לפני בקשה להארכת המועד להישפט בהתאם לסעיף 13 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1986, על עבירה מינהלית של העסקת עובד זר בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 בגינה הוטל על המבקש קנס מינהלי. רקע עובדתי וטענות הצדדים ביום 20.11.06 הוטל על המבקש קנס מינהלי קצוב בשיעור 10,000 ₪ בהתאם לחוק עבירות מינהליות. הקנס הוטל בגין העסקת עובד תושב השטחים, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, שבוצעה ביום 18.7.06. ביום 7.1.07 הודעת הקנס הומצאה למבקש בדואר רשום בצירוף אישור מסירה. ביום 14.2.07 הגיש המבקש בקשה לביטול הודעת הקנס בד בבד עם בקשה להישפט עליה. ביום 29.3.07 נשלחה למבקש הודעה מיום 23.3.07 לפיה הבקשה לביטול הודעת הקנס הועברה להחלטת התובע המוסמך אולם הוא אינו רשאי להגיש בקשה להישפט כל עוד לא ניתנה החלטתו של זה. הבקשה לביטול הודעת הקנס נדחתה בהחלטת התובע המוסמך מיום 26.8.07, ונשלחה בדואר רשום עם אישור מסירה ביום 29.8.07, אולם חזרה בציון "לא נדרש" מיום 20.9.07. בהחלטה זו צוין, בין היתר, כי המבקש רשאי לבקש להישפט על העבירה שבגינה הוטל עליו הקנס, "וזאת תוך 30 יום מיום קבלת מכתב זה" (ההדגשה במקור). ביום 8.12.08, הגיש המבקש למשיבה בקשה להישפט על הודעת הקנס, שנדחתה על ידה ביום 9.12.08. ביום 31.12.08 הוגשה לבית הדין בקשה להארכת המועד לבקשה להישפט על העבירה מושא הודעת הקנס. המבקש טוען כי הודעת הקנס בטלה מעיקרה בשל פגמים שנפלו בה - גב' גלית חן החתומה עליה לא הוסמכה במועד מתן הודעת הקנס להיות מפקחת אצל המשיבה אלא רק ביום 16.1.07, ועל כן לא הייתה לה סמכות להטיל את הקנס. בעניין זה נסמך המבקש על פסיקת בית הדין בעניין עפ"א (ארצי) 20/08 דגן נ. משרד התמ"ת, מיום 2.10.08, שם נקבע כי הודעת קנס החתומה על ידי רכז קנסות בטלה מעיקרה מאחר ולא ניתנה על ידי הגורם המוסמך על פי דין להטלת קנס מנהלי קצוב. כמו כן, בהודעת הקנס לא נכלל תיאור מספק של העובדות המהוות את העבירה וזאת בניגוד להוראת סעיף 8(ב)(2) לחוק העבירות המינהליות. פגמים אלה מצדיקים ביטול הודעת הקנס או לחלופין קבלת הבקשה להארכת המועד להישפט על העבירה. המבקש טוען כי שלח למשיבה בקשה להישפט וכן בקשה לביטול הקנס המינהלי, אולם רק ביום 21.12.08 נודע לו שניתנה בעניינו החלטת התובע המוסמך, ורק בעקבות פנייה מטעם בא כוחו למשיב התברר כי ביום 26.8.07 נשלחה אל המבקש החלטת התובע המוסמך שחזרה תוך ציון "לא נדרש" אולם לא הגיעה לידיו מעולם. לטענתו, ייתכן והחלטת המשיבה לא נמסרה לידיו מאחר שאותה עת הייתה ביישובו "מכת פריצות לתאי הדואר במושב ע"י ילדים מתוך שעמום וונדליזם" וכי חרף חזקת ההמצאה העומדת למשיבה, היה עליה, למצער, לבצע ניסיון המצאה נוסף של ההחלטה הנ"ל או לערוך מעקב בנוגע לכך. בכל מקרה, בפועל, לא הייתה לו ידיעה פוזיטיבית על החלטת המשיבה, המהווה טעם המצדיק היענות לבקשה זו. המבקש סבור כי ראוי שטענות ההגנה העומדות לו כנגד הודעת הקנס ישמעו וידונו על ידי בית הדין גם אם חלה התרשלות או מחדל מצידו בעניין זה, על מנת שתתממש זכותו ליומו בבית הדין. המבקש טוען כי אי קבלת בקשתו להישפט על העבירה מושא הודעת הקנס אף יוצרת עיוות דין שכן ייאלץ לשאת בתשלום קנס בגין עבירה שלא בוצעה. העובד הזר, מושא הודעת הקנס, הוא עובד מהשטחים שהתובע העסיק בחצריו, מכוח היתר שקיבל להעסקת עובדים מהשטחים "תחת הכותרת תעשייה" וזה מועסק על ידו בסוגי עבודות הנופלים בגדר היתר העבודה הנ"ל. במועד העבירה הנטענת העובד נתפס עוסק בצביעת גדר עץ שהיא לשיטתו "פעולת תחזוקה שחוסה בגדר היתר העבודה שניתן לו", והייתה בבחינת "עבודה יזומה" שביצע העובד , לאחר שבאותו היום המבקש נעדר מעסקו בשל גניבת רכבו ועימו ציוד וכלי עבודה. המבקש הוסיף כי על בית הדין להתחשב בנסיבותיו האישיות של מקבל הקנס, ובענייננו, המדובר ב"איש עמל, קשה יום" שאינו מקבל ייעוץ משפטי שוטף, ואף לא נפגעו במקרה זה זכויות סוציאליות, הוראות חקיקת מגן או חירויות של העובד הזר בגין ביצוע העבירה. המשיבה דוחה את הטענה המקדמית בדבר היותה של הודעת הקנס בטלה מעיקרה משלטענתה המינוי של המפקחת, הגב' גלית חן, נכנס לתוקף כבר ביום 1.11.04, ולא פקע, ובכל מקרה, בעפ"א (ארצי) 20/08 לעיל, נקבע כי "הקנס לא בוטל והמאשימה יכולה להטילו מחדש". הודעת הקנס מפרטת את הפרטים המחויבים על פי סעיף 8 לחוק העבירות המינהליות והתקנות שהותקנו מכוחו. החלטת המשיבה הדוחה את הבקשה לביטול הקנס הומצאה למבקש כדין ביום 20.9.07, ובעניין זה אין לקבל טענות בנוגע לאי ידיעת הנקנס ובעיה בקבלת דברי דואר שלא הוכחה ברמה העובדתית. כמו כן, יש לדחות את הטענות בנוגע לפריצות נטענות בתיבות הדואר במושב, היות המבקש טרוד ועסוק, וחובה נטענת של המשיבה כלפיו - שאינה מעוגנת בדין - להמציא עבורו את ההחלטה פעם נוספת. לפיכך, המועד האחרון להגשת הבקשה להישפט היה יום 20.10.07, והבקשה הוגשה, בשיהוי רב, בחלוף למעלה משנה מהמועד האחרון להגשת הבקשה להישפט ומבלי שהמבקש הציג נימוקים או טעמים מיוחדים המצדיקים את האיחור הרב בהגשת הבקשה. הבקשה להישפט שהוגשה עם קבלת הודעת הקנס הוגשה שלא כדין, שכן לא ניתן להגיש אותה במקביל לבקשה לביטול קנס. על כן, אין להידרש לטענות המבקש לגופו של עניין בשלב מקדמי זה. בכל מקרה, למבקש היה היתר להעסיק את העובד , שאינו אזרח או תושב ישראל, רק בנגריה ובעבודות תעשייה בלבד, אולם המפקחים מצאו את העובד עוסק "בעבודות החלפת גדר עץ וצביעתה בחצר הנכס של המבקש", שבוצעו בניגוד לתנאי ההיתר ומכוח הוראה מפורשת שניתנה לו על ידי המבקש ולא מיוזמתו האישית. המבקש אף נחקר על כך והודה בביצוע העבירה, וטענותיו לגופו של עניין כנגד הקנס שהוטל עליו נדונו על ידי התובע המוסמך במסגרת הבקשה לביטול ונמצאו ככאלה העומדות בסתירה לחומר הראיות המצוי בתיק. עוד הוסיפה המשיבה כי סיכויי הגנה נטענים אינם יכולים ממילא להוות עילה להארכת מועד להישפט הכרעה ראשית נדרש לטענות המקדמיות של המבקש בדבר תקפות הודעת הקנס שהוטלה עליו. בפתח הדברים יובהר כי בניגוד לטענת המשיבה, בעניין דגן לעיל נקבע במפורש כי בנסיבות בהן קנס שהוטל על ידי מי שאינו מוסמך לכך על פי חוק העבירות המנהליות - מפקח או רשם כהגדרתם בחוק - הודעת הקנס לא תהיה תקפה והקנס בטל מעיקרו. בענייננו זה, המשיבה הגישה תצהיר של גב' גלית חן בו העידה כי שימשה אצל המשיבה מפקחת ביחידה לאכיפת חוקי עבודה (עובדים זרים) עד אמצע שנת 2008, וכי על פי מינויה על ידי שר התמ"ת, היא הייתה מוסמכת להטיל את הקנס הנדון. לפי הרשומות (ילקוט הפרסומים 5351 מיום 14.12.04), אכן גב' חן מונתה ביום 1.11.04 להיות מפקחת לגבי העבירות על הוראות חוק עובדים זרים שנקבעו כעבירות מינהליות בתקנות, ומינויה זה תקף עד לביטולו או עד למועד בו תחדל לכהן בתפקידה. המבקש לא חלק על האמור בתצהירה של הגב' חן, ואף לא הוגשה בקשה לחקור אותה על תצהירה. לאור האמור, יש לדחות את הטענה בדבר העדר סמכות של גב' חן להטיל את הודעת הקנס במועד בו הוטלה. אשר לטענה כי הודעת הקנס אינה מפורטת: בעפ"א (ארצי) 14/06 סבן נ. משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, מיום 9.1.07, נקבע באשר למהותה ואופייה של הודעת הקנס המוטלת לפי חוק העבירות המינהליות: "הודעה על הטלת קנס בגין עבירה מינהלית לפי חוק עבירות מינהליות (להלן גם: הודעת קנס) כמוה כ"כתב אישום" בלבוש מינהלי. על כך למדים אנו מהוראתו של סעיף 8(א) לחוק לפיה: "היה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב לפי סעיף 2(ב) או סעיף 2(ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המינהלי שנקבע לאותה עבירה". הנחת הרשם או המפקח לקיומו של "יסוד סביר" לכך שנעברה העבירה מושא הודעת הקנס, מבוססת על חומר החקירה שערכה הרשות, ובהסתמך על אותו חומר, על הודעת הקנס להכיל פרטים אלה: שם הנקנס ומענו; תיאור תמציתי של העובדות המהוות את העבירה; ציון המקום והזמן שבהם נעברה העבירה; ציון הוראות החיקוק שבהן נעברה העבירה; והקנס המוטל [סעיף 8(ב) לחוק]. ביקש הנקנס להישפט, הופכת הודעת הקנס, ככתבה וכלשונה ל"כתב אישום" בהליך הפלילי שיינקט כנגד הנקנס". הודעת הקנס שניתנה למבקש כוללת את מירב הפרטים המחויבים על פי סעיף 8(ב) וטופס 4 המצוי בתוספת לתקנות העבירות המינהליות. על כן, ועל אף שהודעת הקנס אינה כוללת פירוט מלא של תמצית העובדות המהוות את העבירה, אין המדובר בפגם מהותי מכוחו יש להורות על בטלות הקנס מעיקרו, בהינתן והודעת הקנס מציינת במפורש כי הקנס הוטל בשל העסקת עובד זר אחד בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, ואין לומר כי המבקש לא ידע בפועל בגין אילו עובדות ובגין איזו עבירה הוטל עליו הקנס וכיצד עליו לכלכל צעדיו בנוגע לכך. ולראייה, עצם קיומן של הבקשות לביטולו של הקנס והבקשה להישפט, שהוגשו על ידי המבקש למשיבה אותה עת. זאת ועוד. מהתצהיר התומך בבקשה שהוגשה על ידי המבקש עולה כי הוא נחקר על ידי מפקחים משרד התמ"ת בעניין עיסוקו של העובד בתחזוקת גדר העץ, והודעה לתשלום הקנס הוצאה לאחר החקירה. מכאן, כי במועד בו קיבל המבקש את הודעת הקנס הוא ידע בדיוק מדוע הוא מואשם בהעברה של העסקת עובד זר שלא כדין. סעיף 8א(ה) לחוק עבירות מינהליות קובע, כי מי שהגיש בקשה לביטול קנס מינהלי בפני התובע המוסמך לפי סעיף 8א, "אינו רשאי להודיע על רצונו להישפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו". זאת עולה אף ממכתבה של המשיבה אל המבקש מיום 29.3.07 בו ציינה במפורש כי "עד לקבלת החלטת התובע המוסמך, אינך רשאי להגיש בקשה להישפט על העבירה נושא הודעת הקנס" (ההדגשה במקור). בענייננו זה, בקשת המבקש להישפט הוגשה במקביל לבקשתו לביטול הודעת הקנס, ובטרם ניתנה החלטת התובע המוסמך בבקשת הביטול, ועל כן, במועד בו הוגשה למשיבה היא הייתה מוקדמת ונעדרת כל נפקות משפטית לצורך חישוב המועד להגשת הבקשה להישפט. לפי הסיפא לסעיף 8א(ה) הנ"ל, ככל שדחה התובע המוסמך את הבקשה לביטול הודעת הקנס, רשאי מגיש הבקשה להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה. עניין זה אף הובהר למבקש במכתב הדוחה את הבקשה לביטול קנס מיום 26.8.07. אשר על כן, הבקשה להישפט שהוגשה בד בבד עם הבקשה לביטול קנס חסרת נפקות משפטית, ועל המבקש היה להגיש בקשתו להישפט 30 יום לאחר שהומצאה לו החלטת התובע המוסמך. באשר לטענות המערער בנוגע להמצאת החלטת התובע המוסמך: לפי סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות ותקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו- 1986 המצאת הודעת קנס בדואר רשום בצירוף אישור מסירה למעונו של אדם מהווה המצאה כדין לכל דבר ועניין. החלטת התובע המוסמך מיום 26.8.07, הדוחה את הבקשה לביטול הודעת הקנס מיום 14.2.07, נשלחה למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובתו הרשומה, עליה אין הוא חולק, ואשר אליה אף נשלחה והתקבלה על ידו הודעת המשיבה מיום 23.3.07. על כן עומדת למשיבה חזקת ההמצאה על פי הדין הנובעת מכך שדבר הדואר חזר בציון "לא נדרש" ביום 20.9.07, משמע, נשלח למען הנכון אולם לא נדרש על ידי הנמען. תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות הנ"ל, מאפשרת לנמען להוכיח שלא קיבל את ההודעה או המסמך בקובעה כי חזקת ההמצאה לא תעמוד בנסיבות בהן "הוכיח הנמען שלא קיבל ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלם". כלומר, הנטל בעניין זה רובץ על הנמען ואם לא עמד בו, תעמוד חזקת ההמצאה בעינה [עפא (ארצי) 44/06 בוסקילה נ. מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, מיום 14.5.07]. מלבד העלאת טענות בנוגע לקיומן של פריצות לתאי הדואר באזור מגוריו של המבקש לא נטען או הוכח דבר בעניין זה על ידי המבקש, ואין די בהעלאת טענה כזו על מנת להפריך את חזקת ההמצאה העומדת למשיבה. באשר לטענותיו של המבקש כי המשיבה הייתה צריכה לבצע ניסיון המצאה נוסף או לערוך מעקב כלשהו בנוגע לקבלת החלטת התובע המוסמך על ידו, יצוין כי מאחר שהמשיבה עמדה בחובת ההמצאה המוטלת עליה על פי דין, שטעמים של יעילות וחסכון במשאבים בצידה, אין היא מחויבת מעבר לכך. על אחת כמה וכמה, בנסיבות מעין אלה, בהן המבקש הגיש בקשה לביטול הודעת הקנס ביום 14.2.07 ולא ראה בעצמו צורך או עניין לברר מה עלה בגורלה עד חודש דצמבר 2008, שאז "לראשונה ב- 21.12.08 נודע למבקש כי ניתנה בעבר תשובת התובע המוסמך". לאור האמור לעיל, ומאחר וחזקת ההמצאה לא נסתרה על ידו, יש לראות במסירה זו המצאה כדין למבקש [רע"פ 10428/07 חב' אבן סלע בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מיום 25.3.2008]. לאור האמור, בקשתו של המבקש להישפט הוגשה באיחור ניכר. סעיף 13 (ב) לחוק העבירות המינהליות מקנה סמכות לבית המשפט או לבית הדין לדון בבקשה להישפט, אף אם הוגשה באיחור, בקובעו כי "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור". הפסיקה עמדה על השיקולים שעל בית-הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, בעניין סיוון תכשיטים [עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ. מדינת ישראל, ניתן ביום 12.3.06], כדלקמן: "אמת המידה אשר ראוי שתנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של "טעם מוצדק או סביר לאיחור". ... "על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל". [ר' לעניין זה גם עפ"א (ארצי) 12/05 איכרי ראש פינה - אגודה שיתופית חקלאית נ. מדינת ישראל מיום 10.5.06; עפ"א (ארצי) 18/08 מעבדות גלקסי נ. מדינת ישראל, מיום 9.11.08]. במקרה שלפני, הוגשה הבקשה להישפט בפני המשיבה ביום 8.12.08, והבקשה להארכת מועד להישפט לבית הדין ביום 31.12.08, בחלוף כמעט שנתיים ממועד המצאת הודעת הקנס. בנסיבות מעין אלה היה על המבקש להצביע על טעמים וסיבות טובות ומוכחות בגינן נמנע ממנו להגיש בקשה להישפט בתוך המועד הקבוע בחוק ו/או על סיבה אחרת אשר מהווה הצדק להארכת המועד. טעמים ואסמכתאות מעין אלה שעשויים היו להביא את בית הדין להיעתר לבקשה שהוגשה באיחור ושיהוי כה ניכר, המגיע כדי שנתיים מהמועד שנקבע בדין, לא ניתנו על ידי המבקש. נזכיר כי חוק העבירות המינהליות, נועד לברר אישומים במהירות ביעילות ובזמן אמת עד כמה שניתן [רע"פ 2547/07 קלמנט נ. משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, מיום 20.11.07; עפ"א (ארצי) קשת היפרטוי שותפות מוגבלת בע"מ נ. מדינת ישראל, פד"ע לח 181]. בהתאם לכך הפסיקה הכירה בכך כי ככלל אין לחרוג מהוראות המחוקק לעניין הזמן הקצוב להגשת בקשה להישפט, וזאת למעט מקרים חריגים [בג"צ 149/08 רום גבס חיפוי וקירוי בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 18.2.08; רע"פ 2547/07 סרור קלמנט נ. מדינת ישראל -  משרד התעשייה המסחר והתעסוקה - יחידת הסמך לעובדים זרים, מיום 20.11.07; עפא (ארצי) 22/05 פוזננסקי נ. מדינת ישראל, 12.3.2006[. אינני סבורה כי מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים חריגה ממסגרת הזמנים שנקבעה בחוק ולכן אין מקום להיעתר לבקשה הארכת המועד להישפט על הודעת הקנס. לפיכך, ומאחר שלא מצאתי כי נפל פגם טכני, מנהלי או אחר בהמצאת החלטת התובע המוסמך מיום 26.8.07, אשר עשוי היה להצדיק את השיהוי הרב בהגשת הבקשה, אין מקום להידרש אף לטענות לגופו של עניין שהועלו על ידי המבקש במסגרת בקשה זו, שכן אנו מצויים בשלב המקדמי של ההליך, בו היה עליו להוכיח - בראש ובראשונה - טעם מוצדק או סביר לשיהוי בהגשתה, שכאמור לעיל, לא ניתן על ידו [עפ"א (ארצי) 46/08 בללתי נ. מדינת ישראל, מיום 26.8.09]. סוף דבר: הבקשה נדחית. ניתן היום, 8/1/2010, בהעדר הצדדים. לאה גליקסמן, שופטת סגנית הנשיאה עבירות מנהליות