ניכוי שק אורז משכר

ניכוי שק אורז משכר 1. בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (שייקרא להלן: "החסד"פ"), כי החלטתי לזכות את הנאשמים מחלק מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. זיכוי זה, נעשה - למעשה - על פי סעיף 158 לחסד"פ, שזו לשונו: "נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין ; הוראות סעיפים 182 ו-183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה.". זאת - מאחר שלדעתי אין מקום לחייב את הנאשמת להשיב על האשמה לגבי חלקים מסויימים מכתב האישום, באשר אשמה זו לא הוכחה, אף לא לכאורה, גם לאחר שמיעת מלוא הראיות מטעם המאשימה. ההליכים 2. ביום 16/10/07 החליטה המאשימה להטיל על הנאשמת קנס מנהלי, בטענה של הפרת חיקוקים מכח חוק העסקת עובדים זרים, התשנ"א-1991 (שייקרא להלן: "חוק עובדים זרים"), הפרה שהיא גם בגדר עבירה מנהלית, לפי חוק עבירות מנהליות, התשמ"ו-1986. אין בידי פרטים על הקנס המנהלי שהוטל על הנאשמת, אך מכל מקום, ביום 4/11/07, ביקשה הנאשמת להישפט, ובעקבות זאת - הגישה המאשימה (ביום 16/4/08) את כתב האישום המקורי בתיק זה. 3. בכתב האישום המקורי נטעם כי ביום 27/11/06 העסיקה הנאשמת 11 עובדים זרים, וכי הנאשמת ניכתה משכרם סכומים בלא אישורם ובלא החתמתם על כל הניכויים. כתב האישום המקורי ייחס לנאשמת עבירה על סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (שייקרא להלן: "חוק הגנת השכר") וכן על סעיף 2(ב)(9) לחוק עובדים זרים. 10. הליכי ההקראה נדונו בפני השופטת עדית איצקוביץ. 11. בישיבה הראשונה, ביום 15/9/08, טען ב"כ הנאשמת כי כתב האישום אינו כולל פירוט נדרש, בניגוד לסעיף 85 לחסד"פ. אכן, כתב האישום המקורי לא כלל כל פירוט מלבד הטענה העלומה שלפיה נעשו ניכויים שלא כדין משכרם של 11 עובדים זרים. נראה שגם ב"כ המאשימה הסכים לטענת ב"כ הנאשמת, ולפיכך הוא הודיע כי הוא יגיש כתב אישום מתוקן. 12. ביום 24/9/08, אכן הוגש כתב אישום מתוקן ראשון. האשמה המיוחסת לנאשמת בכתב האישום המתוקן הראשון, היתה זהה לזו שיוחסה לה בכתב האישום המקורי, אך כתב האישום המתוקן הראשון כלל פירוט רב יותר, לגבי סוג הניכויים שנוכו, ייחוס ניכויים שונים לעובדים שונים, פירוט החודשים המתאימים ופרטי ההפרות המיוחסות לנאשמת (העדר נספח לחוזה העבודה והעדר חתימה על הסכמה לניכויים). 13. בישיבה שהתקיימה בפני השופטת איצקוביץ ביום 26/3/09, הגיש ב"כ המאשימה כתב אישום מתוקן שני. כתב האישום המתוקן השני, דומה במהותו לכתב האישום המתוקן הראשון, אך יש בו פירוט רב יותר של הפרות החיקוקים המיוחסות לנאשמת. מטעמים של נוחות ניסוח, ייקרא להלן לכתב האישום המתוקן השני: "כתב האישום". גם באותה ישיבה לא נערכה הקראה, באשר ב"כ המאשימה ביקש שהות כדי לבדוק את עמדת המאשימה, לאחר שהמאשימה תבדוק מסמכים שהיא קיבלה מהנאשמת. בקשתו התקבלה על ידי השופטת איצקוביץ. 14. ביום 7/5/09, הודיע ב"כ המאשימה כי המאשימה עומדת על האישום. לפיכך, נקבע התיק לישיבת הקראה ביום 15/9/09. במועד זה כפר ב"כ הנאשמת באישומים המיוחסים לנאשמת, והשופטת איצקוביץ החליטה על העברת התיק אל נשיאת בית דין זה, השופטת ורד שפר, לשם העברתו למי שישמע את ההוכחות. בהתאם להחלטת הנשיאה שפר, הועבר התיק להידון בפני, וביום 24/1/10, שמעתי את הוכחות המאשימה. 15. לאחר שמיעת עדויותיהם של עדי המאשימה, וקבלת מסמכים שהוגשו על ידיהם, ביקש ב"כ הנאשמת לקבוע שאין להשיב לאשמה. ב"כ המאשימה הגיב על הבקשה, וכעת - בהתאם לסעיף 158 לחסד"פ - ניתנת החלטה זו. אלה העובדות לכאורה 16. הנאשמת היא אגודה שיתופית העוסקת בחקלאות. בשנת 2006 העסיקה הנאשמת אחד עשר עובדים שאינם אזרחי ישראל ואינם תושביה. (מדברים שנאמרו בעדויות, עולה לכאורה שעובדים אלה הם אזרחי תאילנד, ונראה לכאורה שאכן מדובר בתאילנדים, וכך אתייחס אליהם בהמשך, אף שלא הובאה ראיה לגבי זהותם הלאומית של העובדים). תשעה מהעובדים הועסקו על ידי הנאשמת במפעל הגזר של הנאשמת עצמה, ושניים - במדגה של קיבוץ טירת צבי. העובדים האמורים פורטו בסעיף 3 לכתב האישום, לפי האותיות שמ-א' עד י"א. אציין כאן את שמותיהם של העובדים על פי הסדר שבכתב האישום, אך להלן אתייחס אליהם, כפי שהתייחסו אליהם גם הצדדים והעדים, על פי האותיות שצויינו ליד כל עובד בסעיף 3 לכתב האישום ויצויינו גם כאן. אלה העובדים: א. Champatong Siriphong ב. Tadsungnern Buntham ג. Thanonsri Preedee ד. Sriwongrat Sakhon ה. Phaengkaeo Jirawat ו. Triloet Chaowarit ז. Srikaew Phonlawat ח. Khuana Sommat ט. Phonsongkhram Surapgog י. Onchawiang Manum יא. Phimphat Chan 17. העסקתם של העובדים האמורים על ידי הנאשמת, היתה מותרת. לדברי עד המאשימה, המפקח מר איתי לוי: "כולם חוקיים למהדרין". 18. הנאשמת חתמה עם כל אחד מ-11 העובדים על הסכם העסקה. ההסכם הודפס בשתי שפות. האחת עברית והשניה נחזית כתאילנדית ולדעתי אין חולק שהיא אכן תאילנדית, ואני יוצא מתוך הנחה שאכן מדובר בתאילנדית. הפסקאות בהסכמי ההעסקה מופיעות זו מול זו בכל אחד מדפי ההסכם, ולפי הספרות המופיעות בצד הרשום בתאילנדית, ניתן להניח שמדובר בפסקאות בעלות תוכן זהה, כך שהצד הרשום בתאילנדית הוא תרגום של הצד הרשום בעברית (או להיפך). אביא כאן מספר ציטוטים מהצד העברי של אותם הסכמים: "1. המעסיק יעסיק את העובד והעובד מסכים לעבוד עבור המעסיק במשרה של עובד חקלאי בשכר בשיעור של 3,335.18 שקלים חדשים לחודש, בתנאי שסכום זה לא יהיה, במועד תשלומו לעובד, פחות מן השכר המינמילי כפי שנקבע בחוק שכר מינימום ... [אעיר כי בצד הרשום בתאילנדית נרשם גם סכום של 457.28 דולרים של ארה"ב, בנוסף לסכום בשקלים]. השכר ישולם לאחר ניכוי הניכויים המותרים בגין עלויות מגורים ובגין מס הכנסה כנדרש על פי חוק וכפי שמותר על פי הסכם זה. המעסיק יפרט את הסכומים של כל הורדה בתלוש השכר. ... ... 8. מגורים המעסיק יספק לעובד מגורים ... ... 11.9 תנאים אחרים אשר לא הוזכרו בהסכם זה יהיו בהתאם להוראות חוקי העבודה המקומיים. ...". 19. ככלל, הנאשמת הוציאה לעובדים האמורים תלושי משכורת שבהם נרשמו פרטים על שכר היסוד (תעריף לשעה ומספר השעות), על גמול השעות הנוספות (לפי תעריף של 125% ולפי תעריף של 150%), על ניכויי החובה, על ניכויי הרשות (מקדמות, "דיור ונלוות", טלפון, "חיובים שונים", ועוד). הפרטים השונים בענין זה ייבחנו בעת שאעבור להלן על האישומים המיוחסים לנאשמת בכתב האישום. 20. ככלל, הוציאה הנאשמת, במקביל לתלושי המשכורת, שני סוגי מסמכים, שעליהם הוחתמו העובדים. הסוג האחד של המסמכים הוא מסמך שמודפס בשלוש שפות. בצדו הימני הוא כתוב בעברית, בצדו השמאלי - באנגלית. ובאמצע - בשפה אחרת, הנחזית כמו תאילנדית. הכותרת העברית של המסמך היא: "אישור עובד לניכוי תשלומים משכרו". הכותרת האנגלית של המסמך היא: "Worker confirmation for deduction payment from his salary". מתחת לכותרות מצויות שורות הניתנות למילוי בכתב יד, לגבי פרטי העובד , פרטי המעביד סכום הניכוי מהשכר, פרטי החודש הרלוונטי, וסיבת הניכוי (טלפון, שקי אורז, וקניות בצרכניה". השורות בשלוש השפות מקבילות זו לזו על גבי הטופס. האמור בשורות באנגלית הוא תרגום של האמור בשורות בעברית, כך ששורה אנגלית מקבילה לשורה עברית באותו תוכן. אין לי ידע בתאילנדית (וכך גם לא לבאי כחם של הצדדים ולעדים), אך ההנחה הסבירה ביותר היא שהשורות המקבילות בתאילנדית (אם השפה הנחזית להיות תאילנדית היא אכן תאילנדית) - גם הן בעלות תוכן זהה או דומה לתכנים העבריים והאנגליים בטופס. הסוג השני של המסמכים הוא מסמך שמודפס בו באנגלית ובתאילנדית (שוב, בהנחה הסבירה שמדובר בתאילנדית). ליד המילים המודפסות באנגלית ובתאילנדית, נרשם תרגום לעברית בכתב יד. מסמך זה (לפי לשונו באנגלית) הוא טופס של בקשה למפרעה (Cash advance), שבו רשומים פרטי העובד , פרטי המעביד, פרטי החודש, ואישור על קבלת סכום שאותו ניתן למלא. יש גם גרסה נוספת של סוג זה של מסמך. גרסה זו היא של מסמך שבו גם העברית מודפסת. הכותרת העברית היא "אישור על קבלת מקדמה" ומתחתיה מודפסים פרטים לגבי שם העובד , החודש והסכום שאותם ניתן למלא בכתב יד, עם מקום לחתימה של העובד , על אישור קבלת מקדמה בסכום מסויים לגבי חודש מסויים. מתחת לנוסח העברי מופיע תרגום אנגלי ומעליו - הדפסה בתאילנדית שניתן להניח שהיא תרגום של החלק המודפס. הפרטים השונים בענין אותם סוגי המסמכים ייבחנו בעת שאעבור להלן על האישומים המיוחסים לנאשמת בכתב האישום. 21. בנוסף לאותם שני סוגי מסמכים, צורפו לתלושי המשכורת הרלוונטיים גם מסמכים מצדדים שלישיים, כגון חשבונות טלפון עם פירוט לפי שלוחות הטלפון אצל הנאשמת, חשבונות מצרכניה בקיבוץ טירת צבי, עם שמות וסכומים. הפרטים השונים בענין המסמכים הנוספים - ייבחנו בעת שאעבור להלן על האישומים המיוחסים לנאשמת בכתב האישום. 22. ביום 27/11/06, הגיעו מפקחי המאשימה, גב' נוזהה זועבי ומר איתי לוי אל הנאשמת. הם באו לערוך ביקורת על התנאים הסוציאליים של העובדים הזרים. המפקחת גב' זועבי שוחחה עם חשבת השכר של הנאשמת, גב' שרה שחם, וקיבלה ממנה מסמכים הקשורים להעסקת העובדים (חוזי העסקה, פוליסות ביטוחים רפואיים, תלושי משכורת, ועוד. גב' זועבי ביקשה מגב' שחם לשלוח מסמכים נוספים. מסמכים אלה אכן נשלחו, ובעקבות זאת - זומנה גב' שחם להתייצב אצל גב' זועבי. 23. ביום 10/1/07 התייצבה גב' שחם במשרדה של גב' זועבי, ונחקרה על ידיה. גב' שחם מסרה לגב' זועבי הודעה שפורטה במסמך מ/3. גב' שחם מסרה לגב' זועבי, בין השאר, פרטים כאמור להלן: א. הנתונים לגבי רכישות שביצוע העובדים מתקבלים מהמרכול בקיבוץ טירת צבי וממרכז המשק של הנאשמת. ב. במקום מגורי העובדים מותקן טלפון בקו של "בזק". הנאשמת משלמת את החשבון ל"בזק". החשבון מ"בזק" מגיע מדי חודש כשהוא מפורט לגבי כל השיחות היוצאות, ומה הסכום שבו נעשה חיוב לגבי כל שיחה יוצאת. החשבון מועבר אל העובדים וכל אחד מהם מסמן את השיחות שהוא מייחס לעצמו, ובהתאם לכך - יודעים מה סכום החיוב הנכון לגבי כל עובד. ג. חלק מהעובדים מחזיקים גם בטלפון סלולארי, שהחשבון לגביו משולם על ידי הנאשמת. הנאשמת גובה מהעובדים את התשלום בעבור שיחות לחו"ל שבוצעו בטלפונים שבידיהם. ד. העובדים קונים כרטיסי טיסה והנאשמת משלמת בעבורם. הנאשמת מנכה את התשלום בשני תשלומים, אחד לפני הנסיעה ואחד לאחריו. (מדובר על טיסות לחופשות, במהלך תקופת העבודה, לא על טיסות לישראל לפני העבודה או לחו"ל לאחר סיום העבודה). ה. העובדים המועסקים בקיבוץ טירת צבי מתגוררים במבנה ששייך לטירת צבי. הנאשמת משלמת דמי שכירות לטירת צבי על אותם מגורים. העובדים מקבלים מטירת צבי שירותים נלווים למגורים (כביסה, טלוויזיה בלווין, הסעות לקניות בבית שאן, וכניסה לבריכת השחיה). בשל אותם שרותים נלווים מנכים מהעובדים 100 ₪ לחודש. ו. שליש מעלות הביטוח הרפואי (כ-200 ₪) מנוכה משכר העובדים, אך הדבר נעשה בתשלומים של לא יותר מ-100 ₪ לחודש. גם לאחר חקירתה של גב' שחם, התבקשו ממנה מסמכים נוספים, והיא שלחה אותם אל המאשימה. 24. אחר הדברים האלה, נמסרה לנאשמת הודעת תשלום הקנס האמורה בסעיף 2 לעיל, ועקב בקשתה להישפט, הוגש כתב האישום כנגדה. מהות האשמה המיוחסת לנאשמת 25. כאמור לעיל, בכתב האישום מיוחסת לנאשמים עבירה על סעיפים 2(ב)(9) לחוק עובדים זרים ועל סעיף 25 לחוק הגנת השכר. 26. סעיף 2(ב)(9) לחוק עובדים זרים, קובע את עונשו של מי שניכה משכרו של העובד הזר ניכוי בניגוד לסעיף 25 לחוק הגנת השכר. על כן, למעשה, יש לבחון אם הנאשמת הפרה את סעיף 25 לחוק הגנת השכר. 27. בסעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, נאמר כך: "לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: (1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק; (2) תרומות ... (3) דמי חבר ... (3א) תוספת לדמי החבר ... (3ב) דמי טיפול ... (4) סכום שהוטל כקנס משמעת ... (5) תשלומים שוטפים לקופות גמל ... (6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה; (7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים - חלות על היתרה הוראות פסקה (6). ". 28. אשר על כן, כדי להרשיע אדם בעבירה על סעיף 2(ב)(9) לחוק עובדים זרים, יש צורך להראות שהוא פעל בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר. כלומר - שהוא ניכה משכר העובד סכומים שניכויים לא הותר על פי סעיף 25 לחוק הגנת השכר. האם המאשימה הוכיחה את היסודות הנדרשים וְלוּ לכאורה? 29. מאחר שהשלב שבו מצוי התיק כעת הוא לאחר סיום הבאת הראיות מצד המאשימה, ומאחר שהועלתה טענה שלפיה יש לזכות את הנאשמת כבר כעת, בהתאם להוראות סעיף 158 לחסד"פ, אין צורך לבחון כעת את השאלה אם עלה בידי המאשימה להוכיח את האשמה, במידה הדרושה במשפט הפלילי, אלא יש לבדוק אם האשמה הוכחה לכאורה. כלומר - יש לצאת כעת מתוך הנחה שייקבע שמשקלן הראייתי של הראיות שהובאו הוא מספיק כדי לשכנע במידה הדרושה במשפט הפלילי - ועל בסיס הנחה זו יש לבחון אם ראיות אלה עשויות להביא להרשעת הנאשמת. לצורך כך, אבחן להלן את הפרות סעיף 25 לחוק הגנת השכר המיוחסות לנאשמת, ואבדוק אם לכאורה הובאו ראיות שעשויות להביא להרשעה לגבי כל אחת מההפרות שכתב האישום מייחס לנאשמת. ההפרות הספציפיות האמורות מפורטות בסעיפים 5 עד 10 לכתב האישום. סעיף 11 לכתב האישום עוסק בטענה כללית שאין לה משמעות בלא הפירוט שבסעיפים 5 עד 10 לכתב האישום. על כן, את הבדיקות שאערוך להלן, אעשה ביחס לסעיפים 5 עד 10 לכתב האישום. 31. בטרם הבחינה הספציפית לגבי כל אחת מההפרות המיוחסות לנאשמת, אציין מספר עניינים כלליים שלאורם תיערך הבחינה. 32. ניכוי בעד המגורים וההוצאות הנלוות למגורים בסעיף 1ה(ב) לחוק עובדים זרים נקבע כי מעביד רשאי לנכות משכרו של עובד זר סכומים בעד המגורים, בסכום שלא יעלה על השיעור שנקבע על ידי השר. בהתאם להוראה זו נקבעו תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס-2000 (שתיקראנה להלן: "תקנות המגורים"). בתקנה 1 לתקנות המגורים הוגדר המונח "הוצאות נלוות", כך: "הוצאות בגין שימוש במגורים, לענין מים, חשמל וארנונה". תקנה 2(א) לתקנות המגורים נקבע הסכום המרבי שאותו רשאי מעביד לנכות משכרו החודשי של עובד זר בשל מגורים. הסכום שונה לפי אזור המגורים. בצפון עומד הסכום על סך של כ-200 ₪ לחודש. תקנה 3(א) לתקנות המגורים קובע כי בנוסף על הסכום האמור בתקנה 2(א), רשאי המעביד לנכות משכרו החודשי של העובד הזר סך של 82.05 ₪ בגין "הוצאות נלוות". סכומים אלה צמודים למדד החל מחודש יולי 2000. 33. ניכוי בעד ביטוח רפואי סעיף 1ד(ג) לחוק עובדים זרים מתיר למעביד לנכות משכר העובד סכום בעד ביטוח רפואי, לפי קביעת השר. בהתאם לכך התקין השר את תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב-2001 (שתיקראנה להלן: "תקנות ביטוח רפואי"). תקנה 2 לתקנות ביטוח רפואי מתירה למעביד לנכות שליש מעלות הביטוח הרפואי (לגבי מי שאינו "עובד סיעוד"), משכרו של העובד . תקנה 3 לתקנות ביטוח רפואי קובעת כי סך כל הניכויים לפי תקנות אלה, ביחד עם הניכויים לפי תקנות המגורים וביחד עם הניכויים לפי סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, לא יעלה על 25% מהשכר החודשי של העובד . 34. היחס בין תקנות המגורים ותקנות ביטוח רפואי לבין חוק הגנת השכר מהוראות חוק עובדים זרים ותקנות המגורים עולה כי לשם ניכויים אלה (בגין מגורים הוצאות נלוות וביטוח רפואי), אין צורך בהסכמה ספציפית של העובד על פי סעיף 25 לחוק הגנת השכר. גם המאשימה, כנראה, אינה חולקת על כך, כעולה מעדותה של המפקחת, גב' נוזהה זועבי, שהעידה כך: "נכון שיש סכומים שמותר לנכות גם בלי הסכמה; דיור, נלוות למגורים ושליש מעלות הביטוח הרפואי. לגבי מגורים אם זה מושכר ולא בבעלות המעסיק, משהו כמו 230 ₪, נלוות למגורים זה 76 ₪ בערך. אם המגורים בבעלות המעסיק זה מחצית. ביטוח זה בד"כ שליש וזה בסביבות 17 או 18 ₪ לחודש לעובד.". לפיכך, ניתן לקבוע כי הניכויים בשל מגורים, הוצאות נלוות וביטוח רפואי, אינם כפופים להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר. הם מוסדרים בסעיף 1ה(ב) ובסעיף 1ד(3) לחוק עובדים זרים וכן בתקנות המגורים ובתקנות ביטוח רפואי. למעשה, ניכויים אלה, בשל מגורים, הוצאות נלוות וביטוח רפואי, כלולים בפסקה (1) לס"ק (א) לסעיף 25 לחוק הגנת השכר, מאחר שהם בגדר סכום שמותר לנכותו לפי חיקוק. על כן - בתיק זה - שבו האישום המיוחס לנאשמת הוא לפי סעיף 2(ב)(9) לחוק עובדים זרים ובשל כך - לפי סעיף 25 לחוק הגנת השכר, אין רלוונטיות לניכויים בגין מגורים ובגין הוצאות נלוות למגורים ואין גם רלוונטיות לניכויים בגין ביטוח רפואי. (אעיר כי אילו היה מקום לבחון את הניכויים בגין ביטוח רפואי, היה נכון להקפיד על כך שסך כל הניכויים לא יעלה על שיעור של 25% מהשכר, בהתאם להוראת תקנה 3 לתקנות הביטוח הרפואי ולהוראת סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, אך כשנוכח כתב האישום הבחינה היא רק לפי סעיף 25 לחוק הגנת השכר - הרי שאין צורך לבחון את השיעור של כלל הניכויים. עם זאת, להנחת דעתה של המאשימה, אעיר עוד כי בחינת תלושי המשכורת מעלה שממילא סך כל הניכויים לא עלה על 25% מהשכר). 35. ענין החתימה על ההסכמה לניכויים בלשון מובנת לעובדים לכל אורך כתב האישום מייחסת המאשימה לנאשמת עבירות בכך שההסכמה לא היתה בלשון מובנת לעובדים. בענין זה אציין כי הפסקאות הרלוונטיות לתיק זה בסעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, כלל אינן עוסקות בשאלת "הסכמה" ובשאלת החתימה. ניכוי מקדמה לפי סעיף 25(א)(7) מהשכר, אינו מחייב הסכמה או כתב כלשהו מאת העובד . אם ניתנה מקדמה - מותר למעביד לנכות אותה מהשכר, במגבלות האמורות בסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, גם ללא מסמך כלשהו וללא הבעת הסכמה של העובד על אותו ניכוי. על כן, כל האישורים שעליהם חתמו העובדים ואשר בהם נרשם גם בתאילנדית כי הם קיבלו מקדמות ומה סכומי המקדמות, הם אישורים שטוב שהנאשמת דאגה לכך שהם יהיו ברשותה, וטוב גם שהיא החתימה עליהם את העובדים, אך גם בלא חתימות אלה, היתה הנאשמת אמורה להיות זכאית לקזז משכר העובדים את המקדמות שהיא שילמה. ניכוי של חוב של העובד , לפי סעיף 15(א)(6) למבחנים, אמור להיות לפי "התחייבות בכתב" של העובד . גם פסקה זו בסעיף אינה דורשת דווקא "חתימה" של העובד ואין בה כל דרישה לגבי שפת ההתחייבות, אלא צריך שתהיה זו התחייבות בכתב. ברור שאם העובד חותם על התחייבות כתובה בשפה שאינה ברורה לו, יש צורך לוודא שהוא יודע על מה הוא חתם, אך כל ההתחייבויות שנחתמו על ידי העובדים, היו גם בתאילנדית, כמתואר לעיל, כך שממילא עמדת המאשימה אינה ברורה לי בענין זה. 36. כעת, אעבור - כאמור לעיל - לבחינת הפרות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, המיוחסות לנאשמת בסעיפים 5 עד 10 לכתב האישום. סעיף 5 לכתב האישום 37. סעיף 5 לכתב האישום עוסק בעובד ששמו צוין באות ב' בסעיף 16 לעיל, ובניכויים שנעשו משכרו בחודשים מאי, יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר ודצמבר 2006. המאשימה מייחסת לנאשמת בענין זה, ניכויים שונים מהשכר "ללא נספח לחוזה ההעסקה וללא חתימתו ו/או אישורו של העובד על מסמך בשפה שהעובד מבין המאשר את הניכוי הנ"ל ובניגוד לחוק", כלשון הסיפא לסעיף 5 לכתב האישום. בסעיפים 38 עד 43 להלן, אבחן את המסמכים המתייחסים לעובד זה בחודשים הרלוונטיים. 38. בחודש מאי 2006, נוכו משכרו של עובד זה הסכומים הבאים: מקדמה בסך 500 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, "קניות במשק" בסך 134 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. המקדמה בסך 500 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 500 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה השניה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). הסך של 134 ₪ של "קניות במשק" הורכב מהסכומים הבאים: 88 ₪ קניות במרכול טירת צבי (יש אישור מהמרכול על רכישות בסך 88.12 ₪ באותו חודש על שמו של אותו עובד). 25 ₪ בגין גז, 4 ₪ בגין דואר ו-17 ₪ בגין גז על חודש קודם. מתוך סכומים אלה, חתם העובד על מסמך של אישור לניכוי סך של 88 ₪ בשל הקניות (מסמך מהסוג הראשון מאלה האמורים בסעיף 20 לעיל). בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכויים בעבור דיור ונלוות, לניכויים בענין המקדמה, ולניכוי בגין הקניות בסך 88 ₪ שעליו יש התחייבות בכתב של העובד . אולם, בשל חודש מאי 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ב') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכויים הבאים: 25 ₪ בגין גז, 4 ₪ בגין דואר, 17 ₪ בגין גז על חודש קודם, ו-100 ₪ בגין "שרות נלווה". אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 39. בחודש יולי 2006, נוכו משכרו של עובד זה הניכויים הבאים: מקדמה בסך 600 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 120 ₪ (מתוכו 20 ₪ בגין "גז"). בידי הנאשמת יש מסמך על קניות של עובד זה במרכול טירת צבי בסך 152.67 ₪ בחודש יולי 2006, אך סכום זה לא נוכה משכרו של העובד . בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכויים בעבור דיור ונלוות, ולניכוי בענין המקדמה. אולם, בשל חודש יולי 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ב') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכוי בסך 120 ₪ הכולל ניכוי בסך 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" וניכוי בסך 20 ₪ בשל "גז". גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 40. בחודש אוגוסט 2006, נוכו משכרו של עובד זה הניכויים הבאים: מקדמה בסך 600 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, "קניות במשק" בסך 489 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. בידי הנאשמת יש מסמך על קניות של עובד זה במרכול טירת צבי בסך 477.46 ₪ בחודש אוגוסט 2006. יתרת הניכוי, בסך 12 ₪ נוכתה בשל "גז". המקדמה בסך 600 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 600 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה השניה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). העובד חתם גם על מסמך המאשר ניכוי של 477.46 ₪ משכרו בשל הקניות. בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכויים בעבור דיור ונלוות, לניכוי בענין המקדמה ולניכוי בסך 477.46 ₪ מתוך הניכוי בסך 489 ₪ שנעשה בשל קניות (וגז). אולם, בשל חודש אוגוסט 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ב') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכוי בסך 100 בעבור "שרות נלווה" וניכוי בסך 11.54 ₪ בשל "גז". גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 41. בחודש ספטמבר 2006, נוכו משכרו של עובד זה הניכויים הבאים: מקדמה בסך 800 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, קניות במשק בסך 40 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. בידי הנאשמת יש מסמך על קניות של עובד זה במרכול טירת צבי בסך 283.64 ₪ בחודש ספטמבר 2006, אך מרביתו של סכום זה לא נוכתה משכרו של העובד (אלא סך של 40 ₪ בלבד). המקדמה בסך 800 ₪ מגובה במסמך שנחזה להיות חתום על ידי העובד ואשר לפיו הוא קיבל מקדמה בסך 800 ₪ בחודש ספטמבר 2006. בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכוי בעבור דיור ונלוות, ולניכוי בענין המקדמה. אולם, בשל חודש ספטמבר 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ב') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכוי בסך 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" וניכוי בסך 40 ₪ בשל קניות. גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 42. בחודש אוקטובר 2006, נוכו משכרו של עובד זה הסכומים הבאים: מקדמה בסך 600 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, "חיובים שונים" (גז) בסך 20 ₪, "קניות במשק" בסך 731 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. המקדמה בסך 600 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 600 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה השניה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). הסך של 731 ₪ של "קניות במשק" הורכב מחיוב בסך 430 ₪ בגין חודש אוקטובר 2006 (בידי הנאשמת מסמך ממרכולית טירת צבי על רכישות בסך 429.78 ₪ על ידי עובד זה בחודש אוקטובר 2006), חיוב בסך 284 בשל הקניות בחודש ספטמבר 2006 וחיוב בסך 153 ₪ בשל הקניות בחודש יולי 2006. סך כל החיובים האלה אמור היה להיות בסך 867 ₪, אך נוכה רק סך של 731 ₪. (לפיכך, אין גם משמעות מיוחדת לעובדה שלמעשה לא היו אמורים להביא בחשבון את כל הסך של 284 ₪ מחודש ספטמבר 2006, שכן מתוכו סך של 40 ₪ כן נוכה כבר בחודש ספטמבר). העובד אכן חתם על מסמך של אישור לניכוי סך של 731 ₪ בשל הקניות (מסמך מהסוג הראשון מאלה האמורים בסעיף 20 לעיל). בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכויים בעבור דיור ונלוות, לניכויים בענין המקדמה, ולניכוי בגין הקניות בסך 731 ₪ שעליו יש התחייבות בכתב של העובד . אולם, בשל חודש אוקטובר 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ב') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכויים הבאים: 20 ₪ בגין גז ו-100 ₪ בגין "שרות נלווה". גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 43. בחודש דצמבר 2006, נוכו משכרו של עובד זה הניכויים הבאים: מקדמה בסך 600 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, קניות במרכולית בסך 376 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. המקדמה בסך 600 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 600 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה השניה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). העובד חתם על מסמך של אישור לניכוי סך של 376 ₪ בשל הקניות (מסמך מהסוג הראשון מאלה האמורים בסעיף 20 לעיל). בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכוי בעבור דיור ונלוות, לניכוי בענין המקדמה ולניכוי בענין הקניות שעליו יש התחייבות בכתב של העובד . אולם, בשל חודש דצמבר 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ב') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכוי בסך 100 ₪ בעבור "שרות נלווה". גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. אוסיף כי בחודש זה שילמה הנאשמת לעובד זה סך של 154 ₪ נטו כהחזר בעבור הניכויים בעד "גז" בחודשים הקודמים. סכום זה עולה על הסכום שנוכה משכר העובד בעד "גז" בכל אחד מהחודשים הקודמים שצויינו לעיל (סכומים שהגיעו לסך 93.54 ₪ בלבד). אם הנאשמת אכן תשיב לאשמה, ייתכן שסכום זה של תוספת לעובד של 154 ₪ בעד "גז" יהיה בו כדי לשמש בתשובתה לאשמה. סעיף 6 לכתב האישום 44. סעיף 6 לכתב האישום עוסק בעובד ששמו צוין באות ד' בסעיף 16 לעיל, ובניכויים שנעשו משכרו בחודשים מאי, יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2006. המאשימה מייחסת לנאשמת בענין זה, ניכויים שונים מהשכר "ללא נספח לחוזה ההעסקה וללא חתימתו ו/או אישורו של העובד על מסמך בשפה שהעובד מבין המאשר את הניכוי הנ"ל ובניגוד לחוק", כלשון הסיפא לסעיף 6 לכתב האישום. בסעיפים 45 עד 51 להלן אבחן את המסמכים המתייחסים לעובד זה בחודשים הרלוונטיים. 45. בחודש מאי 2006, נוכו משכרו של עובד זה הסכומים הבאים: מקדמה בסך 500 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, "תשלום במזומן" בסך 383 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. המקדמה בסך 500 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 500 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה השניה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). הסך של 383 ₪ של "תשלום במזומן" הורכב מהסכומים הבאים: 341 ₪ קניות במרכולית טירת צבי (יש אישור מהמרכול על רכישות בסך 341.43 ₪ באותו חודש על שמו של אותו עובד). 25 ₪ בגין גז ו-17 ₪ בגין גז על חודש קודם. מתוך סכומים אלה, חתם העובד על מסמך של אישור לניכוי סך של 341 ₪ בשל הקניות (מסמך מהסוג הראשון מאלה האמורים בסעיף 20 לעיל). בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכויים בעבור דיור ונלוות, לניכויים בענין המקדמה, ולניכוי בגין הקניות בסך 341 ₪ שעליו יש התחייבות בכתב של העובד . אולם, בשל חודש מאי 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ד') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכויים הבאים: 25 ₪ בגין גז, 17 ₪ בגין גז על חודש קודם, ו-100 ₪ בגין "שרות נלווה". גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 46. בחודש יולי 2006, נוכו משכרו של עובד זה הניכויים הבאים: מקדמה בסך 1,200 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 120 ₪ (מתוכו 20 ₪ בגין "גז"). בידי הנאשמת יש מסמך על קניות של עובד זה במרכול טירת צבי בסך 157.48 ₪ בחודש יולי 2006, אך סכום זה לא נוכה משכרו של העובד . בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכויים בעבור דיור ונלוות, ולניכוי בענין המקדמה. אולם, בשל חודש יולי 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ד') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכוי בסך 120 ₪ הכולל ניכוי בסך 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" וניכוי בסך 20 ₪ בשל "גז". גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 47. בחודש אוגוסט 2006, נוכו משכרו של עובד זה הניכויים הבאים: מקדמה בסך 1,000 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, "תשלום במזומן" בסך 506 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. בידי הנאשמת יש מסמך על קניות של עובד זה במרכול טירת צבי בסך 494.36 ₪ בחודש אוגוסט 2006. יתרת הניכוי, בסך 12 ₪ נוכתה בשל "גז". המקדמה בסך 1,000 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 1,000 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה השניה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). העובד חתם גם על מסמך המאשר ניכוי של 494.39 ₪ משכרו בשל הקניות. בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכויים בעבור דיור ונלוות, לניכוי בענין המקדמה ולניכוי בסך 494.39 ₪ מתוך הניכוי בסך 506 ₪ שנעשה בשל קניות (וגז). אולם, בשל חודש אוגוסט 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ד') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכוי בסך 100 בעבור "שרות נלווה" וניכוי בסך 11.61 ₪ בשל "גז". גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 48. בחודש ספטמבר 2006, נוכו משכרו של עובד זה הניכויים הבאים: מקדמה בסך 1,000 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, "תשלום במזומן" בסך 40 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. בידי הנאשמת יש מסמך על קניות של עובד זה במרכול טירת צבי בסך 499.40 ₪ בחודש ספטמבר 2006, אך מרביתו של סכום זה לא נוכתה משכרו של העובד (אלא סך של 40 ₪ בלבד). המקדמה בסך 1,000 ₪ מגובה במסמך שנחזה להיות חתום על ידי העובד ואשר לפיו הוא קיבל מקדמה בסך 1,000 ₪ בחודש ספטמבר 2006. בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכוי בעבור דיור ונלוות, ולניכוי בענין המקדמה. אולם, בשל חודש ספטמבר 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ד') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכוי בסך 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" וניכוי בסך 40 ₪ בשל "תשלום במזומן". גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 49. בחודש אוקטובר 2006, נוכו משכרו של עובד זה הסכומים הבאים: מקדמה בסך 1,600 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, "חיובים שונים" (גז) בסך 20 ₪, "תשלום במזומן" בסך 726 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. המקדמה בסך 1,600 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 1,600 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה השניה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). הסך של 726 ₪ של "תשלום במזומן" הורכב מחיוב בסך 226 ₪ בגין קניות במרכול חודש אוקטובר 2006 (בידי הנאשמת מסמך ממרכולית טירת צבי על רכישות בסך 226.23 ₪ על ידי עובד זה בחודש אוקטובר 2006), חיוב בסך 499 בשל הקניות בחודש ספטמבר 2006 וחיוב בסך 157 ₪ בשל הקניות בחודש יולי 2006. סך כל החיובים האלה אמור היה להיות בסך 882 ₪, אך נוכה רק סך של 726 ₪. (לפיכך, אין גם משמעות מיוחדת לעובדה שלמעשה לא היו אמורים להביא בחשבון את כל הסך של 499 ₪ מחודש ספטמבר 2006, שכן מתוכו סך של 40 ₪ כן נוכה כבר בחודש ספטמבר). העובד אכן חתם על מסמך של אישור לניכוי סך של 725.63 ₪ בשל הקניות (מסמך מהסוג הראשון מאלה האמורים בסעיף 20 לעיל). בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכויים בעבור דיור ונלוות, לניכויים בענין המקדמה, ולניכוי בגין הקניות בסך 726 ₪ שעליו יש התחייבות בכתב של העובד . אולם, בשל חודש אוקטובר 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ד') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכויים הבאים: 20 ₪ בגין גז ו-100 ₪ בגין "שרות נלווה". גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 50. בחודש נובמבר 2006, נוכו משכרו של עובד זה הניכויים הבאים: מקדמה בסך 800 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, קניות במרכולית בסך 560 ₪, "חיובים שונים" (גז) בסך 20 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. המקדמה בסך 800 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 800 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה השניה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). העובד חתם על מסמך של אישור לניכוי סך של 560 ₪ בשל הקניות (מסמך מהסוג הראשון מאלה האמורים בסעיף 20 לעיל). בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכוי בעבור דיור ונלוות, לניכוי בענין המקדמה ולניכוי בענין הקניות שעליו יש התחייבות בכתב של העובד . אולם, בשל חודש נובמבר 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ד') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכוי בסך 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" ובענין הניכוי בגין "גז" בסך 20 ₪. גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. 51. בחודש דצמבר 2006, נוכו משכרו של עובד זה הניכויים הבאים: מקדמה בסך 800 ₪, "דיור ונלוות" בסך 175 ₪, קניות במרכולית בסך 874 ₪, וכן "שרות נלווה" בסך 100 ₪. המקדמה בסך 800 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 800 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה השניה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). העובד חתם על מסמך של אישור לניכוי סך של 876 ₪ בשל הקניות (מסמך מהסוג הראשון מאלה האמורים בסעיף 20 לעיל). בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכוי בעבור דיור ונלוות, לניכוי בענין המקדמה ולניכוי בענין הקניות שעליו יש התחייבות בכתב של העובד . אולם, בשל חודש דצמבר 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ד') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין הניכוי בסך 100 ₪ בעבור "שרות נלווה". גם כאן אבהיר כי אני מודע - כמובן - לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, על כך שהיתה הצדקה לכל אותם ניכויים. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכויים היו כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בעניינים שלגביהם קבעתי כי הנאשמת אמורה להשיב לאשמה. אוסיף כי בחודש זה שילמה הנאשמת לעובד זה סך של 154 ₪ נטו כהחזר בעבור הניכויים בעד "גז" בחודשים הקודמים. סכום זה עולה על הסכום שנוכה משכר העובד בעד "גז" בכל אחד מהחודשים הקודמים שצויינו לעיל (סכומים שהגיעו לסך 83.61 ₪ בלבד). אם הנאשמת אכן תשיב לאשמה, ייתכן שסכום זה של תוספת לעובד של 154 ₪ בעד "גז" יהיה בו כדי לשמש בתשובתה לאשמה. סעיף 7 לכתב האישום 52. סעיף 7 לכתב האישום עוסק בעובד ששמו צוין באות ז' בסעיף 16 לעיל. לפי הרישא לסעיף 7 לכתב האישום עוסק הסעיף בניכויים שנעשו משכרו של העובד בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2006, אלא שהמשך הסעיף מתייחס לחודשים אוגוסט וספטמבר 2006 בלבד, ולא מייחס לנאשמת כל אישום בענין חודש אוקטובר 2006. המאשימה מייחסת לנאשמת בענין זה, ניכויים שונים מהשכר "ללא נספח לחוזה ההעסקה וללא חתימתו ו/או אישורו של העובד על מסמך בשפה שהעובד מבין המאשר את הניכוי הנ"ל ובניגוד לחוק", כלשון הסיפא לסעיף 7 לכתב האישום. בסעיפים 53 ו-54 להלן אבחן את המסמכים המתייחסים לעובד זה בחודשים הרלוונטיים. 53. בחודש אוגוסט 2006, נוכו משכרו של עובד זה הסכומים הבאים: מקדמה בסך 1,500 ₪, "דיור ונלוות" בסך 180 ₪, "פלאפון" בסך 227 ₪. המקדמה בסך 1,500 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 1,500 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה הראשונה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). בידי הנאשמת יש חשבון מחברת "סלקום" על שיחות מטלפון מספר 052-8692004 בסך 227.27 ₪ (כולל מע"מ). העובד אכן חתם על מסמך של אישור לניכוי סך של 227 ₪ בשל חשבון הטלפון מסמך מהסוג הראשון מאלה האמורים בסעיף 20 לעיל). בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכוי בעבור דיור ונלוות, לניכוי בענין המקדמה, ולניכוי בגין חשבון ה"סלקום" בסך 227 ₪, שעליו יש התחייבות בכתב של העובד . 54. בחודש ספטמבר 2006, נוכו משכרו של עובד זה הסכומים הבאים: מקדמה בסך 2,000 ₪, "דיור ונלוות" בסך 180 ₪, "פלאפון" בסך 174 ₪ ו"ביטוח רפואי" בסך 100 ₪. המקדמה בסך 2,000 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 2,000 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה הראשונה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). העובד אכן חתם על מסמך של אישור לניכוי סך של 174 ₪ בשל "סלקום" ועוד סך של 100 ₪ בשל ביטוח רפואי (אף שכאמור לעיל - כלל לא היה צורך באישור של העובד לניכוי שליש עלות הביטוח הרפואי. בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכוי בעבור דיור ונלוות, לניכוי בענין המקדמה, לניכוי בענין הביטוח הרפואי ולניכוי בגין חשבון ה"סלקום" בסך 174 ₪, שעליו יש התחייבות בכתב של העובד . 55. התוצאה היא שהנאשמת פטורה מלהשיב לכל האמור בסעיף 7 לכתב האישום. סעיף 8 לכתב האישום 56. סעיף 8 לכתב האישום מתייחס לניכויים בגין שימוש בטלפון שנעשו בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2006, משכרם של העובדים שצויינו בסעיף 16 לעיל באותיות א', ה', ו' ו-י"א. המאשימה מייחסת לנאשמת בענין זה, ניכויים שונים מהשכר "ללא נספח לחוזה ההעסקה וללא חתימתם ו/או אישורם של העובדים על מסמך בשפה שהעובדים מבינים המאשר את הניכוי הנ"ל ובניגוד לחוק", כלשון הסיפא לסעיף 8 לכתב האישום. בסעיפים 57 עד 68 להלן, אבחן את המסמכים המתייחסים לעובדים אלה, בגין כל אחד מהחודשים הרלוונטיים, בכל הנוגע לניכויים בגין "טלפון". 57. לגבי העובד שצויין באות א' וחודש אוגוסט 2006 - נוכה משכרו סך של 120 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 58. לגבי העובד שצויין באות א' וחודש ספטמבר 2006 - נוכה משכרו סך של 143 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 59. לגבי העובד שצויין באות א' וחודש אוקטובר 2006 - נוכה משכרו סך של 77 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 60. לגבי העובד שצויין באות ה' וחודש אוגוסט 2006 - נוכה משכרו סך של 183 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 61. לגבי העובד שצויין באות ה' וחודש ספטמבר 2006 - נוכה משכרו סך של 161 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 62. לגבי העובד שצויין באות ה' וחודש אוקטובר 2006 - נוכה משכרו סך של 144 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 63. לגבי העובד שצויין באות ו' וחודש אוגוסט 2006 - נוכה משכרו סך של 42 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 64. לגבי העובד שצויין באות ו' וחודש ספטמבר 2006 - נוכה משכרו סך של 24 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 65. לגבי העובד שצויין באות ו' וחודש אוקטובר 2006 - נוכה משכרו סך של 69 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 66. לגבי העובד שצויין באותיות י"א וחודש אוגוסט 2006 - נוכה משכרו סך של 173 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 67. לגבי העובד שצויין באותיות י"א וחודש ספטמבר 2006 - נוכה משכרו סך של 35 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 68. לגבי העובד שצויין באותיות י"א וחודש אוקטובר 2006 - נוכה משכרו סך של 181 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי של סכום זה בשל טלפון. חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. 69. התוצאה מהאמור בסעיפים 57 עד 68 לעיל היא שהנאשמת אינה חייבת להשיב על האשמה המיוחסת לה בסעיף 8 לכתב האישום. סעיף 9 לכתב האישום 70. סעיף 9 לכתב האישום עוסק בעובד ששמו צוין באות ח' בסעיף 16 לעיל, בחודשים אוגוסט ואוקטובר 2006. המאשימה מייחסת לנאשמת בענין זה, ניכויים שונים מהשכר "ללא נספח לחוזה ההעסקה וללא חתימתו ו/או אישורו של העובד על מסמך בשפה שהעובד מבין המאשר את הניכוי הנ"ל ובניגוד לחוק", כלשון הסיפא לסעיף 9 לכתב האישום. בסעיפים 71 ו-72 להלן אבחן את המסמכים המתייחסים לעובד זה בחודשים הרלוונטיים. 71. בחודש אוגוסט 2006, נוכו משכרו של עובד זה הסכומים הבאים: מקדמה בסך 2,842 ₪, "דיור ונלוות" בסך 180 ₪, ו"כרטיס טיסה" בסך 2,541 ₪. המקדמה בסך 2,842 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 2,842 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה הראשונה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). העובד חתם על מסמך (מהסוג הראשון האמור בסעיף 20 לעיל), של אישור לניכוי סך של 2,541 ₪ בשל כרטיס טיסה. בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכוי בעבור דיור ונלוות, לניכוי בענין המקדמה ולניכוי בענין כרטיס הטיסה - שעליו יש התחייבות בכתב של העובד , אך זאת - רק עד לשיעור של 25% מהשכר. השכר ברוטו ששולם לעובד בחודש זה, היה בסך של 5,980 ₪. שיעור של 25% מהשכר מגיע לסך של 1,495 ₪. הניכוי בסך 2,541 ₪ עלה על 25% (1,495 ₪). לפיכך, בענין חודש אוגוסט 2006, לגבי העובד האמור (שסומן באות ח') נכון לדרוש מהנאשמת להשיב לאשמה בענין חלק מהניכוי בגין כרטיס הטיסה, החלק העולה על שיעור של 25% מהשכר, כלומר - בסך 1,046 ₪ מתוך הסכום הכולל שנוכה. גם כאן אבהיר כי אני מודע לגרסת הנאשמת, כפי שנאמרה מפי גב' שרה שחם בהודעה מ/3, ולכן שייתכן שאם המאשימה שילמה קודם לכן את הסכום בעד כרטיס הטיסה, נכון לראות את התשלום כעוד "מקדמה" ששולמה לעובד, ובכך - מותרת לניכוי לפי סעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, בלא תלות בשיעור מהשכר. ייתכן שאכן כך ייקבע בהכרעת הדין, וייקבע כי הניכוי היה כדין, אולם איני יכול לקבוע כעת, שאין אפשרות שהמאשימה תצליח להוכיח את האשמה בענין הניכוי בסכום העולה על 25% מהשכר. 72. בחודש אוקטובר 2006, נוכו משכרו של עובד זה הסכומים הבאים: מקדמה בסך 2,096 ₪, "דיור ונלוות" בסך 180 ₪, "חיובים שונים" בסך 145 ₪ (שהוגדרו כ"אינטר ויזה - ביקור הורים"), ו"ביטוח רפואי" בסך 100 ₪. המקדמה בסך 2,096 ₪ מגובה במסמך אישור על קבלת מקדמה בסך 2,096 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי העובד (מסמך מהגרסה הראשונה של הסוג השני האמור בסעיף 20 לעיל). העובד חתם על מסמך (מהסוג הראשון האמור בסעיף 20 לעיל), של אישור לניכוי סך של 145 ₪ בשל "ויזה" ועוד סך של 100 ₪ בשל ביטוח רפואי (אף שכאמור לעיל - כלל לא היה צורך באישור של העובד לניכוי שליש עלות הביטוח הרפואי). בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל, ניתן לקבוע כבר כעת כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאישומים בכל הנוגע לניכוי בעבור דיור ונלוות, לניכוי בענין המקדמה, לניכוי בענין הביטוח הרפואי ולניכוי בגין ה"ויזה" - שעליו יש התחייבות בכתב של העובד . סעיף 10 לכתב האישום 73. סעיף 10 לכתב האישום מתייחס לניכויים בגין שימוש בטלפון שנעשו בחודשים אוגוסט וספטמבר 2006, משכרם של העובדים שצויינו בסעיף 16 לעיל באותיות ג' ו-ט'. המאשימה מייחסת לנאשמת בענין זה, ניכויים שונים מהשכר "ללא נספח לחוזה ההעסקה וללא חתימתם ו/או אישורם של העובדים על מסמך בשפה שהעובדים מבינים המאשר את הניכוי הנ"ל ובניגוד לחוק", כלשון הסיפא לסעיף 10 לכתב האישום. בסעיפים 74 עד 77 להלן, אבחן את המסמכים המתייחסים לעובדים אלה, בגין כל אחד מהחודשים הרלוונטיים, בכל הנוגע לניכויים בגין "טלפון". 74. לגבי העובד שצויין באות ג' וחודש אוגוסט 2006 - נוכה משכרו סך של 111 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי סך של 110.50 ₪ בשל "סלקום". חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. אני מודע לכך שיש הבדל של 50 אגורות בין הסכמת העובד (110.50 ₪) לבין הסכום שנוכה (111 ₪). לכאורה, היה מקום לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בגין אותן 50 אגורות, אך לדעתי נוכח העובדה שכל תלושי המשכורת של כל העובדים נוקבים סכומים מעוגלים בלבד (עד השקל החדש הקרוב), כך שבחלק מהמקרים העיגול הוא לטובת העובד , נראה שגם המאשימה לא היתה חולקת על כך שמדובר ב"זוטי דברים", כך שאני מותיר על כנה את ההחלטה שלא לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בשל אותה מחצית השקל. 75. לגבי העובד שצויין באות ג' וחודש ספטמבר 2006 - נוכה משכרו סך של 361 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי סך של 360.96 ₪ בשל "סלקום". חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. אני מודע לכך שיש הבדל של 4 אגורות בין הסכמת העובד (360.96 ₪) לבין הסכום שנוכה (361 ₪). לכאורה, היה מקום לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בגין אותן 4 אגורות, אך לדעתי נוכח העובדה שכל תלושי המשכורת של כל העובדים נוקבים סכומים מעוגלים בלבד (עד השקל החדש הקרוב), כך שבחלק מהמקרים העיגול הוא לטובת העובד , נראה שגם המאשימה לא היתה חולקת על כך שמדובר ב"זוטי דברים", כך שאני מותיר על כנה את ההחלטה שלא לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בשל אותן 4 אגורות. 76. לגבי העובד שצויין באות ט' וחודש אוגוסט 2006 - נוכה משכרו סך של 126 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי סך של 125.83 ₪ בשל "סלקום". חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. אני מודע לכך שיש הבדל של 17 אגורות בין הסכמת העובד (125.83 ₪) לבין הסכום שנוכה (126 ₪). לכאורה, היה מקום לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בגין אותן 17 אגורות, אך לדעתי נוכח העובדה שכל תלושי המשכורת של כל העובדים נוקבים סכומים מעוגלים בלבד (עד השקל החדש הקרוב), כך שבחלק מהמקרים העיגול הוא לטובת העובד , נראה שגם המאשימה לא היתה חולקת על כך שמדובר ב"זוטי דברים", כך שאני מותיר על כנה את ההחלטה שלא לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בשל אותן 17 אגורות. 77. לגבי העובד שצויין באות ט' וחודש ספטמבר 2006 - נוכה משכרו סך של 177 ₪. העובד חתם על הסכמה לניכוי סך של 176.68 ₪ בשל "סלקום". חתימתו זו מופיעה על מסמך מהסוג הראשון המוזכר בסעיף 20 לעיל. על כן, מדובר בניכוי מותר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, ואין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בענין זה. אני מודע לכך שיש הבדל של 32 אגורות בין הסכמת העובד (176.68 ₪) לבין הסכום שנוכה (177 ₪). לכאורה, היה מקום לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בגין אותן 32 אגורות, אך לדעתי נוכח העובדה שכל תלושי המשכורת של כל העובדים נוקבים סכומים מעוגלים בלבד (עד השקל החדש הקרוב), כך שבחלק מהמקרים העיגול הוא לטובת העובד , נראה שגם המאשימה לא היתה חולקת על כך שמדובר ב"זוטי דברים", כך שאני מותיר על כנה את ההחלטה שלא לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בשל אותן 32 אגורות. 78. התוצאה היא שאין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה בשל האישומים המיוחסים לה בסעיף 10 לכתב האישום. לסיכום 79. כמוסבר לעיל, אני קובע כי הנאשמת אינה חייבת להשיב לחלק ניכר מהאישומים המיוחסים לה. הכל - כמפורט לעיל. אני מזכה את הנאשמת מהמיוחס לה בעניינים אלה. 80. אם המאשימה תעמוד על המשך ההתדיינות, יהיה על הנאשמת להשיב על האישומים הבאים: א. בענין סעיף 5 לכתב האישום (העובד שצויין בסעיף 16 לעיל באות ב'), יהיה על הנאשמת להשיב לפרטי האישום הבאים: (1) לגבי חודש מאי 2006, הניכויים הבאים: 25 ₪ בגין גז, 4 ₪ בגין דואר, 17 ₪ בגין גז על חודש קודם, ו-100 ₪ בגין "שרות נלווה". (2) לגבי חודש יולי 2006, הניכויים הבאים: 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" ו-20 ₪ בשל גז. (3) לגבי חודש אוגוסט 2006, הניכויים הבאים: 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" ו-11.54 ₪ בשל גז. (4) לגבי חודש ספטמבר 2006, הניכויים הבאים: 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" ו-40 ₪ בשל קניות. (5) לגבי חודש אוקטובר 2006, הניכויים הבאים: 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" ו-20 ₪ בשל גז. (6) לגבי חודש דצמבר 2006, הניכוי בסך 100 ₪ בעבור "שרות נלווה". ב. בענין סעיף 6 לכתב האישום (העובד שצויין בסעיף 16 לעיל באות ד'), יהיה על הנאשמת להשיב לפרטי האישום הבאים: (1) לגבי חודש מאי 2006, הניכויים הבאים: 25 ₪ בגין גז, 17 ₪ בגין גז על חודש קודם, ו-100 ₪ בגין "שרות נלווה". (2) לגבי חודש יולי 2006, הניכויים הבאים: 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" ו-20 ₪ בשל גז. (3) לגבי חודש אוגוסט 2006, הניכויים הבאים: 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" ו-11.61 ₪ בשל גז. (4) לגבי חודש ספטמבר 2006, הניכויים הבאים: 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" ו-40 ₪ בשל "תשלום במזומן". (5) לגבי חודש אוקטובר 2006, הניכויים הבאים: 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" ו-20 ₪ בשל גז. (6) לגבי חודש נובמבר 2006, הניכויים הבאים: 100 ₪ בעבור "שרות נלווה" ו-20 ₪ בשל גז. (7) לגבי חודש דצמבר 2006, הניכוי בסך 100 ₪ בעבור "שרות נלווה". ג. בענין סעיף 9 לכתב האישום (העובד שצויין בסעיף 16 לעיל באות ח') יהיה על הנאשמת להשיב לאשמה חלק מהניכוי בגין כרטיס הטיסה, החלק העולה על שיעור של 25% מהשכר, כלומר - בסך 1,046 ₪ מתוך הסכום הכולל שנוכה. 81. הנאשמת פטורה מלהשיב לאשמה בכל פרטי האישומים האחרים ואני מזכה אותה כבר כעת מהאשמה בעניינים אלה. 82. בשל העובדה שמהמסמכים שבתיק עולה לכאורה שהנאשמת נהגה כשורה לפחות במרבית העניינים ובשל העובדה שלנאשמת יש הסבר סביר גם לגבי העניינים האחרים (ואם יימשכו ההליכים תינתן לנאשמת ההזדמנות להוכיח זאת), אני מוצא לנכון להמליץ למאשימה לשקול אם יש אכן אינטרס ציבורי בהמשך ההליכים. ב"כ המאשימה מתבקש להודיע, עד יום 11/7/10, אם המאשימה סבורה שיש אינטרס ציבורי בהמשך ההליכים והיא עומדת על המשכם. אם יתברר שכן, תינתן החלטה שלפיה תתבקש הנאשמת להודיע אם היא מעוניינת להביא ראיות מטעמה כדי להשיב על פרטי האישום שלגביהם היא אמורה להשיב, ואם יתברר שכן - ייקבע מועד לשם כך. ניכויים ממשכורת