על מנת להבין הצעת חוק לעומק מומלץ לקרוא את דברי ההסבר להצעת החוק. להלן דברי הסבר בעניין הצעת חוק חגירת ילדים ברכב הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חגירת קטינים ברכב - החמרת ענישה), התש"ע-2009 דברי הסבר ועדת הכלכלה והוועדה לזכויות הילד של הכנסת קיימו ב-7 ליולי 2009 דיון משותף בנושא "קידום תוכנית לאומית לבטיחות ילדים". בדיון נחשף לראשונה גיליון הציונים של ישראל בתחום בטיחות ילדים. את הגיליון ערך ארגון הגג האירופי לבטיחות ילדים (European Child Safety Alliance). מגיליון הציונים עולה, כי ישראל, קיבלה ציון בינוני בלבד במדרג ציוני הביצוע והיא מדורגת במקום ה-15, מתוך 24 מדינות אירופאיות שהשתתפו במיפוי. על פי הנתונים, בשנת 2007 נהרגו בתאונות דרכים 32 ילדים ובני נוער עד גיל 17. בשנת 2008 מספר הילדים אשר קיפחו את חייהם בתאונות דרכים עמד על 35. על-פי מחקר שפרסם אגף התנועה במשטרה בשנת 2006, 28% מן הילדים (עד גיל 17) שנהרגו בשנים 2002 עד 2004 נסעו ברכב ללא שימוש באמצעי ריסון. תאונות דרכים הן הסיבה המובילה לתמותת ילדים במדינת ישראל, והסיבה השנייה לאשפוז כתוצאה מפגיעות חיצוניות. הסיכוי של אדם חגור להיפצע קשה או להיהרג בתאונה, קטן בהרבה מאשר של אדם שאינו חגור. קל וחומר בכל הנוגע לילדים. לא לחינם הורכבו חגורות הבטיחות גם מאחור. במחקרים, שערך הארגון הלאומי האמריקאי לבטיחות בדרכים נמצא, כי הסיכוי של ילד לא חגור להיפצע קשה בתאונה גדול פי 3.5 מהסיכוי של ילד חגור. כשמדובר בילדים עד גיל שנה, חגירתם במושב בטיחות מורידה ב - 71% את מספר ההרוגים. בקרב הילדים עד גיל, 4 חגירה נכונה מורידה ב - 54% את מספר ההרוגים. חגורת הבטיחות מונעת את הטחת הילדים קדימה ומגדילה את סיכויי הילדים להישאר בחיים במקרה של תאונת דרכים קשה. נסיעה ברכב ללא התקן ריסון היא גורם הסיכון העיקרי לתמותת ילדים הנוסעים במכונית. ילדים לא חגורים נמצאים בסיכון כפול לתמותה מילדים חגורים. למרות פני הדברים, הורים רבים נמנעים מלחגור את ילדיהם ואף נוטים להחזיקם בידיים בשעת הנסיעה, למרות הסכנות הכרוכות בכך. יתרה מזאת, ישנם מקרים בהם ההורים נמנעים מלעגן את מושב הבטיחות לרכב. בעשותם כך הם מעמידים את ילדיהם בפני סכנת חיים בעת תאונת דרכים. מציאות זו היא תוצאה של תרבות נהיגה לקויה. בעוד שאדם בגיר הבוחר שלא לחגור חגורת בטיחות מבין את משמעות הסיכון שבדבר, הרי שלא כך לגבי קטין בכלל וקטין מתחת לגיל 12 בפרט. לפיכך האחריות על כתפיו של נהג הרכב הינה כפולה ומכופלת כשהמדובר בחובת החגירה של קטין בחגורת בטיחות. לעיתים קרובות מידי מעדיף הנהג את "השקט בנסיעה" ומתיר לקטין לנסוע כשאינו חגור. בכך חורץ הנהג את גורל ילדו או הקטין שברכבו במקרה חרום או בתאונת דרכים חלילה. שינוי תרבות הנהיגה בנושא זה, צפוי להקטין לפחות בשליש את מספר ההרוגים מקרב הילדים, ובשיעור גבוה יותר את מספר הילדים הנפצעים בתאונות דרכים. הצעת חוק זו קובעת מדרג ענישה שתכליתו להרתיע נהגים מלהקל ראש בחגירה של קטינים ברכבם על פי העקרונות הבאים: אי חגירת קטין מעל גיל 12 (אשר לו מיוחסת לצורך העניין מידה מסוימת של שיקול דעת עצמאי) תגרור הטלת סנקציה מסוג קנס בסך 1,000 שקלים חדשים. אי חגירת קטין מתחת לגיל 12 (אשר לו מיוחסת מידה קטנה יותר של שיקול דעת ויכולת להשפיע על הנעשה, בדומה לאי נשיאת קטין באחריות פלילית למעשיו עפ"י החוק), תגרור הפעלת סנקציה חמורה אף יותר; בנוסף לקנס של 1,000 שקלים חדשים רשאי בית המשפט להורות על שלילת רישיונו של הנהג לפרק זמן של עד 3 חודשים. הצעות חוקקטיניםרכבמשפט תעבורהבטיחות בדרכים