פציעה במהלך עבודות שירות

פציעה במהלך עבודות שירות 1. העותר נידון ל- 130 ימי עבודות שירות, עפ"י גזה"ד בת.פ. 2638/08 (בימ"ש שלום בת"א) אותם החל לרצות ביום 11.5.09. 2. ביום 18.5.09, כששב מעבודתו בבית האבות הבולגרי בראשל"צ, נפגע העותר בתאונת דרכים, כאשר רכב פגע באופנוע עליו רכב. הוא פונה לבית החולים ואושפז במחלקת טיפול נמרץ במשך 3 ימים. 3. בעקבות התאונה הגיש העותר תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונה כתאונת עבודה. ביום 20.10.09 קבע המל"ל כי יש להכיר בו כנפגע תאונת דרכים והוועדה הרפואית קבעה לו נכות זמנית בדרגה של 30% מיום 18.8.09 ועד ליום 28.2.10. עקב מצבו הרפואי והפגיעות מהן סבל, ובשל היותו חסר כושר עבודה, אושרו לעותר ימי מנוחה והוא הוכר, עפ"י מרשמי הביטוח הלאומי, כנטול כושר עבודה, בתקופה שבין 19.5.09-17.8.09. בשל אילוצי המערכת, העותר נבדק אצל הרופא התעסוקתי רק ביום 5.11.09, על מנת שיבדוק האם הוא כשיר לשוב לעבודה והרופא קבע כי הוא כשיר להמשיך בעבודות השירות מאותו יום. 4. ביום 11.11.09 הודיע הממונה על עבודות השירות (להלן: "הממונה") למעביד העותר, כי על העותר להשלים 126 ימי עבודה, ללא קיזוז ימי מחלתו. בעקבות הודעה זו ביקש ב"כ העותר מרכזת מפקדת המחוז מטעם הממונה לקזז מימי עבודות השירות את התקופה שבין 18.5.09 - 5.11.09 בגין תאונת עבודה. בתגובה לכך נמסר לב"כ העותר כי בעקבות הנחיית היועצת המשפטית של עבודות השירות עבודתו של העותר תופסק לאלתר. ביום 16.2.10 זומן העותר ללשכת הממונה לשם הצבתו מחדש לביצוע עבודות השירות. ב"כ העותר ביקש לפנות לרכזת המחוז , אך לא ניתן היה לאתרה. ביום 18.2.10 שבה הרכזת לעבודתה וב"כ העותר הדגיש בפניה כי בכוונת העותר להגיש עתירה לערכאה שיפוטית לאור עמדת הממונה לפיה התאונה שבה נפגע העותר אינה תאונת עבודה ואין לנכות ימים בגינה מתקופת עבודות השירות. ב"כ העותר סבר כי הממונה יקפיא את דרישתו להשיב את העותר לעבודות השרות עד לקבלת החלטה שיפוטית, אך ביום 21.2.10 הודיע העותר לבא-כוחו כי התבקש, ע"י הרכזת, להתייצב במשרדה של הרכזת לשם שיבוצו לעבודות שירות. עוד צוין בפניו, כי במידה ולא יתייצב יופסקו עבודות השירות בדרך מנהלית והוא ירצה מאסר מאחורי סורג ובריח. לאור חילופי דברים ומסמכים בין ב"כ העותר והממונה על עבודות השירות, התייצב העותר במשרדו של הממונה ביום 23.2.10 והוצב מיידית להשלמת עבודות השירות. נימוקי העתירה: 1. שגתה היועצת המשפטית של שב"ס בחוות דעתה כי תאונת העבודה אשר ארעה לעותר עובר לשינוי ס'51ז(ד) לחוק העונשין ביום 11.11.09 איננה נחשבת תאונת עבודה מבחינת שב"ס, ואין לנכות בגינה מתקופת עבודות השירות. 2. יש להורות על קיזוז ימי היעדרותו של העותר ממסגרת עבודות השירות, מאחר והמחוקק הביע את רצונו המפורש להשוות את מעמדו של נפגע בתאונה במהלך ביצוע עבודות שירות לנפגע תאונת עבודה לכל דבר ועניין. 3. יש להחיל את הוראת סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין גם על העותר, למרות שנכנס לתוקפו לאחר התאונה ולאחר שכבר נקבע שהוא כשיר לביצוע עבודות השירות. ב"כ העותר מסתמך בענין זה על סעיפים 5(א) ו- 5(ב) לחוק העונשין-לפיהם קיימת החלה רטרואקטיבית של אחריות מקלה או עונש מקל, שנחקקו לאחר מתן פס"ד חלוט. 4. העותר הוכר כבלתי כשיר לעבודה לאחר בחינה מדוקדקת של וועדה מקצועית מטעם המל"ל, ואין המדובר באישור רופא המשפחה בלבד. ב"כ העותר מבקש למנוע מצב, בו "נענש העותר פעמיים"- פעם אחת בבריאותו, ופעם נוספת בשל הארכת תקופת ריצוי עונשו והפגיעה המתמשכת בפרנסתו ובשיקום ביתו. 5. לאור האמור, מבקש העותר כי בית המשפט יורה על סיום תקופת ריצוי עבודות שירות אשר הוטלו על העותר החל מיום 11.5.09. 6. במהלך הדיון בפני הפנה ב"כ העותר לעע"א 690/05 חטואל נ' הממונה הארצי על עבודות שירות שצורף לעתירה (להלן: "פס"ד חתואל"), וטען שיש להכיר בתקופת חופשת המחלה של העותר בגלל התאונה שארעה בדרכו ממקום עבודות השירות כחלק מתקופת עבודות השירות כשם שאם אסיר חלה או נפצע במהלך מאסרו ולא מסוגל לעבוד נחשבת התקופה כחלק ממאסרו. לטענת ב"כ העותר המקרה של העותר הוא מקרה פרטי של תאונת עבודה ויש להחיל עליו את הדינים שחלים על תאונת עבודה. תגובת ב"כ המשיבים: 1. תאונת הדרכים שבה נפגע העותר לא נכנסת בגדרה של "תאונת עבודה" לצורך ניכוי ימי עבודת השירות שכן היא לא ארעה בזמן העבודה ובמקום העבודה. 2. הכרת המוסד לביטוח לאומי בתאונה כ"תאונת עבודה" רלוונטית לצורך תשלומי גמלה ופיצויים וקביעת אחוזי נכות, אך ההגדרה לא זהה, רעיונית או מהותית, להגדרת "תאונת עבודה", כפי שנקבעה בסעיף 51ז(ד) לחוק העונשין. 3. בהסתמך על מחלקת החקיקה של משרד המשפטים, תיקוני החוק עליהם מסתמך העותר לא חלים רטרואקטיבית על תוצאות התאונה בה נפגע העותר ואשר מנעו ממנו להמשיך את עבודות השירות. 4. ההחלטה להפסיק את עבודתו של העותר נבעה מכורח המציאות, דהיינו, מהעובדה שטרם נחקקו תקנות והצורך בעריכת ברור מקיף בסוגיה. תשובת ב"כ העותר לתגובת המשיבים 1. סעיף 75(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע שאסיר או עציר שעובד בעבודה שאינה מהשירותים שנקבעו בתקנות כשירותים רגילים של בית סוהר או בית מעצר יהיה מבוטח כנפגע תאונת עבודה והעותר, שעבד בעבודות שרות, מבוטח כנפגע כזה. 2. תקנה 55(א) לתקנות בתי הסוהר קובעת שיראו אסיר שיוצא לעבודת שיקום בזמן עבודתו ובדרכו אליה וממנה כאסיר. 3. הפרשנות של המשיבים חוטאת למטרת השיטה המשפטית לנו שדוגלת בשימור ההרמוניה החקיקתית ולא יתכן שהעותר יוכר ע"י המל"ל כנפגע תאונת עבודה ולא יוכר ככזה ע"י הממונה. דיון 1. אין מחלוקת כי סעיף 51ז(ד) לחוק העונישן כפי שהיה בתוקפו בזמן פציעת העותר בתאונה נושא העתירה ובמהלך ימי אי הכושר שלו לעבוד שהוכרו ע"י המל"ל והרופא התעסוקתי (ראה נספחים ג-ה לעתירה), לא הכיר בתאונה כחלק מתקופת עבודות השירות שהיה על העותר לבצע (ראה בג"צ 3802/00 אליאס בראונשטיין נ' הממונה על עבודות השירות בנציבות בתי הסוהר, תק-על 2000(2) 1317). 2. ביום 11.11.09, שישה ימים לאחר שהרופא התעסוקתי קבע שהעותר מסוגל לחזור לעבודות באחזקה, תוקן סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין והוא קובע כך: "תקופת הפסקת עבודת שירות וימי היעדרותו של עובד שירות לפי סעיף זה, לא יבואו במניין ימי עבודת השירות, "למעט היעדרות מסיבות רפואיות בשל תאונת עבודה שאירעה במסגרת עבודת השירות ובמקום עבודת השירות" (ההדגשה אינה במקור). התיקון לסעיף 51ז(ד) הנ"ל מאפשר להכיר בימי העדרותו של עובד שרות, אשר נפגע בתאונת עבודה, כחלק מתקופת עבודות השירות אם תאונת העבודה ארעה במסגרת ובמקום ביצוע עבודות השירות. 3. ב"כ העותר מסתמך על פסה"ד בעניין חטואל, שבו נקבע כי במקרה שבו נאלץ עובד השירות להתאשפז ולנוח מפציעה אשר נגרמה כתוצאה ובמהלך ביצוע עבודות השירות, יש לראות את הפציעה כחלק מביצוע העבודה ואין זה ראוי שהנידון לא יהיה זכאי למנוחה אשר סיבתה היא אך ורק ביצוע עבודות השירות, בניגוד לחופשת מחלה אחרת. פס"ד חטואל אינו נוגע לעתירה אשר בפני, שכן העותר באותו מקרה נפצע כאשר נפל מרגלית טיפוסים בגובה 48 ס"מ במקום עבודתו בעבודות שירות והתלונן על כאבי גב (ראה סעיף 2 לפסה"ד ברע"ב 9933/05 חטואל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.5.06, ). 4. אינני מקבל טענת ב"כ העותר כי יש להחיל על התאונה בה נפגע העותר, את ההטבות להן זכאי עובד שנפגע ב"תאונת עבודה" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). המונח "תאונת עבודה" מוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, כדלקמן: "'תאונת עבודה' - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;" סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי מרחיב הגדרה זו וקובע כדלקמן:   "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;" 5. השוואת ההגדרות הנ"ל עם הגדרת "תאונת עבודה" בסיפא סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין כפי שתוקן ביום 11.11.09, ובוודאי עם סעיף 51ז(ד) כפי שהיה בתוקף בתקופה הרלוונטית, לפיו ימי הפסקת עבודות שירות והיעדרות עובד שירות מכל סיבה שהיא לא יבואו במניין ימי עבודות השירות, מעלה שלא ניתן להחיל את המונח "תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי על התאונה שבה נפצע העותר.    6. סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין מתנה הכרה בהיעדרות מעבודות שירות בשל תאונת עבודה בכך שארעה במסגרת ובמקום ביצוע עבודות שירות. הסעיף, כפי שתוקן ביום 11.11.05, לא קבע כי "תאונת עבודה" היא "תאונת עבודה" כהגדרתה בסעיפם 79 ו- 80 לחוק הביטוח הלאומי כפי שהובאו לעיל, ואף לא הרחיב את המושגים "מסגרת ומקום עבודת השירות" כך שהם יכללו גם תאונה שארעה בנסיעתו של העובד ממקום העבודה לביתו, כפי שקבע סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי. משלא עשה המחוקק כאמור לעיל, ובהעדר דברי הסבר להצעת החוק לפיה תוקן סעיף 51(ז)(ד) כאמור, חזקה על המחוקק שהיה מודע להגדרת "תאונת עבודה" בסעיפים 79 ו- 80 לחוק הביטוח הלאומי ולהוראות סעיף 75(א) לחוק הביטוח הלאומי כאשר דרש לענין מניין ימי עבודות השירות שהתאונה תקיים שני תנאים מצטברים: (א) תקרה במסגרת עבודת השירות. (ב) תקרה במקום עבודת השירות. 7. במקרה נושא העתירה גם אם ניתן היה לכלול את התאונה שארעה לעותר בדרכו ממקום עבודת השירות כתאונה ש"ארעה במסגרת עבודת השירות", לא ניתן להרחיב את תחולת ההגדרה של "תאונת עבודה" בסיפא של סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין ולקבוע שהיא "ארעה במקום עבודת השירות". משכך לא התקיים לפחות אחד משני התנאים המצטברים הנדרשים לצורך הכרה בהיעדרות עובד שרות בשל פגיעה בתאונת עבודה כחלק מימי עבודות השירות. 8. אין להקיש מתקנה 55(א) לתקנות בתי הסוהר למקרה נושא העתירה שכן אסיר שיוצא לעבודת שיקום יוצא אליה מבית הסוהר וחוזר ממנה לבית הסוהר ולכן הוא נחשב באותו זמן כאסיר ואילו העותר, כמו כל עובד שירות, יוצא למקום עבודת השירות מביתו או מכל מקום אחר וחוזר ממנה לביתו (כמו העותר כאשר נפצע בתאונה) או לכל מקום אחר ולכן הקביעה שאינו נחשב ל"עובד שירות" באותו זמן לצורך החלת סעיף 51ז(ד) סבירה. 9. לאור האמור לעיל, ומבלי צורך לדון בשאלת התחולה הרטרואקטיבית של סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין על המקרה נושא העתירה לאור הוראות סעיף 5(ב) לחוק העונשין כפי שפורש ע"י הנשיא ברק כתוארו אז, בע"פ 7853/05 רחמיאן נ' מדינת ישראל והסנגוריה הציבורית מיום 27.11.06, אני דוחה את העתירה. הדרך פתוחה לב"כ העותר לבקש מנציב שב"ס לשחרר את העותר על תנאי לאחר שישלים ריצוי שני שליש מתקופת עבודות השירות וחזקה על נציב שב"ס שישקול את נושא העתירה בין יתר השיקולים לצורך ההחלטה בבקשה. העותר יתייצב להמשך ביצוע עבודות השירות ביום 23.5.10 בשעה 08:00 בפני הממונה על עבודות שירות בנציבות שב"ס ברמלה. משפט פליליעבודות שירות