הכחשת מעורבות בתאונה 1. התובע, יליד ,25.10.92 הגיש, באמצעות הוריו התובעים 2-3, תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו בתאונה אשר ארעה ביום 6.7.07 בסביבות השעה 10:00. התובע טוען כי נסיבות התרחשות התאונה מהוות תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975. הנתבעת 2 מכחישה את נסיבות התרחשות התאונה וטוענת כי התובע נפגע בנסיבות אחרות אשר אינן מהוות תאונת דרכים על פי החוק. הדיון פוצל בשאלת החבות ושאלת הנזק. נשמעו ראיות הצדדים בשאלת החבות. 2. נסיבות התרחשות התאונה על פי גרסת התביעה הינן כדלהלן- התובע עמד בכביש מול ביתו, ליד מרפסת בית דודיו כשהוא נועל כפכפים. בסמוך נמצא מחסן עצים גם הוא בבעלות קרובי משפחתו. נתבע 1, קרובו, עסק בהעמסת לוחות עץ על גבי ארגז הרכב. לאחר שהעמיס את הלוחות, נכנס לרכב והחל לנסוע בו לאחור. תוך כדי נסיעה נשמט אחד מלוחות העץ, החליק מן הרכב על גבי הרחוב ופגע בעקב וכף רגלו השמאלית של התובע. 3. הכחשת הנתבעת את נסיבות התרחשות התאונה מובנת לטעמי. מובן הצורך לשמוע את ראיות הצדדים בדבר נסיבות התרחשות התאונה. שכן, לא מדובר בתאונת דרכים אשר נסיבותיה "קלאסיות", ההתרחשות מיוחדת ומצויה בשוליים של הגדרת תאונת דרכים על פי החוק. עוד יש לציין כי כל העדים לתאונה הם בני משפחתו של התובע, אשר לכאורה נחשדים כמי שיש להם עניין ממשי בתוצאות הדיון. העניין הממשי בתוצאות הדיון אף גובר כאשר מדובר לא רק במי אשר מעוניינים בטובתו של התובע, אלא גם במי שעלולים לסבול נזק כלכלי, אם לא תמצא התאונה בגדרה של תאונת דרכים. במה הדברים אמורים? החשדות המועלים על ידי הנתבעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה מורים על אפשרויות על פיהן לכאורה נפגע התובע בנסיבות המקימות אחריות כלפי צד ג', של עובדי מחסן העצים, קרוביו או בגין חבות מעבידים, אילו יתקבל החשד כאילו שימש בעבודה. במקרים אלו על פי החשד, אין לקרובים בטוח. 4. כל האמור לעיל היה נגד עיני עת שמיעת הראיות, הסיכומים ולבטי בעת ששקלתי את כל האמור, הכל כפי שאפרט להלן. שמתי ליבי לטענות הנתבעת ולעובדה כי נסיבות אלו אכן יוצאות דופן ומעוררות חשד. יחד עם זאת, ברי לי כי אין די בכך על מנת לדחות את התביעה. דרכו של עולם היא כי תאונות קורות לאו דווקא בדרכים שגרתיות ואין אדם מתארגן מראש עם נוכחות עדים אובייקטיבים, או לעיתים עם עדים בכלל. במצב הדברים אשר לפני לא אוכל לקבוע כי התאונה התרחשה בדרך זו או אחרת. כל אשר אוכל לקבוע הוא לאיזה צד נוטה מאזן ההסתברויות ולו במקצת. מאחר ועסקינן בתביעה אזרחית, הרי שדי בכך על מנת להכריע את גורל התביעה. שקילת הראיות 5. אסקור את התפתחות האירוע על פי הנטען ואת תמצית הראיות ביחס לכל שלב. 6. מר קאסם, אחיו של הנתבע , אשר עבד יחד עמו בהעמסת הלוחות על הרכב הצהיר- "16. אני ועמאר העמסנו על המשאית לוחות עץ שהיו מאוחסנים בחצר בצמוד לבית, אז עמאר עלה לרכב, נהג בו וחזר אחרוה, יצא מהחצר ורצה להתקדם לעבר פתח הכניסה לקומת הקרקע בה מאוחסנים גם עצים של העסק, ונמצא בה גם המשרד של העסק." בחקירתו הנגדית סיפק מר קאסם פריטים נוספים. לוחות העץ אותן העמיסו על הרכב היו "דיקט מצופה שני צדדים פורמיקה. ממש ממש מחליק". (פרוטוקול עמוד 22 שורה 4). עוד הוא מציין כי היו אולי 4 עד 7 לוחות. לדבריו, גם בעבר החליקו לוחות אך לא פגעו באנשים. מדובר בלוחות ברוחב 1.20 מ' ובאורך 2.24 מ' (שורה 20) אשר הושכבו על הרצפה של האוטו (שורה 23). אין הוא זוכר עבור איזה לקוח הועמסו הלוחות והאם היה צורך להעמיס לוחות נוספים ממקום אחר (הכל באותו עמוד). בהמשך הוא אומר כי דווקא היה צריך להעמיס מהמחסן מהצד השני של הכביש לוחות נוספים. הוא מסביר שקודם לכן הוא שכח. אין הוא זוכר איך העמיסו את הלוחות. האם העמיס לבד או עם אחיו הנתבע. בסופו של דבר חוזר הוא לדבריו כי אינו זוכר אם אמור היה להעמיס עוד לוחות ולמעשה אינו מספק הסבר מדוע החל האוטו לנסוע לאחור. מאוחר יותר הוא כן מציין כי רצה להביא מהמחסן דברים (עמוד 24 שורה 20). לכאורה עדות זו מעלה ספק ביחס לאמיתות הנסיעה למחסן הנוסף, לאור העדויות הסותרות שבה. אולם, העדים האחרים מעט יותר החלטיים בנושא. מר עאמר הנתבע העיד בחקירה ראשית בבית המשפט- "היינו אני וקאסם אח שלי מעמיסים על האוטו. העמסנו כמה פלטות על המשאית בחצר אצלי במחסן. יש לי שני מחסנים, מחסן אחד בבית של ההורים שלי ואחד בכניסה לחצר שלי. האוטו היה בכניסה לחצר, יש לי כמה חבילות בכניסה לחצר. שמנו את האוטו, העמסנו את הפלטות. עליתי על האוטו רציתי להגיע למחסן הראשי. יצאתי לאוטו, רציתי לחזור, עשיתי רוורס רציתי להגיע לדלת הכניסה של המחסן, פתאום שמעתי צעקות". (פרוטוקול עמ' 25 ש' 6-10) מר חסן נסראללה ישב על פי הנטען במרפסת. על פי עדותו הוא ראה את כל ההתרחשות גם הוא מציין העמסת לוחות על גבי הרכב, אי סגירת הדפנות ונסיעה אחורנית לשיטתו על מנת לנסוע קדימה. (עמ' 19 לפרוטוקול). לאור כל האמור לעיל, ולמרות שאין הדבר נקי מספקות, אוכל לקבוע כי מאזן ההסתברויות נוטה לקביעה כי הועמסו לוחות על גבי הרכב, אשר החל בנסיעה אחורנית, ביציאה מחצר הבית. 7. הדפנות הפתוחות והחלקת הלוח כל העדים מעידים כי הדפנות של הרכב היו פתוחות. על פיה עדויות לרכב יש ארגז, עליו מעומסים הלוחות. הדפנות של הארגז ניתנות לפתיחה. בשעת העמסת הלוחות פותחים את הדפנות. הרכב החל לנסוע לאחור מבלי שהספנות נסגרו ומבלי שהלוחות נקשרו, דבר שהוביל להחלקת ונפילת אחד הלוחות. קאסם אחיו של הנתבע מציין כי אינו זוכר אם הפלטה החליקה מן הצד או באיזה דרך. למרות שהוא מתאר כי הוא עמד ליד האוטו וראה אותו נוסע לאחור, הוא טוען כי הוא לא ראה את ההחלקה וראה אותו רק לאחר שנפלה על הכביש אם כי גם לא ראה איך היא פוגעת בתובע. הוא שמע את הצעקות, ידע שמישהו קיבל מכה, ראה את הפלטה על הכביש והבין שהוא נפגע מהפלטה (פרוטוקול עמוד 24 שורות 6 עד 12). הנתבע מר עמאר לא הגיש תצהיר עדות ראשית ומסר עדותו בביהמ"ש. לדבריו העמיס את האוטו בפלטות ורצה להגיע עמו למחסן הראשי. "העמסתי ביחד עם אח שלי קאסם. אני נהגתי באוטו. קאסם היה ליד האוטו. אני לא זוכר איפה הוא עמד. התחלתי לנסוע לאחור עם הפלטות על הארגז של האוטו. הפלטות היו בשכיבה. מדובר בפלטות שמחליקות. לא קשרתי אותם. טעיתי. בגלל שהפלטות לא קשורות הם עפו. נפלה לי מהאוטו פלטה אחת. שמתי שניים שלוש פלטות, הפלטה העליונה התחלקה. הפלטה עם פורמייקה משני הצדדים". (פרוטוקול עמוד 25 שורות 12 עד 15) לדבריו לא שם לב שפלטה נופלת מהאוטו. גם הוא אינו זוכר מה העמיס למעט שמדובר בדיקטים מצופים פורמייקה משני הצדדים. באשר לכיוון הנפילה של הפלטה מהרכב, גם הוא אינו יודע. לדבריו הפלטה יכולה להחליק מכל כיוון גם מהפינה (עמוד 26 שורה 31). 8. נמצא תמוהה הדבר כי הנתבע וקאסם מעמיסים פלטות מחליקות על רכב ונוסעים עמו ללא כל הגנה שתמנע נפילת הפלטות. גם אם לא מדובר במניעת סיכון לציבור, הרי מדובר במוצר אותו הם מוכרים אשר עלול להינזק. עובדה זו יש בה כדי לגרוע ממהימנותם. שניהם נשאלו על כך. מר קאסם מסביר כי לפעמים קורות טעויות והטעות כאן היא שאחיו עמאר יצא ולא סגר את דפנות הרכב (עמוד 22 למטה). מדבריו משתמע לכאורה שכל יום מעמיסים ורק במקרה זה קרתה טעות ששכחו לסגור את הדפנות וטרם החלו בנסיעה לאחור, אולי למחסן העצים. לעומת זאת מעדותו של מר עמאר עולה תמונה שונה על פיה זה היה מנהגם או לפחות מנהגו. " בית המשפט שואל אותי על דפנות הארגז- מדובר בדלתות פתוחות. כשאני מעמיס אני פותח את הדלתות. נסעתי עם דלתות פתוחות ולא קשרתי. נסעתי לאחור. הפלטה החליקה. נסעתי עם האוטו. חזרתי ברוורס. פתאום שמעתי צעקות. עשיתי ברקס וכיביתי את האוטו...". (פרוטוקול עמוד 25 שורות 17 עד 19). 9. ב"כ הנתבעת מפנה את תשומת הלב לחוסר הנוחות והאמון המתעוררים כתוצאה מדרך התנהגותם, הגיחוכים, החיוכים והצחוקים של העדים בזמן עדותם. לדבריו הדבר אינו תורם למהימנותם. אכן אופן העדות ובמיוחד אופן עדותו של עד זה עוררו בי תחושה לא נוחה. הנתבע מעיד על רשלנות חמורה מצידו. רשלנות אשר הסבה על פי שיטתו נזק ממשי, כאב וסבל רב לקרובו. הכל בשם עצלות לכאורה או רשלנות רבתית בשמירה על כללי בטיחות בסיסיים. למרות שהנתבע מעיד כל זאת על עצמו, עדותו מתאפיינת לא רק בשוויון נפש אלא אף משדר לשומע אותו תחושת סיפוק עצמי, בטחון וקשה להבין מדבריו לקיחת אחריות, ביקורת עצמית וייסורים. מסכימה אני עם דברי ב"כ הנתבעת כי יש בכך פגיעה ממשית באמון של ביהמ"ש בדבריו. יחד עם זאת, ספק אם די בכך כדי לדחות את תביעתו של התובע אשר נפגע כתוצאה ממעשיו. 10. את רגע הנפילה של הלוח מן הרכב מתאר מר חסן דודו של התובע. בתצהיר עדות ראשית הוא מפרט. "11. לפתע בעת שישבנו ברחבה כאמור לעיל, חזר עמאר לאחור עם המשאית, אז הוא בשבריר של שנייה עף לוח עץ מתוך ארגז המשאית ונחת על הכביש ועל רגלו של דחללה שעמד על הכביש כאמור לעיל. 12. אני כשראיתי שלוח העץ עף מהמשאית, רציתי להזהיר את דחללה אך הלוח היה מהיר מאוד". בחקירתו הנגדית סיפר כי ראה כי מעמיסים את הרכב ולוחות עץ בחצר. לדבריו ממקום מושבו על גבי המרפסת יכל לראות זאת. הוא מתאר בפרוטרוט איך לא סגרו את שלושת דפנות הרכב ולא קשרו. הוא מתאר את כיוון הנסיעה לאחור של הרכב וכי במהלך הנסיעה לאחור "הלוח החליק מהחלק האחורי, לא ראיתי בדיוק". הכל בעמוד 19. לדבריו ראה את כל השלבים של ההתרחשות, לא הספיק לצעוק שיזהר אבל הספיק לצעוק. מר דחאללה, ששמו זהה לשמו של התובע, ישב גם הוא על המרפסת. לדבריו גם הוא ראה את ההתרחשות - "ישבנו על המרפסת הבן של אח שלי ישב עמנו, בני הדודים שלי יש להם מחסן של עצים מעמיסים עצים על הרכב שלהם, כך הם עושים כל יום. באותו יום שישבנו הם נכנסו לחצר התחילו להעמיס סחורה ואחרי זה חזר עם הרכב שלו ברוורס, פתאום עף משהו מהרכב, אח של הנהג ששמו קאסם צעק, פתאום שמענו את הבן של אח שלי שצועק, עף משהו מהאוטו ופגע בו. אני ראיתי שחזר ברוורס עף משהו מהאוטו, ראיתי את זה, עף לוח עץ. הוא פגע בבן של אח שלי. ראיתי את העץ נופל, כששמעתי את הבן של אח שלי צועק, אז הבנתי שהוא נפגע מהעץ." (פרוטוקול עמ' 12 ש' 27 עד עמ' 13 ש'2) שני העדים מעידים כי הנפילה של הלוח הייתה מהחלק הימני אחורי. אכן לא ניתן להבין מעדותם האם מדובר בדופן הימנית או בדופן האחורית או בפניה שביניהן. ספק אם הם יכולים לשחזר עניין זה שכן כל אירוע ההחלקה נמשך שניות אחדות. מדובר גם בלוח גדול ממדים המכסה את כל שטח ארגז הרכב. דומה בעיני כי די בתיאור זה על מנת ללמוד את כיוון ההחלקה הכללי של הלוח. 11. הנתבעת מעלה באמצעות בא כוחה ספקות רבים באשר למסלול הנסיעה של הרכב אחרוה וביחס אליו לנתיבו של הלוח עת החליק מן הרכב על גבי הכביש ביחס לכל האמור מעלה הנתבע גם ספקות האם מסלולים אפשריים אלו מתאימים לפגיעה בתובע בלבד, לפגיעה ברגלו השמאלית בלבד, הכל בשים לב לזווית עמידתו. 12. התובע למעשה העיד כי אינו יודע דבר למעט העובדה שעמד ליד מרפסת דודו, הרגיש פגיעה חזקה ברגל, נפל על הרצפה, צעק. באשר למעורבות לוח העץ, יש לו עדויות סותרות. בעמוד 7 לפרוטוקול העיד כי כאשר הרימו אותו והזיזו את לוח העץ הבין שנפל על הרגל שלו עץ (שורות 30, 31). ב"כ הנתבעת מצביע על הסתירה בין דבריו אלו לבין תצהירו שם הוא מציין "14. אני צעקתי מרוב כאב ונפלתי וראיתי כי נפגעתי מלוח של עץ.". לכאורה אכן סתירה, האם ראה או שמא רק סיפרו לו. אולם, בבואי להעריך את מהימנות עדותו של התובע יש לזכור כי התובע היה כבן 4 בעת התרחשות המקרה והעיד כשהוא כבן 17 והכל שלא בשפת אמו. 12. העדים נשאלו אודות מיקום לוח העץ לאחר הפגיעה ומה עלה בגורלו. בעמ7 ש' 30 העדי כי לאחר שנפגע ונפל הזיזו הדודים את לוח העץ ואז הרימו אותו. לאחר מכן פינו אותו בלית החולים. לעומת זאת מר דחאללה העיד כי העץ פגע בתובע והמשיך ועצר רחוק ממנו. גם מר חסן העיד כי הלוח פגע בתובע והמשיך להחליק למטה (פרוטוקול עמ' 19 ש' 29-30) כאמור, הסתירה הינה עם עדותו של התובע אשר נפגע קשה באותו מעמד וקשה להניח כי דעתו נתונה הייתה למיקום הלוח, אשר גם אל ברור האם ידע באותה העת כי זה החפץ אשר פגע בו. 13. באשר להיתכנות הפגיעה בתובע, אכן אל מדובר בפגיעה שאנו רגילים לראות. יחד עם זאת, לכאורה יש התאמה בין צורת הפגיעה, כמתואר בתמונות, לבין תאור אופן התרחשותה. האם אכן הדבר אפשרי מבחינה רפואית ומבחינה פיזיקלית, איני מוצאת כי הדבר נסתר, וכי לעיניי הדיותות אין הדבר אפשרי. לא הוצגו בפני חוות דעת מומחים לעניין זה. 14. הנתבעת מפנה לדיווחים בבית החולים למוסדות בית החולים ולסוכן הביטוח אשר ביקר את התובע כקרוב משפחה. דיווחים אלו מזכירים פגיעה מעץ, מגוף שנפל ואינם מאזכרים מעורבות רכב. איני מוצאת כי דיווחים אלו מפחיתים מרמת מהימנות התביעה אלא דווקא להפיך. הדיווחים מדברים על פגיעה מעץ, מגוף שנפל. דווקא דיווחים אלו תאומים את התיאור יותר מאשר תיאור משפטי כי מדובר בתאונת דרכים. כך ניתן גם להבין את ההתמהמהות בפניה למשטרה. נסיבות התרחשות התאונה אינן במובן המקובל, הלא משפטי, של תאונת דרכים. אחרית דבר 15. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת הקביעה כי התובע הוכיח את נסיבות התרחשותה התאונה והוכחה חבותה של הנתבעת. 16. הצדדים מוזמנים לישיבת קדם משפט ולדיון בבקשה למינוי מומחים רפואיים ליום 10.10.10 שעה 09:00. הכחשת תאונהתאונת דרכים