רקע כללי וההליך שלפני: התובעים הגישו תביעתם כנגד ההנתבעים בעילה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 וכן בעילה נזיקית מכח פקודת הנזיקין. התביעה הוגשה על ידי התובעים כנגד ההנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), בה נטען כי, במסגרת תפקידה כמבקרת פנים של מועצה אזורית גלבוע התבקשה על ידי ראש המועצה לבדוק את שאלת קיומם של ניגודי עניינים של נבחרי המועצה בשנת 2005. נטען עוד כי הנתבעת הניחה על שולחן המועצה דו"ח ביקורת על ניגודי עניינים של נבחרי ציבור. התובעים טוענים כי, במסגרת הדו"ח הנתבעת עשתה שימוש לרעה בסמכותה ותפקידה על מנת לנגח את התובעת מס' 1 להכפישה ולפגוע בה ובמשפחתה. בסעיף 15 לכתב התביעה נטען כי, על אף שהמבקשת לא נתבקשה לבדוק ניגודי עניינים של עובדי המועצה , להבדיל מנבחריה, כללה הנתבעת בדו"ח פרק שלם בו האשימה את התובעת מס' 1 בפעילות תוך ניגוד עניינים ושחיתות ואף יחסה לה ביצוע עבירה פלילית. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף וטענה במסגרתה, בין היתר כי, עומדת לה הגנת "פרסום מותר" וכן ההגנה הקבועה בפקודת הנזיקין לעובדי ציבור. ביום 10.1.2008 קיבלתי באופן חלקי את הבקשה ודחיתי את התביעה כנגד המבקשת בעילה לפי חוק איסור לשון הרע אך יחד עם זאת בכל הקשור לעילה לפי פקודת הנזיקין קבעתי כי העמידה בתנאי החסינות לפי פקודת הנזיקין מצריכה בירור עובדתי מאחר ואחד התנאים הוא שעובד הציבור לא פעל בכוונת זדון. כמו כן, העלו התובעים טענה לפיה המבקשת אינה עונה להגדרת "עובד ציבור" ולכן אינה נהנית מהחסינות הקיימת בפקודת הנזיקין. ביום 20.4.2009 התייצבו הצדדים לישיבת קדם משפט ראשונה. באותה ישיבה העלתה באת כח הנתבעת טענה מקדמית לפיה המשיבים לא פעלו בהתאם להוראות תקנה 2(ב) לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006: "2. חובת הודעה על הגשת תובענה נגד עובד ציבור (א) הוגשה תובענה נגד עובד ציבור שהוא עובד המדינה, כאמור בסעיף לב לפקודה, יודיע התובע על הגשתה למשרד פרקליט המחוז שבו נמצא מקום מושבו של בית המשפט הדן בתובענה או ליועץ המשפטי לכנסת, לפי הענין;העתק כתב התביעה יצורף להודעה. (ב) הוגשה תובענה נגד עובד ציבור שהוא עובד רשות ציבורית, כאמור בסעיף 7ג לפקודה, יודיע התובע על הגשתה ליועץ המשפטי של הרשות הציבורית;העתק כתב התביעה יצורף להודעה. (ג) הודעה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תהא ערוכה לפי טופס 1 שבתוספת." החובה להודיע לפי תקנה 2(ב) הנ"ל מיועדת לצורך הגשמת הוראות סעיף 7ג(א) לפקודת הנזיקין הקובע: "7ג. תובענה נגד עובד רשות ציבורית [תיקון: תשס"ה] (א)   הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד , אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א." בישיבת קדם משפט הראשונה הוריתי לבא כח התובעים לשקול את האפשרות לפעול בהתאם לפרוצדורה הקבועה בתקנות הנ"ל. בהודעת התובעים מיום דחו את הדרישה לפעול בהתאם לתקנות מאחר ולטענתם הנתבעת אינה עובדת ציבור. הנתבעת הגיבה לבקשת התובעים ובה טענה כי הינה עובדת ציבור. בשים לב לכך הוריתי לצדדים להודיע אם הם מסכימים כי בתחילה תוכרע השאלה אם הנתבעת הינה עובדת ציבור ואם יש צורך בשמיעת ראיות בנקודה זו. הצדדים הסכימו להצעתי, ויתרו על זכותם להביא ראיות בנקודה זו וניגשו ישירות למלאכת כתיבת הסיכומים.  טענות הצדדים: התובעים טוענים בסיכומיהם כי לא כל עובד רשות ציבורית עונה להגדרה המופיע בסעיף 7 לפקודת הנזיקין. רק עובד הממלא תפקיד ציבורי על פי חיקוק. התובעים טוענים כי במועד הרלוונטי לפרסום או אף במועד הגשת התביעה לא הייתה כל הוראה בפקודת המועצות המקומיות המחייבת העסקת מבקר פנים. ולכן הנתבעת לא מילאה תפקיד על פי חיקוק כי אם על פי חוזה וולנטרי. סעיף 13 (ה) (א) הוסף ביום 10.4.2007 לאחר הגשת התביעה. עוד טוענים התובעים כי באשר למועצות אזוריות להבדיל ממועצה מקומית עד היום לא הוחלה עליה הוראות סעיף 167 לפקודת העיריות והעסקת מבקר פנים במועצה אזורית לא נעשית על פי חיקוק. בנוסף טוענים התובעים כי מועצה אזורי אינה מועצה מקומית ולכן לא ניתן להחיל עליה את הוראות חוק המועצות המקומיות הנתבעת בסיכומיה טוענת כי מועצה אזורית היא למעשה מועצה מקומית זאת בהסתמך על סעיף 1 לפקודת המועצות המקומיות. הנתבע הינה עובדת רשות ציבורית אשר כוללת בחובה מועצה אזורית, היא מקבלת את שכרה מהמועצה האזורית וכל סובביה במועצה רואים בה כעובדת המועצה. ראש המועצה בתביעת דיבה שמתנהלת כנגדו על ידי הנתבעת הוא התייחס אליה כעובדת המועצה ולכן לא ייתכן כי התובעת שהינה מזכירת המועצה תתייחס אליה בשונה ותטען כי אינה עובדת המועצה. יתרה מכך הנתבעת מורשית להשתתף בישיבות המועצה ואם לא הייתה עובדת המועצה אזי מכח מה היא מורשית להשתתף באותן ישיבות? דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הנני סבור כי הנתבעת עונה להגדרת עובד רשו ציבורית כמשמעה בסעיף 7 לפקודת הנזיקין. להלן אסביר את טעמיי. "רשות ציבורית" מוגדרת בסעיף 7 לפקודת הנזיקין כרשות מקומית וכל תאגיד שהוקם בחוק המנוי בתוספת. רשות מקומית על פי חוק הפרשנות כוללת עיריה, מועצה מקומית או רשות כיוצא באלה ועד מקומי או איגוד ערים. משנקט המחוקק בהגדרה רחבה והשתמש במושג "כיוצא באלה" הגדרה זו חובקת כל רשות מקומית לרבות מועצה אזורית. שכן מועצה אזורית בהגדרה הינה מועצה מקומית שכן הסמכות להקים מועצה אזורית הינה סמכות הקבועה בסעיף 1 לפקודת המועצות המקומיות (ראה הגדרה מועצה אזורית בחוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה), תשמ"ח - 1988). הגרת עובד רשות ציבורית המופיעה בסעיף 7 לפקודת הנזיקין מתחילה במילה "לרבות". הפועל היוצא מכך כי הגדרה זו אינה הגדרה ממצה וכל החלופות המופיעות לאחר המילה לרבות אינן חלופות המהוות רשימה סגורות. על בית המשפט למלא את ההגדרה תוכן על ידי פרשנות תכליתית שיש לתת להגדרה זו. לכן גם אם בזמן פרסום הדו"ח על ידי הנתבעת היא לא מילאה תפקיד על פי חיקוק אין די בכך על מנת לקבוע כי איננה עובדת רשות ציבורית כפי שהתובעים מנסים לשכנעני. מטרת תיקון מס' 10 לפקודת הנזיקין היא לצמצם את האחריות הישירה של עובדי הציבור על מנת שלא להרתיעם אותם מהפעלת סמכויותיהם אך מאידך אין המשמעות שהנפגע מעילות זו יצא וידיו על ראשו אלא המחוקק ביקש לגלגל את הנזק על שכמי הרשות עצמה. בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובד ציבור), התשס"ג - 2002 (פורסם בה"ח ממשלה 6, התשס"ג) נאמרו הדברים כדלקמן: "בהצעת החוק מוצע להרחיב את חסינותם של עובדי הציבור מנימוקים אלה: מוצדק להכיר במעמדם המיוחד של עובדי ציבור מאחר שהם חשופים לסיכוני אחריות עקב אפשרות ההיזק הנרחבת של הרשות; עובדי הציבור חשופים ללחצים בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות או איום בהגשת תביעות כאלה, דבר בעלול להשפיע על תפקודם ולשבש את פעילותה של הרשות הציבורית; מבחינת כושר הפיצוי, המדינה או הרשות הציבורית היא בעלת המשאבים הכספיים ובעלת היכולת לפזר את הנזק, והתביעה האישית נגד עובד הציבור אינה מוסיפה דבר לנפגע; נטל האחריות בנזיקין מוטל , למעשה, על המעסיק, לא רק במגזר הציבורי אלא גם במגזר הפרטי, ולפיכך ההסדר המוצע הוא יותר בבחינת הכרה רשמית במציאות משפטית קיימת." לדעתי יש לתת למונח עובד ציבור פרשנות מרחיבה אשר תהלום את מטרת החוק ולפיה לתת לעובד הציבור מרחב פעולה מקסימאלי ולא להגביל את פעולתו מחשש לתביעה אישית. אין חולק כי הנתבעת הייתה בזמנים הרלוונטיים עובדת המועצה האזורית, קיבלה שכר מהמועצה ואף הייתה מחויבת להתייצב לעבודה שם מדי יום ביומו (ראה לדוגמא מכתב ראש המועצה המתריע לנתבעת על אי התייצבותה לעבודה). התפקיד אותו מילאה הנתבעת, מבקרת פנים מחייב לעמוד על המשמר ולחשוף שחיתויות הינו במובהק תפקיד ציבורי ולכן קיים אינטרס ציבורי לתת לתפקיד זה ההגנה הקבועה בפקודת הנזיקין. דווקא התפקיד אותו ממלאת התובעת, הכרוך בעימות לא פשוט עם עובדים אחרים המועצה, מעמיד אותה בפני סיכון מוגבר ש לתביעות אישיות ולכן תיקון 10 לפקודת הנזיקין נועד לחסות על תפקידים כדוגמאת זה הממלאת הנתבעת. לכן אין לדעתי נפקא מינא אם מבקר הפנים ממלא את תפקידו מכח חוזה עם המועצה או מכח הדין שכן כאמור לעיל החוק אינו דורש בהכרח כי עובד הציבור ימלא תפקיד על פי חיקוק. לדעתי התוספת בהגדרת עובד רשות ציבורית ככוללת אדם הממלא תפקיד על פי חוק נועדה על מנת לכלול את נושאי התפקידים אשר נבחרים כגון ראש המועצה וסגנו אשר לגביהם פסיקת בית הדין לעבודה קבעה כי לא מתקיים בינם לבין המועצה יחסי עובד מעביד בכל הקשור לחוקי המגן (ראה: דנג"צ: 4601/95 סרוסי נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817). על מנת להסיר ספק מטענה אפשרית לפיה פקודת הנזיקין אינה חלה על ממלאי תפקידים אלו ניסח המחוקק את הגדרת עובד רשות ציבורית כפי שניסח. התובעים צודקים כי ההוראה המחייבת העסקת מבקר פנים התווספה לפקודת המועצות המקומיות בתיקון מס' 47 אשר נכנס לתוקף ביום 8.1.2008. יחד עם זאת הפקודה תוקנה על ידי החלת הוראות פקודות העיריות המגדירות סמכויות מבקר פנים עוד בטרם כך. סעיף 34 א לפקודת המועצות המקומיות התווסף לחוק בתיקון מס' 33 אשר נכנס לתוקף ביום 1.1.2004 (ראה: ס"ח תשס"ד מס' 1920 עמ' 122). באותו מועד הוחל על מועצות מקומיות ועל מועצות אזוריות (ראה סעיף 34 א (ב) לפקודת המועצות המקומיות) סעיף 170 א לפקודת העיריות המגדיר מה הן סמכויות מבקר פנים למקרה במועצה אזורית החליטה להעסיק מבקר פנים באופן וולנטרי. כפועל יוצא מכך הנתבעת בעת עריכת הדו"ח נשוא כתב התביעה השתמשה בסמכויות מכח חיקוק ואין כל יסוד לטענת התובעים לפיה הנתבעת מילאה תפקידה שלא מכח חיקוק. לכן הנתבעת עונה מסיבה זו להגדרת עובד רשות ציבורית בפקודת הנזיקין. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי המסקנה היא שהתביעה כפי שהוגשה הינה פגומה שכן התובעים לא טרחו להודיע ליועץ המשפטי של המועצה האזורית על קיומה של התביעה הנוכחית בהתאם לתקנות הנזיקין כמצוטט לעיל. לכן אני מורה לתובעים לפעול בדרך הקבועה בתקנות בתוך 30 יום מהיום אחרת אורה על מחיקת התובענה כנגד הנתבעת. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בגין שלב זה בהליכים בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים ניתנה היום, כ"ח אדר תש"ע, 14 מרץ 2010, בהעדר הצדדים. ביקורת פנימית