עיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד), בגדרו נקבע כי המשיבה 5 (להלן: הכפר העברי) תירשם כבעלים של חלקת מקרקעין הידועה כגוש 30587 חלקה 53 (להלן: החלקה). להלן אפרט בקיצור רב את הרקע הנדרש לבקשה זו. המבקשים שלפני הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי הנכבד לפי סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, ביחס לבעלות בחלקה. בפסק הדין נקבע כי אגודת הכפר העברי רכשה בתאריך 30.11.1922 את החלקה שבכפר חיזמה. עוד נקבע בפסק הדין, כממצא עובדתי שלא היו לגביו מחלוקת, כי החלקה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים כקרקע לאחר הסדר, וביחס לבעלים צוין במרשם כי "הזכויות לא הוסדרו". עוד נקבע בפסק הדין כי הסכם מכר שנערך כביכול בתאריך 5.11.1929 ביחס לחלקה, בין הכפר העברי לבין ד"ר מישל תיאודור תדרוס בן ניקולא (להלן: תדרוס) - הוא "מפוברק". מכוח עסקה "מפוברקת" זו ועוד עסקאות שנערכו, כביכול, בין תדרוס לבין המנוח רשיד רווידאן, ובין אותו מנוח לבין המשיב 1 בבקשה שלפני - ביקשו המבקשים והמשיב 1 להירשם כבעלים של החלקה. בית המשפט הנכבד קמא דחה, כאמור, את טענות המבקשים וקבע כי הבעלים של החלקה היא אגודת הכפר העברי. עוד נפסק כי המבקשים יישאו בשכר טרחת עו"ד המשיבים בסך 50,000 ש"ח. על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 644/10). בתאריך 22.4.2010 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשתם טענו כי סיכויי הערעור שהגישו גבוהים, נוכח טעות משפטית שנפלה, לשיטתם, בפסק הדין, שאיננו עולה בקנה אחד עם ההלכה שנפסקה ב-ע"א 10646/07 אבו עסב נ' אלחוסני ( 21.10.2009). עוד טענו המבקשים כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מחשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם המבקשים יזכו בערעור. אגודת הכפר העברי התנגדה לבקשה לעיכוב ביצוע וטען כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר. אשר לשאלת מאזן הנוחות נטען כי אין בסיס לטענה בדבר נזק בלתי הפיך שייגרם למבקשים ובכל מקרה אין לעכב את החלק הכספי של פסק הדין - תשלום ההוצאות. בית המשפט הנכבד קמא בחן בעיון את הבקשה לעיכוב ביצוע ופסק לבסוף כי יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין, וזאת נוכח החשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם תירשם הכפר העברי כבעלים של החלקה. עם זאת, בית המשפט הנכבד קמא התנה את עיכוב הביצוע האמור בתשלום של ההוצאות בסך 50,000 ש"ח. בית המשפט לא קבע ערובה כלשהי כתנאי למתן עיכוב הביצוע. בנסיבות אלה שבים ועותרים עתה המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, ומבקשים כי תבוטל ההתנייה בין עיכוב הביצוע לתשלום ההוצאות. לחילופין, הם מבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין ככל שהוא נוגע לרישום, ולא לעכב את ביצוע הרכיב הכספי בפסק הדין. בבקשה הם חוזרים על טענותיהם לגבי הטעויות המשפטיות שנפלו בפסק הדין וכן מציינים שוב כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. אגודת הכפר העברי חוזרת גם היא על טענותיה ומוסיפה וטוענת כי מטרתה הממשית של הבקשה הנוכחית היא לעכב את ביצוע הרכיב הכספי של פסק הדין, שכן בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר ממילא לבקשה לעיכוב ביצוע רישום החלקה. עוד מציינת האגודה כי המבקשים מנסים להתחמק מתשלום ההוצאות ולכן מוצדק היה להתנות את עיכוב ביצוע החלק האופרטיבי של פסק הדין בתשלום ההוצאות. יתר המשיבים לא הגיבו לבקשה, כמתבקש על פי החלטתי מתאריך 5.10.2010. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין נשוא הערעור (למעט פסיקת ההוצאות ושכר הטירחה שם) ואולם אין להתנות את העיכוב בתשלום ההוצאות ושכר הטירחה שהושת על המבקשים, אלא בהפקדת סכום כספי, או ערבות בנקאית בסך של 40,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיבים כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין, אם הערעור יידחה. אבהיר ואנמק הדברים להלן. כידוע, אין בהגשת ערעור כדי לערב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178, 182 (2002); ע"א 9137/07 אוסיפובה נ' קלישטיין ( 26.12.2007); ע"א 10329/07 קשתי נ' פייגין ( 22.3.2009) (להלן: עניין קשתי)). על המבקש עיכוב ביצוע לעמוד בשני תנאים עיקריים: התנאי הראשון הוא כי יראה שסיכויי קבלת הערעור שהגיש הינם טובים; התנאי השני עניינו מאזן הנוחות, ובגדרו עליו להראות שזה נוטה לטובתו באופן ברור. בענייננו, שיקולי מאזן הנוחות אכן מטים את הכף לטובת היענות לבקשה, שהרי ביצוע פסק הדין משמעו שינוי רישום הזכויות לגבי החלקה נשוא ההליכים, והדבר עלול להוביל לסיכול הליך הערעור (השוו: ע"א 1919/06 עזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג'  אחמד נ' עזבון המנוח עבד אללרחים חג' אחמד ז"ל ( 2.4.2006)). במובן זה, צדק בית המשפט הנכבד קמא בקבעו כי יש לעכב את הרכיב הזה של פסק הדין. אולם, אינני סבור כי היה מקום להתנות את עיכוב הביצוע בתשלום ההוצאות, ואבהיר עמדתי זו להלן. ככלל, תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט להתנות את העיכוב בתנאים שייראו לו. אולם, צריך שיהיה לתנאים שנקבעים קשר ענייני כלשהו לערעור, למכלול הנדון או לנזק שעיכוב הביצוע עלול לגרום לצד כנגד (ראו למשל: עניין קשתי; רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(2) 562 (2003)). התניית עיכוב הביצוע במקרה שלפנינו בתשלום ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין שנפסקו כנגד המבקשים בפסק הדין - איננה עומדת בדרישה הנ"ל, אלא מהווה מעין אמצעי אכיפה, מעבר לאלה הקבועים בדין, לעניין זה. התנייה זו מעוררת איפוא קושי, ויש לבטלה ולקבוע כנגדה חלופה מתאימה. נוכח כל האמור לעיל - אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, למעט בכל הנוגע לחיוב ההוצאות ושכר הטירחה שנפסק במסגרתו, וזאת בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בבית משפט זה סך של 40,000 ש"ח, או ימציאו ערבות בנקאית בסכום האמור עד לתאריך 9.11.2010 - להבטחת נזקי המשיבים ביחד או לחוד כתוצאה מעיכוב הביצוע החלקי של פסק הדין עליו הוריתי,  למקרה שהערעור יידחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בהליך שלפני. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע