עמימות סיבתית

עמימות סיבתית היא למעשה וריאציה נוספת ופיתוח של התפיסה המכירה באפשרות לחרוג מכלל מאזן ההסתברויות בהוכחת הקשר הסיבתי בדיני נזיקין. דרך ה"עמימות הסיבתית" הכירה באפשרות לסטות מן הכלל המחייב הוכחה של הקשר הסיבתי העובדתי במאזן ההסתברויות, וזאת במקרים המקיימים מספר תנאים: ראשית, נדרש כי התובע הוכיח במאזן ההסתברויות את התרשלותו של הנתבע כלפיו, וכן הוכיח כי ההתרשלות היא גורם סיכון לנזק המסוים שנגרם לו (ושהנזק הוא צפוי). שנית, על התובע להראות כי סוגיית הקשר הסיבתי שרויה בעמימות מובנית שלישית, כי גורם הסיכון העוולתי הוא משמעותי (אף אם אינו עולה על 50%), ואינו זניח או מזערי. בית המשפט העמיד את ההלכה על יסודות הצדק; יש לסטות מן הכלל של "הכול או כלום" לפי מאזן ההסתברויות - כך הבהיר - במקום שבו כלל זה מביא לתוצאה בלתי-צודקת. בפסק דין שנדון בבית המשפט העליון התעוררה שאלה אם הנזק - שיתוק - שהוסב לתובע-הילוד נגרם עקב מעשה עוולתי - אי-ביצוע ניתוח קיסרי שהוביל לאירוע של "כליאת כתפיים" - או עקב גורם אחר, לא-עוולתי. באותו מקרה נפסק (במסגרת ההחלטה שדחתה את הבקשה לדיון נוסף) כי יצירה רשלנית של סיכון, ובלבד שאין המדובר בסיכון זניח, מצדיקה את העברת הנטל לנתבע להוכיח היעדר קשר סיבתי בין התרשלותו לבין הנזק ואילו לעובדה שמדובר בסיבתיות עמומה ניתן לתת ביטוי, במקרים המתאימים, בדרך של קביעת פיצוי הסתברותי לפי שיעור הסיכון שהוגבר. בית המשפט ציין בפסיקתו כי העמימות הסיבתית הולידה אפוא עמימות פסיקתית באשר לדרכי ההתמודדות הראויות עם הקושי. סיבתיות עמומה / עמימות ראייתית