ויזה למטפל סיעודי ללא אשרה הנאשם הורשע לאחר ששמעתי ראיות בעניינו בעבירות של קבלת דבר במרמה ובעבירה של גביה או קבלת תשלומים על ידי לשכה פרטית ממבקש עבודה. עובדות המקרה הובאו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין. בקליפת אגוז, הנאשם גבה במרמה סך של 5,600$ מהמתלונן שהינו נתין זר, אשר הגיע לישראל באשרה סיעודית. בעוד המתלונן סבר שהאשרה אשר קיבל הינה אשרה פתוחה, ושילם סכום גבוה עבור קבלתה. המתלונן סבר כי האשרה הפתוחה תאפשר לו לקבל עבודה לא רק בתחום הסיעוד. זאת ועוד, הנאשם גבה כסף מהמתלונן הגם שבמועד הארוע נאסר היה לגבות תשלום כל שהוא הן במישרין והן בעקיפין הן בארץ והם בחוץ לארץ בגין תיווך בעבודה. בטיעוניה לעונש ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשם ניצל באופן מחפיר את החלש לשם בצע כסף וגבה מנתין בורמזי במרמה 6,000$ בהבטחת שווא כי העובד הבורמזי יקבל ויזה חופשית במובן זה שיוכל לעבוד בכל עבודה שיחפוץ ולאו דווקא כמטפל סיעודי. ב"כ המאשימה הפנתה לכך שלאחרונה הורשע הנאשם בגין עבירות הנושאות אופי דומה והושת עליו בין היתר עונש של מאסר לריצוי בפועל למשך חמישה חודשים. ערעור הנאשם על גזר הדין נדחה ובקשת רשות ערעור אשר הוגשה לפני כב' בית המשפט העליון אף היא נדחתה. ב"כ המאשימה הציגה במסגרת טעוניה את גזר הדין בעניינו של הנאשם בהליך האחר, לרבות בהליך הערעור לרבות בהליך לפני כב' בית המשפט העליון. ב"כ המאשימה טענה כי העובדה שהנאשם ניהל התיק מלמדת על כך שהוא אינו מביע חרטה ואינו מפנים את מעשיו הקשים ומשכך טענה כי לא ניתן להקל בעונשו. ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה במצטבר לעונש שהוטל עליו בתיק האחר, וטענה כי בגין חומרת העבירות יש להטיל את העונש במצטבר ולא בחופף. ב"כ המאשימה הפנתה לפס"ד בע"פ 70870/08 שניתן על ידי כב' בית המשפט המחוזי בת"א-יפו, לעניין הפעלת עונש המאסר במצטבר. ב"כ המאשימה טענה כי אין עסקינן במעידה חד פעמית וחומרת העבירות מתעצמת נוכח העובדה שהקורבן שילם לנאשם אלפי דולרים השווים לשכר עבודתו השנתי על מנת לעבוד בישראל. עוד הפנתה לכך שהנאשם לא נטל אחריות ולא הביע חרטה ומשכך טענה כי אין להתחשב בנסיבותיו האישיות ואין בהן כדי להקל בעונשו. מנגד ב"כ הנאשם עתרה להתחשב בנאשם לאור נסיבותיו האישיות. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם אב לארבעה ילדים מנישואין קודמים אשר שניים מהם קטינים ומתגוררים עם אמם, וכן הינו אב לתינוק בן שלוש מנישואיו השניים. ב"כ הנאשם טענה כי אשתו השניה של הנאשם מכורה לאלכוהול ונמצאת בטיפולים שנים רבות. ב"כ הנאשם הציגה אישורים המעידים על מצבם של הנאשם ושל אשתו, על מצבה הבריאותי והנפשי של אשת הנאשם, וכן על מצבם הכלכלי. ב"כ הנאשם טענה כי כנגד הנאשם נפתחו תיקי הוצל"פ רבים. לדבריה הנאשם הוא מי שמחזיק את משפחתו ועיקר הטיפול בבנו הקטין נופל על כתפיו בשל מצבה הבריאותי הקשה של אשתו אשר מאושפזת במרכזי גמילה לעיתים קרובות. עוד טענה כי אשת הנאשם נמצאת בסכנה ממשית לחייה. ב"כ הנאשם טענה שאם יגזר על הנאשם עונש מאסר המצטבר לעונש המאסר שהוא עתיד להתחיל לרצות בחודש פברואר, ואשת הנאשם לא תהיה בשל מצבה הבריאותי מסוגלת לטפל בבנם, יוותר ילד כבן שלוש ללא מי שיטפל בו. עוד ציינה כי בגופה של אשת הנאשם נתגלה גידול ומעבר להיותה מכורה לאלכוהול, הגידול שהתגלה מסכן את בריאותה, ומאסר בפועל ממושך, אם יוטל על הנאשם, יפגע הן בקטין בן השלוש והן באשתו לאור העובדה שהנאשם מטפל בשניהם. באשר לעונש בגין עבירות דומות שהוטל על הנאשם בהליך האחר, ציינה ב"כ הנאשם שרשות ערעור ניתנת רק בנסיבות מיוחדות ונדירות ומשכך העובדה שכב' בית המשפט העליון לא הקל עם הנאשם אין לראות בה כעובדה לחובתו. ב"כ הנאשם עתרה שאם יגזר על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל יהיה על הנאשם לרצותו בחופף לעונש שנגזר עליו בתיק האחר. ב"כ הנאשם אבחנה את גזר הדין שהוצג על ידי ב"כ התביעה ושניתן על ידי כב' בית המשפט המחוזי בע"פ 70870/08, מהמקרה שלפני לאור העובדה שהנאשם שם היה בעל 22 הרשעות קודמות, רצידיביסט אשר ניתנו לא הזדמנויות רבות, והוא חזר לסורו. ב"כ הנאשם טענה כי הארועים נשוא כתב אישום זה ארעו בתקופה או קרוב לתקופה שארעו הארועים נשוא כתב האישום בתיק האחר, וטענה כי אין עסקינן בתקופות ארוכות, ולנאשם אין הרשעות קודמות רבות. ב"כ הנאשם עתרה לקבוע שהנאשם ירצה את עונש המאסר שיוטל עליו בתיק שלפני, אם יוטל עליו, באופן חופף ובאופן שישא את המאסר הארוך בלבד. ב"כ הנאשם טענה כי במקרה הנדון למתלונן לא נגרם נזק, נהפוך הוא, לשיטתה המתלונן שוהה בישראל בזכות ההליך המשפטי ועובד בישראל מעבר לתקופה המותרת בחוק. ב"כ הנאשם הפנתה לעונש שהוטל על הנאשם בת"פ 8353/07 בבימ"ש השלום בת"א-יפו וציינה כי במקרה שם הנאשם היה בעל עבר פלילי ולחובתו היו רשומות הרשעות קודמות רבות בתחום המרמה והוסכם על עונש של מאסר במסגרת עבודות שירות למשך ששה חודשים. וכן הפנתה לת"פ 4742/07 בבית משפט השלום בת"א-יפו, שם נידון הנאשם בגין עבירות זהות למאסר על תנאי ונקבע הסדר כספי. לאור האמור עתרה כי יוטל על הנאשם עונש במידת הרחמים. לענין הרכיב הכספי עתרה שלא יוטל על הנאשם קנס כספי והפנתה לעונש שהוטל על הנאשם בבית משפט השלום בהליך האחר שם לא הוטל על הנאשם קנס כספי לאור התמונה שעלתה מתסקיר שרות המבחן. הנאשם מסר את דבריו בדלתיים סגורות, לפיכך לא ארחיב בפרטים שמסר. בקליפת אגוז הנאשם הפנה למצבה האישי הקשה של אשתו וטען כי מצבו הכלכלי קשה. הנאשם טען כי הוא משתדל לשקם את חייו בכל דרך. לדבריו הוריה של אשתו הינם אנשים מבוגרים וחולים ואין בידם לסייע בטיפול בבנו הקטין. הנאשם עתר להתחשב בו וטען כי הגם שכב' בית המשפט העליון לא התערב בעונש שהוטל עליו, כב' בית המשפט העליון עיכב את ריצוי העונש והומלץ לו לפנות בבקשה לחנינה לאור המצב הקשה אליו נקלעה משפחתו. שקלתי את טיעוני הצדדים. הנאשם יליד 1959. לחובתו הרשעה קודמת מבית המשפט השלום בראשון לציון בגין עבירה של קבלת דבר במרמה, שם הטיל כב' בית המשפט על הנאשם עונש מאסר למשך חמישה חודשים לריצוי בפועל וכן הוטל עליו עונש הצופה פני עתיד למשך שבעה חודשים, בנוסף הנאשם חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. בגזר דינו כב' השופט היימן ציין כי הוא רואה בחומרה רבה את העבירות בהן הורשע הנאשם בשל ניצול מכפיר של הזולת החלש. כב' השופט היימן ציין כי בהליך שנדון בפניו מדובר בשני עובדים בורמזים שבארץ מוצאם חיו בעוני מחפיר, חסכו פרוטה לפרוטה על מנת לשבור שבר במדינה זרה. העובדים הגיעו לארץ בה השפה זרה, החברה זרה, המנטאליות אינה מוכרת להם, והיו חלשים אל מול המציאות הישראלית החזקה, והנאשם ניצל תופעה זו וגזל כספים לא לו. לפיכך לאור ניצול החלש קבע כב' השופט היימן שהדבר מחייב הרתעה בענישה של הנאשם, כמו גם הרתעת הרבים. כב' השופט היימן ציין כי הנאשם לא הביע חרטה וגזר על הנאשם את העונשים אשר גזר. כב' בית המשפט המחוזי אשר דן בערעורו של הנאשם קבע כי אין מקום להתערב בגזר הדין וקבע שצדק בית המשפט קמא בציינו כי נופך מיוחד של חומרה נבע מניצולו של החלש שהוא זר במדינת ישראל וממילא בעמדת נחיתות במדינה זרה, ובמנטאליות שאינה מוכרת וכן התייחס כב' בית המשפט לכך שהנאשם לא הביע חרטה. כב' בית המשפט העליון לפניו הובא עניינו של הנאשם במסגרת רע"פ דחה הערעור וציין כי "הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כלכלית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי..." בעניינו בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי...". זאת ועוד, כב' בית המשפט קבע כי טענות בנוגע לחומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור אלא בנסיבות של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה ובמקרה הנדון לא מצא כב' בית המשפט כל סטיה מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן בצע המבקש. כב' בית המשפט קבע "העונש שנגזר על המבקש הינו עונש הולם וראוי לאור חומרת מעשיו. מדובר במי שניצל את מצוקתם של תושבי חוץ אשר בקשו לעבוד כדין בישראל, ובמקביל הונה את רשויות המדינה, הכל מתוך בצע כסף אין בנסיבותיו האישיות של המבקש כדי להמעיט מחומרת מעשיו, או מהצורך כי יתן עליהם את הדין". כאמור לעיל, ב"כ הנאשם בטיעוניה לעונש הפנתה לגזרי דין בהם הוטלו על נאשמים עונשים קלים מהעונש אשר עתרה התביעה להטיל על הנאשם, בנסיבות בהן הורשעו בעבירה של קבלת דבר במרמה המתייחסת לחוק העובדים הזרים. מעיון בת"פ 1146/05 בפני כב' בית המשפט השלום בבאר שבע, אותו הציגה ב"כ הנאשם, עולה כי אחד מהנאשמים ההליך בעניינו הסתיים במסגרת הסדר טיעון ללא הרשעה. יחד עם זאת לציין כי במקרה הנ"ל העבירה נשאה אופי שונה. במקרה שם העובדים הזרים שהיו בטיפול החברה היו אמורים לעבוד אצל חקלאים במושב נצר חזני והועברו שלא כדין על ידי הנאשמים לעבוד במקומות אחרים שם הועסקו על ידי אחרים ללא היתר. בת"פ 8353/07, גז"ד אשר הציגה ב"כ הנאשם, הנאשם אשר לא היה בעל רישיונות להביא עובדים ארצה הציג בפני עובדות זרות מצג שווא לפיו ביכולתו להביא לישראל את קרוביהם ולהסדיר להם אשרה כחוק למרות שלא התכוון לעשות כן וידע שאין באפשרותו לקיים את שהבטיח. בהסתמך על מצג השווא העבירו המתלוננות לידי הנאשם אלפי דולרים עבור כל מועמד להגיע לישראל לכאורה, אולם הנאשם לא עשה מאומה לקיים את אשר הבטיח. לנאשם מיוחסים שלושה אישומים המתייחסים לשלושה עובדים זרים אשר משלושתם יחדיו קיבל סכום כולל של 24,000$. במקרה הנ"ל הצדדים הגיעו להסדר טיעון, הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן, הורשע ונשלח לממונה על עבודות השירות על מנת לבחון אם הוא מתאים לבצע עבודות שירות. סוכם שהנאשם ישלם קנס בגובה של 50,000 ₪ ופיצוי בגובה של 80,000 ₪. לציין כי לא צורף גזר הדין אולם צורף הסדר הטיעון והחלטת כב' בית המשפט אשר הפנה את הנאשם לממונה על עבודות השירות. בת"פ 4742/07 מבית משפט השלום בת"א אשר הוצג על ידי ב"כ הנאשם, הורשעה הנאשמת על פי הסדר טיעון בעבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בהתייחס לפעילותה במסגרת היותה בעלים של חברת כוח אדם לשם השגת אשרות עבודה לעובדים זרים. בדיעבד הנאשמת הורשעה על יסוד הודאתה בשני אישומים של זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה, ולענין העונש צרפה תיק נוסף בו הודתה בעבירה של קבלת דבר במרמה. מכוח הסדר טיעון עתרו הצדדים להשית על הנאשמת עונש המשלב מאסר הצופה פני עתיד וקנס בשיעור של 30,000 ₪. כב' בית המשפט קבע שהעבירות בהן הורשעה הינן מסוג העבירות שהתגובה העונשית חמורה וכוללת רכיב של מאסר אך במקרה שהובא לפניו הצטברות של נתונים לקולא הצדיקה הליכה לקראת הנאשמת בדרך בה גובש הסדר הטיעון, ובמרכז ההודאה המגלמת נטילת אחריות מלאה ומותחת קו בהסתבכות בפרשה זו. כמו כן מעשי העבירה, ציין כב' בית המשפט, לא בוצעו לשם בצע כסף ועשיית רווחים קלים. שקלתי את טיעוני הצדדים. עיינתי בפסקי הדין אשר הציגו הצדדים. עיינתי בתיעוד הרפואי. אני ערה לכך שמצבו הכלכלי של הנאשם כפי שעולה במרשימת התיקים לחייב בהוצאה לפועל אינו שפיר וזאת בלשון המעטה. אני ערה למצבה הרפואי הקשה של אשתו כפי שעולה מהתיעוד הרפואי. יחד עם זאת הנאשם במקרה שלפני עבר עבירות חמורות ביותר אשר העונש הראוי בגינן הינו מאסר לריצוי בפועל, מאסר ממושך. הנאשם לא לקח אחריות ולא הביע חרטה. הנאשם לא הביע חרטה גם לאחר שנגזר דינו ובעת שעתר להתחשב במצבו. הנאשם התייחס למצבו הכלכלי הקשה ולמצב בריאותה הקשה של אשתו, אולם לא לקח אחריות למעשיו הרעים ולא הביע צער וחרטה על שעשה לאחר. העובדה שהמתלונן במקרה הנדון שוהה בארץ לכאורה מעבר לתקופה המותרת. כמו גם העובדה שעלתה מהראיות שהובאו לפני, קרי, כי המתלונן לא מילא את העבודות הסיעודיות אליהן הופנה באופן המצופה והנדרש, עובדות אלו אין בהן להפחית מחומרת המעשים שעשה הנאשם. המתלונן מסר כי הוא שילם סכום גבוה במיוחד עבור קבלת ויזה אך ורק בשל העובדה שסבר שעסקינן בויזה פתוחה. מעשיו של הנאשם נעשו בעבור בצע כסף. המתלונן במקרה הנדון מסר במסגרת עדותו כי הוא אסף כספים מאנשים שונים ולקח הלוואות על מנת לאפשר לו לקבל את הויזה. במקרה הנדון המתלונן לא ויתר עת הבין כי הוא רומה ופנה למשטרה ועמד על זכותו לקבל את ששילם במרמה בחזרה. לאחר ששקלתי את כל הנדרש ולענין העונש הבאתי במסגרת שיקולי את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות מחלת אשתו, כמו גם את העובדה שהוא אב לבן בן 3 שנים. כמו גם הבאתי במסגרת שיקולי את העובדה שהנאשם נדון לעונש של חמישה חודשי מאסר אשר הוא אמור להתחיל בריצויים בתקופה הקרובה, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזרת על הנאשם ארבעה חודשי מאסר אשר אותם ירצה הנאשם מאחורי סורג ובריח ובאופן ששלושה חודשים ירצה הנאשם במצטבר לעונש אשר הוטל עליו על ידי כב' השופט היימן בת"פ 5447/05 בבית המשפט השלום בראשון לציון. אני גוזרת על הנאשם שמונה חודשי מאסר, אולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו יעבור עבירות לפי סעיפים 415 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 ו/או עבירות על פי חוק שירות התעסוקה תשי"ט-1959. הנאשם יחתום על התחייבות על סך של 3,000 ₪ למשך שנתיים מיום שחרורו ממאסרו להימנע מעבירות בהן הורשע. לא יחתום הנאשם על התחייבות יאסר למשך עשרה ימים. לאור מצבו האישי והכלכלי הקשה של הנאשם, לפנים משורת הדין, החלטתי שלא להטיל על הנאשם קנס כספי הגם שהעבירות בוצעו לשם בצע כסף, והגם שהנכון היה להטיל על הנאשם קנס כספי. יחד עם זאת אני מחייבת את הנאשם לשלם למתלונן פיצוי כספי בסך של 5,000 ₪ והפיצוי ישולם ב - 5 תשלומים שווים ורצופים, תשלום ראשון ישולם החל מיום 1.2.10 ולאחר מכן בכל 1 לחודש. לא ישולם תשלום במועדו יעמוד כל הפיצוי לפרעון מיידי. היה והמתלונן יעזוב את הארץ במהלך התקופה, יועבר הסכום אל המתלונן באופן שתודיע התביעה כי יש להעביר את הסכום למתלונן. הודעה זכות ערעור. ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תש"ע, 14/01/2010 במעמד הנוכחים. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפנים