ריבוי עבירות גניבת רכב מבוא בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. נגד המשיבים הוגש כתב אישום, אשר תוקן, ובגדרו הם מואשמים בעבירה של גניבת רכב - עבירה לפי סעיף 413 ב' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); שתי עבירות של ניסיון לגניבת רכב - עבירה לפי סעיפים 413 ב' ו- 25 לחוק העונשין; שתי עבירות של ניסיון פריצה לרכב - עבירות לפי סעיפים 413 ו' ו - 25 לחוק עונשין; החזקת כלי פריצה - עבירה לפי סעיף 413 ז' לחוק העונשין. המשיב 2 מואשם בנוסף בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 274 (2) לחוק העונשין; מעשה פזיזות ורשלנות - עבירה לפי סעיף 338 (א') (1) לחוק העונשין. למשיב מס' 1 מיוחסת בנפרד עבירה של הפרת הוראה חוקית - עבירה לפי סעיף 287 (א') לחוק העונשין. כמתואר בכתב האישום מיוחס למשיבים כי ביום 9.5.10 קשרו קשר עם שניים נוספים לפרוץ לכלי רכב. המשיבים והשניים האחרים נסעו ברכב מסוג פורד פוקוס (להלן: "רכב הפורד") בגבעה הצרפתית בירושלים. הם נעצרו בסמוך לשעה 21:00 ליד חניון רכבים ושניים מאנשי החבורה ירדו מרכב הפורד וניסו לשבור חלונות של רכב מסוג יונדאי (להלן: "רכב היונדאי") השייך לדניאל חרמון. עוד נטען כי לאחר מכן אותם שניים שירדו מהרכב ניסו לשבור חלונות של רכב מסוג סקודה (להלן: "רכב הסקודה"). באותו זמן כך הטענה נהג המשיב מס' 2 ברכב הפורד. לאחר שהניסיון לא צלח חזרו השניים שירדו לרכב והארבעה נסעו מהמקום לכיוון דרך חברון ומשם לדרך האופל. לאחר נסיעה נוספת הם עצרו בחניון רכבים בהר חוצבים ובמתחם החניה של בית החולים עזרת נשים ובחנו כלי רכב נוספים. המשיבים והאחרים המשיכו בדרכם ועצרו את רכב הפורד בסמוך לרכב מסוג פולקסווגן בורה (להלן: "רכב הפולקסווגן"). שניים מבני החבורה ירדו ובחנו את רכב הפולקסווגן ולאחר מכן חזרו אל הפורד. בחלוף מספר דקות חזרו הארבעה למקום כאשר המשיב מס' 1 נכנס לרכב הפולקסווגן ואחד האחרים דחף את הרכב מאחור לכיוון רחוב מגיני ירושלים. לאחר מכן נכנס האחר לפורד והמשיב מס' 1 המשיך בנהיגה ברכב הפולקסווגן שנגנב ללא אורות. כאשר הבחין המשיב מס' 1 בכך שיש שוטרים בסביבה הוא עצר את רכב הפולקסווגן, יצא ממנו והחל לברוח מפני השוטרים. במהלך המרדף הוא קפץ מגג בית, נפצע ונעצר. בכל אותו זמן היה אמור המשיב מס' 1 להימצא במעצר בית. רכב הפורד המשיך בנסיעתו כאשר נמצאים בו המשיב מס' 2 ושני האחרים. בשלב מסוים הוצב מחסום משטרתי אך רכב הפורד ניגח את הרכב המשטרתי שחסם את הדרך והחל לנסות ולברוח. שניים מהנוסעים נמלטו ואילו המשיב מס' 2 נתפס ונעצר. בעת מעצרו התנגד המשיב מס' 2 למעצר, נאבק עם השוטרים ואף הלם בידיו בפניו של אחד השוטרים. ברכב עצמו נמצאו באותה עת שני מחשבי רכב, כלי פריצה ומפתח שוודי. לטענת המבקשת קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיבים וכי נוכח נסיבות ביצוע העבירה שכללו פעולה שיטתית בחבורה מתקיימת עילת המסוכנות. באשר למשיב מס' 1 נטען כי יש ללמוד מסוכנות גם מעברו הפלילי וגם מכך שעשה את המעשה בעת שאמור היה לשהות בתנאי מעצר בית. המשיב מס' 1 לא חלק על כך שיש ראיות לכאורה לביצועה של עבירת גניבת הרכב וכן לכך שהפר הוראה חוקית אך חלק על קיום ראיות לגבי העבירות הנוספות. המשיב מס' 2, חלק על קיום ראיות בכל הנוגע אליו. עוד טענו המשיבים כי אין מתקיימת עילת מעצר ובכל מקרה יש להורות על שחרורם לחלופת מעצר. הראיות לכאורה כאמור נוכח הסכמת המשיב מס' 1 דומה כי בכל הנוגע לגניבת רכב הפולקסווגן, לנסיעה בו, לירידה ממנו ולניסיון הבריחה לאחר מכן אין צורך להידרש מה גם שהתשתית הראייתית בעניין זה היא ברורה ועולה מדו"חות הפעולה של השוטרים. כך הדבר גם באשר לכך שהופרו התנאים המגבילים שהוטלו עליו והוא לא היה במעצר בית אלא עסק בגניבת רכב. המחלוקת באשר לתשתית הראייתית נוגעת ביחס לשני משיבים באשר לחלק הראשון בכתב האישום שעניינו הטענה לניסיון לפריצה וגניבת שני כלי רכב אחרים. עוד יש מחלוקת באשר למעורבותו של המשיב מס' 2 בשלב המאוחר יותר וכן במידת חלקו בגניבת הרכב ובהחזקת כלי הפריצה. הראיות המתייחסות לנסיון הפריצה והגניבה לשני הרכבים האמור בכתב האישום נשען על מספר ראיות בכל הנוגע לניסיון הפריצה או הגניבה של שני כלי הרכב. מדו"ח פעולה שערך השוטר רפי איטה עולה כי במהלך פעילות נעשה מעקב אחר רכב הפורד בו שהו הארבעה: אחד לבוש בחולצה כחולה עם פסים לבנים; אחד בחולצה עם גוונים צהוב וירוק; ושני אנשים עם חולצות לבנות. הרכב נראה מגיע לחניון שממול מלון הר ציון. ירד ממנו בחור בחולצה לבנה וניגש לרכב סקודה בצבע אפור (רכב הסקודה המוזכר בכתב האישום) ונראה דופק על חלון שצמוד למושב הנהג. לאחר מכן הגיעה בעלת הרכב לרכבה והזדהתה תוך שהיא הונחתה לפנות ולהגיש תלונה. בהמשך נסע רכב הפורד לרחוב בן גוריון ושם עצר בסמוך לרכב הפולקסווגן. דו"ח מעקב נוסף החתום על ידי 680 מתאר את המעקב אחר רכב הפורד. לפי המתואר בשעה 20:21 נהג ברכב הפורד אדם עם חולצה כחולה ופסים לבנים ולצדו ישב אדם עם חולצה לבנה. בהמשך מתוארת הירידה מהרכב של גבר הלבוש בחולצה לבנה וניגש לרכב היונדאי ביחד עם גבר נוסף לבוש חולצה לבנה כאשר שניהם מנסים לשבור את חלון דלת מושב הנהג. ובהמשך מתואר תיאור דומה לגבי רכב הסקודה. בעל רכב היונדאי שמסר הודעה לא הבחין בנזקים ברכב ולא ידע אם נעשה ניסיון לפרוץ לתוכו או לגנוב אותו. המשיב מס' 2 שלל מעורבות בכל האירועים וטען כי ישב ברכב כטרמפיסט. לדבריו הוא פגש בשטיפת רכב בגבעה הצרפתית חבר בשם סעיד אבו סרייה מענאתה ועלה עם סעיד לרכב שלו מסוג פורד פורד. הוא טוען כי ישב במושב האחורי. המבקשת מצביעה על כך שיש לראות במשיב מס' 2 כאחד המבצעים בצוותא של שני ניסיונות הפריצה לרכבים וגניבתם. הסנגורים נסמכים בטענותיהם על כך שלא נעברה כלל עבירה שכן בעל אחד הרכבים לא ראה כל נזק לרכב ובעלת רכב אחר אף לא הגיעה לחקירה במשטרה. מכאן הם למדים כי בהעדרו של נזק לרכבים אין ראיות לביצועה של עבירה. באשר לחלקו של המשיב מס' 2 נטען כי זה לא היה כלל מעורב בביצוע העבירות אלא בגדר טרמפיסט. בחינת התשתית הראייתית מעלה כי שני המשיבים היו באותו שלב ברכב כאשר המשיב מס' 2 נהג בו. עוד עולה כי אלה שירדו מהרכב, שלא היו מי מהמשיבים, ניסו לפרוץ לשני כלי הרכב אך אין אינדיקציה לכך שניסו בהכרח לגנוב את הרכבים. בעניין זה יש לציין כי אף שלא נגרם בסופו של דבר נזק לרכבים יש לראות בניסיון לשבור את חלונות כלי הרכב, כפי שמתואר על ידי השוטרים, כמבטא את הניסיון להתפרצות ואת המעבר משלב ההכנה לשלב הניסיון. השאלה האחרת נוגעת לחלקם של המשיבים אשר כאמור - ככל הנראה - נשארו ברכב בעת שהאחרים ירדו ממנו. בעניין זה יש לדעתי לראות את שני המשיבים הנוסעים עם האחרים ברכב, כאשר אחד מהם אף נוהג בו באותה עת, ממתינים לירידתם של האחרים בניסיון לפרוץ לרכב, אוספים אותם לאחר מכן וממשיכים בנסיעה כמבצעים בצוותא של העבירה (השווה סעיף 29 (ב') לחוק העונשין; י' קדמי, על הדין בפלילים, עמ' 360-369 (2004) וההפניות שם). כפי שנקבע לצורך היותם של המשיבים, כמי שנכחו ברכב הפורד מקום בו עושים האחרים נסיון לגניבת רכבי היונדאי והסקודה, כמבצעים בצוותא יש להראות כי תרומתם היא 'פנימית' וכי 'נטלו חלק במשימה העבריינית' אף אם לא נטלו חלק בכל המעשים. בענייננו נוכחותם ברכב כאשר אחד מהם נוהג בו ומאפשר מילוט החבורה במקרה הצורך יש כדי להוות חלק מהותי להגשמת התכנית המשותפת (ע"פ 4380/08 מאהר סעסע נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 8.4.10) וההפניות שם). יובהר אין צורך בכך שכל אחד מהמשיבים יבצע בעצמו את יסודותיה העובדתיים של העבירה ודי בכך שיתקיים היסוד הנפשי. בשלב הנוכחי של בחינת ראיות לכאורה מצאתי כי הנוכחות ברכב המאפשר לאחרים לרדת ולנסות ולגנוב רכב אחר, לחזור אליו במקרה הצורך ולהמלט מספקת לצורך ראיית המשיבים כמבצעים בצוותא של עבירות אלה. מכאן, מצאתי כי יש ראיות לכאורה לכך ששני המשיבים היו מעורבים גם בניסיון לפריצה לשני הרכבים כמוזכר בכתב האישום. הראיות המתייחסות למעורבות המשיב מס' 2 בגניבת הרכב ולנהיגתו ברכב הפולקסווגן על תוצאותיה בדו"ח המעקב שנערך על ידי 680 מתואר ביחס לחלק זה של האירוע כי שני גברים שלבשו חולצה לבנה ירדו מרכב הפורד עלו אליו חזרה כאשר נסעו בלווית נהג הרכב (כפי שתואר קודם לכן, מי שלבש את החולצה עם הפסים בצבע כחול לבן) ופנו בנסיעה עד שהגיעו לרכב הפולקסווגן ואז אותם שניים - לובשי החולצות הלבנות ירדו מרכב הפורד ופנו לרכב הפולקסווגן - האחד עלה על הרכב והאחר דחף מאחור. מדו"ח הפעולה שרשם רפי איטח עולה כי הארבעה הגיעו עם רכב הפורד ונעמדו ליד רכב הפולקסווגן. אחד מהארבעה, בחור בחולצה לבנה, שירד קודם לכן ליד רכב הסקודה - ירד מרכב הפורד וניגש לרכב הפולקסווגן. הוא נכנס לרכב הפולקסווגן והתדרדר עם הרכב על כביש בן גוריון. הוא מתאר את עזיבתו של הנהג את הרכב ואת תפיסתו. באשר להמשך האירוע הוא כותב כי שלושת האחרים המשיכו לנסוע עם רכב הפורד ואז כאשר נתקלו במחסום משטרתי ניגחו את הרכב המשטרתי באמצעות רכב הפורד עד שהרכב נעצר. מתוך שלושת הנוסעים ברכב נעצר המשיב מס' 2 לאחר מרדף - המשיב מס' 2 לבש חולצת פסים כחול לבן. העד מתאר כי המשיב אמר לו שישב מאחור וכי הרכב אינו שלו. הוא טען גם כי החפצים שנמצאו ברכב אינם שלו. מתוך דו"ח הפעולה שערך ניסן משיח מתואר החלק הזה באירוע שמסגרתו נעשה ניסיון לעצור את רכב הפורד הנמלט - אך הנהג סובב את ההגה לאחר שזיהה את החסימה ופגע בחוזקה ברכב המשטרתי. לאחר מכן מתואר ניסיון לפגוע שוב ברכב המשטרתי ואז עלה רכב הפורד על אי תנועה ונכנס בניגוד לכיוון הנסיעה לרחוב מגיני חיים. בשלב מסוים ירדו שלושת יושבי הרכב והחלו לברוח רגלית. דו"ח פעולה אחר נערך על ידי אהרון חסון. בתיאור האירוע ניתן תיאור דומה. בהמשך הוא מציין כי לאחר בריחת שלושת יושבי הרכב הוא הבחין באדם שמתכופף ומחזיק סכין. הוא לקח את אקדחו האישי וצעק 'משטרה אל תזוז'. החשוד המשיך להחזיק משהו בידו ואז השוטר ירה באוויר והחשוד קפא במקומו. שוטר אחר, אביעד בלמס הגיע למקום וניסה להשתלט על החשוד - הוא המשיב מס' 2 - ואגב הניסיון להשתלט ניסה המשיב להפיל את ההשוטר על הרצפה ונאבק בו. רק לאחר מכן הצליח אביעד להשתלט על המשיב ולכבול אותו. השוטר אלון קולישבסקי מציין בדו"ח הפעולה שלו כי כאשר נערך המרדף אחר השלושה נמצאו שתי חולצות לבנות מגואלות בדם. השוטר אביעד בלמס מתאר את החלק האחרון של הארוע ולפיו רדף לאחר המשיב מס' 2 שברח עם האחרים מרכב הפורד. לדבריו כאשר הגיע אליו צעק לו 'משטרה' והודיע לו על מעצרו. באותו שלב 'החשוד החל להתפרע, משך אותי בידיו לרצפה, החל מאבק ביני לבין החשוד, כאשר החשוד הולם בעזרת ידיו לכיוון פני'. באותו שלב מתאר השוטר כי הגיע אהרון חסון לעזרתו ואז השתלטו על המשיב וכבלו אותו. המשיב מס' 2 מסר בהודעתו כי בכניסה לעיר 'נכנס עלינו אוטו סיטרואן וסעיד ניסה לברוח'. הטענה היא שלא היה ידוע למשיב כי מדובר ברכב משטרה. אשר לניסיון הבריחה נטען כי זה היה בגלל שסעיד מסוכסך עם הרבה אנשים ולכן ברחו. לא ניתן הסבר כיצד מתיישבים הדברים עם דברי השוטרים שצעקו משטרה וכי היה לראשם כובע משטרתי. מתוך דו"חות הפעולה והמעקב עולה כי המשיב מס' 2, מי שלבש את חולצת הפסים, ונהג ברכב בשעה 20:21 ואולם כפי שנאמר על ידי המבקשת לא הוברר האם היה הנהג גם בהמשך ואין תיעוד מתוך דו"חות השוטרים כי ראו אותו, בהינתן הביגוד השונה שלבש, כמי שהיה ליד ההגה. כאמור בעניין זה נשענות הראיות המתייחסות למשיב מס' 2 על כך שנצפה נוהג ברכב בשלב מוקדם יחסית וזוהה באמצעות הבגדים היחודיים שלבש. באת כוח המבקשת הודתה בהגינותה כי אין ראיות המאשרות כי הוא היה ליד מושב הנהג גם בהמשך ובזמן שבו נעשה ניגוח הניידות. מכל מקום היא מפנה לכך שאין לקבל את גרסת המשיב מס' 2 כי היה ברכב כטרמפיסט וישב במושב האחורי בהתחשב בכך שנצפה לפחות בשלב המוקדם יותר נוהג ברכב. עמדת המבקשת היא כי גם ביחס לעבירה זו יש לראותו כמבצע בצוותא של העבירות שנעברו באותם שלבים של האירוע. סנגורו של המשיב מס' 2 סבור כי לא ניתן לייחס לו את הנהיגה הפרועה ואת העבירות הקשורות לניגוח הניידת ככל שהיה כזה מקום בו המבקשת עצמה אינה יודעת האם היה הנהג ברכב. עוד הוא מפנה לכך שמהודעות השוטרים שהיו מעורבים במרדף ובתפיסת המשיב מס' 2 לא עולה כי נרשם זיהוי של הנהג ברכב או של פרטי הלבוש שלו ולכן לא ניתן לייחס לו את הנהיגה. בנוסף נטען כי המשיב מס' 2 לא נטל חלק פעיל במה שהיה אלא ישב ברכב כטרמפיסט. עמדתו היא כי בהעדר השפעה על הנהיגה או שליטה על המתרחש לא ניתן לראותו כמי שמשתתף בביצוע העבירה. בכל הנוגע לנהיגה הפרועה ולמעשה הפזיזות והרשלנות התשתית הראייתית סובלת מחולשה ודומה כי אין די במה שהונח כדי לבסס ראיות לכאורה. שונים הדברים בכל הנוגע לשותפותו של המשיב מס' 2 בעבירת גניבת הרכב שנעשתה על ידי המשיב מס' 1 נוכח היותו חלק מארבעת נוסעי הרכב, מי שנהג בו מלכתחילה וסיועו בדרך של המתנה ונסיעה עם הנוסע שדחף את רכב הפולקסווגן ולאחר שכתוצאה מהדחיפה צלחה גניבת רכב הפולקסווגן חבר לרכב הפורד - ששימש רכב מילוט - ונסע ביחד עם השניים האחרים כדי להימלט מהמקום. כמפורט לעיל יש בכך כדי להפוך את המשיב מס' 2 למבצע בצוותא, לכאורה, של עבירת גניבת הרכב. ראיות לכאורה מצויות גם באשר לסיומו של האירוע שכלל התנגדות למעצר ותקיפת השוטר המנסה לעצור אותו. בעניין זה עולה מתוך דו"חות הפעולה שתוארו לעיל כי קיימות ראיות בעוצמה מספקת ואין די בדברי המשיב כי חשב שמדובר במי שמסוכסך עם סעיד כדי להסביר את התנהגותו גם בשלב שבו כבר היה ברור שמדובר בשוטר המנסה לעצור אותו. לסיכום, קיימות ראיות לכאורה בכל הנוגע לגניבת הרכב כלפי שני המשיבים ובאשר למשיב מס' 2 גם לכך שתקף שוטר בנסיבות מחמירות. הראיות לכאורה - סיכום ביניים כמתואר לעיל, מצאתי כי יש ראיות לכאורה ביחס לשני המשיבים לגבי עבירה של גניבת רכב ושתי עבירות של ניסיון פריצה לרכב. באשר למשיב מס' 1 קיימות ראיות לכאורה גם לביצועה של עבירת הפרת הוראה חוקית ובאשר למשיב מס' 2 קיימות ראיות לכאורה לביצועה של עבירת תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. לא מצאתי לנכון להידרש, נוכח מסקנה זו, לשאלת קיום ראיות באשר לעבירת החזקת כלי הפריצה, ה'נבלעת' בכל מה שקשור למסוכנות בעבירות האחרות. באשר לעבירות הנוספות מצאתי כי הראיות בעניינן חלשות. עילת המעצר באשר לעילת המעצר - סבורה המבקשת כי התנהלות המשיבים מצביעה על מסוכנות. מדובר במהלך משולב של ניסיון לפריצה לשני רכבים וגניבת השלישי כאשר הפעילות נמשכת זמן. באשר למשיב מס' 1 נשענת הטענה למסוכנותו על כך שנדון לפני זמן לא רב למאסר למשך 18 חודשים בשל עבירות דומות ולאחרונה הועמד שוב לדין על עבירה של גניבת רכב ובעקבות ערר שהתקבל שוחרר בתנאים שכללו מעצר בית. תנאים אלה הופרו ולא זו בלבד שהמשיב לא היה במעצר בית אלא שיצא מביתו כדי לגנוב רכבים אחרים. באשר למשיב מס' 2 - מסכימה המבקשת כי הרשעותיו הקודמות הן מלפני זמן ואינן בתחום הרכב אך לשיטתה הנהיגה הפרוע, הניגוח ותקיפת השוטר מצביעים על מסוכנותו. סנגורו של המשיב מס' 1 טען בנוגע לעילת המעצר כי עבירות הרכוש אינן מקימות עילת מעצר מקום בו מדובר בעבירה אחת כאשר אין מיוחסות למשיב זה העבירות הנוספות. לדבריו מדובר בבחור בן 21 שבסופו של האירוע נפל מגג בניין ונחבל באופן קשה תוך שהוא נדרש לניתוחים וצפוי לתקופת החלמה ממושכת. תנאי המעצר, כך הטענה, אינם יכולים לאפשר לו שיקום רפואי כנדרש. בתמיכה לטענות הוצגו מספר פסקי דין שבהם שוחררו נאשמים בעבירות דומות לחלופת מעצר וכן תיעוד רפואי. גם סניגורו של המשיב מס' 2 חלק על קיומה של עילת מעצר בכלל ובכל הנוגע למשיב זה נוכח העדרו של עבר פלילי רלוונטי. לאור תיאור האירועים שלעיל מצאתי כי יש לקבל את עמדת המבקשת ולקבוע כי מתקיימת עילת מעצר. בענייננו מדובר בעבירות רכוש שבוצעו בחבורה - ארבעה אנשים יוצאים למבצע מתוכנן לגניבת רכבים - מנסים לגנוב שניים ועוברים לשלישי, שאותו הם מצליחים לגנוב ונמלטים מהמקום. מכאן שאף שמדובר בעבירת רכוש התכנון המוקדם והביצוע בחבורה מקימים עילת מעצר (השווה בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת שיראל, פ"ד נב (4) 268, 272 (1998)). זאת ועוד עבירות גניבת הרכב שלעצמן יכולות להקים עילת מסוכנות גם נוכח הסיכון הטמון בכך שאגב גילוין יתפתח מרדף משטרתי, כפי שארע במקרה זה, וגורמי אכיפת החוק יעמדו בסכנה. התייחס לכך כב' השופט י' עמית: "כשלעצמי, אני מתקשה לקבל את הטענה כי בכל מקרה של עבירת רכוש יחידה או עבירת רכוש לא מתוחכמת, לא קמה עילת מעצר. יש בגישה זו כדי לעודד בעקיפין ריבוי עבירות, שהרי כל שרשרת עבירות מתחילה בעבירה הראשונה, שמא יאמר העבריין לעצמו כי אין סיכון שייעצר ב"'מכה" הראשונה. "פתאום קם אדם בבוקר ומוצא..." שמכוניתו חלפה עם הרוח, או במקרה הטוב, נפרצה ותכולתה נשדדה. חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה. ודוק: אין בכוונתי להכניס בדלת האחורית את העילה של הרתעה מפני עבירות שהן "מכת מדינה", עילה שהמחוקק השמיט מחוק המעצרים. אלא שהעבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן "מתוחכמות", הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. פריצה לבית או לחצרים מערערת את הבטחון האישי של הציבור וגניבת רכב עלולה, בהאידנא, להפוך חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בכך. " (בש"פ 45/10 פאדי מסארוה נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, 8.1.2010) הדברים שכתב כב' השופט עמית כהערת אגב צוטטו בהסכמה אך לפני יומיים בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת מ' נאור בבש"פ 3859/10 עליאן ואיל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 25.5.10)). מסוכנות נוספת נלמדת ביחס למשיב מס' 2 גם בהתחשב בכך שהרים את ידו על אחד השוטרים (השווה בשינויים המחויבים לבש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ' מחמד מחמוד חאמד פ"ד נד (4) 729 (2000)). דומה כי נוכח הימלטותו של המשיב מס' 1 מהשוטרים עד כדי כך שנגרמה לו חבלה גופנית קשה אגב הבריחה ובהינתן נסיון הבריחה של המשיב מס' 2 שכלל גם עימות עם השוטר שביקש לעצור אותו קמה גם עילת מעצר נוספת של חשש ההימלטות מהליכי השפיטה. חלופת מעצר השאלות העומדות להכרעה במסגרת הדיון בשאלה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר מחייבת בחינת המעשה ובחינת העושה (בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (4) , 702, 705 (1998)). בכל הנוגע למעשה התייחסתי לעיל. באשר לעושים יש ליצור הבחנה בין שני המשיבים. כעולה מתוך מסמכים שהוגשו בנוגע למשיב מס' 1 - הוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה דומה של גניבת רכב זה מכבר. ביום 26.1.10 הורה בית משפט השלום על מעצרו עד לתום ההליכים לאחר שנמצא כי יש ראיות לכאורה ועילת מעצר. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל ובהמשך שוחרר המשיב מס' 1 בתנאים מגבילים שכללו את שהייתו במעצר בית. מכאן שלא זו בלבד שהעבירות נשוא אישום זה בוצעו תוך הפרת תנאי השחרור אלא שהדבר אירע זמן קצר לאחר החלטת השחרור שניתנה ביום 8.4.10. מתוך החלטת בית המשפט המחוזי בערר (9533-03-10) עולה כי עוד קודם לכן הורשע המשיב מס' 1 בשנת 2007 בשורת עבירות ובהן גניבת רכבים ונדון ל- 18 חודשי מאסר. בנסיבות אלה מקום בו ביצע המשיב מס' 1 עבירה דומה לפני זמן קצר, בית המשפט מצא לנכון לתת בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר והוא הפר את האמון, יצא ממעצר הבית ועוד ביצע עבירה דומה איני סבור כי מתקיימת אותה מידה בסיסית של אמון המאפשרת מציאת חלופה למעצרו. מטעם זה גם איני סבור כי יש צורך בקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. בהקשר זה יש לציין כי אף שלאחר ביצוע עבירת גניבת הרכב הקודמת שוחרר המשיב לאחר קבלת תסקיר - נעשה הדבר בשל יצירת 'דינאמיקה' של ציפיה לכך שככל שהתסקיר יאפשר זאת ישוחרר המשיב ואולם בית המשפט המחוזי ציין במפורש כי 'ייתכן כי אילו מובא בפניי עניינם של העוררים כערכאה דיונית, עם הגשת הבקשה למעצר הייתי מחליט שיש מקום לעוצרם אף ללא בקשת תדקיר לאור מסוכנותם המוכחת בתחום הנדון'. דברים אלה מתעצמים בענייננו - מקום בו נעברה לאחר השחרור בתנאים עבירה נוספת (החלטת כב' השופט משה יועד הכהן בעמ"ת 9533-03-10 רישק נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.4.10)). לא נעלם מעיני כי המשיב נפגע ונחבל באירוע ואולם אין בכך כדי לשנות ממסקנה זו ויש להניח כי יקבל את הטיפול הרפואי המתאים במסגרת מעצרו. באשר למשיב מס' 2 - מגליון הרישום הפלילי המתייחס למשיב מס' 2 עולה כי לחובתו שתי הרשעות: האחד נוגעת לעבירה של החזקת סכין משנת 2000 והשנייה נוגעת לעבירה משנת 2001 שענינה איומים והעלבת עובד ציבור. בהינתן מעורבותו באירוע יש לשקול אפשרות שחרורו לחלופה ואולם נוכח מה שאירע הן בשלב הראשון ובעיקר בסיום האירוע - בעת שניסה להימלט ותקף את השוטר אני סבור כי בחינת החלופה צריכה להעשות על ידי גורם מקצועי ולפיכך יוזמן תסקיר מעצר. סיכום מורה על מעצר המשיב מס' 1 עד לתום ההליכים בת.פ. 27844-05-10. המשיב מס' 2 ישאר במעצר עד למתן ההחלטה אחרת. שירות המבחן יכין תסקיר בעניינו. המשך הדיון נקבע ליום 14.6.10 בשעה 14:00. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לשירות המבחן. המשיב יוזמן לדיון באמצעות שב"ס וכן יוזמן מתורגמן. עבירות מרובותגניבת רכברכבביטוח גניבת רכב