א. בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית-משפט השלום בעכו (כב' השופט מר ו. חאמד) מיום 8.12.09 בתיק פלילי 10264-07-08, ולחלופין, על חומרת העונש. ב. אלה העובדות הצריכות לעניין: בכתב האישום שהגישה המשיבה נטען שבתאריך 14.5.07 המערער, יליד שנת 1959, עסק בדוכן למימכר ביצים בנהריה במכירת 840 ביצי תרנגולת ב – 28 תבניות. בנוסף, במחסן סמוך, החזיק המערער, לפי הנטען, 900 ביצי תרנגולת ב – 30 תבניות. המשיבה טענה אפוא שבסה"כ החזיק המערער לשם מכירה להפצה 1,740 ביצי תרנגולת ב – 58 תבניות כשבכל תבנית 30 ביצים. הביצים לא היו ארוזות באריזה סגורה, לא מויינו בתחנת מיון, לא היו מסומנות בתאריך אחרון לשיווק, ולא היו מוחתמות בחותמת של קבלן מורשה לשיווק ביצי מאכל. נטען בכתב האישום שהמערער שיווק והפיץ את הביצים בדוכן, עד שנתפס על ידי מפקחי המועצה לענף הלול. טענת המשיבה היא שהמערער סיכן את בריאות הציבור בכך שהחזיק, מכר, והפיץ ביצים אשר לא עברו שיקוף ומיון מבוקר לצורך בירור מצב הטריות ואיתור סכנת נגעים ובתנאים המאפשרים התפתחותו של חיידק הסלמונלוסיס אנטריטידיס המהווה, לפי הנטען, סכנה מיידית לבריאות הציבור. המשיבה מייחסת למערער את העבירות הבאות: עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה – עבירה לפי סעיף 218 רישא לחוק העונשין, התשל"ז 1977; שיווק ביצים שלא כדין בניגוד לתקנות 7,6,4,2 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (שיווק ביצי מאכל), תשנ"ד – 1994, יחד עם סעיפים 22 ו-23 לפקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש), תשמ"ג – 1983; וכן, החזקת ביצי מאכל שאינן מוחתמות, בניגוד לכלל 15(ה) לכללי המועצה לענף הלול (הסדרת ייצור, מיון ושיווק), תשכ"ח – 1968, ביחד עם סעיף 69 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), תשכ"ד – 1963. ג. המערער כפר בעובדות כתב האישום, ומסכת הראיות נפרשה בשלמותה בפני בית-משפט קמא. הצדדים אף הגישו בפניו סיכומים בכתב. בהכרעת הדין ניתח בית-משפט קמא את העדויות והראיות שהובאו בפניו, וכן קבע מימצאים ומסקנות בשים לב להתרשמותו ממהימנות עדי המשיבה מחד גיסא, וחוסר מהימנותו של המערער מאידך גיסא, והגיע למסקנה שהמשיבה הוכיחה, למעלה מכל ספק סביר, כי במועד ובמקום הרלוונטיים החזיק המערער ועסק בממכר 840 ביצי תרנגולות ב – 28 תבניות שנתפסו בדוכן שבנהריה, כשהן ללא אריזה, לא מסומנות בתאריך שיווק אחסון, לא ממויינות ולא חתומות, ובכך עשה המערער מעשה העלול להפיץ מחלה בציבור. לפיכך, הרשיע בית-משפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום בהתייחס לכמות הביצים שנתפסה בדוכן, כאמור לעיל. כמו כן, הגיע בית-משפט קמא למסקנה שהמשיבה לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהמערער החזיק כמות ביצים נוספת (900 יחידות ב – 30 תבניות) שנתפסה במחסן הסמוך, ולפיכך, זיכה בית-משפט את המערער מן העבירות המיוחסות לו, ככל שאלה מתייחסות לכמות זו של ביצי המאכל. בגזר דינו מיום 8.12.09, הטיל בית-משפט קמא על המערער קנס בסכום של 3,500 ₪, לתשלום ב – 15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, וחתימה על התחייבות בסכום של 10,000 ₪. ד. המערער מיאן להשלים עם פסק-הדין וערעורו מונח בפנינו. בערעורו טוען המערער שלא הוגשה ראיה ממשית מצולמת המצביעה על כך שהוא ביצע את העבירות בהן הורשע; בעוד שבית-משפט קמא כותב שהוא האמין לעדים מטעם המשיבה, סבור המערער שהיו מחדלים, והתחמקויות משאלות מצד העדים. טוען המערער, שבעוד שבהודעתם ביום האירוע עצמו לא טענו העדים שהם ראו את המערער מוכר ביצים, הרי בבית-המשפט הם טענו שהמערער מכר ביצים. מוסיף המערער שאין כל חיזוק לגירסת השוטר שלפיה אמר לו המערער שהוא מוכר ביצים, וזאת משום שהמערער, לגירסתו, מסר באותו מעמד עדות בה אמר שהוא איננו מוכר ביצים. לדעת המערער לא הובאה בפני בית-המשפט כל ראיה משכנעת, אדרבא, הובאו צילומים של הדוכן ובהם רואים את אחיו, אך לא אותו. מוסיף המערער, שלטענת רכז המפקחים, הדוכן שייך לאחיו, שלא נחקר, כשם שלא נחקרו עדים אחרים המצולמים באותו מעמד. המערער מציין כי בסיכומים שהוא הגיש לבית-המשפט הוא פירט את התחמקויותיהם של המפקחים מן השאלה, האם מישהו שמע את המערער מודה בכך שהוא מכר ביצים, ועוד תוהה המערער לאן נעלמו דו"חות התצפיתן, ודו"ח נוסף של שוטר שהתלווה לפקחים. לטענת המערער הפקחים לא הציגו ראיה ממשית לכך שהדוכן שייך למערער, וכן לא הובא עד שיעיד על כך שהמערער מכר ביצים, הגם שלפי גירסת הפקחים המערער המשיך למכור ביצים בשעה שהם שהו במקום. לדעת המערער הכרעת הדין שגויה. ה. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 22.4.10 ביקש המערער כי נאפשר לאחיו, מר רוברט עבדה, לטעון בשמו ואנו נעתרנו לבקשה זו. אחיו של המערער חזר על הטענה העומדת בבסיס הערעור, דהיינו, שבית-המשפט קמא שגה בכך שהאמין לעדויות שמטעם המשיבה, הגם שחסרות ראיות מהותיות. כך, למשל, לא הובא התצפיתן לעדות ולא הובאו ראיות המוכיחות שהמערער מוכר ביצים. ו. לעומת זאת, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור בציינו שבית-משפט קמא קבע מימצאים עובדתיים על סמך אמינות העדים מטעם המשיבה, בעוד שעדות המערער לא היתה אמינה. הן המערער והן ב"כ המשיבה הגישו לעיוננו את הסיכומים בכתב שהם הגישו לבית-משפט קמא, ובהמשך, וכפי שביקשנו בישיבה מיום 22.4.10, הביא ב"כ המשיבה גם את המוצגים כפי שהוגשו בבית-משפט קמא. ז. לאחר שנתנו דעתנו להכרעת הדין של בית-משפט קמא, לפרוטוקול הדיון, למוצגים שהוגשו, ולטיעוניהם של הצדדים בכתב ובעל פה, סבורים אנו שיש לדחות את הערעור על הכרעת הדין. ח. בפני בית-משפט קמא העיד המפקח מטעם המועצה לענף הלול, מר צחי בכור, שהכין את דו"ח הפעולה וזכרון הדברים ת/2 מיום האירוע (14.5.07) ולפיו היו על הדוכן של האחים עבדה בנהריה 28 תבניות ביצים לא חתומות ולא ממויינות, ובמחסן היו 30 תבניות ביצים לא חתומות ולא ממויינות. מר בכור ציין בדו"ח ת/2 שהאח, רוברט עבדה, תידרך את המערער כיצד להשיב על השאלות שהפקחים יציגו, וכן תידרך רוברט עבדה את אחיו – המערער, למסור את פרטיו לפקחים לצורך רישום הדו"ח. בהודעה שגבה מר בכור מן המערער (ת/1) טען המערער שהוא אינו מוכר ביצים. מר בכור העיד בפני בית-משפט קמא ואמר בין היתר: "אני ראיתי אותך מוכר ביצים" (עמ' 4 לפרוט'), וכן בהמשך: "אני ראיתי אותך מוכר ביצים...". ט. השוטר מר גדיר נזאר, שהיה בשעתו ראש משמרת תחנת מגדל העמק, כתב בדו"ח פעולה וזכרון דברים מיום 14.5.07 (ת/3) שכאשר הוא הגיע לדוכן הוא ראה בחור מוכר ביצים, אותו בחור מסר לעד גדיר את תעודת הזהות שלו שמספרה 056170640, שהינו מספר תעודת הזהות של המערער. העד גדיר נזאר רשום בדו"ח הנ"ל ת/3: "... ראיתי בחור שמוכר ביצים והוא אף מסר לי שהוא הבחור שמוכר את הביצים...". בעדותו בעמ' 5 לפרוט', אמר העד גדיר בתשובה לשאלות המערער: "אם נרשם בדו"ח הפעולה שאתה אמרת לי שאתה מכרת ביצים, אז זה נכון. ... אם רשמתי בדו"ח הפעולה ששמעתי אותך, סימן ששמעתי אותך". בעדותו בעמ' 5 לפרוט' מסר מר גדיר בתשובה לשאלות בית המשפט: "זה נכון שראיתי אותו מוכר ביצים". י. פקח המועצה לענף הלול, מר מירו מוצ'ניק, הכין את דו"ח התפיסה מיום 14.5.07 ת/4 והשיב לשאלות בית-המשפט: "אנחנו, כל הפקחים של היחידה שלנו, ביחד עם שני שוטרים, הגענו לבסטה של הנאשם. החרמנו ביצים מהבסטה שלו וגם מהמחסן. רשמתי דו"ח תפיסה... ראיתי את הנאשם מדבר עם השוטר..." (עמ' 7 לפרוט'). י"א. רכז יחידת הפיקוח, מר תומר רחמים, שביצע שני צילומים של הדוכן והמחסן (ת/5) ציין בדו"ח שהדוכן שייך לרוברט עבדה המוכר כסוחר ביצים, וכאשר הגיעו הפקחים לדוכן, נכח במקום אלברט (דהיינו, המערער), אחיו של רוברט, ומכר ביצים. כך גם העיד תומר רחמים בעמ' 8 לפרוט': "אתה מכרת ביצים כי ברגע שאתה ראית אותנו זזת הצידה מהדוכן..." וכן בהמשך: "אני ראיתי אותו מוכר ביצים וגם המפקחים והשוטר...". הוגשה גם תעודת עובד ציבור של הוטרינר ד"ר עופר גולדשטיין (ת/6) לפיה שיווק ביצים בניגוד לתחיקה הקיימת, ובכלל זה הברחות הביצים משטחי האוטונומיה, מסכן את בריאות הציבור. י"ב. המערער טען בעדותו בבית-המשפט שהוא אמנם כמעט כל יום נוכח במקום, אך הוא לא מכר ביצים, הוא אינו מתעסק במכירה, הוא נכה, מקבל קיצבה, ואינו יכול לעבוד (עמ' 9 לפרוט', וכן גם בעמ' 10 לפרוט'). י"ג. בית-משפט קמא ראה ושמע את העדים וקבע במפורש שהוא שוכנע ממהימנות עדותו של העד צחי בכור, שלא נסתרה בראיה אחרת והיא עולה בקנה אחד עם שאר הראיות שהגישה המשיבה. בית-משפט קמא ציין גם שעצם העובדה שהמערער לא תועד בתמונות אינה מקימה ספק סביר, וזאת נוכח מכלול הראיות שהובאו בפני בית-משפט קמא. גם לגבי עדותו של השוטר, מר גדיר נזאר, קבע בית-משפט קמא כי היא מהימנה, כנה, עקבית, ונעדרת סתירות מהותיות, ומדובר בעדות ראיה, שלא נסתרה בעדות ראיה אחרת. בית-משפט קמא הסביר שדברי המערער, כפי שנאמרו באזניו של העד גדיר (כמצויין בדו"ח ת/3), ולפיהם הוא זה שמכר ביצים בדוכן, מהווים הודאת הנאשם שניתנה מחוץ לכותלי בית-המשפט, הודעה שהיא קבילה, אך טעונה דבר מה נוסף. בית-משפט קמא הוסיף כי העובדה שהעד גדיר ציין בדו"ח הפעולה ת/3 את מס' תעודת הזהות של המערער היא שתומכת בעדותו לפיה מספר זה של תעודת הזהות, וכן גם הדברים הנוספים שתועדו בדו"ח, אכן נאמרו מפי המערער, לרבות הודאתו של המערער במימכר ביצים בדוכן. ממשיך בית-משפט קמא ומציין שעדותו של פקח המועצה לענף הלול, מר מירו מוצ'ניק, שראה את המערער מדבר עם השוטר (עמ' 7 לפרוט') מחזקת את עדותו של מר ניזאר גדיר לפיה המערער שוחח עימו ואמר לו כי הוא שמכר ביצים בדוכן. העד מר תומר רחמים, מנהל איזור הצפון ביחידת האכיפה של המועצה לענף הלול, העיד כי ראה את המערער מוכר ביצים בדוכן (עמ' 8 לפרוט'), והתרשמות בית-משפט קמא היא שעדותו של עד זה היתה מהימנה, כנה, עקבית, ונעדרת סתירות, ועולה בקנה אחד עם כלל ראיות התביעה. י"ד. לעומת זאת, התרשמות בית-המשפט באשר לעדות המערער היתה שעדותו אינה מהימנה. המערער גם לא הביא לעדות את אחיינו, שלטענתו הוא עוזר לו בעסק "פיצוציה" הנמצא במקום (עמ' 10 לפרוט'), וזאת על מנת להסביר את נוכחותו במקום באותה עת. בנוסף, גם לא העיד המערער את אחיו רוברט שתועד בתמונה ת/5 כעומד במרכז הדוכן מאחוריו. על פי עדותו של העד תומר, נראה שם רוברט, בעוד שהמערער זז הצידה שעה שהבחין בפקחים הבאים לקראתו. ט"ו. איננו סבורים שקיימת הצדקה כלשהיא להתערבותנו במסקנותיו של בית-משפט קמא המבוססות היטב על הקביעות העובדתיות והממצאים שבמהימנות. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות העובדתיות ובמימצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהופיעו בפניה, למעט מקרים חריגים בהם נפלה שגגה בולטת בניתוח הראייתי ובתהליך הסקת המסקנות על-ידי הערכאה הדיונית, ולא זה המקרה שבפנינו. עיינו: ע"פ 8267/04 אדוארד ברוד נ' מדינת ישראל, אתר "נבו", מיום 25.3.10, בפיסקה 12: "כידוע, והדברים אינם טעונים הרחבה, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בממצאים מעין אלה, נוכח יתרונה של הערכאה הדיונית בהתרשמות ישירה מן העדים ומחומר הראיות על כל דקויותיו. יחד עם זאת, אין המדובר בכלל מוחלט, ובמקרים חריגים בהם נפלה שגגה בולטת בניתוח הראייתי ובתהליך הסקת המסקנות של בית המשפט דלמטה תיתכן התערבות גם בממצאי עובדה ומהימנות (והשוו: ע"פ 10489/06 עופר נ' מדינת ישראל ( 14.1.2010) פסקה 34 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה; ע"פ 3314/06 אייזנקוט נ' מדינת ישראל 11.1.2010 פסקה 17 לפסק דינו של השופט ח' מלצר)". ט"ז. נוסיף שבית-משפט קמא ניתח את הראיות שהובאו בפניו בזהירות הראויה והבחין היטב בין 28 תבניות הביצים שבמכירתן עסק המערער בדוכן כאשר הגיעו אליו הפקחים, לבין 30 תבניות הביצים שבמחסן, כאשר ביחס לתבניות שבמחסן קבע בית-משפט קמא שהמשיבה לא העידה את העד ששימש כתצפיתן, ודבריו של העד צחי בכור כי התצפיתן ראה את המערער מוריד תבניות ביצים מן המחסן הם בבחינת עדות שמיעה. בית-משפט קמא ציין שעדותו של העד נזאר גדיר היא אמנם מהימנה וכנה, אך מר גדיר לא העיד שראה את המערער נכנס למחסן סמוך ומוריד משם תבניות ביצים, ולכן, עדותו של מר גדיר אינה יכולה לתמוך בגירסת המשיבה לפיה החזיק המערער תבניות ביצים במחסן. גם עדותו של מירו מוצ'ניק שמסר כי התצפיתן ראה את המערער מוריד ביצים ממחסן סמוך היא בגדר עדות שמיעה שאינה קבילה, כפי שהעיר בית-משפט קמא. העד מוצ'ניק גם לא זכר מי שימש תצפיתן, ולא רשם את פרטיו בדו"ח שהגיש, כך גם באשר לעדותו של תומר רחמים. י"ז. רואים אנו איפוא שבית-משפט קמא ניתח בזהירות את הראיות שהובאו בפניו, ועשה אבחנה ראויה בין הראיות החד-משמעיות מהן עלה מעבר לספק סביר שהמערער עסק בדוכן במכירת ביצים ללא אריזה, לא מסומנות בתאריך שיווק אחרון, לא ממויינות ולא חתומות, לבין הראיות המתייחסות לתבניות הביצים שבמחסן, שמהן עלה כי במחסן הנ"ל נמצאו תבניות ביצים כנטען בכתב האישום, אך לא הוכחה זיקה בין אותן תבניות לבין המערער. בדין הגיע בית-משפט קמא למסקנה המתבקשת מן הראיות כפי שהובאו בפניו, דהיינו, שאשמת המערער בכל הנוגע למכירת תבניות הביצים, כאמור לעיל, בדוכן, הוכחה מעבר לספק סביר, ואילו באשר לתבניות הביצים שבמחסן (30 תבניות), אשמת המערער לא הוכחה מעבר לספק סביר, ולכן, זיכה בית-משפט קמא את המערער ביחס לתבניות שבמחסן. שוכנענו שלא הוכחה טעות כלשהיא בקביעותיו ובמסקנותיו של בית-משפט קמא, ואין כל סיבה להתערבותנו בהכרעת הדין המבוססת והמנומקת היטב. י"ח. המערער עתר בכותרת הערעור, על דרך החלופין, להקלה בעונש, אך סבורים אנו שהקנס שהטיל בית-משפט קמא על המערער, 3,500 ₪ או 35 ימי מאסר, סביר בהחלט, ומידתי, ואינו מצדיק התערבותנו, וזאת בהתחשב בכמות ביצי המאכל, וחומרת העבירה, כמוסבר בתעודת עובד הציבור של הוטרינר ת/6. לפיכך, אין גם מקום להתערבותנו בגזר הדין. י"ט. על יסוד כל המוסבר לעיל, אנו דוחים את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. משפט פלילירפואהמעשה העלול להפיץ מחלהחוק העונשין