תוספת ותק שמירה אבטחה

תוספת וותק שמירה אבטחה 1. הסוגיה העומדת להכרעתנו בשלב זה היא - האם ניתן וראוי לברר את התביעות לתוספת וותק של שלושת התובעים - מר אילן בוסקילה, מר סרגיי זנדל ומר ולד קונסטנטינובסקי - כתובענות ייצוגיות ולאשר תביעותיהם לתוספת וותק כתובענות ייצוגיות, עת שאין זה שנוי במחלוקת, כי שלושת הנתבעות - סער ביטחון בע"מ, עמישב שירותים בע"מ וגשש (ז.א.) בע"מ - חברות בארגון מפעלי השמירה בישראל ואף היו כאלו בתקופות הרלוונטיות לתביעות; ומכאן, שחל על הצדדים הסכם עבודה קיבוצי כללי שנחתם ביום 12.7.72, בין ההסתדרות לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל? 2. עו"ד איגור גלידר מייצג מספר תובעים שעבדו בשמירה בחברות שונות, ובשמם הוא הגיש תביעות שונות נגד אותן חברות, כשבמסגרת תביעות אלו הוגשו בקשות להפיכת רכיב התביעה בגין תוספת וותק לתובענות ייצוגיות, מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). 3. ביום 10.5.07 התקיים דיון בכל הבקשות שהגיש עו"ד גלידר לאישור תובענות ייצוגיות, במסגרתו נוכחנו לדעת מעורכי-הדין המייצגים את חברות השמירה, כי אותן חברות שמירה לא שילמו תוספת וותק לשומרים העובדים אצלן. כך גם, באותו דיון מיום 10.5.07, חברת ביטחון לאומי בע"מ, היתה הנתבעת היחידה שטענה, כי היא לא חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל ולא חל עליה ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 12.7.72, ו/או הסכם קיבוצי אחר, בעוד שיתר הנתבעות טענו, כי הן חברות בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל ומשום כך חל עליהן אותו הסכם קיבוצי כללי. בנסיבות אלו הופרד הדיון בבקשה שהוגשה כנגד ביטחון לאומי בע"מ (עב 750/07), להכיר בתביעה לתוספת וותק כתובענה ייצוגית, מיתר הנתבעות. 4. ביום 23.12.07 ניתנה החלטה בתיק עב 750/07, לפיה הבקשה לאישור התביעה שהוגשה בגין תוספת וותק כנגד ביטחון לאומי בע"מ, התקבלה. הנימוקים העיקריים לאישור התובענה הייצוגית כנגד ביטחון לאומי בע"מ היו כדלקמן: "58. לאור זאת, נראה בנסיבות ענייננו כי מתקיימים שני השיקולים המרכזיים והמנחים בעת קבלת הבקשה, אשר נקבעו על ידי הנשיא ברק בפרשת טצת, כפי שנפרט להלן: הראשון - הגנה על אינטרס הפרט. היינו, העובד היחיד אינו טורח להגיש תביעה בעניינו, מאחר, ובין היתר, הוא כלל אינו מודע לזכויותיו או לזכאותו לתוספת הוותק, וכן, מאחר והנזק שנגרם לו הינו קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הוא גדול, כך שריכוז תביעות העובדים לתביעה אחת, הופך את תביעתם לכדאית. השני - אינטרס הציבור, כאשר ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק, ובעניננו, הוראות צו ההרחבה, שבגדריו עומד הבסיס לבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. 59. כמו כן, מתקיימים הוראות סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, לפיהם: א. התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה - בנסיבות המקרה, התביעה הינה בגין זכות סוציאלית מכוח צו הרחבה החל בענף השמירה, אשר לכאורה לא משולמת לעובדים, העומדים בתנאי הצו, ואשר לא באה לידי מימוש. ב. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין- המדובר הוא במספר גדול של תובעים, אשר כלל אינם מודעים לזכותם לתוספת ותק מכוח צו ההרחבה. במצב דברים זה, הכרה בתביעה כתובענה ייצוגית תחסוך קיומם של הליכים רבים ודומים בבית הדין, וכן, תמנע את הסיכון שבמתן פסיקות סותרות ותייעל את אכיפת צו ההרחבה עליו נסמכת התובענה הייצוגית, ככל שיש מקום לאכפו. ג. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת. ד. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. 60. לסיום אך נוסיף ונאמר, כי אם היינו נוהגים אחרת בעת קבלת החלטה זו, ונותנים את עיקר המשקל לסכום התביעה, או לאפשרות זיהוי והגדרת חברי הקבוצה - שאלו בעיקרם שיקולים פרוצדוראליים, למעשה, היה נוצר מצב לפיו, כמעט לעולם לא הייתה יכולה להיות מוכרת תביעה כתובענה ייצוגית בתחום דיני העבודה, שכן קשה לראות מצב, בו לא ניתן לזהות שמית את העובדים. במקרה שלפנינו נראה לכאורה, כי המדובר בקבוצה גדולה של עובדים חלשים, המשתכרים בשכר נמוך, ומטבע הדברים הם טרודים בהקדשת מירב זמנם לבעיות פרנסה וקיום כלכלי, כך שגישתם לבית הדין אינה קלה. משכך, זהו המקרה שלטעמנו יש ליישם את חוק התובענות הייצוגיות בדיני עבודה ולאשר את התובענה, כתובענה ייצוגית." (ראה החלטה מיום 23.12.07, תיק עב 750/07). 5. בשולי הדברים יוער, כי רק לאחר שניתנה החלטה, לפיה התקבלה הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית כנגד ביטחון לאומי בע"מ וזאת, בין היתר, על בסיס טענתה של ביטחון לאומי בע"מ, כי אין הסכם קיבוצי שחל על תנאי עבודתם של עובדיה, ביקשה ביטחון לאומי בע"מ לבטל את אותה החלטה מיום 23.12.07, מהנימוק המרכזי, כי על ביטחון לאומי חל הסכם קיבוצי מיוחד משנת 1996 המסדיר את תנאי העבודה- דבר שנחשף רק לאחר אישור התובענה כתובענה ייצוגית. להשלמת התמונה יצויין, כי ביום 24.7.08 ניתנה החלטה באותו תיק, עב 750/07, במסגרתה נקבע שלמרות קיומו של הסכם קיבוצי מיוחד משנת 1996 שחל על ביטחון לאומי בע"מ, אין מקום לבטל את ההחלטה מיום 23.12.07 אשר אישרה את התובענה כתובענה ייצוגית, זאת, בין היתר, בשל ההשלכות של אי חשיפתו של ההסכם המיוחד עובר להחלטה מיום 23.12.07. עוד נקבע, כי יש להחיל על אותו מקרה את תורת ההשתק השיפוטי או המניעה השיפוטית ולא לאפשר לביטחון לאומי בע"מ לאחוז במקל בשני קצותיו, כך שבקצה אחד היא לא משלמת לעובדי השמירה את תוספת הוותק עפ"י צו ההרחבה, בטענה שחל עליה הסכם קיבוצי מיוחד משנת 1996 ובקצה האחר, שלא לשלם את זכויותיהם עפ"י ההסכם הקיבוצי המיוחד. 6. אך נחזור לענייננו וכפי שצויין, עניינה של חברת ביטחון לאומי בע"מ הופרד מהדיון ביתר התיקים, בהם טענו הנתבעות מלכתחילה, כי הן חברות בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל. 7. תחילה היתה בתיקים אלו מחלוקת בין הצדדים, האם אכן הנתבעות חברות בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל ולצורך כך, העיד לפנינו מר פיני שיף - מנכ"ל הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל. לאחר שמיעת עדותו והמצאת ראיות נוספות של הנתבעות לב"כ התובעים לגבי חברותן בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל, הגענו לדיון ביום 25.2.09, שהתקיים בנוכחות כל הצדדים ובאי-כוחם, לרבות באי-כוחה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה, במסגרתו היתה הסכמה של כולם לגבי חברותן של שלושת הנתבעות בתיקים אלו, בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל, לתקופות הרלוונטיות לתביעות ומכאן, הסכים ב"כ התובעים לכך, שחל כאן ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 12.7.72. 8. משכך, הגענו לשלב הדיון בסוגיה, האם ניתן וראוי לברר את התביעות לתוספת וותק, כתובענות ייצוגיות, במקום עבודה מאורגן עליו חל ההסכם הקיבוצי הכללי, כאשר עילת התביעה לתוספת וותק נובעת מאותו הסכם קיבוצי עצמו. 9. עיקר טענות ב"כ המבקשים: - אין לתת לחברות השמירה חסינות מפני כל תובענה ייצוגית, רק משום חברותן בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל. - הזכות לתוספת וותק הוגדרה הן בהסכם הקיבוצי הכללי והן בצו ההרחבה, כאשר החישוב בצו ההרחבה שונה מזה המופיע בהסכם הקיבוצי הכללי והמבקשים מתבססים בתביעתם על צו ההרחבה. - אין למנוע הגשת תובענה ייצוגית רק משום קיומו של הסכם קיבוצי כללי. - אין המדובר במקומות עבודה מאורגנים בפועל, שכן ארגון העובדים הרלוונטי במקרה זה, אינו פועל להגנה על זכויות התובעים נשוא התובענה או לכל הפחות אף לא מודיע כוונה לעשות כן. - במצב דברים בו ארגון העובדים לא פועל להגן על אותה זכות של העובדים, עדיף הטיפול הייצוגי על פני הטיפול הקיבוצי. - אף אחת מהמשיבות מעולם לא שילמה למי מהמבקשים תוספת וותק, לא לפי הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי ולא לפי הוראותיו של צו ההרחבה. 10. עיקר טענות חברות השמירה: - לפי חוק תובענות ייצוגיות, אין להגיש תובענה ייצוגית של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו. - גם אם נלך לפי הפרשנות הרחבה של חוק תובענות ייצוגיות, הרי אין לאשר הגשת תביעה ייצוגית כנגד מקום עבודה מאורגן. - בהתאם לפרשנות הצרה של חוק תובענות ייצוגיות, יש לשלול אפשרות של הגשת תובענה ייצוגית בנושאים המוסדרים בהסכם הקיבוצי. 11. עמדת ההסתדרות: - אין לאשר תובענה ייצוגית מקום חל בו הסכם קיבוצי - כך קובע מפורשות חוק תובענות ייצוגיות. - ההסתדרות פועלת על שמירת זכויות עובדי השמירה והראיה לכך, ההסכם הקיבוצי הכללי החדש שנחתם בענף זה. - ההסתדרות גם מייצגת עובדי שמירה כנגד המעסיקים, בתובענות פרטניות ואישיות. דיון והכרעה 12. סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות מפרט את התנאים להגשת תובענה ייצוגית: "3.(א) לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; בסעיף קטן זה ובסעיפים 5(ב)(2), 9 ו-21, "רשות" - כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים. (ב) הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, ויחולו על הגשתה וניהולה ההוראות לפי חוק זה".   13. סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגית, קובע: "בפרט זה - "תביעה" - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי; "הסכם קיבוצי" - הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, או הסדר קיבוצי בכתב" (ההדגשות אינן במקור- א.ק). 14. סעיף טו' להסכם הקיבוצי הכללי קובע כדלקמן: "טו. תוספת וותק צד ב' ישלם לכל עובד, למעט עובדי אבטחה, תוספת וותק שנתית בשיעור התעריף ליום לכל שנת עבודה עד למקסימום של 10 שנות עבודה. תוספת הוותק לעובדי אבטחה תהיה בשיעור התעריף לחודש בעד כל שנת עבודה עד למקסימום לאחר 10 שנים עבודה". מכאן יוצא איפוא, כי עילת התביעה לתוספת וותק נובעת מאותו הסכם קיבוצי כללי עצמו. ביום 30.12.73, הורחבו הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי בצו הרחבה על כל עובדי השמירה בישראל, כשסעיף טו' לצו ההרחבה הגדיר את הזכות לתוספת וותק כדלקמן: "תוספת ותק המעביד ישלם לכל עובד, למעט עובדי אבטחה, תוספת ותק שנתית בשיעור 20 אג' ליום לכל שנת עבודה עד למקסימום של 2 לירות ליום לאחר 10 שנות עבודה..." עדיין המדובר בעילת תביעה הנובעת מההסכם הקיבוצי הכללי, שרק הורחבה בצו ההרחבה על כל עובדי השמירה בישראל ולאו דווקא לגבי העובדים שמעסיקיהם חברים בארגון מפעלי השמירה בישראל. ויודגש, אין המדובר במקרה כפי שהיה בתיק עב 750/07, בו התקבלה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ביטחון לאומי בע"מ, על אף קיומו של הסכם קיבוצי מיוחד משנת 1996. ונזכיר, כי באותו מקרה בחרה חברת ביטחון לאומי בע"מ שלא לחשוף קיומו של ההסכם הקיבוצי המיוחד, אלא רק לאחר שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית התקבלה ועל כן באותן נסיבות, היה מקום להחיל את תורת ההשתק השיפוטי. 15. כך גם קבע בית דין זה, בתיק עב 3592/04 אלתר פרומה ואח' נ' מדינת ישראל, כי אין לקבוע באופן גורף שבכל מקרה בו קיים הסכם קיבוצי, גם אם אין כל נגיעה בין עניינה של התביעה לבין אותו הסכם קיבוצי, לא ניתן יהיה לברר את הסכסוך כתובענה ייצוגית, שכן תהיה זו פרשנות מרחיקת לכת ורחבה מדי וייתכנו מקרים של הפרות זכויות שונות של עובדים, שאינן נובעות מאותו הסכם קיבוצי. אלא, שהמצב שונה מקום בו עילת התביעה אותה מבקשים לאשר כתובענה ייצוגית, נובעת מההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. 16. ד"ר אלון קלמנט וד"ר שרון רבין מרגליות סבורים, כי יש ליתן פרשנות צרה לסייג הקבוע בפריט 10 (3) לתוספת השנייה, כך שלפי פרשנותם, יש לאפשר הגשת תובענות ייצוגיות גם במקרים בהם חל הסכם קיבוצי ובלבד שאין המדובר בעילת תביעה המתבססת על הפרת ההסכם הקיבוצי, ולפי גישתם: "יש לפנות לדרך של סכסוך קיבוצי רק מקום בו התביעה היא על הפרתו של הסכם קיבוצי או זכות אחרת, שמקורה במערך יחסי העבודה הקיבוציים... אי לכך, כאשר עסקינן בזכויות שמקורן חוקי המגן הקוגנטים (לדוגמה, הזכות לשכר מינימום), יש לתת אפשרות למסגרת הדיונית של תובענה ייצוגית, וזאת על מנת לקדם אכיפה מלאה של זכויות אלה. לעומת זאת, זכויות הסכמיות, שמקורן בהסכמים קיבוציים והסדרים קיבוציים אחרים, ראוי שיידונו במסגרת סכסוך קיבוצי, מסגרת המקנה שליטה לארגון העובדים, שהיה צד לעיצובם, להחליט על רמת האכיפה הראויה של הזכות" ("תובענות ייצוגיות בדיני עבודה - האם השתנו כללי המשחק?" ד"ר אלון קלמנט וד"ר שרון רבין מרגליות, עמ' 3 למאמר). גם אם נלך לפי פרשנותם הצרה, של ד"ר אלון קלמנט וד"ר שרון רבין מרגליות, לפיה, יש לצמצם את הסייג הקבוע בפריט 10(3) לתוספת השניה, שהיא למעשה הגישה הליברלית יותר, אשר אינה חוסמת באופן מוחלט הגשת תובענות ייצוגיות מקום בו חל הסכם קיבוצי, אולם זאת, כל זמן שעילת התביעה אינה נובעת מההסכם הקיבוצי עצמו. כך, שגם אם נלך לפי גישתם של מלומדים אלו, הרי שבנסיבות שלפנינו, מאחר ומדובר בעילת תביעה לתוספת וותק הנובעת מההסכם הקיבוצי הכללי, לא ניתן לאשר תביעה זו כתובענה ייצוגית. אין לטעמנו כל נפקות לכך, שב"כ המבקשים מתבסס דווקא על הזכות לתוספת וותק שנקבעה בצו ההרחבה, שהרי מקורה של זכות זו הוא בהסכם הקיבוצי הכללי ומכאן, שהיא נובעת מאותו הסכם. 17. נראה כי, המטרה החקיקתית העומדת ביסודו של סעיף 10 (3) לתוספת השנייה לחוק, היא הרעיון שבנסיבות בהן עובד מיוצג על ידי ארגון עובדים , יותר נכון ויותר ראוי יהא שארגון העובדים יהיה זה שמייצג אותו ולא הליך התובענה הייצוגית. שהרי, שאם לא היה כן, הגשת תביעות ייצוגיות הייתה אפשרית כמעט בכל דבר ובכל עניין (ראה: דבריו של ח"כ רשף חן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט), בדברי הכנסת מיום 1/3/06 המפורסמים באתר האינטרנט: ). 18. זאת, ניתן גם ללמוד מפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, לפיה: "הדרך המרכזית לבירור סכסוך הנוגע להסכם קיבוצי היא בהליך של סכסוך קיבוצי, המתנהל בין הצדדים החתומים על ההסכם הקיבוצי..." (ע"ע 300031/98, התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' יהודה מורג ואח', לה (2000), 289). 19. וכך נפסק בעניין ע"ע 1210/02 אמיר ביברינג נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, לח (2003) 115: "מדיניותו של בית-דין זה היא כי הדרך הטובה ביותר לבירור סכסוך הנוגע לקבוצת עובדים במקום עבודה מאורגן היא בהליך של סכסוך קיבוצי. ... ביסוד יחסי העבודה המאורגנים עומד האינטרס לאזן את חוסר השוויון שבין העובד הבודד לבין מעסיקו באמצעות ייצוג העובדים על-ידי ארגון עובדים שכוחו שווה אל מול כוחו של המעסיק. ... ארגון העובדים היציג מייצג את עניינם של כלל עובדי יחידת המיקוח, בין אם מדובר במקום עבודה אחד, בענף או בכלל העובדים במדינה. הארגון חותר להשגת טובת כלל העובדים, וזאת, בין היתר, באמצעות משא ומתן, לרבות הפעלת כוח ארגוני, ועדות פריטטיות, בוררויות והגשת תובענות בבתי-הדין לעבודה". 20. בנקודה זו יובהר, כי התכלית העומדת בבסיס פסיקתו זו של בית הדין הארצי לעבודה הינה: "הכלל שנקבע בפסיקת בית-דין זה, השולל אישורן של תובענות ייצוגיות במקומות עבודה מאורגנים, מעוגן בעקרונות יחסי העבודה השואבים את צדקתם מחוק הסכמים קיבוציים ומהמציאות התעשייתית. אין צורך בתובענה ייצוגית המנוהלת על-ידי עובד או מספר עובדים כאשר קיים ארגון עובדים המייצג את כלל העובדים ביחידת המיקוח. יתרה מזו, תובענה ייצוגית המוגשת על-ידי עובד בודד פוגעת בכוחו של ארגון עובדים להשיג הטבות לכלל העובדים, ובמקרים המתאימים אף לוותר על תביעות כלכליות או תביעות משפטיות הניתנות להגשה בדרך של סכסוך קיבוצי" (ההדגשות אינן במקור- א.ק; ע"ע 1210/02 אמיר ביברינג נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, לח (2003) 115). 21. אם כן, התכלית העומדת ביסודו של סעיף 10 (3) לתוספת השנייה לחוק, ובהלכה הפסוקה, היא הרעיון שבנסיבות בהן עובד מיוצג על ידי ארגון עובדים , יותר נכון ויותר ראוי יהא שארגון העובדים יהיה זה שמייצג אותו ולא הליך התובענה הייצוגית. 22. בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות נקבעה מטרתו של חוק זה, כדלקמן: "מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לעניין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות…". חוק זה למעשה מקנה לעובדים מנגנון שיאפשר להם לאכוף בצורה יעילה את זכויותיהם, אלא שכאשר מדובר במקום עבודה מאורגן, המנגנון שאמור להיות טוב יותר לאכוף זכויותיו של עובד, הינו הסכסוך הקיבוצי. זוהי למעשה הסיבה העיקרית לצירופה של ההסתדרות כצד להליך שלפנינו, מתוך ציפייה שההסתדרות תיקח לידיה את בירור המחלוקת לעניין תוספת הוותק של כל העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי הכללי ותייצגם באופן יעיל ומרוכז מול חברות השמירה, שחברות בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל. בשונה מהעמדה לה ציפינו, שבה ההסתדרות ומדגישה את מאבקה הכללי למען זכויות העובדים בענף השמירה, שהוליד הסכם קיבוצי חדש בענף זה. אלא, שבנושא תוספת הוותק, לשיטת ההסתדרות, רשאים העובדים לתבוע את מעסיקיהם בתביעות פרטניות ונפרדות. עלינו לזכור, כי העניין העומד לפנינו להכרעה בתיקים אלו, ממוקד אך ורק באכיפת הזכות לתוספת וותק, כפי שנובעת מסעיף ט"ו להסכם הקיבוצי הכללי ואין אנו בוחנים באופן כללי אכיפת זכויות אחרות של עובדי השמירה. מצד אחד, קשה לראות את היעילות באכיפה של תוספת הוותק, אם גישתה של ההסתדרות היא להפנות את עובדי השמירה להגיש, כל אחד מהם בנפרד, תביעתו לתוספת זו, גם אם המדובר בייצוג פרטני שהעובדים מקבלים בבתי הדין לעבודה, ע"י ההסתדרות באמצעות מזכירי האיגוד המקצועי. הגשת תביעות פרטניות לתוספת וותק, כאשר כל עובד לעצמו, בין אם הוא מיוצג ע"י מזכיר ארגון מקצועי ובין אם לאו, מביאה במקרים רבים לפסיקות סותרות של בתי הדין האזוריים לעבודה ועל כך, עמדנו בהחלטתנו מיום 23.12.07, בתיק עב 750/07. 23. יחד עם זאת, מאחר ומדובר בתיקים אלו, באכיפת זכות לתוספת וותק הנובעת באופן ישיר מההסכם הקיבוצי הכללי, ראוי שההסתדרות היא זו שתייצג את עובדי השמירה אל מול המעסיקים ואין מקום לאפשר בנסיבות אלו הגשת תובענות ייצוגיות. גם אם למי מן העובדים טענות כנגד ההסתדרות והוא סבור, שהיא איננה פועלת די בתחום של אכיפת תוספת הוותק, הרי שהדרך הנכונה היא הגשת תובענה נגד ההסתדרות, בהתאם לסעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, המאפשר לעובד להגיש כנגד ארגון העובדים בבית הדין לעבודה: "תובענות שבין עובד לארגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעילותו של הארגון בענייני עבודה". 24. אנו סבורים, כי כל תוצאה אחרת אליה נגיע בתיק זה, תהיה בניגוד מוחלט לחוק תובענות ייצוגיות, כפי שהוא מנוסח היום ותחרוג מאותם כללים אחידים שהחוק בא להתוות בניהול תובענות ייצוגיות. שוב נדגיש, כי תנאי עבודת עובדי השמירה של החברות הנתבעות כאן מוסדרים בהסכם הקיבוצי הכללי ואף תוספת הוותק שהוגדרה בצו ההרחבה, למעשה הרחיבה את הוראותיו של הסכם קיבוצי כללי זה. מכאן יוצא אפוא, שעילת התביעה לתוספת הוותק נובעת מההסכם הקיבוצי הכללי. גם לאחר שנחקק חוק תובענות ייצוגיות קבע בית הדין הארצי לעבודה את הדברים הבאים: "אנו סבורים כי גישה פרשנית מרחיבה של הוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה, כך שהוראתו הגורפת היא, כי לעולם לא ניתן יהיה להגיש תובענה ייצוגית במקום עבודה שבו חל הסכם קיבוצי, היא גישה נוקשה העלולה להימצא "בלתי מתאימה להתפתחויות לעתיד לבוא". אפשר, שקבלת הפירוש המצמצם כמוצע ע"י המחברים במאמר, במשולב עם גישתו של בית דין זה בפרשת ביברינג, על הכלל והיוצאים ממנו, כפי שנקבעו שם, היא שתיצור את "התמהיל" הנכון בין השיקולים השונים, ותאפשר במקרים מתאימים וחריגים הגשתה של תובענה ייצוגית גם במקום העבודה המאורגן." (ע"ע 339/07, רותי אורן נ' בנק הפועלים, פס"ד מיום 18.1.09). סבורים אנו, כי בפסיקתנו זו, קיים יישום של הדרך שהתווה בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, שכן לא קבענו באופן גורף, כי בכל מקרה בו חל הסכם קיבוצי לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית ולשם כך אבחנו נסיבותיו של מקרה זה מנסיבות המקרה בו ניתנה החלטתנו מיום 24.7.08, בתיק עב 750/07, שם למרות שחל על הצדדים הסכם קיבוצי מיוחד, אישרנו הגשת תובענה ייצוגית. 25. שוב נדגיש, כי בתיקים אלו מדובר באכיפת זכות לתוספת וותק הנובעת באופן ישיר מההסכם הקיבוצי הכללי ולכן רצוי שההסתדרות תייצג את עובדי השמירה מול המעסיקים. אם נאפשר גם בנסיבות אלה הגשת תובענה ייצוגית, תהיה בכך פגיעה לא מידתית בהסתדרות, שעלולה להחליש את כוחה - דבר שאינו רצוי לעובדים, בעיקר בעת זו. 26. אשר על כן, הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות בתיקים אלו - נדחות. שאלת ההוצאות תידון בהמשך. ותק בעבודהתוספת ותקאבטחהתוספות שכר