א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר, ד"ר ורדי ולבהר שרון) מיום 7.3.10 בע"א 1683/08, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (סגן הנשיא שנהב) מיום 24.3.08 בת"א 2740/04. עניין של הבקשה - פרשנות סעיף בפוליסת ביטוח לעניין אבדן מוחלט של כושר העבודה. רקע ב. המבקשת, ילידת 1960, מאמנת טניס שולחן במקצועה ובעלת תואר שני בחינוך גופני, נפגעה ביום 6.1.98 בתאונת דרכים שעה שנהגה ברכבה הפרטי. המבקשת היתה מבוטחת בביטוח חיים אצל המשיבה 2 (להלן המשיבה) בפוליסת ביטוח שכללה, בין היתר, חיסוי ביטוחי בגין אבדן מוחלט של כושר העבודה. בסעיף 1 בנספח לפוליסה נאמר, כי "המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה, לעניין נספח זה בלבד. אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו".  ג. בעקבות התאונה, הכירה המשיבה בחבותה על-פי הפוליסה, ושילמה למבקשת תגמולי ביטוח במשך כ-4 שנים, אך בדצמבר 2003 הודיעה על הפסקת תשלום התגמולים מינואר 2004, בנימוק כי המבקשת יכולה לעסוק בעיסוק סביר אחר, המתאים להשכלתה, באופן הפוטר מחבות תגמולים. בעקבות הפסקתם של תגמולי הביטוח תבעה המבקשת בבית משפט השלום המשך תגמולי הביטוח על-פי הפוליסה. בתביעתה טענה, כי הובטחה לה על-ידי סוכן הביטוח שהציע ומכר לה את הפוליסה, פוליסה עם חיסוי ביטוחי הכולל פיצוי בגין אבדן כושר עבודה במקצועה הייחודי כמאמנת טניס שולחן, וכי איבדה 75% מכושרה לעבוד במקצועה זה או ב"עיסוק סביר אחר" - כלשון הפוליסה - המתאים לנסיונה, השכלתה והכשרתה. ד. מנגד, טענו המשיבים כי המבקשת לא רכשה פוליסה המבטחת אותה כנגד אבדן כושר עבודתה במקצועה כמאמנת טניס שולחן דווקא, וכי לא איבדה את כושרה לעבוד ב"עיסוק סביר אחר", ובפועל הסבה את מקצועה  בהצלחה לתיווך דירות, תוך השתכרות העולה על השתכרותה כמאמנת טניס שולחן. פסק דינו של בית משפט השלום ה. לא נידרש לכל המחלוקות בין הצדדים, אלא אך לזו הנותרת בבקשה הנוכחית. בית משפט השלום קבע אמנם, כי המבקשת הוכיחה שאיבדה את כושר עבודתה במקצועה בשיעור של 75%, שכן היא סובלת מפגיעה משמעותית הגורמת לסחרחורת וחוסר יציבות, ועל כן אין בידה להמשיך ולעסוק בספורט בכלל, ובעיסוקה כמאמנת טניס שולחן בפרט. עוד נקבע, כי למבקשת יכולת וכושר למידה נאים למדי, וכי היא הצליחה - כנזכר מעלה - לרכוש מקצוע חדש כמתווכת דירות, היא מתפקדת בו היטב ומשתכרת בו  יותר ממה שהשתכרה כמאמנת טניס שולחן. על כן נפסק, כי עיסוקה הנוכחי כמתווכת דירות הוא "עיסוק חלופי סביר", המתאים להשכלתה וכישוריה. תביעתה לתגמולי ביטוח נוספים נדחתה איפוא ונפסקו הוצאות. היא עירערה לבית המשפט המחוזי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ו. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשת בחלקו, תוך שנדרש בעיקר למחלוקת הנוגעת לסעיף 1 לנספח לפוליסה שצוטט מעלה. נקבע מפי השופט ד"ר ורדי כי לעניין היכולת לעסוק ב"עיסוק סביר אחר" בהקשר של אבדן כושר עבודה מלא, אין צורך בזהות בין עיסוקו של המבוטח טרם התאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה, אלא יש צורך ש"העיסוק הסביר האחר" "יהלום את השכלתו, הכשרתו וניסיונו.... וכן.... שיעלה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודותיו הקודמות...", תוך זיקה בין עיסוק זה לבין עיסוקו הקודם. בית המשפט נדרש למבחני עזר לעניין זה שנקבעו בע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח, פ"ד נב(5) 746 (להלן פרשת חסון). עוד הבחין בית המשפט בין שני מקרים: האחד, מקום שהמבוטח איבד את כושר עבודתו בעיסוקו הקודם, וטרם החל בעיסוק חלופי אחר. האחר, כאשר המבוטח איבד את כושר עבודתו בעיסוק הקודם, וכבר החל לעסוק בעיסוק חלופי. נאמר, כי בסוג המקרים הראשון יש לקיים את "מבחן הזיקה" בדווקנות. בסוג המקרים השני, בחינת עיסוקו החדש של המבוטח נעשית בדיעבד, לאחר שהמבוטח כבר מצא לעצמו עבודה חדשה, ובהתחשב בזמן שחלף מאז האירוע, ניתן להסתפק בזיקה רחוקה יותר לעיסוקו הקודם של המבוטח. זאת ועוד, כאשר מדובר בבחינה בדיעבד, סבירותו של העיסוק החלופי של המבוטח תיבחן גם נוכח גובה שכרו של המבוטח בעיסוקו החדש, שכן התעלמות מנושא זה ובחינה טכנית בלבד של העיסוק האחר, תחטיא את מטרתם החוזית-ביטוחית של התגמולים. ז. על רקע זה נפסק בענייננו, כי משהסבה המבקשת את מקצועה לתיווך, בהחלטתה שלה, ונוכח השכלתה הרחבה, יש לראות את עיסוקה הנוכחי כ"עיסוק סביר אחר" באופן אובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד; זאת, אף שיכלה גם לחפש עבודה בתחום הקשור לספורט, כגון בתפקיד מינהלי כזה או אחר. נאמר, כי אם לא הייתה עושה כן, היה ניתן לשקול את הפסקת התשלומים עקב האפשרות שבידה לעסוק ב"עיסוק סביר אחר", ואי מיצוי אפשרות זו. ח. הפתרון הראוי, לשיטת השופט ד"ר ורדי, במקרים בהם מתקיימת זיקה כלשהי  לעיסוק הקודם, הוא לקבוע תחום של מספר שנים שלאחריהן אין מקום להמשך תשלומי הביטוח, בהתחשב בכך שלמבוטח יכולת ללמוד מקצוע אחר ולמצוא עבודה בתחום זה - או להפחית את הסכום החודשי של תגמולי הביטוח בהתחשב בהכנסה מן העבודה החדשה. בענייננו נקבע, כי על המשיבה 2 לשלם למבקשת את תגמולי הביטוח עד לתחילת עבודתה כמתווכת דירות, 1.7.06, תוך שנפסק גם כי למערערת יוחזרו ההוצאות שנפסקו לחובתה בבית משפט השלום, ללא צו להוצאות בבית המשפט המחוזי. ט. השופט שנלר הדגיש, כי שאם בחר המבוטח הנפגע שלא לעבוד, חשוף הוא לקביעה כי הגם שאיבד כושרו לעסוק בעיסוקו הקודם, לא איבד את כושרו לעסוק ב"עיסוק סביר אחר" שיהלום את רכיבי הניסיון וההשכלה, אך ככל שאותו עיסוק דורש תקופת הכשרה, תיחשב תקופת ההכשרה כאבדן כושר עבודה; הנושא תלוי יישום בכל מקרה לגופו. השופטת לבהר-שרון ציינה כי כאשר עסקינן בפוליסה לביטוח של אבדן כושר עבודה, הרי ככל שמדובר בעיסוק ספציפי ומיוחד יותר, כך יקשה למצוא עיסוק סביר חלופי ושקול. צוין, כי כאשר בוחנים אם מדובר ב"עיסוק סביר אחר" לא די במבחן אובייקטיבי, אלא ככל שמדובר בעיסוק ספציפי הדורש מיומנות גבוהה בתחומו, יש חשיבות מכרעת למבחן הסובייקטיבי-האם המבוטח היה בוחר בהסבה המקצועית, שנכפתה עליו, אלמלא התאונה. השופטת הוסיפה, כי במקרה דנא נראה פרק זמן של שמונה וחצי שנות תגמולים שניתן למבקשת כמאוזן ראוי. בקשת רשות הערעור י. בבקשת רשות הערעור נטען, כי פסק דינו של בית המשפט קמא מרוקן מתוכן תנאי מפורש בפוליסה, ויוצק תוכן חדש להתקשרות החוזית בין כלל המבטחים לכלל המבוטחים בפוליסות אבדן כושר עבודה. משמעות פסק הדין היא, כי רק מבוטח אשר נפלט משוק העבודה ואינו יכול לעבור הסבה מקצועית יהא זכאי לקצבה, ואילו מבוטח אשר רכש מקצוע חדש, אף אם אין כל קשר או זיקה בין המקצוע החדש למקצוע בגינו רכש את הביטוח, יאבד זכאותו לתגמולים. בכך, כנטען, יתאפשר לחברות הביטוח לחמוק מתשלום למבוטחים. עוד נטען, כי פסק הדין מהוה תקדים מסוכן מבחינה ציבורית וחברתית, כיצד יקבעו בתי המשפט אם העיסוק סביר או אובייקטיבי? ועוד, המדובר בהתקשרות חוזרת ולא בדיני הנזיקין; לשיטת המבקש, פרשנות הסעיף הנידון היא חד משמעית, אך גם במקרה של מספר פירושים אפשריים - יש לפרשו לטובת המבקשת. הועלתה גם טענה הקשורה לנושא מס ההכנסה באשר לתגמולים, אך היא לא הועלתה בשני פסקי הדין הקודמים ולא אדרש לה.   הכרעה י"א. לאחר העיון נראה לי כי אין להיעתר למבוקש. בית המשפט המחוזי יישם בפסק דינו את המבחנים שהוצעו בחוות דעתו של השופט אריאל בפרשת חסון (עמ' 758-757) לעניין "עיסוק סביר אחר", וזאת בשים לב לנסיבות הייחודיות של המבקשת. הלכה היא מלפני בית משפט זה כי יש להיעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר עולה מהן שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואין היא דנה בשאלות יישומה של ההלכה הקיימת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"פ 101/05 בן יקיר נ' מדינת ישראל; רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו). חרף מאמציה של באת כוח המבקשת, עסקינן בתיק יישומי ביסודו. בפרשת חסון נאמר (עמ' 757) "אין צורך בזהות בין עיסוקו של המערער עובר לתאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה. יחד עם זאת צריך שה"עיסוק הסביר האחר", יהלום את השכלתו, הכשרתו וניסיונו של המבוטח. במובן זה ראוי שהעיסוק יעלה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודתו הקודמת של המבוטח. עיסוק סביר הוא עיסוק שכל אדם סביר, בעל נתונים ורקע הזהים למבוטח במקרה הנדון, היה רואה בו עיסוק חילופי שווה ערך לעיסוקו הקודם. כך גם ניתן להוסיף ולהגדיר 'עיסוק סביר' ככזה שאינו פוגע באופן משמעותי בכושרו להשתכר וכן מתאים לאורח חייו של המבוטח". עוד נציין, שנאמר שם אמנם (עמ' 757),  כי "ככל 'שסוג ההתמחות' צר, והעובד הגיע לרמת מיומנות גבוהה יותר כך יקשה למצוא לאותו עובד 'עיסוק סביר' שאינו דומה דמיון רב לעיסוקו הקודם", ואולם, להלן נקבע, כי "אין הכרח בקיומו של קשר הדוק בין עיסוקו של המבוטח בעבר לבין ה'עיסוק הסביר' המצוין בחוזה הביטוח" (עמ' 758), "וייתכנו מקרים שבהם למבוטח כמה כישורים השוים בדרגתם, ואבדן כושר העבודה מונע מהמבוטח לעסוק בעיסוקו הקודם, אולם השכלתו, הכשרתו וניסיונו בעיסוק אחר 'שוה ערך', יאפשרו לו לנצל את כישוריו הנוספים" (שם), מבחנים אלה יפה כוחם כהנחיה כללית. ועם זאת, יוטעם כי המדובר בנושא מובהק שבו על בית המשפט ליישם את הדברים באופן קונקרטי ומדוד, על פי נסיבות המקרה והאדם, ובגדרי השכל הישר שמקומו לא ייפקד. ברי כי אין במכלול כדי לפתוח פתח לחברת הביטוח להתנער מחובתה על-ידי דרישה בלתי אפשרית מן המבוטח, ואף שכל מלאכה מכבדת את בעליה, אין להטיל על בעל מקצוע חופשי להיות ל"שומר קישואין" (בבלי בבא קמא פ"ה, ב'), דבר הרחוק מרחק רב מנסיונו ומהשכלתו; וכך גם להיפך. השכל הישר משמעו שחברת הביטוח לא תקפח את המבוטח המבקש להסב את מקצועו, ותמשיך לשלם לו תגמולים בתקופת הכשרתו - אך גם שלא יחליט המבוטח שלא לעשות דבר לפרנסתו מכאן ואילך, על מנת לגבות תגמולי ביטוח. מחובת בתי המשפט לשמור כי צל הרים של אי כושר לא יהיה להרים, אך גם כי חברות הביטוח לא יעמידו מבוטחים בפני החלטות של פטרוניות אשר מקורן באי רצון לשלם, והדברים נאמרים בלא להטיל דופי באיש.     י"ב. בנידון דידן, בחרה המבקשת - ויפה עשתה וראויה היא לברכה - לצאת להסבה מקצועית, ההולמת את כישוריה ויכולותיה, והשתכרותה כאמור עולה על שהרויחה בעיסוקה הקודם. המבקשת נכנסה למעגל תעסוקתי שאמנם אינו קרוב לתחום התמחותה הספציפי, אשר היה צר, אך גם אין לומר כי נוכח העובדה שהמדובר בתחום מקצועי צר, היתה המבקשת לשבר כלי ולא תוכל לעסוק בעיסוק אחר. בית המשפט המחוזי אמנם הזכיר כאפשרות נושאים קרובים לעולם הספורט, אך גם העיסוק הנוכחי בתיווך מחייב מיומנות להלך עם הבריות שהשכלה רחבה תורמת לו, אף אם הקרבה לאמיתה להשכלת המבקשת אינה גדולה. כשלעצמי לא אביע דעה נחרצת כאן על ההבחנה המעניינת שערך בית המשפט המחוזי בין מקרה שבו החל המבוטח לעסוק בעיסוק חלופי לבין מקרה שלא עשה כן; הקושי לטעמי הוא חשש ל"תמריץ שלילי" ליציאה לעיסוק חלופי, בשל הרצון לקבל את תגמולי הביטוח. אך אשוב ואומר, כי כמותי כבית המשפט המחוזי סבורני, שהתקופה בה המבוטח אינו יכול לעבוד בשעת רכישת המקצוע החדש, מהוה אבדן כושר עבודה, וראוי לשלם תגמולים בגינה, ובכך גם יהא תמריץ חיובי למבוטח לשקם את חייו ולשוב לאורח חיים מלא ותקין. על כן היטיב בית המשפט המחוזי, בכל הכבוד, בעמדו על נקודה זו.   י"ב. אין בידי, איפוא להיעתר למבוקש.  ניתנה היום, כ"ו באייר תש"ע (10.5.10).      אובדן כושר עבודה