בקשת אסיר לצאת לאירוע משפחתי

בפניי בקשה דחופה לאפשר לעותר להשתתף באירוע משפחתי של זבד בתו. העותר מרצה עונש מאסר בגין רצח אשתו ומסווג כאסיר אלמ"ב. לטענתו, בעבר ביקש לצאת לחופשות מיוחדות לרגל אירועים משפחתיים (כולל לידת בן וברית מילה, לידת בת קודמת, ביקור אחיו שחלה במחלה סופנית, לווית אחיו הנ"ל וכן אזכרות משפחתיות). לטענתו, ביקש לצאת להולדת ילדיו הנ"ל הקודמים בלא ליווי, ועתירותיו נדחו, תוך שבית המשפט (כב' הש' צרפתי) בהחלטתו מיום 17/11/09, קבע "כי ככל שהעותר ימלך בדעתו ויראה לבקש לצאת בליווי, הבקשה תיבחן על ידי המשיבים בתיאום לקריטריונים הקבועים בפקודה ובזיקה להחלטות קודמות, שעל פניו לא מצאתי נימוק לחרוג מהן גם ביחס לאירוע שבנדון". לטענת העותר, בעבר ובאותן "החלטות קודמות" אושר לו לצאת לחופשה בליווי. אציין, כי העתירה הוגשה ביום 15/03/10, שעה שצוין בה כי אירוע זבד הבת עתיד להתקיים ביום 18/03/10 ועל כן נקבעה העתירה לדיון היום. לטענת העותר, מדובר בזכות הומניטרית שיש לאפשר לו לממשה. בתשובת המשיב, פורט כי בקשתו לחופשה מיוחדת לרגל הולדת בתו נדונה כבר פעמיים בבית משפט זה ביום 11/02/10 בעע"א 1158/09, בפני מותב זה, וביום 17/11/09 בעע"א 944/09 בפני כב' הש' צרפתי. נטען, כי באותם מקרים הוא ציין כי אין בדעתו לצאת בליווי, שכן הדבר יזיק לבני משפחתו. כן צויין כי ב- 04/2005 יצא העותר בליווי להשתתף בהלווית אחיו וכן ביום ה- 30 למותו, ובמהלך הליווי הסוהרים שליוו אותו הושפלו, אוימו, ואף היה חשש לחייהם ממשפחת העותר. כן נטען, כי נוכח האמור לעיל, דחה הגורם האחראי בכלא את הבקשה ליציאה לחופשה מיוחדת. כן נטען, כי העותר לא מוכן להשתתף בהליך טיפולי בתחום האלימות ולא רואה עצמו כאדם אלים. נאמר כי לפנים משורת הדין, מאשר סממ"ז צפון לקיים את טקס זבד בתו של העותר בבית הכנסת בבית סוהר שיטה על פי כל הכללים הדתיים, בסיוע הרב היחידה ובהשתתפות מס' מצומצם של קרובי משפחה. אציין, כי העותר במהלך הדיון התייחס להצעה זו, ודחה אותה. כאמור, מדובר במי שנידון למאסר עולם בגין רצח אשתו ומסווג כאסיר אלמ"ב. בעבר הגיש העותר עתירות שונות והאחרונה שביניהן, שקדמה לעתירה זו, נדונה בפניי בעע"א 1158/09. שם, ביקש להתיר לו יציאה לחופשה חריגה לרגל הולדת בתו (נושא העתירה הנוכחית), ללא ליווי. באותה החלטה סקרתי את הדיונים שנתקיימו בעבר בעניינו, לרבות דיון בפני כב' הש' צרפתי. אציין בעניין זה, כי בעניין העותר הוגשו שתי חוות דעת של אלמ"ב, שעה שהעותר מצדו בחר להגיש חוות דעת פרטית, אשר גם היא עמדה לפני ועדת אלמ"ב טרם חיוותה דעתה. כב' הש' צרפתי קבע כי דו"חות ועדת אלמ"ב מבססים את מסוכנות העותר, ולא התיר לו יציאה לחופשה חריגה, וכך גם קבעתי אני בהחלטתי הקודמת בעע"א 1158/09. טעמי המשיב להתנגדותו למתן החופשה המיוחדת, הם שניים. א. מדובר באסיר מסוכן המסרב לקבל טיפול ומכחיש את אחריותו. ב. בעבר, במהלך יציאה לחופשה מיוחדת בליווי, הושפלו הסוהרים המלווים ואוימו על ידי בני משפחת העותר. העותר אינו מכחיש כי הוא אינו מסכים לקבל טיפול, ומכאן כי אין חולק עוד כי מדובר אכן בעותר מסוכן, נוכח מהות העבירה וכך נקבע גם בעבר. באשר לטענה השנייה של המשיב, זו הובאה כבר בעבר בפני כב' הש' כהן בעתירה שהגיש העותר לקבלת חופשה מיוחדת על מנת להשתתף בטקס אזכרה לאחיו במלות 11 חודשים למותו (עע"א 1213/05 מיום 07/04/05), ובאותה החלטה אכן דן כב' הש' כהן בטענה הנ"ל וקבע כי ההתנהגות הנ"ל נתקיימה. לפי החלטת כב' הש' כהן שם, הרי שמועד פטירת האח היה ביום 22/05/04. מכאן שאני מקבל כנכונות את טענות השב"ס העובדתיות הנ"ל ועל יסודן יש לבחון האם מדובר בסירוב סביר לבקשת העותר. באשר למסוכנות העותר אשר אין חולק כי היא קיימת, סבורני שאין בקיומה על מנת למנוע בכל מקרה מתן חופשה מיוחדת אותה מוסמך המשיב ליתן במקרים כגון אירוע דנן. השאלה שיש לשאול היא האם ניתן לנטרל את המסוכנות הנ"ל, וזאת, דומני שניתן לעשות כאשר יציאת העותר היא בליווי צמוד של אנשי שב"ס. באשר למניעים לאותו אירוע, מדברי העותר בפניי עולה, כי שעה שאחיו היה במצב של מחלה סופנית, ומספר ימים טרם מותו, נתבקשה חופשה מיוחדת פעמיים, ולא אושרה, ובסופו של דבר כשאושרה, כבר נפטר אחיו והוא השתתף בלוויתו ולא הספיק לראות אותו טרם פטירתו. הדבר היה בסמוך לאחר פטירת האח בחודש 05/2004. לטענת העותר, ההתנהגות המתוארת בתגובת המשיבים, של בני משפחתו, נבעה ממחאה על כך שלא הותר לעותר לראות את אחיו מבעוד מועד טרם נפטר. במהלך הדיון שהתקיים בפניי, סברתי שיש לבחון גם את הבקשות שהגיש העותר לחופשות, לאחר אותו אירוע, ואת תגובת המשיב לבקשות אלה, וכן את החלטות בית המשפט בעקבות עמדות הצדדים. בעניין דומה לחלוטין בנוגע לעותר, דנה כב' הש' מוניץ במסגרת עע"א 1510/04. החלטתה ניתנה ביום 13/10/04, קרי, היינו כ- 4 וחצי חודשים לאחר מועד פטירת אחיו של העותר, ובהחלטתה הנ"ל (לאחר שקיבלה גם היא את הטענה בדבר מסוכנות העותר על יסוד דו"ח ועדת אלמ"ב), דחתה מחד את עתירתו לשלבו בסבב חופשות, ומאידך, התירה לו לצאת לחופשה מיוחדת, לרגל ברית מילה של בנו, תוך שהיא קובעת: "ליווי העותר מחוץ לבית הסוהר, כדי שיוכל להשתתף באירוע ברית המילה של בנו, מטיל על המשיבים מעמסה לא קלה. מעמסה זו עשויה להיות מוצדקת רק בהתקיים התנאים שנקבעו בדין, ומבטאים איזון ראוי בין הסיכון הכרוך בהוצאתו של העותר לחופשה מיוחדת, ביחס לאינטרס שלום הציבור, ובין התחשבות בצרכיו האנושיים של העותר. (ראה בש"פ 3599/98 מ"י נ' דמיאן פקוביץ', דינים עליון נ"ד 374). באיזון בין אינטרס הציבור, שלומו ובטחונו מחדד, ובין זכויות העותר כאסיר וכאדם, ורצונו להשתתף בטקס ברית המילה של בנו מאידך, יש לאפשר לעותר לצאת לחופשה מיוחדת לרגל ברית המילה של בנו, אשר תתקיים כפי שמסר העותר בבית הכנסת בנצרת עילית. העותר יוכל להמצא בתחום בית הכנסת 4 שעות בליווי סוהרים. יתר התנאים יקבעו על ידי המשיבים". הנה כי כן, הותר לעותר כבר בשנת 2004 לצאת לאותה חופשה בליווי, על אף מסוכנותו ולאחר שאירע אותו אירוע. לא שמעתי טענה מפי המשיבים כי באותה חופשה ארע אירוע חריג. התברר ועל כך אין חולק, כי העותר, עד לעתירתו האחרונה, התנגד לכל אפשרות כי יצא לחופשה בליווי, ועל כן נדחו כל בקשותיו ליציאה לחופשה ללא ליווי. ברם, לטענת העותר הסכים המשיב ואף הציע כי יצא לביתו בליווי ובפיקוח נאות. תמיכה לטענה זו אכן מצאתי בהחלטת כב' הש' הלמן, אשר דנה בעתירתו בתיק 1940/06, לרגל הולדת בנו ולהשתתפות בברית מילה (שנדחתה מעת לעת, שכן הוא סרב כי תתקיים ברית המילה ללא השתתפותו). גם באותה עתירה עמד העותר על כך, כי הוא יצא ללא ליווי. בהחלטת כב' הש' הלמן, שדחתה את עתירתו לצאת ללא ליווי נרשם כך: "המשיבים הסכימו כי העותר יצא לברית המילה (אשר לא ברור כלל כי עדיין לא התקיימה), בליווי, אך כאמור, העותר איננו חפץ בפתרון זה". נמצא אם כן, כי גם בשנת 2007, לרגל ברית מילה של בנו, ולאחר האירוע שבו נטען להתנהגות מאיימת ומשפילה מצד קרובי משפחתו של העותר כלפי הסוהרים המלווים אותו, הסכים שב"ס ליציאתו לחופשה מיוחדת לרגל מילת בנו. בנסיבות אלה, וכאשר חלוף הזמן מאז אותו אירוע כלפי הסוהרים המלווים, אך תורם להרגעת הרוחות, סבורני כי החלטת המשיב במקרה דנן, לאחר שכבר הסכים בפני כב' הש' הלמן למתן חופשה מיוחדת, איננה סבירה שכן הסיכוי שאירוע דומה ישוב ויתקיים, הוא נמוך עוד יותר נוכח חלוף הזמן מאז החלטת כב' הש' הלמן בחודש 01/2007 ועד היום. כאמור, בינתיים נמלך העותר בדעתו ומסכים לצאת לאירוע בליווי. הוא אף הצהיר והסכים כי מדובר יהיה באירוע מצומצם בו השתתפו לא יותר מ- 20 איש, שאת שמותיהם וכן תעודות הזהות שלהם, הוא התחייב להעביר מיד לאחר קבלת החלטת זו למשיב. ער אני לכך כי המשיב הציע הצעה חלופית לקיום האירוע בין כותלי כלא שיטה. על אף האמור, סבורני כי יש בקיום אירוע שמחה בין כותלי בית הכלא, כדי לפגום בצורה משמעותית באירוע ובהנאת המשתתפים, שכן אירוע מסוג זה אמור להיות אירוע משמח ובאופן רגיל רצוי שלא לקיימו בין חומותיו של בית כלא, ככל שניתן. נוכח כל האמור לעיל, ועל אף שהוצעה הצעה חליפית כאמור לעיל, אני מוצא כי החלטת המשיב לסרב היום להוציא את העותר לחופשה מיוחדת לרגל זבד בתו, שעה שבעבר הוצא בהוראת בית המשפט בליווי למילת בנו, ללא אירועים חריגים, ושעה שלאחר האירוע החריג בעת הלווית אחיו, בשנת 2004, הסכים המשיב בתחילת שנת 2007 להוציאו בליווי, ושעה שמאותה עת ועד עתה חלפו 3 שנים נוספות והרגשות שהביאו לאותו אירוע, כפי שתואר על ידי העותר, שכחו, יש לאפשר לעותר לצאת לחופשה הנ"ל, וכך אני מורה. אני מורה על כן למשיב לאפשר לעותר לצאת לחופשה מיוחדת ביום 18/03/10 לרגל זבד בתו, אשר תתקיים בבית כנסת שאת פרטיו ימציא העותר יחד עם פרטי המשתתפים באירוע שמניינם לא יעלה על 20 איש, לא כולל העותר. העותר יוכל להימצא בתחום בית הכנסת 4 שעות בליווי צוות סוהרים. יתר התנאים יקבעו על ידי המשיב. במידה שהעותר לא יעמוד בתנאים שקבעתי לעיל לגבי מס' המשתתפים, או המצאת פרטיהם בדחיפות, יהיה רשאי המשיב שלא לאפשר את החופשה. (נמסר לנציגי שב"ס החומר שהציג בפניי העותר, על מנת שיחזירו אותו לעותר בבית הכלא בו הוא מצוי). ניתנה היום, ב' בניסן, תש"ע (17 במרץ 2010), בהעדר הצדדים. יונתן אברהם, שופט בית סוהר / כלאאסירים