סמכות לדון בדרישת תשלום היטל ביוב החלטה זו עניינה בטענת המשיבה (להלן: "העירייה") כי יש לסלק את הערעורים שבכותרת על הסף בשל העדר סמכות עניינית ובשל העדר יריבות. ערר זה הוגש על חיובם של העוררים בהיטל ביוב. העירייה הגישה בקשה לדחיית הערר על הסף בשל העדר סמכות עניינית ובשל היעדר יריבות. לטענת המשיבה החיובים בהיטל ביוב נשוא העררים בכותרת הוטלו על ידי מי אביבים 2010 בע"מ (להלן: "תאגיד המים") שהוא תאגיד המים והביוב כמשמעותו בחוק תאגידי מים וביוב התשס"א-2001 (להלן: "חוק תאגידי מים וביוב"). לטענת העירייה חוק תאגידי מים וביוב הוציא הלכה למעשה את כל ניהול תחום המים והביוב מידי הרשויות המקומיות והעביר הטיפול במערכת המים והביוב לתאגידי מים שקיבלו רישיון לכך. לטענת העירייה לאור הקמתו של תאגיד המים הדרישות מושא תיק זה לא הוצאו ואינן דרישות לתשלום היטל ביוב מאת העירייה, אלא וכפי שמצוין עליהן, תשלומי המים והביוב משולמים לתאגיד המים. לטענת העירייה במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009-ו-2010) התשס"ט-2009 (להלן: "חוק ההתייעלות הכלכלית") נקבע בסעיף 75(2) כי הפרק השלישי בחוק הביוב בטל וזאת מבלי שנקבעה בגוף החוק או בחקיקה נפרדת הוראה או הוראת מעבר בדבר החלת מנגנון ועדת ערר על חיובים המונפקים מכוחם של תאגידי המים. לאור זאת טוענת העירייה, כי כאשר דרישת התשלום אינה של העירייה וכאשר לא קיים מנגנון של הגשת ערר לוועדות ערר לביוב ביחס לדרישות של תאגיד מים, הרי יש לקבוע, כי לוועדה אין סמכות לדון בדרישת התשלום מושא תיק זה. העירייה הפנתה במסגרת תגובתה לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה במסגרת עמ"נ 326/07 במחוזי ת"א בעניין מיתב, מים תיעול וביוב בע"מ נ' קרן פייר שותפות בע"מ (להלן: "עמ"נ מיתב"), לפיה לוועדת ערר הפועלת מכוח חוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הביוב") אין סמכות לדון בעררים המוגשים כנגד חיוב בהיטל ביוב על ידי תאגיד מים וביוב. העוררים הגישו תגובתם בה ביקשו לצרף את תאגיד המים כמשיבה נוספת לערר. לגופו של עניין טענו העוררים כי דרישת התשלום הונפקה ונמסרה לידי העוררים על ידי העירייה ונמסרה להם על ידי העירייה וכי בכותרת דרישת התשלום מתנוסס שמה כתובתה והלוגו של העירייה ורק שלה. על כן ובאופן טבעי פנו העוררים לרשות אשר מסרה וחייבה אותם בתשלומים עליהם הם חולקים. עוד טוענים העוררים כי תעריפי היטל הביוב הקבועים בחוק העזר לפיהם חוייבו העוררים נקבעו על בסיס תחשיבים כלכליים שערכה המשיבה עוד בטרם התחיל תאגיד המים לפעול. עוד טוענים העוררים כי מועצת העירייה היא אשר אישרה את התעריפים ולא תאגיד המים. לטענת העוררים בדרישת התשלום שנשלחה בשניים מהעררים צוין על גבי דרישת התשלום זכות הערעור לוועדה. מכאן שלטענתם אף העירייה סבורה כי הפרק השלישי לחוק הביוב לרבות זכות הערר בפני ועדת ערר לביוב תקף אף לגבי חיוב אשר התשלומים שיגבו מכוחו יועברו לתאגיד המים. בהתייחס לחוק תאגידי מים וביוב טוענים העוררים כי על פי סעיף 27(א) לחוק "החברה תפעל בכפוף לכל דין" ככל שאינו סותר הוראה מפורשת של חוק זה". לטענתם כל עוד לא קבע המחוקק הוראה מפורשת השוללת את סמכותה של ועדת ערר לביוב לדון בהיטל ביוב, הרי שסמכותה עומדת על כנה גם לגבי תאגידי מים וביוב. העוררים הפנו להחלטת הוועדה בנתניה, כבוד השופטת יעל קלוגמן, בע"א 107/06 י. בהרי יזמות נ' עיריית פתח תקווה (עליו הוגש ערעור בעניין מיתב), שם קבעה הוועדה כי כל עוד לא בוטלה שיטת ההיטל אין מקום לבטל את זכות הערר לוועדה. עוד טוענים העוררים כי אין בהוראות חוק ההתייעלות הכלכלית כדי לאיין או לשלול מסמכותה של ועדת הערר לדון ערר ביוב שהוגש נגד חיוב בהיטל ביוב שהוצא על ידי תאגיד מים לאחר תחילתו של חוק ההתייעלות. לטענת העוררים כל עוד לא נכנסו לתוקפם תעריפי ביוב חדשים לוועדה הסמכות לדון בדרישות תשלום בגין היטלי הביוב. בנוסף טוענים העוררים כי חוק ההתייעלות נחקק על מנת להסדיר את אופן קביעת התעריפים והוראות מעבר עבור הרשויות המקומיות שאין להן תאגידים. לטענת העוררים אין בחוק ההתייעלות כל התייחסות לתאגיד מים וביוב ובוודאי שלא לשלילת סמכותה של הוועדה לדון בדרישות תשלום המוצאות בהתאם לשיטת ההיטלים. המשיבה הגישה תשובתה במסגרתה הפנתה להחלטת הוועדה בתיק ו"ע 10444-02-10 טי. אף. ג'י נ' עיריית תל אביב (מיום 12.07.10) שם קבעה הוועדה כי היא נעדרת הסמכות לדון בדרישת תשלום שהוצאה על ידי תאגיד מים. ביום 26.07.10 ניתן פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בעניין עמ"נ מיתב על ידי כבוד השופטת מיכל רובינשטיין. בפסק הדין קבע בית המשפט לעניינים מינהליים כי לוועדת הערר אין הסמכות לדון בחיובים שהוטלו על ידי תאגיד מים. בפסק דינו דן והכריע בית המשפט בטענות דומות לטענות שהועלו גם על ידי העוררים בתיק זה, ואליהן נתייחס בהמשך. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אנו קובעים כי לוועדה אין הסמכות במקרה הנדון לדון בערעור. על פי סעיף 75(2) לחוק ההתייעלות בוטל הפרק השלישי לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב-1962 (להלן : "חוק הביוב") אשר על פיו פועלת וועדה זאת. סעיף 76 לחוק ההתייעלות קבע הוראות מעבר, כאשר סעיף 76(ג) קובע כי הוראות הפרק השלישי לחוק הביוב ימשיכו לחול לאחר תחילתו של חוק זה במקרים הבאים : "(1)   לגבי רשות מקומית בלא תאגיד - נכנסו לתוקפם תעריפים שקבעה מועצת רשות המים והביוב לגבי אותה רשות מקומית לפי סעיף 15א(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), כנוסחו בסעיף 75 (1) לחוק זה, ואולם הוראות הפרק השלישי האמור בנוגע להגשת ערר או ערעור, ימשיכו לחול לגבי אותה רשות מקומית בנוגע להגשת ערר או ערעור בשל דרישת תשלום שנשלחה לצרכן לפני מועד כניסתם לתוקף של תעריפים אלה ובנוגע להליכים בקשר לערר או לערעור כאמור; לגבי איגוד ערים למים או לביוב - נכנסו לתוקפם תעריפים שקבעה מועצת רשות המים והביוב לגבי אותו איגוד ערים לפי סעיף 18(ב)(3) לחוק איגודי ערים, כנוסחו בסעיף71 (4)(ב) לחוק זה, ואולם הוראות הפרק השלישי האמור בנוגע להגשת ערר או ערעור, ימשיכו לחול לגבי אותה רשות מקומית בנוגע להגשת ערר או ערעור בשל דרישת תשלום שנשלחה לצרכן לפני מועד כניסתם לתוקף של תעריפים אלה ובנוגע להליכים בקשר לערר או לערעור כאמור; לגבי רשות מקומית אחרת - חלות לגביה הוראות סעיף 139(ב) לחוק תאגידי מים וביוב". מנוסחו של סעיף 76(ג) לחוק ההתייעלות עולה כי המקרה הנדון בפנינו של רשות מקומית, אשר יש לה תאגיד מים נופל לגדרו של סעיף 76(ג)(3) הקובע כי על "רשות מקומית אחרת" יחול סעיף 139(ב) לחוק תאגידי מים וביוב. סעיף 139 לחוק תאגידי מים וביוב קובע כך : "139.  (א) החל ביום תחילת פעילות החברה תהיה כל אחת מן הרשויות המקומיות שבתחום החברה (להלן - הרשות המקומית) משוחררת מחובותיה לאספקת שירותי מים ושירותי ביוב וכן מחובותיה לביצוע פעילות נוספת שהיא העבירה לחברה, ויינטלו ממנה סמכויותיה על פי כל דין בכל הנוגע לאספקתם ולהטלה ולגביה של תשלומי חובה בקשר אליהם; ואולם אין בכך כדי לגרוע מחובות הרשות המקומית כבעלת מניות בחברה. (ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), הרשות המקומית לא תפעל, לענין אספקת שירותי מים ושירותי ביוב ולענין שהיא העבירה לחברה, כאמור בהוראות החוקים האלה ובתקנות ובחוקי העזר שהותקנו מכוחם, לפי הענין: סעיפים 235(2), 237 ו-238 לפקודת העיריות; סעיף 147 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950, ולצו המועצות המקומיות (ב), תשי"ג-1953, וסעיף 63(א) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958; פקודת העיריות (אספקת מים); חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962". היות וסעיף 139לחוק תאגידי מים וביוב קובע כי רשות מקומית שיש לה תאגיד מים וביוב יינטלו ממנה סמכויותיה על פי כל דין בכל הנוגע לאספקתם של שירותי ביוב ולהטלה ולגביה של תשלומי חובה בקשר אליהם, והיות ועל פי סעיף 139(ב) לחוק תאגידי מים וביוב, רשות מקומית לא תפעל בעניין אספקת שירותי מים ושירותי ביוב, הרי שהן לוועדה והן לרשות, כמצוין בחוק, אין עוד הסמכות לדון בנושאים אלו. לאור העובדה כי ערר זה הוגש לוועדה לאחר כניסתו לתוקף של חוק ההתייעלות (אשר נכנס לתוקפו ביום 15.07.09) ובשים לב כי במקרה הנדון המדובר ברשות מקומית אשר יש לה תאגיד מים וביוב, אשר התאגד כדין ביום 05.01.10, הרי שלפי חוק ההתייעלות וחוק תאגידי מים וביוב אין לוועדה הסמכות לדון בערר על חיוב בהיטל הביוב נשוא הערעור, ואנו מורים על סילוקו על הסף. חיזוק להחלטתנו כי לוועדה אין הסמכות לדון בחיובים נשוא הערר אנו מוצאים גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעמ"נ מיתב שניתן לאחרונה. בפסק הדין קבע בית המשפט כי הוא מקבל את עמדת העוררת כי אי אזכור סמכויות ועדת הערר כפי שהן מפורטות בסעיפים 30 ו-31 לחוק הביוב בחוק תאגידי המים משמעו כי המחוקק לא חפץ להותיר את סמכותן של ועדות הערר על כנן תחת המשטר של חוק תאגידי מים. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי קיומה של זכות ערר דורשת עיגון מפורש בדבר חקיקה, והיות ולא קיים איזכור כזה בחוק תאגידי מים הרי שלא ניתן לקבוע כי נמצא עיגון לזכות הערר (ראו סעיף 21 לפסק הדין). באשר לפגיעה באזרח בשל ביטול זכות הערר מציינת כבוד השופטת רובינשטיין בפסק דין מיתב, כי הטענה כי האזרח נותר ללא יכולת להשיג או לערור על החלטות תאגידי המים אינה מדויקת שכן חוק תאגידי המים יצר מנגנון ביקורת ופיקוח חדש אשר לא היה קיים על פי חוק הביוב וזאת באמצעות הקמתה של הרשות הממשלתית למים וביוב אשר מטרותיה הוגדרו בפרק ו' לחוק תאגידי מים. לעניין זה ציין בית המשפט כי זכות הערר בפני ועדות הערר לא נשמטה בהיסח הדעת מקולמוסו של המחוקק וכי אי אזכור סמכותן של ועדות הערר נעשה במכוון מתוך כוונה להתוות מנגנוני פיקוח חדשים המתאימים לעידן בו הגופים המוסמכים לגבות את התשלום הם תאגידים ולא רשויות מקומיות ובו תעריפי ההיטלים נקבעים במרוכז על ידי רשות אחת (ראו סעיף 22 לפסק הדין). בהתייחס לטענה כי ההפרדה בין הרשויות לבין תאגידי המים היא הפרדה מלאכותית, שכן מרבית תאגידי מהים מוחזקים על ידי הרשות המקומית, מורכבים מעובדי הרשות המקומית, וגובים תשלום נכון להיום על פי התעריפים המצויים בחוק העזר, טענה אשר הועלתה גם על ידי העוררים בתיק זה, קבע בית המשפט כי מיום תחולתו של חוק תאגידי המים יש לפעול על פי הוראותיו והמנגנונים המותווים בו. כל התנהלות אחרת תיצור ערבוביה בין סמכויות הרשות המקומית לבין תאגיד המים ותסתור את הוראות חוק תאגידי מים ובעיקר את האמור בסעיף 139 לחוק המורה על ביטול סמכויות הרשות המקומית (סעיף 23 לפסק הדין). עוד ציין בית המשפט המחוזי בעניין מיתב כי פרשנותם של סעיפים 75(2) ו- 76(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 139(ב) לחוק תאגידי מים, מחזקת את העמדה לפיה כניסתו לתוקף של חוק תאגידי המים מבטל את סמכויותיהן של ועדות הערר. העובדה כי המחוקק מצא לנכון לקבוע מפורשות בחוק ההסדרים את המשך תחולתן של ההוראות הנוגעות לסמכות ועדות הערר ברשויות בהן טרם הוקמו תאגידי מים, וגם אז עד לשלב בו רשות המים תקבע את התעריפים הכללים של היטלי הביוב, מלמדת כי הנחת המוצא הנה כי בכל מקרה אחד אין סמוכת לוועדות הערר (סעיף 23 לפסק הדין). באשר לגוף המוסמך לדון בערעורים על חיוב אותו הוציא התאגיד המים. הרי שמפסק דין בעניין מיתב עולה כי לפי עמדתו של בית המשפט המחוזי אין סמכות ערעור על חיוב בהיטל ביוב ולזאת לאור מנגנוני הפיקוח הקיימים בחוק. אציין כי קיימות עמדות שונות מעמדתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בעניין מיתב לעניין זכות הערעור. ראו למשל החלטת כבוד השופט ברעם בו"ע 20355-03-10 בעניין בית חולים אלין נ' חברת הגיחון, פורסם במאגרים המשפטיים מיום 14.03.10, החלטתו של כבוד השופט שוהם בת.א. 2613/06 (מחוזי, ת"א) בוני התיכון נ' עיריית ראשון לציון (פורסם במאגרים המשפטיים החלטות מיום 08.04.10 ומיום 25.05.10) וכן עמדתו של היועץ המשפטי בעניין מיתב. סוף דבר אנו מורים על דחיית הערער נגד העירייה של העדר סמכות עניינית. בנסיבות העניין הואיל והעירייה היא שהפנתה את העוררים להגיש את העררים בפני הוועדה, למרות שסברה כי אין סמכות לוועדה, הרי שמן הראוי לחייבה לשלם לכל אחד מהעוררים סך של 750 ₪. זכות ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. אגרות והיטלי פיתוחהיטל ביובביוב