דחיית עיון בראיות 1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גנות) לדחות את בקשת המבקשים (הם התובעים בהליך העיקרי) להגיש ראיה מסוימת מטעמם רק לאחר שיוגשו ראיות המשיבים (הם הנתבעים בהליך העיקרי). כן נקבעו בהחלטה המועד להגשת אותה ראיה והמועד להגשת תצהירי המשיבים ותיק המוצגים מטעמם. 2. בבסיס תביעת המבקשים עומדת טענתם כי המבקשת 2, שהרתה בדרך של הפריה מלאכותית, הופרתה בשגגה מתרומת זרע של תורם אנונימי ולא, כפי שסברו היא ובעלה משך כ-4.5 שנים, מזרעו של בעלה. כל זאת, כך נטען, עקב רשלנותו של המשיב 1 (בית החולים שבו בוצעה ההפריה; להלן: בית החולים). ההיריון הסתיים בלידתם של המבקשים 4-3, שהם תאומים. המבקשת 2 גילתה את הטעות שאירעה כאשר ביקשה לברר אצל בית החולים אם נותרה מנת זרע של בעלה שתוכל לשמש את בני הזוג להבאת ילד נוסף לעולם. אז נודע לה כי לא נעשה שימוש באף אחת ממנות הזרע של בעלה בהליך ההפריה שעברה. 3. לאחר שנקבע מועד לשמיעת הראיות בבית המשפט המחוזי הגישו המבקשים בקשה לדחות את הגשת אחת הראיות שבידיהם עד לאחר הגשת הראיות מטעם המשיבים. הראיה שבה מדובר היא הקלטה ותמלול של שיחה בינם לבין אדם שהוא, לדבריהם, "בעל תפקיד בכיר" בבית החולים (להלן: ההקלטה). המבקשים נימקו את בקשתם בכך שההקלטה היא מסמך שהוכן לקראת הליך משפטי וככזו היא ראיה חסויה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, תוך שהוא קובע כי משהחליטו המבקשים להציג את ההקלטה כראיה במשפט, הרי שוויתרו על החיסיון. למעשה, כך קבע, אין בבקשתם טענה לחיסיון ראיה, כי אם בקשה לשינוי מועד הגשתה. בית המשפט המחוזי מצא כי אין הצדקה לסטות במקרה זה מסדר הגשת הראיות הרגיל. זאת לאחר שבחן את תוכן ההקלטה ביחס למהות המחלוקת בין הצדדים ומשהגיע למסקנה כי האדם שהוקלט "לכל היותר ינסה להסביר את אמירותיו, וחזקה על ב"כ התובעים שיטען לעניין הערך הראייתי של אותו הסבר". עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי אינו סבור שמדובר במסמך רב ערך שבידו להכריע את גורל התובענה. בחלקהּ האופרטיבי של ההחלטה קבע בית המשפט המחוזי כי ההקלטה תוגש בתוך יומיים, אלא אם יוותרו כליל המבקשים על הגשתה וכן קבע מועד להגשת תצהירי המשיבים ותיק המוצגים מטעמם. 4. המבקשים משיגים על החלטה זו. בבקשתם מפרטים המבקשים את ההליכים המקדמיים השונים שהתנהלו בתיק, תוך שהם מביעים טרונייתם על החלטותיו השונות של בית המשפט קמא. עם זאת, המשיבים לא ביקשו לערער על אף אחת מהחלטות אלה ואין להידרש להן. לגוף העניין, חוזרים המבקשים על טענת החיסיון שהעלו לפני בית המשפט המחוזי ומוסיפים כי ישנו, לטעמם, חשש כי אם המשיבים ייחשפו לתוכן ההקלטה לפני הצגת ראיותיהם, יוכלו הם להתאים את גרסתם לאמור בשיחה שהוקלטה. לעניין זה מפנים המבקשים לפסיקה המתייחסת לשיקול הדעת המסור בידי בית המשפט לדחות את העיון במסמכים במסגרת הליכי גילוי מוקדמים מטעמי חיסיון. עוד טוענים המבקשים כי המועדים שקבע בית המשפט אינם מאפשרים להם להיערך כראוי לדיון והם טוענים כי היה מקום ליתן להם שהות ארוכה יותר לבחינת הראיות שיגישו המשיבים. 5. דין הבקשה להידחות. החלטה לגבי דחיית מועד העיון במסמכים היא החלטה דיונית, הנוגעת לסדר ואופן הבאת הראיות. ככזו היא נתונה, ככלל, לשיקול דעתה של הערכאה המבררת ובית המשפט שלערעור ימעט להתערב בהחלטות מסוג זה (ראו: רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999); רע"א 5756/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פי.אד בע"מ ( 21.1.2007); רע"א 9807/06 גסלר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ( 4.3.2007)). מקרה זה אינו מן המקרים שבהם ראוי לנהוג באופן שונה. יתרה מכך, במקרה זה נראה לי כי החלטת בית המשפט המחוזי נכונה גם לגופה. חיסיון לגבי ראיה מסוימת אינו מקנה לבעל החיסיון את החירות להציג את הראיה החסויה במועד הנוח לו, בחריגה מסדר הבאת הראיות הרגיל כפי שהוא קבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ויודגש כי סדר הבאת הראיות הרגיל חל גם כאשר הראיות מובאות בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית; לעניין זה ראו: רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639 (1994). בנסיבות מסוימות ניתן לחרוג מכלל זה, וראו: רע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד ס(3) 245 (2005); רע"א 5524/09 הרשות הפלסטינית נ' שולה גאון ( 5.11.2009)). אמנם, המבקשים רשאים לעשות שימוש בחיסיון המוקנה להם באופן שימנע מן המשיבים לעיין בתוכן ההקלטה במסגרת הליכי הגילוי והעיון המקדמיים. אולם עניין שונה הוא אם המבקשים מגלים דעתם כי הם מתכוונים להגיש את ההקלטה כראיה לצורך הוכחת תביעתם. במקרה כזה הכלל הוא כי עליהם להגיש את ההקלטה ביחד עם כלל ראיותיהם, אף אם אין הדבר נוח להם מבחינה טקטית. ייתכן שאין לשלול לחלוטין את האפשרות לדחות את מועד הגשתה של ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע (וראו, למשל: רע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרון ( 16.3.2004), שבו דחה בית משפט זה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על דחיית מועד הגשת ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע, מבלי לדון בסוגיה לגופה), אולם ראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. זאת שכן אין דין דחיית העיון בהקלטה עד למועד הגשת הראיות כדין דחיית הגשת ההקלטה כראיה לאחר מועד הגשת הראיות. בעוד שדחייה מן הסוג הראשון אינה משנה את סדר הבאת הראיות במשפט, הרי שדחייה מן הסוג השני הופכת את סדר הבאת הראיות. המבקשים אינם מצביעים על טעם מיוחד המצדיק לדחות את הגשת ההקלטה עד לאחר הגשת הראיות מטעם המשיבים. הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. אכן, לעיתים "זכותו" של התובע להתחיל בהבאת הראיות אינו נוחה לו; לעיתים יעדיף להביא את ראיותיו (ובמקרה זה - מקצת מראיותיו) רק לאחר שהנתבע חשף את מלוא גרסתו ואת הראיות העומדות לרשותו. כך במקרה שלפנינו. ואולם - הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל. 6. בהקשר זה ראוי לעמוד על ההבדלים שבין דחיית העיון המוקדם במסמך עד למועד שמיעת הראיות לבין שינוי סדר הבאת הראיות במסגרת הוכחת התביעה. סמכותו של בית המשפט לדחות עיון במסמך נדונה בפסק-הדין בעניין סוויסה. שם התעוררה השאלה אם יש להתיר לנתבע לדחות את העיון בחלק ממסמכיו עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע. נקבע כי ככלל, יש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם במסגרת ההליכים המקדמיים; אולם בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה במקרה בו העיון המוקדם עשוי לשמש את התובע לשם שיבוש ראיותיו. ההכרעה בשאלה אימתי החשש לשיבוש ראיות מצדיק סטייה מן הכלל הרגיל של גילוי נתונה, כך נקבע, לשיקול דעתו של בית המשפט לפי נסיבות העניין. פסק-הדין בעניין סוויסה מתייחס, כאמור, להליכים המקדמיים ולא לשלב ניהול התביעה גופה. להבדל זה נפקות חשובה. כאמור בעניין סוויסה, הפעלת הסמכות לדחות את העיון במסמכים עד למועד הצגת הראיות במסגרת ניהול התביעה, תוך וויתור על היתרונות הגלומים בכלל הרגיל של "משחק בקלפים פתוחים", נותנת ביטוי לאופייה האדברסרי, למצער בבסיסה, של שיטת המשפט הדיונית בישראל. כך, בפסק-הדין בעניין סוויסה נקבע שהנתבעים יציגו את מלוא ראיותיהם לאחר הצגת הראיות מטעם התביעה; זהו סדר הבאת הראיות הרגיל. לעומת זאת, דחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע אינה מקדמת את היתרונות שב"משחק בקלפים פתוחים" (שהרי דחיית הצגתה של ראיה פועלת ל"סגירת הקלפים") ומן העבר השני אף אינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית, שסדר הבאת הראיות הוא יסוד מוסד בה. בדחייה מסוג זה כרוכה פגיעה כפולה בכללים הדיוניים הרגילים: הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי גילוי מוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות במשפט. פגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר. 7. לבסוף, יצוין כי אף-על-פי שהמבקשים לא טענו כלל לגבי שאלת תחולתו של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט), נראה כי התייחסות כזו הייתה מתבקשת. לעניין זה ראוי להביא את סעיף 1(1) לצו בתי המשפט כלשונו: לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן: (1) החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים (להלן בצו זה - כתבי טענות); ככל שהבקשה נוגעת לקציבת המועדים להגשת ההקלטה ולהגשת התצהירים ותיק המוצגים של המשיבים - יש לדחותה על הסף לפי סעיף 1(1) לצו בתי המשפט. ספק אם הוראות סעיף זה מתירות ליתן רשות ערעור אף ביחס לקביעה כי ההקלטה תוגש ביחד עם תצהירי המבקשים. מנגד, ייתכן שיש מקום להבחין בין החלטות הקוצבות מועד גרידא, לבין החלטות שבהן קציבת המועד היא משנית להכרעה אחרת, כגון ההכרעה שניתנה בענייננו לגבי סדר הבאת הראיות במשפט. כך או אחרת, משנמצא כי קביעת בית המשפט המחוזי אינה מצריכה התערבות אף לגופה, כפי שפורט לעיל, לא מתעורר צורך להכריע בשאלה זו כעת. הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות. עיון בראיותמסמכיםראיות