, לחלץ סיסמאות, פרטי משתמש, ולהתחזות כמשתמש חוקי הפועל מתוך המחשב! מר ספורטה מתייחס בעיקר לאמור בספר הדרכה למשתמש (ת/4). בסעיף 2.4.20 בעמ' 15, נכתב בחוברת כי: "ניתן לקבוע זמנים בהם גם כאשר האובייקט אינו מחובר מיוזמתו, ייזום הרכיב התחברות לאינטרנט. לשם כך, ניתן לקבוע טווח שעות (בד"כ שעות הלילה) בהם התחברות כזו מתבצעת". בסעיף 6.2.2.3 בחוברת בעמ' 34 שבה, נכתב כי: "ניתן לפתוח באמצעות התוכנה קבצים שונים ע"ג המחשב, לרבות תוכנה מכל סוג שהוא, לחילופין ניתן אף לפתוח תכתובת באינטרנט". מכאן, מסיק המומחה ספורטה כי ניתן להפעיל באמצעות התוכנה גם תוכנת השתלטות מרחוק ולהשתמש במחשב הנשלט מרחוק לכל תכלית. המשתמש מרחוק, יכול לפעול במחשב הנשלט כ"בתוך שלו" ולכתוב טקסטיים באתרים באינטרנט שיתחזו לכתובת בעל המחשב הנשלט (עמ' 8 סעיף ה' ג' לחווה"ד). בנוסף, מסתמך מר ספורטה במסקנתו זו על סעיף 8.2.18 בעמ' 45 לחוברת, שם מפורט מהי פקודת RUN. "פקודה המבצעת הורדה של תוכנה או קובץ מהשרת, ומפעילה תוכנה או קובץ זה במחשב המקושר". אם כך, קובע המומחה ספורטה, מי יתקע כף לידינו שלא הורדה תוכנה של השתלטות מרחוק, שהינה תוכנה זמינה ונגישה, והושתלה במחשב הנשלט באין מפריע? כך אף מעיד האמור בסעיף זה, כי: "פקודה זו מרחיבה את יכולות המערכת להיקף בלתי מוגבל, שכן ניתן להוריד ולהפעיל כל תוכנה מכל סוג שהוא"... המומחה מטעם התביעה נחקר בחקירה נגדית, ועיקר הטרוניה כלפי חוות דעתו מתבססת על העובדה כי לא בדק את "קוד המקור" של התוכנה. המומחה הסכים כי הדרך הטובה ביותר לבדוק יכולות של תוכנה היא באמצעות בדיקת "קוד המקור" שלה (ראה עמ' 44 שורה 3-4). אלא שלטענתו הקוד איננו אלא אוסף שורות, שלמעשה מתארות את הפעולות הנדרשות מהתוכנה לביצוע. במקרה זה, חוברת הפעלה למשתמש מתארת טוב יותר את יכולות התוכנה. אין מדובר בחוברת שיווקית בלבד, אלא חוברת מפורטת לפרטי פרטים המחזיקה מעל 50 עמודים. לשאלת ביהמ"ש, השיב המומחה כי בשעה שהמשתלט חדר למחשב האובייקט מרחוק, ויכול להשתלט עליו באמצעות תוכנה ייעודית אחרת, הוא בעצם יכול לעשות כל דבר לרבות שינוי כתובת המחשב (ראה עדותו בעמ' 46 לפרו' מול שורות 6-7 ו- 21-22). על היעדר בדיקת "קוד המקור", השיב המומחה בחקירה חוזרת כדלקמן: "ת. אני סמכתי בחוות דעתי על התכונות שמוזכרות בחוברת ההדרכה של התוכנה, ולכן לפי כתב העדות שניתן בבית המשפט ע"י הגברת רות הX, אני למד משני מסמכים על התוכנה הספציפית שהושתלה או הופעלה במחשב התובע. קוד המקור לא מספק לי יותר פרטים ממה שאני צריך לדעת לגבי בית המשפט בהתייחס לחוות הדעת מעבר למה שכבר יש לי, כי היתה הודאה לגבי היכולות של התוכנה, ושנית תוארו התכונות בחוברת הסבר שהופצה ללקוחות התוכנה, אז אני למד על יכולות התוכנה. אני לא נדרש לאמת את התכונות האלה, לא נדרשתי לאמת בחוות הדעת את התכונות האלה". (עמ' 55 לפרו' שורות 14-22). המומחה ספורטה אם כן לא חזר בו בחקירתו, והבהיר כי יכולות התוכנה כפי שבאות לידי ביטוי בחוברת ההדרכה, מאפשרות כאמור אפשרויות בלתי מוגבלות מעצם האפשרות להוריד ולהעלות כל תוכנה ייעודית או תוכנת עזר אחרת, ולפתוח כל קובץ שיעלה על דעת המשתלט. אם כך, תוכנת שליטה מרחוק הינה עניין של מה בכך להורדה, וכך באמצעות תוכנת "הסוס הטרויאני" בשלוב עם תוכנת העזר, יכול החודר לבצע כל פעולה במחשב הנחדר ואשר יתחזה כאילו נעשה בידי בעליו. אין המומחה ספורטה יכול היה לאשר כי "הסוס הטרויאני" לבד ללא תוכנת העזר של השתלטות מרחוק יכול לבצע פעולות של "התחזות". המומחה אף לא יכל לאשר כי במחשב התובע קיימת תוכנת עזר ייעודית שהורדה ע"י "הסוס הטרויאני", שכן מחשבו של התובע פורמט לאחר התלונה במשטרה, ולכן לא ניתן היה לבדוק אותו היסטורית. מומחה הנתבעים מר תמיר שברו משמש כיועץ אבטחה בחברת הקטיקס החל ממרץ 2008. המומחה אישר בחקירתו כי ניסיונו הראשון באבטחת מידע הינו בעבדותו בחברת הקטיקס, חוות דעתו ניתנה כשנה וחצי לאחר תחילת עבודתו באוג' 2009. לגרסת ב"כ הנתבעים, עיקר עליונות חווה"ד של המומחה מטעמם נעוצה בעובדה, כי יכולות התוכנה לא נבדקו מספר בהדרכה אלא מ"קוד המקור". אלא ש"אליה וקוץ בה", שכן "קוד המקור" שנבדק איננו "קוד המקור" אשר נתפס ע"י המשטרה ומצוי במוצגי הפרקליטות. כבר בראשית חוות דעתו, כותב המומחה בסעיף "מגבלות" (ס' 3.2 בעמ' 7), כי בדיקת הקוד בוצעה על בסיס הקבצים שהועברו לחברת הקטיקס ע"י הנתבעים במהלך מרץ-יולי 2009. זאת ועוד, ל"קוד המקור" קיימים מספר גרסאות משתנות, בפני המומחה הונחו גרסאות 2003,2004,2005. דווקא הגרסה הרלבנטית לתצלומי המסך בהם עיין המומחה, גרסת 2004, לא נבדקה בשלמותה, מכאן שהיו חסרים בה מספר קבצים. להערכת המומחה, הקבצים שכן נמצאו מתאימים לגרסה שבאמצעותה "נלכדו" תמונות המסך. לטעמי, די בהודאה זו כדי לפגום במהימנות חוות הדעת. לו בחר המומחה לבדוק את "קוד המקור" במקום ספר הדרכה, עליו היה לקבל את "קוד המקור" האותנטי לתקופה הרלבנטית בה נלכדו תמונות המסך. לא הובאה בפניי כל ראיה כי נעשה ניסיון כן ורציני לקבל את קוד המקור האותנטי מהפרקליטות, ו/או מעו"ד טאוסינג שהחזיק בידו קוד זה. יתרה מכך, מסקנת המומחה מר שברו בתמציתיות איננה כה רחוקה ממסקנת המומחה ספורטה. לשיטתו של מר שברו, אין תוכנת "הסוס הטרויאני" מכילה פונקציונאליות המאפשרות למפעיל התוכנה, לבצע הן השתלטות מרחוק על מחשב האובייקט, והן עריכת תכנים באתר ויקיפדיה בשם התובע, אלא אם כן ייעשה שימוש בתוכנת מחשב נוספת בנוסף ל"סוס הטרויאני". המומחה מאשר כי תוכנת "הסוס הטרויאני" עשויה לשמש תשתית להפעלה של תוכנות מחשב נוספות. לא זו בלבד שהמומחה מטעם הנתבעים שותף למסקנה, כי ניתן לשלב עם "הסוס הטרויאני" תוכנה נוספת שתאפשר השתלטות מלאה על המחשב הנשלט, אלא אף בסעיף 7.5 לחווה"ד מונה שלוש דרכים בהן ניתן לבצע זאת. האחת - לפני החדרת תוכנת "הסוס הטרויאני" ניתן להגדירה באופן שתפעיל תוכנה משופרת כלשהי בעת הפעלה ראשונית. תוכנה זו עשויה לאפשר מגוון רחב של פונקציות, בין היתר לאפשר שליטה מרחוק על המחשב הנשלט. השנייה- לאחר החדרת התוכנה, ניתן לתת הוראה ולגרום להפעלת תוכנה נוספת אשר איננה חלק מתוכנת "הסוס הטרויאני". תוכנה נוספת זו מאפשרת השתלטות מרחוק לרבות כתיבת טקסט לויקיפדיה בשם התובע. שלישית- לאחר החדרת התוכנה, ניתן להשתמש במנגנון "עדכון גרסה" ולהפעיל תוכנה אחרת נוספת. בשלושת המקרים יש למצוא עדויות לתוכנה הנוספת על גבי מחשבו של התובע. יש לזכור, כי על פי עדות התובע מחשבו פורמט עם הגשת התלונה במשטרה, וכאמור לא ניתן היה לבדקו "בזמן אמת", ולבדוק אילו תוכנות נוספות אם בכלל הותקנו בו. שני המומחים אם כן, לא בדקו את מחשב התובע "בזמן אמת", ואף לא את מחשבי ו//או שרתי הנתבעים. מסקנת שני המומחים אם כן הינה השערה בלבד. שני המומחים מסכימים, כי קיימת אופציה "לשתול" תוכנה נוספת של השתלטות מרחוק לאחר החדרת ה"סוס הטרויאני" או בד בבד עמו. אף לא אחד מהמומחים יכול בוודאות לאתר את התוכנה הנוספת של השתלטות על מחשב זה או אחר. מרצף תמונות המסך, מסיק מר ספורטה כי מדובר בתמונות ש"בושלו" ע"י תוכנת ההשתלטות ונימוקיו מפורטים בחוות דעתו. מנגד, מסיק מר שברו, מחלק מתמונות המסך (ולא רצף כולל) שהובאו לעיונו, כי תמונות המסך אותנטיות ולא "בושלו" ע"י השתלטות מרחוק. לאחר ששמעתי את שני המומחים מעידים בפניי ועיינתי בחוות דעתם, עדיפה בעיניי חוות דעתו של מומחה התביעה מכמה נימוקים. ראשית, כאמור לעיל יש טעם לפגם כי "קוד המקור" שנבדק איננו אותנטי אלא "קוד מקור" שהובא ע"י הנתבעים עצמם "בחלקים" כשחסרים בגרסה הרלבנטית קבצים רבים. מומחה הנתבעים איננו מתייחס לחוברת ההפעלה (ת/4), מאחר ומבחינתו מדובר בחוברת שיווקית ולא יותר. מעדותו עולה, כי מבדיקה שערך מצא לפחות פונקציה אחת של sent password שלא קיימת "בקוד המקור" וקיימת בחוברת. מכאן, מסיק המומחה כי ייתכן וישנן בחוברת פונקציות שייתכן וטרם פותחו וישמשו בעתיד. אינני יכולה לקבל הסבר זה. מדובר בחוברת מפורטת לפרטי פרטים המחזיקה מעל 50 עמודים, אשר איננה מנוסחת כחוברת שיווקית אלא כחוברת הפעלה למשתמש לכל דבר. מי יתקע כף לידינו כי פונקצית sent password שלא נמצאה בקוד המקור שנבדק ע"י המומחה, לא נמצאת באחד הקבצים החסרים בגרסת 2004?! טעם שני הוא היעדר התייחסות מומחה ההגנה למסמך שסומן ע"י הפרקליטות כ- MZ62 . מסמך זה כתוב באנגלית, נמצא במחשבי הנתבעים בחיפוש משטרתי, ומוצג כמסמך שיווקי ללקוחות פוטנציאליים. בתיאור פונקציות התוכנה נכתב מפורשות: "change or store files in target p.c" וכן: "Execute Applications Change any of the Above Setting" באשר לאפשרות הורדת תוכנת השתלטות מרחוק, נכתב כי: "Since the Secret Agent Cam download, upload and execute any windows Application, there is Unlimited number of possibilities, As for the tasks that Can be performed as Part of the Operation". (הדגשה שלי א.מ.ג). אין מחלוקת, כי מסמך זה נכתב ע"י הנתבע, ואכן מתייחס לתוכנת "הסוס הטרויאני" (ראה לעניין זה הודאת הנתבע בעמ' 89 מול שורות 27-29). לא הנתבע ולא הנתבעת כמו גם המומחה מטעמם, לא ניסה להסביר אמירה זו במסמך השיווק לגביו היכולות הבלתי מוגבלות של התוכנה. ואולם, דומה כי הנתבעת הגב' רות הX יודעת להסביר טוב מכולם את יכולות התוכנה שפותחה ע"י הנתבעים. בעדותה כעדת תביעה מטעם הפרקליטות במשפטו של החוקר מר אלכס ויינשטיין, העידה בביהמ"ש, לאחר שהורשעה ונגזר דינה, והעידה על התוכנה שפיתחה יחד עם בעלה כדלקמן: "ת. זאת אומרת בניגוד לסוס טרויאני, כי הטכנולוגיה הזו למרות כל מה שנכתב בעיתונות שזה פשוט מיס קונספציה אחת גדולה, הוא לא סוס טרויאני, זה לא סוס טרויאני. סוס טרויאני הוא טמבל, שמים אותו במחשב והוא מוציא את מה שהוא מוציא, לעומת זאת מדובר על טכנולוגיה אינטראקטיבית, אני בזמן אמיתי משדרת לו, נותנת לו פקודות, הוא מיידית מגיב, אני יכולה לשנות, זו טכנולוגיה גמישה לחלוטין שאני מפסלת אותה תוך כדי ב- real time. תני לי דוגמה לשימוש ביכולת האינטראקטיבית הזאת, מה למשל אפשר לשנות תוך כדי תנועה? ת. אני אתן דוגמא מאוד פשוטה, למשל אני רואה צילום מסך ובצילום המסך הזה אני רואה איזשהו קובץ שלא קיבלתי עד עכשיו, אז אני פשוט נותנת פקודה מיידית שיוציא לי את הקובץ הזה. יש גם אפשרויות כמובן אינטראקטיבית לסגור אפליקציה מסוימת, זאת אומרת אם אתה עובד על WORD , אני יכולה לכבות לך את WORD מייד. ש. אם יש לי קובץ נגיד שאת לא מעוניינת שיהיה במחשב שלי? ת. אני יכולה לרוקן אותו, זאת אומרת שהקובץ יישאר, אבל הוא יהיה מרוקן ואני יכולה למחוק אותו ואני יכולה גם להעביר לך אותו לתיקייה אחרת, זאת אומרת למעשה הטכנולוגיה מאפשרת לעשות במחשב כאילו ישבתי מולו. ש. אגב, בתוך תוכן של קובץ, ניתן לעשות שינויים חלקיים, כלומר להוסיף מילים, למחוק מילים, לשנות אותיות? ת. למעשה ברמה העקרונית זה בהחלט אפשרי, זה לא משהו שנעשה, זה גם לא אופציה שהיתה מובנית באותו חלק של הטכנולוגיה שהיה אפשר לקרוא לזה יותר כתוכנת מדף, מה שפעלנו איתו מול אותם גורמים מסחריים. ודבר נוסף, אולי המרכזי שהוא באמת מייחד את הטכנולוגיה, זה באמת ההיבט הפסיכולוגי, אם אני אנסה להסביר את זה בצורה פשוטה, זו טכנולוגיה קומפוננטית, זאת אומרת היא למעשה מורכבת מרכיבים והיא כמו אבני לגו כשלכל אבן לגו יש את היכולות שלה ואני יכולה להרכיב, לפרק ולבנות כל רכיב שאני מייצרת, כששוב בניגוד לטכנולוגיה, הרכיב הוא תוצר של הטכנולוגיה, אני יכולה לשחק עם הטכנולוגיה הזו, לבנות כרצוני ולהתאים את אותו רכיב לסיטואציה, זאת אומרת אם יש מישהו שאני יודעת שהוא חובב אופנועים, אז אני אתים לו רכיב שנדבק לו לתחביב הזה". (ראה עדותה בת.פ. 040205/05 בעמ' 13-14 מתחילת העדות מיום 29.5.06 (הדגשות שלי א.מ.ג). מעדותה זו של הנתבעת, שוכנעתי יותר מכל ביכולות התוכנה, מעל ומעבר לכל חוות דעת מוזמנת של מומחה זה או אחר. עדותה של הנתבעת הינה בבחינת הודאת בעל דין. אמירה זו על פיה מדובר בתוכנה אינטראקטיבית ולא "סוס טרויאני הוא טמבל", תוכנה זו כפי שנמשל ע"י הנתבעת מורכבת מ"אבני לגו" שניתן לשנותם ולהרכיבם ולהתאימם לאובייקט. מכאן נצא למדים כי תוכנת השתלטות על מחשב התובע והתחזות בשמו איננה תלויה אלא ברצון הנתבעת בלבד. כל שנותר לבדוק, האם אכן רצתה בכך ועשתה זאת בפועל. לסיכום פרק זה, יש לאמר כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי החדרת התוכנה למחשב התובע, אין בשלב זה גם מחלוקת כי החדרת התוכנה אפשרה צפייה והעתקה של כל הקבצים לרבות תכתובות אימייל ממחשבו של התובע. פעולה זו הינה עבירה על סעיף 2 (1) ו- 2 (5) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א - 1981. על פי סעיף 29 א' (ב) (2) לחוק, ניתן לחייב בכפל הפיצוי הסטטוטורי אם הוכחה כוונה לפגוע. לא נטען ע"י הנתבעים לכל כוונה אחרת למעט פגיעה. יש לשוב ולבחון את הפעולות המיוחסות לנתבעים בכתב התביעה, האם כל אחד ואחד מהם נעשה בפועל ע"י מי מהנתבעים. הכפשות והתחזקות כלפי עמיתי הוראה באוניברסיטת ת"א לגרסת התובע, מי מהנתבעים שלח דוא"ל לגורמים שונים באוניברסיטת ת"א שבה מועסק התובע כמרצה וכחוקר. מכתבים אלה נחזו להיות כוידויים של התובע, ולכאורה נשלחו ממחשבו. המכתבים מאזכרים פשעים שהתובע לכאורה ביצע והנוגעים למחקרים ומאמרים שפורסמו על ידו. על מנת להוסיף נופך של אותנטיות לדוא"ל, צורף מאמר לדוגמה שלכאורה "נגנב". מאמר זה היה מאוחסן במחשבו של התובע והועתק באמצעות "הסוס הטרויאני". תרמית זו גרמה לתובע מבוכה ועוגמת נפש רבה משנאלץ להתמודד עם עמיתיו שביקשו את הסבריו לפרסום מאמריהם שעדיין לא ראו אור. לשיטת התובע, המיילים המכפישים נשלחו כביכול בשמו, וכן בשם בדוי בשם "סמי בן שמעון". בתמיכה לטענתו, צרף התובע את עדותה של הגב' ד"ר רחל פייג וישניא (ע.ת. מס' 4). הגב' וישניא, שמכהנת כמרצה בכירה בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת ת"א, עובדת יחד עם התובע. על פי סעיף 2 לתצהירה, במהלך חודש אוגוסט 2004 קיבלה שתי הודעות דוא"ל מכפישות כנגד התובע אשר נשלחו מתיבת הדואר של אלמוני בשם "סמי בן שמעון". ההודעות נשלחו לחברי הסגל האקדמי שיש להם דוא"ל באונ' ת"א, ל- "post.tau.ac.il". בעדותה בחקירה נגדית, הבהירה הגב' וישניא כי כתובת זו של מייל משמע כי נשלחה ע"י מי שיש לו גישה מטעם האוניברסיטה, אחרת לא ניתן לשלוח מייל לסגל באונ' "בתפוצת נאטו" (ראה עדותה בעמ' 41 לפרו' מול שורות 19-25). גב' וישניא לא שמרה את הדוא"ל הראשון אלא את השני בלבד, דוא"ל זה נשלח לכאורה ע"י אותו מר "בן - שמעון". כשהוא מצרף קישוריות לאתר ויקיפדיה, שם מצורפת תכתובת הנחזית להיות של התובע, בה הוא מתוודה על עברו הפלילי. אין ספק, כי מייל זה מכפיש, מוציא דיבה רעה, ולא נעשה אלא כדי לפגוע בכבודו ובמעמדו של התובע באונ'. שאלת השאלות מהו הקשר של אותו "סמי בן שמעון" למי מהנתבעים? הנתבע מיכאל נחקר על כך במשטרה, ובהודעתו מיום 9.2.06 (ת/2) בגיליון 9 מול שורות 269 ואילך, מעיד הנתבע כדלקמן: 269 שאלה: דף 395- מיהו סמי בן שמעון: תשובה: לא יודע. שאלה: מדוע דואר זה נמצא במחשבך? תשובה: לא יודע. לא שלחתי מייל כזה. שאלה: דף 397 - מי כתב את המכתב הזה? תשובה: לא יודע, לא אני. שאלה: אם זה נמצא בגיבויים ממחשבים שלכם ונשלח מהמחשב שלך, מי יכל לעשות את זה? תשובה: זה לא המחשב שלי. המחשב הוא של רותי. אם החומר נשלח מהמחשב שלה, ייתכן ורותי שלחה את זה. גם אז, זה לא אומר שרותי חיברה את התוכן, ולא שלחה דף HTML קיים. אם זה נשלח תחת השם "סמי בן שמעון", זה בוודאי נשלח באמצעות ה-smtp server . 279 שאלה: שאלה- דף 397-396. מדובר בדוא"ל שנשלח על ידי סמי בן שמעון 280 וכולל מסמך שהוצא ממחשבו של אמנון ז'קונט. הסבר את הימצאותו של מסמך זה בידיך, והישלחותו של דוא"ל זה ממחשבכם . 281 תשובה: לא ראיתי מסמך זה מעולם. לא שלחתי אותו. החלק במסמך שכביכול 282 לקוח מהמחשב של אמנון ז'קונט נראה לי מפוברק, שכן כתוב "הנני מצרפת", ואז "מבקשת", אבל חתום "אמנון ז'קונט". 283 שאלה: אם אכן המסמך מפוברק, מי שחל ממחשבך דוא"ל וציטט את אמנון ז'קונט? 284 תשובה: לא יודע, ומאחר ואתה מראה לי משהו שמעיד על ביצוע עבירה חמורה, 285 אני לא רוצה להיכנס לספקולציות מי עשה את זה. 286 שאלה: למה אתה מתכוון עבירה חמורה? 287 תשובה: למשלוח דואר תוך התחזות לאמנון ז'קונט. ומשלוח בשם סמי בן שמעון. 288 שאלה: מי יכל לשלוח את הדואר הזה ממחשבך? 289 תשובה: אני לא רוצה לנקוב בשם של רותי בקונטקסט של מה שנראה עבירה חמורה יחסית". הנתבע נחקר על נושא זה אף בחקירה נגדית והתחמק בתשובתו מלהשיב תשובה ישירה. על אף שנושא זה ושמו של "סמי בן שמעון" אוזכר יותר מפעם אחת בכתבי בי דין, העדיף הנתבע להשיב "אני בפירוש לא זוכר, וגם אני לא זוכר שזה הוצג לי" (עמ' 89 לפרו' שורה 22). אינני מאמינה לדברי העד! משהופנה הנתבע להודעתו במשטרה, השיב כי זה נמצא על המחשב של אשתו ולא שלו. עולה בבירור הן בחקירתו והן בהודעתו, כי הנתבע נזהר מלהפליל את רעייתו בעוולת לשון הרע תוך התחזות. אין למעשה כל הסבר מניח את הדעת הכיצד מסמך זה דווקא הועבר למחשב הנתבעת, והאם זה עוד אחד מניתור המסמכים שמועבר ע"י התוכנה, הכיצד אותו "סמי" צרף למייל קובץ מסמכים שנמצא על מחשבו של התובע בלבד וטרם ראה פרסום? האם גם אותו "סמי בן שמעון" משתמש בתוכנת "הסוס הטרויאני"? מסופקני! האם בטעות כתב "סמי בן שמעון" בהודעת המייל ששלח בלשון נקבה "הנני מצרפת" "מבקשת" או שמא האמת "צפה"? אף הנתבעת נחקרה בנושא "סמי בן שמעון" והשיבה כדלקמן: "420 שאלה: דף 395- מיהו סמי בן שמעון? 421 תשובה: אני לא יודעת. אני מזהה את מה שאתם מראים לי. זה מאתר ציבורי 422 שאפשר להיכנס אליו ולכתוב בו מה שרוצים וזו לא עבירה על החוק גם אם אני כותבת שם בדוי. מדובר על אתר דירוג של ספר, המלצות קוראים, זה לא רלוונטי 423 לחקירה. לטעמי, גם בהודעה זו מתחמקת הנתבעת מלהבהיר מה הודעה זו עושה על גבי המחשב שלה. התייחסותה למייל ששלח "סמי בן שמעון" לאתר בו מושמעות ביקורות על ספרים בלבד, ואין היא מתייחסת בתשובתה למייל שנשלח לאונ' ת"א. הכיצד אותו "סמי" פועל נגד התובע בכל אתר אפשרי? גם לכך לא היה לנתבעת הסבר. הנתבעת נחקרה על כך בחקירה נגדית בעמ' 106 לפרו', מול שורה 6 ואילך, והעידה כדלקמן: "ש. האם נכון שהיו מקרים שעשית שימוש בשם "סמי בן שמעון" בפניות שונות?! ת. לא. אף פעם לא עשיתי שימוש בשם סמי בן שמעון. ש. את זוכרת את השמות שעשית בהם שימוש? ת. לא את כולם, אבל אני זוכרת שבמשטרה נשאלתי על השם הזה וזה היה מוזר לי. הראו לי צילום מסך של סמי בן שמעון ואמרתי שאין לי מושג". רק מן הטעם כי הנתבעת לא זוכרת את כל השמות הבדויים בהם עשתה שימוש, אין לתת אמון בעדותה. הנתבעת נהגה להתחזות בשמות בדויים, וזאת עפ"י הודעתה במשטרה. הנתבעת הודתה כי השתמשה בשם הבדוי "מאיר שלהבת" על מנת לשלוח ביקורת נוקבת על ספרו של התובע (הודעה מיום 2.2.06, נספח ב' גיליון 8 שורה 303), וכן כי עשתה שימוש בשם הבדוי "אל רוברטס" (מול שורה 307-308), וכן בשם הבדוי "ג'ייסון פורסט" (מול שורות 313-314), וכן בשם "רות אלרב" (מול שורות 339-340). כיצד ניתן לתת אמון בעדותה כי דווקא בשם "סמי בן שמעון" לא התחזתה הנתבעת? הרי שם זה הוא הוא שקושר את הנתבעת לעוולת לשון הרע באונ' ת"א, ולא בכדי מכחישה הנתבעת כל קשר לשם זה. מה תמוה כי הנתבעת בחרה שלא להתייחס לנושא זה של התחזות ל"סמי בן שמעון" בתצהיר העדות הראשית, ומשנשאלה על כך בחקירה נגדית השיבה: "למיטב זיכרוני כן התייחסתי לזה בנוגע לסמי בן שמעון, ואם לא כתבתי הייתי צריכה לכתוב שאין לי קשר לשם הזה". (עמ' 106 לפרו' שורות 15-16). מעיון בסעיפים 31-35 לתצהיר עדות ראשית, עולה כי הנתבעת התייחסה בכלליות למיילים שנשלחו לכאורה בשמו של התובע, ולא התייחסה למיוחס לה בדבר התחזות ל"סמי בן שמעון". תצהירה זה נערך לאחר תצהירי התביעה ולאחר שצורף אותו מייל מכפיש של "בן שמעון" לתצהירה של העדה הגב' וישניא, ועל אף זאת בחרה שלא להתייחס לכך בתצהירה. הנתבעת עוד הוסיפה בחקירתה הנגדית, כי איננה זוכרת שהוצגו לה מיילים של "סמי בן שמעון" שהוצאו ממחשבה, וגם בהנחה שכן, הרי אלה יכולים להיות מיילים ש"נשלפו" ממחשב התובע או "מיילים שאני שלחתי"! (ראה עדותה בעמ' 107 מול שורות 7-10) אין גם ספק ביכולותיה של הנתבעת באמצעות "הסוס הטרויאני" לבצע שליחת מיילים הנחזים להיות בשמו של התובע. סעיף 8.2.17 לת/4 חוברת ההפעלה, מציין מפורשות כי..."אם תבחן הודעת המייל לעומק, תיראה כאילו נשלחה מהאובייקט בו מותקן הרכיב". על פי עדות הגב' וישניא, לא ניתן לשלוח מייל לכתובת post.tau.ac.il אלא אם כן למשתמש יש הרשאה כזו. הגב' רות הX נשאלה ע"י חוקר המשטרה בגיליון מס' 9 בנספח ג', הכיצד נשלח מייל לתובע מתיבת info@tau.ac.il'' והשיבה כדלקמן: "שאלה: דף 81- איך שלחת דואר לאמנון ז'קונט מתיבה info@tau.ac.il' לשם מה? ת. זו כתובת מפוברקת. השתמשתי בתוכנה שמאפשרת לי לשלוח אי מייל לכאורה מכל כתובת בעולם. זה שינוי פיקטיבי כי לא ניתן לשלוח "ריפליי" לאותה כתובת. זו שיטה שנועדה רק אם לא מעניין אותי לקבל מענה לאי מייל ששלחתי. אני שלחתי לאמנון ז'קונט את המייל הזה. זה היה עם רכיב ואני ניסיתי להדביק את המחשב, שגם ורדה עובדת עליו. מסמך 77 זה אותו מייל שאני שלחתי כשעה מאוחר יותר גם לאסף מעוף החול". אם כך, יש להניח כי לנתבעת היתה גישה לתיבת הדואר של post.tau או לפחות אפשרות לשלוח מייל כנחזה להיות שלוח מכתובת זו. וכפי שהיטיבה להסביר זאת, הנתבעת עצמה בהודעתה מיום 6.2.06 (נספח ז' גיליון מס' 5 מול שורות 132 ואילך, כדלקמן: 132 שאלה: לגבי המסמך המסמך MZ65, הוא נשלח לפורם באינטרנט מכתובת מייל 133 שלכאורה היתה כתובת מייל של עיריית תל-אביב. כיצד זה בוצע? 134 תשובה: השתמשתי בתוכנה שמאפשרת לשלוח מייל לכאורה מכל כתובת שהיא. 135 לצורך העניין הייתי יכולה לשלוח מייל שהמקבל שלו יראה כאילו שנשלח מביל 136 גייטס. מסמך MZ66 התייחסתי למסמך הזה כבר בחקירה של מתן..." (הדגשה שלי א.מ.ג). מכל העדויות שהובאו בפניי ובייחוד מעדותה של הנתבעת עצמה, שוכנעתי במידת השכנוע הדרושה במשפט אזרחי כי הנתבעת התחזתה במיילים הפוגעים בשמו של "סמי בן שמעון", וכן כתבה "וידויים" הנחזים להיות כתובים ע"י התובע עצמו וכל זאת על מנת להכפיש את שמו של התובע בקרב עמיתיו לעבודה, להעליב אותו ולהביכו בקרב תלמידיו. עוולה זו שוזרת בתוכה הן עבירה על חוק הגנת הפרטיות, והן עוולת איסור לשון הרע, וכל זאת אך ורק מתוך כוונה מפורשת לפגוע בשמו הטוב של התובע. הכפשות באתרי אינטרנט: B.S.H ו- "ידיעות אחרונות" כפי שעולה מסעיפים 55-58 לכתב התביעה, בסמוך לחודש 8/04 גילה התובע כי מכתב שנשלח לעיריית ת"א בנושא חנייה, נגנב ממחשבו ופורסם באתר B.S.H שהינו אתר הדן בנושא צדק חברתי. ביום מן הימים, כתב התובע לעיריית ת"א- מח' החנייה מכתב בו מתבקשת העירייה לבטל דו"ח חנייה מחמת העובדה שהסוללה במכשיר "האיזיפרק" שלו התרוקנה. מכתב זה "נגנב" ונשלח לאתר B.S.H כדוגמת מכתב ש"ממציא" התובע על מנת לבטל דו"חות חנייה תוך אמתלת שווא. מכתב זה נשלח לכאורה ע"י תיבת דואר של עיריית ת"א ע"י "מאיר שלהבת". מייל זה מייחס לתובע מעשי מרמה והונאה סדרתיים ומציג את התובע באור נלעג ובלתי אמין. מבירור שערכה משטרת ישראל מול עיריית ת"א, עלה כי הכתובת: Meirs@Tel-Aviv.Gov.il איננה מוגדרת במחשבי העירייה (נספח ד' לתצהיר התובע). עוד עלה מחקירת המשטרה ומבירור עם אמיר הייטנר מנכ"ל B.S.H כי כל המיילים המפורטים נשלחו מאותה כתובת I.P המשויכת לנתבעים. תכתובות מיילים דומות בנושא "תרמית באיזיפרק" "זלגו" אף לאתר ידיעות אחרונות. דומה כי לאחר שכתובת ה-I.P הובילה למחשב הנתבעת, לא נותר לנתבעת אלא להודות במעשה זה. וכך מעידה הנתבעת בחקירה נגדית בנושא השמצת התובע ב"תרמית החנייה" בלפחות שני אתרים באינטרנט (B.S.H וידיעות אחרונות). "ש: אני מפנה אותך לנספח ה' לתצהיר משלים של התובע, זה מוצג מחקירת המשטרה שסומן שם 136, תאשרי לי שזהו מכתב שהוצאת מהמחשב של התובע ושלחת לאתר האינטרנט בי אס אץ'? ת. אני מאשרת. (עמ' 101 לפרו' שורות 27-30) אני מפנה אותך לנספח ד' לתצהיר משלים של התובע וסומן במשטרה MZ65 , האם נכון שאת מצטטת שם במכתב הזה מכתב שהשגת דרך הרכיב ממחשב התובע? ת. נכון. ש. נכון ששלחת את נספח ד' לאתר האינטרנט הפורום של ידיעות אחרונות? ת. אני כבר לא זוכרת, אני מניחה שכן. (עמ' 102 לפרו' שורות 1-5) אני מפנה אותך שוב לנספח ה' לתצהיר המשלים של התובע, את אתמול העדת ואמרת שמדובר במכתב שאת הוצאת מהמחשב של התובע ושלחת לאתר בי אס אץ', בהקשר הזה אני רוצה לשאול, האם נכון ששלחת לאתר לא רק את המכתב הזה אלא עוד תכתובות ומיילים הקשורים לתובע? ת. אני לא זוכרת, יכול להיות. ש. אני רוצה להפנות אותך לנספח ד' לתצהיר הראשון של התובע, יש שם תכתובת עם מנהל אתר בי אס אץ' אמיר הייטנר ממשטרת ישראל, ובו הוא מציין שאכן נשלחו מאותו איי פי שלבסוף המשטרה קבעה שזה מדובר באיי פי, תכתובות רבות לאתר בי אס אץ', האם זה נכון והאם זה הוצג לך בחקירה? ת. אני שוב אומרת, יכול להיות באמת ואני מוכנה לקחת כמובן אחריות מליאה, אני באמת לא זוכרת הדברים נעשו מזמן, יכול להיות שנשלחו מספר הודעות לאתר בי אס אץ' ובכל הדברים האלה הודיתי במשטרה, אני לא יכולה לומר בצורה מדויקת, עברו הרבה שנים וכבר נענשתי על זה הרבה גם כספית וגם מאסר. ש. אלה מסמכים שהראו לך במשטרה? ת. יכול להיות, אני לא זוכרת. אני כן זוכרת ששאלו אותי במשטרה על בי אס אץ' ועוד דברים נוספים שקשורים לתובע, אבל על כולם עניתי בצורה ישירה. ש. אני מפנה אותך לנספח ד' לתצהיר התובע, זהו מכתב שאת הודית אתמול ששלחת לידיעות אחרונות שמתייחס לתובע, מוצג MZ65 שהוצג במשטרה. כתוב כאן במכתב שאת כתבת, כי מדובר בהונאה שהביאה לפתיחת חקירה במח' הונאה במשטרה. האם יש לך הוכחה כלשהי לכך שנפתחה כנגד התובע חקירה בעניין דוחות החנייה? ת. אין לי הוכחה, ואני יכולה לומר בצורה ברורה שמה שכתבתי בזמנו היה קשקוש גמור. כתבתי את זה בצורה של שקר. ש. האם נכון שאת עשית שימוש בשמות מפוברקים וגם פנית עם שמות אלה תחת כתובות שונות ובין היתר גם לתובע? ת. נכון. (עמ' 105 לפרו' שורות 13 ואילך). לאור הודאתה המפורשת של הנתבעת במעשים אלה, אכן לא מצאתי כל התייחסות לכך בתצהיר הנתבעת ו/או בסיכומי בא כוחה. אינני רואה נושא זה של פרסום מכתב פרטי שנגנב ממחשבו האישי של התובע, ושיבוצו במייל פוגעני המשייך לתובע מרמה בזויה של התחמקות שקרית מדו"חות חנייה כעניין של מה בכך, או כדברי הנתבעת "קשקוש גמור". אין להקל ראש בעוולה זו! העוולה, לא זו בלבד שחודרת היא לפרטיותו של התובע, "מפשפשת" בקרביו של המחשב הביתי, דולה מתוכו מכתב תמים פרטי בהחלט שנשלח ע"י התובע לעיריית ת"א, אלא אף עושה בחומר הגנוב שימוש זדוני ציני ומרושע, וכל זאת לא לשם תאוות בצע, ולא לצורך מניפולציה כזו או אחרת, אלא לשם פגיעה צרופה בשמו הטוב ותדמיתו של התובע בעיני הציבור. פגיעה זו קשה שבעתיים כשהיא נעשית בדמות המוכרת לציבור.פגיעה במהימנות התובע ותדמיתו השלילית עלולים לפגוע לא רק בשמו הטוב של התובע, אלא אף בפרנסתו כמרצה, סופר, וכמנחה סדנאות. התנהלות והתנהגות זו הינה מרושעת וחסרת אחריות, ויש לתת לכך ביטוי בפסיקת הפיצוי לתובע. גניבה ופרסום קטעים מספרו של התובע "ש. כמו שקר" באתרי אינטרנט, ועריכת גרסאות שונות של היצירה: 1. בפרק י"א בכתבי התביעה מתאר התובע את "מעללי" הנתבעים ביצירתו הספרותית "ש. כמו שקר". התובע ורעייתו פרסמו בחודש ספט' 2004 ספר מתח פרי עטם. לגרסת התביעה, כשבועיים לפני צאתו של הספר, מצא התובע עצמו במציאות אותה תיאר בספרו. לטענתו, סמוך להוצאת הספר לאור, פורסמו קטעים מספרו באתרי האינטרנט שעד אז היה סודי ושמור במחשבו. כן פורסמו קטעי הסיום של הספר. הפרסום גרם לכך שצרכנים רבים של ספרות לא נדרשו לרכוש את הספר שעמד להתפרסם. לשיטת התובע, קבצי הספר "נגנבו" ע"י הנתבעים וקטעים רבים בו שונו ע"י הנתבעים. עוד לטענת התובע, טרם פרסומו של הספר פורסמו כ- 300 פניות ביקורת באתר סטימצקי לעומת כ- 20 תגובות בד"כ. התגובות היו מכפישות, תוך פרסום סופו של הספר. התובע משייך תגובות אלה לנתבעים. לטענתו, אחד מסימני ההיכר להתחזות, הינה העובדה כי אחת התגובות נחתמה בשם "בובה ימימה". לטענת התובע, שם זה מופיע כסיסמתו של התובע באחת מתיבות הדואר האלקטרוני שלו, ולא היתה לאיש מלבדו ידיעה על כך. עצם חתימת התגובה בשם זה, היא הנותנת כי מי שכתב את הביקורת פרץ למחשבו ו"גנב" את סיסמתו "בובה ימימה". לטענת הנתבעים, הספר "ש. כמו שקר" מבוסס על דמותו של הנתבע, והנתבע מוצג כדמות נלעגת בספר. על פי עדותה של הנתבעת, היא פרסמה את סופו של הספר אך ורק מתוך ספר שנרכש ולא מתוך קבצים ש"נגנבו", וגם אז פרסום זה נעשה לאחר הוצאת הספר ולא לפני כן. טוענת הנתבעת, כי הינה חופשייה לפרסם את סופו של הספר וביקורת עליו ככל אדם מן היישוב. הנתבעת נחקרה על כך בהודעה במשטרה והשיבה כדלקמן: "באותו עמוד בשורות 8-9 את כותבת שעקבתם אחרי כתיבת הספר שכתב אמנון ז'קונט במהלך השנה בה נכתב, ומידי פעם אם למשל נכתב באחת הגרסאות שהילדה נוסעת ללונדון לפגוש את אביה "דאגנו ליצור רושם שונה". כיצד עקבתם אחרי כתיבת הספר, וכיצד קראתם את הגרסאות השונות שלו, וכיצד שיניתם אותן? ת. הסברתי אתמול בחקירה לגבי החדירה למחשב של ורדה ז'קונט, אבל זה לא "אתם", זה אני. ש. האם פרסמתם באתר אינטרנט WWW.BSH.CO.IL את המסמכים של אמנון ז'קונט הנ"ל, כאשר הזדהיתם בשם מאיר שלהבת בתאריך 10.8.04 באמצעות כתובת מייל meirs@tel-aviv.gov.il ? ת. זה אתר של ביקורות על ספרים. אחרי שהספר פורסם עשיתי דווקא ופרסמתי את הסוף של הספר באתר, את הפואנטה של הספר. מה שיש באתר זה ביקורות על הספר ואנשים קונים את הספר בעקבות זה, ואני פרסמתי בכוונה את הפואנטה שלא יהיה לאנשים עניין ברכישת הספר. (נספח ב', הודעה מיום 2.2.06 גיליון מס' 8, שורה 297 ואילך) (הדגשה שלי א.מ.ג). הנתבעת נחקרה על כך בחקירה נגדית, והשיבה כי פרסמה את קטעי הספר מעותק שרכשה חמותה, צילמה דפים ממנו ושלחה אליה בפקס, וכך מעידה הנתבעת: אני מפנה אותך לנספח ב' לתצהיר התובע גיליון 8, שם את מודה במשטרה שפרסמה את הסוף של הספר של התובע כדי שלאנשים לא יהיה עניין לרכוש אותו. האם זה נכון מה שאמרת במשטרה? ת. נכון, וגם אני זוכרת שאמרתי את זה, ועל זה אני לוקחת אחריות מליאה, וכבר אמרתי שעל זה שילמתי את המחיר. שילמתי לתובע 75,000 ₪ פיצוי שביהמ"ש קבע בהליך הפלילי וגם ישבתי במאסר. ש. האם כשפרסמת את הסוף של הספר, האם העתקת פיזית מהספר עצמו או שעשית פס מהקבצים ששלפת מהמחשב של התובע? ת. במקרה הזה העתקתי מהספר עצמו, לא את הספר שקניתי בחנות אלא חמותי רכשה את הספר צילמה מספר עמודים, כמעט את כל הספר, בעיקר דברים שהיו מאוד מקוממים מאחר והם התבססו על התובע ועל יחסיו עם הבת שלו בלעג, ושלחה את זה בפקס. (עמ' 107 לפרו' שורה 11 ואילך). אינני יכולה לקבל את גרסת הנתבעים. מועד פרסום סוף הספר באתרי האינטרנט הינו קריטי ומשמעותי אם היה לפני הפרסום ו"נגנב" ממחשבי התובע או לאחר הפרסום מתוך העתקה מספר. יצוין, כי כך או כך כפי שחשה אף הנתבעת יש בכך פגיעה ביצירתו של התובע והפרת זכויותיו בפרסום חלקים מספרו. הנתבעת ידעה על גרסת התביעה כבר בהגשת כתב התביעה, ועל אף זאת לא תמכה עמדתה כי הספר פורסם מעותק קשיח שנרכש ע"י חמותה, בעדותה של חמותה או בצירוף הפקסים באמצעות המייל ששלחה החמות לחו"ל. עדיפה בעיניי גרסת התובע, כי קטעים פורסמו מתוך קבצים טרם פרסום הספר ולא אחריו. אם נעיין בעדות הנתבעת במשטרה, הרי כוונתה היתה "לפרסם את הפואנטה" כדי לפגוע ברכישת הספר, מה יותר הגיוני מלפרסם זאת טרם הוצאתו לאור? מסקנתי זו מתחזקת גם לאור מסמך נוסף שנתפס במחשבי הנתבעת. מסמך זה (נספח א' לתצהיר התובע), הינו מכתב שנשלח בדוא"ל אל החוקר פילוסוף. במכתב זה מבקשת הנתבעת את סיועו של החוקר במעקב אחר בתו של הנתבע ובתיעוד אירוע בת-המצווה. וכך כותבת הנתבעת אל מר פילוסוף: "כאשר הפעלנו את השיטות שלנו, עשינו זאת תחת כיסוי של מו"ל מקנדה, וחס וחלילה לא דרך (ישירה או עקיפה) הקשורה לילדה. הדבר שנעשה לא התגלה ולא יתגלה וקשור לספר בשם "ש. כמו שקר" שכתבו ורדה ואמנון ז'קונט. הספר נכתב כמסע נקמה בבעלי, ויש בו דמות של דנה, הילדה, ושל בעלי, אביה, המוצג בצורה נלעגת. תוך עבודת נמלים הגענו ל- 57 גרסאות שונות של הספר, בטרם הוצא לאור, ובו זמנית שינינו וערכנו קטעים בספר שאנחנו מאמינים שהיו פוגעים בדנה, שכן הספר מוקדש לדנה ולנטליה, ודנה ידעה שהדמות בספר היא אביה. הקטעים הנלעגים הושמטו או הוצגו בנוסח מעודן יותר. בדומה לניתוח מוח, עשינו עבודה עדינה שלראייה לא הורגשה על ידי המחברים עצמם. עקבנו אחרי כתיבת הספר במהלך השנה בו נכתב, ומידי פעם אם למשל נכתב באחת הגרסאות שהילדה נוסעת ללונדון לפגוש את אביה, דאגנו ליצור רושם שונה, ולאחר שמישהו מרשות השידור התקשר לאם בעניין פנייה של האב מצרפת, בנושא טלוויזיה שחלה עליה אגרה, יום לאחר מכן, שונה נוסח הספר, והמפגש בין הילדה לאביה מתרחש בצרפת!!! זה מוכיח שמטרת הספר היתה בין השאר להשחיר ולהשמיץ את מיכאל, בעיקר בעיני בתו. (הדגשות שלי א.מ.ג.) מכתב זה של הנתבעת הינו בבחינת "הודאת בעל דין", הנתבעת עצמה מודה במכתבה תוך התרברבות ביכולותיה לשנות את קבצי הספר מבלי שהדבר יורגש ע"י עורכי הספר, כי בוצעו 57 שינויים בספר בטרם הוצא לאור! במעשה זה יש משום פגיעה גסה בפרטיות התובע, ופגיעה ביצירתו. אם אכן מודה הנתבעת בריש גלי במעקב צמוד אחר כתיבת הספר ושינויו חדשות לבקרים, מדוע יש לקבל את גרסתה כי המתינה לפרסם את סוף הספר דווקא מתוך הספר עצמו לאחר שחמותה תשלח לה עותק בפקס, ולא פרסמה מתוך הקובץ הזמין על מחשבה האישי? הרי אם כל רצונה של הנתבעת היה לפגוע במכירות הספר, מה יותר קל זמין ונגיש מפרסום קבצים ש"נגנבו" ממחשב התובע? באותה עת קיץ 2004, עדיין לא הועלו חשדות כנגד הנתבעים, ולא היתה סיבה לנתבעת לנקוט זהירות בפרסום קטעי הספר לאחר הוצאתו לאור ולא לפני כן. אף בעניין כמות תגובות ההכפשות לאתרי הביקורת, אני סבורה כי לנתבעת יש בכך יד ורגל אם כי עובדה זו לא הוכחה עד תום. די בעובדה כי הנתבעת הודתה בשימוש הבדוי "מאיר שלהבת" כותב הביקורת על מנת לעורר את החשד, כי הנתבעת השתמשה בשמות בדויים נוספים. לא נעשה מעקב אחר כתובות ה- I.P של שולחי הביקורת שהובילו אל הנתבעת, ולפיכך לא אוכל לייחס לנתבעת את כל האשם בפרסום 300 ביקורות, אך אין ספק כי לנתבעת היה בכך חלק נכבד. לתמיכה בטענתו, צרף התובע את עדותו של הסופר והמו"ל רם אורן, (ע.ת. 2). מר אורן העיד, כי במהלך חודשים אוגוסט עד נובמבר 2004 גילה כי אתר סטימצקי מוצף בדברי בלע על אודות הספר והמלצות שלא לרכוש את הספר (סעיף 8 לתצהיר עדות ראשית). מניסיונו, ומבירור שערך עם אתר סטימצקי עולה כי ספרים זוכים לכ-10-15 ביקורות שמתפלגות לביקורות שליליות וחיוביות. במקרה זה, זכה הספר לכמה עשרות התייחסויות וכולן שליליות. על פי עדות מר אורן, בעזרת קשריו עם סטימצקי הורדו ביקורות אלה, אך אלה חזרו ונשנו עד שהוחלט להתעלם מהם. ביקורות אלה ופרסום קטעי הספר גרמו הפסד ניכר לספרו של התובע, על פי עדות מר אורן, הספר היה אמור להימכר להערכתו לפחות ב- 20,000 עותקים. בראשית עדותו, תיקן העד והוסיף כי מבירור עם המפיץ עלה כי הספר נמכר בכ-200 עותקים לערך. מר אורן מעריך את ההפסד הכספי לתובעים בכ- 240,000 ₪ ברוטו. אינני יכולה לקבל את ההנחה כי הנתבעת אחראית לכל הביקורות המשמיצות אם כי אני סבורה כי יש לה חלק בכך. יחד עם זאת, מיעוט המכירות ארע לאו דווקא מחמת הביקורות אלא גם ובעיקר פרסום קטעים מספרו של התובע. לפיכך, יש לפסוק לתובע חלק מההפסד הנטען ולא את כולו. פרסום ההכפשות ב"ויקיפדיה" על פי הסברו של המומחה שברו בחוות דעתו, "ויקיפדיה" הינו אתר אינטרנט אשר ייעודו להיות מעין אנציקלופדיה חופשית בה ניתן לערוך ערך כלשהו מכל מחשב בעולם המחובר לרשת האינטרנט. האתר שומר על כל גרסאות העבר, וניתן לצפות בכל היסטוריית הגרסאות. בכדי ליצור גרסה עבור ערך בויקפדיה, יש ליצור שם משתמש בויקפדיה אשר יופיע כמשתמש שערך את הגרסה, או לחילופין ליצור גרסה כמשתמש אנונימי בהסכמה לכך שכתובת ה- I.P מופיע במקום שם המשתמש. בנוסף, באתר "ויקיפדיה" ניתן לערוך שיחה (צ'אט) אודות הערך. אפשרות זו נועדה לשם דיון התייעצות וכד'. גם במקרה זה השיחות ה"היסטוריות" נשמרות וניתנות לעיון, ויש להזדהות עם שם משתמש או כתובות I.P. עפ"י גרסת התובע (פרק ח' בכתב התביעה סעיפים 42-47), פנה בחודש אוג' 2004 כתב של אתר האינטרנט N.R.G וביקש לראיין את התובע על דברים שכתב לכאורה על עצמו באתר "ויקפדיה". התובע לא ידע מקיומו של אתר זה, ובבדיקתו נחרד לראות כי בערך הנושא את שמו מופיעים דברי בלע העוסקים באישום פלילי, התחמקות משירות בצה"ל, ובהונאה בקשר לכרטיס חנייה "איזיפרק". לגרסת התובע, אף שהדברים פורסמו תחת שמות שונים, הרי בהמשך הופיעו לכאורה "וידויים" של התובע עצמו, שעל פניו עולה כי התובע כתב אותם מהמחשב שלו ומכתובת ה-I.P שלו. התובע מכחיש כי אי פעם כתב דברים אלה, ולטענתו לנתבעים יד ורגל במזימה זו, והם הכפישו את שמו והוסיפו פרטים מכפישים לערך שלו ב"ויקיפדיה" תוך התחזות לתובע עצמו. הנתבעים מכחישים כי יש להם חלק בהכפשות אלה, ולטענתם התובע הוא עצמו כתב ועדכן את הערך של עצמו, וטענותיו אלו לא באות אלא להאדיר נזקיו. לגרסת הנתבעים, שני המומחים מטעם שני הצדדים הגיעו למסקנה כי כתובת התכנים ל"ויקיפדיה" תוך התחזות לתובע אפשריים אך ורק באמצעות תוכנת ייעודית נוספת של השתלטות מרחוק. השאלה העובדתית שנותרה, האם אכן נכתבו ההודעות ל"ויקידפיה" מתוך מחשבו של התובע עצמו, או באמצעות תוכנת השתלטות מרחוק. המומחים כאמור לא יכלו לבדוק את מחשב התובע בזמן אמת, וכל שנותר לבדיקה היו צילומי מסך שנלכדו באמצעות תוכנת הריגול והועברו למחשב הנתבעים. צילומים אלה נמסרו לבדיקה ע"י הפרקליטות. על אף שמומחה נתבעים מר שברו לא בדק את כל צילומי המסך ברצף, אלא דוגמאות בלבד שהומצאו לעיונו ע"י ב"כ הנתבעים ומצא חד משמעית כי עריכת הערך לא בוצעה ע"י תוכנת השתלטות מרחוק מכמה סיבות: בצילומי המסך ניתן לראות כי היתה קיימת תוכנת אנטי וירוס, פעולה שהיתה "מסננת" את תוכנת ההשתלטות מרחוק אם היתה קיימת כזו. התובע היה שם לב לתזוזת המקלדת והעכבר לו אכן הדברים היו נכתבים מהמחשב שלו. בתוך הרצף המספרי, ניתן לראות שעבר מכתובת הערך למסמך וורד וחזרה. פעילות זו מצביעה על התנהלות רגילה של התובע מול המחשב שלו ולא פעילות שמתאימה להשתלטות מרחוק. באחד מצילומי המסך, ניתן לראות פעולות של מדפסת שאיננה הגיונית בהשתלטות מרחוק, עובדה שתחשוף מיידית את תוכנת ההשתלטות ע"י התובע. המומחה מטעם התביעה מר ספורטה בדק אף הוא את הדיסק המכיל 83 קבצי תמונות מסך, ומסקנתו אף היא נחרצת וחד משמעית כי לאור מספר תופעות שנמצאו בתמונות המסמך, עולה כי הקלדת המסמכים ל"ויקיפדיה" בוצעה על ידי תוכנית השתלטות מרחוק. המומחה מנמק מסקנתו כדלקמן: חוסר התאמה בין מספר הנומרטור לבין מספר המסך (למשל נומרטור 00001 וצג מסך מס' 4 ולא 1), תופעה זו מעידה כי תמונות המסך אינן מייצגות לכידות הקלדה בזמן אמת, אלא היא תוצר של עריכה, מניפולציה שעשה המשתלט ששתל מספרי נומרטור שאינם תואמים את המספר הפנימי. התוכנה מאפשרת לכידת מקלדת לרבות כל שגיאות ההקלדה ותיקונן. בתמונות המסך שצורפו ונבדקו, לא היה ולו תיעוד אחד של שגיאות מקלדת וסימן מיוחד. מסקנת המומחה, כי אין המדובר בלכידת הקלדה אותנטית, אלא תמונה ש"בושלה" ע"י המשתלט מרחוק. חוסר התאמה בסדרות המספרים בנומרטור וכן הפסקות בקבלת התשדורת. תופעה זו בנוסף לאי התאמת השעון על המסך לשעון לכידת התמונה, מצביעה כי תמונת המסך "טופלה". לא מקובל בויקפדיה לחתום כל הודעה בשם המלא, כפי שנעשה לכאורה בטקסטים שהתחזו למכתבי התובע. תופעה זו מלמדת על מאמץ לשתול תמונות מסך ערוכות בשמו של התובע. סממן נוסף המצביע על הקלדה תוך השתלטות מרחוק היא העובדה כי רק בתצלומי המסך המתכתבים עם "ויקידפיה" מופיעה כיתובית "one line", היינו "הסוס הטרויאני" משדר ומעביר בזמן אמת. לא כך בתמונות מסך בו יש לכידות מקלדת שאיננה צ'אט בויקיפדיה. במסמכים אלה קיים חווי של "off line" המצביע על כך שהתמונה הוקלטה כשהמחשב איננו באינטרנט ובתמונות שיצרו בדיעבד. העובדה כי רק בצ'אטים בויקיפדיה מופיע החווי "one line" מצביעה יותר מכל כי צ'אט זה נעשה מרחוק ע"י אפשרות השתלטות מרחוק. עיננו הרואות, כי בויכוח שבין שני המומחים ניתן למצוא סממנים לכאן ולכאן, אם כי טיעוני המומחה ספורטה משכנעים יותר בעיניי. כבר גמור וידוע עם שני המומחים, כי באמצעות הורדת תוכנה ייעודית של השתלטות מרחוק ניתן לעשות במחשב האובייקט כבתוך שלך. עוד גמור וידוע, כי לנתבעים יש את היכולת הטכנית לשלוח דוא"ל שיתחזה למחשב הנשלט (ראה סעיף 8.2.17 בחוברת הדרכה ת/4). השאלה אם אכן הדברים נעשו בפועל ע"י מי מהנתבעים תוכרע על ידי בעיקר ע"י ראיות נסיבתיות שכולן כאחד תומכים בגרסת התובע. זה המקום להזכיר שוב, כי עסקינן במשפט אזרחי ולא פלילי. ייתכן ועפ"י הראיות לא ניתן היה להרשיע את מי מהנתבעים בהתחזות בשמו של התובע, אך במשפט אזרחי הנטל נמוך יותר, ואני סבורה כי לאור הראיות הנסיבתיות שיפורטו להלן התובע עמד בנטל זה. ראייה נסיבתית אחת התומכת בגרסת התובע היא הופעת "שחקנים חוזרים" בתכתובות ב"ויקיפדיה". מה הסיכוי הסטטיסטי שגב' "ברכה מהעירייה" ומיודעינו "סמי בן שמעון" יופיעו גם באתר B.S.H וגם ב"ויקיפדיה"? האם אכן אותה "ברכה" מחפשת את התובע "בגוגל" בכל עת? מה לו למר "בן שמעון" לעדכן את ערך התובע ב"ויקיפדיה" לאחר שהכפישו באוניברסיטה? מסקנתי הקודמת היתה, כי הנתבעת השתמשה בשם הבדוי "סמי בן שמעון" והנתבעת עצמה הודתה בתרמית משלוח המכתבים לאתר B.S.H . צירוף של שתי עובדות אלה מתיישבת יותר עם העובדה כי המיילים המתחזים ע"י "השחקנים החוזרים" נעשו בידי הנתבעת! נוסח ההודעות המתלהם מלמד על שנאה יוקדת כלפי התובע ולא תכתובת תמימה שכוונתה לעדכן במידע אמיתי את הערכים בויקיפדיה. לעניין זה, די אם נעיין בנספח כ"ח שנכתב ע"י "מישהו" ובו נכתב כדלקמן: "אם היטלר היה מבקש ממך "לשפר" את הביוגרפיה שלו, לא נראה לי שהיית עושה את זה. אותו דבר אתה צריך לעשות לגבי אמנון. עכשיו שהעובדה שהוא פושע אומתה, אתה צריך לכתוב את זה בערך שלו בויקיפדיה!" ההתכתבויות הכילו פרטים "מוכמנים" הידועים רק לתובע ולבני משפחתו, פרטים שלטענת התובע, דלו הנתבעים מתוך שיטוט חופשי בקרביים של המחשב הפרטי שלו. כך לדוגמא טוען התובע, כי המידע שהיה בעליה של חב' "קלואי", חברה פרטית שמיעטה לפעול בציבור ולא היתה ידועה לציבור. באותו יום הוספה גם העובדה שהתובע היה שותף בעסקי ביטוח עם אחיו גיורא, לטענת התובע באותה עת לא עסק בעסקי הביטוח מזה שנים, ופרטים אלה נדלו מתוך שיטוט במחשבו האישי. נוסח ההתכתבויות המתלהם, שמות "השחקנים החוזרים" וציון פרטים "מוכמנים" מלמדים כי לנתבעים יד ורגל בהתכתבויות אלה, כשאת הפרטים הם מקבלים ללא קושי מניתור מסמכי המחשב של התובע. השאלה שנותרה, האם אכן המכתבים שנחזים להיות של התובע נכתבו על ידו למערכת ויקיפדיה, או שמא גם אלה נכתבו בעזות מצח ע"י מי מהנתבעים תוך התחזות לתובע לרבות מסירת כתובת ה-I.P שלו. אחת הדוגמאות למכתב כזה הינו נספח ט"ו. המכתב חתום באופן חריג ע"י התובע. לגרסת התובע, המכתב מכיל מילים שאינן שגורות בפיו, כמו לדוגמא המילה "אנציקלופדית החפיף", שגיאות כתיב כמו "אחזקת סכומים גבוהים" ולא "החזקת ", ועוד כהנא וכהנא ביטויים שאותם מוצא התובע כביטויים שאינם מאפיינים את כתיבתו. אינני בקיאה בסגנון כתיבתו של התובע, ואינני יכולה להכריע על סמך סגנון כזה או אחר שאין התובע כתב את המכתב. ואולם, הדעת נותנת שאין התובע היה "מנדב" פרטים לא מחמיאים על עברו בתגובה לצ'אטים באתר ויקיפדיה. תגובה לנספח ט"ו ניתנה ע"י עורך ויקיפדיה כשעה לאחר מכן, וזמן קצר אח"כ נשלח מכתב תגובה נוסף כביכול בשמו של התובע (נספח כ'). לא סביר בעיניי, כי התובע יישב מול מחשבו וימתין להתכתבויות בצ'אט של ויקיפדיה. עוד בנוסף, נוסח המכתב תמוה והזוי בלשון המעטה.לכאורה, התובע תוקף את יעילות ואמינות אתר ויקיפדיה, ומנסה להדגים זאת באמצעות דוגמאות שלטענת התובע לקוחות מתוך מסמכים המצויים על מחשבו האישי. התובע לכאורה חותם במילים אלה: "אז נכון שלפעמים האמת מנצחת, אבל רק לפעמים, אם במקרה עובר משהו שעוזר לה לנצח"...ואולי אכן זוהי תקוותו של כותב המכתב, שהפעם לא יעבור משהו שיעזור לאמת לנצח....כל סגנון כתיבה זה לא תורם לתדמיתו של התובע, ולא ברור מדוע התובע יעשה בו שימוש. ממכתביו האחרים של התובע ומעדותו, עולה כי אין סגנון מתלהם זה אופייני לתובע. מכתב נוסף שנכתב לכאורה ע"י התובע הינו נספח כ"ז, מכתב זה מגולל פרטים אישיים רבים על התובע. דבר פציעתו בצה"ל, פרופיל צבאי, ואף את מספר הפקס שלו. כפי שהבהיר התובע בתצהיר עדות ראשית משלים (סעיף י"ג עמ' 11), כל הפרטים הנ"ל מצויים בתוך מחשבו האישי של התובע. לא מצאתי כל היגיון מעשי לכתיבת מידע זה ע"י התובע. תיאור הפציעה והפרופיל הצבאי לא תרמו להאדרת שמו של התובע, גם לא סגנון כתיבתו (ראה המילה "הלאה"). חריג כי איש המוכר בציבור יפרסם את מספר הפקס שלו בפומבי, וייתן בכך אפשרות להציפו במכתבים. אין ספק, כי המכתבים שנכתבו כביכול בשמו של התובע נכתבו בצורה מתוחכמת ביותר, מאחר ולכאורה באים הם להגן על שמו של התובע, אך סגנון הכתיבה, הפרטים המיותרים שנשתלים בין השיטין מוסיפים נזק יותר מאשר תועלת, לכאורה בא "לברך" ויצא "מקלל". מול הנסיבות שפורטו לעיל ולאחר ששוכנעתי כי בידי הנתבעים הידע הטכנולוגי לכתוב בשמו של התובע תוך שימוש בכתיבת ה-I.P שלו, שוכנעתי כי מכתביו של התובע לא נכתבו על ידו אלא ע"י הנתבעת שהתחזתה לתובע. מעורבותו ואחריותו של הנתבע מיכאל הX 1. כזכור, תביעה זו "שואבת" ממסקנות הכרעת הדין בתיק הפלילי, שם הורשע הנתבע עפ"י הודאתו בעבירת סיוע בלבד בשלושת האישומים הראשונים (מכירה למשרדי חקירות), אך באישום הרביעי הרלבנטי לענייננו לא הואשם הנתבע ולא הורשע. כמובן שאין בעובדה זו כדי לאיין את התביעה שבפניי כלפי הנתבע. ייתכן ולא היו די ראיות להקים אחריות בפלילים כנגד הנתבע בכל הקשור לאישום הרביעי, החדרת התוכנה לאובייקטים פרטיים (התובע), ואולם אין בכך כדי לסתור את האפשרות שבהליך אזרחי תרים התביעה את הנטל המוקטן המונח על כתפיה להוכיח את מעורבותו של הנתבע באישום הרביעי. אחת הטענות הראשונות של ב"כ התובע הינה, כי הנתבע עצמו היה מעורב ופעיל בהחדרת התוכנה למחשב התובע. כידוע וכמוזכר לעיל, "הסוס הטרויאני" יכול לחדור למחשב האובייקט בכמה דרכים, משלוח קובץ הצופן בתוכו את התוכנה, משלוח מייל או העברת דיסק שיוכנס למחשב ויכלול בתוכו את התוכנה. לגרסת התביעה, הנתבע שלח טופס תמים של הרשמה לבי"ס של ילדתו הקטנה המשותפת לו ולבתו החורגת של התובע, טופס זה הוצג כנספח ל"ו. לגרסת התובע (עמ' 15 סעיף 5 לתצהיר המשלים), הנתבע בכוונה תחילה לא שלח את הטופס בפקס, לטענתו בגלל קושי בהשגת פקס ועלות גבוהה, ושלח את הטופס במייל בכוונה תחילה להחדיר את התוכנה למחשב התובע. לטענת התובע, אכן כבר באפריל 2004 לפני ניסיון חדירה נוסף שביצעה הנתבעת באמצעות קובץ של "אל רוברט" באוג' 2004, חש התובע בתופעות במחשבו המעידות על החדרת התוכנה. לתמיכה בגרסתו צרף התובע את חוות דעתו של המומחה ספורטה שבדק את הקובץ, ומצא בה כתובת יעד מרוחק למשלוח מידע מתוך מחשבו של התובע, באמצעות שרות העברת קבצים (F.T.P) ראה עמ' 8 בחווה"ד של ספורטה). עוד טוען התובע בתצהירו, כי לימים רכש תוכנה המגלה תוכנות רוגלה, ובבדיקה שערך מצא כי טופס ההרשמה התואם אכן "נגוע" בתוכנת ריגול. המומחה נחקר על ממצאיו אלה וחזר והעיד כי: "לא, התבקשתי ע"י התובע לבחון את מחשבו, והצילום של אותו קובץ שהתקבל, השרידים שלו הופיעו בקובץ מצורף במייל". (עמ' 44 לפרו' ש' 19). הנתבע איננו מכחיש כי שלח את טופס ההרשמה לתובע באמצעות המייל מחוסר אפשרות לשלוח בפקס, ואולם מכחיש מכל וכל כי הטופס היה "נגוע" ונשא עמו את "הסוס הטרויאני". לטענת הנתבע, הקובץ "הנגוע" כביכול מעולם לא הוצג, גם לא בפני המשטרה. וגם לא ברור, כיצד נשארו "שרידיו" ע"ג המחשב לאחר שהתובע "פירמט" את המחשב שלו וכל תוכנו נמחק למעט מערכת ההפעלה, ואם נשארו השרידים הכיצד המשטרה לא מצאה שרידים אלה? בנקודה זו, לא נחה דעתי מהממצאים כי טופס ההרשמה כלל גם את תוכנת הריגול. המומחה לא ידע לתת פרטים מזהים על הקובץ (משקלו למשל), לא הסביר הכיצד הקובץ שרד את הפרמוט, וכיצד התחמק מעיני המשטרה שבדקה את המחשב. אין די באמירות התובע. ולו התובע אכן היה בודק את הקובץ עם התוכנה שרכש, היה עליו לשמור את הממצאים ולהביאם כראיה בביהמ"ש. דבר זה לא נעשה. אני לא סבורה שהתובע הרים את הנטל לשכנע כי הנתבע חדר למחשבו לראשונה באמצעות טופס ההרשמה. נושא זה ניתן להוכחה בקלות יחסית לו אכן "שרידי" הקובץ נשמרו, וראיה זו לא הובאה. ומכל מקום, מעורבותו של הנתבע לא תיגזר מפרט זה בלבד. לטענת התובע, הנתבע שלח מייל לאמו במצורף למסמך ש"נגנב" ממחשבו האישי. הנתבע הכחיש לכל אורך המשפט כי שלח מכתב זה לאמו, הגם שהמכתב נשלח מתיבת הדואר שלו שהיתה בשימוש גם ע"י רעייתו. משנחקרה הגב' הX לגבי מייל זה (סומן במשטרה MZ70 נספח ל"ט לתצהיר התובע), השיבה כי איננה יכולה להתייחס למייל שלא כתבה (מוצג ת/7 גיליון 7). משעומתה הנתבעת עם תשובתה ע"י החוקר, שהרי תשובה זו משמעה כי מיכאל שלח את המייל ועשה שימוש במסמך "גנוב", השיבה הנתבעת כדלקמן: "תשובה: אני לא שיתפתי את מיכאל בעובדה שהושתל רכיב במחשב של ורדה בכל הניסיונות שלי להחדיר את הרכיב למחשב של אמנון ז'קונט. אני לא יכולה להתייחס לשאלה הזאת מאחר ולמיטב ידיעתי ועד כמה שזה היה תלוי בי, למיכאל לא היה מושג. האפשרות היחידה שאני יכולה לחשוב עליה כהסבר, היא שאני כתבתי את האי מייל הזה לרותי ואני לא זוכרת את האי מייל הזה. (ת/7 גיליון 7) מתשובה זו, עולה הרושם כי הנתבעת מנסה לגונן על הנתבע בכל דרך. לשיטתה, לנתבע לא היתה כל ידיעה מפורשת או מכללא לגבי החדרת התוכנה למחשב של התובע ו/או רעייתו ו/או גרושתו, ואף לא לניסיונות ההחדרה שבוצעו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם ממכתבה של הנתבעת אל החוקר פילוסוף (נספח א' לתצהיר התובע), המשתמש בלשון רבים ולא יחיד. ההסבר כי הדרך לשווק טוב יותר היא שימוש בלשון רבים, איננה חלה על מכתב פנייה לפילוסוף לסייע בחקירה על משפחת ז'קונט. מכתב זה איננו מכתב שיווקי אלא קריאה לעזרה ושת"פ. מדוע שתשתמש הנתבעת בלשון רבים לכל אורך הפנייה? לגרסת הנתבע, לראשונה התעורר חשדו ונדלקו כדבריו "נורות אדומות" היה כשהגיעו למחשב "חומרים" ממחשב המשטרה. "חומרים" אלה שזלגו ממעבדת החוקר המשטרתי ניר נתיב, העלו תצלומי מסך ומסמכים ממחשבו של התובע. כבר אז ידע הנתבע או צריך היה לדעת כי התובע הגיש תלונה במשטרה, וכפי הנראה מחשבו "נגוע" בתוכנת "הסוס הטרויאני". לטענת הנתבע, גילוי זה נעשה אך ורק בנוב' - דצמבר 2004. משנחקר הנתבע על פעולותיו מייד לאחר הגילוי בדצמבר 2004, השיב כדלקמן: "זה יותר מורכב, דבר ראשון שעשיתי זה סגרתי את השרת דטה ומאותו יום ואילך השרת הזה לא פעל ולא שודרו אליו חומרים, ואי אפשר היה לשדר אליו חומרים, הוא היה סגור מאז ועד היום. דבר שני, שאלתי את אשתי על כך, והיא אמרה שהיא תבדוק". (עמ' 86 לפרו' שורות 16-19). הנתבע נשאל בחקירה נגדית אם חשב באותה עת, כחצי שנה לפני שנעצר אם יש מקום להזהיר את התובע, ועל כך השיב: "ת. זו היתה אחת ההתלבטויות שלי, ובסופו של דבר לא הזהרתי אותו. אני התלבטתי כי ידעתי שמשהו קורה ודיברתי עם אשתי, ואמרתי לה שלדעתי אנחנו עובדים בתהליך מכירה עם משטרת ישראל, בואו ונגיד להם שיש תקלה ויש פרצים שלכם שמגיעים אלינו ובואו נרד לשורש העניין. (עמ' 95 לפרו' שורות 13-19). מייד בסמוך לכך, תיקן תשובתו וענה: "אני מתקן את תשובתי, כשאני אמרתי שזו היתה אחת ההתלבטויות שלי התכוונתי להזהיר את המשטרה ולא את התובע. לגבי התובע, לא חשבתי להזהיר אותו, לשאלת ביהמ"ש למה? כי הרגשתי חובה לעצור את זה. אני הסברתי שיש שלושה סוגי רכיבים, לא ראיתי קבצים. רשימת הקבצים היה במחשב של נתיב, כשהשם הזה עלה לא ראיתי משהו ספציפי. (עמ' 95 לפרו' שורות 23-27). מאחר ומתשובותיו של הנתבע בחקירה נגדית לא היה ברור בוודאות מתי חשד כי "סוס הטרויאני" הוחדר למחשב התובע, נשאל על כך ישירות ע"י בימ"ש, והשיב כדלקמן: לשאלת ביהמ"ש, מתי הפעם הראשונה שידעת שאשתך הכניסה את תוכנת הטרגט למחשב של התובע? ת. בוודאות במאי 2005, ולא בוודאות בדצמבר 2004 עלה לי חשד בגלל החומר שראיתי מניר נתיב למרות שהוא היה חלקי מאוד ומעורפל. ש. לשאלת ביהמ"ש, קודם אמרת שראית את החומר מנתיב, עכשיו אתה אומר שעלה חשד שאשתך שתלה את זה? ת. לא היה לי חשד דווקא אצל אשתי, אלא עלה לי חשד שמשהו לא כשורה. אמרתי בתשובתי הקודמת שהחשד שלי היה שזה אחד ממשרד החקירות מעורב. ש. לשאלת ביהמ"ש, לא חשבת להרים לתובע טלפון ולהגיד לו שהוא צריך לפרמט את המחשב שמשהו לא בסדר? ת. אני מסכים שהייתי צריך לעשות את זה, ולא עשיתי. (עמ' 96 לפרו' שורות 8-17). הנתבע היה מודע ליכולותיה של התוכנה, ואף ידע כי אין כל קושי להחדיר אותה לכל מחשב באמצעים די פשוטים. עוד ידע הנתבע, כי רעייתו מכרה את התוכנה למשרדי חקירות פרטיים, בני הזוג קיבלו שכר מאותם חוקרים והתפרנסו מהכנסה זו. עוד ידע הנתבע והעיד על כך, כי באותה תקופה היתה אשתו במשבר נפשי עמוק מכמה סיבות. אם מחברים את כל העובדות יחדיו, אני סבורה כי נוח היה לנתבע "לעצום עיניו". לראשונה פתח ועיין בשרת כשעלו חשדותיו מחמת מצבה הנפשי הקשה של רעייתו. גם עפ"י עדות הנתבע, המצב הנפשי הקשה השתרע על פני תקופה ולא היה נקודתי, מן הראוי היה שהנתבע יגלה אחריות באשר לשימוש בתוכנה יצור כפיו. דומה הדבר, ליצרן של כלי נשק שמאפסן בביתו את כלי הנשק וסומך על בני ביתו שלא יעשו בו שימוש לא נכון. כמי שהגה את התוכנה ויצר אותה, על התובע היה להיות ערני ליכולותיה ולסכנות שהיא טומנת בחובה בשימוש לא אחראי. מצבה הנפשי של רעייתו נבע בין היתר מהיחסים העכורים עם משפחת גרושתו, וסירוב התובע ורעייתו להפגיש בין נכדתם לבתו של הנתבע. מצב זה היה צריך להתריע כבר באמצע 2004 על דברים שאינם כשורה. על מצבה הנפשי ועל סערת הרגשות של הנתבעת עקב הסכסוך המשפחתי ראה בעדותה הספונטנית בעמ' 111 לפרו' מול שורות 1-15. לאחר שהנתבע חשד בנתבעת כי התוכנה הוחדרה למחשב התובע, הוא נקט בפעולה אחת עפ"י גרסתו והיא סגירת השרת. לא ברור אם אכן כך, אך תגובה ראויה ותמת לב היא להתריע בראש וראשונה בפני בעל המחשב הנחדר, כי עליו לנקוט בפעולות פרמוט ליתר ביטחון. הנתבע עפ"י עדותו אף לא שקל זאת, עובדה זו איננה יכולה להצביע על תום לבו. לאחר ששמעתי את כל העדויות, אני סבורה שאין לפטור את הנתבע מכל אחריות. מדובר בבני זוג החיים תחת קורת גג אחת. לנתבע שליטה מלאה על תיבות הדואר, על כניסה למחשבים ולשרתים, ולא היתה כל סיבה שלא לבדוק מקומות אלה מעת לעת, ובייחוד לאור מצבה הנפשי הרעוע של רעייתו אותה עת ולאור הסכסוך המשפחתי הנוקב. הנתבע בחר בדרך של "להטמין את ראשו בחול", דרך זו קרויה בשפה המשפטית "עצימת עיניים". הנתבע בחר שלא לדעת עובדות שהיה עליו לדעת. רשלנות ואדישות זו בנוסף לחוסר התרעה מיום הידיעה ועד יום המעצר צריכים להטיל על הנתבע אחריות משותפת כלשהי. אני אכן סבורה כפי שנוסח בכתב האישום, כי מרבית האחריות מוטלת על כתפי הנתבעת, ואולם לטעמי גם אם אין סיוע של הנתבע באישום הרביעי, הרי יש גם יש רשלנות של הנתבע ואדישות לתוצאת השימוש הלקוי במוצר שפיתח. אני מוצאת כי יש לחייב את הנתבע בשיעור של 50% מהנזק הכולל. י. שאלת הנזק 1. ב"כ התובע מתארת בעמ' 25 לסיכומיה את עוגמת הנפש והסבל של התובע בעקבות האירועים. אני סבורה, כי אין מקום להכביר מילים. חדירה לפרטיותו של אדם באופן שנעשה ע"י "הסוס הטרויאני", היא חדירה לפרטיות מהסוג הבזוי והמסוכן ביותר. אין מדובר ב"הצצה" חד פעמית על מצב קיים, אלא בחיפוש מתמיד ובמעקב שוטף אחר כל פעולות האובייקט. עם התקדמות הטכנולוגיה יותר ויותר אנשים משתמשים במחשב האישי לא רק לכתיבת דואר ולכתיבת מסמכים, אלא למסמכי עבודה, לתשלומי חשבונות, לניהול חשבון הבנק, כארכיב של מסמכים, כאלבום תמונות, סרטונים, וכדו'. חדירה למחשב אפוא משמעה להפוך את האובייקט הנחדר "לעירום ועריה". כל חייו, הגיגיו, חבריו, סודותיו, הכל פרוסים בפני המחשב השולט, ואם בכך לא די, הרי ניתן אף לשלוט במחשב הנחדר "כמריונטה" ולהפוך את חייו של בעל המחשב הנחדר לסיוט מתמשך. אין בי ספק כי הפיצוי שייפסק צריך שישקף הן את הסבל המתמשך ותחושת חוסר האונים, ההשפלה, ותחושת הרדיפה עד למעצרם של הנתבעים והן לשקף את הפן ההרתעתי. ככל שהחדירה לפרטיותו של אדם קלה יותר, כך צריך ביהמ"ש להכביד את ידו על המעוול. אינני יכולה לקשור בוודאות קשר סיבתי בין התדרדרות מחלת הסכרת ממנה סבל התובע קודם הפרשה לבין הפרשה עצמה, אך אין ספק כי המתח, הדאגה, ובעיקר חוסר הוודאות לא תרמו ולא הוסיפו בריאות לתובע. באשר לעוולת חדירה לפרטיות ושימוש במסמכים שנגנבו כדי לעוול אף בעוולת לשון הרע, אני סבורה כי הוכח מעל לכל ספק כי הפרסומים באתר האוניברסיטה ובאתר B.S.H נעשו מתוך כוונה ברורה להסב נזק, כך גם באשר לפרסום המכפיש וההתחזות הנלוזה באתר "הויקיפדיה". כל פעולות הנתבעת נעשו בכוונת זדון, תוך מרמה והתחזות על מנת להסב נזק תדמיתי לתובע. כפי שנכתב לעיל, נזק תדמיתי זה גדול שבעתיים כשמדובר בדמות המוכרת בציבור, ושמו הטוב של התובע הוא בעצם גם כלי עבודתו. עבור כל אחד מהמקרים: פרסום ב-B.S.H ובאתר ידיעות אחרונות בנושא תרמית "האיזיפארק", פרסום מכפיש ב"ויקיפדיה - והתחזות בשם התובע, ופרסום מכפיש באתר באוניברסיטה, סכום הפיצוי יהא הפיצוי הסטטוטורי המלא הקבוע בחוק במקרה של כוונה לפגוע, בסך של 100,000 ₪ לכל אירוע, ובסה"כ 300,000 ₪! 6. כמו כן, יש לפצות את התובע לפחות חלקית על פגיעה במכירת ספרו "ש. כמו שקר", הן בגין הפרסומים הפוגעים, הן משום פרסום קטעי ספרו בכוונה לפגוע במכירות, והן בגין שינוי היצירה ע"י הנתבעת. יש להניח, כי חלק הארי מהפסדי ספר זה נבע מהתנהלות הנתבעת, ולפיכך יש לפסוק פיצוי של 100,000 ₪ מתוך סה"כ ההפסדים בסך של כ- 300,000 ₪. 7. אין לנכות את הפיצוי העונשי שקיבלה הנתבעת בהליך הפלילי, פיצוי זה אם בכלל מתקזז עם עוגמת הנפש, הסבל, המתח, והחרדה שעבר התובע, כמו גם שיבושים בעבודה עם המחשב. לא מצאתי קשר סיבתי ישיר בין החדרת התוכנה לאי קיום סדנאות, ואחור בבניית האתר באינטרנט. אני סבורה כי הפיצוי הסטטוטורי המלא מגלם בתוכו גם נזקים עקיפים אלה. ס ו ף ד ב ר: הנתבעת 2 רות הX תישא בסכום נזק כולל של 400,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת 2 בהחזרי האגרות כשכל סכום נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן בהחזר הוצאות העדים והוצאות חוות הדעת עפ"י הצגת קבלה על תשלום, ובשכ"ט עו"ד בהתחשב בהליכים המרובים והארוכים ובכמות הנכבדה של מסמכים ומוצגים בסך של 90,000 ₪. הנתבע 1 יחוייב ביחד עם הנתבעת עד לגובה 50% מסך הנזק הכולל לרבות שכ"ט והוצאות. ריגולתעשיה