שינוי תפקיד בתקופת טיפולי פוריות 1. התובעת-המערערת (שתיקרא להלן: "התובעת") עבדה בבית החולים - נתבע מס' 1 (שייקרא להלן: "הנתבע" או "בית החולים" או "ביה"ח") ופוטרה מעבודתה זו בהיותה בהריון, לאחר שעברה טיפולי הפריה. הממונה על עבודה נשים במשרד התמ"ת (שתיקרא להלן: "הממונה") אישרה את הפיטורים האמורים. התובענה שבפנינו כוללת תביעה כנגד בית החולים וכן ערעור על החלטת הממונה. בכתב התביעה (שהוא גם ערעור, אך לא הוגדר ככזה), עתרה התובעת להצהיר כי החלטת הממונה לאשר את פיטוריה היא בטלה, להצהיר כי הפיטורים היו בעקבות טיפולי ההפריה, לקבוע כי הפיטורים היו בחוסר תום לב, ולחייב (בכתב התביעה לא הוברר אם את הנתבע או את המדינה (שתיקרא להלן: "המשיבה") או את שניהם) - לפצות את התובעת בסך 280,000 ₪. ראוי להדגיש כאן כי כתב התביעה התייחס לסעד הפיצויים כאל סעד חלופי, כאילו הוא כלל גם עתירה לאכיפת המשך יחסי העבודה, אך בפועל - כתב התביעה אינו כולל עתירה בדבר אכיפת יחסי העבודה. בנוסף, נכון לציין כי בעת הדיון המוקדם הוברר שהסכום הנתבע מורכב מ-4 סכומים אלה: סך של 60,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (שייקרא להלן: "חוק עבודת נשים"), סך של 60,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (שייקרא להלן: "חוק השוויון"), סך של 60,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב, וסך של 100,000 ₪ בגין "נזק" (שמהותו לא הוגדרה). 2. לטענת המשיבה בכתב התשובה שהגישה, ההחלטה לאשר את פיטורי התובעת היתה כדין ואין מקום שבית הדין יתערב בה. 3. לטענת הנתבע בכתב הגנתו, הסיבה לפיטורים לא היתה קשורה להריון (אשר לא היה ידוע לנתבע עד לאחר הפיטורים) וגם לא לטיפולי ההפריה, אלא לתפקודה של התובעת ולהתנהגותה. 4. הליך גישור בין התובעת לבין הנתבע (בהעדר המשיבה) - לא הביא לסיום המחלוקת. לפיכך, קויים דיון מוקדם שבו נערכו המוסכמות והפלוגתאות וניתנה החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים. 5. גם בישיבת ההוכחות ניסינו להביא את הצדדים לידי פשרה, אך לא הצלחנו בכך. על כן, שמענו את עדותה של התובעת ואת עדויותיהם של שני עדי הנתבע מר שועאע אבו חנא, המנהל האדמיניסטרטיווי של ביה"ח (שייקרא להלן: "שועאע") וגב' ראויה ג'ובראן, שהיתה הממונה הישירה על התובעת (שתיקרא להלן: "ראויה"). 5. העובדות שאותן אנו קובעים ואשר תפורטנה להלן, מבוססות הן על תצהירי הצדדים (עם נספחיהם) והעדויות של עדיהם, הן על מסמכים שהצדדים הגישו בעקבות ישיבת ההוכחות והן על המסמכים שהוגשו על ידי המשיבה, בקשר עם ההליך שהיה בפני הממונה, לרבות תעודת עובדת הציבור שנחתמה על ידי הממונה עצמה. אלה העובדות 6. התובעת למדה בעבר (עד שנת 2005), במכללה ששמה "המכללה המשותפת". התובעת למדה שם קורס "מזכירות סוג 1", הנהלת חשבונות סוג 1 וסוג 2, חשבי שכר ו"התמחות רפואית". התובעת עברה את הקורסים האמורים בהצלחה. המונח "התמחות רפואית" שנאמר לעיל בקשר לקורס שהתובעת למדה, אינו זהה לקורס "מַזְכִּירוּת רפואית" שהוא קורס שנלמד בפיקוח משרד התמ"ת ובסיומו יש מבחן שנערך על ידי משרד התמ"ת, וניתנת תעודת מקצוע על ידי משרד התמ"ת. הקורס שהתובעת עברה, אינו קורס מעין זה ב"מַזְכִּירוּת רפואית", ואינו קשור למשרד התמ"ת. 7. בחודש יולי 2007 פורסמה על ידי ביה"ח מודעה בעיתונות הכתובה, שבה הוצעה משרה של מזכירה רפואית. בין התנאים שנדרשו מהמועמדים לתפקיד נדרשה גם תעודה בְּמַזְכִּירוּת רפואית, כשנאמר שיש עדיפות לכך שהתעודה תהיה מאושרת על ידי משרד העבודה. 8. התובעת הגישה את מועמדותה למשרה. התובעת ציינה בקורות החיים שהגישה לנתבע, כי יש לה "תעודת מזכירות רפואית ומשפטית". 9. ביום 27/7/07 רואיינה התובעת לעבודה על ידי שועאע, ולאחר מכן - התקבלה לעבודה. בין הצדדים יש חלוקי דעות בענין הדברים שנאמרו על ידי התובעת, בעת הראיון, בשאלת קיומה של תעודה בדבר היותה "מזכירה רפואית". לגרסתו של שועאע - הוא שאלת את התובעת, בראיון, על קיומה של תעודה כזו, והתובעת אישרה שהתעודה קיימת, אך אמרה שהיא מצויה בבית הוריה בתרשיחא. התובעת הבטיחה להציג את התעודה בעתיד, אך לא עשתה כך, ובסופו של דבר - הודתה שאין בידיה תעודה כזו. על גבי מסמך קורות החיים של התובעת מתח שועאע קו מתחת לרישום בדבר "תעודת מזכירות רפואית ומשפטית", וכתב הערה בכתב ידו: "חסרים תעודות - הבטיחה להביא בהמשך". לגרסת התובעת - כלל לא דובר על ענין התעודות. היא הגישה לשועאע את תעודותיה, כולל זו בענין ההתמחות הרפואית, הוא צילם אותן ולא דרש ממנה דבר מה נוסף. אנו מעדיפים את גרסתו של שועאע בענין זה. הדעת נותנת שכאשר אחד התנאים הנחוצים למשרה זה קיומה של תעודה בדבר היות המועמדת בגדר "מזכירה רפואית", יעלה ענין המצאת התעודה לנתבע ולא תהיה התעלמות ממנו. בנוסף, על גבי מסמך קורות החיים של התובעת כתב שועאע גם הערות נוספות (כגון שמות אנשי קשר במקומות עבודה קודמים, מספר העובדים שהתובעת ניהלה בעבר). לפיכך, אנו מייחסים מהימנות גם לרישום של שועאע בענין החוסר בתעודה וההבטחה להביא אותה בהמשך. על כן, אנו קובעים כי בעת הראיון או סמוך לאחר מכן, אמרה התובעת כי היא תמציא לנתבע תעודה על היותה "מזכירה רפואית". 10. מחלוקת נוספת בענין מה שהיה בראיון העבודה, נוגעת לגרסת התובעת על כך ששועאע שאל אותה אם היא מתכוונת להרות. גרסה זו - מוכחשת מכל וכל על ידי שועאע, שטען כי לא העלה את הנושא בעת הראיון וכי הוא כלל אינו נוהג לשאול שאלות מסוג זה. גם בענין זה אנו מעדיפים את גרסתו של שועאע. לדעתנו, אין זה סביר ששועאע שאל את התובעת שאלה מעין זו בזמן הראיון. מקובלת עלינו גרסתו של שועאע שהוא ממילא היה יכול להניח שהתובעת נוכח גילהּ (ילידת שנת 1982), ונוכח היותה נשואה ובאותה עת - ללא ילדים, עשויה להרות בזמן הקרוב. בנוסף, ממילא - כפי שיתואר בהמשך - נחתם עם התובעת תחילה חוזה עבודה לתקופה קצובה בת 3 חודשים. אם שועאע הוא מנהל שמעוניין דווקא שלא להעסיק עובדות בהריון, הוא היה יכול לנהוג בדרך מתוחכמת יותר מאשר לשאול שאלה ישירה מעין זו בזמן הראיון. מעבר לכל אלה - אנו סבורים שאילו אכן היתה השאלה נשאלת בזמן הראיון, היתה התובעת מזכירה זאת בעת שטענה את טענותיה בפני החוקרת מטעם הממונה. גם אם התובעת אינה משפטנית, הרי שברור שהיא היתה יכולה לדעת שלענין זה יכול להיות משקל בעת שיקולי הממונה בדבר היתר הפיטורים. למרות זאת, בעת שהתובעת העלתה טענות בפני החוקרת מטעם הממונה - היא לא טענה מאומה על כך שבעת הראיון שועאע שאל אותה על כוונותיה בענין הריון. 11. כאמור כבר לעיל, התובעת התקבלה לעבודה בבית החולים. המועד המדוייק של תחילת העבודה שנוי במחלוקת, אך אין אנו צריכים להכריע בה. מועד זה היה לכל המוקדם ביום 31/7/07 ולכל המאוחר - ביום 2/8/07. 12. התובעת החלה לעבוד במשרד האשפוזים של בית החולים. במועד מסויים (שלא הוברר), מולא בבית החולים טופס "הודעה בדבר תנאי עבודה" שבו צויין שמדובר בתקופת עבודה לזמן קצוב ל-3 חודשים ויום אחד; החל מיום 2/8/07 ועד יום 2/11/07. התובעת עצמה חתמה על קבלת ההודעה רק ביום 2/11/07. התובעת המשיכה לעבוד אצל הנתבעת גם לאחר יום 2/11/07, וביום 10/3/08, נמסר לה טופס נוסף של "הודעה בדבר תנאי עבודה", שבו נאמר שחוזה העבודה שלה מוארך עד יום 31/5/08. בטופס ההודעה הראשון צויין שהתובעת תעבוד במשרד האשפוזים. בטופס ההודעה השני, צויין שהתובעת תעבוד כמזכירה רפואית. 13. לגרסת הנתבע, במהלך כל תקופת העבודה, שועאע חזר ודרש מהתובעת להמציא את התעודה על כך שהיא "מזכירה רפואית", התובעת השיבה שהיא תעשה כך (תקבל העתק של התעודה ממשרד התמ"ת), אך לא עשתה כך. בכל הנוגע לתקופת העבודה שעד אפריל 2008 - אין אנו מקבלים את הגרסה על כך ששועאע הזכיר לתובעת כל פעם את הבטחתה להביא את התעודה. לדעתנו, מסמוך לאחר תחילת העבודה ועד אפריל 2008 - שועאע לא עמד על רצונו לקבל העתק של התעודה. דעתנו זו מבוססת גם על העובדה שבעת מסירת הודעתו של שועאע לחוקרת מטעם הממונה, נרשם מפי שועאע כי הארכת תקופת העבודה, ביום 10/3/08 עד יום 31/5/08, היתה בתנאי שהתובעת תמציא את התעודה הנדרשת. להערכתנו, אילו שועאע היה מאריך את התקופה הקצובה רק בתנאי שתומצא התעודה - הוא היה דואג לציין זאת בהודעה בדבר תנאי העבודה שנמסרה לתובעת ביום 10/3/08. על כן, כאמור, עמדתנו היא שענין התעודה לא הועלה שוב על ידי שועאע, עד לחודש אפריל 2008 (בנסיבות שעליהן ידובר עוד להלן). 14. מכתב התביעה ומכתב הגנתו של הנתבע, עלה שיש חלוקי דעות בענין הגדרת תפקידה של התובעת במהלך עבודתה, ובענין השאלה אם התובעת הועברה מתפקיד לתפקיד. התובעת לא טענה לגבי שינוי כלשהו בתפקידה, והנתבע טען לכך שלאחר כשלון התובעת בתפקיד המקורי שהצריך כישורי "מזכירה רפואית" הועברה התובעת לעבודה בתפקיד אחר (סריקת מסמכים ותיוק מסמכים), שדרש פחות אחריות. בהמשך ההתדיינות התברר כי המחלוקת אינה כה קיצונית. מצד אחד - התובעת אישרה בעת הדיון המוקדם שהיה שלב שבו היא הועברה לתפקיד של תיוק וסריקה, במקום עובדת אחרת (אך הדבר היה כבר בסיום תקופת העבודה). כך גם בסעיף 26ה' לתצהירה, אישרה התובעת ששועאע הורה להטיל עליה עבודת תיוק שאותה היא לא עשתה קודם לכן. מאידך - מעדותה של ראויה (דווקא בחקירה החוזרת), עולה כי תפקיד הסריקה עבר ברוטציה בין עובדות משרד הקבלה, כשכל שבוע הדבר היה באחריות עובדת אחרת. לפיכך, ניתן לקבוע שלשני הצדדים יש בעיה של חוסר מסויים בעקביות בענין גרסאותיהם על תפקיד התובעת. על סמך כלל החומר שבפנינו, אנו סבורים שניתן לקבוע שבמהלך תקופת העבודה לא היה שינוי משמעותי בתפקיד התובעת. תפקיד התובעת כלל עבודה של קבלת חולים, עריכת רשימות של חולים, הקלדת מכתבי שחרור מהמיון למחלקות, סריקת מסמכים לתוך התיקים האלקטרוניים של החולים) ותיוק מסמכים בתיקים שונים. הסריקה והתיוק נעשו ברוטציה על ידי כל עובדות משרד הקבלה (מדי שבוע - עובדת אחרת היתה אחראית על כך). 14. השאלה שנדונה בסעיף הקודם, בדבר השינוי בעבודתה של התובעת אינה רלוונטית להתדיינות בפני עצמה, אלא רק ככל שיש בענין זה כדי לתמוך בטענת הנתבע על כך שלא היתה שביעות רצון מספקת מעבודתה של התובעת. גם בענין חוסר שביעות הרצון מעבודת התובעת, אין אנו סבורים שניתן לקבוע כי יש לקבל את גרסתו המקורית של מי מהצדדים. התובעת טענה כי לא היתה כל בעיה בתפקודה. את טענתה זו תמכה התובעת במספר עניינים; העובדה שהיא התבקשה להגיע למשרד כחצי שעה לפני העובדות האחרות ושנמסר לה מפתח למשרד, והעובדה שבחודש מרץ 2008 הוחלט להאריך את תקופת עבודתה. בית החולים טען - כאמור - כי התובעת לא הצליחה בעבודתה המקורית, והועברה לעבודה אחרת. את הארכת תקופת העבודה למרות חוסר שביעות הרצון הנטענת, הסביר בית החולים ברצון שלו לתת לתובעת הזדמנות נוספת. על מסירת המפתח לתובעת, ניתנו עדויות סותרות של עדי הנתבע. בעוד ראויה אישרה את גרסת התובעת, שלל שועאע לחלוטין את גרסתה, וטען כי אין מפתח למשרד, זולת מפתח שנמצא בידי ראויה, שעשוי לשמש רק לשם קיצור דרך (שכן המשרד אינו סגור כשנכנסים אליו מחדר המיון). לדעתנו, ניתן לקבוע שמצד אחד לא היתה שביעות רצון מלאה מעבודתה של התובעת, והתגלו טעויות בעבודתה. מאידך, לפחות עד אפריל 2008, ראויה ושועאע לא ראו את הטעויות בכזו חומרה כפי שהם טענו בתצהיריהם. הטעויות של התובעת בעבודתה, אמנם לא נשאו חן בעיני הממונים עליה, אך לא היו כאלה שהצריכו נקיטת הליכים לשם הפסקת העבודה, או עריכת שיחות מיוחדות בדבר מתן הזדמנות נוספת וכיוצ"ב (כך - עד אפריל 2008, בענין קרטון המסמכים, שעליו ידובר להלן). חיזוק לסברתנו זו ניתן למצוא, לדעתנו, דווקא מהתזכיר שהוגש על ידי ב"כ הנתבע, לאחר ישיבת ההוכחות, תזכיר ששועאע כתב לעובדת אחרת; גב' סאוסן סלימאן (שתיקרא להלן: "סאוסן"), ביום 15/5/08. אילו הנתבע היה רואה את עבודתה של התובעת כפי שהיתה עד אפריל 2008, ככוללת טעויות חמורות, כפי שהנתבע מייחס לתובעת כעת, סביר להניח שהיה יוצא תזכיר כתוב על כך, כפי שיצא תזכיר כזה לסאוסן. על כן, סביר בעינינו לקבוע, כאמור לעיל, שאף שלא היתה שביעות רצון מלאה מעבודתה של התובעת, גם לא היתה מידה מיוחדת של חוסר שביעות רצון מעבודתה, ולפיכך, הארכת תקופת העבודה, במרץ 2008 עד יום 31/5/08, נעשתה באופן שגרתי, לא כעדות לכך שהתובעת עובדת באופן שהוא לחלוטין משביע רצון, אך גם לא כביטוי של מתן הזדמנות אחרונה לתובעת להוכיח את עצמה. 15. בחודש מרץ 2008, החלה התובעת לעבור טיפולי פוריות בבית החולים עצמו. ראויה ושועאע היו מודעים לכך, שכן לצורך הטיפולים נזקקה התובעת, מדי פעם, לעזוב את עבודתה ולפנות למקום אחר בבית החולים שבו בוצעו הטיפולים. ראויה ושועאע לא ערמו קשיים על התובעת בקבלת הטיפולים. אדרבא; יציאת התובעת מהעבודה לטיפולים - היתה מאושרת על ידי ראויה. 16. במהלך אפריל 2008, נמצא בבית החולים קרטון מלא במסמכים שהיו מיועדים לסריקה ולתיוק, אשר לא נסרקו במועד וגם לא תוייקו. הקרטון היה מצוי בארון, ונמצא על ידי אחת מעובדות הנתבע (כנראה, עך ידי ראויה עצמה). הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי העובדת שהיתה אמורה לסרוק ולתייק את המסמכים שנמצאו בקרטון שיצא מהארון; האם התובעת (כגרסת הנתבע) או שמא סאוסן (כגרסת התובעת). אין אנו צריכים להכריע בשאלה לחובת מי יש לזקוף את אי-סריקתם ואי-תיוקם של אותם מסמכים שבקרטון, שכן לצורך פסק דין זה, מה שחשוב הוא אם הנתבע ראה את התובעת כאחראית למחדל של אי-הטיפול באותם מסמכים, ולא אם היא אכן היתה אחראית לכך. לדעתנו, בענין זה, נכון לקבוע שאכן - ראויה ושועאע ראו את התובעת כמי שהחביאה את קרטון המסמכים בארון, וכמי שהיתה אמורה לסרוק ולתייק את המסמכים שבו. דעתנו זו מבוססת גם על כך שגם התובעת לא הכחישה את העובדה שלפחות עם מציאת הקרטון, נטען בפניה כי היא זו שאחראית לו. בנוסף לכך, אנו מביאים בחשבון שגרסת התובעת בענין הנסיבות שהיו לאחר מציאת הקרטון, לא היתה עקבית, כמודגם להלן: א. בעת הדיון המוקדם אמרה התובעת כך: "הראו לי את הקרטון הזה בבוקר, טענו ששמתי את זה בארון, היתה פגישה של שעתיים עם מר אבו חנא, ולאחר מכן, הוא דיבר עם סאוסן, שהיא זו שהחזיקה את מפתחות הארון.". כלומר, לפי אותה גרסה, עם מציאת הקרטון היתה לתובעת פגישה של שעתיים עם שועאע. ב. בדברי התובעת לחוקרת מטעם הממונה - נרשם מפי התובעת כך: "הקרטון לא היה שלי. עובדת בשם ג'זלין התקשרה אל האחראי הביתה ואמרה לו שהקרטון של סאוסאן, אמר לה שיודע, עשה ישיבה של שעתיים על הטעויות של סאוסאן בעבודה ...". כלומר, שלא כפי שנטען בעת הדיון המוקדם, על כך שקודם היתה ישיבה של שעתיים ולאחר מכן שועאע השתכנע שמדובר במחדל של סאוסן ודיבר איתה - הרי שאצל הממונה נטען מפי התובעת שאותה ישיבה נטענת בת שעתיים, היתה דווקא בקשר לבעייתיות בעבודתה של סאוסן. ג. בתצהירה - לא נתנה התובעת גרסה כלשהי בענין הקרטון (למעט אזכור ברמז במסגרת הטענה שאם הבעיות בעבודה נודעו באפריל 2008 מדוע המתין הנתבע יותר מחודש עד לפיטורים). ד. בעדותה - נראה שחלה תפנית נוספת בגרסת התובעת, מאחר שנראה כי היא הכחישה קיומה של כל ישיבה בענין זה (אם כי, ייתכן שההכחשה אינה מיוחסת לאותה ישיבה נטענת בת שעתיים אלא לישיבה אחרת שנטען שהיתה לאחר מכן, בתחילת חודש מאי 2008). כך, בין השאר, העידה התובעת: "לא נכון שבתחילת מאי היתה ישיבה במשרד של שועאע. הם טענו שהיתה ישיבה אבל לא היתה. שום ישיבה ושום פגישה ושום טענה ושום הערה לא היו בתחילת מאי. היה עושה פגישות צוות רגילות. שימוע לא היה בכלל. אם צריך שימוע אז צריך להביא לראות אם יש טענות. ... לפחות שיתן לי אזהרה שהוא רוצה לפטר אותי ... כי הוא מצא קרטון ... ואם הוא מצא קרטון באפריל למה הוא השאיר אותי עוד יותר מחודש בעבודה? ... לא התקיימה פגישה במשרד של שועאע שום ישיבה במאי. כל הזמן ראויה אמרה לי שהעבודה שלי בסדר. איך יש לי מפתחות של ארון שהוא לא בשימוש יומיומי? רק לראויה היו מפתחות לארון הזה. למה הלכו לקרטון בבוקר? אם במידה ושמתי שם קרטון, למה הוא לא נתן לי התראה? זה משהו חמור. ... לא ידעתי על הקרטון. בכלל. הם המציאו לי את זה, ואני שוב אומרת שמישהי בשם ג'וזלין התקשר למר אבו חנא ואמרה לו שסאוסן שמה את הקרטון. הוא נתן לה התראה אחרונה על זה. זה לא שאני שמתי את זה.". כאמור לעיל, ייתכן שהדברים שהתובעת העידה בענין אי-קיומה של פגישה "בתחילת מאי", מכוונים לפגישה נטענת אחרת, שלגביה הנתבע טען כי היתה בבחינת "שימוע". אולם, משאר עדותה של התובעת, כפי שהיא מצוטטת לעיל, ניתן להבין שהתובעת גורסת שכלל לא דובר עמה על הקרטון שנמצא, אלא להיפך; ראויה תמיד אמרה לה שעבודתה תקינה. גם בענין זה יש כדי להפחית ממשקל גרסת התובעת, מאחר שכאמור לעיל, מדברי התובעת בעת הדיון המוקדם, ניתן להבין שגרסתה אז היתה כי הטרוניה הראשונה של הנתבעת בענין הקרטון - היתה דווקא כלפי התובעת ולא כלפי סאוסן, וכי רק לאחר ישיבה בת שעתיים בענין זה, השתכנע שועאע כי המחדל הוא של סאוסן. ה. בנוסף לאמור לעיל, הרי שטענת התובעת בעת הדיון המוקדם על כך שמפתחות הארון היו אצל סאוסן, אינה מתיישבת עם עדותה, על כך שהמפתחות היו אצל ראויה. אשר על כן, כאמור, אנו קובעים כי שועאע וראויה ראו דווקא את התובעת כאחראית למחדל של אי-סריקת המסמכים שהיו בקרטון ואי-תיוקם. 17. כפי הנראה, בשל עמדתו של שועאע על כך שהתובעת נהגה שלא כשורה בכך שהסתירה קרטון עם מסמכים בארון, הוא סבר שלא יהיה נכון להמשיך את העסקתה של התובעת לאחר תום התקופה הקצובה המוארכת שסוכמה עמה, כלומר - לאחר יום 31/5/08. נראה כי בשל כך, "נזכר" שועאע בהבטחתה הישנה של התובעת בדבר המצאת התעודה, וחידש את דרישתו מהתובעת להמציא את התעודה על כך שהיא "מזכירה רפואית". (כזכור, דחינו קודם את גרסתו של שועאע שהדרישה מצדו בענין זה שבה ועלתה במשך כל הזמן). בשלב זה (במועד כלשהו באפריל 2008), הודתה התובעת כי אין בידיה תעודה של "מזכירה רפואית". עם זאת, התובעת ביקשה שהנתבע יאפשר לה להמשיך לעבוד אצלו, והביעה נכונות לעבור - במהלך הקיץ - קורס מַזְכִּירוּת רפואית. בקביעה זו, קיבלנו את גרסאותיהם של שועאע ושל ראויה, שהיו עקביות בנקודה זו, והועלו על ידי שועאע גם בפני החוקרת מטעם הממונה (אנו מודעים לכך ששם שועאע ציין בעל פה כי מדובר על סוף אפריל ולא על אמצע אפריל, אך אין מדובר בסתירה מהותית. במכתבו של שועאע לממונה מיום 21/10/08, דובר כבר על אמצע אפריל). 18. שועאע לא הביע נכונות לבקשת התובעת בדבר המשך העסקתה לאחר תום תקופת החוזה. על פי גרסת בית החולים, היתה בתחילת חודש מאי 2008 ישיבה במשרדו של שועאע בנוכחות התובעת, ראויה ושועאע, ובישיבה זו - שהנתבע מתייחס אליה כאל ישיבת שימוע, נאמר לתובעת במפורש שחוזה ההעסקה שלה לא יוארך מעבר ליום 31/5/08. התובעת מכחישה את קיומה של ישיבת שימוע (חלק מהכחשתה צוטט בסעיף 16ד' לעיל, מעדותה). בחינה מעמיקה קצת יותר של הגרסאות מעלה שכפי הנראה, גם כאן - המחלוקת העובדתית אינה מחלוקת של ממש, באשר מתצהיריהם של שועאע ושל ראויה (בעיקר מזה של ראויה), ניתן להבין שאותה "ישיבת שימוע" שהנתבע טוען לקיומה, היתה - למעשה - הישיבה שקויימה בעקבות מציאתו של קרטון המסמכים שהוצא מהארון. בענין אותו קרטון, כבר קבענו לעיל שנערכה ישיבה, והתובעת - לפחות בחלק מבין גרסאותיה - אינה מכחישה את קיומה של ישיבה בת שעתיים שהתקיימה בעקבות מציאת הקרטון. לפיכך, נראה כי אנו יכולים לקבוע שלאחר שראויה הביאה לידיעת שועאע את מציאת הקרטון, קויימה ישיבה ארוכה שבה הוטחה בפני התובעת הטענה כי היא זו שאחראית למחדל של אי-סריקת המסמכים שהיו בקרטון ולמחדל של אי-תיוקם, והיא זו שהחביאה את הקרטון בארון. באותה ישיבה או זמן מה לאחר מכן, דרש שועאע מהתובעת לקיים את הבטחתה בדבר המצאת התעודה בדבר היותה "מזכירה רפואית". בתגובה (שניתנה מייד או זמן מה לאחר מכן), הודתה התובעת שאין בידיה תעודה כזו, והביעה נכונות לעבור קורס כזה באוקטובר 2008. שועאע לא הביע נכונות להסתפק בכך. אין אנו יכולים לקבוע שאכן, באותה ישיבה, או זמן מה לאחר מכן, אמר שועאע לתובעת במפורש שחוזה ההעסקה שלה לא יוארך מעבר ליום 31/5/08. ייתכן ששועאע אכן אמר כך, אך ייתכן גם שהוא חשב שעצם העובדה שהחוזה עמה נקצב עד ליום 31/5/08, ולא יוארך בחוזה חדש - מספיקה כדי שהעסקת התובעת בבית החולים - לא תימשך. פקפוקנו בגרסתם של שועאע ושל ראויה על כך שהיתה אמירה מפורשת של שועאע לתובעת בדבר הפסקת עבודתה ביום 31/5/08, נובע מכל האמור להלן: א. העובדה שהנתבע ניסה לטעון כי הישיבה שהיתה בגדר "שימוע" היתה ישיבה שונה מזו שבה נדון ענין מציאת הקרטון בארון, בעוד שמסתבר שלא היתה ישיבה שונה בענין זה. ב. העובדה שלמרות גרסתו של שועאע על הודעה מפורשת, כביכול, שנמסרה לתובעת עוד בתחילת מאי 2008, שעבודתה תופסק בסוף מאי 2008, החליט הנתבע לשלם לתובעת תמורת הודעה מוקדמת. על כן, כאמור, אנו נמנעים מלקבוע כי היתה אמירה מפורשת לתובעת, בעת הישיבה אצל שועאע, על כך שחוזה העבודה שלה לא יוארך, אך ברור לנו כי שועאע לא התכוון שהתובעת תמשיך להיות מועסקת אצל הנתבע לאחר תום חודש מאי 2008, ואנו מניחים שפרשנות סבירה של הדברים שהוא אמר לתובעת בעת הישיבה, היתה יכולה להביא גם את התובעת למסקנה שזו עמדתו של שועאע, כפי שאנו מניחים שראויה עצמה הבינה. 19. כאמור לעיל, החל מחודש מרץ 2008, עברה התובעת טיפולי פוריות בביה"ח. בשל אותם טיפולים, התובעת יצאה מעבודתה בטרם סיום יום העבודה, לפחות במועדים הבאים: ביום 31/3/08, ביום 7/4/08 וביום 14/4/08. טיפולי הפוריות שהתובעת עברה - אכן הועילו. במועד מסויים, התובעת הרתה. כשאנו מנסים לבחון מה גרסת התובעת על המועד שבו היא ידעה על הריונה - אנו נתקלים בקשיים משמעותיים, בשל כך שבמיוחד בענין זה, הגרסה אינה אחידה. נדגים זאת: א. בעת הדיון המוקדם נטען בשם התובעת שהיא ידעה על כך שהיא הרה, כבר ביום 1/6/08, היא סיפרה על כך לכל עמיתותיה לעבודה, מלבד לראויה. ב. בעדותה, מסרה התובעת שבשל תחושותיה (בחילות וסחרחורת), היא ידעה על הריונה מוקדם עוד יותר, כבר ביום 19/5/08. ג. בדברים שנרשמו מפי התובעת על ידי החוקרת מטעם הממונה, נרשם כי התובעת ידעה על ההריון החל מיום 11/6/08. בענין רישום זה קיבלנו שתי התייחסויות מטעם התובעת; בדיון המוקדם נטען בשם התובעת כי ברישום זה יש טעות הקלדה, וכי היה צריך להיות כתוב שמדובר ביום 1/6/08, ואילו בעדותה, התייחסה התובעת למועד 11/6/08, כאל המועד שבו היא ווידאה את ענין ההריון, לאחר שהדבר כבר היה ידוע לה קודם לכך. שלל הגרסאות האמורות, אינו מבשר טובות על האפשרות לקבל את גרסת התובעת בענין המועד שבו נודע לה על הריונה. המצב קשה עוד יותר, כאשר משווים את הגרסאות שבעל פה, למסמכים הרפואיים. ברישום רפואי (כנראה מחדר מיון), מיום 23/6/08, נכתב לגבי התובעת כי מועד הוסת האחרונה שלה, היה ביום 20/5/08. ברישום רפואי אחר, כנראה ממרפאת נשים, ממועד כלשהו בחודש יולי 2008, נרשם כי מועד הוסת האחרונה של התובעת היה ביום 21/5/08. לאור זאת, יש לשלול לחלוטין את גרסת התובעת בעדותה, על כך שכבר ביום 19/5/08 היא היתה בהריון. אמנם, אין אנו מומחים ברפואה, אך נראה לנו שמועד זה גם אינו מותיר אפשרות של ממש שהתובעת ידעה על ההריון כבר ביום 1/6/08. ביום 11/6/08, נערכה בדיקת שתן לתובעת, שאישרה את דבר ההריון. לאור זאת (וגם נוכח טענת התובעת, בעדותה, שיום 11/6/08, היה יום "וידוא" ההריון), קשה לנו לקבל את טענת התובעת (כפי שהועלתה בדיון המוקדם), על כך שהרישום אצל החוקרת מטעם הממונה על מועד 11/6/08, היה טעות הקלדה, והתאריך הנכון היה אמור להיות 1/6/08. יתרה מכך; במכתב של התובעת אל אותה חוקרת, לאחר שקיבלה את ההודעה המודפסת, מכתב מיום 21/8/08, התייחסה התובעת לטעות הקלדה אחרת שנפלה בהודעה (שבה נרשם, בטעות, שמועד סיום העבודה היה ביום 4/7/08, בעוד שהמועד הנכון שהיה צריך לרשום מפי התובעת, היה יום 4/6/08), אך לא התייחסה כלל לטעות ההקלדה הנטענת במועד הידיעה על ההריון. לפיכך, אין אנו מקבלים את גרסת התובעת על כך שהיא ידעה על ההריון ביום 19/5/08 ואף אין אנו מקבלים את הגרסה על כך שהיא ידעה על ההריון ביום 1/6/08. לדעתנו, אף אם סמוך לפני יום 11/6/08 התובעת הניחה שייתכן שהיא בהריון, הרי שידיעתה על ההריון היתה רק ביום 11/6/08. 20. מהאמור בסעיף 18 לעיל עולה כי שועאע וראויה סברו שהתובעת אינה אמורה להמשיך בעבודתה לאחר יום 31/5/08. יום 1/6/08 חל ביום ראשון, מועד המנוחה השבועית של התובעת, והתובעת לא התייצבה לעבודה ביום זה. אין חולק שהתובעת התייצבה לעבודה גם בימים 2/6/08 ו-3/6/08, וכי התייצבה שוב ביום 4/6/08 ואז שועאע הורה לה לצאת מבית החולים, איים שיביא מאבטחים להוציא אותה אם היא לא תעשה כך, ונתן בידיה מכתב בענין הפסקת העבודה, שבו נאמר כך: "לפי ההסכם בתנאי העבודה שלך, תקופת העסקתך כעובדת זמנית מסתיימת היום. התשלום עבור ההודעה המוקדמת לפי חוק, תשולם לך במשכורת חודש 06.2008. נא לגשת לגברת רבאב ג'ובראן להסדרת הזכויות המגיעות לך. אני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך.". בענין קורות הימים שמיום 2/6/08 ועד יום 4/6/08 - יש חלוקי דעות קוטביים בין הצדדים. גרסת התובעת היא שביום 2/6/09 היא עבדה כרגיל, ולא נאמר לה מאומה בענין הפסקת עבודתה. ביום 3/6/09, הודיעה לה ראויה, במפתיע, שעליה להפסיק את עבודתה בתום חודש יוני 2009. התובעת שאלה מדוע, וראויה השיבה לה שהחוזה עמה הסתיים. למחרת, ביום 4/6/09, פנתה התובעת לברר ענין זה עם שועאע, ובתגובה - הוא הורה לה להפסיק את העבודה מיידית ונתן לה את המכתב בדבר הפסקת העבודה. גרסת הנתבע היא שראויה הופתעה מכך שהתובעת התייצבה לעבודה ביום 2/6/08. ראויה שאלה את התובעת מדוע היא הגיעה לעבודה, והתובעת השיבה ששועאע אישר לה להמשיך לעבוד. תחילה, ראויה האמינה לכך, אך לאחר מכן (כנראה לאחר שביררה את הענין עם שועאע), היא הבינה שאין בסיס לטענה זו. לפיכך, ראויה ביקשה מהתובעת שלא להגיע לעבודה למחרת. גם שועאע ביקש מהתובעת שלא להתייצב למחרת. למרות זאת, למחרת, ביום 3/6/08, שוב התייצבה התובעת בעבודה. הן ראויה והן שועאע הבהירו לה (שוב) כי היא אמורה להפסיק את עבודתה. בימים 2/3/08 ו-3/6/08 - התובעת רבה עם עמיתותיה לעבודה וטענה כי העלילו עליה (כנראה בענין קרטון המסמכים). ראויה ושועאע קיוו שלמחרת, ביום 4/6/08, התובעת כבר תפסיק להתייצב בעבודה, אך נכזבו. התובעת התייצבה גם ביום 4/6/08. לפיכך, הודיע לה שועאע כי עליה לעזוב את בית החולים ונתן לה את המכתב שצוטט לעיל. כפי שהיה עם חלק מהפלוגתאות האחרות בתובענה זו, אנו סבורים שאין מקום לקבל במלואה את גרסתו של מי מהצדדים. מצד אחד - משהתובעת ידעה כי הממונים עליה אינם מרוצים מעבודתה, הן בשל כך שהם רואים אותה כאחראית למחדל הקרטון והן בכך שהיא הודתה שאין בידיה תעודה בדבר היותה "מזכירה רפואית", ומשהתובעת ידעה שחוזה העבודה שלה מסתיים בסוף מאי, וכי הפעם - הוא לא הוארך, הרי שבכך שלקראת תום חודש מאי 2008, היא לא ניסתה לברר מה צפוי לעלות בגורל המשך עבודתה, היא פעלה בדרך של "עצימת עיניים", כנראה במטרה או בתקוה שעבודתה תימשך מכח האינרציה. מכאן, קשה להבין מדוע היא הופתעה כאשר ראויה הודיעה לה שהיא אינה אמורה להמשיך לעבוד (ולגרסת התובעת - משראויה הודיעה לה כי היא אינה אמורה להפסיק לעבוד לאחר תום חודש יוני). מאידך - קשה לקבל גם את גרסת הנתבע. הטענה שלפיה התובעת ידעה בוודאות שעבודתה היתה אמורה להיפסק כבר ביום 31/5/08, וכי משראויה אמרה לה ביום 2/6/08 שעליה לעזוב מייד את העבודה, התובעת המציאה שקר שלפיו שועאע אישר את המשך עבודתה, כשברור שהתובעת היתה מודעת לכך שראויה יכולה בנקל לברר את הענין עם שועאע ולהבין שמדובר בשקר - אינה סבירה. בנוסף, הן ראויה והן שועאע, לפי עדויותיהם, לא התנהגו עם התובעת ביום 31/5/08 כאילו זה יום העבודה האחרון שלה. תמיהה נוספת בענין גרסת הנתבעת, מצויה בעצם הטענה ששניהם לא הצליחו להביא את התובעת לעזוב את העבודה לא ביום 2/6/08 ולא ביום 3/6/08 (כשנראה שגרסתם היא שפעילות התובעת בביה"ח באותם ימים התמצתה בויכוחים עם עמיתותיה), והמכתב שיצא ביום 4/6/08 - כלל לא מזכיר את הארועים מהיומיים הקודמים אלא את תום החוזה. נעיר כי גם במזכר ששועאע העביר לב"כ הנתבע ביום 28/6/08, לאחר שהתעורר ענין ההריון, הוא לא הזכיר טענה בענין פיטורים שנעשו כבר במהלך חודש מאי ולא הזכיר את ארועי הימים 2-3/6/08, אלא רק את הפיטורים מיום 4/6/08. לפיכך, דעתנו היא, שיש סבירות לא מבוטלת שהשתלשלות הארועים היתה כפי שמפורט להלן, וכך אנו קובעים: א. כזכור, בתום השיחה שבה הואשמה התובעת באחריות לענין הקרטון ולאחר שהתברר שהתובעת הודתה כי אין בידיה תעודת "מזכירה רפואית", היה ברור (גם לתובעת) ששועאע אינו מתכוון להאריך את חוזה העבודה של התובעת. עם זאת, שועאע, כנראה, לא אמר זאת במפורש, והתובעת סברה שכל עוד לא נאמר לה שעבודתה מופסקת, היא יכולה לנצל זאת ולהמשיך לעבוד. ב. לפיכך, מבלי לברר את הענין כדי לא לקבל תשובה מפורשת שאינה לרוחה, החליטה התובעת להמשיך להתייצב בעבודה, גם לאחר יום 31/5/08. ג. גם שועאע וראויה, כנראה, העדיפו שלא להתעמת עם התובעת בטרם יום 31/5/08, כך שלא הודיעו לה באופן מפורש שעבודתה תופסק, ולא התנהגו עמה כאילו ברור שיום 31/5/08 הוא יום עבודתה האחרון בביה"ח. נראה שהם העדיפו לראות אם התובעת תמשיך להתייצב בעבודה בחודש יוני, ואם תעשה כך - הם יוכלו להגיד לה שהחוזה שלה כבר פג. ד. כך אכן היה. התובעת התייצבה לעבודה ביום 2/6/08. ראויה אמרה לה שהיא אינה אמורה להמשיך לעבוד (או שמא - הפנתה אותה אל שועאע כדי שהוא יגיד לה זאת). אין אנו בטוחים שכבר ביום 2/6/08 נוצר קשר בענין זה בין התובעת לבין שועאע, סביר בעינינו שלא היה כך. ביום 3/6/08, משהתובעת שבה והתייצבה בעבודה, היא הופנתה לשועאע, שהבהיר לה כי עבודתה הסתיימה, אך לא פעל לשם סילוקה מביה"ח במהלך יום העבודה, בתקוה שלמחרת היא כבר לא תגיע. משהתובעת שבה וחזרה ביום 4/6/08, שועאעא דרש ממנה לעזוב, איים עליה בכך שיזעיק את המאבטחים להוציא אותה, ונתן לה את המכתב שצוטט לעיל. 21. התובעת, אכן הפסיקה לעבוד. בשכר חודש יוני 2009, שילם לה הנתבע גם שכר על 17 שעות העבודה שלה בימים 2-4/6/08, שילם לה החזר הוצאות נסיעה בעבור 3 ימי עבודה, שילם לה פדיון חופשה ודמי הבראה וכן - תמורת הודעה מוקדמת בעבור 16 ימי עבודה. (השכר ופדיון החופשה שולמו לפי תעריף שכר מינימום לשעה 19.95, ותמורת ההודעה המוקדמת שולמה לפי תעריף יומי בסך 159.60 ₪, המשקף 8 שעות בשכר של 19.95 ₪ לשעה). 22. כאמור לעיל, ביום 11/6/08, נודע לתובעת שהיא בהריון (ייתכן שנודע לה סמוך לפני כן, באמצעות בדיקה ביתית, אך מכל מקום - הדבר היה לאחר שהיא הפסיקה לעבוד. התובעת פנתה למועצת הפועלים, סיפרה שם על ההריון ועל פיטוריה, וביקשה את עצתם. בהתאם לעצתם, הודיעה התובעת לשועאע, ביום 27/6/08, כי היא בהריון (וכנראה - ביקשה לחזור לעבודה). 23. שועאע ביקש מבא כח הנתבע עצה כיצד לפעול, ולאחר מכן, השיב לתובעת במכתב שלו מיום 1/7/08, שבו נאמר כך: "לאחר פנייתך הטלפונית ... במהלכה הודעת לי כי יום לפני כן גילית כי הינך בהריון, ועל כן טוענת כי בשל כך ביה"ח לא היה רשאי שלא לחדש את הסכם העסקתך, הנני להשיבך כדלקמן: היות ואת בעצמך גילית את עובדת היותך בהריון יום אחד בלבד לפני השיחה האמורה ואחרי שסיימת את עבודתך בביה"ח, ברור כי בעת שהסתיימה תקופת הסכם העסקתך בביה"ח עובדת היותך בהריון לא היתה ידועה לביה"ח או למי מעובדיו. בהתאם לכך, אין לי אלא לדחות כל טענה לפיה ביה"ח לא היה רשאי שלא לחדש את הסכם העסקתך במועד בו הסתיים הסכם העסקתך המקורי, מהטעם שכאמור כלל לא היה ידוע לביה"ח כי הינך בהריון ועל כן בוודאי שלעובדת היותך בהריון לא היה כל השפעה או קשה לאי חידוש הסכם ההעסקה איתך. באיחולי הריון ולידה קלים.". 24. יומיים לאחר מכן, ביום 3/7/08, הגיע לנתבע מכתב מאת עו"ד תאופיק רבאח מטעם מועצת הפועלים, שבו נטען שלעובדת אי-הידיעה על ההריון, אין השפעה על איסור הפיטורים. לפיכך, עוד באותו יום, פנה ב"כ הנתבע במכתב אל הממונה בבקשה להתיר את פיטורי התובעת בהריון, רטרואקטיווית מיום 4/6/08. הבקשה נסמכה על הטענה שחוזה העבודה פג ביום 31/5/08 ושביום הפסקת העבודה - יום 4/6/08 - לא ידע הנתבע על ההריון. 25. הן התובעת והן שועאע הוזמנו לשם בירור עובדות עם חוקרת ממשרדה של הממונה, ביום 13/8/08. תחילה, גבתה החוקרת הודעה מאת שועאע, ובהמשך - הודעה מאת התובעת. (בכך, אנו נסמכים על העובדה שהתובעת נשאלה שאלות בעניינים שלגביהם שועאע דיבר בעל פה, ואשר לא הוזכרו במכתבו של ב"כ הנתבע מיום 3/7/08, כך שברור שהחוקרת מטעם הממונה קיימה את הישיבה עם שועאע לפני שקיימה את הישיבה עם התובעת. על כן, נראה לנו שדברי ב"כ המשיבה בעת הדיון המוקדם בדבר שעות ההזמנה של שועאע ושל התובעת - היו מבוססים על טעות, כך גם עולה מתדפיס המחשב שמצוי בתיק הממונה). 26. שועאע העלה בפני החוקרת את גרסתו בדבר השתלשלות העניינים גם מבחינת העדר תעודת "מזכירה רפואית", גם מבחינת קרטון המסמכים וגם מבחינת אופן סיום העבודה. לאחר מכן, גבתה החוקרת הודעה מהתובעת. חלק מההודעה התייחס לענייני טיפולי הפוריות וההריון, וחלק אחר - לעניינים ששועאע העלה בפני החוקרת. התובעת מסרה את גרסתה בעניינים אלה. 27. ההודעות שנגבו משועאע ומהתובעת, נשלחו אל התובעת (ואולי גם לביה"ח). התובעת שלחה לחוקרת מטעם הממונה מכתב מיום 21/8/08, שבו - כזכור - היא תיקנה טעות סופר שנפלה בהקלדת מועד הפסקת העבודה, ובנוסף לכך - התייחסה לטענותיו של שועאע, כפי שנרשמו בהודעה שנגתבה ממנו (ההתייחסות היתה בעיקר לגבי גרסתו בענין ארועי תחילת חודש יוני 2008). 28. ביום 9/9/08, שלחה החוקרת מטעם הממונה מכתב אל ב"כ הנתבע שאליו צורף גם מכתב התובעת מיום 21/8/08. במכתבה של החוקרת התבקש ב"כ הנתבע לדאוג להמציא קורות חיים ותעודות גמר של העובדות האחרות בתפקיד "מזכירה רפואית" (וזאת - נוכח טענת התובעת בפני החוקרת על כך ש"יש בביה"ח בנות בלי תעודת מזכירות כלל"). כן התבקש ב"כ הנתבע לתאם פגישה בין ראויה לבין החוקרת מטעם הממונה. 29. בתגובה, נשלחה אל הממונה מכתבו של שועאע מיום 21/10/08. במכתב זה התייחס שועאע לטענות התובעת כפי שנרשמו ביום 13/8/08, ואליו צורפו גם תעודות של עובדות אחרות אצל הנתבע וקורות החיים שלהן (לכל העובדות שהמסמכים שלהן נשלחו אל הממונה, היו תעודות על היותן "מזכירה רפואית"). 30. ביום 8/12/08, הגיעה גם ראויה אל החוקרת מטעם הממונה, לשם מתן הודעה. ראויה מסרה את גרסתה בעניינים שלגביהם דיברו גם התובעת ושועאע. 31. אחר הדברים האלה, הגיע עניינה של התובעת אל הממונה עצמה, וביום 28/12/08, החליטה הממונה לאשר את הפיטורים, החל מיום 4/6/09. בהחלטתה, סקרה הממונה את כל השתלשלות הדיון בבקשת ביה"ח, את הראיות שהיו בפניה ולאחר מכן הביאה את תמצית הנימוקים להחלטתה. בתמצית הנימוקים ציינה הממונה את העדרה של התעודה שהיתה תנאי להעסקת התובעת, את העובדה שלמזכירות האחרות יש תעודת "מזכירה רפואית", את העובדה שלגבי טיפולי הפוריות, לא היו אישורים בכתב כנדרש בתקנות, כך שהתובעת אינה זכאית להגנה מכח חוק עבודת נשים לענין פיטורים לאחר טיפולי פוריות, ואת העובדה שהתובעת הודיעה על ההריון כחודש לאחר הפיטורים כך שנמצא שלא היה קשר בין ההרוין לבין הפיטורים. 32. עד כאן, פירטנו את העובדות שאותן קבענו. בהמשך, נביא מספר הוראות חיקוק רלוונטיות, ולאחר מכן - נכריע בשאלות המשפטיות שבפנינו. הוראות חוק רלוונטיות 33. בסעיף 7(ג) לחוק עבודת נשים נאמר: עובדת רשאית להיעדר מעבודתה: ... (4) בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה. 34. בסעיף 9 לחוק עבודת נשים, כפי שהיה בתוקף בתקופה הרלוונטית לתובענה, נאמר - בין השאר - כך: "(א) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות; ... (ה) לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור ... הוראת סעיף קטן זה לא תחול על מעביד, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הסעיף האמור. ... (ז) בסעיף זה, 'פיטורים' - לרבות אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה שהוא אחד מאלה: (1) חוזה עבודה לתקופה קצובה של שנים עשר חודשים או יותר; (2) חוזה עבודה לתקופה קצובה הפחותה משנים עשר חודשים, שהאריך או שחידש העסקה קודמת שהיתה סמוך לפני תחילת תוקפו של החוזה. נעיר, כי לאחר התקופה הרלוונטית לתובענה זו, שונה ס"ק (ה) לסעיף 9 לחוק עבודת נשים, וכעת הגבלת הפיטורים חלה - בתנאים מסויימים - גם בלא העדרות מהעבודה לצורך הטיפולים, אולם - תיקון זה אינו חל על התובעת. 34. בסעיף 9ב לחוק עבודת נשים נאמר: "החליט שר התעשיה המסחר והתעסוקה לתת היתר לפי סעיף 9(א) ... לגבי עובדת בהריון, לא יינתן ההיתר לגבי התקופה שקדמה ליום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ואולם רשאי הוא לתת את ההיתר למועד הקודם ליום מתן ההחלטה, אם התקיים האמור באחת מהפסקאות (1) עד (5) וכאמור בהן, לפי הענין: (1) המעביד הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת ביום הפיטורים ... שהעובדת בהריון, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר; לענין פסקה זו, 'יום הפיטורים', ... - היום שבו היו אמורים הפיטורים ... להיכנס לתוקפם אלמלא הוראות סעיף 9(א)... ...". 35. ובסעיף 13א לחוק עבודת נשים, נקבע כך: "(א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך ותרופות אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי - (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת ... (ב) (1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; ... (2) לענין סעיף קטן זה, 'התקופה המזכה' - תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה: (א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור; (ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 - יום תחילת תוקפו של ההיתר; (ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה - יום החזרה לעבודה.". 36. סעיף 2(א)(5) לחוק השוויון אוסר על אפליה בין עובדים בענין פיטורים, בין השאר מחמת הריון ומחמת טיפולי פוריות. 37. בסעיף 9(א) לחוק השוויון נאמר: "בתובענה של ... עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - ... (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.". 38. סעיף 10(א)(1) לחוק השוויון מסמיך את בית הדין לעבודה לפסוק פיצויים במסגרת תובענה על פי חוק השוויון, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לבית הדין. גורל הערעור כנגד החלטת הממונה 39. מאחר שגורל התביעה כנגד ביה"ח בשאלת הפיטורים עקב טיפולי הפוריות או בזמן הריון קשור מאד בגורל הערעור כנגד החלטת הממונה, ולמעשה - תלוי בו, נדון קודם בערעור כנגד החלטת הממונה ונבדוק אם יש מקום לקבל אותו. 40. הסמכות להתיר פיטורים לאחר היעדרות בשל טיפולי פוריות או בזמן הריון - הוקנתה בחוק עבודת נשים לשר התמ"ת, והואצלה לממונה. מכאן, שהממונה היא זו שאמורה להפעיל את שיקול דעתה. אנו, כבית הדין לעבודה, לא אמורים להפעיל את שיקול דעתנו במקום הממונה, אלא רק לבחון את ההחלטה בחינה בהיבטים של המשפט המנהלי. כלומר; עלינו לבחון אם בהחלטת הממונה נפלו פגמים המצדיקים את ביטולה, בשל חוסר סבירות קיצוני או בשל פגמים באופן קבלת ההחלטה, כגון אם היא התקבלה בשל שיקולים זרים או תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי וכיוצ"ב. 41. חלק מטיעוני ב"כ התובעת כנגד החלטת הממונה מבוסס על ניתוחו את החלטת הממונה על כך שהסיבה העיקרית להיתר הפיטורים, נעוצה בהתרשמות הממונה על כך שסיבת הפיטורים היה ענין העדר תעודת מזכירה רפואית, לאחר שהתברר כי לעובדות האחרות יש תעודות כאלה. (ראו סעיפים 30-37 לסיכומים המקוריים של ב"כ התובעת). בענין טיעונים אלה, נבהיר כמפורט להלן: א. בחינת החלטת הממונה, אינה מלמדת - לדעתנו - שעיקר ההחלטה מבוסס על ענין העדר תעודת מזכירה רפואית. אדרבא; קריאת החלק של "תמצית הנימוקים" בשלהי החלטתה המפורטת של הממונה, מעלה שההחלטה אינה מבוססת על ענין התעודה דווקא. אנו מפרשים את החלטת הממונה ככזו שמלמדת על כך שהממונה התרשמה שהעילה לפיטורים לא היתה נעוצה בהיעדרויות מחמת טיפולי הפוריות (היעדרוית שעליהן לא הובא אישור כפי שהממונה סברה שיש להביאו), וגם לא היתה נעוצה בהריון (שכלל לא היה ידוע לנתבע בזמן הפיטורים), אלא ב"התנהלות העובדת", כניסוחה של הממונה. ענין ה"התנהלות" אינו מתייחס רק לענין התעודה, אלא גם לתפקוד, כאמור בהחלטת הממונה. ב. טרונייתו של ב"כ התובעת (בסעיף 34 לסיכומיו המקוריים) על כך שהממונה קבעה כי אין תעודת "מזכירות רפואית" בידי התובעת, למרות שהיא לא ביקשה ממנה להמציא את התעודה - אינה במקומה. בחינת הודעת התובעת, כפי שנגבתה ביום 13/8/09, מלמדת שלפי גרסת התובעת באותה הודעה, לא היה טעם שהממונה תבקש מהתובעת להמציא את התעודה. התובעת לא מסרה בהודעתה שיש לה תעודה נוספת בדבר היותה "מזכירה רפואית" שהיא יכולה להמציא מעבר למה שנמסר לבית החולים. כך נרשם באותה הודעה: "ש. אמרת לו שיש לך תעודת מזכירות רפואית. יש לך תעודה? ת. יש לי תעודה שסיימתי לימודים במכללה המשותפת במזכירות, חשבונאות 1, 2 וחשבי שכר. אמרתי לו שיש לי תעודת מזכירות, רשום בקורות חיים מזכירות רפואית ומשפטית כי במכללה אמרו שזה הקורס שעברתי. יש בביה"ח בנות בלי תעודת מזכירות בכלל.". כלומר; התובעת לא מסרה בהודעתה שיש לה איזו תעודת "מזכירות רפואית" שהיא יכולה להראות ולא הציגה לפני כן. משניתנה לה ההזדמנות להתייחס לשאלה הישירה אם יש לה תעודת "מזכירות רפואית", היא השיבה שיש לה תעודה ב"מזכירות, חשבונאות ..." וכי הציון בקורות החיים על כך שמדובר במזכירות רפואית ומשפטית לא היה בהתבסס על תעודה אלא בהתבסס על דברים שנאמרו במכללה. על כן, אין לקבוע שהחלטת הממונה לוקה בחוסר סבירות בשל כך שהיא התקבלה בלא שהתובעת התבקשה להמציא תעודת "מזכירה רפואית". ג. משהתובעת העלתה בפני החוקרת מטעם הממונה את ענין התעודות של המזכירות האחרות, היה סביר מצד הממונה לבקש מביה"ח תיעוד של אותן מזכירות. תיעוד כזה התקבל והניח את דעתה של הממונה. אין סיבה לקבוע שהנחת דעה זו היתה בלתי סבירה. 42. בענין החלטת הממונה להתיר את הפיטורים שבאו לאחר טיפולי הפוריות נאמר כך: א. על פי המצב המשפטי שהיה נכון באותה עת (עד לתיקונו של סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים כפי שהערנו בסעיף 33 לעיל), אכן היה צורך בקשר סיבתי בין ההעדרויות לצרכי טיפולי הפוריות לבין הפיטורים. ראו בענין זה, בין השאר, את פסיקת בית המשפט העליון, בבג"צ 554/05 אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד ס(2) 299. לפיכך, על פי הדעה הרווחת בדבר המצב המשפטי שהיה נכון באותה עת, היה גם צורך באישורים בדבר טיפולי הפוריות, כנדרש לפי סעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים. ב. מאחר שממילא השתנה המצב המשפטי עם שינויו של החוק, אין אנו רואים צורך לקבוע כאן אם אכן המצאת האישורים שנקבעו בתקנות עבודת נשים (היעדרות בגין טיפולי הפריה ופריון), התשנ"א-1991 היתה בגדר תנאי מחייב לחלות ההגנה מכח סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים או אם מדובר רק בענין ראייתי. אולם, גם אם נקבל את עמדת ב"כ התובעת על כך שמדובר בענין ראייתי בלבד, ושניתן להחיל את ההגנה מכח סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים גם בלא אישורים כנדרש באותן תקנות, מכח סעיף 7(ג)(ב) לחוק עבודת נשים, הרי שהממונה - כזכור - התרשמה שלא היה קשר סיבתי בין היעדרויות התובעת לצרכי הטיפולים לבין ההחלטה לפטר אותה. על כן, ממילא אין משמעות לשאלת קיומם או היעדרם של אישורים רשמיים בענין הטיפולים. ג. בענין אותה מסקנה שהממונה הגיעה אליה על כך שלא ההיעדרויות בשל הטיפולים היו הסיבה לפיטורים, נעיר כי לא זו בלבד שאין אנו רואים סיבה להתערב במסקנתה של הממונה, אלא שגם אנו עצמנו הגענו למסקנה דומה, כפי שפירטנו לעיל. לדעתנו היעדרויות התובעת לצרכי הטיפולים כלל לא היוו שיקול בהחלטתו של שועאע שלא להאריך את חוזה העבודה של התובעת. השיקול המרכזי, כאמור, היה ענין קרטון המסמכים ולשיקול זה התווסף ענין העדר התעודה, ששועאע נזכר בו כשהתעורר ענין הקרטון. 43. גם ככל שמדובר על היתר הפיטורים בזמן ההריון - לא מצאנו סיבה לקבוע שבהחלטת הממונה נפל פגם המצדיק את ביטול ההיתר. א. הממונה התרשמה, כפי שגם אנו קבענו לעיל, שבבית החולים לא ידעו כלל על ענין ההריון בעת שהוחלט על פיטורי התובעת. לממונה היה יסוד איתן להניח שגם התובעת עצמה לא ידעה על ההריון עד יום 11/6/09. משכך - ברור שאין פגם בקביעת הממונה על כך שהפיטורים לא היו בגלל ההריון. ב. הממונה בחנה כראוי את סמכותה להתיר את הפיטורים בדיעבד, בהתאם לסעיף 9ב(1) לחוק עבודת נשים, ולא ראינו סיבה להתערב בהחלטתה להפעיל את סמכותה ולהתיר את הפיטורים בדיעבד. 44. בשולי התייחסותנו לשאלת ההגנה על התובעת מכח חוק עבודת נשים, נעיר כי התייחסנו לענין זה למרות שאין וודאות שהפסקת תקופת העבודה הקצובה של התובעת, אמורה להיחשב כ"פיטורים" על פי סעיף 9(ז) לחוק עבודת נשים כפי שציטטנו אותה לעיל, באשר מצד אחד אמנם מדובר על תקופת עבודה קצובה שהיתה בה משום הארכה של תקופה קודמת, אך מאידך - התקופות הקצובות במצטבר - לא הגיעו ל-12 חודשים. מכל מקום, לצרכי תובענה זו, ראינו את אי-חידוש חוזה העבודה, כ"פיטורים". 45. אין להבין מהאמור לעיל שאנו סבורים שהחלטת הממונה נקיה לחלוטין מפגמים. לדעתנו, היה פגם בכך שהתובעת לא קיבלה הזדמנות להגיב על האמור בהודעתה של ראויה, שנגבתה על ידי חוקרת מטעם הממונה ביום 8/12/08. החלטתה של הממונה ניתנה זמן מה לאחר גביית ההודעה מראויה, מבלי שהתובעת קיבלה העתק של הודעתה של ראויה ומבלי שהתובעת היתה יכולה להתייחס לכך. לדעתנו, אי-מתן ההזדמנות לתובעת להגיב על האמור בהודעתה של ראויה - פגע בזכות הטיעון של התובעת בהליך בפני הממונה. טענתה של המשיבה (בסעיף 58 לסיכומיה) על כך שאם היו מועלות טענות חדשות על ידי ראויה היתה התובעת מקבלת הזדמנות להגיב עליהן - אינה מדוייקת, ומכל מקום - היא אינה מספיקה, לדעתנו, כדי לאיין את הפגיעה המסויימת בזכות הטיעון של התובעת. כך למשל, ראויה מסרה בהודעתה כי ביום 2/6/08, טענה התובעת ששועאע אמר לה שהיא יכולה להמשיך לעבוד עד סוף חודש יוני 2008. טענה זו לא היתה יכולה להיות ידועה לתובעת לפני קריאת הודעתה של ראויה, והתובעת לא קיבלה כל הזדמנות להגיב על טענה זו. על כן, דעתנו היא - כאמור, כי זכות הטיעון של התובעת בפני הממונה - נפגעה. 46. למרות האמור בסעיף 45 לעיל, הרי שלדעתנו, מאחר שהחלטתה של הממונה לא התבססה דווקא על האמור בהודעתה של ראויה ומאחר שהתובעת אכן קיבלה הזדמנות להגיב על הטיעונים שהועלו לפני כן על ידי שועאע, הפגם של אי-מתן זכות התגובה על הודעת ראויה, אינו אמור להביא לביטול החלטתה של הממונה. מאחר שממילא החלטת הממונה לא היתה מבוססת דווקא על הודעתה של ראויה, הרי שלדעתנו אין קשר סיבתי בין הפגיעה המסויימת בזכות הטיעון של התובעת לבין תוכן החלטתה של הממונה. מטעם זה, עמדתנו היא שאין מקום לקבוע שהפגיעה בזכות הטיעון של התובעת מצדיקה את ביטול החלטתה של הממונה. 47. עם זאת, חשוב לנו להבהיר שאין בדחיית הערעור על החלטת הממונה כדי להביא למסקנה שלדעתנו ההליכים בפני הממונה היו נקיים מפגמים. אנו ממליצים למשיבה להנהיג במשרד התמ"ת נהלים שמכחם תהיה הקפדה מלאה על זכות הטיעון של עובדים ושל מעבידים שעניינם נדון בפני הממונה. 48. התוצאה מהאמור לעיל, היא שאנו דוחים את ערעורה של התובעת על החלטת הממונה, הן בענין היתר הפיטורים לאחר טיפולי הפוריות והן בענין היתר הפיטורים בזמן הריון. משדחינו את הערעור, אין אנו יכולים לקבוע כי התובעת זכאית להגנה מכח חוק עבודת נשים, שכן ההגנה האמורה - כפופה להחלטתה של הממונה, החלטתה שאותה אנו מאשרים בפסק דין זה. על כן, נותר לנו לדון בשאלה אם התובעת פוטרה בניגוד לחוק השוויון ובשאלה וכן אם היו פגמים אחרים בפיטורים (העדר שימוע, הפרת חובת תום הלב). להלן נבחן שאלות אלה. האם התובעת פוטרה בניגוד לחוק השוויון ? 49. כמצוטט לעיל בסעיף 37 לפסק דין זה, מסעיף 9(א)(2) לחוק השוויון, יש מקרים שבהם מוטל על המעביד להוכיח שהפיטורים לא היו בשל אפליה האסורה לפי סעיף 2 לחוק השוויון. גם אם נצא בפסק דין זה מתוך הנחה שהתובעת הוכיחה שלא היתה סיבה לפיטוריה בהתנהגותה או במעשיה, כלומר - גם אם נניח שהתובעת הוכיחה שלא היא היתה זו שאחראית לקרטון המסמכים שנמצא וגם אם נניח שבידי התובעת היו תעודות המעידות על כך שהיא אכן בגדר "מזכירה רפואית", עדיין לא יהיה בכך כדי להביא לקביעה שהתובעת פוטרה בשל אפליה שעילתה בהריון או בטיפולי הפוריות. אם אכן נניח את ההנחות האמורות, התוצאה מכך תהיה שנטל ההוכחה על כך שהפיטורים לא היו בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק השוויון - יהיה מוטל על הנתבע. על פי העובדות שקבענו לעיל, אנו סבורים שאכן הוכח שהעילה לפיטורים לא היתה בשל טיפולי הפוריות ואף לא בשל ההריון. העילה לפיטורים היתה בשל כך ששועאע וראויה ייחסו לתובעת את האחריות לקרטון המסמכים, ואותו ייחוס של אחריות - הביא את שועאע להיזכר בהבטחת התובעת מהעבר בענין המצאת תעודה על היותה "מזכירה רפואית". בשל ענין קרטון המסמכים (שאליו נוסף ענין התעודה) - החליט שועאע שלא להאריך את תקופת העבודה הקצובה מעבר ליום 31/5/08. משכך - אין מדובר בענין הנובע מטיפולי הפוריות ואין מדובר בענין הנובע מההריון (שעוד לא היה בעת ששועאע הגיע להחלטתו). על כן, גם אם נטל ההוכחה היה מוטל על הנתבע - הרי שהנתבע עמד בו והוכיח כי הפסקת עבודתה של התובעת לא היתה בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק השוויון. 50. לפיכך, נכון לדחות את חלק התביעה המבוסס על טענת הפרת חוק השוויון. הטענות כנגד אופן הפיטורים 51. ככל שטענת התובעת בדבר פיטורים בחוסר תום לב מבוססת על כך שהפיטורים היו בשל ההריון או בשל טיפולי הפוריות - אנו דוחים טענה זו, על סמך העובדות שקבענו כבר לעיל. הוכח, כאמור, שהפיטורים לא היו בשל טיפולי הפוריות וגם לא בשל ההריון שבא בשעטו"מ לאחריהם. 52. ככל שטענת התובעת בדבר פיטורים בחוסר תום לב מבוססת על הטענה שלא התובעת היתה זו שהיתה אחראית על קרטון המסמכים, הרי שעל סמך העובדות שקבענו לעיל, אמנם אין אנו יכולים לקבוע אם התובעת היתה אחראית על כך שהמסמכים שהיו בקרטון לא טופלו כיאות או אם לאו, אך אנו יכולים לקבוע שהממונים על התובעת (שועאע וראויה) סברו בכנות שהתובעת היא זו שהיתה אחראית למחדל. את גרסת התובעת בדבר העובדה ששועאע וראויה ידעו שמדובר במחדל של עובדת אחרת, וכי מדובר רק בעלילה שטפלו על התובעת - דחינו כבר לעיל, בסעיף 16 לפסק דין זה. 53. ככל שטענת התובעת בדבר פיטורים בחוסר תום לב מבוססת על ענין העדר התעודה בדבר היות התובעת בגדר "מזכירה רפואית", הרי שעל סמך העובדות שקבענו לעיל, אנו סבורים שניתן לקבוע שענין התעודה לא היה הגורם הראשוני שהביא להפסקת עבודתה של התובעת, אך מאחר שמשהתעורר ענין קרטון המסמכים החליט שועאע לדרוש מהתובעת לקיים את הבטחתה בדבר המצאת התעודה - היה גם ענין זה שיקול בהחלטתה שלא לחדש את חוזה העבודה עם התובעת. משקבענו (בסעיף 9 לעיל) כי התובעת אכן הבטיחה להמציא את התעודה, הרי שאף אם במשך החודשים הראשונים שועאע לא עמד על ביצוע הבטחה זו, אין בכך חוסר תום לב שמשהתגלה מחדל בעבודת התובעת (או מששועאע סבר בכנות שאכן התגלה מחדל) - החליט שועאע לעמוד על קוים ההבטחה הנושנה של התובעת בדבר המצאת התעודה. 54. ייתכן כי בטיעוני הנתבע (הן בפני הממונה והן בביה"ד) ייחס הנתבע לשיקול זה של התעודה משקל גדול יותר מאשר היה לו במציאות בעת ששועאע הגיע להחלטתו בענין פיטורי התובעת, אך עדיין - לענין זה היה משקל כלשהו בשיקולים, כך שהצגתו כרכיב במרכיבי ההחלטה - לא נעשתה בחוסר תום לב. 55. בשל האמור בסעיפים 51-54 לעיל, אנו דוחים את הטענה על כך שהשיקולים שהביאו לפיטורי התובעת היו מחוסרי תום לב וכן דוחים את הטענה שאופן הצגת השיקולים בפני הממונה היה מחוסר תום לב. 56. עם זאת, לדעתנו הנתבע נהג עם התובעת שלא כשורה באופן שבו הופסקה עבודתה, וזאת הן בהעדר שימוע ממשי והן בהעדר אמירה מפורשת לתובעת בענין סיום תקופת עבודתה. 57. העובדה שנערכה ישיבה בענין מציאת קרטון המסמכים, אינה מספיקה כדי ללמד על קיומה של ישיבת שימוע. כדי לקיים כראוי את החובה לאפשר לתובעת להשמיע את טענותיה, היה על הנתבע לדאוג לכך שהתובעת תוכל לדעת שבשל המחדל המיוחסת לה ובשל אי-המצאת התעודה, יש כוונה שלא להאריך את תקופת עבודתה אל מעבר ליום 31/5/08, ועל הנתבע היה לדאוג לכך שהתובעת תקבל הזדמנות לטעון בפני הנתבע דווקא בענין אותה כוונה. מהעובדות שקבענו לעיל, ניתן ללמוד שלא היתה ישיבה מעין זו, ולא ניתנה לתובעת זכות טיעון אמיתית בנסיון לשכנע שלא להפסיק את עבודתה בשל המחדל שיוחס לה. 58. פגם נוסף בהתנהגות עם התובעת היה בכך שלא ניתנה לתובעת הודעה מפורשת על אי-המשך העסקתה לאחר תום תקופת החוזה הקצובה ביום 31/5/08, כנראה מתוך תקוה שהתובעת תבין לבד שלאחר אותו מועד היא אינה אמורה להמשיך להיות מועסקת. פגם זה הוא אשר, להערכתנו, הביא למצב המוזר שבו התובעת המשיכה לבוא לעבודה גם בימים 2-4/6/08 אף שהנתבע סבר שהתובעת כבר אינה אמורה להיות מועסקת. פגם זה הוא גם שגרם לצורך של שועאע לאיים בהוצאת התובעת באמצעות המאבטחים, ביום 4/6/08. העובדה שהנתבע שילם לתובעת את שכר העבודה בעבור ימי עבודתה בחודש יוני 2008 ולאחר מכן גם תמורת הודעה מוקדמת לתקופה שמיום 4/6/08 ואילך - אינה מפחיתה מחומרת הפגם האמור של העדר האמירה המפורשת לתובעת על כך שעבודתה אמורה להיות מופסקת עם תום החוזה הקצוב. 59. לדעתנו, בשל הפגמים האמורים לעיל באופן פיטורי התובעת, נכון לחייב את הנתבע לפצות את התובעת. 60. בהתחשב בעובדה שמדובר בתקופת עבודה כוללת בת כ-10 חודשים בלבד ובהתחשב בעובדה שהתובעת ידעה שיש לה חוזה לתקופה קצובה עד יום 31/5/08, אנו סבורים שהפיצוי ההולם על הפגמים האמורים לעיל, הוא בגובה שכר חודש אחד. בהעדר מידע מדוייק על היקף המשרה של התובעת, אך כשברור לנו שתעריף השעה היה לפי שכר המינימום, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגובה שכר המינימום החודשי כפי שהיה בעת סיום העבודה של התובעת, כלומר - בסך של 3,710 ₪, כשסכום זה ישוערך למועד התשלום. לסיכום 61. בשל המוסבר לעיל, אנו דוחים את הערעור כנגד החלטת הממונה ודוחים גם את מרבית התביעה כנגד הנתבע, למעט חיובו של הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 3,710 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5/6/08 ועד התשלום בפועל. 62. בשל כך שמצאנו פגם בהליך שהיה בפני הממונה - אין אנו מחייבים את התובעת לשלם למשיבה הוצאות משפט על הערעור כנגד החלטת הממונה. בשל כך שדחינו את רוב התביעה כנגד הנתבע - אין אנו עושים צו להוצאות גם ביחסים שבין התובעת לבין הנתבע. 63. כאמור בסעיף 47 לעיל, אנו ממליצים למשיבה להנהיג בהליכים אצל הממונה נהלים שמכחם תהיה הקפדה מלאה על זכות הטיעון של עובדים ושל מעבידים, שענייניהם נדונים בפני הממונה. חאלד טאטור, נציג ציבור 64. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. הריוןשינוי תפקיד בעבודהטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות