סירוב לפתוח את התיק ביציאה מהחנות - הגנת הפרטיות

האם לקוחה שנעלבה כשהתבקשה לפתוח את התיק ביציאה מחנות זכאית לפיצוי ? לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' עמית) בע"א 14380-02-09 מיום 23.6.2009 במסגרתו דחה בית המשפט את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ש' שר)  בתא"מ 16324-07 מיום 6.1.2009. 1. ביום 20.6.2006 נכנסה המבקשת עם בנה לסניף השייך למשיבה. לאחר עריכת הקנייה ועם יציאתם מן הסניף נתבקשה המבקשת על ידי השומר שניצב בפתח החנות לפתוח את התיק. לטענת המבקשת, השומר עמד בכניסה לחנות וחסם את דרכה בידו "באופן פרובוקטיבי". המערערת סירבה לפתוח את תיקה וביקשה להיפגש עם מנהל הסניף, אשר לדבריה הסביר לה כי אין היא צריכה להתנגד לבדיקה וכי הדבר אינו אמור להפריע לה אם היא בטוחה שלא עשתה דבר שאינו בסדר. המבקשת נעלבה מדברי המנהל ובתגובה רוקנה את תכולת התיק שלה על שולחנו, ואכן נתגלה כי כל החפצים בו שייכים למבקשת.   2. בעקבות אירוע זה פנתה המבקשת במכתב אל המשיבה במסגרתו טענה להפרת זכויותיה החוקתיות והתרעמה על הדרישה לפתוח את התיק, אותה ראתה כדרישה משפילה. המשיבה השיבה כי היא אינה רואה כל פגם במעשיה שכן היא נוהגת, כדבר שבשגרה, לבדוק תיקי לקוחות ביציאה מהחנות ואף טענה כי דווקא המבקשת היא שחרפה וגידפה את מנהל החנות. יחד עם זאת הציעה המשיבה למבקשת תלושי קניה בסך 700 ₪, וזאת בכדי להסיר את התלונה מסדר היום. 3. המבקשת, אשר ראתה את ההצעה כהצעה מעליבה הגישה תביעה לבית משפט השלום במסגרתה תבעה פיצוי בסך 50,000 ₪. בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי לא בוצע כל חיפוש בניגוד לדעתה של המבקשת וכי המבקשת היא שהחליטה לרוקן את תכולת תיקה על שולחנו של מנהל הסניף, ולא עשתה זאת עקב דרישה שלו. בית משפט השלום קבע עוד כי נסיבות המקרה אינן עולות לכדי פגיעה בפרטיות המבקשת לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות) או לכדי עוולה חוקתית "אשר יש בה כדי לפצות את [המבקשת]". למרות קביעות אלה הורה בית משפט השלום למשיבה לשלם למבקשת סך של 1,400 ₪ בצירוף אגרת בית המשפט, בציינו כי אין הדבר מהווה הודאה כלשהי של המשיבה בטענותיה של המבקשת כלפיה. 4. המבקשת, שלא התרצתה מפסק דין זה, הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה ובמסגרתו חזרה על טענתה בדבר הפרת זכותה החוקתית לפרטיות. בפתח דבריו ציין בית המשפט המחוזי כי: "התביעה חרגה ממידותיה הראויות ובית המשפט אינו המקום המתאים למצוא מזור לכל עלבון כזה או אחר ולכל רגישות סובייקטיבית"  (סעיף 4 לפסק הדין).   בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה לא מדובר בפגיעה בפרטיותה של המבקשת שכן לא בוצע כל חיפוש בתיקה, אלא היא רק נתבקשה על ידי השומר לפתוח את תיקה. בית המשפט ציין כי גם אם היה מדובר בפגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, הרי שעדיין עומדות למשיבה הגנות במסגרת החוק וזו אכן פעלה במסגרתן. נוכח דברים אלו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת וחייב אותה בתשלום שכר טרחה לטובת המשיבה בסך 10,000 ₪. מכאן הבקשה שלפניי. 5. לטענת המבקשת יש לקבל את בקשתה שכן זו מעלה "סוגיות חשובות החורגות מהמחלוקת בין הצדדים בתיק זה". לדבריה יש לדון בשאלת חוקיות החיפוש הנעשה בכליהם של לקוחות ביציאה מחנויות, בפגיעה בזכותם החוקתית לפרטיות, בפגיעה בשמם הטוב וכן "באיזון הראוי בין הזכויות החוקתיות לפרטיות ושמירה על השם הטוב של הלקוחות ובין הזכות לשמירה על הקניין של אלה הבוחרים לפגוע בזכויות אלו". המבקשת חוזרת על טענתה לפיה הבקשה לערוך חיפוש בתיקה פגעה בזכותה לפרטיות המעוגנת בחוק הגנת הפרטיות וכי במקרה מעין זה מוסמך בית המשפט לפסוק פיצוי לטובתה אף ללא הוכחת נזק. בנוסף יוצאת המבקשת כנגד סכום ההוצאות שהשית עליה בית המשפט המחוזי לטובת המשיבה ומבקשת את התערבותו של בית משפט זה בסוגיה. דיון והכרעה 6. דין הבקשה להידחות. עסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, לאחר ששתי ערכאות דנו בטענותיה של המבקשת עליהן היא חוזרת גם במסגרת הבקשה דנן. כפי שציינה המבקשת בבקשתה, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1983)]. איני יכול לקבל את טענתה של המבקשת לפיה המקרה דנן מעורר שאלות ציבוריות חשובות שעל בית משפט זה לדון בהן. כפי שציינו שתי הערכאות הקודמות, לא נערך כל חיפוש בתיקה של המבקשת, אלא זו אך נתבקשה על ידי השומר לפתוח את תיקה.  מקובלים עליי דבריו של השופט י' עמית אשר קבע בפסק דינו בבית המשפט המחוזי כי: "משנתבקשה [המבקשת] לפתוח את התיק, יכולה היתה להענות לדרישה והיתה נגרמת לה אי נעימות של 3 עד 4 שניות, ויש להניח כי לאחר שהשומר היה מציץ בתיק ורואה כי חשד בכשרים, היה אומר תודה ובכך היה מגיע העניין לכדי סיום" (סעיף 3 לפסק הדין). 7. כשלעצמי, איני סבור כלל כי הבקשה שהופנתה למבקשת לפתוח את תיקה עולה לכדי פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות. בנוסף שאלת "חוקיות החיפוש" בה מתבקש בית משפט זה לדון במסגרת הבקשה דנן אינה מתעוררת כלל בנסיבות המקרה בו כאמור הופנתה למבקשת אך בקשה מילולית לפתוח את תיקה. כפי שציינו הערכאות הקודמות המבקשת היא שדרשה להגיע למשרדו של מנהל החנות, והיא שהחליטה לרוקן את תכולת תיקה על שולחנו. איני מטיל ספק בתחושותיה הסובייקטיביות של המבקשת שייתכן שאכן התעוררו במהלך האירוע וגרמו להשתלשלות העניינים, אולם מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה אין להעניק "נופך ציבורי" למקרה הפרטני של הצדדים אשר הוכרע כאמור על ידי שתי ערכאות, שדנו בכל טענותיה של המבקשת, ודחו אותן אחת לאחת. 8. בהתחשב בכל האמור לעיל, איני סבור כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור, ויש לדחותה. למרות שאיני נדרש להכריע בבקשתה של המבקשת להוספת ראיה אציין בכל זאת כי בקשה זו הוגשה בניגוד לסדרי הדין המקובלים שלפיהם כל עוד אין החלטה שיפוטית המתירה את הגשת הראיות הנוספות, לא רשאי בעל דין להסתמך עליהן בטיעוניו ומקל וחומר לא לצרף את הראיות עצמן לבקשה (ראו: ע"א 19/82 וקסמן נ' גונן, פ"ד לח(1) 553, 554; רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) בע"מ ( 12.1.2010)]. במקרה דנן לא פעלה המבקשת כפי שנדרש ממנה, אלא צירפה לבקשתה את הראיה עצמה. בנוסף, כפי שעולה מתגובת המשיבה לבקשה, המבקשת צירפה שתי ראיות נוספות לבקשת רשות הערעור וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה ומבלי לציין כלל כי המדובר בראיות חדשות. כאמור, נוכח המסקנה אליה הגעתי איני נזקק להכריע בשאלת השפעתם של דברים אלו על הבקשה שלפניי, אולם סבורני כי חשוב לציינם בכל זאת. 9. המבקשת יצאה בבקשתה גם כנגד סכום ההוצאות שהושת עליה במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע ההלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בסכום ההוצאות שהושת על ידי בית המשפט קמא, ובוודאי שאין המדובר בעילה מספקת למתן רשות ערעור בגלגול שלישי [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית - 2009), 745]. משכך נדחית אף בקשתה זו של המבקשת. 10. בהתחשב בנסיבות המקרה שלפניי ולמרות שהתקבלה תגובת המשיבה, איני רואה מקום להטיל על המבקשת צו לתשלום הוצאות המשיבה. הגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות