לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיב 2 בתשעים ימים החל מיום 18.6.2010 ושל המשיב 1 בתשעים ימים מיום 3.7.2010 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 18/08 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. ביום 26.6.2008 הוגש כנגד המשיב 2 ונאשם 3 לבית-המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום, המייחס להם שתי עבירות של ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1)+(2) לחוק העונשין בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 + 382(א) לחוק העונשין; עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין רישא וסיפא וסעיף 144(ב) לחוק העונשין רישא וסיפא וקשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. כמו-כן, מואשם המשיב 2 בשתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. ביום 10.7.2008 הוגש כתב אישום מתוקן, בו צורף כנאשם המשיב 1, שמיום האירוע ועד ליום 4.7.2008 נמלט מידי המשטרה ומקום הימצאו לא היה ידוע. כתב האישום המתוקן מייחס למשיב 1 את כל העבירות המיוחסות למשיב 2 ולנאשם 3 בכתב האישום המקורי וכן מייחס לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. ביום 19.2.2009 תוקן כתב האישום בכך שנוספו לו מספר עדי תביעה.    בד-בבד עם הגשת כתבי האישום כנגד המשיב 2 ונאשם 3, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשות למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהמשך, עם הגשת כתב האישום המתוקן ביום 10.7.2008, בו צורף כנאשם המשיב 1, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בבקשות נטען, כי קיימות ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם. כן נטען, כי העבירות בהן מואשמים המשיבים ונאשם 3 הן עבירות אלימות במדרג גבוה ביותר והן מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. עוד נטען, בין היתר, כי למשיב 2 עבר פלילי מכביד ביותר, הכולל מספר תקופות מאסר, שמהאחרונה שבהן השתחרר חודשים ספורים קודם לאירוע נשוא כתב האישום. לגבי המשיב 1 נטען, כי לו עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות בעבירות אלימות והוא השתחרר ממאסר כאסיר ברישיון חודשים ספורים קודם לאירוע. ביום 28.8.2008 התקיים דיון בבית-המשפט המחוזי בבקשת המעצר. המשיב 1 הסכים למעצרו עד תום ההליכים ומעצרו הוארך עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהמשך הדיון נשמעו טענות הצדדים בנוגע לעניינם של המשיב 2 ונאשם 3. ביום 11.9.2008 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' צרפתי) על מעצרם של המשיב 2 ונאשם 3 עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהחלטתו קבע בית-המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים 1 ו-2 ונאשם 3. כן נקבע, כי קיימת מסוכנות רבה מהמשיבים וחשש לשיבוש מהלכי משפט ומשכך אין מקום לחלופת מעצר ויש להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. על החלטת בית-המשפט המחוזי הגישו המשיב 2 ונאשם 3 ערר לבית-משפט זה. ביום 15.10.2008 דחה בית-משפט זה (כב' השופטת א' חיות) את הערר.  בהחלטתו קבע בית-משפט זה, בין היתר, כי קיימות בשלב זה ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו של המשיב 2 באירוע. משלא הסתיים משפטם של המשיבים ונאשם 3 בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים, הוגשה לבית-משפט זה בקשה להארכת מעצרם. ביום 12.3.2009 הורה בית-משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) בהסכמת בא-כוח המשיבים 1-2 על הארכת מעצרם של המשיבים 1-2 בתשעים ימים. משלא הסתיים משפטם של המשיבים ונאשם 3 בתום תשעים ימים נוספים, הוגשה לבית-משפט זה בקשה להארכת מעצרם. ביום 26.6.2009 הורה בית-משפט זה (כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין) על הארכת מעצרם של המשיבים ונאשם 3 בתשעים ימים. ביום 1.9.2009 הגיש המשיב 2 לבית-המשפט המחוזי בנצרת בקשה לעיון חוזר בטענה לכרסום בראיות המבקשת. באת-כוח המבקשת התנגדה לבקשה. משלא הסתיים משפטם של המשיבים ונאשם 3 בתום תשעים ימים נוספים, הוגשה לבית-משפט זה בקשה נוספת להארכת מעצרם. ביום 15.9.2009 הורה בית-משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) על הארכת מעצרם של המשיב 1 ונאשם 3 עד לההחלטה אחרת, ועל הארכת מעצרו של המשיב 2 עד לחמישה ימים לאחר ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. ביום 17.9.2009 התקיים דיון בבקשת המשיב 2 לעיון חוזר. בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ד' צרפתי) דחה את בקשתו של המשיב 2 וקבע, כי לא חל כל כרסום בראיות לכאורה. ביום 17.9.2009 הודיעה המבקשת, כי בקשתו של המשיב 2 נדחתה. נוכח הודעה זו, הורה בית-משפט זה, ביום 21.9.2009, על הארכת מעצרו של המשיב 2 עד לההחלטה אחרת. ביום 22.9.2009 קבע בית-משפט זה דיון נוסף בבקשה ליום 29.9.2009, דיון אשר בוטל לאור הודעת הצדדים, לפיה הם מוותרים על השלמת הטיעון. ביום 7.10.2009 הורה בית-משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) על הארכת מעצרם של המשיבים ונאשם 3 בתשעים ימים. עוד קבע בית-המשפט, כי ככל שיהא בידו של נאשם 3 להציע חלופת מעצר, יוגש תסקיר אשר יבחן את החלופה המוצעת ועל בסיסו יוכל נאשם 3 להגיש בקשה לעיון חוזר. ביום 19.11.2009 לאחר שהתקבל תסקיר מעצר שהמליץ על שחרור נאשם 3 לחלופה, ונערך דיון בבקשה לעיון חוזר, דחה בית-משפט זה את הבקשה. ביום 6.12.2009 לאחר שהוצגה חלופה נוספת, שוחרר נאשם 3 בהסכמה למעצר בית בתנאים מגבילים. משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתום תשעים ימים נוספים, הוגשה לבית-משפט זה בקשה להארכת מעצרם. ביום 24.12.2009 הורה בית-משפט זה (כב' השופט א' גרוניס) על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. בית-משפט זה קבע, בין היתר, כי עניינם של המשיבים שונה מעניינו של נאשם 3, שכן בניגוד למשיבים, נאשם 3 לא נמלט מהמקום ולמעט תיק נוסף התלוי נגדו, עברו נקי. כן נקבע, כי נוכח העובדה שהשניים אחראים לעיכוב בין מספר החודשים שחל בהסדרת ייצוגם, וכן בשל כך ששניהם נמלטו מהמשטרה, אף אם ישנם הבדלים ביניהם, הם אינם מצדיקים אבחנה בשלב הארכת המעצר. משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתום תשעים ימים נוספים, הוגשה לבית-משפט זה בקשה להארכת מעצרם. ביום 9.3.2010 הורה בית-משפט זה (כב' השופטת א' חיות), בהסכמת המשיבים, על הארכת מעצרם בתשעים ימים. משחלפו תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת לבית-משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, היא הבקשה שלפני.    הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה, כי בתחילה התעכבו ההליכים בשל דחיות רבות, בעיקר נוכח טענת באי כוח המשיבים ונאשם 3, כי עניין הייצוג טרם הוסדר. בהמשך, החלה להישמע פרשת התביעה, אשר התמשכה בעיקר נוכח התנהלות באי כוח המשיבים. ביום 28.1.2010 סיימה התביעה להעיד את מירב עדיה למעט עד מומחה אחד אשר היה אמור להישמע במועד 3.2.2010. במעמד הדיון, ביקש בא-כוח המשיב 1 את ביטול המועדים הקבועים לימים 4.2.2010 ו- 7.2.2010, נוכח טענתו, כי לא יעלה בידי הסנגורים להיערך לפרשת ההגנה במועד. בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע, כי המשך שמיעת הראיות יהיה ביום 3.2.2010. לבסוף הורה בית-המשפט המחוזי, כי פרשת ההגנה תחל להישמע ביום 8.4.2010. בדיון שנערך ביום 8.4.2010 נשמעה עדותו של עד התביעה האחרון והסתיימה פרשת התביעה. באותו המועד החלה פרשת ההגנה, נשמעה עדותו של המשיב 1 בחקירה ראשית והחלה חקירתו הנגדית. בית-המשפט ביטל את הדיון שנקבע ליום 29.4.2010 וקבע שני מועדים נוספים לימים 3.6.2010 ו- 7.6.2010. ביום 22.4.2010 המשיכה להישמע חקירתו הנגדית של המשיב 1. בית-המשפט המחוזי הציע שני מועדים בהם ניתן לקיים ישיבות נוספות, אולם המועדים המוצעים נדחו על-ידי בא-כוח המשיב 1 ולבסוף קבע בית-המשפט שתי ישיבות נוספות לימים 6.5.2010 ו- 10.6.2010. ביום 6.5.2010 הסתיימה חקירתו הנגדית של המשיב 1. בית-המשפט המחוזי הציע שלושה מועדים נוספים לשמיעת פרשת ההגנה, אולם אלו נדחו על-ידי בא-כוח המשיב 1. לבסוף קבע בית-המשפט שני מועדים נוספים לימים 14.6.2010 ו- 17.6.2010. ביום 3.6.2010 נשמעה עדותם של שני עדי הגנה. בית-המשפט קבע, כי המשך שמיעת ההוכחות יהיה, כנקבע, ביום 7.6.2010. לטענת באת-כוח המבקשת, העבירות המיוחסות למשיבים הן עבירות אלימות במדרג הגבוה ביותר ומלמדות על מסוכנותם הגבוהה לציבור. כמו-כן, לטענתה, לאור ניסיונם של המשיבים להימלט מפני רשויות אכיפת החוק, קיים חשש, כי ינסו להימלט מהדין. עוד טוענת היא, כי המסוכנות הרבה הנשקפת לציבור מצידם, אינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר. לבסוף טוענת באת-כוח המבקשת, כי פרשת ההגנה בעיצומה וכעת קבועים ארבעה מועדי הוכחות לימים 10.6.2010, 14.6.2010 ו- 17.6.2010, כולם בתקופת ההארכה המבוקשת. מנגד, מתנגדים באי-כוח המשיבים לבקשה בטענה, כי העיכובים בניהול המשפט עד כה נבעו מסיבות שאינן תלויות במשיבים. עוד מוסיפים הם, כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים על-ידי מעצר בית מוחלט עם איזוק אלקטרוני ובערבויות מתאימות.  לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את נסיבות העניין, ולא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מנוס אלא להיעתר לבקשה. לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו למשל בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם, 1.7.2002)). הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. במקרה שבפנינו, שוכנעתי, כי לאור המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים, להם מיוחסות עבירות של ניסיון לרצח, עבירות אלימות, עבירות בנשק, קשירת קשר לפשע ועבירות של שיבוש מהלכי משפט, כשלכך מתווסף עברו הפלילי המכביד ביותר של המשיב 2, הכולל מספר תקופות מאסר, שמהאחרונה שבהן השתחרר חודשם ספורים קודם לאירוע נשוא כתב האישום, ועברו הפלילי המכביד של המשיב 1, הכולל הרשעות בעבירות אלימות והוא השתחרר ממאסר כאסיר ברישיון חודשים ספורים קודם לאירוע, ובמיוחד בהתחשב בשלב המתקדם בו מצוי הדיון, קרי לאחר שהסתיימה פרשת התביעה ופרשת ההגנה נמצאת בעיצומה וכי לעת הזו קבועים בתיק שלושה מועדי הוכחות נוספים לימים 10.6.2010, 14.6.2010 ו- 17.6.2010, כולם בתקופת ההארכה המבוקשת, אין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.   שוכנעתי, כי הכף נוטה בשלב זה לזכות האינטרס, המחייב הגנה על שלום הציבור, וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיבים ואת זכותם להתהלך חופשי. כולי תקוה ואמונה, כי בית-המשפט המחוזי יעשה כל אשר בידו כדי להביא לסיום משפטם של המשיבים, וליתן הכרעת דינו בתקופת המעצר הנוכחית. לפיכך, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים החל מיום 18.6.2010, ושל המשיב 1 בתשעים ימים החל מיום 3.7.2010 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 18/08 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מבין המועדים. ניתנה היום, כ"ח בסיון התש"ע (10.6.2010). מעצר