טענת כבר נשפטתי 1. עניינה של החלטה זו הוא טענות מקדמיות מטעם הנאשם 3 (להלן: "המבקש") בדבר "סיכון כפול" ו"הגנה מן הצדק", בשלן לטענתו יש להורות על ביטול חלק מכתב האישום שהוגש כנגדו. 2. ביום 08.05.06 הוגש כנגד המבקש, בצוותא עם שני נאשמים נוספים, כתב אישום מטעם המשרד להגנת הסביבה. מעובדות כתב האישום עולה, כי הנאשמת 1 הינה חברה שבמועדים הרלוונטיים לכתב האישום הפעילה משרפה לשריפת פסולת מסוכנת אורגנית ברמת חובב. נאשם 2 היה מנכ"ל הנאשמת 1 והמבקש היה מנהל בפועל. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות על פי החוק לרישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 וחוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג - 1993 (להלן: "כתב האישום"). 3. ביום 05.01.10 הגיש ב"כ המבקש בקשה על פי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982 (להלן: "חסד"פ"), לביטול האישומים המיוחסים למבקש בסעיפים 17, 18, 19 ו - 20 לכתב האישום, וזאת מחמת טענה מקדמית מן הסוג של סיכון כפול ולחילופין מחמת טענה מקדמית של הגנה מן הצדק בהתאם לסעיף 149(10) לחסד"פ (להלן: "הבקשה"). 4. ביום 02.02.10 נערך דיון בבקשה במעמד ב"כ הצדדים. טענת "סיכון כפול" 5. טענת ב"כ המבקש לסיכון כפול מבוססת על הליך קודם שנוהל כנגד המבקש. מהבקשה על נספחיה עולה, כי ביום 13.09.04 הוגשה בבית המשפט השלום בבאר שבע קובלנה פלילית פרטית כנגד המבקש בצוותא עם 3 נאשמים נוספים בהם הנאשמת 1, ק"פ 1005/04 (להלן: "הקובלנה"), על ידי עמותת "אדם טבע ודין" (להלן: "הקובלת"). 6. עם הגשת הקובלנה, וכמצוות המחוקק בסעיף 71 לחסד"פ, הורה כב' השופט מגד, שדן בקובלנה, להעביר העתק ממנה לעיון הפרקליטות על מנת שתודיע אם ברצון המדינה לנהל את התביעה. בהמשך לאמור נתקבלה הודעה מטעם פרקליטת המחוז דאז, עו"ד יסכה ליבוביץ', כי התיק לא ינוהל על ידי תובע מהפרקליטות. 7. עקב אי התייצבותה של הקובלת לדיונים בקובלנה, ולבקשת ב"כ המבקש בהתאם לסעיף 133 לחסד"פ, הורה כב' השופט מגד ביום 22.03.05 על מחיקת הקובלנה כנגד המבקש. 8. מכאן, לטענת ב"כ המבקש, הועמד המבקש בעבר בפני סיכון של הרשעה בגין המעשים המפורטים בסעיפים 17 - 20 לכתב האישום הואיל ולשיטתו, המעשים המיוחסים בין היתר למבקש והמפורטים בקובלנה, זהים למעשים המפורטים בסעיפים 17 - 20 לכתב האישום. 9. בבקשתו, סקר ב"כ המבקש את התנאים שגיבשה הפסיקה להתקיימותו של סיכון כפול והתקיימותו במקרה דנן. לטענתו, העובדות המפורטות בקובלנה זהות לעובדות המפורטות בסעיפים 17 - 20 לכתב האישום, כך שהמבקש עומד לדין בשנית בגין אותו מעשה. כמו כן, לטענתו, הקובלנה הוגשה כדין ובפני בית המשפט המוסמך, כאשר הקובלת הינה בעלת מעמד בדין, הן מכוח סעיף 68 לחסד"פ, לפיו רשאי כל אדם להאשים בעבירה מן המנויות בתוספת השנייה על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט, והן מכוח היותה אגודה אשר הוכרה בשורה של חוקים כבעלת מעמד לייצג את הציבור בעניינים הנוגעים להגנת הסביבה. בנוסף, לטענתו, אם הייתה הקובלנה מתבררת עד תום ומגיעה לשלבי ההכרעה, יכול היה המבקש להיות מורשע בדין. הסיבה לקטיעת הדיון בקובלנה הייתה החלטתו של בית המשפט על מחיקת הקובלנה, עקב מחדל של הקובלת באי התייצבותה לדיונים. 10. עוד ציין ב"כ המבקש כי יום לאחר מחיקת הקובלנה כנגד המבקש הודיעה הקובלת לבית המשפט על מחיקת הקובלנה גם כנגד שאר הנאשמים. את הודעתה זו נימקה הקובלת בכך, שמבירור שערכה, היא גילתה כי המועצה המקומית-תעשייתית רמת חובב והמשרד לאיכות הסביבה האמונים על האכיפה והפיקוח, לא עשו מלאכתם נאמנה באיסוף, עיבוד וניתוח נתוני הניטור הרציף המלאים שהגיעו ממפעל הנאשמת 1 ואשר עמדו בבסיס הקובלנה. בנסיבות הללו, טוען ב"כ המבקש, הקובלנה נמחקה בשעתו באופן שלא הותיר פתח להמשך דיון. 11. בטיעוניו הבחין ב"כ המבקש בין טענת "כבר זוכיתי כבר הורשעתי" לבין טענת "סיכון כפול" והדגיש, כי לצורך טענת סיכון כפול די שהנאשם הועמד בעבר בסיכון של הרשעה אף אם לא ניתנה הכרעת דין בעניינו. 12. נוכח כל האמור לטענת ב"כ המבקש, עומדת למבקש טענת סיכון כפול ומשכך דינם של סעיפים 17 - 20 לכתב האישום להתבטל. 13. במעמד הדיון ביום 2.2.10 השיב ב"כ המאשימה לטענות המבקש. בפתח דבריו התייחס ב"כ המאשימה לשיהוי הרב בהעלאת הטענות המקדמיות על ידי המבקש. לטענת ב"כ המאשימה, הקובלנה נמחקה למעלה משנה טרם הגשת כתב האישום. למרות זאת המבקש "ישב בחיבוק ידיים" וחיכה עם טענותיו עד לחלוף 4 שנים ממועד הגשת כתב האישום. 14. לעניין השיהוי השיב ב"כ המבקש כי לא יכול היה לטעון את הטענות המקדמיות לפני שהיה בידיו מלוא חומר החקירה, כולל כל המסמכים בהם ביקש לעיין, אותם קיבל רק לאחרונה. מנגד טען ב"כ המאשימה, כי הבקשה דנן איננה נסמכת על מסמכים שלא היו בתיק החקירה, כך שהמבקש יכול היה להגיש אותה לפני זמן רב ולא להמתין עד סמוך לתחילת שמיעת הראיות. 15. לגופו של עניין, ביחס לטענת הסיכון הכפול טען ב"כ המאשימה, כי קובלנה פלילית הינה הליך פלילי לכל דבר ועניין ומשכך אין בה הליך של מחיקה, יש רק ביטול כתב אישום או זיכוי כשהדבר תלוי, על פי סעיף 94(א) לחסד"פ, בשאלה האם בוטל כתב האישום לפני מענה או אחרי מענה מצד הנאשם. החלטה על ביטול כתב אישום, להבדיל מזיכוי, איננה מונעת הגשתו מחדש. במקרה דנן, לטענת ב"כ המאשימה, הקובלנה נמחקה לפני שניתן מענה, כך שהמשמעות המעשית של ההחלטה על מחיקת הקובלנה היא ביטול כתב אישום, ולכן זו אינה מונעת אף את הגשת הקובלנה מחדש, וודאי שאינה מונעת מהמדינה להגיש כתב אישום גם בנוגע לאישומים שהופיעו בקובלנה. בהקשר זה, הוסיף וטען ב"כ המאשימה, כי סיכון כפול איננו מתקיים גם נוכח ההבדל בזהות המאשימה. בעוד שהקובלנה הוגשה על ידי גוף פרטי, עמותה וולונטארית, הרי שהמאשימה בכתב האישום היא מדינת ישראל. לטענתו, אי הצטרפותה של המדינה בשעתו להליך הקובלנה איננו כובל אותה מלהגיש כתב אישום מטעמה. 16. טענה נוספת מטעם ב"כ המאשימה הייתה, כי סיכון כפול לא מתקיים גם מכיוון שהקובלנה נמחקה בשעתו בשלב מאוד ראשוני, כאשר למעשה "שום דבר לא החל שם" כלשונו. בנסיבות הללו לטענת ב"כ המאשימה, לא ניתן לומר כי המבקש הועמד בסיכון להרשעה בהליך הקובלנה. 17. לבסוף טען ב"כ המאשימה כי הוא חולק גם על הנחת היסוד של ב"כ המבקש לפיה קיימת זהות בין סעיפים 17 -20 לכתב האישום לסעיפים בקובלנה, ולכן גם מטעם זה לא מתקיים סיכון כפול. לטענתו, מדובר בכתב אישום מורכב וזהות הסעיפים, אם בכלל, תוכל להתברר רק לאחר שמיעת עדים לרבות עד מומחה שיוכל להבהיר לבית המשפט את האמור בכתב האישום. דיון והכרעה 18. בסעיף 5 לחסד"פ קבע המחוקק כי אין דנים אדם פעמיים בשל מעשה אחד. טענה זו מוכרת בשם "כבר נשפטתי" או "כבר הורשעתי כבר זוכיתי". טענת "סיכון כפול" לעומת זאת מקורה בפסיקת בתי המשפט באנגליה ובארה"ב והתקבלה בפסיקה בישראל. הטענה מבוססת על העיקרון שאין להעמיד אדם פעמיים בסכנה של הרשעה בפלילים. מדובר בטענה קרובה לטענת "כבר נשפטתי" אך שונה ממנה. 19. על ההבדל ועל הרציונל העומד מאחרי טענה זו עמדה כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 8010/07 חזיזה נ' מ"י,: "עם זאת, הפסיקה בישראל הכירה בעקרון "הסיכון הכפול", הרחב יותר מהעקרון של "כבר נשפטתי" כמובנו בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי. בעוד טענת "כבר נשפטתי" נסמכת על עקרון "מעשה בית דין", טענת הסיכון הכפול נשענת על סכנת הרשעה לה נחשף הנאשם בהליך הקודם, ורואה בסכנה זו מניעה מספקת שלא לפתוח בהליך פלילי נוסף נגדו... כיום, מקובלת הגישה לפיה טענת הסיכון הכפול תעמוד לנאשם מקום שבו הועמד לדין בהליך הראשון על פי כתב אישום "כשר", ובפני בית משפט מוסמך, שכן רק אז היה נתון בסכנת הרשעה... אין הכרח לצורך העלאת טענת סיכון כפול כי ניתן פסק דין בהליך הקודם, ובלבד שהעניין היה תלוי ועומד כדין בפני בית משפט מוסמך... דוקטרינת הסיכון הכפול היא אחד המאפיינים החשובים של ההגנה על זכויות היסוד של נאשם במשפט הפלילי. הרציונל לכלל זה טמון באיסור לחשוף נאשם יותר מפעם אחת למבוכה ובושת פנים, למאבק ולהוצאות הכרוכים בהתדיינות נוספת, ולחיים בצל דאגה, אי וודאות, ואי בטחון. תכלית דוקטרינה זו לקדם את האינטרס הציבורי בקיום משפט צדק... ". 20. ובעניין התנאים להתקיימותו של סיכון כפול התבטא המלומד קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, כרך א', מהדורת תשס"ט-2009, עמ' 1335: "ואימתי עומד אדם בסיכון של הרשעה כאמור? כאשר מוגש נגדו כתב אישום, אשר אילו נתקיים בו הדיון עד גמירא, יכול היה להסתיים בהרשעתו, אך זה "נקטע" - מסיבה "שאינה קשורה בתביעה" - ללא הכרעה". 21. במקרה דנן, הקובלנה נמחקה והדיון בה נקטע ללא הכרעה. לפיכך עסקינן בטענת "סיכון כפול" ולא בטענת "כבר נשפטתי". 22. כאמור, טענת סיכון כפול לא מתבססת על הכרעת דינו של הנאשם בהליך הקודם ודי לשם התקיימותה בהליך שהיה תלוי ועומד בפני בית משפט מוסמך. יחד עם זאת, לשם הקביעה כי הנאשם עמד בעבר בפני סיכון של הרשעה ישנה חשיבות לשלב בו נקטע הדיון ולסיבת הקטיעה. 23. בעניין השלב בו נקטע הדיון קבע בית המשפט העליון, כב' השופט ויתקון, בע"פ 250/77 מ"י נ' קרישינסקי,: "ברם, ההלכה שגם הליך שאינו מביא לידי זיכוי או הרשעה עשוי לשמש יסוד לטענת "סיכון כפול", אין פירושה שכל הליך עשוי לשמש מטרה זו, וגם אין פירושה שכאילו אין נפקא מינה, לאיזה שלב הגיע אותו הליך". 24. בהמשך קבע כב' השופט ויתקון כי כל עוד לא השיב הנאשם לכתב האישום הרי שטרם הועמד בפני סיכון של הרשעה ולכן דחה שם את טענת הסיכון הכפול: "... אך גם טענתו השנייה של מר בן-טובים בדין יסודה. הטענה היא שבהגשת כתב אישום במשפט הקודם לא סגי; בכך טרם התחיל הנאשם עומד בסכנת הרשעה. לפי ההלכה האמריקנית הסיכון מתחיל עם תחילת שמיעת הראיות (ראה 49 A.L.R. 3d 1039, בע' 1051 ואילך). אך בנדון זה יש לנו הלכה ברורה שנפסקה בבית-משפט זה מפי השופט ברנזון ב-ע"פ 176/74, יהודה נ' מדינת ישראל, בע' 555 (ה) לאמור: "בסיכום, המשפט מתחיל עם הבאת הנאשם בפני בית-המשפט האמור לדון במשפטו וקריאת כתב האישום לפניו, והשיקול המכריע המבדיל בין ביטול כתב אישום לפי בקשת התביעה לבין זיכוי הנאשם כתוצאה מחזרה ממנו, הוא אם הבקשה או החזרה הייתה לפני או אחרי תשובת הנאשם לאישום. חזר בו התובע לפני תשובת הנאשם לאישום, מבטלו בית המשפט ואין הביטול מונע הגשתו מחדש; חזר בו התובע מהאישום לאחר מכן - רק אז מזכה בית-המשפט את הנאשם ממנו ושוב אין להעמידו שנית למשפט זה". כאן, במקרה דנן, אין ספק שכאשר ביטל בית-הדין הצבאי את כתב האישום, טרם נדרש המשיב להשיב וגם לא השיב לאישום. ברור אפוא שגם מטעם זה אין ממש בטענתו שבמשפט הקודם הועמד בסכנת הרשעה". 25. במקרה דנן הדיון בקובלנה נקטע באיבו. הקובלת רק הגישה את כתב האישום אך לא התייצבה לדיונים. הקובלנה נמחקה עוד לפני שהמבקש הספיק להשיב לכתב האישום. בנסיבות הללו לאור פסיקת בית המשפט העליון, לא מצאתי כי מתקיים מצב של סיכון כפול הואיל ובמסגרת הקובלנה בהתייחס לשלב המוקדם בו נמחקה, לא עמד המבקש בפני סיכון של הרשעה. 26. בעניין סיבת קטיעת הדיון התבטא כב' השופט קדמי, שם, עמ' 1336: "ויודגש: מסתיים דיון בהחלטה על ביטול כתב אישום - אין באותו דיון משום "העמדה בסיכון של הרשעה" לענייננו... ".הליך שהופסק עקב ביטולו של כתב האישום איננו מהווה העמדה בסיכון, הואיל ולמעשה ביטול כתב אישום, להבדיל מזיכוי בדין מותיר פתח להגשתו מחדש של כתב האישום. 27. כאמור, הקובלנה נמחקה לבקשת ב"כ המבקש בהתאם לסעיף 133 לחסד"פ העוסק במקרה של אי התייצבות תובע. בסעיף זה קבע המחוקק כי במידה ותובע לא התייצב לדיון על אף שידע על מועדו, ינהג בית המשפט כאמור בסעיף 94 כאילו חזר בו התובע מהאישום. על פי סעיף 94(א) לחסד"פ חזרת תובע מכתב האישום לפני מענה מובילה לביטול האישום, בעוד שחזרתו לאחר מענה גוררת תוצאה של זיכוי הנאשם. 28. במקרה דנן, נמחקה הקובלנה בשל אי התייצבות התובעת, הלא היא הקובלת, בטרם בוצע מענה, ומשכך מחיקת הקובלנה משמעותה ביטול כתב אישום. בנסיבות הללו ולאור דברי כב' השופט קדמי שנזכרו לעיל, לא מצאתי כי בדיון בקובלנה היה משום העמדה של המבקש בסיכון, הואיל והוא הסתיים בהחלטה של ביטול כתב האישום, החלטה המאפשרת את הגשתו מחדש. הדברים מתחדדים ביתר שאת נוכח זהות המאשימה שהשתנתה בין הקובלנה שהוגשה על ידי עמותה פרטית, לכתב האישום דנן שהוגש מטעם המדינה. 29. לנוכח כל האמור טענת הסיכון הכפול נדחית מן הטעם של השלב המוקדם בו נקטע הדיון בקובלנה וסיבת קטיעתו כמפורט לעיל. אי לכך מתייתר הצורך לבחון את סוגיית זהות סעיפי הקובלנה לסעיפים 17 - 20 לכתב האישום. טענת "הגנה מן הצדק" 30. טענתו החלופית של ב"כ המבקש הייתה כי המשך ניהול ההליך כנגד המבקש בנוגע לסעיפים 17 - 20 לכתב האישום נוגד את עקרונות הצדק וההגינות המשפטית ולכן מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק, שלאחרונה אף עוגנה בסעיף 149 (10) לחסד"פ, דין סעיפי אישום אלה להתבטל. 31. כאמור, במסגרת הליך הקובלנה הודיעה פרקליטת המחוז כי אין בכוונת הפרקליטות להצטרף להליך. כמו כן, מיד לאחר החלטת בית המשפט על מחיקת הקובלנה כנגד המבקש, הגישה הקובלת בקשה למחוק את הקובלנה גם כנגד יתר הנאשמים, מהטעם שרשויות האכיפה לא עשו מלאכתן נאמנה בכל הנוגע לאיסוף ועיבוד הנתונים. ב"כ המבקש טוען, כי שתי עובדות אלה יצרו בקרב המבקש אינטרסים של ציפייה והסתמכות, כי לאחר מחיקת הקובלנה לא יוגש נגדו כתב אישום מחדש. ציפייה והסתמכות זו, שהתבססו לדברי ב"כ המבקש על מצג אותו יצרה אישיות משפטית בכירה כמו פרקליטת מחוז דרום, גרמו למבקש שלא לשמור על ראיות היכולות לסייע להגנתו. לטענת ב"כ המבקש, כתב האישום שהוגש כשנה וחודשיים לאחר מחיקת הקובלנה פוגע בהגנת המבקש ובאינטרס הציפייה וההסתמכות שלו. 32. ב"כ המאשימה טען בעניין זה כי לא הייתה צריכה להיווצר אצל המבקש כל ציפייה שלא יוגש כנגדו כתב אישום. לטענתו, מחיקת הקובלנה, בעקבות בקשת העמותה הפרטית שהגישה אותה, אינה מלמדת בהכרח שהמדינה לא תגיש כתב אישום מטעמה בעתיד. עוד טען ב"כ המאשימה, כי המבקש ידע על כוונת המדינה להגיש כתב אישום כנגדו, שכן הוא נחקר תחת אזהרה בנוגע לכתב האישום ומסיבה זו היה עליו גם לשמור את הראיות היכולות לסייע בהגנתו. דיון והכרעה 33. טענת ההגנה מן הצדק, על פיה מוסמך בית המשפט לבטל כתב אישום בנסיבות בהן הגשתו עמדה בסתירה לעקרונות הצדק וההגינות, התקבלה לראשונה בדין הישראלי בע"פ 2910/94 יפת נ' מ"י, שם נקבע כי טענה זו תתקבל רק במקרים נדירים בהם הוכחה התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. בכלל זה חלו תמורות ובע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ נקבעה אמת מידה רחבה יותר לפיה ההגנה עשויה לחול בכל מקרה שבו "קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט". 34. בע"פ 2144/08 מונדרוביץ' נ' מ"י חזרה כב' השופטת פרוקצ'יה על המבחנים לקיומה של טענה זו: "בענין בורוביץ נקבע מבחן תלת-שלבי לבחינת מהותה ומקומה של טענת "הגנה מן הצדק" בנסיבות מקרה מסוים. בשלב ראשון, יש לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים, ולעמוד על עוצמתם; בשלב השני, יש לבחון האם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. כאן, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, תוך החלתם על הנסיבות הקונקרטיות של הענין. בתוך כך, יש לייחס משקל לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם; לעוצמת הראיות; לנסיבות האישיות של הנאשם וקרבן העבירה; למידת הפגיעה ביכולת הנאשם להתגונן; לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם להליך הוגן, והנסיבות שהביאו לגרימתה; למידת האשם הרובץ על הרשות; ולשאלה האם הרשות פעלה בזדון או בתום לב. לכל אחד מהשיקולים האמורים יש לתת את המשקל היחסי בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי. בשלב השלישי, אם שוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים שאינם מחייבים תוצאה של ביטול כתב האישום". 35. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאור אמות המידה והמבחנים שנקבעו בפסיקה, מצאתי כי גם דין טענת ההגנה מן הצדק להידחות. בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן מצאתי כי טענת המבקש אינה עומדת כבר בשלב הראשון מתוך השלושה שנזכרו לעיל. 36. לא מצאתי כי בהגשת כתב האישום על ידי המאשימה נפל פגם. נכון הוא שבסעיף 71 לחסד"פ קבע המחוקק כי על בית המשפט ליידע את פרקליט המחוז בנוגע להגשת הקובלנה על מנת שיחליט אם להצטרף אליה ולנהל אותה. סעיף זה מעניק למדינה פריבילגיה להחליט אם להצטרף לקובלנה. הקובלנה הוגשה על ידי עמותה פרטית וולונטארית המתמחה בנושא הגנת הסביבה. בסוגית עיתוי הגשת כתב אישום, היקפו והנושאים הכלולים בו, למדינה מערך שיקולים ואינטרסים מורכב ושונה ממערך השיקולים והאינטרסים של קובלת כמו "אדם טבע ודין". אי לכך הודעתה של פרקליטת המחוז כי היא איננה מצטרפת לקובלנה, לא כבלה את המדינה מהגשת כתב אישום עתידי. הגשת כתב אישום אחרי החלטה של המדינה שלא להצטרף לקובלנה פלילית פרטית אינה עולה כדי רדיפה, דיכוי או התעמרות. 37. לאור האמור אני סבורה, כי לא היה בסיס להעריך ו/או לצפות שלא יוגש נגד המבקש כתב אישום מטעם המדינה על סמך החלטת פרקליטת המחוז ו/או על סמך חוות הדעת של הקובלת לפיה היו כשלים באיסוף הנתונים. הודעת פרקליטת המחוז, בדבר אי ניהול הקובלנה על ידי מי מטעמה, לא באה בגדר הבטחה שלטונית או החלטה שהמבקש לא יועמד לדין מטעם המדינה. יתרה מזאת, עובר להגשת כתב האישום המבקש נחקר תחת אזהרה. עובדה זו שומטת אף היא את הקרקע תחת טענתו בדבר ציפייה ו/או הסתמכות כי לא יוגש נגדו כתב אישום, ושמטעם זה לא שמר על ראיות העשויות לסייע להגנתו. 38. מכל האמור, גם טענת ההגנה מן הצדק נדחית. 39. סוף דבר, אני דוחה את הבקשה לביטול האישומים שבסעיפים 17 - 20 לכתב האישום. משפט פליליטענת כבר הורשעתי / זוכיתי