בבקשה זו עותר המבקש, ד"ר אמנון נתנאלי, לביטול פסק הדין שניתן נגדו (בין היתר) בתיק זה ביום 27.12.09, על פיו חויב המבקש, יחד עם שלושה אחרים, בתשלום סכומים שונים למשיב בגין פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי נסיעות ושכ"ט עו"ד. עובדות ביום 10.2.08 הגיש המשיב תביעה נגד ועד דיירי הבית ברחוב פארן 4 (להלן: "ועד הבית") ונגד שלושה אחרים - הגב' ימימה ויינברגר, מר משה שלמה והמבקש. המשיב טען בכתב התביעה כי שלושת הנתבעים הנוספים הם נציגיו של ועד הבית. בתביעתו עתר לסך 30,317 ₪ בגין זכויות הנובעות מתקופת עבודתו וסיומה אצל הנתבעים כעובד משק הבית המשותף ברחוב פארן 4. תקופת העבודה הרלוונטית לתביעה היתה החל מחודש 11/02 עד לחודש 4/07. אין מחלוקת כי לא הוגש לתיק אישור מסירה של כתב התביעה למבקש. ביום 6.5.08 הוגש כתב הגנה בתיק. בכותרת כתב ההגנה מוצג ה"נתבע" כ"נציגות בית - רח' פארן 4 ירושלים". על כתב ההגנה חתם ב"כ המבקש, עו"ד רוטנברג, כ"ב"כ הנתבעים". לאחר שהוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב, הגיש עו"ד רוטנברג "הודעה על הגשת תצהיר עדות ראשית". על ההודעה חתום עו"ד רוטנברג כ"ב"כ הנתבעים". התצהיר ניתן במשותף על ידי הנתבעת 2, גב' ימימה ויינברגר, ע"י גב' רינה הררית וע"י גב' מלכה נתנאלי. בתצהיר הציגו המצהירות את עצמן כחברות ועד בית ברחוב פארן 4. גב' מלכה נתנאלי, החתומה על תצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם הנתבעים, הינה אשתו של המבקש. המבקש היה חבר בועד הבית תקופה מסויימת עד 1998, ותקופה קצרה נוספת שהסתיימה בחודש 7/02, לפני תחילת העסקתו של המשיב. ביום 12.5.09 התקיים דיון מוקדם בתיק. בפרוטוקול הדיון צויינו "הנתבעים" כפי שהם נמנו בכתב התביעה, ובהם - המבקש, ומצויין בו כי הם מיוצגים על ידי עו"ד רוטנברג. גם בפרוטוקול הדיון להוכחות מיום 2.7.09 צויינו כנתבעים כל הנתבעים שנמנו בכתב התביעה - ובהם המבקש, כמי שמיוצגים ע"י עו"ד רוטנברג. ביום 28.10.09, לאחר שהוגשו סיכומי המשיב, הוגשו סיכומי הנתבעים בתיק. כותרת הסיכומים היא "סיכומים מטעם הנתבעת". ואולם, עו"ד רוטנברג חתום על הסיכומים כ"ב"כ הנתבעים". ביום 27.12.09 ניתן פסק הדין בו חוייבו הנתבעים, בהם המבקש, בפיצויי פיטורים בסך 9,000 ₪, פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 2,000 ₪, דמי הבראה בסך 2,226 ₪ ודמי נסיעות בסך 10,368 ₪, כשכל הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.07. כן חוייבו הנתבעים, בהם המבקש, בשכ"ט עו"ד המשיב, בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. ביום 28.2.10 הגיש המבקש בקשה זו לביטול פסק הדין. טענות המבקש בבקשתו הן: א. המבקש קיבל סמוך לפני הגשת הבקשה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל בגין פסק הדין. ב. המבקש לא קיבל את כתב התביעה או את פסק הדין ולא נכח בדיונים בתיק. ג. המבקש מעולם לא העסיק את המשיב. ד. המבקש טען כי אינו חבר בוועד הבית משנת 1998 (לאחר מכן תיקן המבקש את טענתו ואין מחלוקת כי היה חבר בוועד הבית גם בשנת 2002, אולם חדל להיות כזה לפני תחילת העסקת התובע). לחילופין נתבקש בית הדין להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור שהוגש עליו. המשיב הגיש תגובתו לבקשה בה טען: א. המבקש ידע על ההליכים, אך בחר להתעלם מהם. ידיעת אשתו על ההליכים שקולה לידיעתו, לפי הכלל שהמצאה לבן זוג של בעל דין נחשבת להמצאה לבעל הדין. ב. שמו של המבקש מופיע כ"עושה השטר" על צ'קים שניתנו למשיב תמורת עבודתו בשנת 2003 (הצ'קים צורפו לתגובת המשיב). ג. בפרוטוקולים מופיע עו"ד רוטנברג כבא כוחם של כל הנתבעים ומעולם לא נטענה כל טענה כי המבקש אינו מיוצג על ידי עו"ד רוטנברג. ד. המבקש לא הראה סיכויי הגנה מפני תביעת המשיב. ביום 13.7.10 נשמעה הבקשה, במסגרתה נחקר המבקש על תצהיר עדותו שהוגש בתמיכה לבקשה. בסוף הדיון סיכמו באי כוח הצדדים את טיעוניהם בעל פה. לאחר ששמענו את עדות המבקש ואת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל הכרעה כי דין הבקשה להידחות. להלן נימוקינו. כאמור לעיל, אין מחלוקת כי אין בתיק אישור מסירה של כתב התביעה למבקש. עם זאת, לא שוכנענו כי המבקש או ידע על כתב התביעה או פסק הדין נשוא הליך זה, באופן המצדיק את ביטולו מטעמי צדק. תקנה 50 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, קובעת כי בעל דין שלא הגיעה לידיו הזמנה לדיון, או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו, רשאי תוך 30 יום לאחר שהומצאה לידיו ההחלטה או פסק הדין לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל: "50 (א) בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל. כאמור לעיל, פסק הדין ניתן ביום 27.12.09. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 28.2.10. בתצהיר עדותו של המבקש (מיום 25.2.10) שניתן בתמיכה לבקשת הביטול ציין המבקש כי "היום קיבלתי דרישת תשלום מלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בעניין תיק הוצל"פ....". בהמשך תצהיר עדותו ציין המבקש כי "לא קיבלתי כתב תביעה, לא קיבלתי פס"ד ולא קיבלתי שום התראה בעניין". עם זאת, המבקש לא טען כי הוא לא ידע על התביעה או על פסק הדין שניתן נגדו, ואנו מתקשים להאמין לעדותו בחקירתו הנגדית כי לא ידע על כך (עמוד 3, שורות 15-17). ההוראות העוסקות בדרכי המצאת כתבי בי-דין פורטו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנות 475-503), והוחלו על ההליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה בתקנה 129 (3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. תקנה 481 לתקסד"א קובעת כי "די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים". בענייננו, אין מחלוקת כי גב' מלכה נתנאלי ידעה על ההליך המשפטי שכן היא מסרה תצהיר עדות ראשית מטעמה בתמיכה לעמדת הנתבעים (היא אף חתומה על טופס ייפוי הכוח שניתן לב"כ המבקש בשם "ועד דיירי הבניין", אשר צורף לבקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה מיום 11.3.08). בהתאם לתקנה 481 לתקסד"א המצאת כתב התביעה לאשתו של התובע מהווה המצאה כדין לתובע ודי בכך על מנת לדחות את בקשתו. אמנם אין אישור מסירה של כתב התביעה לגב' נתנאלי, שלא היתה נתבעת בהליך, אך עצם ידיעתה על ההליך המשפטי, בו בעלה מופיע כנתבע, מהווה בנסיבות העניין תחליף להמצאת כתב התביעה אליה, לפי "כלל הידיעה" אשר גובר לעיתים על "כלל ההמצאה", כמוסבר להלן. עדותו של המבקש לפיה הוא אינו ביחסים טובים עם אשתו (עמוד 2, שורות 8-9), לא שכנעה אותנו שאין לייחס לו ידיעה על ההליך מכוח ידיעת אשתו, בין היתר, בשים לב לכך כי עובדה זו לא צוינה במסגרת תצהיר העדות שמסר המבקש בתמיכה לבקשה, ובשים לב לתקופה הארוכה שחלפה בין מועד הגשת התביעה לבין מועד מתן פסק הדין (כמעט שנתיים), וכן לאור עדותו בחקירתו הנגדית לפיה הוא מתגורר ברחוב פארן 4 (דירה מספר 211) החל משנת 1991 (עמוד 2, שורות 14-15, עמוד 3, שורות 22-24). יתרה מזו, בעדותו של המבקש נמצאו סתירות. כך למשל, לעניין העובדה כי הוא מתגורר בבניין שברחוב פארן 4. בתחילת עדותו בחקירתו הנגדית העיד המבקש כי יש לו דירה בבניין ולא מרפאה, ואילו בסוף עדותו העיד המבקש כי אין לו דירה בבניין אלא מרפאה (עמוד 2, שורות 14-15, עמוד 3, שורות 27-28). לאחר מכן, ביום 20.7.10 הגיש המבקש מסמך הנושא כותרת "השלמת עדותי - בהמשך לדיון שהתקיים ביום 13.7.10" בו טען כי הוא ואשתו גרים ברחוב אריך מנדלסון 5 ולא ברחוב פארן 211, וכי הוא הבעלים של מרפאת שיניים ברחוב פארן הפועלת משנת 1991. הלכה פסוקה היא כי: "ניתן לראות את כלל "הידיעה" כחריג לכלל "ההמצאה", אשר נועד לאכוף את כללי סדר הדין האזרחי כרוחם ועל-פי תכליתם האמיתית. תכליתם של כללי סדר הדין לקבוע מסגרת דיונית מוגדרת להליכים אזרחיים בבתי-המשפט אשר תאפשר פעולה תקינה ויעילה של המערכת השיפוטית תוך שמירה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי-הדין והבטחת "יומם" בבית-המשפט. במסגרת תכלית כפולה זו נדרשת, בין היתר, הסדרה דווקנית של מועדים לעשיית פעולות שונות הקשורות בהליך השיפוטי, ואלה נגזרים אף הם מהצורך לקדם את יעילות המערכת, מחד, ומהדרישה להבטיח כי בעל-דין יוכל לקדם את עניינו במסגרת המועד שנקצב לכך בתקנות, מאידך. החובה הקבועה בתקנות לבצע המצאה כדין של כתבי-בי-דין לבעלי-הדין נועדה להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי שהם צד לו יהיו בידיעתם, וכי מירוץ התקופה לנקיטת הליך משפטי בידי בעל-דין על יסוד אותו כתב-בי-דין יחל מעת שהומצא לידיו כדין, שאם לא כן עלולה זכותו הדיונית להיפגע. כלל דיוני זה נועד להגן על זכויותיו הדיוניות של בעל-הדין, והוא נשמר בהקפדה, עם זאת אם חרף היעדר המצאה כדין כאמור הגיע כתב-בי-הדין בפועל לידי בעל-הדין, וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על-פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום-לב, חובה על בעל-הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על-פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב-בי-הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב-בי-הדין בידיו וידיעת תוכנו הוא לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי-המצאה פורמאלית של אותו כתב. מניעות זו מתיישבת עם עקרונות הסדר הדיוני ועם תכליתו וכן עם התפיסה המושרשת שלפיה חובת תום-הלב, החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, חלה גם על כללי סדר הדין באשר הם. היא מתיישבת עם צרכיה של מערכת השיפוט בקיום מסגרת מועדים סבירה לניהול הליכים וסיומם; היא עונה לזכויותיהם הדיוניות של בעלי-הדין כי מירוץ התקופות לנקיטת הליך משפטי יחל רק מנקודת הזמן שבה הובא כתב-בי-הדין הרלונטי לעניין לידיעתם; היא תואמת את זכות הגישה לערכאות הנתונה לאזרח ואינה סותרת אותה. הוא עלול להידרש לעניין שחלף עבר זמנו תוך שיועמסו על גבו קשיי הוכחה עקב חלוף הזמן. הדבר עלול להכביד הכבדה יתרה ושלא לצורך גם על בית-המשפט, העשוי להידרש לחדש את עיסוקו בעניין ישן רק בשל תקלה פורמאלית הקשורה בהליך ההמצאה חרף העובדה שבעל-הדין הנוגע בדבר ידע על אודות כתב-בי-הדין העומד בבסיס ההליך. העדפת כלל "הידיעה" על פני כלל "ההמצאה" בנסיבות אלה עולה אפוא בקנה אחד עם רוחן ותכליתן של תקנות סדר הדין האזרחי; היא מקדמת את מלוא התכליות הראויות - עמידה על קיומם של הליכים משפטיים בתוך פרקי הזמן הקבועים בתקנות; מתן הזדמנות מלאה לבעל-הדין שקיבל לידיו בפועל את כתב-בי-הדין, גם אם לא בדרך המצאה כדין, לפעול על-פיו במסגרת המועדים המוגדרים בתקנות; מתן אפשרות לבעל-הדין שכנגד להתגונן כראוי בטרם תחלוף תקופה ארוכה שבעטייה יתקשה בהבאת ראיותיו; קידום עניינה של מערכת השיפוט להכריע באופן סופי במחלוקות תוך זמן סביר ולהימנע מהותרתן בלתי פתורות לאורך זמן" (רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט (2) 440; ראו גם ע"א 1245/08 חוסין קדאח נ' ברמד קיבוץ עברון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 16.4.09 ). אנו סבורים שנסיבות ענייננו מצדיקות העדפת כלל הידיעה על כלל ההמצאה במקרה זה. העדפת כלל "ההמצאה" על כלל "הידיעה" בנסיבות ענייננו עלולה לפגוע במשיב פגיעה שאינה ראויה ולהכביד הכבדה יתרה ושלא לצורך גם על בית-הדין, העשוי להידרש מחדש לדון בתיק זה רק בשל תקלה פורמאלית הקשורה בהליך ההמצאה, על אף העובדה שהמבקש ידע, או שהינו מוחזק כמי שידע אודות כתב-בי-הדין העומדים בבסיס ההליך, וזאת מכוח ידיעת אשתו הגרה עמו, שהמצאת כתב טענות אליה שקולה להמצאתו למבקש לפי תקנה 477 לתקסד"א. מעבר לכך, אנו סבורים כי הוצגו בפני המשיב ובפני בית הדין מצגים לפיהם עו"ד רוטנברג הינו בא כוחו של המבקש. אין מחלוקת כי בא כוח המבקש בבקשה זו הוא זה שהופיע בהליך מטעם ועד הבית. הוא חתם על כתבי בי דין בשם "הנתבעים" ובכך, בין היתר, יצר מצג לפיו הוא מייצג את כל הנתבעים בהליך, ובכללם המבקש. כך למשל, בכתב ההגנה שהוגש ובתצהיר העדות הראשית של ההגנה, חתם בא כוח המבקש כ"ב"כ הנתבעים". במסגרת פירוט העובדות בכתב ההגנה, התייחס ב"כ המבקש, בין היתר, למבקש (נתבע 4) כנציג ועד הבית, דייר הבניין, שנבחר באסיפה כללית של דיירי הבניין למלא את תפקיד ועד הבית (בהתנדבות) עד לכינוס הבא של הדיירים. ב"כ המבקש לא טען בכתב ההגנה כי הוא אינו מייצג את המבקש. כמו כן, בכל הפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בתיק בהם נרשמו שמות כל הנתבעים, לרבות שמו של המבקש, הופיע ב"כ המבקש כמי שמייצג את כל הנתבעים, ובשום שלב של ההליך לא הוגשה בקשה מטעם ב"כ המבקש לתיקון פרוטוקול. ברי כי המשיב הסתמך על המצגים שיצר ב"כ המבקש לפיהם הוא מייצג גם את המבקש, ושינה את מצבו לרעה בכך שנמנע מלבצע מסירה אישית של כתב התביעה למבקש. בענייננו, המשיב הסתמך על מצגו של ב"כ המבקש לפיו הינו שליחו ומיופה כוחו של המבקש, ועל כן המשיב ראה בניהול ההליך על ידי ב"כ המבקש כהליך בו המבקש מופיע ומיוצג בו באמצעות בא כוחו. על יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את הבקשה לביטול פסק הדין. החלטה בבקשה החילופית של המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין תינתן עם מתן החלטה בבקשות נוספות שהוגשו לעיכוב ביצוע פסק הדין. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. החלטה זו ניתנת לערעור ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו לצדדים. ניתנה היום, ט"ו אב תש"ע, 26 יולי 2010, בהעדר הצדדים. "ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נציג ציבור מיכאל בר און נציג ציבור אלישע צידון דניאל גולדברג, שופט כתב תביעהמסמכים