לפנינו תביעת התובע, נהג מונית, להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בגבו כתאונת עבודה המזכה בתשלום דמי פגיעה - על פי עקרון המיקרוטראומה, הכל בהתאם לחוק המל"ל [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 3/7/08 מהטעם כי לא התקיימה תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה וכי מדובר במצב תחלואתי טבעי של התובע, ללא קשר לתנאי עבודתו. העובדות הדרושות לענייננו התובע הוא נהג מונית ונוהג על מונית שרות גדולה. במהלך השנים היו תקופות בהן התובע עבד כנהג מונית שכיר והיו תקופות בהן עבד כנהג מונית עצמאי. בכל הנוגע לתקופות עבודתו השונות של התובע עלה מעדותו בבית הדין כי בין השנים 1978- 1998 הוא עבד כנהג מונית עצמאי וכי בין השנים 1998- 2008 עבד כנהג מונית שכיר. עם זאת, מההודעה לחוקר הנתבע שמסר התובע עלה כי במהלך השנים 1998- 2008 התובע לא עבד באופן רציף וכי במהלך תקופה זו היו זמנים ממושכים בהם כלל לא עבד (נ/2, ע' 1 החל משורה 5). לאור זאת, ניתנה על ידנו החלטה לפיה על הצדדים להודיע לבית הדין באילו חודשים עבד התובע מאז שנת 1998. בהמשך לכך, הפנו שני הצדדים למסמך, אשר הונפק ע"י הנתבע ובו פרוט תקופות העבודה של התובע עליהן דווח לנתבע, וסיווגו כשכיר או עצמאי בתקופות אלה. משכך, ייקבעו תקופות העבודה של התובע וסיווגן על פי הפירוט במסמך זה. תקופת עבודתו ומתכונת עבודתו של התובע כנהג מונית עצמאי: התובע עבד כנהג מונית עצמאי במשך התקופות הבאות: 11/83 - 05/85 (19 חודשים). 01/86 - 06/93 (7.5 שנים). 01/93 - 11/02 (כמעט עשר שנים). 04/04 - 08/05 (סה"כ 17 חודשים). התובע עבד מדי יום, בין 8-12 שעות ביום. במשך רוב שעות היום עבד בנהיגה (ע' 1 ש' 20 לפרוט' וכן ראה תצהירו של התובע). בחלק ניכר מיום עבודתו, התובע בצע את נסיעותיו בקו שירות שאסף נוסעים במסלול שהחל בטירת הכרמל ועבר, בין היתר, בשכונות מחנה דוד, שפרינצק, קרית אליעזר והסתיים בשכונת הדר הכרמל בחיפה (להלן: "מסלול השירות"). מעדות התובע עולה כי בשעות הבקר המוקדמות מסלול השירות ארך כחצי שעה - לכל כיוון. יום עבודתו של התובע החל בשעה 06:00 בבקר אז בצע את מסלול השירות מטירת הכרמל לחיפה. התובע בצע את מסלול השירות בממוצע שש פעמים ביום (ההודעה לחוקר - נ/2 ע' 3 ש' 20). בנוסף למסלול השירות, במהלך שנתיים - שלש מתוך תקופת עבודתו כעצמאי, באמצע שנות התשעים, בצע התובע מדי יום הסעות של עובדים מחיפה למפעל 'שורש' הממוקם באזור התעשייה בטירת הכרמל, ובחזרה לביתם. לגבי ההסעה למפעל 'שורש' : במהלך ששה ימים בשבוע התובע הסיע את העובדים מחיפה לטירת הכרמל בשעה 06:30 בבקר והחזיר אותם לביתם בשעה 16:30 - נסיעה זו ארכה כחצי שעה לכל כוון ובוצעה פעמיים ביום - נסיעה אחת למפעל בבקר ונסיעה אחת בחזרה אחה"צ (נ/2 ע' 2 ש' 15). יצויין, כי הנסיעה למפעל שורש אופיינה, לגרסת התובע, בכך ששם הכבישים היו משובשים יותר ואף היו בורות עם חצץ ובמפרים רבים. התובע העיד כי לעתים נקרא לבצע הסעות נוספות ליעדים נוספים ובין היתר הסעות ילדים והסעות למפעלים באזורי תעשייה, על פי הצורך (ע' 1 ש' 21 לפרוט', נ/2 ע' 4 ש' 3). לטענת התובע, הוא נדרש לנסוע בכבישים משובשים הכוללים פסי האטה רבים הפזורים לאורכו, בורות, חצץ, עבודות בכביש. על פי גרסת התובע, במהלך שנת 1998 החל לסבול מכאבי גב ונותח בגבו. תקופת עבודתו ומתכונת עבודתו של התובע כנהג מונית שכיר: התובע עבד כנהג מונית שכיר במשך התקופות הבאות: 05/06 - 12/06 (8 חודשים). 01/08 - 07/08 (7 חודשים). התובע עבד כנהג מונית שכיר במשך יומיים בשבוע, ארבע שעות מדי יום - לא בימים קבועים (נ/2 ע' 1 ש' 1). מסלולי הנסיעות לא השתנו עת שהחל לעבוד כשכיר, זאת להוציא את הנסיעות למפעל 'שורש' אותן בצע רק במסגרת השנים בהן היה עצמאי (נ/2 ע' 1 ש' 18). יצוין כי בשנת 1998 הגיש התובע תביעה נגד הנתבע בגין תאונת עבודה אשר על פי טענתו נגרמה לו עת נחבל בגבו כשיצא מהמונית. התביעה - אשר עניינה באירוע תאונתי ולא במיקרוטראומה - נדחתה וכך גם הערעור (נ/3, נ/4). טענות התובע לטענת התובע, הוכח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן - באשר במהלך הנהיגה נגרמו לתובע 'קפיצות', בין היתר, לאור פסי האטה המצויים בכביש ולאור נסיעה בכבישים משובשים באזורי תעשייה. כל אלו גרמו לתנועות זעירות המבססות תשתית עובדתית של מיקרוטראומה. טענות הנתבע לטענת הנתבע לא הונחה תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה באשר התובע לא הוכיח כי נסע בדרכים משובשות. עם זאת, הנתבע הסכים כי הוכח שהתובע נסע בכבישים בהם קיימים פסי האטה ('במפרים') אך טען כי לא די בכך כדי לעמוד בדרישות וכי אין להרחיב את היריעה (ע' 5 ש' 27 לפרוט'). בעוכריו של התובע עומדת העובדה כי בתביעה הקודמת שהגיש הוא כלל לא העלה את הטענה בדבר פגיעה על דרך המיקרוטראומה וזאת למרות שאף באותה תקופה שימש כנהג. אין קשר סיבתי בין הפגיעה בגבו של התובע לעבודתו ומדובר בתוצאה של מצב תחלואתי טבעי. לחילופין נטען כי השפעת העבודה על הפגיעה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. דיון והכרעה גדר המחלוקת הניצבת לפנינו בשלב זה נוגעת לשאלה - אם העובדות שהונחו לפנינו מקימות תשתית ראייתית להתרחשותה של תאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה. התשתית המשפטית ההלכה הפסוקה קבעה, כי ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה מקום בו התקיים ביצוע רציף ומתמשך של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה . בית הדין הארצי לעבודה קבע את אמות המידה לפיהן תתקיים, לכאורה, תשתית עובדתית למיקרוטראומה בעניינם של נהגים מקצועיים, וכפי שנקבע בעניין שחף: "בעבודת נהג הכוללת זעזועי נסיעה על פני כבישים משובשים, לאורך שנים, במשך מספר רב של שעות בכל יום, יש לכאורה משום תשתית עובדתית מספקת לבחינת הפגיעה ממנה הוא סובל בגבו במסגרת תורת המיקרוטראומה" (ההדגשה במקור - א.ש.ב.). ובהמשך - "… מקצוע הנהג, על פי שלל חוות דעת רפואיות כמפורט בהלכת יניב, טומן בחובו סיכון מיוחד לפגיעה גבית המתרחשת באופן של נזק הולך ומצטבר עם כל טלטול של מושב הנהג. משכך הם הדברים, אזי די בהוכחת נהיגה יומית בכבישים משובשים, בנסיבות בהן בולמי הזעזועים אינם משככים את טלטולי הרכב, כדי להקים את התשתית המיקרוטראומתית המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי". בפסק הדין בעניין יניב נדון עניינו של תובע אשר עבד במשך חמש שנים כנהג אוטובוס ומיניבוס טיולים ולאחר מכן עבד במשך שש שנים כנהג מונית, 12 שעות ביום. חלק מהכבישים בהם נסע הנהג היו משובשים והוא חש זעזועים רבים במהלך הנסיעה אשר גרמו לתנועות זהות שהפעילו כח על עמוד השדרה. בית הדין הארצי קבע כי התקיימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. כן נקבע כי יש להוכיח תנועות זהות במהותן ולאו דווקא זהות לחלוטין בתנאי שאלו פעלו על מקום מוגדר. כן נקבע כי תדירותן של התנועות לא חייבת להיות קבועה וסדירה אלא עליהן להישנות בתכיפות על פני פרק זמן מספיק. בפסק הדין בעניין אסרף נדון עניינו של נהג אוטובוס הסעות אשר עבד במשך 22 שנים, שמונה שעות ביום. בשנה האחרונה לעבודתו התקינו פסי האטה בכבישים בהם נסע ואלו גרמו ל'קפיצות' של המונית עת עברה על פני פסי ההאטה. נקבע, כי הונחה תשתית עובדתית של תנועות זהות במהותן, חוזרות ונשנות, אשר נבעו מטלטולי הנסיעה בכביש. יצוין, כי הפסיקה עמדה על הכללים הנ"ל ככל שהם מתייחסים לנהג מקצועי, להבדיל מאדם אשר הנהיגה אינה מהווה עבורו משלח יד. עם זאת, כעולה מהאמור לעיל בית הדין הארצי לא ערך אבחנה עקרונית בין נהג אוטובוס ונהג מונית, מעבר לצורך לבחון בכל מקרה לגופו את יישום הכללים שהותוו. יישום ההלכה בענייננו לאחר בחינת הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי התובע עמד בתנאים אשר הותוו על פי הפסיקה להוכחת תשתית עובדתית למיקרוטראומה וזאת בעיקר לגבי תקופת עבודתו כשכיר אך גם לגבי תקופת עבודתו כעצמאי. ראשית ייאמר כי ככלל מצאנו את עדותו של התובע מהימנה וכי עדות זו לא נסתרה ע"י הנתבע. אכן, היתה בעייתיות בגרסתו של התובע בכל הנוגע לתקופות עבודתו, אם כי ככלל, ובכל הנוגע ליתר העניינים מצאנו את עדותו מהימנה. התובע העיד כי במסלול בו נסע במשך שנים היו פזורים פסי האטה רבים - ומתוך תצהירו: "משך 20 שנה עבדתי בתור נהג מונית עצמאי, במסגרת עבודתי זו נהגתי במסלול נסיעה שהיה כרוך בעלייה על פסי האטה וכבישים משובשים, כך שלמעשה כל עלייה על פס האטה הייתה גרמה לזעזוע או מין 'רעידה' של המונית, כך שבמשך יום עבודה אחד ספגתי מאות קפיצות ורעידות בגופי במיוחד בגב" (סעיף 4 לתצהיר התובע). וראה גם תצהירו של התובע וההודעה שמסר לחוקר בהם מפרט התובע את האזורים בהם היו פזורים פסי ההאטה (נ/2 ע' 4 ש' 1). התובע העיד כי באזורי התעשייה בהם נסע, בין היתר עת הסיע עובדים למפעל 'שורש' בטירת הכרמל, היו כבישים משובשים: "באזורי תעשיה יש בורות, במפרים, יש מקומות שאת לא יכולה להכנס וזה משובש לגמרי ואת מתמרנת ואז נופלים לבורות עם חצץ" (ע' 3 ש' 28 לפרוט'). כן העיד התובע כי נסע בדרכים משובשות גם לא באזורי תעשייה: "לפעמים קיימים בורות שאתה לא רואה. הבמפרים בטירה, יש חצץ, עובדים בכביש." (ע' 2 ש' 7 לפרוט'). לא נעלם מעינינו כי המקרה הנדון אינו מובהק כמו המקרה שנדון בפסק הדין בעניין אסרף, אשר אוזכר לעיל. בעניין אסרף היה מדובר במספר יוצא דופן של פסי האטה במסלול נסיעתו של הנהג, אם כי יש לתת את הדעת לכך שאף בעניין אסרף פסי ההאטה הותקנו רק בשנת עבודתו האחרונה של הנהג. כמו כן, לא נעלם מעינינו כי במהלך תקופת עבודתו של התובע כשכיר תדירות ומשך עבודתו קטנו, יחסית לתקופה בה עבד כעצמאי. חרף האמור לעיל, אנו סבורים כי, לכל הפחות, עלה בידי התובע להוכיח יותר מ"דבר מה" המצביע על קיומה של תשתית עובדתית, ובעניין זה אנו מפנים לפסה"ד בעניין כהן. זאת ועוד - חוק המל"ל מהווה חלק מדיני הביטחון הסוציאלי וכפי שנקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה - בדיני הביטחון הסוציאלי מקרה של ספק, ככל שהוא קיים, יש לפרש לטובת המבוטח. בעניין זה אנו מפנים לפסק הדין בעניין עובדיה חקאק בו נדון עניינו של נהג מיניבוס: "...יחד עם זאת, פרופ' לרסון מתייחס לכבישים משובשים ואילו במקרה שבפנינו המערער נסע בכבישים רגילים. עם זאת, מכיוון שהמערער נהג במיניבוס יומיום, משך שנים רבות, ומאחר וקיימים מחקרים רפואיים הקושרים בין עבודת נהיגה דומה לזו של המערער לבין הופעת מחלת גב, יש לטעמנו מקום למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין על מנת שיבחן את הקשר בין עבודתו של המערער לבין מחלת הגב ממנה הוא סובל". איננו מקבלים את טענת הנתבע כי יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא העלה את טענת המיקרוטראומה במהלך התביעה הקודמת שהגיש בשנת 2000. אין בקיומה של התביעה הקודמת כדי לעמוד בסתירה לתביעה הנוכחית באשר באותו עניין נדונה טענה שונה הנוגעת לאירוע תאונתי ומכאן שענייננו בשתי טענות שונות אשר פעמים רבות מועלות זו לצד זו. בכל הנוגע לפסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע, בעניין בן לולו אריאל, אליו הפנה הנתבע בסיכומיו, הרי שבאותו מקרה נדון עניינו של סוכן מכירות אשר אמנם עבודתו דרשה נהיגה רבה בין לקוח ללקוח, אך אין המדובר בנהג מקצועי אשר לב ליבה של עבודתו היא הנהיגה, כמו בענייננו. כמו כן, באותו עניין נקבע כי הנהג נסע על כבישים סלולים ולא ברור אם נסע בכבישים עם פסי האטה כפי שיש בענייננו. סיכום לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע הוכיח קיומה של תשתית ראייתית לפיה בביצוע עבודתו כנהג מונית אירעו בגבו אירועים תאונתיים זעירים החוזרים על עצמם באופן ממושך ורציף - וזאת לצורך תאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה. משזו קביעתנו, אנו ממנים מומחה יועץ רפואי על מנת להכריע בשאלות הקשר הסיבתי וקיומה של פגיעה על דרך המיקרוטראומה. החלטה בעניין זה תינתן בנפרד. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת החלטה זו. ניתנה היום, 4.1.10 , בהעדר הצדדים. שמואל ויצנרנציג עובדים אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת מיקרוטראומהאוטובוסנהג אוטובוסביטוח לאומי