לפניי בקשה להורות על עריכת משפט חוזר בעניינו של המבקש לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בעבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבל דבר במרמה, התחזות כאחר והונאה בכרטיס חיוב והכל בנסיבות מחמירות. במסגרת גזר-הדין הושתו על המבקש שמונה שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס כספי. השתלשלות ההליכים נגד המבקש הוגש כתב אישום בו נטען כי הוא קיבל במרמה, בנסיבות מחמירות, פרטים של מאות כרטיסי אשראי. המבקש הציג עצמו, בין היתר, כנציג מערכת תוכנית טלוויזיה או כנציג מכירות, וכך עלה בידו להשיג את פרטי כרטיסי החיוב של אנשים שונים ורבים. לאחר קבלת הפרטים עשה בהם שימוש לצורך קבלת כספים וטובין במרמה. מעשיו של המבקש נערכו במדינות רבות, בהם השתמש בפרטי כרטיסי האשראי לצורך מימון הוצאות שונות, וביניהן שהייה בבתי מלון, כרטיסי טיסה ותחבורה. המדובר במאות מעשים שבאמצעותם הועברו לרשותו של המערער מאות אלפי דולרים באמצעות כרטיסי אשראי של אחרים, ללא היתר. במסגרתם של כלל המעשים המתוארים בגדרו של כתב האישום, הגיעו למבקש במרמה בנסיבות מחמירות כספים בשווי כולל של 700,000 דולר. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' בארי) הרשיע את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. יש לציין, כי במסגרת פסק-הדין נקבע שיש מקום ליתן משקל מלא להודעות שמסר המבקש במשטרה, על אף שכפר בהם בשלב מאוחר יותר. המבקש ערער על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא-השופטת ד' ברלינר, כב' השופט ז' המר, כב' השופטת י' שיצר). במסגרת ערעורו עמד על סתירות שונות וקשיים בחומר הראיות. כמו כן טען כי יש ליחס משקל נמוך להודעתו משום שהיא פרי דמיונו ואינה בעלת אחיזה במציאות, כך גם ביחס לעדות גרושתו אשר, לדבריו, מצויות בה סתירות. ואולם, בדיון שנערך בערעור, קיבל המבקש את המלצת בית המשפט המחוזי וחזר בו מערעורו. סמוך לאחר מכן, כשהוא אינו מיוצג, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"פ 689/06 גולן נ' מדינת ישראל ( 3.3.06)), אשר נדחתה. הבקשה למשפט חוזר בבקשה דנן טוען המבקש כי יש להורות על עריכת משפט חוזר בעניינו מאחר שלטענתו יש בכוחן של הראיות והעובדות שהוא מציג במסגרת הבקשה כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובתו, בהתאם לסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. כמו כן, לשיטתו של המבקש מתקיימת בעניינו העילה של חשש לעיוות דין שבסעיף 31(א)(4) לחוק זה. המבקש עומד במסגרת בקשתו באריכות על הטעויות והסתירות השונות שעמדו בבסיס הרשעתו בפרשיות השונות שבהן הורשע. כך למשל נטען כי המבקש הורשע בעבירה של קבלת דבר במרמה באמצעות אחר, אדם בשם דב חוזה מילר (להלן: מילר), המתגורר בצ'ילה, אולם אדם זה מעולם לא נחקר ואף לא הוכח כי קיים אדם בשם זה. עוד טוען המבקש כי הרשעתו מבוססת על ראיות נסיבתיות, אולם סתירות שונות העולות מן הראיות אינן מאפשרות לטעמו את הותרת ההרשעה על כנה. כך, נטען ביחס למספר חיובים בכרטיס האשראי, כי לא ייתכן שהמבקש הוא זה שהשתמש בכרטיסי האשראי, שכן החיובים נערכו במועדים בהם לא שהה במדינות בהן בוצעו העסקאות. הוא מוסיף כי חלק מן העדים היו בעלי עניין להעיד נגדו. טענה נוספת היא כי עדים רלבנטיים אחרים לא נחקרו. טענות המשיבה המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מגלה כל עילה המצדיקה עריכת משפט חוזר. לשיטתה, המבקש אינו מצביע על כל ראיה או עובדה חדשה שיש בהן לשנות את תוצאת המשפט לטובתו, ואף לא על כל נימוק ממשי לקיומו של חשש לעיוות דין. לטענתה של המשיבה, רוב טענותיו של המבקש אינן אלא חזרה על שנטען בערעורו בפני בית המשפט המחוזי. עוד הדגישה המשיבה כי משפט חוזר אינו בגדר ערעור נוסף, והדברים נכונים במיוחד מקום שבעל דין ויתר מרצונו על טענותיו, כפי שהמבקש נהג שעה שמשך את ערעורו בפני בית המשפט המחוזי. המשיבה מציינת כי טענתו היחידה של המבקש אשר לא נטענה בפני הערכאות דלמטה, הינה כי לא הוכח קיומו של אותו מילר. לשיטת המשיבה, אין בטענה זו כדי להצדיק עריכת משפט חוזר, שכן המבקש וגרושתו הם שטענו בהודעותיהם במשטרה כי במהלך שהותם בצ'ילה סייע למבקש אדם בשם זה. בנוסף, גם אם פרט מסוים לא אומת ואף אינו נכון, המשיבה סבורה שאין בכך כדי לשלול את התשתית הראייתית כולה, אשר התבססה על ראיות רבות אחרות. המשיבה מוסיפה כי בית המשפט המחוזי דחה בקשה לחיקור דין של מילר בצ'ילה, במסגרת ערעורו של המבקש. בהמשך פנה המבקש למשרד החוץ, בבקשה שיפנה לרשויות צ'ילה על מנת לבקש מסמך המעיד על קיומו של אדם בשם זה, אך בקשתו סורבה. עתירה שהגיש המבקש לחייב את משרד החוץ להמציא לידיו מסמך כאמור, נדחתה בגדרו של בג"ץ 9140/07 גולן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 24.11.08). דיון והכרעה עיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. העילות לעריכת משפט חוזר קבועות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט: משפט חוזר 31.   (א)  נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה: (1)   בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון; (2)   הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון; (3)   אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה; (4)   נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין. המבקש טען לתחולת העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק, בדבר עובדה או ראייה שיש בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. הבקשה עוסקת רובה ככולה בהצגת סתירות בהכרעת דינו של בית משפט השלום. המבקש מציג את גרסתו לאירועים בהם הורשע אשר נדחתה זה מכבר, וכן טיעונים שעליהם ויתר זה מכבר במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי. מעבר לכך לא התרשמתי שיש בסתירות הנטענות עליהן מצביע המבקש כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. כידוע משפט חוזר לא יתקיים אך בשל כך שהנאשם מתקשה להשלים עם הרשעתו (ראו: מ"ח 7203/07 כהן נ' מדינת ישראל ( 30.06.08)). אשר לטענות בעניינו של מילר, הרי שהמבקש עצמו טען לקיומו בהודעתו במשטרה. בהיעדר כל עובדה או ראיה שישנו את תמונת הראיות או ישפיעו על תוצאות ההליך, איני מוצאת לנכון להיעתר לבקשתו מכוח עילה זו.   לא מצאתי גם כי מתקיימת העילה הקבועה בסעיף 31(א)(4), בדבר החשש לעיוות דין. כידוע, עילה זו הינה מעין "עילת סל", אשר תפקידה לאפשר עריכת משפט חוזר מקום שהתעורר חשש ממשי בלבו של בית המשפט כי למבקש נגרם עיוות דין ועניינו של המבקש אינו נופל בגדרי העילות האחרות (ראו: מ"ח 4365/04 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, ( 28.6.2006); מ"ח 5760/09 ליסר נ' מדינת ישראל ( 24.11.09) (להלן: פרשת ליסר)). לא התרשמתי כי יש בסתירות הנטענות במסגרת הבקשה דנן כדי לבסס חשש לעיוות דין. למעלה מן הצורך אציין כי לא כל פגם-ואיני קובעת כי פגם כזה התקיים בענייננו-די בו כדי לבסס עילה של חשש לעיוות דין, אלא נדרש כי יהיו אלה פגמים בעלי משקל סגולי משמעותי. הפגמים להם טוען המבקש, כגון אי חקירת אותו מילר, אינם עולים בגדר פגמים מהותיים שבכוחם לבסס עילה בדבר עיוות דין (ראו: פרשת ליסר). לא עלה בידי המבקש לשכנעני כי מתקיימת אחת מהעילות לעריכת משפט חוזר הקבועות בגדרו של סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. חלק ניכר מטענותיו של המבקש במסגרת בקשה זו נטענו על-ידו בערעורו בפני בית המשפט המחוזי. הלכה היא כי משפט חוזר אינו ערעור נוסף (ראו: מ"ח 4737/07 מירופולסקי נ' מדינת ישראל ( 06.1.11.07); מ"ח 11114/02 רגב נ' היועץ המשפטי לממשלה ( 15.01.03) (להלן: פרשת רגב)). עמידתו של בעל דין על טענות שהועלו ונדחו כבר בערכאות אינה מקנה לו עילה לקיומו של משפט חוזר (ראו: מ"ח 8925/00 ביסיאן נ' היועץ המשפטי לממשלה ( 14.12.00)). הדברים נכונים גם מקום שהמבקש ויתר על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי. עוד יש להדגיש כי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש בעניינו נדחתה. משאלה פני הדברים, דין הבקשה להידחות. ניתנה היום, א' באייר תש"ע (15.4.10). משפט חוזר