1. בבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגשה תביעתה של המבקשת כנגד המשיב, בגדרה יוחסה למשיב- העוסק בראיית חשבון- רשלנות מקצועית כלפי המבקשת. רשלנותו של המשיב, כך נטען, הובילה בסופו של דבר לדחיית תביעתה של המבקשת כנגד המוסד לביטוח לאומי להכיר בה כנפגעת עבודה וכזכאית לגמלת נכות מעבודה.  2. בד בבד עם הגשת התביעה, עתרה המבקשת לפני בית המשפט המחוזי לפטור מתשלום אגרה  בסכום של 75,242 ₪ (או לדחיית מועד תשלומה). לאחר שהונחו על שולחנו של בית משפט קמא, תגובות לבקשה הן מטעמו של המשיב והן מטעם  בא כוח המדינה ולאחר שהוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיב- הורה בית משפט (השופטת ר' ברקאי) בהחלטתו מיום  12.4.2010 על דחיית הבקשה.  על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפני. 3. מן החומר המצוי בתיק עולה, כי עוד בטרם הונחה בקשת רשות הערעור על שולחני, ובטרם שולם סכום העירבון הנדרש לצורך בבירור ההליך בבית משפט זה, הורה בית משפט קמא על מחיקת תביעת המבקשת מחמת אי תשלום אגרה, תוך שדחה בקשה להארכת מועד בעניין. בהחלטתו הורה בית משפט קמא כי "ניתן יהיה לחדש את התביעה כנגד תשלום אגרה או כנגד ההחלטה אחרת של בית המשפט העליון" . 4. 'בבקשה והודעה' מיום 25.8.2010, שהוגשה מטעמה של המבקשת, עתרה היא לכך כי בקשת רשות הערעור שהוגשה בשעה שתביעתה הייתה שרירה וקיימת - תידון ותבוא לידי הכרעה אף שהתביעה נמחקה. זאת מנימוקים שביעילות הדיון ולאור החלטת בית משפט קמא לפיה ניתן יהיה  לחדש את התביעה בהתאם להחלטה שתינתן על ידי ערכאת הערעור. המבקשת הוסיפה  ועתרה  לכך כי ככל שייעתר בית משפט זה לבקשת רשות הערעור ויורה כי לכתחילה היה ראוי לפטור את המבקשת מתשלום אגרה, כי אז, תחול החלטתו זו "בין אם במסגרת ההליך המחודש בבית משפט קמא...ובין אם בתביעה החדשה שתגיש המבקשת במסגרת הליך אחר". המשיב נמנע מלהתייחס בתגובתו לשאלת ההליך הנכון לדון בהשגת המבקשת על החלטת בית משפט קמא, משנמחקה התביעה בבית משפט קמא. עם זאת, הבהיר בתשובתו כי לשיטתו החלטת בית המשפט זה לגופה של בקשת רשות הערעור, תהא אשר תהא,  "תחייב את הצדדים באם תוגש על ידי המבקשת התובענה מחדש".         טענות הצדדים- לגופה של הבקשה 5. המבקשת משיגה על החלטת בית משפט קמא  על יסוד מספר נימוקים. ראשית,  טוענת המבקשת כי החלטת בית משפט קמא חסרה בהנמקה ודי בטעם זה לבדו כדי לבטלה ולהשיב את הדיון בבקשה לבית משפט קמא. הדברים נכונים ביתר כאשר מדובר בהחלטה מהותית ובעלת חשיבות כבענייננו אשר עשויה למנוע מן המבקשת את האפשרות להיכנס בשעריו של בית המשפט ולפגוע בזכות גישתה לערכאות. שנית, סבורה המבקשת כי בהעדר התנגדות בא כוחה של המדינה לבקשה לפטור מאגרה והותרת ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, לא היה מקום לדחות את הבקשה. שלישית- המבקשת טוענת  לדלותה הכלכלית בעטיה אין באפשרותה לשאת בתשלום האגרה. לעניין זה טוענת המבקשת כי היא מוכרת כנכה בשיעור 100% בביטוח הלאומי וזכאית בשל כך לקצבאות מסוימות המהוות עבורה מקור פרנסה יחיד. לאור מצבה הבריאותי האמור, נזקקת המבקשת לסיוע מטפלת אשר שכר עבודתה עולה כדי 800 ₪ לחודש. בעלה משתכר סכום נטו העולה כדי 4,300 ₪ לחודש (לאחר ניכוי החזרים שונים עקב הלוואות שנטל). כן נטען כי למבקשת בת הסמוכה על שולחנה אשר איננה עובדת; כי המשפחה מתגוררת בדירה שכורה וכי לאור הקשיים הכלכליים נאלצו המבקשת ובן זוגה למכור דירה שהייתה ברשותם בעבר. עוד ציינה המבקשת בבקשתה כי אין באפשרותה לגייס את סכום האגרה הנדרש מבני משפחתה. יתר על כן, המבקשת סבורה כי סיכויי תביעתה להתקבל גבוהים. לבסוף, טוענת המבקשת כי משמעות החלטת בית משפט קמא היא שלילת זכותה לפנות לערכאות- זכות אשר הוכרה זה מכבר כזכות יסודית חוקתית, אשר יש הרואים בה אף כזכות הנעלה על זכות יסוד. וכי יש ליתן לזכות האמורה משנה תוקף מקום בו מדובר  בתביעה לזכויות  "המעוגנות והמבוססת  במסמכים ובראיות מוצקות כפי שיש בידי המבקשת".   6. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, חובת ההנמקה החלה על בית המשפט מתייחסת להחלטות שהן בגדר פסק דין או כאלו המסיימות את ההליך. ואילו בענייננו מדובר בהחלטת ביניים. יתר על כן, מלשון החלטתו של בית משפט קמא עולה מפורשות כי זו ניתנה לאחר בחינת כל שיקולי המערערת. מה גם שבשעה שניתנה ההחלטה הונחו לפני בית משפט הבקשה התגובות לה ותשובת המשיב. נוסף לכך טוען המשיב כי המבקשת לא דייקה בתגובתו של בא כוח המדינה. שהרי כל שנטען בתגובה זו הוא כי למדינה אין מידע אודות מצבה הכלכלי של המבקשת ולאור העומס המוטל על הפרקליטות נכון יהיה לפנות לבעלי הדין להליך אשר ייתכן כי בידיהם מידע טוב יותר בעניין. לגופה של הבקשה טוען המשיב, כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי אין באפשרותה לשאת בתשלום האגרה. בכלל טענותיו בעניין זה מציין המשיב  כי המבקשת לא ציינה בבקשתה דבר אודות חשבון הבנק  בו היא מחזיקה בבנק דיסקונט בנוסף לחשבון בבנק יהב - אליו התייחסה בבקשתה וכי המבקשת הסתפקה בהצגת תדפיס תנועות עו"ש בלבד ונמנעה מלפרט האם ברשותה חסכונות, פיקדונות או קופות גמל בהם צברה הון במהלך השנים; המבקשת נמנעה מלצרף לבקשתה אישור יתרות קרן השתלמות ו/או קופות גמל עדכניות לשנת 2009 הנוגעות לה ולבין זוגה וכן אישור יתרות חשבונות הבנקים שברשותה. בעניין זה מבקש המשיב להישען על החלטת רשם בית משפט זה בבקשת המבקשת לפטור מהפקדת עירבון בגדרה נקבע כי הגם שניתן להניח כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מן המשופרים "בד-בבד יש להביא בחשבון כי ההכנסה המשפחתית ממקורות שונים (קצבאות, הכנסת הבעל) עומדת על סכום שאינו מבוטל. למבקשת הוראת קבע לחיסכון (בסכום של 500 ש"ח לחודש), וממשכורתו של בעלה מופרשים סכומי כסף לתוכנית חיסכון לדירה, לקרנות ולביטוחים שונים... לאור כל אלה קשה להתרשם כי מדובר בדלות כלכלית השוללת כל אפשרות לגייס סכום-כסף להפקדת עירבון". המשיב הוסיף וטען כי די בכך שהמבקשת הסתירה פרטים מהותיים בנוגע למצבה הכלכלי כדי להביא לדחיית בקשתה. לסיום טוען המשיב כי תביעת המבקשת חסרת בסיס ראייתי ולפיכך אין ללמוד ממנה באשר לסיכויי התביעה. יתר על כן, ומבלי להידרש לשאלת החבות, גובה הנזק הנטען "מנופח" "ומוגזם",  משבחרה המבקשת לנקוט 'בטקטיקה' זו- עליה לשאת בתשלום אגרה הולם לסכום התביעה.   דיון והכרעה 7. החלטת בית משפט קמא מיום 3.8.2010, בגדרה נמחקה התביעה היא פסק דין, באשר היא מסיימת את הטיפול בעניינם של הצדדים וסוגרת את ההליך (בר"ם 65/10 בשיר סמיר מחמוד אבו שתאת נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה, אלוף פיקוד דרום ( 2.3.2010); ע"א (מחוזי- ירושלים) 9010/07 איינשטיין-מלכיאור נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( 1.4.2007); כן ראו : רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל ( 17.8.2006) באשר לסיווג החלטה המקבלת בקשה למחיקה מחמת תשלום אגרה בלתי מספקת- כ'פסק דין'). אמנם, נאמר בהחלטת בית משפט קמא  כי ניתן יהיה לחדש את ההליך בכפוף לתשלום אגרה או להחלטה של בית משפט זה, אולם אין בכך כדי לשנות מן הקביעה העקרונית לפיה ההליך נסגר ומלאכתו של בית משפט בעניין זה באה אל סיומה. "חידוש" ההליך אינו בגדר המשכו. (השוו: בש"א 3452/10 סאלם נ' רמת חובב, מועצה מקומית תעשייתית ( 9.8.2010)). משניתן פסק דין המוחק את תביעת המבקשת בשל אי תשלום אגרה, נבלעה בו החלטת הביניים מיום 12.4.2010 בגדרה נדחתה הבקשה לפטור מאגרה. על כן, הדרך הראויה להשיג על החלטת הביניים היא באמצעות השגה על פסק הדין בכללותו. שהרי כידוע, "במקום שבעל דין מערער ברשות על החלטה שניתנה בהליך ביניים מסוים, ועד שבית משפט שלערעור מכריע בערעור נותן בית משפט קמא פסק-דין סופי בהליך העיקרי, נעלם כמו מעצמו ערעור הביניים על החלטת הביניים; על בעל הדין הנפגע, אם יאבה, להגיש ערעור על פסק-הדין הסופי, ואם ירצה יכלול בו אף ערעור על החלטת הביניים שרואים אותה כנבלעת בפסק-הדין הסופי" (ע"א 476/90 מיטב הנדסה בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד מו(4), 411 , 415-416 (1992). ראו גם: רע"א 430/10 שושן נ' גלוברנדס סוכנויות 2007 בע"מ (2.3.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 627 (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009)).   8. עם זאת, כדי לנסות ו"לחסוך" אפשרות של דיון בפני הרכב בערעור בשאלת אגרה, המוכרעת בדרך כלל על ידי דן יחיד בבית המשפט המחוזי בערעור על החלטת רשם, אבהיר כי לגופו של עניין ועל יסוד הנתונים אותם הציגה המבקשת בהליך זה, לא הוכחה טענתה כי היא זכאית לפטור מאגרה. 9. נקודת המוצא היא כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה" (סעיף 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007). זה מכבר עמד בית משפט זה על הטעמים המונחים ביסוד חיובו של הבא בשערי בית המשפט בתשלום האגרה. ראש ובראשונה מגלם תשלום אגרת בית המשפט השתתפות חלקית בעלות ההליך המשפטי כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ראו: בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן ( 7.10.2008); ע"א 155/75 פקיד שומה נ' להד פ"ד כט(2) 505, 506 (1975)). כמו כן, עם תשלום האגרה  מתאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי-דין אחרים (ראו: בג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית פ"ד נט(3) 742 (2005)). נוסף לכך תשלום האגרה, במתכונתו הקיימת בישראל, מהווה כמסננת להליכי סרק (ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט ( 20.12.2004)) ולהגשתן של  תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך (ראו: רע"א  2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ פ"ד נ"ז(1) 717 (2002); ע"א 10537/03 מדינת ישראל (הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ פ"ד נט(1) 642 (2004); מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ -פירוק נ' עיריית תל אביב יפו (לא פורסם, 31.7.2006)). אל מול האינטרסים הציבוריים האמורים המצדיקים חיוב בעל דין בתשלום אגרה, ניצבת זכות הגישה לערכאות, אשר בדבר חשיבותה בשיטתנו דובר רבות והיא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית (ראו למשל: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647, 650 (1990); רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3) 577, 627 - 629); רע"א 5027/09 פלונית נ' משרד המשפטים ( 2.6.2010)).  נקודת האיזון הראויה מחייבת קיומו של מנגנון שבכוחו להבטיח כי מחד  שעריו של בית המשפט לא ינעלו בפניו של בעל דין שאין בידו לשאת בתשלום האגרה. ומאידך מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות חסם בדרכו של בעל דין אל עבר בית המשפט - יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה. כזהו המנגנון הקיים ומוסדר בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: התקנות) ולפיו, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה מקום בו שוכנע כי "אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה". (ראו: אורי גורן, בספרו הנ"ל, עמ' 870-871; ראו גם רע"א  10498/06 הנ"ל).  המנגנון האמור, מבטיח אפוא כי הפגיעה בזכות הגישה לערכאות תעשה בהתאם לכללים שהותוו בפסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דהיינו, שתהא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש (ראו שלמה  לוין פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג) 4).  הנטל להוכחת קיומם של התנאים הנזכרים בסעיף 14 לתקנות, מוטל  על כתפיו של העותר לפטור מתשלום אגרה, בגדרו נדרש הוא לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי  (ראו למשל:ע"א 4146/08 ויינשטיין נ' שניר ( 5.8.2008)). ולשכנע כי אין המדובר  בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש (ראו: 8974/04 פלוני נ' פלונית ( 18.1.2005)). 10. לאחר שעיינתי בבקשה שהוגשה בבית משפט קמא על צרופותיה וכן בתשובת המבקשת לתגובת המשיב באתי לכלל מסקנה כי לא נפלה שגגה מעם בית משפט קמא, בשים לב לתשתית העובדתית החלקית  אודות מצבה הכלכלי של המבקשת ובן זוגה שנפרשה בפניו בעת בה נדרש לבקשה . די בכך, שאציין כי המבקשת נמנעה בבקשתה בבית משפט קמא (כמו גם בבקשה שלפני)  מלפרט אודות קיומו של חשבון הבנק הנוסף שברשותה, אף שמדפי חשבון הבנק שברשותה בבנק יהב עולה כי בחודש אפריל 2009 נעשתה העברת סכום של 12,000 ₪ מהחשבון הנוסף לזה שבבנק יהב. בתשובתה לתגובת המשיב, שהוגשה בבית משפט קמא,  אמנם ציינה המבקשת כי היא "אכן מחזיקה בחשבון בנק נוסף" וכי "בחשבון זה מתנהלת פעילות המכסה את צרכי היום יום של המבקשת במסגרת הגמלאות שמקבלת". ואולם, המבקשת נמנעה מלצרף תדפיס חשבון בנק או כל מסמך אחר השופך אור על הנעשה בחשבון. זאת ועוד, בבקשה ובתגובה לא פרשה המבקשת האם עשתה  ניסיון ליטול  הלוואה מאיזה מהבנקים או מכל מקור אחר ואם אכן כך- מה היו תוצאותיו. 11. אשר להחלטתו של רשם בית משפט זה (הרשם ג' שני) בבקשה לפטור מתשלום עירבון בגדרה הוחלט להפחית את סכום העירבון שעל המבקשת להפקיד: ראשית יצוין, כי הבקשה שנדונה בפני הרשם דרשה התייחסות לשיקולים נוספים שאינם חלק מן ההכרעה שבבקשה זו. שכן, כאשר מוגש הליך ערעור על החלטת בית משפט קמא שההכרעה בה  נסבה על יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור, מהווה הדבר שיקול (אם כי לא בלעדי) לקבלת הבקשה לפטור מאגרה ומעירבון בערכאת הערעור, וזאת כדי להימנע מ"מעגל קסמים" שבו יידרש בעל דין לגייס מקורות כספיים כדי לערער על חיובו לגייס מקורות כספיים (ראו למשל רע"א 59/10 חברת אלי ראובן בנייה בע"מ נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (2791) בע"מ ( 7.3.2010));  שנית- וזה העיקר-החלטת הרשם נסמכה בין היתר על מסמכים נוספים אשר לא צורפו לבקשת המבקשת בבית משפט קמא. יתר על כן, צירופם אף לא נתבקש (ומן הסתם לא הותר) לבקשת רשות הערעור. אין צריך לומר כי בשעה שדנה ערכאת הערעור בבקשת רשות ערעור, ובכלל זאת בקשות  בעניין אגרה, שומה עליה להידרש לחומר שהיה מונח לפני בית משפט קמא ועל יסודו ניתנה החלטתו (השוו: רע"א  5672/10 שמעון נ' קרטין ( 3.8.2010)). 12. הבקשה נדחית. לא יהיה צו להוצאות. ניתנה היום, י"ג תשרי, תשע"א (21.9.2010). אגרת בית משפטחידוש תביעהאגרה