מעצר גואל רצון / פסק דין גואל רצון 1. כתב האישום שהוגש נגד המשיב מכיל תשעה אישומים: האישום הראשון מייחס למשיב עבירה של החזקה בתנאי עבדות, לפי סעיף 375א (א)+(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). אישומים 2-8 מייחסים למשיב ביצוע עבירות מין, כפי שיובהר ויפורט בהמשך, והאישום התשיעי מייחס לו עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיף 415 סיפא לחוק. 2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד המשיב בקשה למעצר עד תום ההליכים. 3. במשך שנים, ועד למעצרו בינואר 2010, המשיב הקיף עצמו בנשים רבות, 21 במספר, "נשא" אותן לאישה, הוליד להן ילדים, שלט בהן ביד רמה, הכפיף אותן לרצונותיו ויצר לעצמו מעין כת, בה הוא השולט וה"מושל". המשיב התגורר בבית נפרד ונשותיו התגוררו בדירות שונות, בין ביחד ובין לחוד, הכל על פי הוראותיו והנחיותיו. הנשים "עלו אליו לרגל" על פי רצונו והזמנתו. 4. חומר הראיות מכיל עשרות עדויות, וככל שמעמיקים לצלול בים העדויות, כך הולכת ומתבהרת התמונה, ולנגד העיניים מזדקרת תמונה של חיים הרסניים בתוך המשפחה המורחבת, בה חיים המשיב, נשותיו והילדים, חיים המתנהלים סביב אישיותו המעוותת של המשיב, שיצר לעצמו עולם בו הוא "המלך", "המשיח", והכל סוגדים לו וסרים למרותו. איש זר יתקשה להבין, למקרא העדויות, כיצד המשיב הצליח בדרך מתוחכמת, שיטתית ומניפולטיבית, לגרום לנשים לעשות את דברו ללא עוררין. 5. בחלק מהעדויות (לדוגמא מ.נ וד'), נקל לראות כיצד בתחילה הן מגוננות על המשיב, מדברות בשבחו ומתארות עולם אידילי בחיק המשפחה המורחבת, עד שהן מתפכחות מעולם החלומות וההזיות ומתחילות לתאר את החיים ההרסניים והאומללים כהווייתם. מהרגע בו הגיעו השתיים לתובנה, הן תיארו תחושה של הקלה ושחרור "מעבדות לחירות". 6. המשיב מודה בעובדות ואינו חולק על התיאורים שמסרו הנשים, אם כי לאורך כל הודעותיו, חוזר המוטיב, שהכל נעשה בהסכמה ומרצונן החופשי של הנשים. יסוד ה"הסכמה" הוא קו ההגנה העיקרי של המשיב ובאות כוחו של המשיב ניסו בטיעוניהן להוכיח, כי קיימות סתירות בעדויות, כאשר בחלק מהעדויות הצהירו הנשים, כי עשו את שעשו מרצונן הן. יובהר כאן ועכשיו, כי בית המשפט אינו נכנס, בשלב זה, לקביעת המהימנות של העדות והעדויות ואינו נכנס לעובי הקורה של סתירות כאלה ואחרות, אם קיימות כאלה. לגבי חלק מהסתירות ניתן לקבל מענה בגוף העדויות, ובעיקר מהשינוי שחל בתפיסת העולם של העדות וביחס שלהן לעצמן ולמצבן. עוד יש לציין, כי בדרך המניפולטיבית בה פעל המשיב, הוא גרם לעיוות בחשיבתן ובהסתכלותן על העולם הפנימי והחיצוני, וכך השיג את "הסכמתן". על פני הדברים ניתן לקבוע, כי אין מדובר ברצון כן וחופשי, אלא בהסכמה שנולדה "בחטא". 7. הנשים אותן אסף המשיב לחיקו ברובן הינן נשים חלשות, פגועות ובעיקר צעירות ותמימות ועל כן, הייתה קלה עליו המלאכה לטעת בהן אמונה, שהעולם שהוא יצר סביבו הינו עולם שכולו טוב, לעומת העולם החיצון, שכולו רע ומושחת. אישום ראשון - החזקה בתנאי עבדות 8. תקצר היריעה מלתאר ומלפרט באיזה אופן הצליח המשיב לשלוט בנשותיו, להתעמר בהן, לשחק ברגשותיהן ולהופכן לשפחותיו. אתייחס לעיקרי הדברים שעוברים כחוט השני בעדויות השונות ומצביעים על דפוס התנהגות קבוע. א. המשיב שטף את מוחן של הנשים, הציג עצמו בפני הנשים כ"כל יכול", מרפא חוליים, בעל סגולות מיוחדות, בעל כוחות על-טבעיים, האדיר את עצמו, את כוחו ויכולותיו, נטע בהן את האמונה הבלתי מסוייגת כי מי שתקיים איתו יחסי אישות, תזכה ל"גן עדן" ועוד ועוד. ב. המשיב יצר סביבו פולחן אישיות, כולן סגדו לו, סרו למרותו, היללו ושיבחו אותו ובימי הולדתו הושיבו אותו על כיסא מיוחד כשהוא לובש "בגדי מלך" וברקע תמונותיו עם דברי הערצה וסגידה ל"מלך". הנשים קעקעו את תמונתו על גופן, קראו לילדיהן בשמות המזכירים את שמו. ג. בראשית הדרך, גרם המשיב לניתוק הקשר בין הנשים למשפחותיהן, כשהוא מכפיש ומשמיץ את מקורביהן, אסר עליהן ליצור קשר עם העולם החיצון, קיים משטר של "הפרד ומשול", כאשר הוא מפריד בין אחיות, בין אמהות לילדיהן, בין הנשים בינן לבין עצמן. בידוד הנשים מעולמן החיצוני, נתן בידו כוח ועוצמה, כדרכם של בעלים מכים המבודדים את נשותיהן כדי להקל את השליטה עליהן. ד. המשיב השליט משטר של טרור ופחד. מי שלא נענה לו ולא עשה כרצונו, נענש בנידוי ובחרמות, ענישה פוגעת, מכאיבה ומשפילה (ראה עדותן של מ.נ, ד' וג’). דרך הענישה והמניפולציה הרגשית, זרע המשיב בלב הנשים פחד שלא ניתן להסבירו. הטענה, כי הנשים היו חופשיות לעזוב את הבית כל אימת שרצו, הינה טענה פשטנית ובלתי מבוססת, הרחוקה מרחק רב מתחושת הפחד התמידי שאפפה את הנשים. אל תוך עולם ההפחדה וההענשה נכנס גם אלמנט הפגיעה בכבודן והעלבתן בצורות כאלה ואחרות ובדרך זו הוא העצים את שליטתו בהן. ה. המשיב הנהיג כללי התנהגות נוקשים וקפדניים, חלקם ביזאריים, ודרש מהנשים נאמנות מוחלטת שהתבטאה באיסור מוחלט לדבר או להסתכל על גברים, לרבות מעסיק, ומי שתעבור על ה"לאו" הזה "תשחט". חייב את הנשים בלבוש צנוע, כדרכן של נשים חרדיות, חייב אותן לעבוד אך ורק במשק בית, הן חייבות היו לשלוח לו מסרונים (SMS) בדרכן לעבודה וחזרה ממנה, אסור להן להתעכב בדרכן ואסור להן להיכנס לחנות ללא רשותו, אף לא לחנות מכולת לרכישת מים. אסור היה להן ללמוד או לעבוד, אלא בהסכמתו. מותר היה להן לצאת לטיול רק במחיצתו ואז היה עליהן להציג ארשת פנים שמחה ומאושרת. אסור היה להן לדבר עם נותני שירות, אלא באמצעות אחת מהן, שרק היא הייתה רשאית ליצור קשר עם נותני שירות. אסור היה לשתי נשים לשהות בחדר לבד כשהדלת סגורה, שמא ירכלו. ו. כללי ההתנהגות, האיסורים והעונשים הוכתבו ע"י המשיב לספר הנקרא "סדר המשפחה", שכל אחת מהנשים הייתה חתומה עליו והייתה מחוייבת לנהוג על פי האמור בו. ז. המשיב מעולם לא עבד והנשים הן אלה שסיפקו לו את כל צרכיו ומחסורו, לרבות תענוגות, כך לדוגמא, רכשו עבורו בתים, מימנו עבורו טיולים לחו"ל ורכשו עבורו דברי מותרות, הכל ככל העולה על רוחו. מתוך העדויות, ניכר כי הוא ניצל את חולשתן של הנשים למען בצע כסף. למותר לציין, כי הנשים עבדו עבודת כפיים קשה עפ"י דרישתו, אך כספן בוזבז לצרכי המשיב והן בקושי נהנו מפרי כפיהן, עד כי התקשו לכלכל את ילדיהן. כך, לדוגמא, מ.נ מימנה טיול בסכום של 30,000 ₪, ונטלה הלוואה בסך 140,000 ₪ כדי לכסות כביכול חוב של המשיב (אישום תשיעי) אך ורק כדי לזכות בחיבתו ובתשומת ליבו. כן מימנה עבורו רכישת דירה בסך 400,000 ₪ וכתוצאה מכך הגיעה לכדי פשיטת רגל. ת' העבירה אליו 10,000 ₪ שקיבלה מסבתה וכן הפרישה לו 1,000 ₪ מדי חודש, מתוך 2,000 ₪ שקיבלה מביטוח לאומי. בנוסף, היא נתנה לו 18,000 ₪ שחסכה לטובת ילדיה, כדי לרכוש את אחת מהדירות שלו. י' נתנה לו 11,000 ₪ שקיבלה כקצבת נכות עבור בתה החולה וכן העבירה אליו את קצבת הנכות בסך 1,400 ₪ שקיבלה מדי חודש. תאוות הבצע של המשיב לא ידעה שובע והוא סיפק את תאוותיו באופן ציני תוך גזילת הרש מהנשים. המשיב אינו מכחיש את קבלת הכספים, אך טוען, כדרכו, שהיה זה רצונן של הנשים, טענה מקוממת שאינה אוחזת מים. ח. המשיב קיים עם נשותיו יחסי מין על פי בחירה שלו ועל פי תור שהוא קבע, תוך שהוא יוצר ביניהן תחרות, קנאה ורצון לזכות בקרבתו. כפי שיפורט בהמשך, הוא לא בחל וביצע עבירות מין חמורות כלפי בנותיו, בהתעלמו מגילן הצעיר ומהנזק שגרם לנפשן. 9. המכלול מצביע על כך, כי המשיב שלט בנשים ללא מיצרים, הן התבטלו בפניו עד כי איבדו את אישיותן ואת רצונן. כל חייהן היו מנותבים אך ורק כדי לרצות את המשיב ולספק את מבוקשו. 10. השליטה של המשיב בנשים הביאה לשיעבודן המוחלט, הנפשי והפיסי, לרצונותיו ולגחמותיו ושירתו שלוש מטרות עיקריות: א. טובת הנאה כלכלית (פרנסה שוטפת, רכוש והנאות). ב. שירותי מין. ג. שירותים אחרים (הכנת ארוחות, ניקיון, הסעתו ביום ובלילה וכו'). 11. א. המשיב מואשם, כאמור, בעבירה של החזקה בתנאי עבדות. 375א (א) המחזיק אדם בתנאי עבדות לצרכי עבודה או שירותים, לרבות שירותי מין, דינו מאסר שש עשרה שנים. (ג) בסימן זה, 'עבדות' - מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לעניין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור. ב. סעיף זה לא נדון בעבר ועל כן, מתוך ניסיון לפרש ולצקת תוכן אל תוך מילותיו, פניתי לדברי ההסבר של הסעיף (אשר הוסף בתיקון 91 לחוק העונשין, התשס"ז), שם נכתבו הדברים הבאים: "מוצע להחליף את נוסח הסעיף האמור ולהשתמש במונח 'עבדות'...כדי להמחיש את הגרעין הקשה של התופעה, שהוא כפייה לעבדות שמשמעותה שלילת חופש הבחירה של האדם או צמצומו במידה ניכרת והפעלת סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניין, כלפי אותו אדם". עוד נכתב, כי ההגדרה נוסחה בכלליות, שכן אמורה לחול על מרחב התופעות, שיש בהן הפעלת סמכויות קנייניות כלפי אדם. כל אחד מהמעשים של המשיב וכולם ביחד נכנסים לגדרו של הסעיף. אישום שני (ג’) אינוס בנסיבות מחמירות (שלושה מקרים), עבירה לפי סעיף 345 (ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק (כנוסחו בשנת 1999 עד 12.6.01), עבירות מין במשפחה (ריבוי מקרים), עבירות לפי סעיף 351(ב) לחוק (כנוסחו בשנת 1999 עד 12.6.01 וכנוסחו הנוכחי), מעשים מגונים בנסיבות מחמירות (ריבוי מקרים), עבירות לפי סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1) בנסיבות 345(א)(1) לחוק (כנוסחו בשנת 1999 עד 12.6.01) 12. ג’ הינה בתה של ש’, אחת מנשותיו שנפלה ברשתו. המשיב נכנס לחייה של ש’ בעת שג’ הייתה בת 5. ברבות השנים המשיב צירף את שתי אחיותיה הבוגרות לתוך מעגל הנשים שסובב אותו, וכאשר ג’ הגיעה לגיל 14, אף היא נשאבה לתוך "מעגל הקסמים". על פי תיאורה, המשיב נהג לשחק איתה משחקי נגיעות ותוך כדי כך נגע לה בחזה, לאחר מכן נגע לה באיבר המין מעל המכנסיים ובהמשך גם בתוך המכנסיים. הפעם הראשונה בה המשיב קיים איתה יחסי מין מלאים הייתה טרם מלאו לה 14 ובהיותה בתולה. ג’ נתנה תיאור מפורט מתי התרחש אותו אירוע ובאילו נסיבות. לאחר הפעם הראשונה אותה, כאמור, זכרה היטב, בחודש או חודשיים הבאים, התרחשו שני אירועים דומים נוספים. את המגע המיני עם המשיב, היא תיארה כאירוע טראומטי, הרגישה "מגעיל", סלדה ממנו, היא לא רצתה בקיום היחסים, אך לא אמרה לו לא, כי "לגואל לא אומרים לא". היא הסבירה כי חששה מפניו ונענה לו מחוסר ברירה. על פי הסברהּ, הוא בעל אותה, כדי "לכבוש" אותה. בסופו של דבר, בגיל 16 הוא נתן לה טבעת, כשם שעשה עם שאר הנשים, ומאותו שלב היא הפכה ל"אשתו". 13. ביחס לעדותה של ג’, המשיב נותן תשובות חמקניות, בחלק מהדברים אומר דברים והיפוכם ובחלק טוען "לא זוכר", "לא נראה לי". אשר לבעילתה, מודה המשיב בחצי פה בעצם קיום המעשה, אך טוען, כשם שטען ביחס לאחרות, כי באותה עת מלאו לה 18. 14. ב"כ המשיב אינה מכחישה את קיומם של יחסי המין אשר בוצעו לפני 11 שנים, אך טוענת כי על פי עדותה של ג’, לא ניתן לקבוע שבעילתה הייתה עובר לגיל 14 ומשכך, ומכיוון שנכון לאותה עת, החוק טרם תוקן במתכונתו הנוכחית, לא ניתן להוכיח שהמשיב ביצע עבירה. אני חולקת על דעתה של ב"כ המשיב. העדות של ג’ הייתה מאוד ממוקדת ומפורטת, בעיקר ובפרט באשר לבעילתה בפעם הראשונה, אירוע שהשאיר בה חותם קשה ועל כן - כך מסתבר - היא זוכרת היטב את המקום ואת הזמן. אישום שלישי (א’) עבירות מין במשפחה, לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין. 15. ב"כ המשיב מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה באישום זה ועל כן, אתייחס לעובדות בקצרה. 16. ק’ הינה בתו של המשיב ושל אשתו ע’. מאז הייתה ק’ בת 15 ועד למעצרו של המשיב, במשך כארבע שנים, המשיב קיים עמה יחסי מין מלאים וכן ביצע בה מעשי סדום בקביעות, ברציפות ובתדירות. בעדותה, למרבה הזעזוע, ק’ מתארת יחס אמביוולנטי של אהבה/דחייה לקיום יחסי המין עם אביה. בהאזנת סתר נקלטה שיחה בין המשיב לבין ק’, בה הוא נשמע מדבר עימה דברי זימה בשפת ביבים, שאינם מתאימים לגילה הצעיר של ק’. אישום רביעי (גה’) מעשים מגונים בבת משפחה, לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין. 17. ב"כ המשיב מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה באישום זה. 18. תצ’ הינה אחותה של ק’ (ראה אישום שלישי). גם היא, כאחותה, חוותה את החוויה הבלתי נעימה של ניצול מיני ע"י אביה מולידה. תצ’ מתארת, כי בהיותה בכיתה י"א, המשיב נגע בה בשלוש הזדמנויות במקומות מוצנעים בגופה וכן נישק אותה בפיה בניגוד לרצונה. אישום חמישי (א-ב’) עבירות מין במשפחה, לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין. 19. א-ב’, ילידת 1980, הינה בתו, אשתו ואם ילדיו של המשיב. על פי הודאת המשיב, מאז הייתה א-ב’ בת 18, בעל אותה המשיב בקביעות ובאופן סדיר ואף הוליד לה ילדים. במקביל לקיום היחסים עם א-ב’, הוא קיים יחסים עם בת נוספת שלו (ג’), פרט שלא נכלל בכתב האישום מפאת התיישנות העבירה. קיום יחסי המין עם בנותיו מלמדת עד לאן מגיעה רמת החולניות של המשיב, שפלותו ומסוכנותו. חרף הודאתו של המשיב, א-ב’ שבויה בקסמו, שומרת לו אמונים, מחפה עליו, מוסרת גרסה מגוננת עד כדי אבסורד, מכחישה קיום יחסי מין איתו, מכחישה שילדיה הם ילדיו ומוסרת ששני בתים שנקנו עבור המשיב ונרשמו על שמה, ניתנו לה במתנה. עדותה של א-ב’ משקפת יותר מכל את העיוות לתוכו היא גדלה ובו היא חיה. ב"כ המשיב גורסת, כי מדובר בעבירות ישנות שלא ניתן יהיה לבססן, נוכח הכחשתה של א-ב’ והיעדר "דבר מה" כתוספת להודאת המשיב. העובדה שמדובר בעבירות ישנות, אין בה כדי להקהות את החומרה. אשר ל"דבר מה", יש בתיק ראיות למכביר לביסוס ה"דבר מה", ובשלב זה אני נמנעת מלפרטן. אישום שישי (מ.ח., ילידת 1985) אינוס (שני מקרים), עבירה לפי סעיפים 345 (א)(1) +(א)(4) סיפא לחוק ומעשה מגונה (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(4) סיפא לחוק. 20. היא הכירה את המשיב בהיותה בת 17 באמצעות דודתה, שסיפרה לה אודות המשיב "המשיח" וכוחותיו העל-טבעיים. עד מהרה היא נשבתה בקסמיו וכדרכו, הוא הרחיק אותה ממשפחתה והציף אותה בסיפורים על עצמו. חודשיים לפני שמלאו לה 18 הוא החל לגעת בה במקומות אינטימיים, נישק אותה על שפתיה ובכל גופה, החדיר אצבעותיו לאיבר מינה והכאיב לה. מ.ח. תיארה קשר חד צדדי מצד המשיב שהיה הדומיננטי, "על פיו יישק דבר". מ.ח. שהתה בבית המשיב כחודש ימים, עד שאביה הצליח להתחקות אחריה, איתר אותה והוציא אותה בכוח מביתו של גואל. האב מתאר בעדותו, כיצד במשך חודש נעל את מ.ח. בבית, עד שהצליח לחלצה מהשליטה המוחלטת של המשיב על נשמתה. המשיב לא הכחיש את האמור בעדותה של מ.ח., אך טען שזה היה "קרבה בין חברים, לא בכוח...". ב"כ המשיב ניסתה להצביע בטיעוניה, כי קיימות סתירות בין עדותה לבין יומנה, שם היא מרעיפה על המשיב דברי אהבה. כפי שציינתי בראשית דבריי, בשלב זה בית המשפט אינו בודק את מהימנות העדים. עם זאת, מן הראוי לציין, כי מ.ח. מסרה עדות ארוכה, מפורטת וקוהרנטית, בה היא מסבירה כיצד היא נשלטה ע"י המשיב, עד כדי פחד וחשש להתנגד לו. אישום שביעי (מ.ב., ילידת 1980) אינוס (שני מקרים), עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק (כנוסחו בשנת 1999) ומעשה מגונה (שלושה מקרים), עבירה לפי סעיף 348(א)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) וסעיף 349 לחוק (כנוסחו בשנת 1999). 21. מ.ב. מסרה עדות במשטרה כבר בשנת 2000, אך אז המשטרה לא המשיכה להעמיק ולחקור בפרשה, עד להתחדשות החקירה עובר למעצר של המשיב. אין ממש בטענה של ב"כ המשיב, כי המשטרה בחרה שלא לחקור, בשל חוסר אמון שנתנו במ.ב.. אין לטענה זו תימוכין. לדידי, אני סבורה, כי אילו המשטרה הייתה עושה את המוטל עליה כבר אז, התופעה ששמה "גואל" לא הייתה מתפשטת והופכת למימדים מפלצתיים ובכך ניתן היה להציל מספר קרבנות. 22. כשאר הנשים, גם היא מתארת כיצד המשיב הציג עצמו כבעל כוחות-על, שאב אותה לתוך חייו ולכד אותה ברשתו. על פי העדות שמסרה, המשיב כפה עליה מגע מיני, תוך שימוש בכוח ובניגוד לרצונה. הוא נגע באיברים אינטימיים שלה, החדיר אצבעות לאיבר מינה, השתפשף בגופה עד שהגיע לסיפוקו, חרף העובדה שהביעה התנגדות מפורשת. למחרת, הוא לא אפשר לה ללכת לעבודה, נעל את הדלת, השכיב אותה במיטה, תפס את ידיה בכוח ובעל אותה בניגוד לרצונה. המשיב, כדרכו, מודה בחצי פה בעובדות, טוען שזה היה "בתור חברים, בתור קרובים ושייכים", "היו חיזורים". ב"כ המשיב ניסתה בטיעוניה להצביע על סתירות ועל חוסר אמינות שבא לידי ביטוי מכוח העובדה שמ.ב. לא סיפרה לאיש על האונס. מדובר בטיעון שפס מן העולם. על התנהגותן של נאנסות לאחר אונס נשפך דיו רב, בין השאר גם בסוגיית השתיקה וההסתרה, דפוס התנהגות מוכר החוזר על עצמו בקרב רבות מהנאנסות ואין בו כדי להצביע על חוסר מהימנות. אישום שמיני (א.ג., ילידת 1983) בעילה אסורה בהסכמה (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 346(א) סיפא לחוק (כנוסחו בשנת 1999 עד 12.6.01), מעשה סדום (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 347(א) לחוק (כנ"ל) ומעשה מגונה (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 348(ד) לחוק (כנ"ל). 23. כמו קודמותיה, א.ג. מתארת כיצד, בעקבות אחותה מ.נ, נשאבה אט אט לעולמו של המשיב, האמינה לו שקרוביה הם אויביה ובגיל 16, לאחר שטיפת המוח שעשה לה, היא עזבה את הבית. בטרם מלאו לה 16 ובמשך כשנה, המשיב ביצע בה מעשים מגונים במספר הזדמנויות, נגע באיבריה האינטימיים, שכב לידה והפשיט אותה. בנוסף, במספר הזדמנויות, המשיב החדיר אצבעותיו לאיבר מינה, חרף טענתה שהדבר מכאיב לה. כמו כן, בכל אותן פעמים, המשיב החדיר לפיה את איבר מינו. בטרם מלאו לא.ג. 17, המשיב בעל אותה באופן מלא. גם באישום זה ניסתה ב"כ המשיב להצביע על סתירות ואי דיוקים. א.ג. נתנה תיאור מפורט ומלא על מערכת היחסים המורכבת שהייתה לה עם המשיב. הדברים אותם תיארה, בעיקר השליטה שלו בה, השעבוד לשיגיונותיו, הפחד מפניו, משתלבים ומקבלים חיזוק ממכלול העדויות. אישום תשיעי קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק. 24. אישום זה חורג במהותו משאר האישומים, אך הוא שופך אור על אישיותו ודפוס התנהגותו של המשיב. המשיב, בדרך ערמומית ונכלולית, טען בפני מ.נ, אחת מנשותיו, בכזב, כאילו הוא חייב כספים לאחר, בגין דירה שרכש. מ.נ, שידעה כאב ומצוקה נפשית עקב כך שהורחקה מהמשיב ונודתה על ידו, לוותה 140,000 ₪, על מנת לרצות את המשיב ולהשיג את קרבתו. סיכום 25. אישיותו הפרברטית, החולנית וההרסנית של המשיב באה לידי ביטוי ועוברת כחוט השני בשלל העדויות של נשותיו/ילדיו. בדרכו הפתלתלה והנלוזה, בשליטתו המוחלטת בכל תחום בחייהן של הנשים, הוא אמלל אותן והרס את חייהן של נשים צעירות, עיוות את מחשבתן וסירס את אישיותן, עד כי הן איבדו כליל את רצונן האישי ואת יכולת התנגדותן. נבזותו ושפלותו של המשיב מגיעה לשיאים ומרקיעת שחקים ביחסי המין שהוא כפה על בנותיו, ילדות צעירות בשנים, שלב קריטי בהתפתחותן, ניצל את תמימותן ותומתן ולבסוף, טוען בציניות, כי הן חפצו בכך. קיום יחסי המין עם נשותיו ובנותיו יצר אצלן תלות מוחלטת בו, דבר שהקל עליו את השליטה בהן, והכל לתועלתו האישית. 26. בהתנהלותו של המשיב, על אף האצטלה שהוא עוטה על עצמו כאיש טוב ומיטיב, יש לא מעט רשעות, וזו באה לידי ביטוי בעונשים שהטיל על נשותיו - ריחוק, נידוי ושתיקה מתמשכת - שפגעו קשות ברגשות הנשים וגרמו להן סבל לא מבוטל. 27. מסוכנותו של המשיב באה לידי ביטוי בריבוי הקורבנות וריבוי העבירות, מכוח אישיותו, משליטתו בנשים עד עצם היום הזה, מיכולת ההשפעה שלו עליהן ומהתנהלותו המניפולטיבית. אכן, חלק מהעבירות הינן ישנות, אך במהלך השנים ועד למעצרו, המשיב לא חדל לבצע עבירות, אלא שהעתיקן מאישה לנערה צעירה יותר וכן הלאה. מדובר בדפוס התנהגות שחזר על עצמו, פעם אחר פעם, באופן שיטתי וקבוע וכאמור, לא פסק עד יום המעצר, ועל כן אין נכונה הטענה כי "כוחו אינו עוד במותניו". 28. המסוכנות של המשיב נמצאת ברמה גבוהה במיוחד ועל כן, לא ראיתי לנכון להפנותו לקבלת תסקיר, כבקשת באות כוחו, שכן, כך לטעמי, אין חלופה שיכולה לאיין את מסוכנותו. 29. לאור כל האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. מעצר