טענת הסיכון הכפול

טענת הסיכון הכפול מונחת לפני בקשת הנאשם 1 לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, וכן על בסיס טענה של סיכון כפול. הרקע א. בכתב האישום מיוחסות לנאשם העבירות הבאות: ארגון משחקים אסורים, עבירה לפי סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. החזקת מקום למשחקים אסורים, עבירה לפי סעיף 228 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. ב. ביום 26.10.06, הודה והורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון בת.פ 5743/06 בפני כבוד הש' יצחק יצחק בבימ"ש השלום בתל-אביב, בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון, עבירה על סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 ופריט 7.6 לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995. מוסכם כי העבירות התייחסו לאותו מקום, לגביו הוגש כתב האישום בתיק בו עסקינן.   טענות ההגנה 1. הסנגורית מבקשת להורות על ביטול כתב האישום בתיק זה מכוחן של שתי טענות מקדמיות שהוזכרו לעיל, ואלו הן:   א. הגנה מן הצדק, לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ"). ב. סיכון כפול, לפי סעיף 149(5) לחסד"פ.   2. טענת ההגנה מן הצדק- לטענת הסנגורית המאשימה התנהגה התנהגות בלתי ראויה מצד המאשימה בהגשת כתב אישום זה, מאחר והנאשם כבר הורשע בתפ 5743/06 בגין אותה מסכת עובדתית אחת, בשעה שהיה ניתן לצמצמה להליך אחד, שהרי קצין תביעות רישוי מרחב דן ומפלג תביעות ת"א הינם "אותה מדינת ישראל" וגם אם מדובר בשתי יחידות שונות אין הדבר מצדיק את הטרדתו החוזרת ונשנית של הנאשם בפלילים.   3 . טענת 'סיכון כפול'- לטענת ההגנה, התביעה העמידה את הנאשם ב סכנת הרשעה בעבירה שנשקפה לנאשם בהליך קודם, וסכנה זו מהווה מניעה מספקת שלא לפתוח בהליך פלילי נוסף נגדו. לטענתה, לו הנאשם היה כופר בתיק הרישוי במהלך ניהול ההוכחות היו מתגלות עבירות ההימורים, ובית-המשפט קמא היה יכול להרשיעו מכח סעיף 184 לחסד"פ, ובכך היתה נמנעת הגשת כתב האישום נגדו בתיק דנן.   טענות התביעה 1. הנאשם לא היה יכול להסתמך על דברי התובעת בתיק בו הורשע, כי "ההליך בעניין בית העסק יגיע לסיומו עם תום הדיון בתיק הרישוי", מאחר וזוהי "הבטחה שלטונית" אותה יש להוכיח במהלך המשפט.   2. כתב האישום בתיק זה שונה מהותית מכתב האישום בתיק הרישוי.   3. בין מפלג התביעות הפליליות ובין מחלקת רישוי העסקים אין ולא כלום. בידי כל רשות סמכות שונה, וכל אחת פועלת בתחומה ללא פיקוח או בקרה מצד האחרת.   4. בהתייחס לטענת 'הסיכון הכפול', טענה המאשימה שהנאשם הודה בתיק הרישוי ולכן לא עמד בסכנת הרשעה בעבירת ההימורים, ואין לדון באפשרות ההיפותטית בדבר העמדתו בפני 'הסיכון הכפול', כאשר הסיכון היה יכול ומתממש רק במצב בו היה מתנהל הליך הוכחות.   החלטתי לדחות את טענות הסנגורית, ואלה נימוקיי:   1. הטרדת הנאשם, יתכן והיתה נמנעת לו היתה המאשימה מגישה נגד הנאשם כתב אישום אחד בגין עבירות מתחום העניינים המקומיים, ומתחום הפלילי גם יחד. מאידך, אין ספק שמדובר בשני ענפי משפט שונים, זה השייך בעיקרו לתחום המוניציפאלי, שעניינו הסדרת קיום עסקים וניהולם, והאחר השייך בעיקרו לתחום הפלילי. 2. גם בעניינים קרובים הרבה יותר, כגון תעבורה ופלילים, שם הסנקציה - בבסיסה - היא סנקציה פלילית, מקובל להבחין בין סוגי העבירות, ומקום בו, לדוגמה, אדם מבצע עבירת תעבורה ומאיים על השוטר שרשם לו דו"ח ניתן יהיה להגיש נגדו כתבי אישום נפרדים, בשתי הדיסציפלינות השונות, לבתי משפט שונים, ודאי - מכל מקום, שאין הגשת שני כתבי אישום נפרדים עומדת בתבחינים המזכים בהגנה מן הצדק.   ר' לעניין זה גם ע"פ 4817/09 מ"י נגד אמהנה עיסאם (מחוזי י-ם, לא פורסם) (4.1.10) "אף כי הנהיגה בשכרות ומעשי התקיפה היו סמוכים זה לזה מבחינת הזמנים, מדובר בשני אירועים נפרדים, אשר הדיון בעבירות שנעברו לכאורה במסגרתם הוא בסמכותם של בתי משפט שונים. הפרדת הדיונים נעשתה אם כן כדין, ולא שוכנענו כי היה בה כדי לפגוע בזכויותיו של המשיב, או באפשרותו להתגונן בפני יתר העבירות שיוחסו לו (השוו: ת"פ (מחוזי ת"א) 40051/08 מדינת ישראל נ' חלפון (לא פורסם, 7.12.2008); ע"פ (מחוזי נצ') 1004/04 אמל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.4.2004)).   לכך יוסף, כי העבירות נשוא כתב האישום המתוקן: תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר, איומים והעלבת עובד ציבור, הן חמורות דיין על מנת שהאינטרס הציבורי בבירורן גובר, בנסיבות המקרה דנן, על האינטרס של המשיב שלא לנהל שני הליכים שונים " .   עלתה טענה מצד ההגנה, כי הנאשם נשען על דברי התביעה שההליך בעניין העסק יבוא לסיומו, ויש לראות בכך הסתמכות מצדו על דבריה, שאולי אף היו לו לזרז למתן הסכמתו בדבר תנאים אלו להסדר הטיעון. אכן, יש להקפיד בהבטחות שכאלו, גם אם הן נזרקות לחלל האוויר בלי ליתן את הדעת על ההשלכות שבכך. הנאשם נסמך על אמרות מעין אלו כמו היו הן כפת לחם לעני, אך יש להבחין בין יצירת צפייה בעלת משקל להבדיל מ "תקווה גרידא אשר המשפט אינו מעניק לה בהכרח משקל" ( ע"פ 534/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 885, 896 (2005)) ובצד זאת אוסיף, כי אינטרס הצפייה של הנאשם אינו עומד בפני עצמו, ובכף המאזניים ניצב גם האינטרס של ההליך הפלילי ודבר הגשמתו. לאור כל האמור, נראה שיישום מבחני הפסיקה איננו מטה את הכף לקבלת טענת ההגנה מן הצדק של הנאשם. באשר לפסיקה שהוגשה לי ע"י ההגנה, הרי שגם בתפ 294/05 בהיקש לענייננו, מדובר במעשים שניתן לפצלם, שהרי החזקת המקום הייתה אסורה לא בגין המשחקים שנוהלו שם, אלא בשל העדר רשיון העסק הטעון רישוי, כך ששונה הדבר אם הוא זה שגם ניהל את המשחקים האסורים וגם החזיק במקום למטרה זו. העבירות נשוא כתב האישום הזה לא נובעות מאותו מעשה, שכן יכול והיה עוסק הנאשם בעסק שכל כולו כשר ורצוי, אך בה בעת לעבור את עבירת הרישוי שיוחסה לו. כך שאין העבירות נשוא כתב האישום דנן נובעות מאותו מעשה, אף שאין ספק כי הפיצול ביניהן איננו בהכרח מחוייב המציאות אלא נובע מנוחות אדמיניסטרטיבית ומשיקולי יעילות של פעולה הומוגנית בדיסציפלינות משפטיות שונות. יש ליתן משקל גם לעובדה שהרשו פעלה בתום לב ושלא בכוונה להטעות את בית-המשפט ואת הנאשם. אף אם לקתה היא ברשלנות, היא אינה עומדת לפתחה, כאשר בצדו השני של כף המאזניים מונח האינטרס הציבורי הערכי להרחיק את סצינת ההימורים הפושה בחברה, וקל וחומר את ארגונם מזה. יתרה מכך, לא מצאתי בהגשת כתב האישום כדי לפגום ביכולת ההתגוננות של הנאשם, ומשום כך אינני מוצא כי תתחולל פגיעה חמורה בתחושת הצדק אם אותיר את כתב האישום על כנו.   טענת 'הסיכון הכפול' טענת 'סיכון כפול' מבוססת על העיקרון שאין להעמיד אדם פעמיים בסכנה של הרשעה בפלילים . מכאן, שטענה זו תעמוד רק אם קיים 'מעשה בית-דין' לפי סעיף 149(5) לחסד"פ , שחל באם קיים: "זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נשוא כתב האישום" שכן הנאשם טען שהוא כבר נשפט והורשע בגין המעשה שביצע.   בעניין זה קובע סעיף 5 לחסד"פ כי : "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו"   בכדי לחסות תחת טענה זו, על הנאשם להוכיח את זהות המעשים בגינם הוגש כתב האישום, ואין די בקיומו של פס"ד מזכה או מרשיע. מעשים זהים הם אלו אשר כל רכיבי העבירה העובדתיים, למעט אלו הנמנים על היסוד הנפשי שבה, כלולים האחד בשני. לענייננו, מדובר בשני מעשים שונים שלכל אחד מהם יסודות עובדתיים אחרים. העבירה בה הואשם והורשע הנאשם בהליך הקודם היתה החזקת עסק ללא רשיון, ובהליך זה מואשם הנאשם במשחקים אסורים וארגונם, ואף הסעיפים המדוברים לשני המקרים הם שונים, כמו גם החוקים המקימים עבירות אלו. מדובר אפוא במסכת מעשים שונה, ואין המדובר בעבירות חופפות הנובעות מאותו מעשה. יתרה מזאת, הנאשם יכל להחזיק במקום העסק לפי נוהלי הרישוי, ומנגד לעשות בו עבירות , ולחילופין, להחזיק בעסק ללא רשיון אך לא לקיים בו שום דבר מן האסור. עם זאת, אין ספק כי העבירות בשני המקרים יש בהן מן המשותף, אך פשיטא כי הן אינן זהות, ומסקנתי היא כי אין תחולה לא לטענת "סיכון כפול" ואף לא לטענה "כבר הורשעתי". על יסוד מסקנותיי אלו, אני דוחה כאמור את הבקשה. משפט פליליטענת הסיכון הכפול