בקשה לחופשה מיוחדת מבוא וטיעוני הצדדים 1. בפניי עתירת אסיר בה עותר האסיר להורות לשרות בתי הסוהר (להלן: "שב"ס") לבוא וליתן טעם מדוע לא יתאפשר לעותר לצאת לחופשה בת מספר שעות, לצורך השתתפותו בחתונת אחיו, ביום 31.8.10. 2. העותר מרצה עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בגין מעשה מגונה, וזה לו, מאסרו הראשון. 3. העותר כבר ריצה 7 חודשי מאסר ומשכך, ריצה הוא יותר מרבע מתקופת מאסרו. לפיכך, באופן עקרוני זכאי העותר לחופשות. העותר, שהה תחילה בכלא חרמון, החל טיפול במחלקה לעברייני מין, נבדק על ידי מב"ן, אשר המליץ על הוצאתו לחופשה מיוחדת של 48. לנסיבותיה של בקשה זו, עוד אדרש להלן. סופו של יום, העותר הורחק מכלא חרמון, הועבר לכלא צלמון, ויציאתו לחופשה, בוטלה. 4. ביום 4.8.10, כך לטענת העותר, הגיש הוא בקשה לחופשה מיוחדת, לרגל חתונת אחיו, שתחול כאמור, ביום 31.8.10. 5. לטענת העותר, ובטרם קיבל תשובה סופית, הודיעו לו המשיבים, או מי מהם, כי הוא מסווג כאסיר אלמ"ב וזאת לטענתו, עקב אירוע מלפני 11 שנים. 6. לעניין זה טוען העותר, כי בהתאם לנוהל 20-1004 של שב"ס ניתן לסווג אסיר, כאסיר אלמ"ב, רק מי שעבר עבירה, או נפתחה נגדו חקירה, או תלונה, במהלך 7 שנים שקדמו למאסרו הנוכחי. משכך אפוא, כך לטענת העותר, לא היה כלל מקום להפנותו לוועדת אלמ"ב. 7. עוד טוען העותר, כי עד למועד הגשת עתירתו, לא קיבל הוא תשובה לבקשתו לצאת לחופשה מיוחדת, ומשכך, לא היה מנוס, מהגשת עתירתו זו. 8. במהלך הדיון בעל-פה, בפניי, קיבל ב"כ העותר את תשובתו המפורטת של עודד סער, סג"ד, סגן מפקד בית סוהר חרמון, אשר דחה את בקשתו ליציאה לחופשה מיוחדת. לאור האמור בה, הוסיף וטען ב"כ העותר, בפניי בעל-פה, כי למיטב הבנתו, וועדת האלמ"ב, מתייחסת לאירוע שארע לפני 11 שנים, בינו לבין אשתו, אירוע שהסתיים, ללא העמדה לדין כלל ומאז חיים הוא ובת-זוגו, כזוג נשוי ללא בעיות ויש להם 6 ילדים, ואשתו אף באה לבקרו בבית סוהר. ב"כ העותר אף הציג בפניי תצהיר של אשת העותר, ובה מצהירה היא שאין לה כל התנגדות שהעותר יצא לחופשות ואף ישהה בביתם המשותף. 9. ב"כ המשיבה בתגובתה בעל-פה, הפנתה למכתבו הנ"ל של סג"ד עודד סער, וכן למכתבה של ורד אלאלוף ראש תחום טיפול ושיקום בכלא צלמון. מהאמור במסמכים אלו, עולה התמונה הבאה: א. העותר, ביקש בעבר חופשה מיוחדת לצורך יציאה לבר מצווה של בנו. בהמלצת מב"ן, אישרה תחילה חופשה ל- 48 שעות. לאחר מכן התברר, כי העותר מסר הזמנה כוזבת. משכך, בוטלה חופשתו, העותר הועבר לכלא צלמון ואף נגזרו עליו 7 ימי בידוד, וזאת במסגרת דיון משמעתי שהיה לו בין כותלי בית הסוהר. ב. בעקבות מידע חסוי הוגדר העותר, כאסיר אלמ"ב. וועדת אלמ"ב דנה בעניינו ביום 4.7.10 והחליטה, כך בחלק הגלוי של החלטתה, כי "פוטנציאל מסוכנותו (של העותר - א.ק.) כלפי סביבתו ומשפחתו גבוהה" (כך במקור - א.ק.). ולפיכך, אין המלצה לשלבו בסבב חופשות בשלב זה. יוער, כי הרקע להחלטה זו, הינו במידע חסוי שמצוי בדו"ח הסודי שהועבר לעיוני, ולהלן אדרש לכך, מבלי לחשוף כמובן את תוכנו של דו"ח זה. ג. ביום 17.8.10 שבה ונדרשה וועדת אלמ"ב לבקשת העותר ליציאתו לחופשה מיוחדת ושבה וקבעה, כי "יציאתו (של העותר - א.ק.) ולו לחופשה קצרה ובתנאים מגבילים עלולה לסכן את סביבתו ומשפחתו", כפי שמפורט בנספח החסוי של חוות הדעת מיום 4.7.10. ד. להשלמת התמונה יאמר, כי וועדת מב"ן, קבעה עקרונית שמסוכנותו המינית של העותר נמוכה ואולם, המלצת מב"ן, כפופה להמלצתה של וועדת אלמ"ב. ה. עוד נאמר בסעיף 9 למכתבה של ורד אלאלוף, כי העותר הורחק ממחלקת "מפנה" לטיפול בעברייני מין על רקע התנהגות שלילית. ו. להשלמת התמונה בנושא זה, יוער, כי גם וועדת אלמ"ב בסיכום חוות דעתה (החלק הגלוי) קבעה, כי מדובר "באדם מניפולטיבי, לא אמין, המרוכז בעצמו ובצרכיו ..." וכי "... ההתרשמות היא מאדם המשדר חוסר אמינות וחוסר תובנה באשר לחומרת התנהגותו ...". 10. בהינתן כל האמור ובהתחשב בכך, שאין בית המשפט נוטה להתערב בשיקול הדעת המינהלי, טוענת ב"כ המשיבה, שיש לדחות את העתירה. 11. עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי בהתאם לפקודת הנציבות העוסקת בחופשות אסירים, הרי ששלטונות שב"ס רשאים להזקק להמלצות אלמ"ב, גם לגבי מי שיש לגביו חשד שעבר עבירת אלמ"ב, וזהו לטענתה המקרה שבפנינו. ב"כ המשיבה הפנתה לפסיקה שונה התומכת בדעתה. 12. ב"כ העותר והעותר, התייחסו לטענה בדבר המידע הכוזב נשוא חגיגת בר-המצווה של בנו של העותר ולטענתם, לא מדובר היה במידע כוזב, והנהלת בית הסוהר, לא הבינה את בקשת העותר. דיון ומסקנות 13. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר שהועמד לרשותי, נחה דעתי, כי דין העתירה להידחות ולהלן נימוקיי לכך. 14. מושכלות יסוד הן, כי התערבות בהחלטות מינהליות, כמו גם בהערכת גורמים מקצועיים, הינה התערבות מצומצמת וחריגה, כאשר בית המשפט, אינו שם עצמו בנעליהן של הרשויות המנהלתיות, וכל שעליו לבדוק האם החלטות אלו עומדות במתחם הסבירות, והאם הייתה סטייה בולטת בשיקול הדעת של הגוף המינהלי או הוועדה המקצועית, כאמור וכפי שעוד יפורט, לא זהו המצב בענייננו. 15. בטרם אדרש לעצם הסבירות שבהחלטה, אבקש להסיר מעל סדר יומינו את טענת העותר ולפיה, וועדת אלמ"ב לא הייתה כלל מוסמכת לדון בעניינו, שכן מדובר באירוע שארע לפני 11 שנה. דין טענה זו להידחות וזאת על סמך המידע הסודי שבפניי, ובלי שאפרטו, וזאת בהיותו חסוי. אפנה לסעיף 4א' לפרק ו' של פקודת הנציבות 04.40.00 אשר קובע כדלהלן: "לא תאושר חופשה של אסיר שנידון או שהורשע בעבר בעבירת אלימות במשפחה, או שיש לגביו חשד כי עבר עבירה כאמור, אלא אם ניתנה לגביו המלצה של הוועדה לאלימות במשפחה או הוועדה להערכת מסוכנות ויחולו לגביו המלצות הוועדה ...". עינינו הרואות איפוא, כי אין בסעיף זה מגבלה של 7 שנים או כל מגבלה אחרת, כל שנמאר בסעיף זה הוא, כי די "... בקיום חשד כי עבר עבירת אלמ"ב ..." ודוק, מטרת קיומו של נוהל אלמ"ב, הוא לצפות פני העתיד, וללמוד על מסוכנות נוכחית הקיימת על רקע מה שהיה בעבר. משהגיע וועדת אלמ"ב למסקנה, על סמך המידע שהוצג בפניה, כי גם כיום מסוכן העותר לסביבתו ולמשפחתו, הרי שבדין לא יכלו שלטונות שב"ס להתעלם מהמלצה זו, ולא אוכל לעשות כן, גם אני. יוער, כי טענות העותר כאילו מדובר רק על אירוע שהיה לפני 11 שנה, נטענות ללא כל ביסוס, ולעניין זה אפנה לדו"ח חסוי. עוד אעיר, כי וועדת האלמ"ב, שקלה את כל השיקולים הצריכים לעניין, והחלטתה ניתנה, נוכח כל הנתונים המשלימים שהיו בפניה, לאותה עת. על סמך נתונים אלו, קבעה הוועדה את מסוכנותו של העותר. 16. עוד אוסיף ואדרש לשני הנימוקים הנוספים שהועלו במכתביהם של שלטונות בית הסוהר צלמון. האחד - בקשתו של העותר בעבר, ליציאה לחופשה חריגה, בגין בר-מצווה של בנו. לגבי בקשה זו קבעו שלטונות בית הסוהר, כי העותר הציג מסמכים כוזבים (ראה סעיף 5 למכתבו של סג"ד עודד סער וסעיף 4 למכתבה של ורד אלאלוף) וכי שיקר לשלטונות בית הסוהר (ראה חוות דעת וועדת האלמ"ב). הסברי העותר ובא כוחו, כאילו, כביכול, מדובר היה בטיול לילדי בר מצווה של העובדים במקום עבודתו הקודם של העותר, אינה מקובלת עליי, כשם, שככל הנראה, לא הייתה מקובלת על שלטונות שב"ס, אשר דנו כאמור את העותר ל- 7 ימי בידוד עקב כך שהגיש מסמכים כוזבים. ודוק, יכול שאכן היה טיול בר-מצווה, כזה או אחר, ואולם העותר הגיש מסמכים כוזבים וטען, כי מדובר ב"עליה לתורה" (ראה דו"ח שאילתות ממערכת צוהר). משכך אפוא, וגם לגופם של דברים ובמנותק מהמלצת וועדת האלמ"ב, מדובר בעותר שאינו ראוי לאמון כלל ועיקר. 17. על כל האמור יש להוסיף ואף זאת ממושכלות יסוד, כי "הנחת המוצא היא, כידוע, כי היציאה לחופשה אינה אלא פריבילגיה וההחלטה האם לאפשר לאסיר לצאת לחופשות אם לאו, נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים אצל המשיב 2 (ראו: רע"ב 1729/05 ס' מ' נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 79; רע"ב 4642/05 נפתלייב נ' משטרת ישראל, תק-על 2005(2) 3520)". עוד יש להוסיף את האמור ברע"ב 4581/04 וכדלהלן: "... באנו לכלל מסקנה כי אין ליתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות. כלל הוא כי מתן חופשה לאסיר המרצה עונש מאסר הינו עניין המצוי בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ובית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתה אלא אם נפל בו פגם המצדיק התערבות שיפוטית (רע"ב 6545/97 מדינת ישראל נ' מחאג'נה; רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פד"י נב(2) 743, 746). בתחום זה נדרש איזון בין עניינו של האסיר ביציאה לחופשה מהכלא לבין צרכי ההגנה על שלום הציבור ובטחונו. במסגרת איזון זה, ניתנת עדיפות לאינטרס ההגנה על שלום הציבור על פני עניינו של האסיר ביציאה לחופשה (רע"ב 1318/98 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, תק' על' 98(2) 177, 178). במיוחד בולט הצורך בעריכת איזון כאמור, מקום שקיים מידע בעניינו של אסיר הקושר אותו עם ביצוע עבירות אלימות במשפחה. ביחס לאסיר כזה קובעת פקודה מס' 04.40.00 של נציבות שירות בתי הסוהר כי לא תאושר חופשת אסיר כזה אלא אם ניתנה בעניינו המלצה חיובית של הועדה לאלימות במשפחה". 18. סוף דבר אפוא, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בשיקול דעתם או בסבירות החלטתם של המשיבים, או של וועדת אלמ"ב. אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה. ניתנה והודעה היום כ' אלול תש"ע, 30/08/2010 במעמד הנוכחים. אשר קולה, שופט חופשה לאסיר מהכלא