לפני בקשה לשומת הוצאות בהליך שבכותרת בהתאם לתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. הרקע הדרוש לענייננו עניינו של ההליך בתביעה שעילתה הפרת סימן מסחר הרשום על שם התובעת חברת Ferrero S.p.A מאיטליה. התביעה הוגשה כנגד חברת נ.א. קסטרו יבוא ויצוא בע"מ וכנגד המכס אשר עיכב את הטובין שיובאו על ידי הנתבעת מסין. התביעה כנגד חברת קסטרו עניינה הפרת סימני מסחר, גניבת עין וכן הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן. בשלב ההליכים המקדמיים הודיעה חברת פררו - התובעת, כי אינה עומדת על המשך ניהול ההליכים כנגד המכס. קסטרו הגישה תביעה שכנגד, נגד חברת פררו והמכס, בגין נזקים שנגרמו לחברת קסטרו בשל העיכוב בשחרורו של המטען. בית המשפט קיבל את התביעה של התובעת כנגד הנתבעת 1 קבע כי יישום הקריטריונים שנקבעו בפסיקה מלמד שהמדבקה שעל מוצר הנתבעת מפרה את סימן המסחר של התובעת. כך גם קבע כי יישום הקרטריונים שנקבעו בפסיקה מלמד שהתווית שעל מוצר הנתבעת מפרה את סימן המסחר של התובעת. עוד קבע בית המשפט כי יישום הקריטריונים שנקבעו בפסיקה מלמד שצמד המילים "JINNUO CHOCHER", שבו עשתה הנתבעת שימוש, שונה מצמד המילים FERRERO" "ROCHER, שעליהם מגן סימן המסחר של התובעת. לכן הנתבעת לא הפרה סימן מסחר זה. בנוסף קבע בית המשפט כי לאחר שהשווה בעיניו בין המוצר של התובעת לבין המוצר שאותו ייבאה הנתבעת, סבור כי מבחינת הרושם הכללי הנוצר על ידי כל אחד מן המוצרים קיים דמיון משמעותי ביניהם. דמיון זה הינו בעוצמה המקימה לכאורה חשש סביר להטעיית הלקוחות. מסקנה זו מתחזקת בשל כך ששני המוצרים פונים לאותו חתך לקוחות בדיוק. לכן, הנתבעת ביצעה עוולה של גניבת עין כלפי התובעת. בהמשך קבע בית המשפט כי למעט ההכחשה הכללית, אין בכתב ההגנה התייחסות פרטנית לטענת התובעת בדבר עשיית עושר ולא במשפט. גם בסיכומי הנתבעת אין כל התייחסות לנקודה זו. לפיכך יש לראות את הדבר כהסכמה של הנתבעת לטענת התובעת שכוונתה של הנתבעת הייתה למכור את המוצרים המפרים, כאשר פירות המכירה בהם הייתה זוכה בהם באים לה מהתובעת "שלא על פי זכות שבדין", כאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ובכך עשתה עושר ולא במשפט על חשבון התובעת. עוד קיבל בית המשפט את טענת התובעת שהטובין אותם יבאה הנתבעת, דומים עד כדי הטעיה למוצריה של התובעת, ועלולים היו להטעות את הצרכן לחשוב כי הוא רוכש את מוצריה של התובעת. לפיכך הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ובכך ביצעה עוולה כלפי התובעת. לאחר ששקל בית המשפט את כל השיקולים הרלוונטיים ונוכח העובדה שלמרות שמדובר בשני סוגי מוצרים, יש לראות את ההפרה כהפרה אחת, ראה לקבוע את הפיצוי בסך של 60,000 ₪. באשר לתביעה שכנגד, קבע בית המשפט כי יש לקבל את עמדת המכס שהודעה אודות הסכמת פררו לשחרור שלושת הדגמים נמסרה לקסטרו מבעוד מועד, דבר המשמיט למעשה את הטענה בגין נזקים שנגרמו בשל ההודעה המאוחרת וקבע כי דין תביעת קסטרו נגד המכס ונגד פררו להידחות. טענות הצדדים טענות המבקשת: התובעת (להלן:"המבקשת") הגישה ביום 1.2.2010 בקשה לשומת הוצאות. לטענת המבקשת, המבקשת היא חברה זרה שנאלצה לנהל הליך ארוך ויקר בפני בית משפט בשל מחדליה של הנתבעת 1 (להלן:"המשיבה"). הדיון בתובענה חייב את המבקשת לתרגם חלק מן המסמכים אשר הוחלפו בין הצדדים לשפה האנגלית. כן חייב הדיון בתובענה להגיש תצהיר עדות ראשית של עד זר מטעמה של המבקשת, מר דניאל לינגואה ותצהירו הוגש בשפה האנגלית בצירוף תרגום לאיטלקית. למרות דרישתה של המבקשת להודות בעובדות שנשלחה אל המשיבה ביום 9.4.08, לא ויתרה המשיבה על חקירתו של העד הזר והוא נאלץ להגיע לישראל ולהיחקר על תצהירו לפני בית המשפט. עוד טוענת המבקשת כי ניהול ההליך דרש ממנה להתייצב לארבע ישיבות קדם משפט וישיבת הוכחות אחת. כן חייב הדיון בתיק את הגשתם של מסמכי בי- דין רבים, הן לפני מועד ההוכחות והן לאחריהן ובמהלך התקופה אשר נועדה להגשת הסיכומים בתיק. בשל עמדתה של המשיבה נאלצה המבקשת לשכור שירותי תרגום מאנגלית לעברית לצורך מתן אפשרות למשיבה לחקור את העד הזר מטעמה. לבקשתה צירפה המבקשת אסמכתאות שונות לרבות טבלת פירוט הוצאות, אשר צורפה וסומנה כנספח 4 לבקשה. לשיטתה של המבקשת, מרבית ההוצאות המפורטות בטבלה שולמו על ידי המבקשת בהתאם לחשבונות אשר הופקו עבורה על ידי משרד באי כוחה. חשבונות שכר הטרחה וההוצאות אשר הופקו על ידי משרד ב"כ המבקשת נשלחו אל משרד עמיתים באיטליה, ששימש כנציג המבקשת לצורך כך. פרט להוצאות ששולמו על ידי המבקשת בהתאם לחשבונות שכר הטרחה שנשלחו אליה ו/או אל מ שרד עורכי הדין המייצג אותה באיטליה, הוציאה המבקשת ישירות הוצאות בגין הטסתו של העד הזר. את בקשתה תמכה בתצהיר מאת מר אייל אהרוני, שהינו מנהל חשבונות ראשי של משרד ב"כ המבקשת, אשר הצהיר כי מאשר את נכונות נספח 4 לבקשה. טענות המשיבה המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, יש ליתן דגש לעובדה, שהמבקשת גרמה לעיכובו של כל מטען המשיבה בסך 18,945 $, החל מיום 12.2.03 כשבסופו של דבר המבקשת הודתה שמתוכו רק 2 מוצרים בערך של 8,312 $ הינם מפרים והם הושמדו. כפי שעלה מתצהירו ועדותו של מר אבי קסטרו, שאר המוצרים שמחירם 10,632 $ שלא היו מוצרים מפרים, גם הם בחלקם הגדול נמכרו בהפסד ויתרתו הושמד, שכן העיכוב אותו גרמה המבקשת הפך את המוצרים הלא מפרים שיובאו לקראת פורים המתקרב, כבלתי אפשריים למכירה נורמטיבית, נוכח החמצת חג הפורים ובואה של עונת הפסח, כשלמוצרים אלה הייתה כשרות רגילה ולא כשרות לפסח. לאחר הפסח הגיעה העונה החמה שבתוכה השוקולד אינו מבוקש יותר, והשאריות שלו חלקם נמכר מתחת למחיר ה-COST וחלקם האחר הושמד כמפורט בתצהיר מר אבי קסטרו. יש להתחשב בעובדה זו בפרופורציה להוצאות שהוטלו בפסק הדין על המשיבה. עוד טוענת המשיבה כי ה"מוטו", כפי שבא לידי ביטוי בבקשתה של המבקשת לפסוק ההוצאות, סיכמה האחרונה בסעיף 12 לבקשתה, במסגרתו הדגישה כי בפסיקת ההוצאות יש לכלול ההוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין שלא יצא בחסרון כיס ובלבד שהן סבירות, הכרחיות ומידתיות בהתאם לנסיבות המקרה. המשיבה סבורה שלא נגרם למבקשת כל חיסרון כיס שעה שנפסקו פיצויים בסך של 60,000 ₪ על יבוא שני מוצרים שערכם 8,312 $. זאת חרף העובדה ששני המוצרים לעיל לא שווקו אלא הושמדו וכך חיסרון הכיס היחיד הוא זה שנגרם לנתבעת ולא לתובעת. נוכח הפיצוי הנדיב הנ"ל של 60,000 ₪ אין כל מקום לפיצוי נוסף למבקשת והמשיבה מתנגדת להטיל עליה הוצאות נוספות לאלה שנפסקו בפסק הדין. בהמשך טוענת המשיבה כי נספח 4, טבלת ההוצאות, כוללת ההוצאות בנוסף לחשבונות שכר טרחה בהתאם לחשבונות שבאי כוחה בארץ שלחו אל FERRERO או אל משרד עוה"ד המייצג אותה באיטליה. כאשר בפועל בית המשפט פסק כבר לטובת המבקשת, בנוסף לפיצויים בסך 60,000 ₪, הוצאות משפט בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. כך גם טוענת המשיבה כי, דרישה בלתי סבירה לחלוטין של התובעת הינה לשאת בהוצאות העד היחיד שלה לינגווה, תוך שהמבקשת זוקפת את חובת תשלום הוצאותיו לסירוב הנתבעת להודות בעובדות תצהירו לינגווה וכך, אליבא דפררו, אולצה האחרונה להביא ארצה את לינגווה, כי הרי הדבר היה נמנע אילו קסטרו הייתה מוכנה להודות בעובדות תצהירו. משהחליטה FERRERO שלינגווה יהיה עדה היחיד, הרי הייתה זו התנהגות לחלוטין נורמטיבית מצד קסטרו, לחקור את העד היחיד שהצד שכנגד בחר ובלא שהיו ל-FERRERO עדים אלטרנטיביים שקסטרו יכול היה לחקור בכל הנובע מתובענת FERRERO. יתרה מזאת, טוענת המשיבה, היא קבלה נגד קסטרו על שהביאו עד יחיד מרחוק שלא נטל כל חלק במשא ומתן בין נציגי שני הצדדים לתובענה, כשמאותו משא ומתן צמחו אספקטים חשובים למחלוקת בין הצדדים, אך החלפתם של הגורמים המקומיים בעד לינגווה, איפשרה לאחרון להעיד שלא ממראה עיניו אלא "שהינו מבין", או "שהינו מאמין" או "שאינו האיש המסחרי" או "שלא נטל חלק במשא ומתן" וכך יכול היה להסיר מעצמו את כובד השאלות כשלחצנו אותו אל הקיר. FERRERO לא רק מנעה מהעדים שנטלו חלק במשא ומתן להעיד לפני בית המשפט ולהיחקר, על ידי החלפתם בלינגווה אלא ניסתה בעזרתו של לינגווה לעשות רושם על ביהמ"ש "על הניסיון הטוב שיש להם בלעקל סחורות מהסוגים בתובענה בפריס ובגרמניה" ושיש לו "החלטות של בתי המשפט בסין בנושא זה, כי הם פעלו עשרות פעמים בשנה כדי לעצור", אך כשנתבקש להציג הוכחות על כך נאלץ להשיב "בלאו" או במילים "אין לי כרגע". המשיבה ממשיכה וטוענת כי תשובות דומות היו ללינגווה כשהתיימר לטעון כי הם עצרו "THIS PRODUCT" בסין ושב-2004 הרשויות הסיניות עשו פשיטות על חנויות וכי המינהלה של תעשייה ומסחר בגואנדון החרימה מוצרים של JINNUO. לינגווה נישאל כזכור "האם הוא יכול להציג על מה שהוא טוען, תימוכין באיזה שהם מסמכים על התלונה שלהם בסין, זכינו שוב לתשובה "אין לי איזה שהם מסמכים על כך" (בש' 4 לעמ' 19) וכך נחשפו שקריו. המשיבה טוענת כי בין היתר, הדגישה לפני בית המשפט, כי התשובות השיקריות של לינגווה, התומכות בטענת FERRERO על שחברת קסטרו כאילו גרמה להם נזקים, נחשפו גם בדבריו על ההוצאות שקסטרו גרמה להם (ע' 20), שעה שנחפז, שוב ללא יסוד, לטעון, כי נגרמו להם הפסדים על "מכירות שלא נעשו". אחרי ששכח שהמשלוח של קסטרו נעצר במכס ושני המוצרים המפרים הושמדו. המשיבה טוענת כי הימנעותה של FERRERO להעלות על דוכן העדים נציגים, שנטלו חלק במשא ומתן, כגון עו"ד קורניק ש-FERRERO נמנעה להביא תצהיר שלו כדי שייחקר עליו ובמקומו הביאה הרי את לינגווה שיוכל לומר, "שהינו מבין" או "שהינו מאמין" או עדים שהינם בקיאים בשיווק כדורי השוקולד בשוק הישראלי והחלפתם בלינגווה, הייתה בלתי סבירה ומתוך כך הבאתו של העד לינגווה כעד היחיד מטעמה, לא נועדה אלא למנוע שתתפרס מול עיני בית המשפט תמונה מלאה של האירועים, בטרם הוגשה התובענה, וגם מטעם זה הוצאותיה על הבאתו של לינגווה, העד היחיד מטעמה, הייתה הכי פחות סבירה והכי פחות הכרחית ומידתית ולא ראוי להטיל על המשיבה לשאת אפילו בחלק מהוצאותיו, כפי שדורשת. FERRERO שיחררה את עצמה מההכרח להעלות עדים הבקיאים בשוק הישראלי, שיתייחסו לטענות קסטרו על כך ששוקולדים כמו שלה יובאו לישראל על ידי היבואנים החשובים והגדולים בענף, כמו לדוגמא ה"ה ליימן ושליסל, סוכניה בישראל של FERRERO, הינם היבואנים המובילים בישראל בענף ומתוך כך מומחים כאין כמוהם בשוק כדורי השוקולד. מדוע FERRERO נמנעה להעלות לפחות אחד משניהם על דוכן העדים כדי שיאיר לעיני ואוזני כב' ביהמ"ש את מצב השוק בו פעלה FERRERO וגם פעלה חברת קסטרו בעת שקנתה מגדולי היבואנים סידס וסינקוביץ כדורי זהב "כמו של FERRERO" - לשון אבי קסטרו בעדותו בפני כב' ביהמ"ש. עדות לינגווה לא הייתה נידרשת ולא הייתה ראויה והיא נועדה ליצור רושם כוזב, שאת אשר מבקשת FERRERO בתובענתה בישראל, נעשה, כביכול, בהרחבה בסין ובאירופה ולאפשר לו להימנע מתשובות לשאלות חשובות, על ידי תירוציו שאינו איש שיווק ושלא נטל הרי חלק במשא ומתן. האינטרס הציבורי מחייב שהוצאותיו של עד כזה לא ייכפו על הצד שכנגד, מה עוד FERRERO בחרה להרוויח בשוק הישראלי בלא לשלם על רווחיה אלא מס הכנסה בישראל ומכס על סחורותיה שהינה משווקת לארצנו.ולכן סבור ב"כ המלומד של המשיבה שאין להעתר לבקשה לתשלום הוצאותיו של העד לינגווה. המשיבה אף מתנגדת לניסיון המבקשת לחייבה בהוצאות התרגומים של מסמכי התובענה, תצהירי גילוי המסמכים ותרגום פסק הדין (20,053 ₪), שכן FERRERO בחרה להתמודד בבית משפט ישראלי שהדין מחייב כל מתמודד לנהל את ההליך בשפה העברית. כן מתנגדת המשיבה לחייבה באותן הוצאות שלא פורטה מטרתם. הנה כי כן, מתגובת המשיבה עולה כי רובה ככולה עוסקת בצורך בעדות ובתכנה וכמעט שאינה מתייחסת להוצאות עצמן. דיון והכרעה: ראשית יצוין כי עיננו הרואות כי בתגובתה מנסה המשיבה לשוב ולתקוף את טיעוניה של המבקשת לעניין מהות התביעה, תוך שמביאה ציטוטים מפרוטוקול הדיון ומלינה על דרך ניהול ההליך מאת המבקשת לפני בית המשפט ולמעשה ממעיטה לדון לגופה של בקשה. תקנה 513 לתקנות קובעת כי: "הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת: (1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה- כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין; (2) שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט". אין לקבל את עמדת המשיבה ששכר טרחת עורך הדין כולל גם את ההוצאות. יחד עם זאת יש להכיר בעובדה שמטבעם של דברים לא ניתן לייחד הוצאות משרדיות כלליות על חשבון תיק מסוים ועל עורך הדין לספוג חלק מהוצאות אלו. עם זאת כל עלות נוספת שהוצאה לצורך ניהול התיק צריכה להיות משולמת על ידי הצד המפסיד בתביעה, בהתאם לכללים הקבועים בדין. כעת אבחן את ההוצאות הנדרשות: אגרות- אגרות בית משפט ואגרת הפקת תעודות רישום של סימני מסחר לצורך ההליך המשפטי, סה"כ 3,243 ₪ (סעיפים 1-2 לטבלת ההוצאות). פרוטוקול- רישום פרוטוקול בית משפט, סך של 2,479 ₪ (סעיף 3 לטבלת ההוצאות). שליחויות- השליחויות מחולקות לשניים. שלוחיות כלליות אשר לצידן לא מפורט מהות השליחות ושליחויות שלצידן הסבר ומהותן. סבורני כי אין לחייב את המשיבות בדבר שליחויות כלליות ללא כל הסבר. אשר על כן, אני מוצא לחייב את המשיבה בהוצאות השליחויות כפי שמצוינות בסעיפים 12-23 ובסה"כ 279.51 ₪ (וזאת כאמור ללא סעיפים 4-11). הוצאות א.ש.ל- אני מוצא כי המדובר בהוצאות מסוג עלויות שבתוך משרדו של עורך הדין ולא מצאתי לחייב בהוצאות אלו (סעיפים 14-25 לטבלת ההוצאות). הוצאות לינת העד הזר בישראל- באשר להוצאות שהיית העד הזר במלון מצאתי להכיר בהוצאות זאת חרף התנגדות המשיבה כי לא היה מקום להביא את העד לארץ. סבורני, כי למבקשת הייתה הזכות לקבל את יומה בבית המשפט ובכלל זה להעיד את מי שסבורה לנכון כי יבסס את תביעתה. יתרה מזאת, סבורני כי מקום בו היו הנתבעות בכלל ובמקרה דנן המשיבה דכאן בעובדות כפי שנתקשה הרי שיכול ודבר זה היה מוזיל העלויות של ניהול ההליך המשפטי.עם זאת, לא מצאתי כי היה מקום להקמות לעד מטעם המבקשת מעמד מיוחד VIP ואני לא מוצא להכיר בהוצאות אלו. אשר על כן, מצאתי להכיר בהוצאות בסך של 3,690 ₪ (סעיפים 26-27 לטבלת ההוצאות). נסיעות וחנייה- גם כאן כמו בסעיף ג' לעניין השליחויות, קיימים שני סוגים של נסיעות ושליחויות. נסיעות וחניות כלליות אשר לצידן לא מפורט מהות הנסיעה והחניה ונסיעה וחנייה שלצידן הסבר ומהותן. גם כאן, סבורני כי אין לחייב את המשיבות בדבר נסיעות וחניות כלליות ללא כל הסבר. אשר על כן, אני מוצא לחייב את המשיבה בהוצאות הנסיעות והחנייה כפי שמצוינות בסעיפים 33-41, למעט סעיף 39 ובסה"כ 581.23 ₪ (וזאת כאמור ללא סעיפים 28-32, 39). צילומים וכריכות- על פי המתואר בטבלת ההוצאות, ישנם צילומים וכריכות אשר נעשו במשרד וכאלו אשר נעשו מחוץ למשרד. גם כאן, אני מוצא כי המדובר בהוצאות מסוג עלויות שבתוך משרדו של עורך הדין וככלל סבורני שאין לחייב בהוצאות אלו. עם זאת, נוכח היקף החומר אשר הוגש לבית המשפט והצורך בהמצאתו הן לבית המשפט והן לצד שכנגד אני מוצא לקצוב סכום על דרך האומדנא ואני מוצא לחייב את המשיבה בהוצאה בסך של 550 ₪ (סעיפים 42-53 לטבלת ההוצאות). תרגומים- לא מצאתי לקבל את עמדת המשיבה כי עסקינן בבית משפט ישראלי ומשבחרה המבקשת לנהל את עניינה בבית משפט זה עליה לשאת בהוצאות. אשר על כן, מצאתי לחייב את המשיבה בהוצאות בסך של 13,127 ₪ (סעיפים 54-56 לטבלת ההוצאות). הוצאות בגין טיסתו של העד הזר- לא מצאתי לקבל את עמדת המשיבה כי לא היה מקום להביא את העד הזר למתן עדות וזאת מהנימוקים המוזכרים לעיל. יחד עם זאת, הוצאות טיסה בסך של בסך של 20,502.92 ₪ כשמדובר בעד שבא מאירופה לארץ, נראות גבוהות ולא סבירות בנסיבות העניין ולכן ראיתי להכיר בהוצאות טיסה בסך של 5,000 ₪ בלבד. סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתבסס על החומר והאסמכתאות אשר הובאו לפני אני מוצא לחייב את המשיבה בסך הוצאות של 28,949.74 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו בפועל. מובהר כי סכום זה הינו סכום נוסף לסכומים אשר נפסקו בפסק הדין. שומת הוצאותסימן מסחרי