תביעה להשתתפות ברווחים 1. בפנינו בקשה מטעם הנתבעת- ביכורים מ.ג סוכנות לביטוח בע"מ (להלן- המבקשת) לדחיה על הסף של הסעדים הנתבעים בסעיפים 13, 38, 40 ו-48 לכתב התביעה, דחיה על הסף של הסכום הכספי המגלם את רכיב "השתתפות ברווח" בתביעה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה שנתית שבסעיפים 30, 33 ו-36 לכתב התביעה וכן מחיקת הסעיפים ו/או השורות שלהלן מכתב התביעה-מחיקת המילים "תביעה זו תלויה ועומדת, לאחר שתם שלב הראיות וניתן צו לסיכומים"; מחיקת סעיפים 8-13, 18(ב), 20, 37, 38, 39, 40 ו-41-46 מכתב התביעה. 2. התובע- עובדיה מזרחי (להלן- המשיב) מתנגד לבקשה. 3. טענות הבקשה בתמצית - א. הבקשה מוגשת על סמך פסק דין שניתן בתביעה אחרת שהתבררה בין הצדדים בתיק עב 4819/03 (להלן - התביעה הראשונה) ופסק הדין בערעור ע"ע 482/08; ב. הנימוק לסעדים המבוקשים הינו מעשה בית דין על יסוד תקנה 45(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) , התשנ"ב- 1991 ; ג. מחיקת סעיפים 8-13 לכתב התביעה - עיון בסעיפים אלה מעלה כי נטען לשינוי תנאי העסקת המשיב ביום 1.1.01 באופן שהחל מאותו מועד זכאי הוא להשתתפות ברווחי המבקשת בשיעורים הנקובים בסעיף 8 לכתב התביעה. המשיב טוען כי רכיב "השתתפות הרווחים " הינו שכר לכל דבר ועניין. כן טוען המשיב, בס' 41 לכתב התביעה, לפיצוי בגין חסר בהפרשות פנסיוניות והפרשות לקרן השתלמות כאשר הפיצוי נתבע בגין הפרשות הנגזרות מסכומים בגין "השתתפות ברווחים"; ד. בסעיפים 30, 33 ו-36 עותר המשיב לסעדים בגין פיצויי פיטורים כפולים, תמורת הודעה מוקדמת או פדיון חופשה כאשר חישוב הסכומים מבוסס, בחלקו, על הטענה לפיה זכאי הוא לקבל סעדים של "השתתפות ברווחים" ועל טענתו לפיה זכות זו הינה שכר; ה. בסעיף 6 לכתב התביעה המשיב הודה כי הגיש תביעה כנגד המבקשת (עב 4819/03) במסגרתה תבע "השתתפות ברווחים בגין שנת 2002 ותביעתו דכאן מתייחסת ל"השתתפות ברווחים" למחצית שנת הכספים 2003; פסק הדין בתיק עב 4819/03 (להלן - פסק הדין) - ו. במסגרת התביעה הראשונה חלקו הצדדים על זכותו של המשיב לסעד בגין "השתתפות ברווחים" בכלל וגם בשאלה האם סעד זה הינו בגין שכר עבודה. ביום 3.7.08 ניתן פסק דין והעתקו צורף לבית הדין בסמוך לאחר קבלתו; ז. המבקשת הגישה בעבר בקשה לעיכוב הליכים של התביעה שבכותרת עד להכרעה בתביעה הראשונה. עם מתן פסק הדין ביקשה המבקשת מבית הדין להכריע בטענה לדחיה על הסף של מספר רכיבי תביעה; ח. ביום 16.9.08 ניתנה החלטה בבקשה באופן שבית הדין קיבל את עמדת המבקשת לגופה לפיה כל התביעות הנשענות על רכיב "השתתפות ברווח" נדחות על הסף מחמת מעשה בית דין. על החלטה זו הוגשה בר"ע אשר נתקבלה מהטעם שההחלטה ניתנה בפני דן יחדי ולא בפני מותב . בית הדין אף ציין כי נכון למועד פסק דינו, טרם ניתן פסק דין בערעור שהגיש המשיב על פסק הדין ומשכך פסק הדין טרם הפך לחלוט; ט. ביום 13.9.09 נדחה ערעור המשיב על פסק הדין, באופן שפסק הדין הפך לחלוט ומקים מעשה בית דין בין הצדדים ביחס לתביעה בגין השתתפות ברווח וכן ביחס לתביעה להקצאת מניות. מכאן, שמה שנותר הוא לבחון מה הן העילות והפלוגתאות שהוכרעו בין הצדדים, שכן מן הנמנע לשוב ולדון בהן בהליך מקביל ונוסף מכל הנימוקים של כלל מעשה בית דין וכפי שהובאו בהחלטה בבש"א 9080/07 ; י. עיון בתביעה הראשונה ובתביעה מושא בקשה זו מעלה כי טענותיו של המשיב בתביעה דכאן ביחס לזכאותו ל"השתתפות ברווחים" זהות לטענותיו בתביעה הראשונה. עולה שבכל הקשור לתביעה בדבר עצם הזכות להשתתפות ברווחים ולשינוי תנאי העסקת המשיב, כביכול, הגיש המשיב תביעה בגין עילה זהה כנגד בעל דין זהה. העילה הזהה היא טענת המשיב להסכם המעניק לו זכות ל"השתתפות ברווחים"; יא. משנדחה הערעור על פסק הדין, הפכו הקביעות העובדתיות שבפסק הדין לקביעות או ממצאים מחייבים. כל טענה הכופרת בממצאים העובדתיים ובממצאים שנקבעו בפסק הדין חסומה בהשתק פלוגתא וכל עילה שנדונה והוכרעה בפסק הדין, חסומה בדיון נוסף וחדש בהשתק עילה; יב. פסק הדין הכריע לחובת המשיב בשאלת עצם זכותו ל"השתתפות ברווחים". בהכרעה זו יש, לאור תוצאת הערעור, מעשה בית דין והיא גוררת את דחיית התביעה לתשלום הסעד שבסעיף 13 לכתב התביעה; יג. ללא הזכאות ל"השתתפות ברווחים", ממילא יש לדחות כל תביעה להשלמת הפרשות פנסיוניות או הפרשות לקרן השתלמות בגין רכיב זה ; יד. התביעה להפרשות פנסיוניות על יסוד רכיב כלשהו, מניח את הזכאות לאותו הרכיב הנתבע וכן הוא מניח את מהותו של אותו רכיב נתבע כ"שכר עבודה" . שתי הנחות אלו הוכחו כלא נכונות והן נדחו בפסק הדין; טו. התובע אף עותר לתשלום "כפל פיצויי פיטורים" וזאת על יסוד רכיבי שכר הכוללים את שכר היסוד, גילום שווי רכב וכן את רכיב ההשתתפות ברווחים. כן עותר המשיב לסעדים בגין תמורת הודעה מוקדמת או פדיון חופשה על יסוד שכר של 36,240 ₪, כששכר זה מגלם את רכיב "השתתפות ברווחים". התובע מוסיף סך של 8,240 ₪ לשכרו בגין רכיב השתתפות ברווח אשר לטענתו מגיע לו כשכר; טז. אם המשיב לא זכאי ל"השתתפות ברווחים" או, אם הוא זכאי ל"השתתפות ברווחים" אך אין המדובר ב"שכר", כטענתו, ממילא לא יכול רכיב זה לבוא במסגרת השכר הקובע לפיצויי פיטורים; יז. בסעיף 1 לתצהירו מפנה המשיב את בית הדין לנספח ה' שהינה "הפתקית" שמהותה ומאפייניה נותחו בהרחבה בפסק הדין. המשיב שב על טענותיו אלה גם בתביעה הנוכחית. בנוסף, בסעיף 6 לתצהיר שב המשיב וטוען לזכותו ל"השתתפות ברווח" והוא שב ומסתמך כהוכחה לגרסתו על אותה פתקית - נספח ה'; יח. בנוסף, המשיב שב ומציג את ההסכם בין חברת א.ב עומר יזום והשקעות בע"מ לבין שילובים (נספח טז לתצהירו) כהוכחה לזכותו לקבל 5% מהון מניות המונפק והנפרע של המבקשת; יט. לא זו בלבד שהפלוגתאות שבין הצדדים לובנו והוכרעו אלא שהמשיב שב ומעלה אותן בתביעה נוספת ומקבילה כאילו לא הוכרעו, וזאת באמצעות הצגת אותן ראיות ושימוש באותן הטענות אותן הציג בתביעה הראשונה שהתנהלה 6 שנים. 4. מנגד טען המשיב - א. המבקשת עושה הכל כדי לדחות את בירור תביעת המשיב לגופה; ב. במועד הגשת התביעה הראשונה טרם נתגבשו מלוא זכויותיו של המשיב, לרבות הזכות להשתתפות ברווחי המבקשת לשנת 2003 באשר התביעה הוגשה בעת שבין הצדדים שררו יחסי עובד מעביד; ג. במועד הגשת התביעה הראשונה טרם נתגבשה זכות המשיב לפיצויי פיטורים או להודעה מוקדמת וממילא דרך חישוב פיצויי הפיטורים, שיעורם, כמותם, המועד המדויק של יחסי עובד מעביד והרכיבים הרלבנטיים לצורך חישוב פ"פ לא נתבעו ולא נדונו בתביעה הראשונה; ד. סעיף 13 לכתב התביעה עוסק אך ורק ברווחים הנקשרים לדוחות הכספיים של המבקשת לשנת 2003 ורווחים אלו לא נתבעו מעולם; ה. סעיף 38 עוסק בפיצוי בגין חסר בהפרשות פנסיוניות. התביעה הוגשה בטרם מתן פסק הדין. בסעיף 19(ב) לתצהיר המשיב שהוגש לאחר מתן פסק הדין מגלה המשיב כי צמצם בתביעתו "בהתחשב בדחיית תביעתי עב 4819/03" וכך פחת הסכום הנתבע מקרן של 9,694 ₪ כמצויין בכתב התביעה לסך קרן של 6,160 ₪ - על פי התצהיר; (באופן שמתייחס רק ל- 2003); ו. סעיף 40 לכתב התביעה עוסק בפיצוי בגין חסר בהפרשות לקרן השתלמות . התביעה הוגשה בטרם מתן פסק הדין, בסעיף 20(ב) לתצהיר המשיב שהוגש לאחר פסק הדין מגלה המשיב כי צמצם בתביעתו "בהתחשב בדחיית תביעתי עב 4819/03" וכך פחת הסכום הנתבע מקרן של 14,542 ₪ כמצוין בכתב התביעה לסך קרן של 9.240 ₪ - על פי התצהיר; (באופן שמתייחס רק ל-2003); ז. סעיף 43 לכתב התביעה עוסק בעתירה "מטעמי זהירות להיתר פיצול סעדים" בתצהירו המשיב לא חוזר על הסעד של פיצול סעדים באופן שהתובע ויתר על הסעד; ח. המשיב צמצם ביוזמתו את היקף התביעה אף בטרם ניתן פסק הדין בערעור. נראה כי מטרת הבקשה נועדה להשהות את ההליך הנוכחי; ט. ביום 9.7.08 הגישה המבקשת הודעה (ככל הנראה במסגרת בש"א 9080/07) ובה הודיעה כי ניתן פסק דין בתביעה הראשונה. בסעיפים 4 ו-5 להודעה מודה המבקשת כי יש להמשיך בבירור רכיבי התביעה הנקשרים לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת שכן לפסק הדין אין כל השלכה על רכיבים אלה; עוד נטען בתגובה כי טענת מעשה בית דין אינה מתאימה בנסיבות הענין ויש לברר את התביעה לגופה מטעמים אלה- י. החל מ-1.1.2001 זכאי המשיב להשתתפות ברווחי המבקשת. השיעור המוסכם עומד על 2.5% מהרווחים לפני מס ולפני הוצאות בגין דמי ניהול. בגין שנת 2001 נהנה המשיב מהשתתפות ברווח בסך מצטבר של 79,377₪, כעולה ממכתבו מיום 21.5.02 אל מנכ"ל המבקשת, שם כתב "השת' ברווח" ומנכ"ל המבקשת מאשר בחתימתו את התשלום- (נספח י"ח לתצהיר המשיב); יא. תמיכה נוספת בטענת המשיב בדבר זכותו להשתתפות ברווחי המבקש, הינו אישור בכתב ידו של מנכ"ל המבקשת לתשלום "מקדמה על חשבון רווחיות"- (נספח כ"א לתצהיר המשיב); יב. כן מציג המשיב מזכר בכתב ידו של דירקטור המבקשת מר יצחק חלמיש מיום 20.3.02 בו כותב חלמיש אל המשיב אודות "המענק" - (נספח כ"ג לתצהיר עדות ראשית); יג. בעקבות ישיבה שהתקיימה במשרדו של חלמיש ביום 20.5.02 ערך חלמיש תרשומת ובה התייחסות ל"מענק" הצופה פני עתיד - (נספח כד לתצהיר עדות ראשית). ראיה זו לא היתה בכלל הראיות בהליך הקודם. תוספות השכר שלעיל הן השתתפות ברווחי המבקשת , אינן מותנות , אינן לפי שיקול דעת המבקשת והן בבחינת שכר עבודה כזכות בתנאי עבודת המשיב; יד. הזכויות ששולמו למשיב בפועל מהוות אף הן מקור נורמטיבי בדבר חובה של המבקשת כלפיו בגין השתתפות ברווח. התלושים בשנת 2002 הופקו ע"י תוכנה אחרת משכך שם הרכיבים שונה, הצורה של התלושים גם שונתה באופן שהם ארוכים ואינם גולשים מתחומיו של דף 4A. בתלושים אלו מכונה הגמול "מענק" ולא השתתפות ברווח, אולם די לעיין בתלוש השכר ולראות שהמענק עומד על 9.907 ₪, סכום לא "עגול", המצביע על כך שלא מדובר בבונוס או במענק. המהות היא אותה מהות - השתתפות ברווחי המבקשת; טו. מפעם לפעם מנכ"ל המבקשת דן דוברי פנה אל המשיב תוך שהוא מציין את זכותו- "טרם קיבלתי חשבון לגבי השתתפות ברווחים שלך..." צורף העתק מדואר אלקטרוני כאשר תוכנו מלמד על קיומם של בונוסים בחברה הנתבעת "תחשיבים" וגם השתתפויות ברווחים - (נספח כז לתצהיר המשיב). כל אלה מלמדים עד כמה מוצקה תביעת המשיב ברכיב השתתפות ברווחי המבקשת והזכויות הנלוות לרכיב זה; טז. בכתב ההגנה, סעיף 33 נרשם- "הנתבעת אינה מכחישה כי בתקופת עבודתו, היא העניקה לתובע בונוסים לפי שיקול דעתה ולעיתים היו בונוסים שנגזרו מרווח". מדובר בהודאת בעל דין והיא מעידה על הקשר שבין הבונוסים כלשון המבקשת הנגזרים מרווחיה היא ובין טענתו העקבית של המשיב בדבר זכותו להשתתפות ברווח; יז. הבקשה הינה במהותה בקשה לפסק דין חלקי בלבוש בקשה לדחיה על הסף. לא מבוקש לדחות על הסף את מכלול תביעות המשיב אלא רק חלקים ממנה. מדובר בבקשה למתן פסק דין חלקי- המשיב הגיש בקשה למתן פסק דין חלקי ובית הדין דחה את הבקשה. על ההחלטה הוגשה בקשת רשות ערעור אשר נדחתה. כשם שבית הדין לא ראה בשלב קדם המשפט ליתן בידי המשיב מקצת הסעדים שתבע , כך מקל וחומר לא יסלק מקצת מתביעת העובד על הסף, בטרם דיון לגופו; יח. בנוסף, המבקשת מבקשת לדחות מקצת מהתביעה לפדיון חופשה מקצת מהתביעה לפ"פ ומקצת מהתביעה לתמורת חלף הודעה מוקדמת; יט. שומת הזכויות, דרך החישוב ומועד הולדת הזכות דינם להתברר בהליך העיקרי ולא בבקשה לסילוק על הסף. זכויות העובד מצריכות שמיעת ראיות ובחינת מסמכים ואין לסלקם בהליך שמשמעותו המעשית - מתן פסק דין חלקי; כ. עניינה של המבקשת אחת היא- השהיית ההליך השיפוטי ומתיחתו על פני שנים רבות. פיצול אשר אך יסרבל את ההליך ; כא. מדיניות שיפוטית ראויה צריך שתצמצם את תחולת תורת מעשה בית דין בבתי הדין לעבודה, באשר חיי העבודה הם דינמיים ומזמנים אין ספור מצבים וסוגיות שההכרעה בהן חייבת להיות מותאמת לסכסוך ולמחלוקת באותה עת; כב. אפילו חלה תורת מעשה בית דין, עשוי בית המשפט לדחות את טענת המניעות במקרה קונקרטי משיקולים המעוגנים בתקנת הציבור, שחשיבותם או תרומתם לחברה גוברת על השיקול של סופיות הדיון; כג. טענת מעשה בית דין תדחה בין היתר במקרים חריגים בהם קיימים שיקולים ציבוריים חשובים הגוברים על האינטרס במניעת דיון נוסף באותה העילה בין אותם הצדדים; כד. ארבעה תנאים נדרשים לצורך קיום השתק פלוגתא ובין היתר - סיום ההתדיינות בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה - בפסק הדין לא נקבע ממצא פוזיטיבי. בית הדין קבע שהמשיב לא הוכיח את תביעתו; כה. הבקשה למחיקת סעיפים ו/או שורות מכתב התביעה הינה מסורבלת ואין לה תקדים. העובדה שניתן פסק דין אינה מעניקה למבקשת זכות לשכתב את כתב התביעה של הצד שכנגד. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, בתגובה ובנספחיה, בפסק הדין לרבות פסק הדין של הערעור (ע"ע 428/08) ובכתבי הטענות שבתיק הנני מורה כלהלן - 5. באשר לטענות המבקשת בדבר תביעת המשיב לרכיב השתתפות ברווחים בגין שנת 2003 - אין לנו אלא לחזור על הדברים שנכתבו בהקשר זה בהחלטת בית הדין מיום 16.8.09 כאשר הדברים נכונים היום במשנה תוקף משמדובר בפסק דין חלוט, על כל המשתמע מכך ביחס להחלת תורת מעשה בית דין. בפסק הדין נקבע כלהלן ביחס לסעד של השתתפות ברווחים - "לאור כל האמור אנו קובעים כי משהתובע מבסס תביעתו על נספח ה', אשר כפי שקבענו לעיל אינו עולה כדי הסכם מחייב , משלתובע שולם פעם אחת בלבד במשך השנתיים וחצי מיום ההסכמה ועד לפיטוריו, מענק שנקרא " השתתפות ברווח", משעל פי עדותו שמות הרכיבים בתלושי השכר לא השתנו במהלך השנים, ומשהתובע לא הלין עד לאחר פיטוריו על הפרת זכותו להשתתפות ברווחים, התובע לא השכיל להוכיח כי זכאי היה להשתתפות ברווחי הנתבעת כנטען על ידו. גם בעניין זה מקבלים אנו את גרסת הנתבעת לפיה נהגה מפעם לפעם לשלם לתובע מענקים, אולם הדבר נתון היה לשיקול דעתה ולא היתה כל התחייבות בעניין מצידה. משכך, התביעה לתשלום השתתפות ברווחי הנתבעת- נדחית. " עיננו הרואות כי בפסק הדין ניתנה הכרעה עקרונית כי תביעת התובע בגין השתתפות ברווחים נדחית. מכאן, מה לנו אם הדרישה להשתתפות ברווחים הינה בגין שנת 2002 או בגין שנת 2003 כאשר קיימת הכרעה עקרונית וחלוטה בעניין זה כי המשיב איננו זכאי לרכיב של השתתפות ברווחי המבקשת. טענה זו מקבלת משנה תוקף שעה שגם בתביעה שבפנינו דרישת המשיב לקבלת רכיב השתתפות ברווחים מבוססת על אותו נספח ה' שמצוין בפסק הדין שהינה פתקית שנכתבה בכתב ידו של המשיב ושבקשר אליו קבע בית הדין כי איננו עולה כדי הסכם מחייב. לציין כי אמנם לכתב התביעה בתיק שבפנינו לא צורפה אותה "פיתקית" בכתב ידו של המשיב (נספח ה') עליה מבוסס בין היתר פסק הדין אך משבפסק הדין נכתב בין היתר ביחס לסעד של השתתפות ברווח (סעיף 3 לפסק הדין ) כי - "לטענתו (המשיב דכאן - א.ס.) ביום 20.5.02 הוסכם בין הצדדים כי חישוב 2.5% הנזכרים לעיל ייעשה מתוך רווחי חברת שילובים (רווח מאוחד) לפני מס, בניכוי תשואה על ההון בשיעור 4% לשנה ובניכוי רווחי הון ממכירת רכוש קבוע". ומשבכתב התביעה שבפנינו נרשם- "ביום 20 במאי 2002 הסכימו הצדדים לעניין ההשתתפות של התובע ברווח הנתבעת כי חישוב אותם 2.5% הנזכרים לעיל יעשה מתוך רווחי חברת שילובים (רווח מאוחד) לפני מס ובניכוי תשואה על ההון בשיעור של 4% לשנה ובניכוי רווחי הון ממכירת רכוש קבוע . ההסדר מיום 20.5.02 נגע רק לשנת המס 2002 . כאמור, תלויה ועומדת תביעת התובע בהקשר לשכרו הנובע מהשתתפות ברווח לשנת 2002". אין לנו אלא ללמוד כי המשיב מבסס דרישתו לתשלום רכיב השתתפות ברווח גם בתביעה דכאן, על בסיס אותו נספח ה'. משכך נוכח פסק הדין על התביעה בגין רכיב זה המצוין בסעיף 13 לכתב התביעה דכאן להדחות על הסף מחמת מעשה בית דין. נוכח דחיית הרכיב של השתתפות ברווחים נדחות ממילא תביעות המשיב הנשענות על רכיב זה והמצוינות בסעיפים 37-38 לכתב התביעה שעניינן פיצוי בגין חסר בהפרשות פנסיוניות הנוגעת לרכיב השכר הנקשר להשתתפות ברווח, ובסעיפים 39-40 לכתב התביעה- שעניינן פיצוי בגין חסר בהפרשות לקרן השתלמות הנוגעת לרכיב השכר הנקשר להשתתפות ברווח. עוד נוסיף כי אין לקבל את טענת המבקש כי בסיס החישוב בגין שנת 2003 שונה מהנוסחה שהוצגה לגבי שנת 2002 שכן הקובע במקרה זה הוא לא הנוסחה , אלא עצם קיומו או אי קיומו של הסכם בין הצדדים , בדבר השתתפות ברווח , סוגיה שכאמור הוכרעה בפסק הדין שהפך לחלוט. 6. באשר לטענה כי בסעיפים 30, 33 ו-36 עותר המשיב לסעדים בגין פיצויי פיטורים כפולים, תמורת הודעה מוקדמת או פדיון חופשה כאשר חישוב הסכומים מבוסס , בחלקו , על הטענה לפיה המשיב זכאי לקבל סעדים של "השתתפות ברווחים "ועל טענתו לפיה זכות זו הינה שכר , עיון בכתב התביעה מעלה כי מדובר על חישובים אשר בחלקם מבוססים על הזכאות לקבלת סעדים של השתתפות ברווחים . אין ספק כי באשר לרכיבים אלה יש להורות בדבר סילוקם על הסף, נוכח המפורט בהרחבה לעיל, אולם ביחס ליתר הרכיבים אין לעשות כן ונפרט- 6.1 שומת פיצויי פיטורים שבסעיף 30 לכתב התביעה- עיון בכתב התביעה מלמד כי סעד זה נתבע בגין טענת המשיב על השתרשות הנוהג של תשלום כפל פיצויי פיטורים כאשר המשיב מחשב את פיצויי הפיטורים הסטטוטוריים להם הוא זכאי על יסוד רכיבי שכר הכוללים את שכר היסוד, גילום שווי רכב וכן את רכיב ההשתתפות ברווחים שבאשר לאחרון, כבר נאמרו הדברים; מחד, נוכח האמור לא ניתן להורות על סילוק על הסף של סעיף זה כולו , מאידך על המשיב לתקן את כתב התביעה באופן שהחישוב יעשה על יסוד רכיבי שכר הכוללים את שכר היסוד וגילום שווי הרכב בלבד כטענתו, משרכיב השתתפות ברווח לא יכול לבוא במסגרת השכר הקובע לפיצויי פיטורים; 6.2 כך גם באשר לרכיב הודעה מוקדמת שבסעיף 33 לכתב התביעה ,על המשיב לתקן את כתב התביעה באופן שהחישוב יעשה על יסוד רכיבי שכר הכוללים את שכר היסוד וגילום שווי הרכב בלבד . אף כאן, רכיב השתתפות ברווח לא יכול לבוא במסגרת השכר הקובע לתשלום הודעה מוקדמת; 6.3 כך אף באשר לסעיף 36 לכתב התביעה , ממנו עולה כי לצורך חישוב פדיון חופשה (שנתבע כסעד חלופי) חישב המשיב ערך של יום עבודה כאשר במשוואה נלקח שכר חודשי בסך 36,240 ₪ שחושב בסעיף 21 לכתב התביעה, כאשר לצורך החישוב הוכלל גם רכיב השכר הנוגע להשתתפות ברווח. נוכח האמור על המשיב לתקן את כתב התביעה באופן שהחישוב יעשה ללא הכללת רכיב השכר הנוגע להשתתפות ברווח ; נוכח כל האמור על המשיב לתקן את תביעתו באופן כזה שבחישוב הסכומים לא יובא בחשבון רכיב של השתתפות ברווח ; לא מצאנו כל ממש בטענת המשיב כי המבקשת מבקשת לסלק על הסף שברי שברים מרכיבי התביעה. משבפסק הדין נקבע כי המשיב לא זכאי לרכיב השתתפות ברווח הרי שבצדק מבקשת המבקשת כי מכתב התביעה ימחקו חלקי רכיבים המבוססים על השתתפות ברווח. 7. באשר לטענת המשיב כי שורת הצדק מחייבת כי כשם שבית הדין לא ראה בשלב קדם המשפט ליתן בידי המשיב מקצת הסעדים שתבע, כך ומכח קל וחומר לא ניתן לסלק מקצת מתביעת המשיב על הסף, בטרם דיון לגופו- א. כאן לא נתבקש פסק דין חלקי אלא סילוק על הסף מחמת תורת מעשה בית דין. משיב בבקשה לא יכול לשנות את שם הבקשה ולהגדירה מחדש , ובפרט שלסמנטיקה במקרה זה קיימות השלכות מהותיות; ב. בהתאם לפסיקה, בית המשפט מוסמך ליתן פסק דין חלקי כאשר "מקצת המשפט הגיע לשלב כזה שאין צידוק להשהות לגביו את מתן פסק הדין עד אשר יהא בידי השופט לפסוק במחלוקת כולה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995) עמ' 525). בדרך כלל מדובר במקרים בהם הנתבע מודה בחלק מהתובענה (רע"א 7725/02 גל מיכאלוביץ- כלל בחב' לביטוח בע"מ נז(1) 379)   כך שמדובר במעשה פוזיטיבי הצריך להיעשות ע"י הנתבע. לא כך בעניינו, מקום בו הנתבעת - המבקשת - טענה, כי חלק מהתביעה צריך להדחות על הסף, מחמת מעשה בית דין; ג. מעבר לאמור לא מצאנו כל ממש בטיעון כי בקשה של המשיב למתן פסק דין חלקי נדחתה וכי שורת הצדק מחייבת ומכח קל וחומר כי בית הדין ינהג באופן דומה, אף כאן. לא מדובר איפוא בסוגיה שלא נידונה לגופה, הסוגיה נידונה כאמור בתביעה בראשונה לפני ולפנים. 8. באשר לטענות המשפטיות שהועלו בתגובה, כי קיימים מקרים חריגים בהם בתי המשפט סוטים מתורת מעשה בית דין - לא שוכנענו כי מדובר במקרה חריג בו קיימים שיקולים ציבוריים חשובים הגוברים על האינטרס במניעת דיון כאשר מתקיים עקרון של "מעשה בית דין". 9. באשר לבקשה לדחות את התביעה לפיצול סעדים - הבקשה מתייתרת משהמשיב ויתר, בתצהירו, על סעד של "פיצול סעדים", כפי שאף הובהר בתגובה. 10. באשר לטענת המשיב כי להליך זה צורפה ראיה שלא היתה בכלל הראיות בהליך קודם - מסגרת בקשה ותגובה זו איננה המקום המתאים והנכון לדון בטענה זו. 11. נוכח כל האמור, הבקשה מתקבלת באופן כזה שרכיב "השתתפות ברווח", לרבות נגזרותיו יידחו על הסף , מחמת מעשה בית דין. המשיב יתקן את כתב התביעה בהתאם למפורט בסעיף 6 לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מקבלת החלטה זו. 12. המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך 500 ₪ ובנוסף סך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק כשכ"ט עו"ד שישולם בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל. השתתפות ברווחים