חיסיון זמני של הראיה עד תום פרשת ההגנה

חיסיון זמני של הראיה עד תום פרשת ההגנה מבוא לפניי בקשת התובע לכמוס באופן זמני את דו"ח החקירה שנערך לבקשתו. עסקינן בתובע שנפגע בתאונה שאירעה ביום 10.5.04 (להלן: "התאונה") עת הועסק על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") כטבח באולם האירועים שבבעלותה. יאמר כי התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת יומיים קודם לתאונה. לטענת התובע, במועד הנ"ל תוך כדי עבודתו במטבח החליק על רצפתו הרטובה, נפל ונחבל. טענה זו נטענה הן בכתב התביעה והן בתצהיר עדותו הראשית של התובע מיום 14.5.10. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת וכנגד מבטחתה - הנתבעת 2 (הנתבעת והמבטחת תקראנה להלן יחדיו: "הנתבעות"). בכתב הגנתן הכחישו הנתבעות את כל טענות התובע וטענו כי יש לדחות את התביעה, בין היתר, בשל רשלנותו הבלעדית של התובע תוך שאינן טוענת טענות עובדתיות ספציפיות. יאמר כי לאחר התאונה לא שב התובע לעבודה בנתבעת. הצדדים הגישו תחשיבי נזק. הנתבעות טענו בתחשיבן כי יש לדחות את התביעה שכן עסקינן ב"אירוע נפילה שנובע מסיכוני היום-יום" (סעיף 1.1 לתחשיב) ושבו והכחישו "... קיומה של רטיבות כלשהיא" (סעיף 1.3 לתחשיבן). כן טענו הנתבעות בתחשיבן כי סופקו לתובע נעלי בטיחות עם קבלתו לעבודה ואולם בעת האירוע לא עשה בהן שימוש. כמו כן טענו הנתבעות בתחשיבן כי ריצוף המטבח הינו ריצוף תיקני וכי מותקנות גומיות למניעת החלקה. על בסיס תחשיבי הנזק הוצעה בישיבת יום 12.10.09 הצעה מפורטת לפשרה בדבר שיעור הנזק ממנה נוכו תשלומי המל"ל ומהיתרה נוכו 40% בגין שאלת החבות. הצדדים התבקשו ליתן עמדתם להצעת בית המשפט. טעמי הבקשה והרקע לה ביום 21.10.09 מסר ב"כ התובע: "נראה לח"מ כי הצעת כבוד בית המשפט הינה על הצד הנמוך, ובודאי מקום בו ניכה כבוד בית המשפט מהצעתו 40% בגין אשם תורם. בידי הח"מ דו"ח חקירה אשר בוצעו לאחר התאונה ממנו עולה כי אין כל מקום לניכוי אשם תורם מצידו של התובע" (סעיף 2-3 להודעה). התובע ביקש להגיש לעיני ביהמ"ש בלבד את דו"ח החקירה על מנת שישוב וישקול את הצעתו. בתגובתן מיום 29.10.09 הודיעו הנתבעות כי דוח החקירה אינו נהנה מחיסיון וכי על התובע להמציאו לעיונן. ביום 21.12.09 הודיע התובע כי בכוונתו להגיש תצהירי עדות ראשית ולזמן עדים שאינם בשליטתו. כן בקש לאפשר לו להציג את חומר החקירה במהלך או לאחר עדויותיהם של אותם עדים וזאת בהתאם לרע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח' (19.12.99). הנתבעת התנגדה לבקשה בתגובתה מיום 31.12.09 וזאת מהטעמים כדלקמן: תכלית הבקשה הינה למעשה כיסוי עיני הנתבעות בשלב הבאת ושמיעת הראיות - ניסיון העומד בסתירה חזיתית ומוחלטת לכלל הגילוי המרבי וניהול המשפט בקלפים גלויים. בעל דין הטוען שיש לחרוג מן הכלל - עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל לעשות כן. הלכת סוויסה חלה על תצהירי עדות של חוקרים פרטיים מטעם חברות הביטוח בלבד והצדקה לכך הינה כי האירוע כולו ואף הנזק האמיתי הינם בידיעת התובע ולחברת הביטוח אין דרך אחרת לבירור האמת. במקרה דנן, התמונה העובדתית כולה מצויה בידי התובע. כפי שנקבע ע"י כבוד השופטת מארק הורנצ'יק בת.א. 13869/04 שמואלי רונן ואח' נ' עמיר עמנואל יזמות פיתוח והשקעות ואח' - עול הראיה מוטל על התובע והוא בעל הדין שעליו להתחיל בהבאת ראיותיו ובקשתו הינה למעשה שיבוש והיפוך סדר הראיות. בתגובתו מיום 6.1.10 השיב התובע כי:"...כל עוד מתירים בתי המשפט לנתבעים 'להפתיע' את התובעים באמצעות ממצאי חקירותיהם- עקרון ההדדיות מצדיק ומחייב דין דומה במקרה נדיר מסוג זה, בו התובע הוא שמבקש להסתייע באמצעים דומים". בהחלטתי מיום 3.2.10 הוריתי לתובע להגיש ראיותיו; להגיש בו זמנית בקשה לזימון העדים שאינם בשליטתו; להגיש ללשכתי במעטפה סגורה את דוח החקירה שלאחר עיון בו תינתן החלטתי בבקשה. כן קבעתי כי הנתבעות פטורות, בשלב זה, מהגשת ראיותיהן. התובע הגיש ראיותיו וכן תצהיר חוקר לעיני ביהמ"ש בלבד. התובע לא הגיש בקשה לזימון עדים שאינם בשליטתו. לאחר שהוגשו ראיות התובע התבקשו הנתבעות, בהחלטתי מיום 30.5.10, להודיע האם נוכח ראיות התובע הינן עומדות על מלוא טענותיהן בכתב ההגנה. הנתבעות השיבו בחיוב. בהמשך הגיש התובע בקשה להורות על חיסיון זמני של דו"ח החקירה ובסופו של יום בהודעתו שנמסרה ביום 24.6.10 הודיע כי בכוונתו לעתור לזימונו של עד נוסף שאינו בשליטתו ואשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה עבד בנתבעת וכי עובד זה (להלן: "העובד ") הינו העובד הנזכר בדו"ח החקירה. הוסיף וטען ב"כ התובע כי מאחר וטרם הוגשו ראיות הנתבעות - אינו יודע האם בכוונתן לזמנו כעד מטעמן ואם יעשו כן - יבקש לעמתו במהלך החקירה הנגדית עם האמור בדו"ח החקירה - ככל שעדותו תסתור את האמור בדו"ח. ככל שהעובד לא יוזמן כעד מטעמן - יבקש התובע לזמנו "... ללא הגשת תצהיר עדות ראשית, ובמידה ועדותו תסתור את האמור בדו"ח החקירה יבקש התובע לעמתו, במהלך החקירה הראשית, עם האמור בו...". בהודעתו הנ"ל עתר התובע להורות על חיסיון זמני של הדו"ח; להורות לנתבעות להגיש את תצהירי עדויותיהן הראשיות ולחילופין להורות על זימון העובד ללא הגשת תצהיר עדות ראשית. (יובהר כי זהות העובד הובאה לפני ביהמ"ש אך אינה ידועה לנתבעות). דיון המצב המשפטי אקדים ואומר כי עסקינן בבקשה חריגה. הצדדים לא תמכו טענותיהם בהחלטה הדנה בבקשה דומה אשר נדחתה/התקבלה למעט ההחלטה בעניין שמואלי רונן. משכך, נאלצתי לבחון את הפסיקה שניתנה על ידי הערכאות השונות ובסיומה של בחינה מצאתי כי דין הבקשה להתקבל בכפוף לסייגים המפורטים בהחלטתי זו. כידוע, פסק הדין המהווה אבן יסוד בבקשות לחיסיון זמני של דוחות חקירה (להבדיל מדוחות בדיקה וכו') הינו הלכת סוויסה. מבטחות מרבות לעשות שימוש בהלכת סוויסה, אולם בחינתה מלמדת כי אינה חוסמת את האפשרות לחיסיון זמני של דוחות חקירה הנערכים לבקשת תובעים. הטעמים שהביאו לפסיקת ההלכה דנן יפים, במקרים מסוימים, גם מקום בו הבקשה מוגשת מטעמו של תובע ולא מטעמה של נתבעת. עיון בפסק הדין מלמד כי תחילה נקבע העיקרון הכללי בדבר גילוי מוקדם של כל הקלפים ולאחריו נקבע החריג בדבר דחיית המועד לעיון במסמכי הצד שכנגד ורק לאחר מכן נערך דיון לגופה של הבקשה לחיסיון דו"ח חקירה שנערך מטעם נתבעות. בהמשך עורך המשנה לנשיאה כבוד השופט שלמה לוין (כתוארו אז) סקירת המצב המשפטי במדינות השונות. כבוד השופט לוין קובע כי "... שיקול-דעתו של בית-המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראיה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי-הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי-הטענות ובצפי של בית-המשפט - לפי החומר שלפניו - לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על-ידי בעל-דין לא ישרת את מטרות הצדק. (סעיף 13 סיפא לפסה"ד). כבוד השופט לוין בחן לגופן את הנסיבות נשוא הבקשה שלפניו וקבע את העיקרון בדבר גילוי כללי ועיון במסמכים כבר בשלב המקדמי. יחד עם זאת הוסיף וקבע כי : "(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים"; (ב) רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת" (סעיף 15(א- ב) לפסה"ד). "... במקרה שלפנינו סבה המחלוקת שבין בעלי-הדין על שאלת החבות בלבד, והראיות שבהן מדובר הן ראיות שמקורן במערער עצמו ואשר נוצרו על-ידיו זמן קצר...לאחר האירוע נושא התביעה. (סעיף 16 לפסה"ד). ברע"א 2203/07 אלי ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ נקבע: "לסיום אדגיש את חשיבותו של ערך גילוי האמת כעיקרון יסוד של המערכת המשפטית. ודאי כי לעיקרון זה יש חריגים, כאשר עומדים על הפרק ערכים חשובים אחרים, אך אלו הם היוצאים מן הכלל הבאים ללמד על הכלל עצמו..." (ס' 9 לפסה"ד). ברע"א 2498/07 מקורות חב' מים בע"מ נ' אורה בר ואח' נקבע כי "...הגם שנטיית הדין היא שימוש ב"קלפים גלויים" לשם גילוי האמת במחלוקות, וכך יאה גם מוסרית, הנה מעת לעת מזדמנים מצבים בהם נדרש בית המשפט למצוא את נקודת האיזון בהתנגשות עם שיקולים שונים והיבטים שהחברה נדרשת להגן גם עליהם ראוי שבית המשפט יבחן מסמך שמתבקש לגביו חיסיון כדי לעמוד על טיב הנושא - פעולה שהיתה עשויה בהקשר דנא לייתר את ההליכים בבית משפט זה ואולי חלקם בבית המשפט המחוזי, ולאו מילתא זוטרתא היא..." (עמודים 6-7 לפסה"ד). בבש"א (י-ם) 386/02 בנק אינו וסטיק כללי בע"מ נ' LTD TONEDOOR ואח' נדונה ע"י כבוד השופט צבן השאלה האם הנתבעים/התובעים שכנגד רשאים לכמוס זמנית קלטות שברשותם עד לאחר הגשת ראיות התובע/ הנתבע שכנגד: "...השאלה הינה מהו השלב הדיוני הנכון לחשיפת הקלטות ותמלילי השיחות, ובמקרה זה השאלה המצומצמת יותר הינה האם הצגת גירסה מכחישה בלבד, ללא פירוט, מצדיקה בנסיבות המקרה "עיון מאוחר" בקלטות ובתמליל... אמור מעתה כי מקום שגירסת צד הינה כללית ולקונית, בלא פירוט עובדתי מינימלי, והכחשת האירוע או המקרה הינה גורפת, יטה בית המשפט לסטות מהכלל של גילוי כללי ועיון מוקדם לכיוון החריג של "עיון מאוחר". (ס' 4 להחלטה). בבר"ע (ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רונן גודל נקבע ע"י כבוד השופטת גרסטל (כתוארה אז): "... כעקרון, מקובלת עלי טענת המשיב, שלפיה אין להגביל את הלכת סוויסה למקרים של תביעות נזיקין בלבד, וניתן להחילה גם מקום בו הנתבע מכחיש באופן גורף האירוע נשוא התביעה... יחד עם זאת, בעצם ההכחשה אין די, ותנאי נוסף לדחיית העיון (מבלי לקבוע רשימה סגורה) הוא שהנתבע אינו מספק כל גירסה עובדתית משלו, ואינו כופר בטענות התובע באופן מפורש - אחת לאחת... ". (עמ' 8 להחלטה). בבר"ע (י-ם) 1052/09 ברכאן מרדכי נ' סלים בילדינגס בע"מ נקבע על ידי כבוד השופט פרקש: "...דומה, כי ההלכה אינה מוגבלת לתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף בלבד...". ביהמ"ש אישר את החלטת ביהמ"ש קמא לאפשר לתובע לחשוף את הראיה החסויה לאחר הגשת ראיות הנתבע, אולם הורה לתובע להגישה במעטפה סגורה בתוך המועד שנקבע להגשת ראיותיו. ניתוח הפסיקה מביאני למסקנות כדלקמן: קיימת חובת גילוי מוקדמת; במקרים חריגים יש להיעתר לבקשה לגילוי מאוחר; בידי נפגע המידע בדבר נסיבות האירוע, בעוד שלא אחת בידי המבטחות אין מידע בזמן אמת; על מנת לאפשר למבטחות להתמודד עם יתרונו זה של תובע - יש לאפשר להן לחשוף את תצהירי החוקרים מטעמן רק לאחר הבאת ראיות התובע וזאת מקום בו עיון במסמכים בשלב מוקדם עלול להביאו לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת; בית המשפט ייתן דעתו למחלוקת שהתגבשה בכתבי הטענות ובעיקר בשאלת החבות; גילוי האמת ועשיית הצדק הינם עקרונות יסוד של מערכת המשפט; ניתן להחיל את החריג גם מקום בו הבקשה מוגשת על ידי תובע; לא אותרה בקשת נפגע להחלת החריג לטובתו מקום בו הוגשה תביעתו כנגד מבטחת/מזיק. ראוי כי ביהמ"ש יעיין במסמך שמתבקש לגביו חיסיון. הכרעה עול הראיה מוטל על תובע עד סוף הדרך. ככלל, על תובע להגיש את כל ראיותיו ולזמן את כל עדיו ורק לאחר מכן על נתבעת להגיש את ראיותיה. כאמור, במקרה דנן, עותר התובע, בין היתר, לאפשר לו, עוד טרם שמיעת הראיות והגשת ראיות הנתבעות, לזמן את העובד לאחר תום שמיעת ראיות הנתבעות. משמע, לזמנו כעד הזמה. התובע מבקש לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד, לכאורה בידיו גרסת העובד התומכת, לטענתו, בגרסתו בשאלת החבות, אולם מנגד הינו חושש לזמנו כעד מטעמו שמא לא ישתף פעולה עמו ועל כן הינו מעדיף לחוקרו בחקירה נגדית. לא זו אף זו, ככל שהעובד לא יוזמן על ידי הנתבעות - בכוונתו לזמנו כעד מטעמו ובמקרה הצורך לעמתו עם גרסתו. הפסיקה אכן מתירה, במקרים מסוימים, זימון עד הנמנה על מצהירי הצד שכנגד (ר' רע"א 10732/06 ארגון הנהגים ברעננה בע"מ ואח' נ' רעננית הסעות וטיולים בע"מ ואח')- אולם נראה כי אין זהו המקרה. משכך, על התובע להתכבד ולהודיע עד ליום 20.7.10 האם הינו מבקש לזמן את העובד כעד מטעמו. במקרה זה, יותר זימונו בלא שיוקדם לו הגשת תצהיר עדות ראשית, שכן עסקינן בעד שעבד בנתבעת במועד התאונה. היה והתובע יגיש בקשה לזימונו של העובד כעד מטעמו וזה יתייצב לעדות - אם וככל שהעובד יסתור את האמירה המיוחסת לו - תידון (באותו מעמד) בקשת התובע לעמתו עם הגרסה המיוחסת לו. ככל שהתובע לא יבקש עד ליום 20.7.10 לזמן את העובד כעד מטעמו וככל שהנתבעות לא תבקשנה לזמנו כעד מטעמן - לא יותר לתובע לזמנו כעד מטעמו שכן התובע אינו רשאי לנקוט בטקטיקה של זימון עדים בהתאם לראיות שבכוונת הנתבעות להגיש. באשר לאפשרות כי התובע יבקש לזמן את העובד כעד מטעמו לאחר שתשמענה ראיות הצדדים - עסקינן בבקשה להבאת עדות הזמה. בנסיבות דנן, משטענות הנתבעות ידועות לתובע ומשלשיטתו בידיו גרסה המסייעת בידיו להדוף את ראיות הנתבעות - אין עסקינן בטענה שלא יכול היה לצפותה ועל כן בקשתו צפויה להדחות. באשר לבקשה לחיסיון זמני של הראיה עד תום פרשת ההגנה - מהטעמים המפורטים להלן דין הבקשה להתקבל מבלי להביע דעה בדבר הראיה. במקרה דנן מתקיימות הנסיבות שהביאו לתוצאה בהלכת סוויסה, אולם הפעם יש להחילה במהופך. להלן חלק מהטעמים שהביאוני למסקנתי זו: עסקינן בתובע שעבד בנתבעת יומיים בלבד ולא שב לעבודתו זו; קרות התאונה נודע לנתבעת מיד עם אירועה; העובד נמנה על עובדי הנתבעת ואין לתובע יכולת של ממש לבוא עמו בדברים, באופן גלוי, על מנת לזכות לשיתוף פעולה ממנו. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע כי: החליק על רצפה רטובה; בכל המטבח, לרבות במקום בו החליק, לא היו משטחי פלסטיק, שטחונים או דבר מה אחר אשר היה בו כדי למנוע החלקה שכזו; לא קיבל הדרכה בנושא הבטיחות; לא סופקו לו נעליים מיוחדות; זאת ועוד, הנתבעות לא חזרו בן מטענותיהן בכתב ההגנה ובתחשיב הנזק ומשכך ניצבות בפני ביהמ"ש טענות סותרות מטעם הצדדים. ככל שקיימת למי מהצדדים שליטה על הראיות - זו נמצאת בעיקרה בידי הנתבעות, וככל שקיים, אם בכלל, חשש לאי חשיפת האמת - אין לזוקפו לחובת התובע. לאור האמור לעיל, הנני נעתר לבקשת התובע לחיסיון זמני של תצהיר החוקר עד לתום פרשת ההגנה. היה והתובע יודיע שאין בכוונתו לזמן את העובד כעד מטעמו - יהיה על הנתבעות להגיש ראיותיהן. חיסיון