עיכוב הליכים אזרחי של הליך פלילי תלוי ועומד מונחת לפני בקשתו של הנתבע 2, איגור גוסב (להלן: גוסב), לעכב את ההליכים בתביעה זו שהגישה כנגדו התובעת, אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (להלן: אלקטרה), עד לסיומם של "ההליכים" הפליליים אשר לטענתו מתקיימים כנגדו (להלן: "הבקשה"). כמו כן מבקש גוסב כי בית משפט זה יורה על הארכת המועד להגשת כתב הגנתו עד 30 ימים לאחר סיום ההליכים הפליליים המתנהלים ו/או שינוהלו כנגדו, ולחלופין - עד 30 ימים אשר ימנו ממועד מתן החלטתו של בית משפט זה בבקשה, ככל שבקשתו תדחה. א. רקע עובדתי 1. אלקטרה היא חברה העוסקת בייצור, אספקת ומכירת מוצרי צריכה שונים. בין היתר מייצרת אלקטרה מזגני אוויר (להלן: "המזגנים") ומשווקת אותם. בכתב התביעה שהגישה אלקטרה בתיק זה נטען כי גוסב והנתבע 1 הועסקו במחלקת המזגנים שלה. בעקבות חקירה סמויה שניהלה אלקטרה, התברר לה, לטענתה, כי גוסב והנתבע 1 גנבו במשך השנים באמצעי מרמה והונאה, בצוותא חדא עם הנתבעים 3-5, כ-2000 מזגנים שיוצרו על ידי אלקטרה, וזאת תמורת קבלת כסף ואספקת סמים קשים. 2. בכתב התביעה שהגישה אלקטרה נטען כי גוסב והנתבע 1 העמיסו על משאיתו של הנתבע 3, קבלן הובלות עצמאי אשר נהג לאסוף מזגנים מאלקטרה ולחלק אותם לקמעונאים השונים המוכרים את תוצרתה, מזגנים גנובים מתוצרת אלקטרה. לטענת אלקטרה, גניבתם של המזגנים ממפעלה הוסוותה על ידי גוסב והנתבע 1 באמצעות סיווגם הפיקטיבי כמזגנים פגומים שנשלחו להשמדה, בעוד שבפועל המזגנים סופקו על ידם, באמצעות הנתבע 3, אל הנתבעים 4-5 אשר שיווקו את המזגנים לאחרים. בכתב תביעתה טוענת אלקטרה כי גוסב והנתבעים האחרים הסבו לה נזק בסך של כ- 5,234,458 ₪ וכן תובעת אלקטרה מכלל הנתבעים סך נוסף של 170,000 ₪ בגין עלות החקירה שביצעה אשר במסגרתה נחשפו מעשיהם של הנתבעים. 3. לטענת גוסב ביום 1.3.2010 הגישה אלקטרה תלונה כנגדו למשטרת ישראל אשר פתחה בחקירה כנגדו בחשד לביצוע גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לטענת גוסב, המשטרה עצרה אותו ביום 14.3.2010 יחד עם הנתבעים האחרים, ומעצרו אף הוארך בהמשך. לטענת גוסב על רקע נסיבות הפרשה יש לצפות ברמה סבירות גבוהה ביותר כי יוגש כנגדו כתב אישום בעתיד הקרוב. 4. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 19.3.2010 הורה בית משפט זה במסגרת התיק דנן על הטלת עיקולים על נכסיהם של הנתבעים, וביום 3.6.2010 הורה בית המשפט על הרחבת העיקולים. ב. טענות המבקש 5. לטענת גוסב אף על פי שטרם הוגש כנגדו כתב אישום, הרי שנוכח הנסיבות: מעצרו למספר ימים וחקירתו במשטרה, כמו גם הראיות הרבות שנאספו על ידי אלקטרה והועברו למשטרה לרבות דו"ח חוקר מפורט אליו צורפו צילומים ודו"חות מעקבים, הרי שהגשת כתב אישום כנגדו הינה ודאית, ומשום כך יש לעכב את ההליכים בתיק דנן עד להכרעה בהליך הפלילי אשר יתקיים בעניינו. לטענת גוסב, מודע הוא לעובדה כי בהתאם לדין אין לו זכות מוקנית לעיכוב הליכים בתביעה שהגישה כנגדו אלקטרה, אולם לטענתו הפסיקה הכירה בסמכותו של בית המשפט לעכב הליכים אזרחיים בשל הליך פלילי התלוי ועומד כנגד נתבע, זאת בהתקיים מספר תנאים. לטענת גוסב, התנאים שהותוו בפסיקה לעיכוב הליכים כאמור מתקיימים בעניינו, ועל כן יש להיעתר לבקשתו. 6. מבקשתו של גוסב עולה כי אף הוא מכיר בקושי העיקרי בו לוקה בקשתו: טרם הוגש כנגדו כתב אישום ולכן לכאורה כלל לא החל הליך פלילי בעניינו. משום כך אף הוא עצמו מודע לכך שאין לומר כי בנוסף להליך האזרחי ישנו "הליך פלילי תלוי ועומד". עוד מפנה גוסב עצמו לפסיקה אשר הדגישה כי כאשר טרם הוגש כתב אישום, ובמיוחד כאשר עוד טרם התקבלה החלטה על עצם הגשתו ולא ברור כלל אם יוגש, הרי שיש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים המוגשת במסגרת ההליך האזרחי. הטעם לכך הוא שקבלת בקשה לעיכוב הליכים במצב בו לא ברור אם יוגש כתב אישום משמעותה שלילה מעשית של זכות נפגעי העבירה הנטענת להיפרע בגין נזקיהם למשך תקופה ארוכה ובלתי מוגדרת. כן הפנה גוסב לפסיקה הגורסת שאין זה ברור כי אינטרס יעילות הדיון מחייב את עיכוב ההליכים האזרחיים, שכן במצב בו לא ברור אם יוגש כתב אישום הרי שיתכן כי בירור ההליך האזרחי יסתיים עוד לפני תחילת הדיון בהליך הפלילי. 7. ברם, טוען גוסב כי לדעתו העקרונות הנ"ל אשר גובשו בפסיקת בתי המשפט אינם תקפים בעניינו. לגירסתו, במרבית המקרים שנדונו בפסיקה דובר על פרשות סבוכות ומורכבות ולכן האפשרות להגשת כתבי אישום בהן לא הייתה ודאית כמו בעניינו. יתר על כן: בשל מורכבותם של המקרים הנ"ל ההליך הפלילי היה צפוי להימשך זמן רב אשר היה בו כדי לגרום לדחייה ממושכת באפשרות התובע בהליך האזרחי לקבל פיצוי בגין נזקיו. לעומת זאת, בעניינו, כך טוען גוסב, הנסיבות פשוטות באופן יחסי, הוא אף נעצר למשך מספר ימים ונחקר, קיימות לכאורה ראיות רבות כנגדו, כפי שעולה מכתב התביעה שהגישה אלקטרה ומבקשותיה לעיקולים זמניים, וכן כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט במסגרת הליכי הארכת מעצרו מיום 18.3.2010 - מעצר ימים. לכן, טוען גוסב כי מאחר ובעניינו הגשת כתב האישום הינה קרובה לוודאית, ההליך הפלילי בעניינו פשוט למדי ולכן לא צפוי להימשך זמן רב, ומשכך - אינטרס יעילות הדיון נוטה לטובתו במובן זה שעדיף לקיים תחילה את ההליך הפלילי ולהשתמש בקביעותיו העובדתיות במסגרת ההליך האזרחי מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א- 1971 (להלן: פקודת הראיות). עוד טוען גוסב כי משההליך הפלילי בעניינו פשוט ולא צפוי להימשך זמן רב הרי שאין לומר כי זכותה של אלקטרה להיפרע בגין נזקיה נפגעת באופן קשה או בלתי מידתי. גוסב מוסיף וטוען כי בנסיבות אלה בהן ההליך הפלילי בעניינו לא צפוי להימשך זמן רב וזכויותיה של אלקטרה לא תפגענה באופן מהותי - הרי שזכותו לאי הפללה עצמית גוברת. 8. גוסב טוען כי תנאי הסף למתן החלטה בדבר עיכוב הליכים כאמור הוא שקיימת זהות מוחלטת בין המסכת העובדתית "האזרחית" לבין זו "הפלילית". במקרה דנן, טוען גוסב, מתקיימת זהות מוחלטת, ולא רק דמיון בין העובדות. 9. לטענת גוסב, במקרה הנוכחי יש הצדקה ממשית לעיכוב ההליך האזרחי, שכן ניהול ההליך האזרחי במקביל להליך הפלילי יפגע ביכולתו להתגונן בהליך האזרחי. לדידו, הוא לא יוכל להסתכן באמירת דברים והצגת ראיות במהלך בירורה של התובענה האזרחית מתוך חשש שהן עלולים להביא להפללתו, ישמשו את המשטרה להמשך חקירתו, ואף יפגעו בו בעת שינהל את הגנתו מפני ההליך הפלילי שינקט כנגדו. למעשה טוען גוסב כי המשך ניהול ההליך האזרחי כנגדו יפגע בזכות השתיקה העומדת לו כנאשם בהליך הפלילי, זכות שהוכרה בפסיקתו של בית המשפט העליון כבעלת מעמד חוקתי. לטענת גוסב, אין בחסיון השימוש המוענק לו לפי סעיף 47 לפקודת הראיות כדי לפתור את החשש מפני הפללה עצמית שכן חיסיון זה תקף רק אם חויב אדם למסור את הראיה, אך אינו חל באותם מקרים שבעל דין ביקש מיוזמתו למסור את הראיה. כך למשל כאשר מסירת הראיה יכולה להועיל לו במישור האזרחי למרות שהיא עלולה לסבכו במישור הפלילי. גוסב טוען כי אין לבחון את הפגיעה בו בזוית הצרה של זכות השתיקה והחיסיון מפני הפללה עצמית אלא יש לבחון את הפגיעה בו במובן הרחב. 10. עוד טוען גוסב כי במקרה דנן אלקטרה מעבירה ראיות וחומרים למשטרה ולכן החשש מפני הפללתו גובר. נוכח שיתוף הפעולה כאמור בין אלקטרה לבין המשטרה, חושש גוסב כי אלקטרה תעביר למשטרה את החומרים שיועברו על ידו בהליכי הגילוי והעיון כמו גם בתשובותיו לשאלונים. 11. זאת ועוד: גוסב טוען כי לאחר שעוקלו מרבית נכסיו, והעיקולים אף הורחבו, אין לו יכולת ממשית לממן ייצוג הולם במסגרת ההליך דנן, וגם בכך יש כדי להטות את הכף לעיכוב ההליכים. מעבר לכך, טוען גוסב כי טרם הוגש כתב הגנה מטעמו, ולמעשה לא התקיים כל דיון במסגרת ההליך האזרחי, ולכן טרם הושקע זמן שיפוטי אשר לכאורה עלול היה לרדת לטמיון בעקבות עיכוב ההליכים. מאידך, טוען גוסב כי הכרעות בהליך הפלילי ייתרו את הדיון במישור האזרחי ויביאו ליעילות הדיון. ג. תשובת אלקטרה לבקשה 12. לטענת אלקטרה יש לדחות את הבקשה שכן היא הוגשה בלא תצהיר התומך בעובדות הנטענות בה. עוד טוענת אלקטרה כי הבקשה נושאת אופי כוללני בלבד והיא נעדרת פירוט בהתייחס לראיות ספציפיות אשר לטעמו של גוסב עשויות להפלילו אם לא יעוכבו ההליכים כנגדו בתובענה זו. זאת ועוד: טוענת אלקטרה כי בית המשפט העליון קבע ברע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (להלן: עניין לופטין) כי הכלל הוא שהדיון בתובענה האזרחית לא יעוכב בשל ההליך הפלילי אלא בנסיבות חריגות שהנטל להוכיחן מוטל על המבקש את עיכוב ההליכים. מעבר לכך, טוענת אלקטרה כי ההליך הפלילי עליו מצביע גוסב כלל לא החל ולכן אין בפנינו בשלב זה הליך פלילי המתנהל במקביל להליך האזרחי שעניינו בירור התובענה שהוגשה לבית משפט זה בתיק דנן. הליך פלילי נחשב לכזה רק משעה שהוקרא לנאשם כתב האישום בבית המשפט, ומשכך - אין בנסיבות העניין הליך פלילי התלוי ועומד כנגד גוסב, וממילא שאין צורך והצדק לעכב את בירור התובענה דנן. עוד טוענת אלקטרה כי לא ידוע מתי תסתיים החקירה המשטרתית ובאיזה שלב היא נמצאת, וכלל לא ברור אם יוגש כתב אישום וכנגד מי מהנתבעים. לכן, טוענת אלקטרה כי משמעות עיכוב ההליכים עד להכרעת עניינו של גוסב במישור הפלילי היא שלילת יכולתה לקבל פיצוי בגין נזקיה בהיעדר צפי ממשי להגשת כתב אישום. 13. עוד טוענת אלקטרה כי בעניין לופטין דחה בית המשפט העליון את הגישה לפיה אי עיכובו של ההליך האזרחי תפגע בזכות השתיקה של הנאשם, שכן זכות זו אינה עומדת לנאשם מחוץ לגבולות המשפט הפלילי הספציפי בפניו הוא ניצב. כל שעומדת לנתבע בהליך האזרחי היא הזכות לאי הפללה עצמית שבה יכול הוא לעשות שימוש אם סבור הוא כי מסירת ראיות עלולה להפלילו. בעניין זה מפנה אלקטרה להחלטתי בבקשה דומה בת"א 1001-11-07 גביש נ' לאוטמן (פורסם במאגרים המשפטיים ביום 18.9.2008) (להלן: עניין גביש נ. לאוטמן), בה הודגש כי הזכות מפני הפללה עצמית אינה מקנה לחשוד זכות שתיקה במשפט האזרחי המתנהל כנגדו וכי הזכות לאי הפללה עצמית העומדת לנתבע-חשוד חלה ביחס לראיות ספציפיות שלגביהן יטען להפללה עצמית. 14. אלקטרה מבהירה כי אין בסיס משפטי לטענה כי קושי כלכלי הנובע מעיקול נכסיו של גוסב מצדיק את עיכוב ההליכים כנגדו. עוד טוענת אלקטרה כי אין ממש בטיעון מלאכותי בדבר היעילות כביכול שמעלה גוסב, שכן אין עסקינן בסיטואציה בה ההליך האזרחי טרם החל ואילו ההליך הפלילי עומד בפני מתן פסק דין שניתן לעשות בו שימוש במישור האזרחי ובכך לייתר את ניהול ההליך האזרחי ולחסוך בזמן שיפוטי ובמשאבי הצדדים. במקרה דנן החל הליך אזרחי אך טרם החל הליך פלילי, ולכן אינטרס היעילות מטה את הכף דווקא לעבר המשך בירור התובענה האזרחית שבפני ולדחיית הבקשה לעיכוב בירורה. באשר לשימוש בפסק הדין שינתן בהליך הפלילי כראיה בתביעה האזרחית, הרי שמדובר ב ראיה לכאורה בהליך האזרחי, ומכל מקום זו פריבילגיה השמורה לה, ולבחירתה, כתובעת בתובענה האזרחית. ד. דיון והכרעה 15. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והאסמכתאות אליהן הפנו אותי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה דנן - להידחות, שכן גוסב לא הציג כל הצדקה לעיכוב הליכים שבפני, ולא הצליח לבסס את טענתו לפיה יפגעו זכויותיו כחשוד וכנאשם או שמא תקופח הגנתו במישור האזרחי. 16. תנאי ראשון בלעדיו אין לשם עיכוב הליכים במישור האזרחי הוא קיומו של הליך פלילי תלוי ועומד. ודוק: גוסב לא הצליח להצביע על קיומו של הליך פלילי התלוי ועומד כנגדו בבית המשפט. סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, קובע כי הליכי המשפט הפלילי נפתחים בהקראת כתב האישום [ראו למשל: ע"פ 176/74 ישראל יהודה נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1) 550 (1974); ראו גם יעקב קדמי, סדר הדין הפלילי ב 829 (2003)]. בעניינו של גוסב לא הוגש כתב אישום, וככל שניתן להבין מהמסמכים שצורפו לבקשתו - אכן מתנהלת חקירה כנגדו במסגרת הפרשה נשוא התובענה שלפני, אולם לא ברור מתי היא עתידה להסתיים, מה יהיו תוצאותיה, והאם יוחלט על הגשת כתב אישום כנגדו. בנסיבות אלה, אני סבור כי בעניינו של גוסב אין מתקיים במקביל לתובענה האזרחית שלפני הליך פלילי כמשמעו על פי דין, ודי היה בכך כדי להביא לדחיית בקשתו של גוסב לעיכוב בירורה של התובענה שלפני. 17. בנוסף לכך, טענותיו של גוסב בעניין ה"וודאות" להגשת כתב אישום מושתתות על הנחות בלבד שכן ההחלטה בעניין זה מסורה לרשויות המוסמכות ולא צורפה על ידו שום החלטה שהתקבלה על ידן בעניין זה או הודעה שנמסרה לו בדבר ההחלטה להעמידו לדין פלילי. מעבר לכך, קביעתו של בית המשפט במסגרת הארכת מעצר הימים אינה יכולה לבסס "וודאות" להגשת כתב אישום, שכן בשלב מעצר הימים מצויים אנו בנקודת זמן ראשונית בהליך הפלילי בה טרם התגבשה החלטה בדבר העמדה לדין. יוצא איפוא כי הערכתו של גוסב בדבר הוודאות כי יוגש כנגדו כתב אישום הינה הערכה בעלמא אשר איננה מושתתת על אדנים מוצקים עובדתיים. 18. זאת ועוד: בנסיבות כגון דא, בהן לא ברור אם ומתי יוגש כתב אישום כנגד גוסב, קבלת בקשתו של גוסב לעיכוב הליכים תהיה בגדר פגיעה ממשית ובלתי מדתית בזכותה של אלקטרה לקבלת פיצוי בגין נזקיה בהקדם האפשרי. על טעם זה עמד אף גוסב עצמו, אלא שהוא ניסה לאבחן את נסיבות המקרה שלו מהמקרים האחרים שנדונו בפסיקה בטענה שהמקרה שלו אינו "מורכב", ועם הגשתו של כתב האישום יהא זה מוצדק לעכב בירורה של התובענה האזרחית התלויה כנגדו. איני מקבל טיעון זה של גוסב, ולא מצאתי בו ממש. ראשית, בסוגיית עיכוב ההליכים שבנדון לא נקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון כל קריטריון של "מורכבות" כמצדיק או שולל עיכוב הליכים במישור האזרחי. כל שנקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון הוא כי במקרים בהם לא ברור מתי יסתיים ההליך הפלילי, כמו בענייננו שהוא אף קיצוני יותר מבחינה זו הואיל וטרם הוחלט על הגשת כתב אישום כנגד גוסב, הרי שקיימת הצדקה ממשית לאי עיכובם של ההליכים במישור האזרחי (ראו למשל: החלטתה של כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בעניין לופטין, סעיף 3). נקודת המוצא לפיה אין לעכב הליך אזרחי בשל הליך פלילי תלוי ועומד נקבעה על ידי בית המשפט העליון לא רק לגבי תיקים "מורכבים" כאמור אלא כמדיניות מחייבת ועקרונית לגבי כלל המקרים, תוך שימת הדגש על מקרים בהם אין צפי לסיום ההליך הפלילי. דברים אלה יפים מקל וחומר, ואף ביתר שאת, גם לגבי מקרים כגון המקרה שלפני, כאשר לא קיים כלל צפי ברור אם יוגש כתב אישום, ואם כן - מתי. שנית, חלוף הזמן מאז נחקר גוסב במשטרה אף הוא איננו תומך בגרסתו לפיה מדובר ב"עניין פשוט ובלתי מורכב". הערכתו של גוסב לעניין מורכבות הפרשה בה הוא מעורב הינה הערכה בעלמא שאינה נשענת על חוות דעת מומחה או על מסמכים שנערכו על ידי הרשויות המופקדות על חקירתו והעמדתו לדין. יתר על כן, הערכתו אף אינה נתמכת בתצהיר מטעמו. 19. בפסיקתו של בית במשפט העליון כבר נקבע כי מקום בו לא ברור אם יוגש כתב אישום יש להעדיף את האינטרס הציבורי המבכר בירור יעיל ומהיר של תובענות ללא שיהוי או דחיות בלתי הכרחיות על פני הסיכוי הקלוש והבלתי ברור שמא עלולה להיגרם לנתבע-נאשם פגיעה בכוח בזכויות העומדות לו מכוח המשפט הפלילי שספק אם יתקיים בעניינו. מעבר לכך, רצוי לשוב ולהזכיר כי פגיעות אפשריות אלה ניתן למנוע באמצעות השימוש בחסיון מפני הפללה עצמית. כך, בע"ש (י-ם) 2071/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים ביום 27.2.05] נפסק כי: "מקל וחומר יש להגיע לתוצאה כזו במקרה בו המשפט הפלילי טרם החל - ואף לא ניתן לומר כי יתנהל בעתיד הנראה לעין - מאחר שבעת כזאת החששות שייפגעו זכויות הנישום בהליך הפלילי רחוקים יותר מהמציאות, וניתן ביתר קלות לראותם כמוחלשים וכניגפים מפני שיקולי יעילות הדיון" (שם, סעיף 12) [ההדגשות אינן במקור - ב.א.]. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בעניין לופטין, שם התייחסה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן לאיזון הראוי בין זכות ההגנה בהליך פלילי לבין הזכות והחובה לנהל דיון יעיל: "הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד, שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יתפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך" (שם, סעיף 3). 20. זאת ועוד: בית המשפט העליון הדגיש כי התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי, ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין, במיוחד במקרים בהם אין צפי לסיום ההליך הפלילי. הכלל שהותווה בפסיקתו של בית המשפט העליון הוא כי קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק, כשלעצמו, עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו עניין וכי עיכוב הליכים במישור האזרחי יתאפשר רק אם ניצבת מולם זכות של מתדיין העלולה להיפגע. בית המשפט העליון הדגיש כי אין בטענה כוללנית של נאשם לפיה ההליך האזרחי יפגע בזכות השתיקה העומדת לו בהליך הפלילי, או בטענה גורפת של חשוד או נאשם כי ההליך האזרחי יפגע בזכותו לאי הפללה עצמית, כדי להצדיק את עיכוב בירור התובענה במישור האזרחי (ראו למשל: החלטתה של כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בעניין לופטין, סעיפים 3-4). זוהי המסגרת הנורמטיבית בסוגיה העומדת להכרעה ולאורה אצעד אף אני. 21. מקובלת עלי טענתה של אלקטרה כי בקשתו של גוסב נעדרת כל התייחסות עניינית, וממילא אף לא את הפרוט הקונקרטי הנדרש, באשר למהות הפגיעה הנטענת, דהיינו: מדוע, ובאיזה אופן, עלולות זכויותיו של המבקש להיפגע באופן מהותי בשל ניהול ההליך האזרחי. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי ניהולה של התובענה האזרחית שבפני יגרום לקיפוחה של זכות יסודית כלשהי של המבקש. 22. כאמור, בבקשה המונחת לפני טוען גוסב כי ניהול ההליך האזרחי יפגע בזכות השתיקה ובזכותו לאי הפללה עצמית. בעניין זה נקבע בע"ש 759/03 ראש ארם יזמות ובניה בע"מ נ' מס ערך מוסף חיפה (פורסם במאגרים המשפטיים ביום 18.5.06) כי "טענה כוללנית המבוססת על עקרונות יסוד בלבד, בקשה שאינה מפורטת דיה, ואשר אין בה להצביע על אפשרות לפגיעה ממשית בהגנתו של נאשם בהליך הפלילי, אינה יכולה לשמש בסיס לעיכוב ההליך האזרחי" (שם, סעיף 20). לפיכך, אין גוסב יכול להסתפק בבקשה לעיכוב הליכים המבוססת על נימוקים כלליים ללא תמיכה עובדתית וביסוס משפטי המפרטים באיזה אופן תפגע זכותו להליך פלילי הוגן. 23. מעבר לכך, כפי שכבר הדגשתי בהחלטתי שניתנה בעניין גביש נ' לאוטמן, לעניין זכות השתיקה נקבע בפסיקה כי זכות זו אינה עומדת לנאשם אלא במסגרת ההליך הפלילי בלבד. לפיכך, מבחינה זו עדותו של גוסב במסגרת הדיון בתובענה האזרחית הינה כדין עדותו של כל עד. עקרון זה נקבע מפי כב' השופט א' מצא ברע"א 5381/91 חוגלה שיווק בע"מ נ' אריאל, פ"ד מו(3) 378, 381-382 (1992):  "מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסוים, ומחוץ למסגרת החקירה המשטרתית המסוימת, דין הנאשם והחשוד כדין כל אדם. עומדת להם הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, אך אין עומדת להם זכות השתיקה". דברים אלו נאמרו אומנם כאמירת אגב אך אומצו לצורך הכרעה לגופו של עניין בבג"צ 6319/95 יוסף חכמי נ' שופטת בית משפט השלום, פ"ד נא(3) 750, 764-765 (1997). על עיקרון זה חזרה כב' השופטת שטרסברג-כהן בפרשת לופטין, בעת שעמדה על האיזון הנדרש בין השיקולים המערכתיים למול זכויות המתדיין בהליך הפלילי:  "אם החשש הוא מהפללה עצמית, בידי המבקש לעשות שימוש בחיסיון מפני הפללה עצמית ולהימנע מגילוי כל ראיה במשפט האזרחי העלולה להפלילו במשפט הפלילי. ובאשר לטענה בדבר זכות המבקש שלא לחשוף את קו הגנתו, טענה זו אינה מקובלת עלי. הזכות שלא לחשוף קו הגנה, במידה וקיימת כזו, איננה ערך בפני עצמו. היא נגזרת מזכות השתיקה של הנאשם, אך מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסויים, אין עומדת לנאשם זכות השתיקה וכמוהו ככל אדם אחר" (שם, סעיף 4). טעמים אלה נכונים ויפים גם ביחס לטענתו של גוסב בדבר הפגיעה, כביכול, אשר תגרם במהלך בירורה של התביעה האזרחית בזכותו שלא לחשוף את קו הגנתו בהליך הפלילי. בהקשר זה אציין כי הזכות שלא לחשוף את קו ההגנה בהליך הפלילי הינה - על פי פסיקתו הנ"ל של בית המשפט העליון - נגזרת מזכות השתיקה, ועל-כן כמצוטט לעיל, "איננה ערך בפני עצמו". 24. עם זאת, להבדיל מזכות השתיקה והזכות שלא לחשוף קו הגנתו, רשאי גוסב לעשות שימוש בזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית במסגרת ניהול ההליך האזרחי. הכלל הוא כי גוסב זכאי להימנע מהגשת ראיות מסויימות, או מהעדת עדויות העלולות להפלילו. יתר על כן: על מנת לשמור על זכותו החוקתית של גוסב לשם מניעת הפללתו העצמית מצא לנכון המחוקק לאזן בין האינטרסים המנוגדים תוך אימוץ הסדר חוקתי המאפשר ניהולם התקין וההוגן של הליכים מקבילים - הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי. לפיכך נקבע בחיקוק מפורש כי במקרה בו ידחה בית המשפט את בקשתו של גוסב להימנע ממסירת ראיה מהטעם שהיא עלולה להפלילו, הרי שלא ניתן יהיה להגישה כראיה במשפטו הפלילי (ראו: סעיף 47(ב) לפקודת הראיות הקובע את חסיון השימוש). כפי שהדגשתי בהחלטתי בעניין גביש נ' לאוטמן, זכותו של גוסב להימנע מהפללה עצמית צריכה להיות מוגנת אך ורק בהתאם להסדר שבסעיף 47 לפקודת הראיות ובהתייחס לראיות ספציפיות שיבקש, או ידרש, להגישם לבית משפט זה ואשר גוסב סבור, או יסבור, שיהיה בהן כדי להפלילו. 25. אשר לנושא היעילות הדיונית ולשיקולים המערכתיים אציין כי לכאורה אלה תומכים בטיעון התומך בכך על כך שאין זה ראוי לנהל שני הליכים מקבילים אם מדובר בנושאי אישום זהים, או דומים, לנושא המחלוקת בהליך האזרחי. יתכן כי לטיעון זה היה מקום לו היה מדובר בהליך פלילי הקרוב לסיומו, שעה שההליך האזרחי מצוי בשלבים המוקדמים של ניהול התיק. במצב דברים שכזה ייתכן ותהיה הצדקה להורות על עיכוב ההליכים בתובענה האזרחית עד לסיומו של ההליך הפלילי, אם אכן מדובר בפרק זמן קצר יחסית שיש בו כדי לאזן בין האינטרסים והזכויות הנוגדים של הנתבע בתיק האזרחי הנאשם גם בפלילים אל מול זכותו של התובע בתביעה האזרחית לנהל תביעתו בהקדם האפשרי. אולם, לא כך הם פני הדברים במקרה הנוכחי הואיל ולא ברור בשלב זה כיצד מתקדמת החקירה המשטרתית והאם יוגש כתב אישום כנגד גוסב. אני סבור כי בנסיבות הענין הנוכחי יש ליתן עדיפות לזכותה הלגיטימית של אלקטרה לכך שתביעתה האזרחית תידון ותוכרע מהר ככל האפשר, ולבכרה על פני חששות היפותטיים וערטילאיים שמציג גוסב בבקשתו זו. ה. סיכום ומסקנות 26. אשר על כן הנני דוחה את בקשתו של גוסב לעיכוב בירורה של התובענה שהוגשה כנגדו על ידי אלקטרה. גוסב יגיש כתב הגנתו בתוך 30 ימים ממועד מתן החלטתי זו כאשר ימי הפגרה יובאו בחישוב מניין הימים. 27. נוכח התוצאה אליה הגעתי הנני מחייב את גוסב לשאת בהוצאותיה של אלקטרה בגין בקשה זו, לרבות שכר טרחת עורכי דינה, בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף סכום השווה למע"מ כדין. הליך תלוי ועומדעיכוב הליכיםמשפט פלילי