בית המשפט ציין בפסיקתו בעניין אי קיום צו בית משפט כי אי קיום צו שיפוטי "יורד לשורשו של שלטון החוק ושל תורה מתוקנת" (רע"פ 2809/05 – גבריאל טסה נ' מדינת ישראל). ברע"פ 2448/14 – מנחם נחמיאס נ' מדינת ישראל הועדה המחוזית לתכנון ובניה, חזר כב' השופט מלצר והזכיר כי בית המשפט העליון " עמד לא אחת על החומרה שבהפרת דיני התכנון והבניה. בפרט הודגשה בפסיקת בית משפט זה חומרתה של העבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, שביצועה – על דרך של אי-קיום הצו השיפוטי – מבטאת זלזול מופגן בשלטון החוק ובהחלטות שיפוטיות". ##מדיניות הענישה הנוהגת:## בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ולאורך כל השנים הודגש הצורך לנקוט גישה מחמירה כלפי עברייני הבנייה והערכאות הדיוניות הונחו למצות את הדין עם מי שעובר על חוקי התכנון והבנייה . על תופעת הבנייה הבלתי חוקית נאמר שהיא הגיעה למימדים גדולים ונרחבים שהפכוהה למכת מדינה של ממש ו כפי שנאמר ב-רע"פ 5584/03 – מאיר פינטו ואח' נ' עיריית חיפה ואח', פ"ד נט(3), 577: "פשתה והלכה בארצנו התופעה – שמא נאמר: המגפה – של בנייה בלתי חוקית. וכפי שנאמר ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו": "אכן כן, תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת־מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות". ראו גם רע"פ 189/14 – מחמוד ג'בר מודלג' נ' מדינת ישראל: "כפי שנקבע לא אחת, עבירות התכנון והבניה הפושות בארצנו, הגיעו לכדי רמה של "מכת מדינה", דבר המחייב נקיטת יד קשה נגד העבריינים. יפים, לעניין זה, דברי השופט ס' גובראן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.2006): "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו"" עוד בעניין זה ראו: רע"פ 11920/04 – סעיד נאיף נ' מדינת ישראל; וכן רע"פ 3217/13 – ראג'י סמאר ואח' נ' מדינת ישראל. ##הפרת צו שיפוטי במסגרת תכנון ובניה## חומרה יתירה נודעת להפרת צווים שיפוטיים שניתנו במסגרת המאבק בעבריינות הבנייה. כך, למשל, ב-ר"ע 23/83 – בנימין פור נ' מדינת ישראל, חזר בית המשפט העליון והדגיש כי "מדיניות הענישה, אשר נקבעה על־ידי בית־משפט זה זה מכבר, מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים, המפרים צווי בית־משפט בנושא הבנייה הבלתי חוקית. בדרך כלל העונש הראוי יכלול בין מרכיביו עונש מאסר לריצוי בפועל. הניסיון מלמד, שכל עונש אחר אין בו כוח ההרתעה הדרוש". "בית המשפט רואה בחומרה תופעה של הפרת צווים שיפוטיים ומנהליים בדיני התכנון והבניה וישנה חשיבות להבעת מסר עונשי מרתיע בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים כדי להילחם בזלזול בצווי בית המשפט בכלל ובתחום התכנון והבניה בפרט" (רע"פ 11097/04 – סעדאללאב טחאן נ' מדינת ישראל). וזאת חשוב להדגיש, עצם העובדה שהבנייה הוכשרה מאוחר יותר ולפיכך הפרת הצו פסקה "אינה מלמדת על כך שיש לראות במבקש כמי שמעולם לא עבר את העבירה שבגינה נקנס. גם מקום שקבלת ההיתר הינה בבחינת "עניין של זמן", אין תוקפו של צו ההריסה בטל, ומי שחוטא באי-ביצועו יימצא אחראי בפלילים" [רע"פ 3742/07 – יהושע שטורק נ' מדינת ישראל]. לפיכך, "הצורך להילחם בתופעה פסולה זו של בנייה בלתי חוקית ובאי-קיום צווי בתי-המשפט מחייבים את מיצוי הדין עם עברייני בנייה" (רע"פ 7978/06 – אוסמה עדוי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי). ##מתחם הענישה ההולם:## ##(1)## ברע"פ 6154/07 – עותמאן עותמאן נ' מדינת ישראל, נידון עניינו של מי שלא ביצע צו הריסה לבית בן שלוש קומות בשטח של 268 מ"ר. הערכאה הראשונה גזרה עליו שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שבעה חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך של – 8,000 ₪, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 15,000 ₪ להימנע מביצוע אחת העבירות המנויות בחוק התכנון והבניה. בית המשפט המחוזי הוסיף לעונש הנ"ל חילוט התחייבות שניתנה על־ידי הנאשם בהליך הראשון שבמסגרתו ניתן צו ההריסה (ע"פ (חיפה) 2161/07 – ו.מ. לתכנון ובניה לב הגליל נ' עותמאן עותמאן). ##(2)## ברע"פ 961/09 – גודי עסאם נ' מדינת ישראל, נידון עניינו של מי שלא ביצע צו הריסה של מבנה בן שתי קומות בשטח של כ-36 מ"ר כל אחת, ובסה"כ – כ-72 מ"ר. העונש שנגזר עליו היה קנס בסך של – 10,000 ₪ וכן שלושה חודשי מ אסר על תנאי. ##(3)## ב-רע"פ 3229/11 – יוסף אבו טיר נ' מדינת ישראל, המבקש הורשע בעבירה של אי־קיום צו הריסה בקשר לתוספת בשטח של כ-200 מ"ר (בתוכם כחמישים מ"ר מרפסות). בעקבות הרשעתו, הושת על המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים קנס בסך של – 20,000 ₪ ובנוסף חויב בחתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה לפי סעיפים 145, 204 או 210 לחו ק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ##(4)## בעפ"א (מחוזי ת"א) 13742-01-14 – גדעון פנגרל נ' מדינת ישראל, דובר על אי־הריסת סככה בשטח של כ- 12 מ"ר. בית המשפט הביא בחשבון כי מדובר בבניה קלה ו קבע כי בנסיבות אלו מתחם הענישה המתאים הוא קנס בין אלפי שקלים לבין 15,000 ₪ לכל אחד מהמערערים. כמו־כן, נלקחו בחשבון נסיבותיהם האישיות של המערערים, גילם, הנורמטיביות שאפיינה את חייהם, עברם ונסיבות חייהם. לאחר שקילת כלל השיקולים הוטל על שניים מהמערערים קנס בסך של – 3,000 ₪ ועל המערער הנוסף הוטל קנס בסך של – 6,000 ₪. כמו־כן, כל אחד מהמערערים חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה דומה . ביהמ"ש המחוזי העיר בפסק דינו כי הקנסות מקלים עד מאוד אך לא התערב בהם. ##(5)## בעניין שנידון ב-ע"פ (מחוזי י-ם) 12805-02-14 – טלאל עמירה נ' מדינת ישראל, הורשע המערער בעבירה של אי־קיום צו שיפוטי שהורה לו להרוס תוספת למבנה בשטח של כ- 117 מ"ר. בית המשפט גזר עליו קנס בסך של – 15,000 ₪, וכן הופעל מאסר על תנאי למשך חודשיים שנגזר עליו בהליך הראשון, ונקבע כי ירוצה בעבודות שירות. ##(6)## בע"פ (מחוזי נצ') 66188-06-16 – עופר חיות נ' ועדה מקומית לתכנון גול: ציינה כב' השופטת תמר נסים שי כי "מנעד הענישה הינו רחב למדי" (שם, בפסקה 61). כב' השופטת תמר נסים שי הפנתה לפסיקה שבה נגזרו עונשים בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה (שם, שם). בהתאם לכך הוטלו קנסות בסכומים הנעים בין 30,000 ₪ ועד ל- 200,000 ₪, אם כי יש להדגיש כי המקרים שנידונו שם עסקו באי־הריסת מבני אירוח בשטחים גדולים בהרבה משטח התוספת במקרה שלנו ובהפרה שנמשכה כתשע שנים. ##(7)## במקרה שנידון ב-ע"פ (נצרת) 1296/06 – מחמוד ח'ראנבה ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי, הוטל על כל אחד משני הנאשמים שהורשעו באי־הריסת תוספת בשטח 206 מ"ר במשך כחמש שנים וחצי, מאסר על תנאי למשך 5 חודשים, הפעלת התחייבות מההליך הראשון, קנס בסך של – 5,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך של – 30,000 ₪. ##(8)## בתו"ב (מקומיים רח') 21870-03-16 – ועדה מקומית לתכנון ובניה רחובות נ' מרדכי חיים, ציינה כב' השופטת אושרית הובר היימן בהתייחס לעבירת הפרת הצו השיפוטי כי "לאור הפסיקה הנוהגת מתחם העונש ההולם לעניין הקנס בסכום שבין 5,000 ₪ ל – 50,000 ₪, לצד התחייבות להימנע מעבירה ומאסר מותנה" ( שם, בפסקה 23). ##(9)## בתו"ב (מקומיים צפת) 24291-10-13 – ועדה מקומית לתכנון ובנייה מעלה נפתלי נ' אליאס ניג'ם פאוזי, קבע כב' השופט דניאל קירס כי "מתחם העונש ההולם בגין הפרת צו שיפוטי בקשר למבנה בהיקף 80 מ"ר במשך כ-8 שנים מתבטא בחודש עד ששה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 עד 20,000 ₪ וחתימה על התחייבות". ##(10)## לבסוף, יש לציין ברקע הדברים את סכום הקנס המקסימלי אותו ניתן להטיל במקרים כאלה המורכב מקנס בסך של – 29,200 ₪ (סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין), ובנוסף קנס יומי בסך של – 1,400 ₪ בגין כל יום בו נמ שכה העבירה (סעיף 210 לחוק התכנון והבניה בשילוב עם סעיף 61(ג) לחוק העונשין). ##להלן גזר דין בנושא אי קיום צו בית משפט:## במסגרת תיק עמק 2378/06 בימ"ש לעניינים מקומיים נתניה הורשעו הנאשמים בביצוע עבירה שעניינה אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965. המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה, בין השאר, הדברים הבאים: "מדובר בעבירה חמורה ביותר של אי קיום צו בית משפט. בשנים 1998, 1999 ובאין היתר בידם בנו הנאשמים תוספת בניה מקירות בטון ובלוקים ותקרות בטון בשטח של כ-178 מ"ר, תוספת בניה ותקרות בטון בשטח של כ-411 מ"ר, ושתי תוספות בניה מתקרות בטון וחלונות זכוכית שתיהן בצורת חצי עיגול בשטח של כ-90 מ"ר וכ-32 מ"ר בהתאמה. עקב כך הורשעו הנאשמים עפ"י הודאתם בשנת 2001 בעבירות על חוק התכנון והבניה ובית המשפט אימץ הסדר טעון על פיו הוטל על הנאשמים קנס כולל בסך של 70,000 - 50,000 ₪ על נאשמת 1 ו-5,000 ₪ על כל אחד מהנאשמים 2, 3, 4, 5. כן ציווה בית משפט צו הריסה ולפיו הוטל על הנאשמים להרוס את הבניה הבלתי חוקית תוך שנתיים עד יום 7.7.04 וזאת בנסיבות בהם טיפלו הנאשמים לצורך הגשת התוכניות להוצאת היתר. מגישה את כתב האישום וגזר הדין בתיק המקורי מוגש ומסומן A. מדובר במבנה המשמש כאולם אירועים הידוע בשם כינור דוד והנאשמים מנהלים במקום אולם אירועים כפי שגם נטען על ידם בסעיף 1 לסיכומים מטעם הנאשמים. הנאשמים לא קיימו את צו ההריסה השיפוטי ואף לא ביקשו אורכה נוספת מבית המשפט. אי לכך הוגש כתב האישום בענייננו. מדובר בבניה בהיקף נרחב מאוד. כעולה משורת ההלכה, רואים בתי המשפט את העבירה של אי קיום צו בית משפט בחומרה יתרה בשל הפגיעה בשלטון החוק ובסמכותו של בית משפט. בית המשפט העליון סבר שחומרה מיוחדת נודעת לעבירה המהווה עבירת אי קיום צו בית משפט גם ללא קשר לחומרתה של העבירה של בניה הבלתי חוקית שכן החובה לקיים צו של בית משפט יש להתייחס אליה כערך בפני עצמו ואני מפנה לע.פ.4603/90 בענין אדירים חברה לבנין. פורסם בפד"י מז'(2)529. בענייננו, צו בית משפט היה החלטי הורה על הריסה במועד מסויים אם לא יתקבל היתר כדין לבניה. לפיכך משלא קיבלו הנאשמים היתר במועד שנקבע ע"י בית משפט וכאמור לעיל בהסכמתם, היה עליהם להרוס את המבנים נשוא הצו השיפוטי. מדובר בהפרת צו בית משפט במשך תקופה ארוכה של למעלה מ-5 שנים היום. בכל התקופה שחלפה ולמרות שבידי הנאשמים לא היה ואין היתר כדין, נהנים הנאשמים מחריגות הבניה תוך כדי הפרה בוטה של צו בית משפט. אין חולקים על כך שהנאשמים אינם מחזיקים בהיתר להקמת המבנים והתוספות נשוא הצו השיפוטי, אך טוענים הנאשמים כי הם הגישו תוכניות לשינוי בנין עיר וכן הגישו בקשה להיתר בניה ושימוש חורג אשר אושרה בכפוף למילוי תנאים ואני מפנה לנ/1 אשר לטענתם מולאו על ידם, זולת תנאי קבלת אישור, משרד איכות הסביבה אשר מסרב לתת אישור בשל הקרבה למפעל מסוכן וראה מוצג נ/3 מכתב מנהל המחלקה לאיכות הסביבה בעיריה מיום 13.3.06, תנאי אשר לטענת הנאשמים אינו ראוי למנוע מהם היתר בניה. לטענת הנאשמים פעלו הם ככל שהיה באפשרותם ולפיכך העמדתם לדין וענישתם אינה מוצדקת. לענין זה יוער כי בנוסף לאישור איכות הסביבה חסר גם אישור על הריסה עפ"י דרישות התב"ע ואני מפנה לעמ' 5 שורה 11 להכרעת הדין. אלא, שהטענות כנגד אי הוצאת ההיתר וסירוב איכות הסביבה ליתן אישור למתן היתר (אין חולקים על כך שאין אישור מהמשרד לאיכות הסביבה) הן לא נימוק המצדיק הפרה של צו בית משפט. גם אם לומר שהתנאי לקבלת ההיתר הוא אישור המשרד לאיכות הסביבה היה גורם מעכב בלתי צפוי, הרי שהנאשמים ידעו על כך ממרץ 2006 בהם מוצג נ/3 והיו יכולים לפנות לבית משפט להארכת פרק הזמן שהוענק להם לקבלת ההיתר וכמובן שלא היו צריכים להפר צו בית משפט. אך הנאשמים בחרו שלא לעשות כן ועדיין ממשיכים הם בשלהם למרות שידעו וברור כי המשרד לאיכות הסביבה עומד בסירובו. יפים כאן דבריו של בית המשפט העליון בעתירה שהגישו הנאשמים בענייננו בבג"צ 1569/09 מוגש ומסומן B. ...מדובר בעתירה על החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לעכב את ההליכים בתיק שאנו דנים בו היום. אומר בית המשפט העליון "המקרה שלפנינו אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים עפ"י אותם הלכות את התערבותו של בית משפט זה בהחלטה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, זאת בין היתר נוכח החומרה שבהפרת הצו השיפוטי עליה עמד המשיב וכן נוכח העובדה שהעותרים לא פנו לבית משפט בבקשה להארכת פרק הזמן שהוענק להם לשם קבלת ההיתר אף שידעו כי המועד שנקצב לשם כך חלף". מציינת כי החלטת הועדה המקומית מיום 24.5.06 מוצג נ/1 בבקשת הנאשמים להיתר לבניה ושימוש חורג לאולם אירועים היתה לאשר הבקשה כהקלה לשימוש חורג ל-3 שנים בתנאים, 3 שנים אשר חלפו. התיק בענייננו מתנהל לבדו משך למעלה מ-3 וחצי שנים מאפריל 2006 תקופה שגם במהלכה לא הצליחו הנאשמים להכשיר את חריגות הבניה ולהוציא היתר. הנאשמים נמנעו מלצעוד במסלול החוקי ובחרו במסלול עוקף חוק ובניגוד לצו בית משפט. יש לראות בחומרה רבה את מעשיהם שלא זו בלבד שבנו את הבניה ללא היתר והשתמשו בה במשך תקופה ארוכה אלא חומרתו המיוחדת של המקרה שהמשיכו לעשות כן תוך הפרת צו בית משפט. על כן התנהגות זו מצדיקה ענישה מרתיעה אשר יהיה בה כדי להרתיע מהתנהגות עבריינית שכזו. בהתייחס למדיניות הראויה של הענישה מן הראוי אף להביא את פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה בעניין גן הזית בתיק 508/06 מוגש ומסומן C. פסק דין מיום 30.11.09 ופסיקת בית משפט העליון המצוטטת שם. לאור כל האמור ובהתחשב באינטרס הציבורי, בהיקף ובחומרת העבירה, בפרק הזמן שמתבצעת העבירה, במטרת העבירה ובמדיניות המשפטית הנוהגת לענין העונשים שיש להטיל על העבריינים עפ"י חוק התכנון והבניה תעתור התביעה להטיל על הנאשמים העונשים הבאים: קנס הולם ומרתיע בהתחשב בין היתר בכך שמדובר למעשה במי שמפירים צו בית משפט המתייחס לעסק תוך עשיית רווחים כלכליים רבים ואני מפנה לדברי בית משפט בתיק 508/06 שהוגש אשר סומן C. שם אמר בית משפט "סבורני כי שיעור הקנס צריך לשקף שני מרכיבים: האחד את חומרת העבירה והשני היות נשוא הדיון עסק כלכלי שהרי יש לאבחן בין אי קיום צו המתייחס לבית מגורים מאי קיום צו שעניינו ניהול עסק במשך שנים רבות שהשיקול להפעלתו הינו שיקול כלכלי אשר לטעמם של הנאשמים גבר על קיומו של צו בית משפט לפיכך יש להשית על הנאשמים קנס אשר יהיה בו משום מסר של אי כדאיות כלכלית להפעיל עסק בניגוד לצווי בית משפט". כמו כן מבקשת שיוטל על הנאשמים מאסר על תנאי, כאשר בנסיבות הענין, כאשר לא עלה בידי הנאשמים להכשיר את הבניה נשוא הצו, תסכים המאשימה לדחות את כניסתו לתוקף של התנאי באופן שיכנס לתוקף תוך תקופה קצרה לצורך התארגנות לביצוע ההריסה בלבד. מפנה לע.פ.1309-03-09 חיפה לענין מול השקיעה מוגש ומסומן D. שם אומר בית משפט "בית המשפט העליון הדגיש בשורה ארוכה של פסקי דין בענייני תכנון ובניה ורישוי עסקים והתריע בפני התופעה שתחת מעטה של הארכת ההליכים השיפוטיים ניתנת בפועל לגיטימציה להנצחת הפעילות הבלתי חוקית. צויין בשורה של פסקי דין שיש למגר תופעה זו ולהקפיד באכיפת החוק באופן שבו לא ישמשו ההליכים המתמשכים ככלי להנצחת הפעילות הבלתי חוקית בשטח. בית המשפט העליון הבהיר כי תופעה זו של הנצחת בניה בלתי חוקית או שימוש חורג או הפעלת עסקים ללא רישוי לאורך זמן בדרך של הארכת מועדים לביצועם של צווים שיפוטיים מערערת את בסיס קיומם של מוסדות התכנון והבניה ואת עצם שלטון החוק". מפנה לפסיקה שבית המשפט מפנה אליה. בכל פסקי הדין חזר בית המשפט העליון והבהיר שאין לאפשר המשך תופעה לפיה משמשים הליכים שיפוטיים שונים לעיכוב ביצוע של צווים שיפוטים שונים ומנציחים בפועל את עבירות הבניה בשטח. בענייננו כאמור פועל אולם האירועים ללא היתר בניה מזה שנים, לעת הזו לא נראה כי בקרוב ובעתיד הנראה לעין, אם בכלל ניתן יהיה להסדיר את היתר הבניה לנוכח התנגדות איכות הסביבה. בנסיבות אלה, אין כל מקום לעיכוב ביצועו של התנאי ולכן אבקש לכל היותר דחיה קצרה ביותר לצורך התארגנות לביצוע הצו בלבד. באשר לעונש המאסר על תנאי - התנאי הינו שלא תעבר עבירה נוספת על פרק י' לחוק התכנון והבניה לרבות עבירת אי קיום צו בית משפט".   ב"כ הנאשמים ציין בטיעוניו לעונש, בין היתר, הדברים הבאים: "אני רוצה לומר בפתיחת טיעוני לעונש שהנאשמים פעלו במהלך אותם שנים כדי לקבל את ההיתרים הנדרשים בחוק לבניה נשוא כתב האישום. אני לא מסכים עם חברתי שזהו המקרה שדורש החמרה במתן גזר הדין אלא אני דווקא חושב שהמקרה הזה הוא מקרה שצריך להקל עם הנאשמים. זה לא נכון שהנאשמים היו צריכים לצפות לכך שתהיה התנגדות מצד המשרד להגנת הסביבה. ההתנגדות הזו היא התנגדות שהפתיעה את הנאשמים ושהיא בעצם מהווה גורם מרכזי לכך שכל מאמציהם עלו בתוהו. אין מחלוקת שניתן גזר דין והנאשמים התייחסו אליו בכובד ראש והם נקטו בהליכים ממושכים, מורכבים וקשים כדי לקבל את ההיתרים הנדרשים. הם פעלו לתיקון תוכנית בנין עיר אשר תוקנה ומאפשרת את הבניה בכל הנפח הקיים, הגישו בקשה לשימוש חורג משום שכל איזור התעשיה שבו נמצא הנכס הוא איזור תעשיה שלכאורה איננו מאפשר פעילות עסקית, אלא שכל איזור התעשיה או מרביתו פועל בהתנהלות עסקית. צרפנו העתק של העתירה המנהלית ושם פרסנו בתמונות את הפעילות העיסקית שהיא פעילות הבלעדית של איזור התעשיה. העיריה איננה אוכפת את השימוש לגבי עסקים אחרים. מפנה את בית משפט לכך שאיזור התעשיה משנה את פניו באופן שיותר ויותר עסקים מסחריים פועלים באיזור זה ויעשו מאמצים ע"י העיריה לקדם תוכניות בענין זה. זו המשמעות שנזקקנו לבקשה לשימוש חורג. לענין זה היינו אמורים לקבל הקלה ולקבל אישור. יצויין שכל המבנים האלה רבי הקומות המאוכלסים ע"י מאות אנשים נמצאים בתחום הסיכון שהמשרד להגנת הסביבה קבע שהוא תחום הסיכון שזה 1,200 מ' בתחום זה נמצא מרבית איזור התעשיה והתושבים שמסביב. יצויין שאם במבנה שלנו אנחנו היינו מקיימים מפעל הייטק ומאכלסים בו מאות עובדים ומשתמשים בו ומתנהלים ב-3 משמרות ביום לא היה איש יכול למנוע מאיתנו לקבל היתר. זה מצביע על חוסר ההגיון שבסירוב העיקש של המשרד להגנת הסביבה לאפשר לנו לקיים את העסק שלנו שהוא כמו כל יתר העסקים מאכלס אנשים. העובדה שנמנע מהנאשמים לקבל היתר לעסקם זה לא בידי הנאשמים והשיקולים הם לא ענייניים. לא רק זה אלא שנראה לנו שהיה מקום מצד המשרד להגנת הסביבה לאחר שנפגשנו המומחים שלנו ועם המומחים של משרד הגנת הסביבה, והמומחים הגיעו להבנה בינם לבין עצמם מהם התנאים שאפשר יהיה לנהל את העסק והיה סיכום ביניהם במקום לקבל את האישור שאנחנו קיווינו לו, אז קיבלנו שוב מכתב סירוב. לא רק שהנאשמים עשו מאמצים אלא גם עירית נתניה. הפגישה הזו היתה בעזרת מהנדס עירית נתניה אשר יודע את המציאות שקיימת בפועל באיזור התעשיה בנתניה. את כל הדברים האלה אני אמרתי כדי להדגיש את העובדה שהנאשמים ציפו לקבל את ההיתרים הנדרשים בחוק. זה נכון שעדיין הנאשמים לא הצליחו להתגבר על התנגדות משרד להגנת הסביבה אך עדיין תלויה עתירה מנהלית בבית משפט מחוזי לעניינים מנהליים בת"א שבה הנאשמים עותרים לאכוף על המשרד לאיכות הסביבה להסיר את המכשול ולתת את האישור. מאז ניתן גזר הדין שבעניינו קיים היום תיק זה שעניינו אי קיום אותו גזר דין שניתן הנאשמים הפכו לשבר כלי, משבר משפחתי, משבר כספי, נמצאים בחובות של מליוני שקלים. הם חייבים כ-8 מליון שקל ועדיין עושים מאמצים לקבל את האישורים, דבר שלא צלח בידם עד היום. הנאשמים כדי לפעול ולקדם את הנושא של קבלת ההיתרים הנדרשים נאלצו לרכוש נכס שכן ואף זה דבר שהביא להוצאות גדולות שהיה עליהם להוציא. משנת 2002 ואילך ועד היום אף אחד לא אמר להם שלא יוכלו לקבל את ההיתרים הנדרשים. לנאשמים ניתן לשנה זו רשיון עסק מוגש ומסומן E. כשניתן גזר הדין סברו הנאשמים ששנתיים יספיקו להוצאת ההיתרים הנדרשים והמניעה של המשרד לאיכות הסביבה צצה בשנת 2006 אחרי שהנאשמים השקיעו משאבים רבים בקידום ההליכים לקבלת ההיתרים. מבקש להדגיש שוב שלנאשמים היתה צפיה אמיתית לקבל את ההיתרים הנדרשים. הנאשמים מודעים לקיומו של צו בית משפט, יחד עם זאת יש לקחת בחשבון את כל הטיעונים שפרסתי בפני בית משפט ואי אפשר להתעלם שאכיפה של צווי הריסה או של כתבי אישום זה ענין של מדיניות מסויימת שמגזרים שלמים במדינה מחליטה המדינה לא לאכוף אותם בלי שמקבלת החלטה פשוט לא אוכפים. אז שוב אני לא מזלזל בצווים השיפוטיים שניתנים ע"י בית משפט והצורך לקיימם, אבל יש נסיבות שבהם צריך לאפשר לנאשמים גם שנמצאים בסיטואציה כזו למצות את האפשרויות הקיימות כדי לקבל היתר בניה. הנאשמים מפעילים מאמצים עילאיים כדי לשנות את עמדת המשרד הגנת הסביבה. לסכום - מאז מתן גזר הדין הפכו חייהם של הנאשמים לגיהנום. כל אחד ואחד מהם נמצא במשבר משפחתי. אחד מהם בוהה לשמיים ולא מתפקד וגם לכן לא הופיע היום בבית משפט, ומדובר בנאשם 2. נאשם 4 נמצא בהליכי גירושין. נאשם 3 נמצא אף הוא במשבר משפחתי. בסופו של דבר מבקש לכן להקל בעונשם של הנאשמים. נאשמים 2, 3, 5 יש להקל בעונשם שכן הם לא ממש הנאשמים הפעילים ביותר בנאשמת 1. בית המשפט לא קיבל טענת הנאשמים ככל שנוגע להגנה מן הצדק ולבטל את כתב האישום, אולם בכל זאת בנסיבות כפי שפורטו יש לקחת נסיבות אלה במסגרת השיקולים למתן גזר הדין. אין מקום להחמיר עם הנאשמים יתר על המידה בנסיבות אלה כפי שפורטו.  לענין עונש המאסר על תנאי מבקש שלא יוטל עונש מאסר על תנאי על כל אחד מהנאשמים ואם בית המשפט לא יקבל את בקשתי אז מבקש שחישוב תקופת המאסר על תנאי יחל בעוד שנה וזאת בהתחשב בכל הנימוקים שפרטתי". לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים אומר כי מדובר בעבירה חמורה שעבר כל אחד מהנאשמים. לא אחת נקבעה בפסיקה חומרתה של העבירה שעניינה אי קיום צו בית משפט. אינטרס הציבור הגובר על פני כל אינטרס של הפרט דורש קיומם של צווי בית משפט. בית המשפט אינו יכול ליתן יד לתופעה פסולה זו שעניינה אי קיום צו בית משפט ואי הקפדה על קיום הוראות חוק התכנון והבניה והתקנות על פיו ככתבן וכלשונן. הנאשמים, כפי שציינה בצדק המאשימה, לא קיימו צו שיפוטי שניתן בתיק עמק 506/99 בגזר דין מיום 7.7.02 - מוצג A. בכך הפגינו הנאשמים זילזול וחוסר אכפתיות כלפי החלטות שניתנו כדין, תוך שהעדיפו את האינטרס הפרטי שלהם על פני האינטרס הציבורי. צודקת המאשימה בטענתה לפיה הדגיש והתריע ביהמ"ש העליון בשורה ארוכה של פסקי דין בפני התופעה שתחת מעטה של הארכת ההליכים המשפטיים ניתנת בפועל לגיטימציה להנצחת פעילות בלתי חוקית של עסקים הפועלים תוך הפרת חוקי התכנון והבניה וחוק רישוי עסקים ותוך הפרת צווים שיפוטיים דבר שיש בו כדי לערער את עצם שלטון החוק, דבר שאין להשלים עימו אלא יש למגרו. כאמור, אין ביהמ"ש יכול ליתן יד לתופעה פסולה זו שעניינה אי קיום צו שיפוטי. עוד ייאמר כי באי קיום הצו השיפוטי על ידי הנאשמים עומדים שיקולים כלכליים אותם העדיפו הנאשמים על פני קיום הצו השיפוטי ושמירת אינטרס הציבור, ואכן כפי שנפסק לא אחת הרי ששיעור הקנס המוטל צריך לשקף שני מרכיבים - האחד את חומרת העבירה והשני היות נשוא הדיון עסק כלכלי לכל ענין ודבר. בקנס המוטל יש להעביר מסר של אי כדאיות כלכלית להפעיל עסק בניגוד לצווי בית משפט וכך בענייננו. יחד עם זאת, אני מתחשבת לקולא בכך שמיום מתן גזר הדין בתיק עמ"ק 506/99 פעלו הנאשמים ונקטו בהליכים שונים מול הרשויות בנסיון לקבל את ההיתרים הנדרשים בחוק, דבר שלא עלה בידם. כל אחד מהנאשמים נמצא במצב כלכלי קשה והנאשמים 3 ו - 4 נמצאים כפי שנטען, במשבר משפחתי. בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי כאמור בזהירות יתירה הנסיבות כולן אני מורה בזאת כדלקמן : 1. אני דנה נאשמת 1 לתשלום קנס בסך של 100,000 ₪. הקנס ישולם ב - 10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.4.10 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. 2. אני דנה כל אחד מהנאשמים 5,4,3,2 לתשלום קנס בסך של 20,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ע"י כל אחד מהנאשמים 5,4,3,2 ב - 10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.4.10 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. 3. על מנת להרתיע כל אחד מהנאשמים 5,4,3,2 מלעבור עבירה שעניינה אי קיום צו בית משפט בעתיד אני דנה כל אחד מהנאשמים 5,4,3,2 לתקופת מאסר של 3 חודשים על תנאי למשך שנתיים והתנאי שלא יעבור כל אחד מהנאשמים 5,4,3,2 עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 לרבות עבירה שעניינה אי קיום צו בית משפט. חישוב תקופת המאסר על תנאי יחל בעוד 12 חודשים מהיום. זכות עירעור תוך 45 ימים מהיום. ניתנה והודעה היום י"ד אדר תש"ע, 28/02/2010 במעמד הנוכחים. אביבה טלמור, שופטת אי קיום צו בית משפטצווים