טענת חיסיון

רקע 1. בפני בקשת התובע לגילוי ולעיון במסמכים, המוגשת כהמשך לצו גילוי מסמכים שניתן על ידי בית המשפט בתאריך 31.1.10. קודם למועד מתן הצו כאמור לעיל, פנה ב"כ התובע אל בא כוח הנתבעות בבקשה לגילוי במסמכים מטעם הנתבעות מספר פעמים. לאחר שדרישתו לא נענתה פנה התובע בתאריך 24.1.10 לבית המשפט בבקשה למתן צו לגילוי מסמכים. בדיון קדם המשפט שנערך בתאריך 31.1.10 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה "ההליכים המקדמיים בין הצדדים יושלמו בתוך 60 ימים מהיום, לרבות גילוי מסמכים והעיון בהם...". בתאריך 12.5.10 לאחר פניות חוזרות ונשנות של ב"כ של התובע לב"כ של הנתבעות הועבר תצהיר גילוי מסמכים של מנהל הנתבעות מר בני עדוי לב"כ התובעת. על רקע התצהיר האמור לעיל הוגשה בקשת התובע לגילוי ולעיון במסמכים. טענות התובע 2. לטענתו התובע, תצהיר גלוי המסמכים שהוגש ע"י הנתבעות אינו בנוסח בנוסח המקובל בדין ואינו כולל התייחסות למסמכים אשר היו בשליטתן של הנתבעות ויצאו מידיהן עובר לחתימת התצהיר. עוד טוען התובע, כי לגבי מסמכים שונים המפורטים בתצהיר הנתבעות נטענה טענת חיסיון ללא הסבר ראוי וטעמים מוצדקים. מכתבו של ב"כ התובע לב"כ של הנתבעת מתאריך 6.6.10 בו העלה ב"כ התובע את תהיותיו לגבי הטעמים לחיסיונם של המסמכים השונים המפורטים בתצהיר, לא נענה אף הוא. לפיכך, עותר התובע מבית המשפט לסעדים הבאים כדלקמן: לחייב הנתבעות בהגשת תצהיר לפי הנוסח המקובל בדין. כמו כן, לחייב הנתבעות למסור לידיו העתקי המסמכים המפורטים בסעיף 4 לבקשתו, לגביהן נטענה טענת חיסיון על ידי הנתבעות. לחייב הנתבעות בהוצאות הולמות. טענות הנתבעות 3. הנתבעת טוענת כי בקשת התובע הינה בקשת סרק. תחילה ציינו הנתבעות כי אף התובע אינו עומד בדרישת הדין לעניין תצהיר גילוי המסמכים מטעמו כפי שהינו דורש מהנתבעות לעמוד בהן בכל הקשור עם מסמכים שהיו ברשותו ויצאו משליטתו ערב חתימת התצהיר. עוד ציינו, כי ניתן לחייב בעל דין להצהיר אם מסמך כלשהו היה בשליטתו ויצא מידיו רק כאשר ישנה התייחסות למסמך ספציפי המפורש בבקשה לגילוי מסמכים, אשר לגביו מתבקשת הצהרה כאמור. המסקנה, לגרסת הנתבעות, הינה כי לא ניתן לדרוש מבעל דין הצהרה כללית ביחס למסמכים שהיו בשליטתו במועד כלשהו ואינם מצויים עוד בידו. על המבקש את ההצהרה כאמור לפרש המסמך המבוקש אשר ביחס אליו נדרשת ההצהרה בבקשת גילוי המסמכים. כמו כן נדרש המבקש, כך המשיבה, לפרש מהי הרלבנטיות של אותו מסמך להליך הנידון. הנתבעות מפנות בתגובתן לתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סד"א") ולטופס 12 שבתוספת הראשונה להן. לטענת הנתבעות נוסחו של טופס 12 "מדבר בעד עצמו" שכן ההתייחסות בו הינה למסמכים ספציפיים, אשר המצהיר נדרש לגלות האם הינם ברשותו או בשליטתו. עוד טוענות המשיבות, כי המסמכים המפורטים בסעיף 4 לבקשת התובע לגילוי ולעיון במסמכים הינם מסמכים חסויים. חלק מהמסמכים הינם דו"חות כספיים ודו"חות מס של הנתבעות המהוים מידע פרטי של הנתבעות שלא חלה לגביהן חובת גילוי אלא בנסיבות מיוחדות שלא מתקיימות בתובענה דנן, חלק אחר של המסמכים מתייחס למו"מ של הנתבעות עם צדדים שלישים ועל כן חל עליהם חיסיון ואין חובה לגלותן בנסיבות אלו. עוד טוענות הנתבעות כי דרישתו של התובע לגילוי מסמכים נובעת בחלקה מרצונו של התובע לעשות שימוש בחלק מהמסמכים בהליכים אחרים המתנהלים בינו ובין הנתבעות, ועל כן אין להתיר את גילוים. עוד טענו הנתבעות כי התובע נוהג כדרך קבע להעביר מידע המתגלה לו במסגרת ההליכים המשפטים המתנהלים בינו לבין הנתבעות, לצדדים שלישים. בכך מקווה התובע להפעיל לחץ על הנתבעות על מנת שתכנענה לדרישותיו הסחטניות. מטעם זה טוענות הנתבעות לסודיות המסמכים השנויים במחלוקת, ולכך שלא חלה חובה לגלותן במסגרת התובענה דנן. לבסוף טענו הנתבעות כי הן מצויות במו"מ עם צדדים שלישים בקשר לרכישת זכיותיהן בפרויקט נשוא התובענה, גילוי המסמכים המבוקשים על ידי התובע עשוי לפגוע במגעים למכירת הזכויות האמורות או להפחית את התמורה העשויה להתקבל ממכירתן. גם מטעם זה טוענות הנתבעות לסודיות ולחיסיון. תשובת התובע לתגובת הנתבעות 4. בתשובתו מציין התובע, כי נקודת המוצא העקרונית להליך גילוי ועיון מסמכים הינה גילוי מרבי שמטרתו חקר האמת. כמו כן, מדגיש התובע, כי כלל המסמכים המבוקשים על ידו בבקשתו לגילוי ועיון מסמכים הינם מסמכים חיוניים ורלבנטיים לבירור התובענה דנן. לבסוף טוען התובע, כי זכותו להגיע לחקר האמת מוגשמת על ידי הליך גילוי ועיון מסמכים, וזו גוברת על זכותן של הנתבעות לפרטיות אשר בגינה נטענת טענת חיסיון. דיון והכרעה תצהיר גילוי המסמכים 5. תקנה 112 לתקנות סד"א מתייחסת לצו לגילוי מסמכים הניתן על ידי בית המשפט וקובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים." אורי גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה עשירית,2009) בע"מ 212, (להלן: "גורן") סבור, כי נוסחו של טופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א מחייב את המצהירים העורכים תצהיר לגילוי מסמכים. 6. עיון בטופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א מלמד שהטופס מכיל מספר רכיבים חיוניים ובסיסים. בת"א(מרכז) 5786-08-07 עובד רופל נ' מדינת ישראל, (14.9.09) מסכם כב' השופט מאיר יפרח את ארבעת הרכיבים כדלהלן: "הרכיב הראשון כולל פירוט של מסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת שבחזקת בעל הדין או בשליטתו. "בחזקתו או בשליטתו" כולל מסמכים שאינם שלו אך הם בחזקתו (וינוגרד, בעמ' 197). על בעל הדין לפרש את תאריכו של כל מסמך. כן עליו לפרט מסמכים שהוא מתנגד להצגתם ובכלל זה מסמכים שהוא טוען לגביהם טענת חיסיון. בעל הדין חייב לרשום את המסמך ולהוסיף לצידו כי הוא חסוי, תוך פירוט עילתו הנטענת של החיסיון. אם לא ייעשה כן, יהיה מנוע מלטעון חיסיון בשלב מאוחר יותר (מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (כרך א', מהדורה 15) בעמ' 785). המידע שבעל דין נדרש לתת בתשובה לצו גילוי מסמכים, מוגבל לתיאור המסמך בלבד, באופן המאפשר את זיהויו, ואינו חייב לכלול פרטים על תוכנו. במקרים מתאימים, ניתן להסתפק בתיאור כללי של המסמכים, מבלי להטיל על בעל הדין לזהות כל מסמך בנפרד (וינוגרד, בעמ' 197). הרכיב השני כולל פירוט של מסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת שהיו בחזקתו או בשליטתו של בעל הדין, אך יצאו מרשותו. בעל דין המצהיר שהיו ברשותו מסמכים והם אינם בידו עוד, חייב לגלות מתי יצאו מרשותו והיכן הם נמצאים עכשיו (גורן, בעמ' 195; ע"א 59/67 חדד נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד כא(2) 277, 279 (1967). להלן: "עניין חדד"). הרכיב השלישי עניינו הצהרת המצהיר כי לאחר חקירה ודרישה שערך לשם איתור המסמכים, אין בחזקתו או בשליטתו, שלו או של אדם מטעמו, מסמכים רלבנטיים אחרים, זולת אלה שגילה בתצהירו. כלומר, נאסר על המצהיר להיות פסיבי, עובר לעריכת התצהיר, ולהתחמק בכך ממילוי צו גילוי סמכים. יש לזכור, כי התרת סטייה מן הנוסח הקבוע עלולה לאפשר למצהיר להתחמק ממילוי הצו (גורן, בעמ' 195). הרכיב הרביעי חל כאשר בעל הדין הוא גוף משפטי. במצב דברים זה חייב המצהיר להצהיר כי הוא הוסמך מטעם בעל הדין לעשות את התצהיר (וינוגרד, בעמ' 197)." 7. עיון בתצהיר גילוי המסמכים שהגישו הנתבעות מלמד כי הנ"ל אינו ערוך לפי הנדרש בטופס 11 לתוספת הראשונה לתקנות סד"א. התצהיר מפרט רשימת מסמכים המצויים בידי המצהיר כאשר על חלקם נטען חיסיון. ואולם התצהיר לוקה בשניים, תחילה, הוא אינו מכיל פירוט של מסמכים שהיו ברשות המצהיר אך אינם בחזקתו עוד, כאשר החובה הינה להצהיר אודותם גם אם אין המסמכים ברשות המצהיר, בנוסף, נעדרת מהתצהיר הצהרה כי לאחר חקירה ודרישה שערך המצהיר לשם איתור המסמכים אין בחזקתו או בשליטתו, שלו או של אדם מטעמו, מסמכים רלבנטיים אחרים זולת אלו שגילה בתצהירו. 8. טענתן הנתבעות כי אין הן נדרשות להצהרה כאמור לעיל שכן התובע נמנע מלציין באופן ספציפי מהו המסמך לגביו נדרשת הצהרה אינה נכונה. הנתבעות מפנות לצורך ביסוס טענתן לתקנה 113 לתקנות סד"א אשר עוסקת בסמכותו של בית המשפט ליתן צו לגילוי מסמך ספציפי, ולטופס 12 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א, שאינם רלבנטיים למקרה דנן בו עסקינן, כאמור לעיל, בצו גילוי מסמכים לפי תקנה 112 וטופס 11 לתקנות סד"א. 9. זאת ועוד, היקף הגילוי הנדרש במסגרת תקנה 112 הינו מרבי, במסגרת זאת חובתו של המצהיר הינה חובה רחבה המחייבת אותו להוסיף הצהרתו לפיה חקר ודרש לשם איתור המסמכים. דברי השופט גורן בע"מ 212 לספרו יפים לעניין זה: "נוסחו של טופס 11 לתוספת, מחייב את המצהירים כולם העושים תצהיר לגילוי מסמכים, ניסוחו המשוכלל של הטופס מחיב את המצהיר להוסיף ולהצהיר (והדבר כלול גם בנוסח תקנה 112), כי חקר ודרש לשם איתור המסמכים, כלומר נאסר על המצהיר להיות פסיבי, עובר לעריכת התצהיר, ולהיתחמק בכך ממילוי הצו. יש לזכור כי התרת סטיה מן הנוסח הקבוע עלולה לאפשר למצהיר להיתחמק ממילוי הצו." ברע"א 1217/94 מגדל חברה לביטוח נ' המועצה לשווק פרי הדר (1.5.94), נקבע כי תצהיר גילוי המסמכים שנערך על ידי המשיבה לא נעשה בנוסח המחויב בטופס 11. התצהיר הכיל אומנם פירוט של המסמכים המצויים בידי המשיבה אך לא נזכרו בו מסמכים שהיו בחזקתה ואינם עוד ולא הוצהר בו כי אין בידי אדם אחר מטעם המשיבה מסמכים נוספים. בית המשפט החליט במקרה זה שלא למחוק את התובענה, בכפוף להגשת תצהיר כדין על ידי המשיבה בתוך המועד שנקבע. 10. כמו כן נקבעה חובתו של עורך התצהיר לפי תקנה 112 כדלקמן: "...מטרתו של סעד גילוי המסמכים הינה להקנות לבעל הדין ידע בדבר המסמכים המצויים בידי יריבו, על מנת לסייע לו להכין כראוי את תביעתו או הגנתו, בלא שיופתע על ידי ראיות יריבו במהלך המשפט, ובכך להביא לקיצור ולייעול ההליך. עם זאת, אין להטיל על בעל דין על ידי מתן הצו נטל כבד מדי שאין בו כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות: תקנה 120(ב). לפיכך, מן הראוי הוא שהמצהיר יבצע חקירה ודרישה סבירה לצורך גילוי כל המסמכים, לרבות אלו שהיו בידיו..... כאשר מדובר בחברה, צריך התצהיר להינתן על ידי אדם שבקי בפרטי המקרה welsbach incandescent gas lighting co. V. New sunlight 8, . 1Ch. D 2(1900) . .incandescent, coבמקרה שלפנינו שומה היה על המשיבה להעמיד כמצהיר מטעמה אדם שהיה מעורב באירועים נשוא התביעה, ככל שהדבר ניתן. עם זאת, במידה שהדבר אינו אפשרי, מן הראוי היה שהמצהיר יבצע דרישות וחקירות על מנת לברר את מיקומם של מסמכים נוספים שהיו ברשות המשיבה בעבר; רק לאחר שיוכח שחרף החקירות והחיפושים לא נמצאו המסמכים הרלבנטיים, אפשר יהא לומר שהמשיבה עשתה ככל יכולתה על מנת לקיים את צו בית המשפט, בגדר האמור בהמרצה 61/55 הנ"ל." 11. לאור האמור לעיל על הנתבעות מוטלת החובה לערוך תצהיר גילוי מסמכים כדין, כפי הפורמט הקבוע בטופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א. במסגרת זו תצהרנה הנתבעות גם מהם המסמכים שהיו בשליטתן ואינם עוד בחזקתן וכן תוספנה הצהרתן כי חקרו ודרשו לצורך איתור המסמכים ואין עוד בידיהן או בידי מי מטעמן מסמכים נוספים. מיותר לציין כי החובה האמורה הינה כלפי כלל הצדדים המתדיינים ואינה מופנית רק כלפי הנתבעות. המסמכים לגילוי ועיון 12. הליך גילוי המסמכים הינו הליך חיוני שמטרתו לסייע לבית המשפט בחקר האמת ולחסוך בזמן שיפוטי יקר ערך. זכותו של בעל דין לכך שההליך העיקרי יתנהל "בקלפים גלויים" נגזרת מזכות היסוד של הגישה למערכת השיפוטית, הכוללת בחובה גם את הזכות להליך ראוי (רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב, פ"ד נה(1) 337 (1991), רע"א 4234/05 בנק מזרחי המאוחד נ' פלץ (14.8.05) רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב ואח', פ"ד נה(1) 515 (1999)). 13. היקף הגילוי המוטל על בעל דין נגזר מדרישת הרלבנטיות. ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995) נקבע כי: …"גילוי מסמכים משתרע על כל 'המסמכים הנוגעים לענין הנדון' (תקנה 112לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה (ראה compagnie financiere du pacifique v. The peruvian guano 62, at[13] (1882)) .coנמצא, כי הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בענייניו של בעל דין, אין לגלותו (ראה ע"א 40/49 ו' כיאט ואח' נ' ל' כיאט ואח' [1], בעמ' 162). ודוק: לעתים אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. דרישה לגילוים של אלה אינה מהווה 'דיג' אסור: "'הדיג' אינו מעשה פסול, אלא אם כן כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, כי אם לאסוף ראיות להכנת משפט אחר, או למטרה אחרת. ואילו מסמכים מזיקים או מועילים, לצורך המשפט התלוי ועומד, שייכים לענין, והחיפוש אחריהם אינו 'דיג'. הנטיה המודרנית היא לקולא דוקא..." ( י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 406)." 14. לנוכח חיוניותו של הליך גילוי המסמכים, ולנוכח הפרשנות הרחבה שהעניקה הפסיקה לדרישת הרלבנטיות, לא יכולות הנתבעות לחמוק ממילוי חובתן על פי דין כלפי התובע בתואנה כי הנ"ל נמנע לפרט פירוט ספציפי של מסמכים בגינם נדרש הליך גילוי המסמכים. על הנתבעות לחשוף כל מסמך העשוי להיות רלבנטי למחלוקת בין הצדדים ושיש בו בכדי ליעל את הדיון ולהביא לחיסכון בזמן שיפוטי. 15. טענתן של הנתבעות לפיה חלק מהמסמכים כגון דו"חות המס והדו"חות הכספיים לשנים 2008 ואילך אינם חיוניים לברור המחלוקת בין הצדדים דינה להידחות לאור הפרשנות הרחבה שהעניקה הפסיקה כאמור לעיל לרכיב הרלבנטיות שלפיו נגזרת חובת הגילוי המוטלת על בעל דין. הפסיקה פירשה את חובת הגילוי כחובה המתפרשת גם על מסמכים אשר תועלתם להליך המשפטי הינה עקיפה (ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995)). בהקשר זה מן הראוי לציין, כי הפסיקה קבעה באופן מפורש שכאשר הטענה אותה מבקש בעל דין להוכיח אינה "חסרת שחר" אין לומר שמדובר במסמך "ביליתי רלוונטי" (רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבינין ופיתוח בע"מ ( 25.12.07)). 16. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי לגבי חלק מהמסמכים חל חיסיון הפוטר אותן מחובה לגלותם. כמו כן, מסרבות הנתבעות להעניק העתק המסמכים המפורטים בסעיף 4 בבקשה דנן לבא כוח התובע. טענתן של הנתבעות לחיסיון נשענת על שני אדנים. ראשית, טוענות הנתבעות לזכותן לפרטיות, שנית, מעלות הנתבעות חשש כי התובע יעשה שימוש שאינו כשר באותם המסמכים שיתגלו לו. הנתבעות טוענות בהקשר זה כי בדעת התובע לעשות שימוש בחלק מהמסמכים שיתגלו לו בהליכים אחרים, וכי הוא עשוי למסור מסמכים שיתגלו לו לידי צדדים שלישים ולהסב בכך נזק לנתבעות שמצויות במשא ומתן עם צדדים שלישים למכירת זכויותיהן. 17. בכל הקשור לטענתן של הנתבעות לפרטיות אציין, כי ההגנה מפני פגיעה בפרטיות אינה ערך מוחלט וכנגדו עומדת זכותו של בעל דין לגילוי ועיון במסמכים, אשר מגלמת בתוכה ערכים מתחרים שונים. יפים לעניין זה דברי השופט גורן בעמ' 168 כדלהלן: "תובע אינו יכול להישמע בטענה, כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות שהן רלוונטיות לביסוס הגנתו של הנתב. אמת המידה שעל פיה ייקבע היקף זכותו של תובע לפרטיות היא מידת הרלבנטיות שבמסמכים שגילויים נדרש לבירור המחלוקת." משטוען התובע כי המסמכים המנויים בסעיף 4 לבקשה עשויים לסייע לו לביסוס תובענותו, ומשלא מצאתי כי טענה זו הינה חסרת שחר, הרלבנטיות של המסמכים להליך מחייבת כי זכותן של הנתבעות לפרטיות תדחה בפני זכותו של התובע לגילוי ולעיון במסמכים. 18. בכל הקשור לחששות אותן מעלות הנתבעות בדבר השימוש שעשוי התובע לעשות במידע אשר יגיע לידיו עקב הליך הגילוי והעיון במסמכים אציין כי ניתן להגביל את הליך הגילוי בהגבלות שונות. כך למשל ניתן לקבוע כי התובע יהיה מנוע מלהעביר את המידע אשר יגיע לידיו עקב הליך הגילוי והעיון במסמכים לידי צדדים שלישים. 19. לאור האמור ב"כ הנתבעות יעביר לעיון ב"כ התובע את כלל המסמכים המנוים בסעיף 4 לבקשה. ב"כ התובע או התובע או מי מטעמם לא יגלה או יעביר את תוכנם של המסמכים האמורים לצדדים שלישים. במקביל, יערכו הנתבעות תצהיר גילוי מסמכים חדש לפי הפורמט הקבוע בטופס 11 לתוספת הראשונה של תקנות סד"א. הנתבעות ישאו בהוצאות התובע נשוא בקשה זו בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. חיסיון