בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 26.5.2010 או עד למתן פסק הדין ב-תפ"ח 4115/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפי המוקדם. כתב האישום 1. ביום 25.5.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום נגד המשיבים ושנים עשר אחרים. כתב האישום המתוקן בשביעית מייחס למשיבים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק, שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק, וכן עבירות רבות של גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק, פריצה לרכב בכוונה לבצע פשע לפי סעיף 413ו סיפא לחוק, ניסיון לזיוף מסמך הקשור לרכב לפי סעיף 413ח(1) לחוק בצרוף סעיף 25 לחוק, זיוף מסמך הקשור לרכב לפי סעיף 413ח(1) לחוק, ניסיון לזיוף מסמך לשם ביצוע עבירה לפי סעיף 413ח(2) לחוק בצרוף סעיף 25 לחוק, זיוף מסמך לשם ביצוע עבירה לפי סעיף 413ח(2) לחוק, שינוי זהות של רכב לפי סעיף 413ט לחוק, שינוי זהות של חלק של רכב לפי סעיף 413 לחוק, ניסיון למסחר ברכב לפי סעיף 413יא לחוק, בצרוף סעיף 25 לחוק, מסחר ברכב לפי סעיף 413יא לחוק, התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 סיפא לחוק, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק וקבלת דבר במרמה בנסיבות חמורות לפי סעיף 415 סיפא לחוק. 2. על פי הנטען בכתב האישום, החל מסוף שנת 2007 ועד חודש מאי 2009 קשרו המשיבים ושנים עשר נאשמים נוספים, קשר לביצוע עבירות שונות בתחום הרכב, שעניינן גניבת כלי רכב מחברות השכרה ומאנשים פרטיים, זיוף מסמכים שונים, בין היתר, תעודות זהות ומסמכי רישוי של כלי רכב, שינוי סימני הזיהוי של כלי הרכב, וסחר בכלי הרכב הגנובים בדרך של מכירתם לקונים תמימים. 3. על פי כתב האישום, תכננו המשיבים לבצע, בעצמם או באמצעות אחרים כדלקמן: שכירת כלי רכב מחברות השכרה לשם שכפול מפתחות הרכב, והחזרת כלי הרכב לאחר שהוטמנו בהם מכשיר טלפון נייד ומכשיר ניווט לוויני המאפשרים זיהוי מקום הימצאותו של הרכב. איתור כלי הרכב וגניבתם באמצעות המפתח המשוכפל, וכן שינוי זהותם על ידי כך שהוצמדו להם לוחיות רישוי של כלי רכב הזהים בסוגם למכוניות הגנובות. העברת הבעלות בכלי הרכב מבעליהם החוקיים לפלוני, באמצעות זיוף רישיונות כלי רכב וטופס ייפוי כוח הנחזה להיות מטעם בעל הרכב החוקי. פרסום הרכבים הגנובים ברבים ומכירתם, על רישיונותיהם המזויפים לקונים תמימים. העברת בעלות ברכבים וקבלת תמורה. כמו כן, נטען כי המשיב 1 זייף, וניסה לזייף מסמכים שונים הקשורים לבעלות, חזקה או שימוש ברכב לרבות תעודות זהות, חותמות, רישיונות רכב ורישיונות נהיגה, וכי משיב 2 זייף וניסה לזייף רישיונות רכב שונים. עוד נטען כי לבקשת משיב 2, זייף משיב 1 דרכון ישראלי, בעזרתו ניסה משיב 2 לצאת מהארץ. הליכי המעצר נגד המשיבים 4. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיבים וארבעה נאשמים נוספים. בבקשה נטען, כי נגד המשיבים קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם. כן נטען, כי נגד המשיבים קיימת עילת מעצר של מסוכנות לביטחון הציבור ושלומו, ולכלכלת המדינה, בעטייה של השיטתיות, התחכום והיקף המעשים הנרחב של המשיבים. דגש הושם על היות ביצוע המעשים בחבורה עבריינית מאורגנת ותוך שימוש באמצעים טכנולוגיים. עוד נטען בבקשה כי קיים חשש ממשי להימלטותם של המשיבים ואחרים מן הדין, וזאת מכוח מעשי זיוף מסמכים רשמיים ודרכון, וכן בשל אמירות שונות בזמן החקירות. בנוסף נשמעה טענה לקיום חשש ממשי משיבוש הליכי משפט, חשש שעלה בעקבות התנהלות המשיבים בחקירתם, ומהעובדה כי טרם נתפסו כל המעורבים בפרשה. 5. ביום 23.6.2009 הודיע בא כוח המשיב 1 כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת המעצר, וביקש כי יתקבל תסקיר בעניין מרשו, בקשה לה התנגדה המבקשת. המשיב 2 ביקש את דחיית הדיון עד לקבלת מלוא חומר החקירה בעניינו. בית המשפט קבע כי תסקיר בעניינו של המשיב 1 יינתן עד ליום 15.7.2009 וכן דחה את הדיון בעניינו של המשיב 2 ליום 6.7.2009, בו נתן המשיב 2 את הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הצדדים הסכימו באותו מעמד כי ינתן תסקיר אף בעניינו של המשיב 2, ולפיכך נדחה הדיון בעניינו ליום 15.7.2009. 6. בתסקירים שניתנו ביום 15.7.2009 המליץ שירות המבחן על שחרור המשיבים למעצר בית, מאחר שסבר שחלופה זו תפחית את רמת הסיכון הנשקפת מן המשיבים. במעמד זה טענו הצדדים באשר לעילת המעצר, כאשר המשיב 1 הסכים כי מעורבותו במעשים מהותית ואולם טען כי מילא פקודות של אחרים. המבקשת טענה כי המסוכנות הנשקפת מן המשיבים גבוהה וכי קיים חשש ממשי שימלטו מן הדין, כמו גם חשש לשיבוש הליכים, והללו אינם מאפשרים את שחרורם לחלופת מעצר. בדיון הנוסף בעניינו של משיב 2 טענה המבקשת כי המשיב 2 יכול לבצע את עבירותיו באמצעות טלפון ולפיכך מעצר בית אינו מאיין את מסוכנותו. המשיב 2, שכיום אין חולק על כך כי ניסה לצאת מהארץ בדרכון מזויף כאמור באישום 18 טען כי כל שרצה הוא לבקר את ילדיו בחו"ל ולא הייתה בכוונתו להימלט. לאחר השלמת טענות הצדדים ביום 20.8.2009 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי מהאישומים הרבים המיוחסים לו ומהיותו דומיננטי בחבורה, נלמדת מסוכנותו הגבוהה. בית המשפט קבע כי ישנן די ראיות לכאורה בעניינו של המשיב 2 וכי מספר האישומים המיוחס לו גבוה בהרבה מהמיוחס לאחרים. לא זו אף זו, במעשיו הוכיח המשיב 2 את יכולתו לצאת את הארץ במרמה והדבר מקים חשש ממשי להימלטות מהדין. ביום 19.7.2009 התקיים דיון נוסף בעניינו של המשיב 1. המשיבה טענה כי מחומר הראיות עולה כי המשיב 1 שלט באנשים באמצעות הטלפון, ועל כן, בדומה למשיב 2, חלופת מעצר לא תאיין את המסוכנות הנובעת ממנו. ביום 21.7.2009 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי קיימת נגדו עילת מסוכנות הנובעת מהתחכום הרב הקיים במעשי המרמה השונים והיקף מעורבתו בהם. בית המשפט הוסיף וקבע, כי ההבחנה בין המשיב 1 ליתר הנאשמים מוצדקת. נקבע כי חלופת מעצר לא תאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב 1. 7. ביום 10.9.2009 דחה בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין) את עררו של המשיב 1 וביום 1.11.2009 דחה בית המשפט (השופטת א' חיות) את עררו של המשיב 2. 8. משפטם של המשיבים לא הסתיים בתום 9 חודשי המעצר הראשונים, ולפיכך הוגשה לבית המשפט בקשה להארכת מעצרם. ביום 4.3.2010 הורתה השופטת פרוקצ'יה על הארכת מעצרם של שני המשיבים ב-90 ימים. בהחלטה קבעה כי הנתונים מעידים על מסוכנות ממשית של המשיבים, כמו גם חשש לשיבוש הליכים וחשש ממשי להימלטות. כמו כן קבעה השופטת פרוקצ'יה כי המשפט, לאור משתתפיו הרבים ומורכבותו הראייתית, מתקדם בקצב ראוי. הבקשה הנוכחית להארכת מעצר 9. המבקשת טוענת כי המעשים הרבים המיוחסים למשיבים מלמדים על הסיכון הגבוה הנשקף מהם לציבור. המשיבים הם המעורבים המרכזיים בהתארגנות עבריינית רחבת היקף, רבת תחכום וממושכת, שתכליתה גניבה שיטתית של כלי רכב ומכירתם לקונים תמימים. המשיבים לא בחלו באמצעים על מנת לחתור למטרתם - השתמשו באמצעים טכנולוגיים לאיתור הרכבים, זייפו מסמכים והתחזו לבעלי הרכבים. לפי שעד כה לא נתפסו כל כלי הרכב הגנובים טוענת המבקשת כי בכך יש להעצים את מסוכנותם של המשיבים, שיוכלו להמשיך בביצוע העבירות. בנוסף הביעה המבקשת חששה מהימלטות המשיבים מהארץ. לא זו אף זו, המבקשת מביעה חשש לשיבוש הליכים והשפעה על עדים. המבקשת סבורה כי שמיעת הראיות במשפט מתקדמת בקצב ראוי. פרשת התביעה, לה נותרו כעשרה עדים, נמצאת על סף סיום. בדיון הקבוע ליום 27.5.2010 תחל גם פרשת ההגנה. כמו כן מוסיפה המבקשת כי בתיק קבועים עוד ארבעה מועדי הוכחות, הנמצאים במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת; 1.6.2010, 10.6.2010, 13.6.10 ו-26.6.10. המבקשת הגישה בקשה לקביעת מועדי הוכחות נוספים, ומקווה כי בתקופת ההארכה המבוקשת יתקדם המשפט באופן ניכר. באות כוח המשיבים מתנגדות לבקשה. לטענת שתיהן - נקודת האיזון השתנתה נוכח התארכות הליכי המשפט, ושתיהן מעריכות כי המשפט לא יסתיים בתקופה המבוקשת. עובדה היא שהמאשימה עצמה ביקשה לקבוע מועדים נוספים. באת כוח המשיב 2 טענה כי חלקו בפרשה פחות. לדבריה בשל ניסיון שכשל לצאת מן הארץ משלם המשיב 2 מחיר כבד, אך אותו נסיון אינו קשור בחקירה שהיתה בעת שניסה לצאת מן הארץ חקירה סמויה, והמשיב 2 התכוון לחזור כעבור 5 ימים. היא מפנה לכך שהמדינה אישרה טענה זו בדיוני המעצר. דיון והכרעה 10. לא ראיתי אפשרות לשחרר את המשיבים לעת הזו בערובה, ואני נעתרת לבקשה. אכן, טיבם של משפטים מורכבים הוא שנדרש זמן לשמיעתם. כפי שציין השופט רובינשטיין בהחלטה בערר של המשיב 1 - למשיב זה היו תוכניות רציניות להימלט מן הארץ לרוסיה; כזכור משיב 1 סייע למשיב 2 בנסיונו הכושל של זה האחרון לצאת את הארץ בניגוד לצו איסור יציאה. כל אלה מלמדים על חשש להימלטות מן הדין, המתווספת למסוכנות, שגם עליה עמד בהרחבה השופט רובינשטיין, בכנותו את הפרשה "פרשה מבהילה למדי של הונאה מתוחכמת ומשוכללת ביותר ברכוש". כוחן של עילות המעצר האמורות לא פג. אשר למשיב 2 - השופטת חיות כבר ציינה בהחלטתה בערר כי חלקו אינו נופל בהרבה מחלקו של המשיב 1. איני סבורה כי יוחס משקל מופרז לנסיונו לצאת מן הארץ, אף שניסיון זה לא היה כרוך בחקירה הנוכחית. נסיון זה מצביע על מוכנות נפשית לצאת מהארץ שלא כדין. גם לגביו לא השתנתה עדיין נקודת האיזון. 11. סוף דבר: אני נעתרת לבקשה ומורה על מעצר שני המשיבים ב-90 יום שתחילתם ביום 26.5.2010. ניתנה היום, י' בסיון התש"ע (23.5.2010). זיוף