1. העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" (להלן - העיתונים) מבקשים להסיר את צו איסור הפרסום שניתן בתיק זה. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. המשיבה 1 (להלן - התובעת) הגישה תביעה נגד הגב' שרה נתניהו ונגד חברת מיקוד בע"מ לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר בצירוף פיצוי הלנת שכר, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי מחלה, בגין תקופת עבודתה בבית הגב' נתניהו. ב. יחד עם התביעה הגישה התובעת בקשה למתן צו איסור פרסום, לאור זהותה של הגב' נתניהו, והחשש כי הסכסוך האזרחי ינוצל למטרות פוליטיות. ג. ביום 12.7.09 ניתן צו איסור פרסום ארעי במעמד צד אחד, עד למתן ההחלטה אחרת. ד. ביום 22.12.09 התקיים דיון מוקדם בתביעה, ובו הוצעה הצעת פשרה. ה. ביום 25.1.10 הוגשה בקשה זו שלפנינו לביטול צו איסור הפרסום. הבקשה נשלחה לתגובת הצדדים. ו. ביום 27.1.10 הגישו הצדדים הודעה על הסכם פשרה. ז. ביום 28.1.10 נדחתה התביעה ללא צו להוצאות, על פי בקשת הצדדים בהסכם הפשרה. 3. ב"כ העיתונים טוען כי הצו פקע מעצמו שכן מדובר בסעד זמני הפוקע בתאריך שנקב בית הדין או עם מתן פסק הדין, וכי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. לגופו של עניין טוען ב"כ העיתונים כי לא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה חריגה מעיקרון פומביות הדיון בשל פגיעה חמורה בפרטיות. מדובר בסכסוך כספי רגיל, וסכסוכים מעין אלה נדונים בדלתיים פתוחות. הסכמת הצדדים לנהל את הדיון בדלתיים סגורות אינה גוברת על עקרון פומביות הדיון, במיוחד כאשר מדובר בזכות הנתונה לציבור הרחב. העובדה שההליך הסתיים, אין בה כדי לשנות מן האמור לעיל. 4. בתגובה לבקשה נטען כי יש הצדקה בהותרת צו איסור הפרסום על כנו, אך עם זאת הגב' נתניהו משאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית הדין. אולם במהלך הדיון שהתקיים בבקשה התברר כי לא זו עמדתה של הגב' נתניהו, וכי היא מתנגדת להסרת צו איסור הפרסום. ראשית טען ב"כ הגב' נתניהו כי אין בפני בית הדין בקשה כלל, שכן זו לא נתמכה בתצהיר, ולא הובאו לידיעת בית הדין פרטים לעניין זהותם של המבקשים. עוד נטען כי עיקרון פומביות הדיון מתייחס לזכות הציבור להשתתף בדיוני בתי המשפט, ולפקח על תקינות ההליך המשפטי, ואילו בענייננו, מאחר שהדיון בתביעה הסתיים, היה על העיתונים להגיש בקשה לעיון בתיק. 5. ב"כ התובעת טוען כי מאחר שהתיק הסתיים בפשרה, ולא ניתן בו פסק דין מנומק לגופו של עניין, הבקשה הינה לפרסום כתבי הטענות ותוכן התיק. ואולם מאחר שהמחלוקת יושבה בין הצדדים, אין מה לפרסם, ואין שום מסמך בתיק שהוא באמת חשוב מבחינת האינטרס הציבורי, ומבחינת הצורך בפומביות הדיון. מוסיף ב"כ התובעת עוד כי כאשר צדדים לסכסוך אזרחי שגרתי מבקשים לשמור על חשאיות ההליכים ביניהם, על בית הדין להתחשב ברצונם, וכי התובעת חוששת כי תשמש כלי במשחק הפוליטי, וחששותיה אלה אומתו כאשר הפכה למטרות של כלי תקשורת למיניהם, אשר לא נרתעו מלהגיע אל ביתה, וליצור עמה קשר טלפוני, תוך פגיעה חמורה בפרטיותה. 6. עקרון פומביות הדיון נקבע בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, שזו לשונו: "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". כך נקבע גם בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט). מדובר באחד העקרונות החוקתיים החשובים והמהותיים בשיטת משפטנו. עקרון זה חושף את פועלה של מערכת המשפט ואת ההליכים שהיא מקיימת לעיניו של הציבור הרחב. פומביות הדיון נועדה להבטיח את זכותם של בעלי הדין להליך תקין והוגן, והיא מחזקת את אמון הציבור במערכת המשפט בהגשימה את חופש הביטוי, חופש התקשורת והעיתונות, ואת את זכות הציבור לדעת (ע"פ 8755/07 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 7.11.07). זכות הציבור לדעת הינה זכות העומדת בפני עצמה, והינה אמצעי להגשמתן של זכויות אחרות ואינטרסים ציבוריים נוספים, בבחינת "בסיס עליו ניתן לבנות, במשטר דמוקרטי, תרבות של זכויות" (עע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' מ"י, ניתן ביום 23/9/08). עקרון הפומביות הדיון מורכב משניים: פתיחת הדלתיים בפני כל מי שמבקש להיות נוכח באולם בית המשפט; ופרסום ברבים של תוכן ההליכים המשפטיים (ע"ע (ארצי) 120/07 אומ"ץ ואח' - אלמונית ואח', ניתן ביום 29.10.07). מטבע הדברים חשיבותו העיקרית של עקרון הפומביות בימינו מתמקדת יותר בהפצת מידע על הליכים המתנהלים בבתי המשפט, ופחות בזכות להיות נוכח באולם בית המשפט, באשר אמצעי התקשורת מעבירים את שמתרחש בבתי המשפט לכלל הציבור (ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 5.4.06). כפי שמורנו סעיף 3 לעיל, אין פוגעים בעקרון פומביות הדיון אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק, או על-פי החלטת בית-המשפט מכוח עילות מפורשות שנקבעו בחוק. בעניין זה כבר נפסק כי סטייה ממנו לא בנקל תתאפשר, וכי לעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341), והחריגים ייושמו בצמצום, לאחר שקילה קפדנית וזהירה (רע"א 176/86 פלונית נ' פלוני, פ"ד מ(2) 497, 499). מן האמור לעיל עולה כי פרסום הליכי המשפט היא הכלל, ואיסור הפרסום הוא היוצא מן הכלל. עם זאת, אלו אינם חזות הכל, והם אינם שוכנים בריק משפטי, שהרי עקרונות וכללים מתרוצצים בחלל המשפט, ולא פעם הם מתנגשים זה בזה (ע"פ 5877/99 יאנוס נ' מ"י, פ"ד נט2) 97, 112). על כן יש להקפיד על איזון בין הזכויות השונות. האיזון המתבקש איננו קבוע ואחיד, ובכל מקרה צריך שיעלה בקנה אחד עם מהותם וחשיבותם של העקרונות המתמודדים, ומידת ההגנה אשר מבקשים להעניק לאלו. 7. סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט נועד לאזן בין העקרונות המתנגשים, והוא קובע כי ניתן לאסור על פרסום ההליך המשפטי מטעמים אלה: ”(1) לשם שמירה על בטחון המדינה; (2) לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה; (3) לשם הגנה על המוסר; (4) לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע... וכן אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם מוגבלות נפשית...; (5) לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; (6) (נמחקה) (7) הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל; (8) לשם הגנה על סוד מסחרי; (9) לשם הגנה על עניינו של מתלונן או ניזוק בעבירה לפי סעיף 377א לחוק העונשין, התשל"ז-1977” הסעיף קובע, אם כן, חריגים לעקרון פומביות הדיון, ואולם המקרה שלפנינו אינו נכנס בגדר אף לא אחד מחריגים אלה. די בכך לבטל את הצו שניתן בתיק זה. 8. טוען ב"כ של הגב' נתניהו כי ביטול צו איסור הפרסום תפגע בפרטיותה של הגב' נתניהו. כך נפסק בעניין זה: ”בית המשפט העליון כבר קבע, כי אמנם פומביות הדיון פוגעת במהותה בפרטיות של בעלי הדין ולעתים קרובות בפרטיות המתדיינים, אולם ככלל, הזכות לפרטיות, על אף שהיא מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נסוגה מפני עקרון פומביות הדיון, הואיל וההוראה הקבועה בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה מהווה הוראה מיוחדת הגוברת על ההוראה הכללית בדבר הזכות לפרטיות הקבועה בסעיף 7(א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (רע"א 3007/02 יואב יצחק נ' ארנון מוזס ואח', פ"ד נו (6) 592, 598 (2002)); (ע"ע 212/08 ידיעות אחרונות - פלוני ואח', ניתן ביום 22.9.08). הסכסוך בענייננו הינו סכסוך כספי שגרתי ביותר, כמוהו נדונים בבתי הדין לעבודה רבים מאד מידי יום ביומו. תביעות של עובדים נגד מעבידיהם אינם פוגעות בפרטיות המעביד, אלא במקרים יוצאי דופן ביותר, ומקרה זה אינו נמנה עמהם. איננו סבורים כי הסרת צו איסור הפרסום תגרום לפגיעה בפרטיותה של הגב' נתניהו. יש לזכור כי מדובר ברעיית ראש הממשלה, החשופה לעין הציבור תדיר, וחשיפת תביעה שהוגשה נגדה על ידי עובדת שעבדה בביתה, אינה מסוג העניינים הפוגעים בפרטיותה, ובוודאי שאין מדובר בפגיעה חמורה. 9. גם הטענה כי יש להשאיר את צו איסור הפרסום על כנו משום שהדיון בתביעה הסתיים -דינה להידחות. בע"ע 2800/97 ליפסון ואח' נ' גהל ואח' נפסק כי: ”גם כאשר הדיון התקיים בדלתיים סגורות - בין מכוח הוראה קטגורית בחוק, ובין על-פי שיקול-דעת שהחוק העניק בעניין זה לבית-המשפט - לא יצווה בית-המשפט על איסור פרסום של פסק-דינו אלא אם שוכנע כי התכלית שלשמה נסגרו הדלתיים נותרה בעינה. לעניין זה יקפיד בית-המשפט על כך שאיסור הפרסום יהיה במידה שאינה עולה על הנדרש. על-כן, מקום שבו ניתן להשיג את התכלית שלשמה התקיים הדיון בדלתיים סגורות על-ידי פרסום חלקי של פסק-הדין, יורה בית-המשפט על דרך זאת (ניתן ביום 6.7.99) אף כי הסתיים ההליך, אין מקום להותיר את צו איסור הפרסום על כנו, לנוכח אופיו של ההליך, מה גם שהצו לא הוטל בהחלטה מנומקת ומטעמים מוגדרים, אלא בשל הסכמה ראשונית של הצדדים. יש לזכור כי מדובר בצו ארעי, שתוקפו אמור לפוג עם מתן ההחלטה אחרת. זאת ועוד. עקרון פומביות הדיון לא נועד רק לפקח על התנהלות ההליך המשפטי, כפי שנטען. העיקרון מבוסס על שלושה רציונלים: הרציונל הראשון הינו זכות הציבור לדעת, והוא מבוסס גם על חופש הביטוי וחופש העיתונות. בבסיס העיקרון החופש לפרסם ברבים את הנעשה בבית המשפט על מנת לאפשר לציבור לקבל מידע על אופן פעולתן של הרשויות הציבוריות, ובכלל זה הרשות השופטת, באופן שיאפשר לו ביקורת ציבורית על הרשויות, ועל מנת לתרום לגיבוש סדר היום הציבורי, על ידי מסירת מידע העשוי לסייע לפרטים לכלכל את צעדיהם ולעצב את השקפותיהם ודעותיהם (רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית פ"ד נג(1) (1998)). הרציונאל השני העומד בבסיס עקרון פומביות הדיון הינו תרומתו לשיפור איכות ההחלטה הניתנת בסוף ההליך, והשלישי מתייחס לאמון הציבור ברשויות הציבור בכלל, ובבתי המשפט בפרט. אי פרסום הליך זה שלפנינו יפגע בכל הרציונלים המפורטים לעיל. 10. על אף האמור לעיל סבורים אנו כי בנסיבות העניין מן הראוי להותיר את שמה של התובעת חסוי לנוכח טענותיה כי היא מוטרדת על ידי התקשורת, וכי היא חוששת שתשמש כלי משחק בידי גורמים פוליטיים. מטרותיו של עקרון פומביות הדיון יישמרו במלואן גם אם לא ייחשפו פרטיה המזהים של התובעת. אם לא ייעשה כן, תיפגע באופן חמור פרטיותה של התובעת, שאין לה כל חלק בחיים הציבוריים, והיא אינה חפצה להיחשף לאור הזרקורים, פגיעה בלתי מידתית ובלתי מוצדקת. ניתן למנוע זאת מבלי לפגוע כהוא זה בעקרון פומביות הדיון. לפיכך מתבטל צו איסור הפרסום שניתן ביום 12.7.09, פרט לשמה ופרטיה של התובעת. בעניין זה יישאר צו איסור הפרסום על כנו. אין צו להוצאות. ניתן היום 22/2/10 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. נציג עובדיםמר ממליה ד. פרוז'ינין - שופטתאב"ד נציג מעבידיםמר ברלך פומביות הדיוןדיון