1. בפניי ערר שהגישה המדינה לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, על החלטה של בית הדין האזורי בירושלים מיום 22.4.10 (השופטת שרה שדיאור; תיק פ' 199/07) המחייבת את המדינה לתת מידע על בתי מלון באזור ירושלים אשר בהם, בחודשים אפריל - אוגוסט 2004, נתפסו עובדים זרים ללא אישורי כניסה או עבודה והקנסות שהושתו עליהם בשל כך בוטלו ולפרט את נימוקי הביטול (להלן - ההחלטה). 2. המשיבה היא שותפות המפעילה בית מלון במזרח ירושלים. ביום 3.12.07 הוגש נגד המשיבה כתב אישום בשל העסקת שני עובדים זרים, תושבי הרשות הפלסטינית, בלא היתר כדין (נספח ב' לערר). כתב האישום הוגש בעקבות קנסות מנהליים שהוטלו על המשיבה בשל העסקת אותם שני עובדים ובקשת המשיבה להישפט עליהם. 3. בדיון בבית הדין האזורי מיום 27.11.08 טען ב"כ המשיבה כי בתקופה הרלבנטית לאישום (חודש יוני 2004) היתה "תקלה" בהוצאת אישורי מכסות עובדים זרים לבתי מלון במזרח ירושלים וכי קיימת הפליה באכיפת החוק כלפי המשיבה. טענה זו של המשיבה התבססה על כך ששלושה כתבי אישום שהוגשו נגדה בשל העסקת עובדים זרים בלא אישורי כניסה לישראל - בוטלו. על כך השיבה המדינה כי טענת המשיבה נבדקה ונמצאה לא נכונה שכן באותם כתבי האישום שבוטלו היה מדובר בעניין כניסת עובדים זרים לישראל בעוד שבענייננו מדובר בעניין אחר - העסקת עובדים זרים בלא היתר כדין. 4. לאור טענה זו של המשיבה החליט בית הדין האזורי להפנות את כתב האישום בענייננו לבדיקת היועץ המשפטי של משרד התמ"ת על מנת שישקול "אם יש להחיל את אותה התנהלות שהיתה לגבי בתי המלון גם על נסיבות כתב אישום זה" (החלטה מאותו יום; (27.11.08). בהתאם להחלטה זו פנה ב"כ המשיבה אל היועץ המשפטי למשרד התמ"ת וצירף כתבי אישום אחרים שבוטלו. 5. היועץ המשפטי למשרד התמ"ת בדק את הפניה והשיב כי "אין בידינו כל מידע כי במועד הרלבנטי לכתב האישום לא ניתן היה לקבל היתרים להעסקת עובדים זרים". עוד נאמר כי כתבי האישום שצורפו לפניית ב"כ המשיבה אינם רלבנטיים לעניין שכן חלק מהם מתייחסים למועדים שונים מן המועד הרלוונטי לכתב האישום בענייננו וחלק מכתבי האישום מתייחסים לעובדים שאינם העובדים נשוא תיק זה. אשר לטענת ב"כ המשיבה על אכיפה בררנית (סלקטיבית) בשל ביטול כתבי אישום למלונות אחרים, השיב היועץ המשפטי למשרד התמ"ת שהעניין נבדק, לא נמצא בסיס לטיעונים אלה ולא נסגרו תיקים מן הטעמים עליהם עמד ב"כ המשיבה (מכתב מיום 26.2.09; נספח ו' לערר). 6. בדיון מיום 23.6.09 שב ב"כ המשיבה וטען - על אף מכתבו של היועץ המשפטי למשרד התמ"ת - כי לא נבדק אילו כתבי אישום בוטלו ואילו הוגשו וביקש מבית הדין לדון בטענתו המקדמית שיש לבטל את כתב האישום בשל מדיניות של אכיפה מפלה שנוקטת המדינה כלפי המשיבה. המדינה התנגדה לבקשה בטענה שמחיקת כתבי אישום בשל עבירות לפי חוק הכניסה לישראל אינה רלבנטית לעניין שבפנינו - אישום בשל העסקת עובדים בלא היתר כדין. 7. בהחלטה מאותו יום (23.6.09) דחה בית הדין האזורי את הבקשה לביטול כתב האישום. בית הדין ציין כי טענות המשיבה נבדקו לגופן על ידי היועץ המשפטי למשרד התמ"ת וכי אין עילה להתערב בעמדת המשיבה. באותו יום התקיימה הקראת כתב האישום ובמסגרת זו הודתה המשיבה כי במועד הרלבנטי לא היו בידיה היתרים להעסקת שני העובדים שצוינו בכתב האישום. עם זאת כפרה המשיבה באישום שיוחס לה והתיק נקבע להוכחות. 8. ביום 31.12.09, במהלך שמיעת ראיות התביעה, ביקש ב"כ המשיבה לקבל מידע מן העד על ביקורות שנעשו בבתי מלון אחרים. לטענתו, קיים מצב של הפליה שכן בתקופה הרלבנטית לאישום שהוגש נגד המשיבה, בתי מלון אחרים, בנתונים דומים, לא שילמו קנסות. המדינה התנגדה וטענה כי המסגרת המתאימה לקבלת המידע המבוקש על ידי המשיבה היא בקשה לפי חוק חופש המידע. בית הדין האזורי דחה את בקשת המשיבה, לאמור: "... בא כח הנאשמת יכול לפעול לקבלת המידע בדרכים שונות לרבות הבאת מנהלי אותם בתי מלון אותם מנה בחקירה הנגדית של העד מטעם המאשימה, למתן עדות מטעם הנאשמת וכן לפנות ישירות למאשימה לקבלת מידע זה. רק אם וכאשר יסורב יהיה רשאי לבוא ולבקש צו וזאת יעשה בכתב עם ההנמקות על מנת שתינתן הזדמנות למאשימה לענות בכתב בהתאם". (החלטה מאותו יום; 31.12.09). 9. בחודש מארס 2010 הגישה המשיבה בקשה למתן צו המורה למדינה למסור לבית הדין ולב"כ המשיבה "מידע אודות הליכים וקנסות" אחרים שניתנו לבתי מלון אחרים בירושלים בין לחודש אפריל חודש אוגוסט 2004, ובאם קנסות אלו שולמו למסור מידע אודות התשלום ובאם קנסות אלו בוטלו למסור מידע אודות הביטול" (נספח ד' לערר). המדינה התנגדה לבקשה בטענה שבקשותיה של המשיבה נענו על ידי היועץ המשפטי למשרד התמ"ת ובכל מקרה הבקשה הינה לקבל חומר שאינו חומר חקירה ואין חובה לגלותו (נספח ה' לערר). 10. בית הדין האזורי קיבל את בקשת המשיבה. בית הדין קבע אמנם שהבקשה אינה ספציפית ואין בה פירוט של בתי המלון שהמידע לגביהם מבוקש או לפחות לאזור בו הם נמצאים. עם זאת קבע בית הדין: "תכליתה של החובה למתן זכות עיון ומידע היא ההזדמנות שצריכה להנתן לנאשם להתגונן באופן מלא במשפט הוגן (בש"פ 9322/99) וכשטענתו היא טענת אפליה אז מידע הנוגע לפעולת המאשימה בתקופה זהה מול גופים זהים באותן עבירות היא לא רק בקשה רלבנטית לעניין משפטו ההוגן, אלא שלמאשימה כרשות ציבורית המחוייבת בשקיפות וכללי מנהל תקין אין סיבה של א לחשוף מידע זה, הגם שאינו "חומר חקירה" במשמע." (סעיף 7 להחלטה). בית הדין קבע שמדובר ב"ראיות הגנה" שאינן "חומר חקירה" אשר המשיבה, כנאשם, מבקשת את עזרת בית הדין בהשגתן ומדובר בחומר "בעל פוטנציאל מזכה". בית הדין ציין שמדובר בחומר המצוי בידי המדינה ולכן החליט לחייב את המדינה, בצוי גילוי, למסור "מידע על בתי מלון באזור ירושלים לחודשים אפריל עד אוגוסט 2004 בהם נתפשו עובדים זרים ללא אישורי כניסה ו/או עבודה והקנסות בוטלו", תוך פירוט נימוקי הביטול. בית הדין ציין כי אין חובה לגלות את מספר התיק ודי בגילוי המסמך מכוחו בוטל הקנס (החלטה מיום 22.4.10). החלטה זו היא מושא הערר שבפניי. 11. בערר טוענת המדינה כי בית הדין האזורי עצמו קבע כי המידע שהמשיבה ביקשה אינו בבחינת "חומר חקירה" אך טעה בכך שקבע שמדובר ב"ראיות הגנה" בעלות "פוטנציאל מזכה". המדינה טוענת כי המשיבה לא הביאה כל בסיס עובדתי לטענה על אכיפה בררנית וטענותיה הן הבאת "חשד כללי וסתמי" ובבחינת "מסע דייג". המדינה מוסיפה וטוענת כי החלטת בית הדין לגילוי המידע לגבי בתי המלון אינה מתיישבת עם החלטתו הקודמת מיום 23.6.08 בה נדחתה בקשת המשיבה לבטל את כתב האישום בשל אכיפה בררנית. המדינה מפנה למכתב היועץ המשפטי למשרד התמ"ת (נספח ו' לערר) בו נאמר כי אין בידי המדינה מידע כי במועד הרלבנטי לכתב האישום, לא ניתן היה לקבל היתרים להעסקת עובדים זרים. המדינה טוענת כי טעה בית הדין האזורי בהעדיפו את טענתה הסתמית של המשיבה על אכיפה בררנית על פני האינטרס של בתי המלון שלא לגלות מידע המתייחס אליהם והעלול לפגוע באינטרס כלכלי שלהם. המדינה מדגישה שבניגוד לאמור בהחלטת בית הדין האזורי, לא נסגרו תיקים בשל הטענות שנזכרו בפניית המשיבה למשרד התמ"ת ובפועל התקיימה אכיפה במועד הרלבנטי גם לגבי בתי מלון אחרים. המדינה מוסיפה וטוענת שבית הדין הרחיק לכת בכך שהורה על מתן מידע על בתי מלון "באזור ירושלים", בעוד שהמשיבה ביקשה מידע לגבי בתי מלון ב"מזרח ירושלים" בלבד. 12. המשיבה טוענת כי אין למנוע ממנה קבלת כל ראיה או עדות שיש בה כדי לשפוך אור על הסוגיות השנויות במחלוקת. לטענתה, בשלהי שנת 2004, נפטר הפקיד שהיה מתאם הוצאת אישורי כניסה לישראל לעובדי השטחים וכתוצאה מכך לא ניתן היה להנפיק רישיונות בתקופת הביניים, היא התקופה הרלבנטית לענייננו. המשיבה טוענת כי לגבי שני העובדים שנזכרו בכתב האישום, נתקבלו אישורים ביטחוניים המהווים תנאי למתן היתר כניסה לישראל כשבועיים ימים לפני האירוע בו נמצאו העובדים הזרים מועסקים בלא היתר. לטענתה, נתפסו אצלה עוד שלושה עובדים זרים בלא היתר ובשל כך הוגשו נגדה כתבי אישום אך אלה נסגרו בשל ה"בעיה" האמורה (פטירת הפקיד המוסמך). לטענתה, ניהול המשפט נגדה הוא בבחינת הפליה חמורה הנעשית משיקולים זרים ובצורה לא הוגנת. המשיבה מדגישה שאין בכוונתה לעשות "דייג" של ראיות אלא מבקשת רק לבסס את הגנתה. 13. לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הערר והתשובה, כפי שהובאו בפני בכתב ובעל פה, מוצא אני כי דין הערר להתקבל וכי דין החלטת בית הדין האזורי - להתבטל. 14. עניין לנו במשפט פלילי המתנהל על פי כתב אישום, לפי סדרי הדין בפלילים. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את זכות הנאשם לעיון בחומר החקירה, לאמור: "עיון בחומר החקירה 74(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו ... לעיון בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. ... (ה) על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית המשפט של ערעור שידון בערר בשופט אחד...". הוראת סעיף 74(א) לחוק מעניקה זכות עיון ב"חומר חקירה" וכן בכל חומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת הנוגע לאישום. הוראה זו נועדה לאפשר לנאשם לקיים את זכותו למשפט הוגן, תוך מתן הזדמנות מלאה לנהל את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו (בש"פ 9322/89 מסראווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד (1) 376, 381) והדברים ידועים. 15. אין בחוק סדר הדין הפלילי הוראה המגדירה מהו "חומר החקירה" אך נפסק כי השאלה אם חומר מסויים הוא אכן חומר חקירה תוכרע "על פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש" (בשפ' 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל; החלטה מיום 30.12.04). עוד נפסק כי יש לנקוט פירוש מרחיב למונח "חומר חקירה" (שם בעמ' 381) וכי לעניין זה על בתי המשפט "להיות מודרכים על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה (בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד ל"ט(4) 124, 129) ובהפעלת שיקול הדעת אין לכלול ראיות שהרלבנטיות שלהם לכתב האישום רחוקה ושולית (שם). דברים דומים נפסקו בהחלטת בית המשפט העליון בתיק בשפ' 10283/09 לדר נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 19.1.10). באותה החלטה נאמר כי "חומר החקירה" הוא גם ראיות השייכות באופן הגיוני "לפריפריה של האישום" אשר להן עשויה להיות רלבנטיות לאישום או לניהול ההגנה. עם זאת אין לכלול במונח "חומר חקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהן לאישום הפלילי הנדון רחוק ושולית. 16. במקרה שבפנינו, על פני הדברים, אין מדובר בחומר חקירה, לא "קרוב" ולא "רחוק". אפילו המשיבה לא טוענת שהמידע המבוקש על ידה הוא בבחינת "חומר חקירה". גם בית הדין האזורי פסק בענייננו כי אין מדובר בחומר חקירה. משעה שהמידע המבוקש אינו בבחינת "חומר חקירה", אין זכות לקבלו לפי סעיף 74(א) לחוק. מטעם זה בלבד דין הערר להתקבל. 17. בענייננו טוענת המשיבה כי בתקופה הרלבנטית היתה מניעה או "בעיה", כלשונה, בשל פטירתו של פקיד ממשלתי אשר גרמה לכך שלא ניתן היה לקבל היתרי כניסה לישראל וכתוצאה מכך בוטלו אישומים שהוגשו נגדה (בקשר לעובדים אחרים) ונגד בתי מלון אחרים. לטענתה, ניהול האישום נגדה בענייננו הינו בבחינת הפליה ואכיפה בררנית ולצורך הוכחת טענתה היא ביקשה את המידע הנוגע לבתי המלון האחרים. טענות אלה של המשיבה הן כלליות וסתמיות ואינן יכולות להוות בסיס - ולו לכאורה - לטענת הפליה או אכיפה בררנית, כמו גם לבקשה לקבלת מידע. למרות זאת הורה בית הדין על בדיקת הטענות על ידי היועץ המשפטי למשרד התמ"ת (החלטה מיום 27.11.08; סעיף 4 לעיל). בדיקה זו נערכה ונמצא שאין כל בסיס לטענות המשיבה. במיוחד צויין שם שלא נסגרו תיקים במקרים אליהם היפנתה המשיבה ושהתקיימה אכיפה במועד הרלבנטי כלפי בתי המלון אחרים (סעיף 7 לנספח ו' לערר). בית הדין גילה אפוא מידה רבה של גמישות בהוראתו לבדוק את טענות המשיבה ובנסיבות העניין התשובה שניתנה מספקת. בין זה ובין מתן לגילוי המידע שנתן בית הדין - הדרך רחוקה. 18. בקשתה של המשיבה לקבל מידע על הליכי האכיפה נגד בתי המלון האחרים אינו אלא ניסיון מובהק ל"דייג" של מידע אשר לא ברור אם הוא קיים בכלל ובצורה שהתבקש בפרט. בית הדין האזורי ציין אמנם שהמידע מצוי בידי המדינה, אך למעשה אין כל תימוכין לדבר. מהלך שכזה אינו מעוגן בסדרי הדין בפלילים והוא מרחיק לכת אל מעבר למקובל בעניינים מסוג זה. 19. המדינה היפנתה את המשיבה לנקיטת הליך לפי חוק חופש המידע ונדמה שזו המסגרת הנכונה. לפי אותו חוק ניתן לבקש לקבל מידע קיים, תוך בחינה ויצירת איזון בין אינטרס המבקש לבין האינטרס של מקור המידע לשמירה על פרטיותו (סעיפים 9(א)(3) ו-17(ג) לחוק חופש המידע). לפי אותו חוק עתירה לגילוי מידע מוגשת לבית המשפט לעניינים מינהליים. גם אם נניח שמבחינה מהותית בית הדין האזורי היה מוסמך לבחון בקשה לפי חוק חופש המידע במסגרת ההליך הפלילי שבפניו, הרי שהוא לא עשה כן ולא בחן את הבקשה ככזו, תוך עריכת האיזונים הנדרשים בחוק. גם מטעם זה דין הערר להתקבל. 20. אין בקבלת הערר ודחיית בקשתה של המשיבה כדי לפגוע בהגנתה. פרשת ההגנה טרם החלה ובמסגרת זו בידי המשיבה להניח תשתית עובדתית על הפליה ואכיפה בררנית בדרך של הצגת עדות מכלי ראשון על הליכים שננקטו נגד עובדים שלה עצמה אשר - כך לטענתה - התבטלו בנסיבות הדומות לענייננו. מעבר לכך יכולה המשיבה לזמן לבית הדין נציגי בתי מלון אחרים כדי שיעידו על מקרים אחרים אצלם של ביטול הליכים פליליים אשר - כך לטענת המשיבה - הם דומים לענייננו. 21. במקרה הנדון הדרך הנכונה להתייחס לבקשת המשיבה היתה כפי שציינה המדינה בתשובתה לבקשה בבית הדין האזורי (נספח ה' לערר), כמו גם בגוף הערר עצמו (סעיף 28), כי "אם הסניגור יצביע באופן פוזיטיבי על הצורך במידע זה והנפקות שתהיה לו לצורך ניהול הגנתו, וכב' בית הדין (האזורי - ש.צ.) יקבל טענה [זו], ניתן יהיה לחשוף מידע זה רק בפני בית הדין על מנת שיתן החלטה האם יש בחומר כדי להוות חומר חקירה". דרך זו תואמת את הוראת סעיף 74(ב) ו-(ג) לחוק סדר הדין הפלילי המאפשרת לנאשם לבקש לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה שלא הועמד לעיונו ומאפשרת לבית הדין לבחון חומר זה בעצמו בטרם יורה על גילויו. בית הדין האזורי לא נקט דרך זו וגם בכך טעה. 22. סוף דבר - הערר מתקבל והחלטתו של בית הדין האזורי מיום 22.4.10 מתבטלת. התיק מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שישלים את הדיון באישום שבפניו. לאור העובדה שמדובר בכתב אישום נקודתי ומוגבל בהיקפו שהוגש לפני כמעט שלוש שנים והדיון בו טרם הסתיים, מן הראוי שבית הדין ישלים את הדיון בו בכל ההקדם. ניתנה היום, ה' בתשרי תשע"א (13 בספטמבר 2010) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. שמואל צור - שופט משפט פליליביטול כתב אישוםאכיפה בררנית